למדנו בעבר, אנחנו בכועס וחכמינו, לומדים אגדות חז״ל, סיפורים,
והשבוע יצא לי לחזור לסיפור הזה,
עוד פעם.
סיפור של...
איפה מלאכי? כן. סיפור, סיפור, סיפור.
וקודם כל אני רוצה להגיד שכל פעם יש לי פעלות מחודשת מהאומץ של חז״ל לספר לא רק את הפרקים היפים בתולדות התנאים אלא גם את הפרקים הכואבים, נקרא לזה ככה,
אבל בדרך כלל הפרקים הכואבים ביותר, אני חושב.
ואנחנו ננסה להבין מה היה כאן.
אז ובכן, זו גמרה, המסכת באה המציאה.
קצת קשור למה שדיברנו הבוקר, אישה.
על ה...
לא יודע, לא מתארים פה איזו מציאות שהיא יפה,
ואין בה קשיים,
ואין בה קרעים,
ואין בה פילוגים,
והכל כזה happy end וכולם נחמדים.
מתארים את ה...
מתארים גם את הקשיים, מתארים את ה...
נו, מה?
עמדתי בהקשר לפי סיכוי שיש דת ודתי ספורט שאומר שיש דת וחזר בשאלה ואז חזר בתשובה
יש דיבור כזה, כן, יש דיבור כזה, כן, איך זה מסתדר עם כל המשך ה...
אז אנחנו נראה, כל השאלה, יש פה כמה סיפורים, מה קרה לפני מה?
אולי קודם כל לימד את הסיפור הזה, ואז בשבוע הבא נמשיך את הסיפור שאתה רומז עליו.
זה לא כאן, כאן אנחנו מדברים על,
מיד נראה, כאן אנחנו מדברים על מה שקרה לרבי יוחנן, אבל זה מאוד מאוד מעניין מה קרה לריש לקיש אחרי הטראומה הזאת, מה היה איתו.
בסדר, אז כל פנים, אני רק בא להגיד בתור איזו רמה של, בתור הקדמה,
שהסיפור הזה הוא חושף מורכבות,
ונקרא לזה מקום שלא מפחד לחשוף מורכבויות,
זה מקום שבטוח באמת שיש בו,
ולכן הוא לא נבהל ממורכבויות ולא נבהל מכל מיני דברים מהסוג הזה.
פעם אחת היה רבי יוחנן רוחיץ בירדן,
ראה רשת לקיש וקפץ אחריו לתוך הירדן. עכשיו אנחנו יודעים ממקורות אחרים שרשת לקיש היה,
אין מילה אחרת חוץ מלהגיד גלדיאטור,
כלומר הוא היה משחק במשחקי כאלה, שודדים,
של הרג בקרקס, בקרקס שהיה אז,
זה היה המקצוע שלו.
לא רב גדול?
לא, לפני שהוא חזר בתשובה.
היה גלדיאטור משנייה גלדיאטור מצח, הכל. כן, כן, והגמרא מספרת עוד כל מיני
עלילות של ראש לקיש,
כנראה לפני שהוא חזר בתשובה שהוא פעם אחת מכר את עצמו לאוכלי אדם
כדי להציל איזה מישהו מידה והוא
הצליח להיחלץ להם איזה תרגיל גבורה שהוא עשה להם והרג את כולם.
הוא מספר בכמה וכמה מקומות על אלילות אבשר יש לה קיש לפני הסיפור הזה.
הוא היה
ראש השודדים.
אז איך אתה עונה לג'רמי שיש מועט שהוא חזר בתשובה אחרי זה, כאילו... לא, יש לשמוע שאחרי הסיפור הזה,
שאנחנו נלמד היום,
גם הוא נפגע, גם הוא
ננסה שבוע הבא לבאר את זה.
אני חשבתי שהוא התחיל כדתי.
לא, לא, מה שאני מכיר זה שאחרי הסיפור הזה,
כן,
שהוא,
כן, סליחה, יכול להיות, כן, כי כאן הוא מת,
כן, כלומר, יש כאלה, כן, יש כאלה,
מן הסתם, היה בארץ ישראל, התחיל,
באיזושהי צורה הוא יצא לעולם אחר,
וכאן אנחנו פוגשים אותו כראש השודדים.
פעם אחת היה רבי יוחנן רוחץ בירדן, ראה עורש לקיש וקפץ אחריו לתוך הירדן.
אמר לו רבי יוחנן, הוכחה לתורה.
אמר לו יופייך לנשים.
אמר לו רבי יוחנן, אם תחזור בך, ייתן לך את אחותי שהיא יפה ממני, אז מזה אתה יודע, אם תחזור בך, משמע שהוא כבר היה,
איפה יש לו לחזור, הוא כבר היה,
כבר היה שייך באיזושהי מידה לתורה ומצוות,
והוא עזב את זה לעולם של הרפתקאות ולעולם של מתח ודרמות והרג וכו' וכו'.
קיבל עליו.
ביקש לחזור ולהביא את כליו ולא יכול לחזור.
כן, אני קורא את הסיפור ברצף אחרי זה, אני מבטח אותו.
הקריא וישנה לו ונעשה אדם גדול.
פעם אחת
הוא ביקש לחזור, לקפוץ לצד השני של הירדן, כמו שהוא קפץ מקודם וכבר לא הצליח כי התורה,
ברגע שהוא קיבל על עצמו עוד תורה, התורה כאילו החלישה אותו.
נראה קצת נגד.
פעם אחת נחלקו חכמים מבית המדרש, הסייף והסכין והפגיון והרומח,
ומגל יד ומגל קציר, וממתי מקבלים טומאה?
האם משעת גמר מלאכתן?
משעת גמר מלאכתן.
וממתי גמר מלאכתן? רבי יוחנן אמר, משיצרפם בכבשה.
נשים אותם באש.
יש לה כישמר, יש עוד שלב אחרי זה,
משיצחצחם במים.
אחרי שאתה שם את זה באש, אתה גם שם את זה באיזה מים קרים ל...
כאילו, מה גמר המלאכה?
התווכחו כנראה,
אמר לו רבי יוחנן לרשת לקיש,
ליסטים בליסטיותו יודע.
טוב, אתה מבין בסכינים.
היית שודד, הפסקת עם סכינים, אתה מבין בזה.
הארה כאילו פוגעת, הארה מעליבה,
כן, כאילו, בסדר, אתה רב, בוא נשכח מאיפה באת.
בסדר, אתה מבין בסכינים.
זה לא מעלים, אם היא מתקדמת,
זה יכול להיות...
שמע, אתה רוצה...
האמת יש בזה משהו.
