“נולדתי למשפחה מסורתית בפתח תקווה”, מספר דביר טייכמן, 44, אב לשישה, מורה למתמטיקה המתגורר בשומריה. “הייתי בן בכור להורי ונכד ראשון משני הצדדים, ועטפו אותי בהמון אהבה. במשפחות של הורי הייתה יותר שמירת מסורת ממה שהיה אצלנו בבית, משפחתו של אבי הגיעה מפולין ומשפחתה של אמי מעירק, אך אלינו זה חִלחל אבל לא באופן רציני. אחת החוויות שהכי זכורות מהילדות בהקשר הזה הוא שאבא היה לוקח אותי לפעמים לבית הכנסת שסבא שלי התפלל בו, ושהייתה לי חוויה לא טובה מזה. היה שם צפוף מאוד, ורציתי רק לברוח. 
“הייתי ילד טוב והשקעתי מאוד לימודים, ומעבר לכך גם הייתי מאוד סקרן ולכן קראתי הרבה. בכיתה ו’ אובחנתי כמחונן, ובכיתה ט’ התחלתי ללמוד בתיכון בתל אביב שהיה מפעל של ציוּנים. הייתי במסלול של מצטיינים, ובכיתה י”א אפשרו לי לעשות את הבגרויות הכבדות. המורים שם רצו שאתחיל תואר ראשון במתמטיקה אבל לא הייתי בעניין. היתה לי תחושה של רוויה מהמקצועות הריאליים, והסקרנות שלי לקחה אותי למקומות אחרים. עשיתי ספורט, אהבתי יוגה ומדיטציות, וקראתי המון על בודהיזם, פילוסופיה ועוד.
“בתקופה ההיא הלכתי לא מעט למרכזי יוגה בתל אביב, ופגשתי יוגיסטים שהתחברתי אליהם מאוד. חוויה אחת שנחרטה בי חזק מהתקופה ההיא הייתה שבאחד התרגולים שלנו אחד היוגיסטים תפס גיטרה והתחיל לחזור על מנטרה שהפתיעה אותי ביותר: ‘שמע ישראל, ה’ אלוהינו, ה’ אחד’. היום ברור לי ששם נדלק לי הניצוץ. כשהוא שר הרגשתי חיבור חזק מאוד למילים האלה, אבל זה עדיין לא התקדם משם לשום מקום מבחינה מעשית”.
פתח של תקווה
“אחד הדברים שדווקא כן קירבו אותי ליהדות”, ממשיך דביר, “קרו כשבועיים לפני רצח רבין. היה לילה אחד שלא הצלחתי להירדם בו, וחשבתי המון מחשבות פילוסופיות, ופתאום הרגשתי זרמים חמים בגוף וראיתי אור בוהק וחזק. באותן דקות פתאום גם הסתדרו לי בראש כל מיני רעיונות של אחדות ודברים שלמדתי, והרגשתי שזה תואם מאוד את החוויות של הארה שקראתי עליהן בספרות של המזרח הרחוק. זה הפחיד אותי מאוד, התפללתי לא-לוהים שיעצור את זה, אבל הרבה בזכות זה חזרתי בתשובה. תודה לאל תוך זמן קצר זה אכן נעצר, ולמחרת הלכתי לספריה של האוניברסיטה ולקחתי את ספר הזוהר. ידעתי שזה ספר מסוכן ושלא פותחים אותו אבל היה לי חשק לקרוא בו, וקראתי פסקה שדיברה על שבת. החוויה הזו הייתה חזקה מאוד עבורי, והולידה בי רצון מסוים לחזור בתשובה. זמן קצר לאחר מכן התחלתי ללמוד רפואה בטכניון במסגרת עתודה צבאית”.
מדוע הלכת ללמוד דווקא רפואה?
“אחת התחושות שעלו לי בעוצמה בלילה ההוא שעליו סיפרתי הייתה שאני רוצה לעשות טוב בעולם. מעבר לכך, אמא של אבא שלי שהייתה ניצולת שואה עברה אירוע מוחי ובעקבות כך הייתה משותקת בחלק מגופה ולכן נזקקה לרופאים, ראיתי מקרוב את ההשפעה שלהם. למדתי שם במשך כמה חודשים, אבל אחרי הסמסטר הראשון הרגשתי שאולי הלכתי ללמוד רפואה בגלל הכבוד והיוקרה שיש בזה והחלטתי לעזוב. ביקשתי מהצבא לשנות תחום לימודים, אבל אמרו לי שאו שאמשיך ברפואה או שאתגייס לשירות רגיל ואכן התחלתי מסלול בצנחנים. 
