טוב, צהריים טובים. אנחנו בפרקי אלישע,
אחרי שראינו בשבוע שעבר את חלון ההזדמנויות שנפתח גם בממלכת ישראל,
על ידי יהורם בן אחאב, שלא הולך
בדרכי אביו ובדרכי אמו ומסיר את מצבת הבעל, וגם ראינו
סוג של חלון הזדמנויות שנפתח בממלכת יהודה, כשאחזיהו
בן יהורם, בן יהושפט, בעצם נאלץ ללוות את אביו החולה,
יהורם בן יהושפט,
שחולה במחלת מעיים בזמן ארוך, אז בעצם אנחנו מבינים שנפתח פה איזה חלון הזדמנויות שדרכו אולי
ניתן להשפיע על ממלכת ישראל,
ואחר כך על ממלכת יהודה לשנות כיוון.
בפעם שעברה גם שמנו לב ששינוי הכיוון הזה מתחיל לבוא לידי ביטוי. איך?
אז ראינו בתחילת פרק ד' שזה כבר נהיה,
מפסיק להיות מסוכן
להזדהות בצד של הנביאים.
אם לא הרבה זמן לפני,
עשר שנים לפני אולי,
מי שהחזיק נביא בביתו הסתכן במוות על ידי זבל והמשטרה החשאית שלה,
כאן אישה כבר צועקת, ואישה אחת מנשה בני הנביאים,
צעקה אלי ישאל לאמור,
עבדך אישי מת, ואתה ידעת כי עבדך ירא את אדוני וכולי.
והנשה בא לקחת את שני ילדינו לעבדים, ואלישע אומר לה, אין בעיה,
לכי אל השכנים ותביאי כלים. כלומר, האירוע הזה הוא ודאי אירוע מפורסם,
אז מעבר לעובדה שאלישע כאן עושה ניסים, וזה ודאי
מקביל מאוד לאליהו, אליהו מגיע ודבר ראשון לוקח,
עוצר
טל ומטר, חי אדוני, כי אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי,
ואילו אלישע מגיע ודבר ראשון נותן.
זה גם מקביל כמובן לסיפור של אליהו והאישה הצרפתית, עמדנו על כך, נכון?
אליהו מגיע לאשה הצרפתית, אומר לה, תקבלי נס,
אבל רק אחרי שתעמדי בניסיון,
רק אחרי שתתני קודם כל לי מהעוגה שנשארה לך, ורק אחר כך לך ולבן שלך,
ממה שיישאר ולא יישאר כלום,
הוא מציב תנאים,
ואז ראינו שהאישה כנראה לא עמדה בהם,
ואילו היה לי אישה לא מציב שום תנאי,
רק שאתה צריכה,
הכל זה מדיניות של שפע, של ישועה,
אבל אנחנו מבינים על הדרך
שזה גם נהיה פחות מסוכן להחזיק נביאים, השכנות יודעות מזה, היא מביאה כלים מהרבה מקומות,
כל זה דיברנו כבר בשבוע שעבר, נכון?
יפה. אז אנחנו עכשיו...
מה הפוך?
כרגע ביהודה, המלך ביהודה זה יהורם בן יהושפט שהוא חולה.
זה הטענה.
הלאה, פסוק ח'.
פרק ד', פסוק ח' במלכים ב'.
ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אישה גדולה
ותחזק בו לאכול לחם.
ויהי מדי עוברו יסור שמה לאכול לחם.
בת אומר אלישע איננה ידעתי כי איש אלוהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד.
נעשינה על יד קיר קטנה ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם של הכל יום זוהר ונשים לו שם
מיטה ושולחן וכיסאו ומנורה והיה בבואו אלינו יסור שמה.
ויהי היום ויבוא שמה ויעשר אל העלייה וישכב שמה.
ויאמר לגחזי נערו, קרא לשונמית הזאת, ויקרא לה, ותעמוד לפניו.
ויאמר לו, אמור נא אליה, הנה חרדת עלינו כל החרדה הזאת,
מה לעשות לך?
היש לדבר לך אל המלך ואל שר הצבא?
ותאמר, בתוך עמי אנכי יושבת.
ויאמר, הוא מה לעשות לה? ויאמר גחזי, אבל בן אין לה ואישה זקן.
ויאמר, קרא לה, ויקרא לה, ותעמוד בפתח.
ויאמר, למועד הזה כעת חיה את חובקת בן.
ותאמר, אל אדוני איש האלוהים,
אל תכזה בשפחתך.
בתער האישה בטל את בן למועד זה כעת חיה אשר דיבר אליה אלישע.