זה אפשר, אתה קורא את זה, אתה אומר, כאילו אמרת, אבל יש תנאים בקולי ליסטים.
אולי מה הוא עוד, שמע, באמת, בגלל העבר שלך, אתה יותר מבין ממני, וואלה.
הוא קרא לפי ליסטים.
קרא לו ליסטים, טוב, סתם אבין ב...
אמר רקיש לה קיש אומה הועלת לי.
שם קראו לי רבי וכאן קוראים לי רבי.
רקיש מגיב לו.
אתה מתנשא עליי?
מה הועלת לי?
אתה חושב שעשית אותי רבי?
גם שם הייתי רבי,
בתור שודד.
פה הייתי ראש השודדים ופה אני ראש החכמים.
אמר לו,
הועלתי לך שקרבתי לך תחת כנפי השכם.
על שעה דעתו של רבי יוחנן וחלר יש לה קיש.
ואיך הדו-שיח הזה בין אם הוא קרבי, הוא... קרבי לגמרי. מה זה, זה עוד שני קצתה אחוז? כן, כן, זה ממש, כאילו הם...
אבל כמה זמן,
בגלל זה, יש לך שנייה בין ה...
עבר זמן, רשתקיס צריך להיות ראוי לדון מול רבי יוחנן,
בסדר?
עבר זמן, שנים,
כל פנים,
רשתקיס כבר נשוי ויש לו ילדים,
נמסך את תענית.
זה מאוד מעניין, אבל
כשנצטפים את שני הדברים ביחד, כן.
פרסטין, כי הוא הפרק הראשון והאחרון של הספר.
כן, נכון, מדלגים פה על האמצע.
חלשה דעתו של רבי יוחנן וחלה רשת לקיש. כלומר, רבי יוחנן הקפיד על רשת לקיש, וכתוצאה מהדבר הזה רשת לקיש נהיה חולה.
באה אשתו של רשת לקיש, שהיא אחותו
של רבי יוחנן, נכון? הרי הוא נתן לו את אחותו.
בתוך הסיפור הזה כאילו כבר קפצו... כן, הוא כבר התחתן, הוא כבר נשוי, הוא כבר רבי,
הוא כבר חברותא של רבי יוחנן,
כבר יש לו ילדים.
אם הוא נגיד פעם אחת נחלפו את הזמנים שלנו לאחר שנים רבות.
כן.
למרות שזה יכול להיות שפעם אחת, זה מלשון המשתל, לאחר שנים רואים.
חדשה דעתו של רבי יוחנן וחלם אש לקיש.
באה אשתו של אש לקיש ובכתה, אמרה לו, עשה בשביל בניי.
כלומר, יש לי ילדים ממנו, תשאיר אותי, הוא חולה, הוא ימות.
אמר לה, עזבה יתומיך, אני אחייה.
הקב' ברוך הוא אביהם של יתומים.
אמרה לו, עשה בשביל אלמנותי.
אמר לה, ואלמנותיך עליי תבטחו.
אתה מסביר את הרצף?
בא אשתו של רשת לקיש, היא הייתה אחותו של רבי יוחנן, ואמרה לו,
תמחה לרשת לקיש,
תסלח לו, כי בגלל שאתה מקפיד עליו הוא חולה.
מה, איפה שהם קישוף?
הקפדה,
דין, אולי לא קישוף, אלא רשת לקיש,
נגיד של רבי יוחנן נותק מגע מרשת לקיש, וכתוצאה מהניתוק מגע זה רשת לקיש כל כך,
כל כך, כל כך...
אבל למה זה ריש לקיש לא היה בעייתי? זה רבי יוחנן שנתן לו את העסיקה.
כן, אבל רבי יוחנן הוא הרב של ריש לקיש.
זו כאילו מערכות היחסים.
אוקיי.
ואז,
זה ריש לקיש שנפגע. ריש לקיש נפגע,
ורבי יוחנן הקפיד.
כלומר, זה... מה הכוונה הקפיד? הקפיד הכוונה כעס על ריש לקיש.
שאני הרב, אז מותר לי לנזוף בך.
ואתה תלמיד, אתה צריך להוריד את הראש, אל תשכח כאילו מקירב אותך לתחת כנפי השכינה.
ורשת לקיש אמר, אם אני מנסה קצת, אני כבר נכנסת לפירוש,
אתה תראו ככה רב שאנחנו די חברו אותה.
ועל כל פנים רבי יוחנן הקפיד וכתוצאה מן הדבר הזה
לא, אל תדאגי לך שקראתי לך, לא, אני באמת, בכל זאת אני ארגן שם. בדיוק,
בדיוק.
אני גידרתי אותך. בדיוק, ורשת לקיש,
אז כנראה רבי יוחנן באיזשהו מקום ניתק מגע מרשת לקיש,
וכתוצאה מהצער,
רשת לקיש כל כך הצטער או נפגע בעצמו שהוא פגיע חולה
לא כישוף
ואז באה האישה ומנסה לפייס
ומנסה לשכנע את אחיה שיסלח לבעלה
והוא לא מוכן
ומת רבי שמעון בן לקיש
מופטר רבי שמעון בן לקיש
היה רבי יוחנן
כמו אמר הוא מביא לפסוקים שאלה אם תהיה לך יתומים אל תדאגי
הקב' ידאג ליתומים. אני? איך תהיה? הקב' ידאג ליתומים. אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
וככה אני לא מוכן למחול, פרט ליד הסוף.
קשה מאוד,
קשה.
הוא מת רבי שמעון בן לקיש. היה רבי יוחנן מצטער אחריו הרבה
ולא ירד לבית הוועד. רבי יוחנן מצטער.
אמרו חכמים, מי ילך להניח את דעתו?
ילך רבי אלעזר בן פדת ששמועותיו מחודדות.
חיצור חברות החדשה.
בא וישב לפניו.
כל מה שהיה רבי יוחנן אומר, אמר לו רבי אלעזר בן פדת,
תניא דמסייע לה. אתה צודק,
כשראיות לדבריך, הוא היה מחזק את דבריו וכו'.
אמר לו רבי יוחנן,
אתה כבן לקיש?
בן לקיש כשהייתי אומר דבר היה מקשה לי 24 קושיות, ואני מתרץ לו 24 תירוצים והשמועה נתרווחה מאליה. זה היה חברותה, הוא לא היה מפחד לקצות לי קושיות, הוא לא היה מוחא לי כפיים, הוא היה מקשה עליי, ואני הייתי מתרץ והשמועה הייתה מתרווחת.
רבי יוחנן אומר את זה לרבי אלעזר בן פדיאקה,
שהוא מנסה להיות התחליף של ראש לקיש.
