“לא פעם שואלים מתי ולמה חזרתי בתשובה”, אומר אפי איתם, “ואכן חזרתי בתשובה, אבל האמת השלמה יותר מורכבת מזה. ברור שהעולם הרוחני היה נוכח בילדות ובנערות שלי. גדלתי בחברה אידיאליסטית. לא פעם ראיתי את הירי שהגיע מסוריה וכוון לאנשי עין גב. פעם שאלתי את אבא שלי למה הם ממשיכים לשוט בכנרת למרות הסכנה, והוא ענה בפשטות שצריך שיהיה דיג יהודי בכנרת. התורה והמצוות היו המשך למה שהכרתי. החיים בעין גב היו כמו סרט אילם, והתורה נתנה את פס הקול”.
כמיהה לעמוק ולסודי
תמיד מעניין לדבר עם אפי איתם, 70, נשוי ואב לשמונה המתגורר בנוב ובירושלים לסירוגין. “הרבה שנים שירתתי בצבא, אחר כך כיהנתי כיו”ר המפד”ל, שר השיכון, שר התשתיות וחבר הקבינט. לאחר מכן עסקתי בתחום הנפט והאנרגיה, והיום אני תלמיד בישיבת הר המור. לכן אני נמצא בירושלים המון. ובהקשר הזה גם חשוב לומר שאת היסודות של הלימוד והחיבור לעולם התורה קיבלתי במכון מאיר.
“נולדתי בקיבוץ עין גב, וגדלתי בצל רמת הגולן הסורית העוינת שממנה ירו כאמור על דייגי הקיבוץ. סבי למד בישיבת וולוז’ין ולפני השואה ברח לסין, ואבי עלה לארץ מסין. אגב, לפני שאבי זכה לעלות לארץ הוא ישב שנתיים וחצי בכלא הסיני וניצל בדרך נס. אמי נולדה בלוצין, כיום בלטביה, עיירה שגם הרב קוק למד בה תורה. אמא שירתה בצבא הרוסי, נישאה לקצין יהודי שנהרג והותיר אותה אלמנה עם תינוק. עם ילדה הקטן עברה היא תלאות רבות, ובסופו של דבר הגיעה לארץ והשתתפה כאחות בקרבות מלחמת השחרור.
“בבית בו גדלתי הייתה גם רגישות רוחנית גבוהה וגם מעשיות עיקשת. אנחנו דור תשיעי לאדמו”ר ‘הצמח צדק’. השילוב הזה של אבא אינטלקטואל שדיבר שמונה שפות ואמא שהייתה לוחמת אמיצה הוליד דברים טובים. מהתמהיל הזה למעשה צמחנו. אף פעם לא היינו שקועים רק בעולמות החול, תמיד הייתה כמיהה לעמוק ולסודי.
“הדור שלי זה דור שנשא איתו את פצעי מלחמת יום הכיפורים, והרבה אנשים חיפשו פשר לאירוע הזה שמצד אחד היה ברור שהוא אירוע בעל ממדים ניסיים באופן שבו ניצלנו ומצד שני היה ברור שעברנו בגיא צלמוות, כפשוטו. אחרי שסיימתי את תפקידי כמפקד סיירת גולני רציתי לחפש את עצמי, רציתי למצוא תשובות, כי האירוע הזה היה מאוד מטלטל. הייתי סקרן ונסער ובעיקר זקוק ליסודות רוחניים מאוד עמוקים אל המול החוויה של להרוג ולהיהרג. מישהו המליץ לי להגיע למרכז הרב, נכנסתי לרב צבי יהודה וברגע שנפתחה הדלת פגשתי את שאהבה נפשי. ידעתי שמצאתי את מקומי, שהגעתי הביתה. היה אור אדיר בחדר. לא אור מצמית, אלא אור של המון אהבה והכלה. אור שמשאיר מקום גם לאור שלך לבקוע. ידעתי שבמקום הזה יהיו בירורים שבזכותם תתווסף משמעות גדולה להמשך חיי.
“דיברתי עם הרב צבי יהודה על כל מיני דברים, וגם סיפרתי לו על מקרה מיוחד שקרה לי במלחמה. בשלב מסוים טיהרנו בונקרים של הסורים, ואז פתאום משהו הגיח מולי מתוך העשן של הפיצוצים. הייתי עסוק בלירות אז העפתי אותו מעלי, חשבתי שמדובר בטיח שנפל או בעטלף. אחרי שהפסקנו לירות, פתאום ראיתי שעל כתפי השמאלית נחה יונה. היונה הזו הייתה איתי במשך עשרה ימים, עד סיום המלחמה. כשהמלחמה הסתיימה ירדנו להתארגנות בחורשת טל – שם חיכתה לי חברתי שהיום היא אשתי, ונסענו להורים כדי להראות להם שאני חי. ברגע שהגענו לשער של עין גב היונה עפה דרך החלון ונעלמה, אבל הסיפור הזה לא נעלם מחיי.
