החתונה והנישואין, הנם שני שלבים בחיבור ואיחוד בני הזוג למקוריותם האחדותית, הנשמתית. ההחלטה להינשא, שמביעה את האמון המוחלט ביחד הזוגי, היא עיקר ותחילת הבנייה הזוגית, באופן מעשי.
בני הזוג הצעירים הטווים את חלומותיהם, סופרים את הימים עד למועד החתונה. הם מצפים בהתרגשות גדולה ובכיליון עיניים ומרגישים שבחתונה – הם מגיעים לפסגת חלומותיהם.
אלא שההתארגנות המעשית לחתונה, עלולה להוריד אותם מהגובה הזה, אל תוך מציאות שלא ציפו לה. זו מציאות נורמטיבית שכדאי להכיר, כמו:
- באופן טבעי, כשבני הזוג עסוקים בארגון הטכני של החתונה, הם עלולים לשכוח את החיבור הרוחני- ערכי ביניהם.
- ההורים מתווכחים, כיצד תיראה החתונה ומה יהיה גובה ויכולת העזרה הכספית.
- לעיתים בעל המאה הוא בעל הדעה ונוצרת שליטה של ההורים על בני הזוג שלא על פי רצונם.
- מכיוון שבני הזוג צעירים, ישנם הורים שמביעים בפני הזוג דעה כנגד ההורים של הצד השני. כל אחד מבני הזוג, רוצה לשמור על כבוד הוריו, כך שעלולה להיווצר מחלוקת בין בני הזוג שלא בטובתם.
- ישנם מקרים שאחד מבני הזוג, מצדד לגמרי בהורי בן הזוג האחר וההורים מרגישים שאיבדו את הילד שלהם שכ”כ חיכו לשמוח בשמחתו. עתה הם מרגישים לא רצויים ויש ביניהם מתח שלילי.
- ייתכן שהם יהיו עסוקים בהגנה על הוריהם, שהרי כל אחד קרוב בסגנון חייו להוריו, כך שגם הם עלולים להיכנס למריבות. אני ממליצה לבני הזוג להתנתק לגמרי ממה שקורה בין ההורים משני הצדדים ולא להתערב, כדי לא להרוס לעצמם את הקשר המרגש והשמח.
- ייתכן שהקונפליקטים בין ההורים, יעיבו על שמחתם.
- הם עלולים בטעות לחשוב שכל הטוב שהיה קודם, היה אשליה ועתה המציאות טופחת על פניהם. התוצאות הבלתי נמנעות הן: אכזבה, חששות, חוסר אמון ביכולתם להבחין מהו טוב באמת.
מה ניתן לעשות, כדי לחיות את התקופה הזאת באופן מיטבי:
- בני הזוג יתאמו מפגש שבועי, לפחות אחד שבו הם לא יתעסקו בהכנות הטכניות, אלא רק בעצמם, כמו לפני תחילת ארגון החתונה. כך הם יזכו להיות מחוברים לעצמם וההכנות לחתונה, יתבצעו בקרבה נפשית ושמחה, מתוך אהבתם.
- בני הזוג, חייבים להיות מחוץ לכל מה שקורה בין ההורים. אם יש צורך, אפשר לבקש מאישיות רבנית מוערכת, או אישיות משפחתית שקרובה אליהם שיעזרו להורים להסתדר ביניהם.
- חשוב במצב כזה שישתפו זא”ז ברגשותיהם, מבלי לחוות דעה כזו או אחרת על ההורים, כדי לא לגרום לפגיעה בבן/בת הזוג עקב ביקורת.
- אם בכל זאת, בני הזוג צריכים להעביר מסרים מההורים, כל אחד יהיה ה”שגריר” שידבר עם הוריו. כי הבן או הבת מכירים את שפת ההורים, באופן שהמסר יתקבל באופן נכון.
- כדאי לדעת שבשלב ההכנות לחתונה, הם מתחילים את חיי המעשה האמיתיים שיש בהם ניגודים, קונפליקטים, מתח, חששות ממאבקים, כמו גם מנעד רגשות חיוביים. כמו התרגשות, מתח חיובי, געגועים לקרבה פיזית, ציפייה לרגע השיא בחופה, לשמחה ולריקודים וכו’.
- חשוב להיות מודעים לרגישות הכלה, עקב ההכנות המעשיות. ייתכן שרגשות יתבטאו בעוצמה שאינה פרופורציונאלית. הידיעה תאפשר הכלת הרגשות שתגרום לרגיעה כל שהיא. ייתכן שגם החתן לחוץ. מכיוון שכך, הם עלולים להיפגע ולפגוע. לכן, כדאי להניח בשלב זה לנושאים רגשיים.
- המתחים המלווים את ההכנות לחתונה יישכחו ולכן, לא לתת להם מקום מרכזי. מה שיישאר בזיכרון, זאת החוויה הזוגית המרגשת והשמחה, בהכנות ובחתונה עצמה.
בני זוג שמודעים שהקשיים הללו נורמטיביים, יבררו ביחד מה ניתן לעשות כדי לצלוח את התקופה הזאת, עם כל האתגרים. במקום לבזבז את כוחותיהם על העבר – שיתקדמו לעבר העתיד.
חשוב לזכור שהקב”ה, השותף, הוא מזמן להם את ההתמודדויות, כדי לגדול מהן. כשתהיה לבני הזוג, תחושה שה’ נמצא איתם וביניהם, כל מציאות חייהם, תהיה בחוויה שהזוגיות שלהם, היא ברצון ה’ ומתוך תחושת ביטחון כזאת, יתפללו שבורא עולם בקניין, ישלים זה הבניין.