ואתה אומר תנא דמסייע לך וכי אני יודע שיפה אמרתי
עמד רבי יוחנן וקרא את בגדיו ובכה ואמר היכן אתה בן לקיש
היכן אתה בן לקיש
הוא מסתדר בלעדיו
היה צועק והולכת שנטרפה עליו דעתו
ביקשו עליו חכמים רחמים ומת
הסיפור מסתיים בזה ששני הגדולים הללו מתו
ראש לקיש מת כתוצאה מהקפדה של רבי יוחנן
ורבי יוחנן מת כתוצאה מזה שראש לקיש מת
ונטרפה עליו דעתו וביקשו לו חכמים וחכמים והוא נפטר.
זה הכתובת ממשית על הקיר של רבי חנון נטרף מדעתו, זה ברור.
כשלאחר מעשה, אחרי שהוא נאה, אז ככה הוא יזמין.
ריש לקיש זה ראש הגנבים?
יש כאלה, כן, ריש, כן.
שמעון, השם שלו היה שמעון בן לקיש.
ריש לקיש זה, לקיש זה כאילו אחד ששם כמו מוקש, כאילו, אדוני, ריש לקיש.
ראש ה...
אז לא קורא לו בכל זאת בן לקיש.
לא ידעתי שהשם שלו היה שמעון דוידסון. כן.
זה היה כאילו, יש לו, יש לה קיש.
יש לה קיש.
אז זה בכל זאת שוב לא מזכיר את העבר שלו.
כן.
כן, את האבא. אולי אבא שלו היה צדיק, איך הוא לא יודע.
בואו ננסה רגע לנתח את הסיפור הזה, בסדר? נראה מה קורה כאן. הסיפור לדעתי מרתק.
מרתק.
אנטרגדי באיזשהו מקום.
מה? קודם כל צריך לשאול את השאלה, מה?
אמר, בסדר, אתה רבי יוחנן, רבי יוחנן היה מאוד מאוד יפה.
היא לא מספרת על היופי שלו, שהוא היה,
על היופי נדיר.
אתה מוכר אותו,
היא לא מספרת שהיופי שלו היה כמו שאתה לוקח גלגירי רימון,
שם אותם בכוס
זכוכית ושם את זה מול השמש.
והאור שהיה משתקף בגלגירי הרימון, זה מעין היופי של רבי יוחנן. הוא לוקח כוס כסף מטייאם מאוד, שם אותה גם כאן מול השם, היה לו יופי נדיר לרבי יוחנן.
הוא יורד לשחות בירדן,
פתאום הוא רואה איזה פורע,
איזה פושטע קודם כל, איזה אחד, איזה ציצור,
איזה עושה את הארץ.
מה יש לו מי?
זה ברור שמה שמושך את
רבי יוחנן זו העוצמה של ריש לקיש.
אנשים בעלי עוצמה מחפשים אנשים בעלי עוצמה.
רבי יוחנן הוא אדם עם עוצמה פנימית מאוד מאוד גדולה. אגב,
גם בגלל מה שעבר עליו.
הגמרא מספרת שזה רבי יוחנן שאיבד עשרה ילדים.
הגמרא מספרת שרבי יוחנן היה לו, הוא היה עשיר גדול והוא ויתר על כל נמונו כדי ללמוד תורה.
יש לו עוצמה פנימית אדירה, זה רבי יוחנן אגב האמורה, רבי יוחנן נפחא,
אמורה ארץ ישראלי, לא אתה.
זה לא זה? לא, לא, לא. זה לא רבן יוחנן, זה רבי יוחנן נפחא,
בסדר?
שהסיר גפני מאיישנו ואז התחיל לקרוא את דבריו, אבל... כן.
אז הוא...
עוצמה אדירה אדם בעל עצמו מחפש את מי שבא לעצמו אומר הוא רואה את רשת לקיש
אם העוצמה הזאת היא הייתה נפגשת עם תורה
חסרים לי אנשים כמוך
חסרים לי אנשים כמוך בבית המדרש בית המדרש יש בו אנשים חלשים מדי
מה רשת לקיש מגיב לא?
כאילו רבי יוחנן לא נשמע אתה מבוזבז
אבל אם היית לוקח את העופה שלך לבית המידע שאתה עושה מהפכה.
אבל גם אתה מבוזבזת, איזה יפה אתה.
אבל אתה נמצא בעולם שבכלל לא יודע להעריך יופי.
חבל.
מה אמר לו רבי יוחנן?
אם תחזור בך,
תן לך תחזור בטבע.
כן?
מה הכוונה?
אני חושב שהכוונה היא,
הרי רבי יוחנן יכול להגיד לו שטויות, אבל היא, מי בכלל שם לב ליופי,
העיקר זה האופי ולא התואר,
הרי לתואר, הוא העיקר פנימיות וכל זה.
רבי יוחנן אומר, תדע לך,
חלק מעוצמות החיים שלי, אני גם מבין ביופי.
אמרת לי שאני יפה ואני לא נבהל מזה, אני יודע שאני יפה, אני אומר לך שיש לי אחות יותר יפה ממני, איפה אתה יודע, לכאורה?
אני יודע.
אז זה תופס את רשת הקיש, יש פה רב
גדול שמושגי היופי לא זרים לו,
שהוא מבין ביופי, באסתטיקה, באומנות, והוא גם אומר, כן, אישה יפה זה דבר ראוי.
הוא לא רק זורק איזה חכה לרבי שיום ולהגיד,
אישה יפה.
הוא אומר לו, אני מציע לך בית מודרש שלם,
בית מודרש שמבין גם ביופי,
שיופי הוא לא דבר זר לו.
לרב זיו רווה יש לו חבר,
אני קצת מכיר אותו, הרב נחמיה בועז,
שהוא צייר, הוא הקים בית מודרש שנקרא טוב ויפה.
בית מודרש לצייר.
אתה רוצה לצייר משהו, אתה רוצה שהוא יהיה טוב.
להביע בציור איזה ערכים של טוב, שזה גם יהיה יפה.
יש איזה זלזול, מה זה משנה איך נראים, מה זה משנה הזקן ככה, גלווה גלווה.
לא, לא, ורבי יוחנן דווקא חשוב לו המראה.
הגמרא דנה ביופי של רבי יוחנן, יופי או של רבי יוחנן, כי אין לי יופי של זה.
אז הוא אומר, יש לה גיש,
אתה מפחד שהחיים שלך יתכווצו? בוא, בוא, יש לי בית מדרש שאתה אציע לך.