“הרב הקשיב לכל הסיפור, והוא ממש לא התפלא והתחיל לדבר איתי על ממדים ורבדים נוספים במציאות ועל מלאכים. הוא גם הזכיר את הפסוק: ‘כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך’. הרב מדבר איתי על הדברים האלה, ואני קיבוצניק מעין גב שהדיבורים האלה כל כך לא מוכרים לו. בהמשך הדרך ההבנה שהרוח והחומר בונים יחד את המציאות הפכה להיות אבן יסוד בעולם שלי.
החיוך שממיס לבבות
“בזכות ההיכרות שנוצרה לי עם הרב צבי יהודה”, ממשיך איתם, “הוא המליץ לי ללמוד במכון מאיר. בנוסף לכך, שמעתי מעוד כמה אנשים על המכון שרק הוקם, ואחד מהם אמר לי: ‘לך למכון מאיר, יש שם קיבוצניק ממשמר השרון, גם הוא בעל תשובה, ובטח תמצאו מכנה משותף’. הוא התכוון לרב ביגון כמובן. קיבלתי את ההמלצה, הגעתי למכון, ובשער חיכה לי הרב ביגון עם החיוך הדב ביגוני הממיס לבבות והעושה חיבורים. הייתי מראשוני התלמידים במכון. לדעתי התלמיד השני או השלישי.
“הרב ביגון ומכון מאיר היו בעיני המשך ישיר של דמותו של הרב צבי יהודה. פגשתי אור ישר שמבטא ומברר את תורת הרב קוק. מכון מאיר היה מעין מקדש מעט. מיד הרגשתי את האהבה והאחריות שיש לרב ביגון על כלל ישראל. מאוד חשוב לו שלא ידח ממנו ידח. עד היום אפשר להרגיש את זה. מכון מאיר, כשמו כן הוא. מאיר אור של אהבת ישראל, ה’, ארץ ישראל ואהבת הבריות במובן הכי פשוט ואמיתי של העניין. במכון מאיר יודעים ומלמדים שכל יהודי מישראל הוא איבר מהנשמה הגדולה שנקרא עם ישראל. בזכות מכון מאיר נדבקתי בתורה הגואלת, וזה כיוון את כל חיי.
“אחרי שלושה חודשים במכון, הרב ביגון אמר לי שאני צריך לעבור למרכז הרב. אשתי למדה אז אצל הרב צוקרמן, ובדיוק בתקופה ההיא החלטנו להתחתן וקיבלנו עלינו עול תורה ומצוות באופן מלא. אני זוכר שרציתי לרוץ עם שמירת המצוות מהר, אבל הרב צבי יהודה הרגיע אותנו. לפני החתונה שלנו הרב צבי יהודה תלה פתק בישיבה שבו נכתב שיש להגיע לחתונה שלנו. התחתנו בעין גב, ולא ידענו איך לעשות את זה מבחינת ההלכה וכיוצא בזה.
“היום חדר באוכל בעין גב כשר, אבל אז זה ממש לא היה המצב. אחראית המטבח הכשירה את המטבח עם צוות רבני פיקוד צפון, ללילה אחד. 150 בחורי ישיבה הגיעו לחתונה, והייתה שמחה אדירה. הייתה באוויר תחושה שהקיבוצניקים גילו את השורשים שלהם מחדש. בשתים עשרה בלילה, כשההסעות היו אמורות לחזור לירושלים, הנהגים אמרו שהם לא רוצים לנסוע. שדבר כזה הם לא ראו. באירועים כאלה אפשר ממש להרגיש שאנחנו אומה אחת, נשמה אחת שמחולקת לגופים שונים. החיבור היה מדהים. אנשי עין גב היו כאלה אידיאליסטים, כך שהם יכלו להתחבר בקלות לאידיאליסטים מירושלים שהם פגשו. סביב השמחה הזו של הקמת בית בישראל רקדו חלוצי מזרח הכנרת יחד עם אנשי מרכז הרב, וזו הייתה חוויה מרוממת שתיזכר בליבי לעד”.