ויגדל הילד ויהי איום ויצא אל אביו אל הקוצרים.
ויאמר אל אביו ראשי ראשי.
ויאמר לנער שאהו אל אמו ויסאהו ויביאו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהריים וימות.
בתער ותשכיבו על מצת איש האלוהים ותסגור בעדו ותצא.
ותיקא אלישע ותומר שילחן הנביא אחד מן הנערים ואחד האתונות והרוצה עד איש האלוהים ואשובה.
ויאמר, מדוע את הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת?
ותאמר, שלום, פה הספרדים מפסיקים, כן, ידוע.
הולכים לצדיק,
נפתרו הבעיות, לא צריך לספר מה היה.
הולכים לצדיק, נגמר.
אבל האשכנזים רוצים לשמוע מה היה.
ותאמר את האתון, ותאמר אל נערה, נהג ולך, אל תעצור לי לרכב, כי אם אמרתי לך, ותלפון תבוא אל איש האלוהים אל הר הכרמל.
ויהי כראות איש האלוהים אותה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה שנמית עליו.
עתה רוסתא לקראתה ויאמר לה שלום לך שלום לאשך שלום לילד.
ותאמר שלום ותבוא אל איש האלוהים אל האב ותחזק ברגליו ויגש גיחזי לעודפה.
ויאמר איש האלוהים מרפה אלא כי נפשם הרע לאב אדוני העליל ממני ולא הגיד לי.
ותאמר השאל תיבן מאת אדוני הלוא אמרתי לו תשלה אותי.
ויאמר לגחזי חגור מפניך וקח משענתי בידיך ולך כי תמצא איש לא תברכנו
וכי יברכך איש לא תעננו ושונת משענתי על פני הנער.
ותאמר עם הנער חי אדוני וכן נפשך אם יעזבקה
ביקום וילך אחריה. וגחזי עבר לפניהם
וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב
וישם לקראתו ויגד לו לאמור לא יקיץ עניו.
ויבוא אלישער ביתה, והנה הנער מת ושכב על מיטתו, ויבוא ויסגור הדלת בעד שיניהם, ויתפלל אל אדוני. ויעל וישכב על הילד, וישם פיו על פיו, ועיניו על עיניו, וכפיו על כפיו,
ויגהר עליו,
ויחום בשר הילד.
וישהו וילך בבית, אחת עינה ואחת עינה, ויעל ויגהר עליו, ויזורר הנער עד שבע פעמים,
ויפקח הנער את עיניו, ויקרא אל הגיחזי, ויאמר,
נקרא אל השונמית הזאת, ויקראיה ותבוא אליו, ויאמר סביב עינך,
ותביא ותיפול על רגיע, ותשטחו ארצה, ותישא את דמונה ותת.
תראו, השאלה המרכזית בפרק הזה זה למה הילד מת,
מה הסיבה.
התנ״ך הוא ספר שנכתב
בציר של שכר ועונש,
ופה קורה עונש חמור מאוד,
קשה מאוד,
אבל לא ברור למה, לא כתוב למה, לא כתוב מהי הסיבה.
אנחנו ננסה רגע לעסוק בזה,
תוך כדי שאנחנו נעזר היום בכלי פרשני שאנחנו חביב עלינו מאוד,
וזה אקריא ואכתיב.
כבר בעבר נעזרנו בו לא מעט פעמים, וגם פה בפרק הזה אקריא ואכתיב
כנראה
ייתנו לנו קצה חוט לפתרון.
לפני שניכנס לסוגיה הזאת,
אני רק רוצה שנשים לב לעוד
נקודה שדיברנו עליה מקודם.
שוב פעם מוכח מהפרק הזה שהאווירה הציבורית משתנה.
למה?
אתם זוכרים את אליהו הנביא?
כן.
אליהו הנביא מסתובב?
הוא לא מסתובב. מה הוא?
הוא מגיח.
הוא מסתתר, בום, פתאום הוא מגיע.
מחפשים אותו, נכון? אחאב מחפש אותו בכל המדינות, הוא מסתתר.
כש... איך קוראים לו?
אחזיה בן אחאב, נכון?
הלך לדרוש בבעל זבוב.
פתאום אליהו מגיע.
נכון? ואז הוא אומר, מה משפט האיש אשר היה לקראתכם?
ויאמר אליו, איש בעל שיער ואזור אור, אזור במוטב, ויאמר אליהו, תשביעו.
אליהו, אתה...
הוא בעצם בסכנת השמדה כל רגע,
הוא פחד שכל רגע יהרגו אותו, אז הוא מסתתר.