אני יכול לדמיין את בית המדרש שרבי יוחנן אולי בנה,
הוא היה, תמיד לפני שהייתי נכנס לבית מדרש,
אתה נראה שמישהו התאמץ, יש שם צפוך,
לא מרובק, בלי חלונות, והכל כזה.
אתה יכול להגיד מודרש, והכל ככה חלונות גדולים,
וריהוט יפה ובייר כזה, והכל ככה מקבל איזה הרחבת הדעת. אתה רואה, מישהו כאן חשב על כל פרט.
מישהו חשב,
יש מקומות כאלה, מישהו חשב כאן על כל פרט שיהיה כאן הרחבת הדעת,
וצילותה, והמקום וכל זה.
מישהו חשב על אסתטיקה, על יופי.
לא, אני מסתובבת בציבור, כל האמוראים,
לא האמוראים האלה,
מישהו שהיה נורא יפה, לדעתי יש משפחה שלא היה יפה,
שהוא ביקש שיעשו אותו לא יפה.
אתה מכיר את הסופו הזה? -יש אחד שביקש שהוא יתעוור, כדי שלא... יש כל מיני...
זה גישה, מה שאתה אומר, זה ודאי גישה.
שזה, אבל,
אבל, רגע, רגע, רגע, אני אצא לך בקריאה, אבל,
אבל כאן רבי יוחנן מייצג גישה אחרת.
היופי לא זר לי, עוצמות החיים לא זרות לי,
אני מעוניין בעוצמות החיים האלה.
ואני מזמין אותך להצטרף אליהן.
בסדר? זה בית מודרש.
זוכר?
אישה יראה את השם ותתעלל במה?
ביופי.
כלומר, יופי לבד הוא חסר ערך.
אבל כשיופי משתלב בערך,
כשאתה לומד תורה ואתה אומר, והתורה גם צריכה להיות יפה.
איך אתה במתמטיקה?
מה? אין לך במובן.
אז כידוע, זה לא שאני איזה גאון במתמטיקה,
שלוש יחידות, אבל כידוע, במתמטיקה,
ליהודים,
אתה יכול להגיע לפתרון,
אבל יש גם משמעות לדרך, אם הדרך יפה יש,
אתה יכול לעשות את זה בדרך, אתה יכול לעשות כזה עקום בסוף להגיע, ויש ככה איזה דרך יפה,
עשיתי בערבות תגורית כמתמטית אז זה צריך להיות יפה
רבי יוחנן יופי לא זר וזה מה שתופס את רשת לקיש
בית מדרש כזה ארץ ישראלי הוא עדיין לא פגש
בית מדרש שכיף להיות בו שנעים להיות
מישהו חשב לו על כל פרט
עכשיו סתם הסיטואציה הסיטואציה
הסיטואציה היא שרשת לקיש פגש את רבי יוחנן שהוא שוכר בירדן
שרובי יוחנן הוא גם יפה
הסיטואציה של שחייה בירדן היא שחייה של חיים.
הוא לא רק מגיע לטבול, הוא בא לשחות בירדן, לעשות תנועות,
לעשות תנועות, הוא שוחק ככה.
הוא רואה את רבי יוחנן במלוא חיותו,
אז הוא באמת רואה שיש אפשרות כזאת.
אתה רוצה להכניס מישהו חי מלא עוצמות
לתוך בית המדרש, צריך שבית המדרש בעצמו יהיה
חי מלא עוצמות, ורבי יוחנן הוא כזה.
אבל, ישי,
עוצמות
הולכות בכל הכיוונים.
עוצמה,
אם מישהו עם עוצמה,
אז גם כשהוא יברר את האמת,
זה יהיה בעוצמה.
אתה לא יכול לבקש ממישהו להיות עוצמתי במקום מסוים,
ובמקום אחר להגיד, טוב, בוא תהיה רגוע.
עוצמה זה עוצמה.
זה בדיוק מה שמשך את ריש לקיש,
וזה מה שגם מתהפך עליו.
אנחנו יודעים ביחד.
צריך גם להגיד שמשך את ריש לקיש,
גם מעריך יופי ומעריך גם עוצמה.
לרבי יוחנן יש משהו מיוחד בעוצמה שזה עדינות,
אתם יודעים, זה כמו ההבדל בין באמנות לחימה,
יש אמנויות, לא יודע, אסום.
מי שיותר שמן.
או, ופתאום. לא?
אני לא מבין?
לא. מה זה?
זה אסטרטגיה, זה תנופה.
אתה חושב שצומדים שתיים, כאילו,
בידיים אצלנו מבריקט, זה העניין.
זה בהירות.
אבל למה הם צריכים להיות כאלה שמינים?
בכל מיני אתה מתעסק את המשחק הזה נגיד מוחה סוממת, אייכל ברחובים. אז אתה צודק, אז יש כאילו,
יש מקומות, לא יודע, כקיקבוקסים תאילנד, כאילו מי שמפוצץ הוא הזה.
יש מקומות שאתה רואה, לא יודע מה, בתאי צ'ין, כל מיני כאלה, יש איזה עוצמות עדינות כאלה,
טה, טה, טה, כל כאילו, אין, מדויק, אחת. מדויק, מכה אחת, אתה סוגר את העיר, יש לזה משהו מדהים בעוצמה המדויקת הזאת,
אתה יודע, זה כמו,
כמו שאתה משתמש בכלי יהודי,
אתה קודח עם איזה מקדחה שהיא לא יהודית, אתה עושה חור, ואז הוא לא יוצא, ואתה עושה חור ליד, ואז זה נשבר לך, ואז אתה מתעזבן,
ובסוף גם המקדח נשבר.
אז אתה מגיע עם הכלי היהודי,
נוגע בנקודה,
עושה את אחד,
זה בול.
אז יש להקש גם להתפעל מהעדינות של רבי יוחנן,
מהעוצמה העדינה הזאת,
בסדר? אתה יודע, זה כמו,
האמת, הוא רואה אותו שוחה.
איך אתה בשחייה?
טוב.
אבבה, אז אתם מכירים שאתה שוחר, יש כאלה ששוחים,
כל הזמן בחיים יש פריצים החוצה,
מרביצים כאלה תנועות חזקות,
לא מתקדמים הרבה,
משפריצים לכל העולם.
ויש כאלה,
מייקל פלבס כאלה, אתה לא רואה את המים זזים.
הכל כזה שקט,
הוא טס,
איאנד פורק,
מייקל פלבס,
מאט ביונדי,
מאט ביונדי, I'm talking about מאט ביונדי.
