שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו.
סימן תרמ״ט, נלמד היום את סעיפים ד' ה' ו' לגבי דברים הפוסלים בארבעת המינים.
אומר לנו שולחן ערוך בסעיף ד', גנות הצעירים של עובדי כוכבים וכיוצא בהם מבתי משמשיהם,
מותר לטול משם לולה ושער מינים למצווה.
אומר הרמה, ואפילו אילן נטוע לפני עבודת כוכבים,
כי הוא הזמן שאין עובדים את אילן.
זאת אומרת, ברגע שיש פה מה שנקרא פרחי צעירי,
הוא קרא לזה כך, זה צער.
של עובדי כוכבים, כל מיני לומדים בבתי הלימוד שלהם,
שיש להם גינות ויש להם עצים.
כל עוד לא עובדים פיזית ואותו עץ,
אפשר לקחת לארבעת המינים. סעיף A,
כל אלו שאמרנו שהם פסולים,
מפני מומין שבארדמו בסימנים הקודמים,
או מפני גזל וגניבה בסימן הזה,
ביום טוב הראשון בלבד, אבל אם שער ימים הכל כשר.
אפשר להכשיר, גם חסר ועוד.
אומר אמר, ויש פסלים בגזול כל שבעת ימים, והכי נהוג.
גזול, שבוע, מה זה, גם אם זה דרבנן זה עשו.
אבל שאול יוצא בו בשאר הימים,
כשביום הראשון צריך שיהיה לכם מתנה על מנת להחזיר. הוא מותר לטול אולם של חברו בלא דעת
חברו בשאר הימים.
למה? דניחא לילה עינש למה אבד מצווה בממונה.
זאת אומרת, נוח לו לאדם שיעשו מצווה בממונו.
וזה נכון לגבי תפילין,
לאכול לגבי טלית ועוד כל מיני דברים, שאדם עושה מצווה בממון
של חררו.
אלא שיש אחרונים שמביאים, ביניהם בן ישריי ועוד,
שיש כאלה שמקפידים על ממונם ולא רוצים שיזיזו להם ולא סגרו אותו כמו שצריך,
וההקפדה הזאת מונעת
את הדבר הזה של אפשרות לקיים מצווה, צריך לשים לב.
כן.
וחסר,
כן, אתרוג חסר,
כשר בשאר הימים, וניטל פטמתו ועוקצו, דינו כחסר, וכשר מיום ראשון ואילך.
נפל הפיתם, יום שני אפשר וחלם. מי הוא?
אם נקבו עכברים, לא יתלו נפשי רימים, משום מהות,
החור של עכברים.
עד שיסיר ניקור עכברים, זאת המקום שניקור, ואז הוא הסיר אותו, ובכל זאת הוא חסר,
אבל הוא כשר.
טוב, אמרנו כבר שהיום אין לנו בעיה עם זה.
אבל אם היה יבש או ממומר שפסול כל שבעת ימים,
אף אם חתך הים של טוען יאמור, פסול כל שבעה, הואיל ובא מכוח פסול.
ומותר לכתחילה להתנות על אתרוג, שיהיה כולו ליום ראשון, ושאינו בודה ממנו עד בין השמשות של ליל השני ואילך.
ומותר לכתחילה לכל מינו ביום שני ואילך, ולצאת ידי המצווה הנשאר.
אלא שאין לנו בקיאים בתנאים, כדי לבסוף סימן תרלח בהגעה, ולכן אנחנו לא עושים דברים כאלה, וכבר אמרנו שאין דבר כזה אצלנו.
אתרוג של מישהו שהוא חסר, והוא יטול אותו.
ברוך השם, בלי עין הרע יש אלפי אתרוגים.
והפיסול, שוב משום עבודת כוכבים,
או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה,
או מפני עורלה,
או מפני שאינה מינם, או שהם חסרים השיעור,
בין ביום טוב ראשון ובין בשאר הימים, פסול.
וחזזית פוסלת כל שבעת ימים, ועושים שני ימים טובים,
פסולי ראשון נוטלים בשני,
אבל ברוך אלוהו מברכי נס. זאת אומרת, ביום השני,
כיוון שאת היום הראשון עשית כיום ראשון, עכשיו אתה לוקח רק את היום השני,
אפשר לקחת אותו, אבל
לברך לא מברכים על זה, כי זה ספק של יום.
אם יש לחברו לולה ולתרוק כשר, לברך על שחברו מדעתו.
סיפא, בשעת הדחה כשאין נמצא כשר,
איפה אנחנו, יש לנו ברוך השם בלי עין הרע,
כל הפסולים נוטלים ולא מברכים.
טוב, לקיים את המצווה. ברכה זה תקדת חכמים מאוחרת,
אבל המצווה עצמה, מהספק, לפחות, יש לך משהו אחר,
אין לך מה שיותר טוב.
ברירת מחדל.
אומר הרמב״ם, ויש מכשירים לולב יבש אפילו לברך עליו,
וכן נוהגים לולבים יבשים.
אתם מבינים מה קורה?
כמה להודות לקדוש ברוך הוא כל יום.
אפילו בדייקה אחרים לחיים,
אבל בשאר מינים אין לי נהוג כך.
ויש מקלים אפילו בהדס יבש, ויש לסמוך עליו בשעת תדחק.
אף אגב, שחסר כשר בשאר הימים,
אין לחתוך אתרוג לשניים או שלושה חלקים או לחלקו,
ולצאת בו שלושה אנשים באתרוג אחד.
הרבי יוחנן אומר, שישה אנשים יתכסו בטלית אחת, מי מברך, או כולם מברכים.
פה רוצים לחתוך אתרוג לשלושה כדי שכל אחד ייקח חלק, חסר.
אפילו בשעת התדחק לא לחלק.
ודווקא חסר ונשאר העיקר קיים, קשה.
אבל אלקיהאי גם נעמיק חתיכת אתרוג ולא אתרוג.
חסר במשהו, הפיתם, העוקץ, נמצא, חלק עליון, חלק תחתון, אבל לחלק את זה לשלוש.
נעשה מזה ריבה.
כן, וכל זה לעניין לברך עליו, אבל לא ברכה יכול ליטול כל הפסולים ולא אברך עליהם,
גם אם זה חתוך.
טוב, בעזרת השם, אנחנו מחר נמשיך, אבל שים לב לאן אנחנו מגיעים.
איזה מצב היה פעם.
תודה רבה, הקדוש ברוך הוא, להתראות, שלום.