איפה הוא מסתתר? בכרמל, מערת אליהו הנביא כנראה שם מסתתר, יש הרבה מערות,
הוא מסתתר שם,
הוא מתחבא, ולעיטות הנצרכים הוא מתגלה, אומר את הנבואה שלו ונעלם.
בורח.
נס על נפשו.
הר האלוהים, וכו' וכו'.
אלישע כאן מסתובב
בצורה גלויה.
איננה איש אלוהים קדוש עובר עלינו תמיד.
פסוק שמתאים גם לרב אלישע, זכר צדיק לברכה, נכון?
עובר, אין לו מקום אחד, הוא...
אז...
יש פה כיסא.
כאן, תעשה כיסא למוטי, נו, אני מבקש. שיהיה פה קצת כבוד לוותיקים בשיעור.
בכבוד.
אז זה אומר שאלישע,
שאלישע הוא... כבר אפשר להיות גלוי.
אפשר להיות גלוי. הוא יוצא מהמחתרת,
ולא רק זה, אלא גם האישה השולמית,
שכמו שאמרנו, שונם זה אתמול,
אמרנו שבוע שעבר, מקום מרכזי, נאמר ככבה מכיזרעאל. היא אישה גדולה, היא אישה ידועה, היא לא איזו אישה צדדית,
היא מפורסמת, מכירים אותה,
ואין לה שום בעיה להציע לארח אצלם נביא אלוקים, למרות שהיא גרה בשמונה שזה סמוך ונראה לאזור יזרעאל, מקום שלממלכת ישראל יש שם ארמון, ארמון נופש כזה, דאצ'ה.
אין לה שום בעיה.
כלומר, משהו באווירה הכללית השתנה,
וניתן לארח נביאים, ניתן גם לנביאים להסתובב
מתוך תחושה
של ביטחון וחופש. זו הוכחה אחת. הוכחה שנייה, מה?
אלישע שואל אותה, צריכה משהו? אני יכול לדבר עם מי?
המלך ושר הצבא. מה זה המלך והמלך?
זה אומר שכבר בשלב הזה משהו במערכות היחסים בין
אלישע לבין המלך השתנה.
כלומר, הוא מבין שיהורם בן אחאב הוא כנראה סיפור אחר קצת, או
יש אפשרות שהוא יהיה סיפור אחר,
ולכן יש לו ציר ישיר
אל המלך ואל שר הצבא. אני בעצמי עכשיו חופר לעצמי את הבור,
כי אני בסוף אצטרך להסביר, אם ככה,
למה בעוד שני פרקים אלישע ממנה בעצמו את יהוא בנמשי,
ללכת ולחסל את יהורם בן אחר. אם הכל כל כך טוב, אז מה כל כך רע?
כשנגיע לשם בעזרת השם נענה על זה.
אבל כבר אנחנו מבינים כאן מהאירועים הנלווים לפרק הזה,
ששוב פעם, האווירה הכללית בממלכת ישראל משתנה.
נביאים כבר לא נרדפים,
נביאים כבר לא נהרגים ולא נרצחים.
אפשר לספר את זה גם לשכנים, ואין חשש שמישהו ילשין עליך.
אפשר, נביא יכול להסתובב, הרי הכלי המרכזי של נביא,
זה שהוא יכול להסתובב.
כשרוצים להעניש את ירמיהו הנביא, מה עושים?
כולאים אותו בחצר המטרה.
אז הכלי המרכזי של נביא, זה שהוא יכול לנוע ולהסתובב ולפגוש את האנשים ולדבר איתם ולעודד אותם.
אליהו לא יכול לעשות את זה כי הוא נרדף. אלישע כבר כן יכול לעשות את זה.
וכי חלק מהדברים האלו הוא מגיע גם לשון הם.
בסדר?
אז זה רק איזה מין תוספת חשובה לאווירה הכללית
שיש לנו כאן. שאלנו,
השאלה היא למה הילד הזה מת.
אז בואו ננסה להבין.
יש
לפנינו
שתי אפשרויות.
אפשרות אחת, קודם כל
נשים לב שבאמת מדובר באישה גדולה
וקדושה,
ובאמת, האישה הזאת, השונמית,
כמובן, זה מאוד מאוד מזכיר את חנה,
האישה השונמית.
היא באמת,
זה באמת שאלה, למה היא לא אומרת לאישה שאין לה ילדים?
מה הסיבה?
מה התשובה היא? אגב, זה הזוהר, בדיוק בפרשת בו,
הזוהר עוסק בסוגיה הזאת.