מייקס פינס,
יש לי את הדוגמה הדיוק הכי מושלמות,
בקבצה הזאת שעושים מגובה ועושים סלדות בערים ועושים את זה אפשר לנכות לתוך המים, מים משפריץ, זה גם מה שהיותר משפריץ כנראה,
אולי הייתה יותר מדויקת.
דוד גדיס.
או, היא מערכתה.
איכות אייטס.
כן, זה היה...
בדיוק, כן.
אז היה, כן, ריין לוכטה, כל החבר'ה האלה.
זה כאילו שחייה כזאת. אז הוא רואה את רשת הקיש סוחט מאוד עדינות ומתקדם במהירות בירדן, הירדן של עזה.
אז העוצמה העדינה מושכת אותי.
כן, זו משיכה.
הם לומדים ביחד. עכשיו, כמו שהערתם יפה, לא כתוב על הפרק הזה, הסיפור מדלג.
אבל אנחנו צריכים להבין שזה לקח כמה שנים.
כלומר,
רשת הקיש.
מתחתן, נולדים לו ילדים,
הוא לומד עם רבי יוחנן,
הוא לומד עם רבי יוחנן.
עכשיו, ברור שבהתחלה יש פער,
רבי יוחנן מלמד אותו,
אבל אתה יכול לראות איך הפער הזה לאט-אט מצטמצם,
ולפחות לרגע אחד יש איזה דמיון,
דרגש לקיש,
שהם כבר לא רב ותלמיד,
אלא הם חוו אותם.
זה נכון שההתחלה הייתה, אבל מאז עברו כמה שנים,
והרשת החקיש התקדם מאוד כמובן לכל זה,
ואנחנו מבינים מצורת הלימוד שלהם.
נכון שצורת הלימוד זה שרבי יוחנן אומר את הסוגיה והרשת החקיש מקשה.
בסדר, אבל נוצרת כאן איזושהי תחושה לפחות
של הדדיות.
אני עדיין לא מבין למה רבי יוחנן מצטין איתו.
רגע, עוד לא הגענו, שנייה.
רק אני מנסה להשלים את הפער שדיברתם עליו,
שבעצם חסרה כאן איזו תמונה.
התנועה שחסרה בעצם היא צורה כזאת, כלומר,
לאט לאט הפער מצטמצם עד שבסופו של דבר זה נהיה איזשהו זה, ולפחות בעיני רשת לקיש זה דומה,
יכול מאוד להיות שהם גם בני אותו גיל,
זה יכול להיות, אין ביניהם פער גילאי אפילו,
פער גילאי מצומצם,
ובעיני רשת לקיש זה נראה שהם חברו אותם,
לומדים יחד.
עכשיו תראו,
חלק מהרווחים,
שזה בדיוק מה שרבי יוחנן חיפש ברשת לקיש,
שלרשת לקיש אין יראה מרבי יוחנן.
עכשיו, זה מה שרבי יוחנן חיפש.
דווקא בגלל שרבי יוחנן מגיע מבחוץ,
הוא מגיע מ..
מגיע כאילו, אז לא, כבר אין לו יראה.
העוצמה שלו מאפשרת לו לדבר עם רבי יוחנן בגובה העיניים,
וזה מה שרבי יוחנן אוהב.
כי אתם יודעים שלרב
בשלב מסוים,
נהיה משעמם, יכול להיות משעמם בחיים, כי כל מה שהוא אומר, כולם אומרים לו נכון,
נכון, כבוד הרב, איך הוא רב שלישי,
אתה אף פעם לא יודע אם מכבדים אותך או אומרים לך באמת מה חושבים.
בסדר?
וסוף סוף מגיע מישהו שהוא אין לו כאילו ממך דיסטנס,
אז זה, אם אתה לא מאוד מפוחד ומבוהד, זה דווקא דבר משמח.
הרב יגון, תמיד מספר, הרב יגון היה, תראו, שאגב, גר אצל הרב ציודה,
בתור בעל תשובה,
הוא לא הכיר את כל המניארות של איך מדברים על רבנים,
וזה, הוא היה מדבר אל הרב צמוד החופשי,
יאללה, מה, לא אומר, הכל משהו פרטי, צבי.
הוא אומר לו, אתה מדבר ככה, אתה מדבר לשמונה.
הרב צמוד היה צוחק, או כסוי.
אתה יודע, אנשים עומדים בפתח של הרב צמוד, והם רועדים מפחד,
הרב צמוד היה אש,
היה עוצמה אדירה, והרב יאללה, לא התקלקתם, אה, כאילו,
יש היום איתו אוכלים את הלוחות בוקר, מה אתה רוצה, אחים לך בצער.
הרב, זו חוויה מאוד מאוד מרעננת.
אז הולכת ונוצרת כאן חבורתא,
שבא לראש לקיש, אין יראה מרבי יוחנן, והוא יכול להגיד לו בפנים,
שמע, מה שאתה אומר זה לא נכון.
מה שאתה אומר זה שטוי.
בדרך כלל לא מקשים על הרב, הוא אומר, לא מבקשים, רגע, כבוד הרב, אני רוצה... לא, ברור שאני לא,
ברור שהבעיה אצלי, ברור שאני לא מבין, אבל אולי הרב לא שם לב, אבל כתוב בגמרא אחרת,
מה, 24 קושות אני אקשה עליך.
מבררים את הסוגיה.
ואז מגיעים לסוגיה,
הסייף, הסכין, הפגיון, הרומח, המגל וכולי,
אפשר להגיד שזה הייתה הסוגיה וכולי. אני רוצה לעשות כאן איזה מדרש אגדה כזה ולהגיד שהם בעצם הגיעו לסוגיה שעוסקת בכלי ניתוח.
כלי ניתוח,
סייף,
סכין, פגיון, רומח, אלה כלים שבהם אתה חותך ומנתח דברים.
מהמתי מקבלים תומה הכוונה?
מאיזה שלב הבירור והניתוח של הדעות הוא כבר נעשה מסוכן והוא מקבל טומאה.
רבי יוחנן אומר,
אש,
אש,
מבררים עד הסוף,
אמת נוקבת, רבי יוחנן אומר, בשביל זה באנו לבית המדרש,
לברר את העוצמה עד הסוף, אל תאג על פינות,
אל תתחיל להיות לי נחמד,
הולכים עם האמת עד הסוף,
רק עם האמת נוקבת.
ויש לקיש שאומר,
לא,
צריך עוד שלב,
מהו השלב הנוסף?
קצת לקרר.
רגע,
אם אתה הולך עם האמת עד הסוף בבירור שלה,
זה מסוכן מדי, צריך גם לראות את האנשים,
צריך גם לשים לב לרגישויות.
אולי זה הוויכוח בינינו.