“אחד הדברים המשמעותיים שקרו לי כלוחם היה בקורס הקצינים שיצאתי אליו. בקורס היה בוחן שקראו לו בוחן בה”ד 1, שכלל ריצת ניווט, ירי לאחר מאמץ ומסלול מכשולים. עשיתי את הבוחן, אך נכשלתי בו כמה פעמים. היה לי מ”מ דתי שאמר לי שאסור להתייאש, ורק בפעם השישית עברתי אותו. לימים, כשהייתי מ”מ בגדוד שמשון, לקחו אותנו למבדק כושר בוינגייט. תודה לאל סיימתי אותו בהצטיינות, והגעתי למקום הראשון בקטגוריית החיילים שהיו בדרגה שלי בכל צה”ל. הדבר הזה לימד אותי המון על כוח רצון, וגם השפיע על היכולת שלי לחזור בתשובה.
“גם בצבא כמובן הכרתי חבר’ה דתיים, וביקשתי שילמדו אותי דברים בסיסיים כמו תפילות וברכת המזון. עם הזמן למדתי יותר ויותר, באחד המוצבים אפילו נתקלתי בספר של הרב קוק והדברים נגעו בי מאוד, והחשק שלי לחזור בתשובה הלך וגבר. הרגשתי שזה הדבר הנכון עבורי. באחת החופשות מהצבא למדתי במשך שבוע שלם בבית מדרש לבעלי תשובה בפתח תקווה, ואחרי השבוע הזה החלטתי לחזור בתשובה על מלא.
“בשבוע שבו למדתי בישיבה בפתח תקווה, הרגשתי שהחיפוש שלי הגיע לסיומו. בשבוע הזה בעיקר למדתי גמרא, והעניין הזה לא הותיר בי ספק. סוף סוף הלימוד שלי לא היה רק מיסטי, אלא גם מאוד מעשי והדברים פתאום נהיו מאוד ברורים. אחרי השחרור מצה”ל הבנתי שאני צריך להתחיל ביסודות, והגעתי למכון מאיר. במכון למדתי איך לומדים תורה, זכיתי להכיר את תורת הרב קוק, ובאופן כללי קיבלתי משמעות לחיים. המכון כיוון את דרכי, בזכותו הכרתי את עולמי באמת, וקיבלתי רצון גדול לעשות טוב לאחרים”.
ללמוד וללמד, לשמור ולעשות
“סך הכל למדתי במכון כחמש שנים, ואחרי שנתיים במכון הרב יואב מלכא הציע לי ללמוד תעודת הוראה בשילוב תנ”ך ותושב”ע. הלכתי על זה, ושם פגשתי את רעות אשתי שעבדה כמזכירה במכון ההוראה מרחבים. התחלנו להיפגש, ואחרי כמה חודשים התחתנו. בהתחלה גרנו בקרית יובל ואחר כך בבית אל, ואני לימדתי בקרית נוער ובתלמוד תורה מורשה. אחרי חמש שנים במכון ובעידודו של הרב לנדאו התחלתי ללמוד בהר המור, והייתי שם שנתיים. 
“לאחר מכן עברנו לישוב שומריה בדרום, ולמדתי בכולל שהיה באזור במשך שנתיים. תוך כדי הלימודים בכולל עבדתי כמורה לחשבון, ועשיתי הרחבת הסמכה להוראת מתמטיקה. הרצון הבסיסי שלי היה להיות ר”מ, אבל החיים הובילו אותי דווקא למתמטיקה. ברוך ה’ טוב לי בזה, אבל אני רוצה לעשות דברים מעבר לכך ולכן בודק לאחרונה דברים נוספים. כמובן שאני רוצה יותר ללמוד וללמד תורה, ומתפלל לה’ שאזכה גם לכך כמה שיותר מהר ובשמחה”.