הזוהר מפורסם, ותאמר בתוך עמי אנוכי יושבת,
שלעולם לא יבדיל אדם את עצמו מהציבור,
ולא יבקש, זה זוהר בפרשת בו.
אז,
כי היא באמת אישה גדולה.
אין לה ילדים.
בעלה זקן,
אבל החיים שלה לא נעצרו.
לא נעצרו.
היא אישה גדולה,
היא עושה דברים משמעותיים.
החיים שלה מלאים.
היא לא נמצאת ב-hold כל החיים.
עכשיו, אתה יודע,
אם, אם אתה כל הזמן ב-hold רגע, אולי,
אם יש אפשרות לילד,
אז כל אפשרות אחרת לידו היא כאילו מחבירה.
היא השלימה עם העובדה
שלא היו לה ילדים.
זהו.
ומהמקום הזה היא התחילה למלא את החיים שלה בתוכן.
אנחנו יודעים שאישה גדולה,
כנראה יש לה אחת עורכים, אולי יש לה תלמידות,
אולי יש לה תלמידים,
אולי יש לה כל מיני דברים.
היא נמצאת במקום
שלם עם עצמה. לא כולם זוכים לילדים,
בטח לא בתקופתם,
והיא החליטה שהיא לא תהיה,
היא לא תהיה באיזה מין עמדת מסכנות וקורבנות וסוג של איזה הולד,
אלא היא
תמלא את החיים שלה בתוכן. וחלק ממילוי החיים בתוכן זה העובדה שהיא באמת מזהה
את האיש אלוקים קדוש, והיא רוצה שהוא יהיה אצלם בבית.
נפלא מאוד.
אבל אז
הנביא
היא לא אומרת כלום.
הנביא כאילו חודר לה לתוך העולם,
מטלטל אותו,
ואומר לה,
מה?
המועד הזה כעת חיה, את חובקת בן.
אקריא, את.
מה אתה אומר? אל, אדוני, איש האלוהים, אל תכזה בשפחתך. מה אתה עושה?
אני כבר בניתי חיים שלמים, אתה עכשיו כאילו מכניס אותי לאיזה...
אני כבר השלמתי עם העניין הזה.
אז מה הבעיה כאן?
הבעיה כאן היא
שאלישע הבטיח חיים,
וחיים
זה רק רשם המטבח.
ואנחנו בעצם פוגשים כאן בדיוק את הצד ההפוך
ממה שפגשנו אצל אליהו.
גם אצל אליהו וגם אצל אלישע,
הקב' הוא נאלץ לסרטט להם גבולות גזרה לנבואה.
אצל אליהו זה
בלקיחה, בגזרה, ואצל אלישע זה בנתינה, בישועה.
אליהו גוזר גזירה על גשם.
הקדוש ברוך הוא, שמע, זה מפתח של פרנסה, מפתח של פרנסה, אני שומר אותו אצלי.
אתה רוצה שתתפתחו? תחזיר לי את המפתח הקודם, נכון? כל הדיון הזה שראינו,
שאין דעת הקדוש ברוך הוא נוחה מכך שאליהו גוזר גזירה על הפרנסה,
על הגשמים, והוא מבקש את המפתח הזה בחזרה.
וכאן,
זה מפתח של חיים.
מפתח של חיים אסור רק בידי המלך. בואו רק נרוויח איזה משהו קטן ממגילת אסתר,
כדי להבין את הדבר הזה.
אומרים, וגם חרבונה זכור לטוב.
גם וגם וגם, נכון?
חרבונה זכור לטוב. מה, כזה, זכור לטוב בחרבונה.
על פניו הוא נראה כזה מין מלשינון כזה, כן?
שהבין לאן הרוח נושבת ובדיוק הגיע לאחשוורוש להגיד לו את האירוע.
כדי להבין מה עשה חרבונה,
אתם איתי, כן, אני פותח רגע סוגריים, בסדר? מותר.
צריך להבין משהו אחר, נכון?
אני מזכיר לכם.
המן הולך לסעודה הראשונה עם אסתר,
ואז כשהוא חוזר, מה קורה? הוא רואה את
מרדכי שלא משתחווה,
לא קם ולא זר ממנו. ואז כותב, וימלא אמן חמא, ויבוא לביתו,
ויספר לזרש טוב לכל אהבה ואת המשתה וכו',
אבל הוא אומר, וכל זה איננו שווה לי,
בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך.
ממש כאילו זה. ואז
עטור לו זרש אשתו וכל אהבה.
מה הם אומרים לו?