המקווים טומאת,
הרכבים זה דמר הרכבים,
אבל העימים,
מעניין, אתה מבין איזושהי שאלה? כן.
אתה מסביר, אני מתקשר למצוא.
אני אנסה לחזור על זה.
השאלה היא, כלי הניתוח האלה, מהו גמר מלאכתן?
מה, מה, לאן צריך להביא אותה?
רבי יוחנן אומר,
אש, זה גמר המלאכתן.
רק אחרי שהם מביאים את האש,
אם כאילו עברת את שלב האש, זה כבר נטמא.
אתה צודק, אתה מדייק אותי, כן?
כאילו, אם אתה, קוראים לזה באש, אתה בתוך התהליך תלך על זה, רבי יוחנן מדגיש את יסוד האש.
ורציתי שאומר, לא, לא, פתאום יש עוד שלב.
אחרי בירור העמדות יש כאן איזשהו שלב של רוגע,
שים את זה במים,
ורק אחר כך.
אם כאילו הרוגע הזה נהיה יותר מדי רגוע, יותר מדי רגוע, זה כבר מקבל טעות.
אבל כל עוד זה בתוך איזשהו תהליך של אש עם איזה הרגעה, זה בסדר.
לא, אני טערה, לא הבנתי. דיברנו על כלים?
כן. מה זה אש? מה זה אש? זה מה שהוא אומר כאן, נכון?
הכלים האלה שאתה מכין אותם.
שם אותם, זה כלי ברזל, שם אותם בכבשה, נכון? הם לא נותנים על זה גמר מנחתן. שהם יסתיימו.
מתי הכלא הזה יסתיים?
מתי הוא מוכן? הוא מוכן, ואז הוא יכול לקבל טומאה.
אז הם מבקשים ביניהם. אני מנסה לעשות כאן איזה מדרש אגדה ולהגיד שהוויכוח ביניהם זה עד לאיזה טמפרטורה להביא את
המחלוקות ובירור הדעות בין האנשים שמשתמשים בסכין או כמו סכין מנתחים.
רבי יוחנן אומר, אש.
תביא את זה למצב של אש.
כל עוד זה בעז, זה לא מקבל טומאה.
מה קרה לא מקבל טומאה? מה זאת אומרת? אני חולק עליך בכל תוקף, אבל אני פשוט
מברר את האמת.
ורשת הקיש אומר, לא, לא, לא, לא.
צריך להוסיף עוד שלב.
שלב של מים.
מים זה גם כשאתה אומר את העמדות שלך,
אל תאמר אותם בצורה כל כך תקיפה,
אלא תעדן,
תרגיע,
יש כאן בני אדם.
זה מעניין מאוד שכאילו הם יתמכו בתפקידים.
ברשת התשעה ראש השודדים הוא זה שמבקש כעת מעט עדינות.
כאילו הוא אומר לרבי יוחנן תקשיב כל מה ששווה אותי בכלל
זה העוצמה העדינה.
להיות כאילו פושטק ששובר את הכלים זה אני מכיר אני יודע יותר מאוד שאם מישהו אומר משהו שלא נראה לי אני יכול לפרק לו את הצורה.
אבל להצליח
לברר את הדברים בצורה עדינה זה מה ששווה אותי.
ורבי יוחנן אומר מה פתאום מה אתה מפחד כאן זה מתודרש כאן אנחנו עסוקים
בבירור האמת אז אפשר ללכת עד הסוף.
זה אולי הוויכוח ביניהם.
מעניין, ממתי מקבלים קומאה, אני יודע שזה מונח
של פרסום בו, אבל היה, הייתי חושב שבפי הדברה שאתה עושה, זה היה ממתי נעשה קומאה.
כן, זה כאילו הכוונה, זה בעצם אותו זמן.
כן, אז אני מבין, כאילו, ואז
מה שמפריע לי, מהסיפור הרעיוני, שאתה לוקח את הקומאה, שזה כאילו על הקומאה,
אתה מבין מה זה?
זה בעצם כאילו אותם זמנים, מתי זה נעשה כלי,
כלומר מה הלגיטימציה של זה, מה התהליך,
מה התהליך.
זה דבר כאילו טוב מאשר איזה דבר של מקבל תשומה, אתה לא רוצה להגיד שאתה מדבר את האמת שאתה מקבל תשומה, אתה לא רוצה להגיד שהרעיון עכשיו מקבל תשומה אלא שהוא אפשר פליל,
שעם אותו רעיון שעכשיו הוא נוכחן, כן.
אולי נמשיך רגע, ואז אולי זה יצפה יותר להתברר. כן, אולי...
אז רבי יוחנן, כשבא רבי יוחנן אומר לו, זה כאילו לב הסיפור.
רבי יוחנן אומר לו, ליסטין בליסטיות, לא יודע.
אני חושב שהוא אומר לו ככה, תראה,
מה אתה מפחד?
אתה מביא את הפחדים של העולם בליסטיות לבית המדרש.
אל תפחד!
בחוץ, באמת, צריך לפחד,
כי זה כל ויכוח אולי יכול להגיע לשלפת סכין.
כאן אנחנו מבררים את האמת,
הולכים עד הסוף, בית מדרש זה מקום של ברור האמת.
והוא אומר לו כאילו, ליסטים,
אתה כאילו מביא את ההנחות היסוד של העולם שגדלת בו לכאן לבית המדרש, שם בעולם שגדלת בו הולכים עד הסוף,
ראש מראש, ולכן זה כאילו מבהיל אותך, אז אתה רוצה כאן לבית המדרש כאילו להרגיע את המצב.
הפוך אומר רבי יוחנן,
שם באמת צריך להרגיע, אבל כאן בית המדרש צריך לברר את הדברים.
ויש לקיש שאומר לו,
אז מה אוהלת לי?
שם קראו לי רבי,
וגם קוראים לי רבי.
כלומר, אם בסוף,
גם כשאני מגיע לבית המדרש,
אני נתקל באותו סוג של מאבק עד הסוף, ללא רחמים, ללא אמפתיה, ללא ראיית האדם השני,
כמו בחוץ,
אז מה ההבדל?
כאילו, בסדר, אז שמה זה עם סכינים וכאן זה עם דעות, אבל פה ופה אתה פוגע באנשים, אתה יכול לדרוס אותם.
למה? מי אמר?
כה אמר מי?
רבי יוחנן.
אבל אתה לא יכול להבין את האפשרות שאנשים מכוח האמת
דורסים את הזולה?
יש לך איזה רעיון שאתה חושב שהוא נכון,
ומכוח זה אתה לא רואה את הבן אדם.
