במציאות הזוגית רוצים לשמוח, לאהוב, להתרגש ולהרגיש שמגשימים את השמחה שחולמים עליה לפני ואחרי שמתחתנים. מסתבר שבנישואין קשה לשמוח. כ”כ רוצים לשמוח ביחד, אבל: למה הוא אמר לי ככה? למה היא לא עושה שינוי מינימאלי בשבילי.. מה כבר ביקשתי… וכן הלאה.
ההכנות לחג מכבידות, גורמות ללחץ: הוא מכין את הסוכה ברגע האחרון, למרות שכבר הזכרתי לו ועכשיו אני צריכה להתמודד לבד עם הילדים והבישולים…. (על חג הפסח בכלל… איזה עומס, לחץ… כעס וכן הלאה)
אם כן, כיצד ניתן לשמוח כשהקשיים עולים “מול הפנים” כל השנה, מתוך חיי היום יום והאכזבות?
………
שמחה וחגי פנו אלי באופן דחוף לפני החג. קיבלתי אותם. נכון. הם חשובים יותר מתבשיל נוסף שאכין לכבוד החג.
חגי: “אשתי כל הזמן מתלוננת ולא רואה את הטוב שאני עושה. או בכלל, את הטוב שבי. אני עושה הרבה ובמיוחד למענה ועדיין יש לה תלונות…”
שמחה גיחכה: “הוא אומר שהוא לא מבין איך קראו לי שמחה, כשאני כל כך שאני עצובה. ואני אומרת לו שהרבה תלוי בו. כי כילדה וצעירה, הייתי מאד שמחה. נכון, יש לי דרישות והוא לא עושה לי טובה כשהוא שותף בבית. גם אני עושה ואני לא חושבת שמגיע לו צל”ש על זה וגם לא לי. ככה זה.. הבית דורש, הילדים דורשים… אין מה לעשות.”
הקשבתי. הוא נשמע חסר אונים והיא נשמעת, עם גישה מאד פרקטית ומעשית ובעיקר – בטוחה שהיא צודקת.
שאלתי מה מטרת הפגישה וכיצד הם רוצים לצאת מהפגישה הזאת.
חגי: אני רוצה שהיא תראה שיש בי גם טוב, שהיא תשמח בי. בתחילת הנישואין היא אמרה שבחרה בי בזכות זה שאני טוב לב, רגיש ושמח. אני עדיין כזה. תסבירי לה איך לראות את הטוב שבי”.
שמחה: “נכון אני לא מבינה למה הוא לא שמח בתפקידים שיש לנו בבית. והתלונות שלי, כי אני עצובה שאיבדנו את השמחה שהייתה לנו…”.
שניהם תולים את האשמה בשני. שניהם מגיבים ולא מנהיגים את חייהם. לא פלא שהם עצובים ומאוכזבים.
…………………………..
אם כן, מהי השמחה במערכת היחסים הזוגית?
- להפנים את הגישה: נישואין הם בראש וראשונה, מערכת יחסים רגשית ולא עסקית פרקטית.
- השמחה איננה מגיעה מאליה, בניגוד לקשיים ולתלונות שמגיעים כמעט באופן אוטומאטי.
- כששני בני הזוג ישימו לעצמם מטרה משותפת לחיות בשמחה, היחס שלהם כלפי עצמם, יהיה בהתאם.
- הרמב”ם אומר: (הלכות לולב ח טו): “השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת הא-ל שציווה בהן עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו שנאמר (דברים כ”ח) ‘תחת אשר לא עבדת את ה’ אלקיך בשמחה ובטוב לבב”.
- כדי להיות שמחים, צריך לקחת אחריות אישית ללא תלות בשני.
- גם תוך כדי הקשיים במערכת היחסים, להתבונן על החלקים הטובים והמוערכים שיש בשני ולא לראות את כל האדם, כשלילי.
- נתינה, שהיא ממידתו של הקב”ה. לתת לַשני מילים/מעשים שיאפשרו שמחה זוגית. הנותן, כבר שמח מעצם הנתינה.
- שמחה היא תחושת שלֵמות בהתייחסות הזוגית ההדדית. הם מרגישים שהם בדרך נכונה.
…………………………………
לקראת סוף הפגישה אמר חגי: “אני כבר שמח עכשיו, מעצם מה שהבנתי שיש אפשרות ודרך להיות שמחים, גם אם עדיין אני לא יודע כיצד”.
“אני מרגישה שירד ממני עכשיו העול של חגי, לבדוק אותו כל הזמן. במקום זה, גם אם לא כ”כ נעים לי, יותר קל לי לבדוק את עצמי ולקחת אחריות רק על עצמי..”
במהלך הפגישות, שמחה וחגי עשו דרך משמעותית שכללה עניינים רבים בחייהם, לקראת חיים בשמחה. שניהם גילו שכדי לשמוח באמת, הם זקוקים להתבוננות הדדית במבט פנימי, נקי מרעשי הרקע החיצוניים, מהשוואות ומתפיסות עולם מערביות.
כשיוצאים מדירת הקבע, מההרגלים המקובעים, לסוכת עראי, מגלים שיש יכולת לשמוח, במה שיש לנו, בשני טפחים וקצת ופתוחים לשינויים שמביאים שמחה לחיים. חג שמח.
כ