אבל הרב כבר,
שלפי שהוא כבר נהיה יותר מעודן.
כן.
ולכן
כבר לא מתנהג,
ניסטים ולסטיות לדעה, אז הוא לא, אבל זו לא הדעה שלו.
רבי יוחנן אומר.
רבי יוחנן אומר לרשת הקיש,
ליסטים ולסטיותו ידע.
אז אני רוצה, אפשר להגיד שזו סתם פגיעה זולה חלילה,
זה לא נראה.
אבל לדעתי רבי יוחנן אומר לו, תקשיב.
כמה שאנחנו עדיין בבית המדרש,
אתה עדיין בתובנות התודעתיות שלך,
מתנהג כמו ניסטים.
אבל הוא לא מתנהג כמו ניסטים, הוא תתנהג.
כן. תתנהג.
אתה יכול להתנהג בליסטים, או אתה יכול לחשוש
מהדברים שקורים אצל ליסטים שמתנהגים באופן הזה. כלומר, הפחד שלך, אומר רבי יוחנן לרשת הקדשי,
מלברר את האמת עד הסוף,
זה בגלל שאצלך הבירור האמת עד הסוף.
בסוף קורה לבית-לוכו, מטען מתחת לרכב, איזה סכין שנבקרת.
זה לא כאן.
בית המדרש, אנחנו יכולים לברר את האמת עד הסוף,
ולקרוע שמים וארץ,
ולצאת מכאן אחר כך כאוהבים.
אומר רבי יוחנן. זה נקרא מצחיקים.
הוא עושה רבי יוחנן
ומתווכח,
ואומר את האמת, ואז להגיד,
אתה יודע, ואני אוהב אותך.
אחר כך הוא מאדר את זה. נכון.
הוא לא רוצה את התהליך לאפשר. נכון, ויש רק שאומר, לא.
זה שאתה נכנס למישהו ואחרי זה אתה אומר שאתה אוהב אותו, אתה כבר גמרת אותו בדרך.
ורבי יוחנן אמר, אל תפחד.
אתה יודע, ג'רמי, אני יכול כאילו תוך כדי שיעור לרדת עליך,
להגיד לך, אתה לא מבין כלום, השאלות שלך מעצבנות אותי, אתה תוקע פה את כולם,
אתה כאילו זה, אתה לא הכנת בכלל את השיעור לפני כן,
הגעת לא מוכן, אתה לא רואה,
בסופו של דבר השמחה היה להגיד לך,
אתה יודע, הכל היה בשביל,
לא משהו, הכל היה כדי לברר, ואתה,
כל אחד יכול לעמוד בזה?
יש תלמידים שאחרי שטיפה כזאת,
יגידו, אוקיי,
תודה רב, אני אחפש שיעור אחר.
אתה מבין?
אז רש לקיש שואל, עד איפה
גבולות הוויכוח?
רבי יוחנן אומר אש, מבררים את האמת. רש לקיש אומר, תצנן את זה קצת.
אם אתה מתעקש על אש, אז במובן מסוים אין הבדל עבורי בין בית המדרש לבין מה שהיה. כלומר, גם פה וגם שם אני נתקל באלימות.
פה זה אלימות
על בירור הדעות, כל אחד עד הסוף,
ושם זה אלימות פיזית, אבל פה זה אלימות ושם זה אלימות.
ותראה, תראה מה קורה, תסתכל, תסתכל.
הסיפור מוכיח את עצמו.
הרי כולנו כאן שאלנו את עצמנו, ריבונו של עולם,
מה,
בוא נגיד ככה, נגיד שזו הדעה של רבי יוחנן, שהאמת מבררים עד הסוף,
אז
עכשיו הוא מקפיד על רשת לקיש.
קודם כל אפשר גם להגיד שרשת לקיש פתאום, אה,
ואז רבי יוחנן אומר לו,
הוא אומר לו מה, אל תלחה, הוא אומר לך, כאילו אתה, אנחנו חוו אותה, ואז רבי יוחנן אומר לו, אה, אל תשכח,
אני הרב שלך,
תירבתי לך לתחת כנופיין שכינה. עכשיו יש לה קישי,
אולי עוד יותר נעלם, כי לא יודעים אותך שאנחנו חברותא.
עכשיו, תראו איך הסיפור מנכיח את עצמו.
באה אחותו של רבי יוחנן ואומרת לו,
ילודה, תוותר, תראה מה נהיה.
מה הוא עושה?
הוא מסרב לוותר.
למה?
מה, הוא אכזרי?
הוא אולי נלחם,
כמו שהוא אומר, שהוא אומר להילחם עד אש,
אני לא מבין למה, כאילו זה ברור הדעות, אני לא אוותר על האמת.
זה בדיוק מה שהוא עושה,
אתה מבין, ג'רמי? זה בדיוק מה שהוא עושה. לא, זה בדיוק העניין, אבל אני לא חושב שרבי יוחנן,
סליחה, אני חושב שיש לה כיס שהוא מסכים,
שכן, תלך עד הסוף,
אבל אחר כך, תגיד, אני אוהב אותך.
לא, לא עשיתי את הכל כתרגיל לך.
לפעמים יש את האורחוגים, אחד יכול לפרק את השני למה שלא יהיה,
ואז פשוט יוצא ועולה.
יש מישהו אחר, יכול לבוא,
עכשיו פתאום הם נהנים,
פתאום הם אנשים רגילים, הם מתייבשים אחד לשני.
זו הייתה העבודה,
ואז הלכו לבוא כאחד,
תעריף פרקטואלית הסתיימה,
אני עכשיו כל הזמן מתייחסים, כי הם יישכחו מכבוד. כן.
אז אני הבנתי שזה מה שאתה מתכוון להגיד. אז כאילו לך נמצאים... אז אני אחזור מה שאתה אומר.
רשת הקיש אומר,
כשאתה גומר,
בוא תסיים את זה יפה, תצנן טיפה את הזה.
זה מה שאתה אומר.
אני טוען שאולי רשת הקיש אומר שאפילו תוך כדי תדאג שזה לא יעלה, אבל אתה צודק, יש כאן איזה... כאילו רשת הקיש אומר, לא יכול להיות שתעסוק רק בדעות ולא תראה את האנשים בסוף. בדיוק. זה כאילו מה ש...
בסדר? לא יכול להיות שבסוף,
ורבי יוחנן אומר, לא, מה פתאום עכשיו אנשים? מה זה קשור אנשים? זה קשור, זה האמת, זה נכון, הנה,
זה השכר, זה הנכון, מי ניכר ומי נו.
זה כאילו ה... אז רציתי שואל, רגע, אז אם אתה לא רואה אותי, אם לא רואים בני אדם,
זה מזכיר לי מאוד את העולם ממנו הגעתי,
שלא רואים בני אדם.
אז מה ראית לי?
נראה לי לך שאנחנו עכשיו עוסקים בבירור האמת ולא בלפוצץ אנשים ולא הכול. אתה אמר רק הם עשו את העבודה, וגם הם עשו את העבודה.
ואז אנחנו רואים איך רבי יוחנן בעצמו מנכיח את השיטה שלו. כשבאה האחות, היא כאילו איזו דמות ממוצעת כזאת, היא אומרת לו, תרחל, תוותר, תוריד את הלהבות.
הוא לא מוכן.
הוא אומר, זה בירור האמת, והוא גם לא מוכן, כי הוא גם לא רוצה לוותר על רשת לקיש, אם אני אוותר,
אז כל הרצון של בית המדרש שלך, אז רשת לקיש, כאילו, אז למה?
הוא לא רוצה גם לוותר, גם לא על העוצפות של רש לקיש, הוא אומר,
זה בית המדרש שאנחנו רוצים לייסד, בית המדרש שלא מפחד מהאמת, שמברר אותה עד הסוף.
זה איך שלא, הוא לא מדבר איתו, הוא לא מדבר איתו. כלומר, לעוצמות, אני לא אומר, זה לא, אין הפי-אנד בסיפור הזה.
אני אגבל לומר שלעוצמות,
אותן עוצמות שגרמו לרש לקיש להיכנס לבית המדרש, שגרמו לרבי יוחנן לרצות את רש לקיש בתוך בית המדרש,
יש להם, פירקו אותו בסוף,
יש להם גם מחיר.
יש להם גם מחיר.
המחיר הוא לכל הצדדים.
ריש לקיש מת, למה הוא מת?
הוא כנראה מת מרוב צער.
ריש לקיש מת מרוב צער על הניתוק מרבו,
מהחברותא שלו, מי שנתן לו צינור חיים. אחורה הוא כבר לא יכול לחזור, להיות שודד.
קדימה הוא חסור.
החיים שלו כאילו הסתלקו מתוכן.
ורבי יוחנן,
שחיפש עוצמה, שחיפש מישהו שיהיה לו להתנגש איתו,
אף אחד, אין אף אחד ברכי,
כולם משבחים אותו, כולם מעודדים אותו, כולם אומרים לו זה, אבל אין אף אחד ש...
אתה יכול כאילו להתחכך.
נכון,
נכון, וזה חלק מהמחיר של רבי יוחנן.
אתה אומר,
אם זו הייתה התוצאה של האדם האחרון של זה, אז...
לא, אם אתה לא רואה לראות את הבן אדם,
אם אתה כאילו... נכון,
זה סיפור קשה.
הסיפור הזה בעצם מפגיש
אמת מול שלום,
אדימות מול קושי ותוקף?
לא, אני לא חושב אחריו.
אלא?
זהו, אז אני חושב שזה רק בעניין של
האם אתה צריך לראות את הבן אדם?
כן.
או את האמת עומדת בעצמה. כן, אבל בדיוק, אבל הטענה של רמי אוחנה זאת שכשאתה רואה את הבן אדם,
אתם יודעים, אני אספר לכם סיפור קלאסי, בסדר? ממש שזה היה,
ביקשו ממני להיות,
אני צריך לדשטש את הסיפור קצת,
ביקשו ממני להיות
חבר בוועדת שיפוט של איזושהי תחרות כלשהי.
וטוב, הסתכלתי, זו הייתה תחרות של כתיבה,
וביקשו, לא הייתי שופט יחיד, אמרו לו,
לדרג מספר יצירות.
מה שראיתי במקום ראשון, במקום ראשון, במקום שני וכו'.
ואז אחרי כמה פנו ואומרים לי, תקשיב,
היצירה של מקום ראשון,
זה מה שבמקום שני זה הם קרובי משפחה.
אז זה לא מתאים,
מיעוט,
אז אולי תשנה את זה.
עשיתי את זה בהתנדבות, זה לא איזה משהו ש...
תקשיבו, אני בכלל לא מכיר את השמות, אני ראיתי את זה אנונימי.
אתה לא יכול לשנות דבר כזה, זה נגד האמת, מה זה, זה...
אם מישהו כאילו מנסה לסדר, יגידו, כן, האמת, האמת, אבל זה גם בני אדם,
והוא פתאום ששני אנשים שקוראים משפחה זכו,
אז אולי יהיה כאן איזה חשש,
האם אתה הולך,
שם היה לי ברור שאני כאילו רבי אוחנה, אני הולך, אמרתי, אם אתם רוצים, אני ארצה מכאן,
בסופו של דבר שאתם רוצים, אני לא מתאמן.
אבל ברור שכאילו, אני הולך על האמת עד הסוף, אבל לפעמים יש מצב שאתה אומר, רגע,
האמת כמו שהיא לוודאי יכולה להחריב את העולם,
אני צריך להתייחס לזה שיש כאן בני אדם גם בסוף.
אז יש כאן איזה, אני אומר, הסיפור הזה,
הוא קודם כל סיטור של עוצמות גדולות,
וכמו שאמרת, ג'רמי, הוא סיפור קצת מפחיד.
מי שנכנס לאזורים האלו של העוצמות,
של הקשרים החזקים והאדוקים שהם מאוד מאוד עוצמתיים,
גם הקרבה הגדולה וגם הפיצוץ יכול להיות גדול.
ואני חושב שהסיפור הזה, אין לי כאן איזה הפי אנד לספר לכם,
אבל יש לי כן, לדעתי מה שהגמרה מנסה להעביר לנו,
זה הייתי כמעט אומר אולי זה סיפור בלתי נמנע.
זאת אומרת, זה שני אנשים בעלי עוצמות שנמשכים אחד אל השני,
והכאילו ההתנגשות היא כמעט בלתי נמנעת
בהקשר הזה. כאילו, אולי זה סיפור שנועד אולי
להזהיר אותנו קצת מעוצמות גדולות מדי, אולי.
או שזה סיפור שבא,
פשוט הוא שוטף אותנו בכאב ובצער,
כי יש אנשים כאלו, ולדעת שיש דברים כאלו,
אבל זה הסיפור של רשת לקיש לרבי אוקראומה.
סיפור קשה, לא סיפור קל? זה נראה שכאילו,
בסביבה הזאת זה נראה שהרפלטיסט צודק,
ויוצא מהרבי יוחנן שהוא מתעורר מאוחר מדי.
מה זה צודק?