יעשו עץ גבוה חמישים אמה,
ובבוקר אמור למלך
לתלות את מרדכי עליו, נכון?
מה העצה המתוחכמת כל כך במה שזרש...
אני יודע שלמדתם, הבעיה שאתם זוכרים, זה הבעיה. רוב התלמידים לא זוכרים, אתם זוכרים.
אז זה בעיה, אז יש כאן כאלה שלא למדו.
מה העצה הגדולה? מה העצה הגאונית?
המן צריך עצות איך לרצוח בני אדם? הוא הרי עובד בזה מגיל 13. יש לו כל מיני שיטות.
חלק הוא זרק ביסודות של בניין כלל,
חלק הוא זרק בחולות ראשון,
חלק הוא ניסר וזרק לים, הוא כל השיטות, הוא עובד עם כל האפשרויות.
מגוון
שירותי רציחה בחברתנו.
אז צריך שיגידו לו לעשות עץ חמישים אמה.
זה ברור שהעלתה של זרס שיצאה פוליטית.
היא אומרת לאמן,
הוא קצת מזכיר את פוטין ומדוודב, כן?
היה שלב שמדוודב היה נשיא, ופוטין היה ראש ממשלה, כן?
מי אומר למי שם?
היא אומרת לו, עד מתי אתה תבקש מאחשוורוש רשות? כל המגילה מלאה,
אם היה מלך טוב,
אם מצאתי חן בעיני המלך, אם קשר הדבר בפני המלך, הכל כזה גניוני כבוד. חלאס.
אתה האיש החזק בממלכה.
הטבעת אצלך.
המוחברה, המודיעין המסכן אצלך.
אמור למלך.
אמור למלך. אל תבקש, אמור. תודיע לו, אני תולה. אתה יכול להשאיר אותו בתור בובה, אין בעיה. זה נחמד שדווקא לא תמיד צריך שהקודקוד יהיה. אומרים שכאן במדינת ישראל המון המון שנים הקודקוד האמיתי היה ספיר.
ספיר.
הוא שר האוצר.
הוא לא רצה להתמודד ראש ממשלה, היה נוח לו בעמדה הזאת, אבל הוא קבע הכל פה.
הוא גם קבע מי יהיה ראש ממשלה.
אחרי, הוא קבע את גולדה.
מי היה לפני גולדה?
לוי אשכול.
לוי אשכול נפטר, מי יהיה, מי יהיה, הוא אמר גולדה.
הוא החליט.
היה ראש ה-FBI בארצות הברית,
איך קראו לו?
אובר, אובר, כן, כמו המונית. הוא היה איזה 48 שנים ראש ה-FBI.
אף נשיא לא נגע בו.
כי כל נשיא שרצה טיפה על איזו, הוא אמר לו,
תרשה לי רק לפתוח, אני רק רוצה להראות לך כמה דברים קטנים, כדי שתכיר, חבל פשוט.
קצת שיחות, קצת האזנות, קצת זה, מחזיק את הכול.
מחזיק את כולם מהגרון ככה.
אז זה מה שהיא אומרת לאמן.
בסדר?
כשאחשוורוש מתלבט
האם אסתר מורדת בו יחד עם אמן
או אמן מורד בו בלי אסתר, הוא לא יודע מה קורה,
מגיע אחר וונה ואומר למלך, אדוני המלך,
אמן מנהל כבר מדיניות עצמאית של הוצאה להורג.
תראו, אפילו לא בס... זה שאמן רוצח בחשאי, זה ברור, זה המקצוע שלו. הוא אומן בלקחת אנשים,
להוריד להם את הראש ולזרוק אותם באיזה בור ביוב.
זה ידוע.
אבל הוא כבר מנהל מדיניות עצמאית.
הוא תולה אנשים,
הוא כבר חותם חותמות,
הוא חותם חנינות.
הוא הופך אותך ללא רלוונטי.
אומר המלך ככה, טלו עליו.
כלומר, המרכיב של חיים ומוות
הוא מרכיב ששייך אל המלך.
אני חוזר חזרה אלינו. אלישע מפתיע חיים?
החיים האלו הם חיים ראויים.
החיים האלו הם חיים ראויים. החיים האלה, אין להם קיום בצד עצמם. ולכן הם מחזיקים כמה שמחזיקים,
הילד הזה מת.
מתי הוא מקבל חיים?
לא.
אלא, יפה.
בהתחלה הוא ממשיך, כאילו, הוא בא אליו, אוקיי, אז כאילו צריך איזה בוסטר, איזה הנאה מחדש, קח את המשענת,
קח את הזה, מכאן ממש הוכחה.
ניקה
נו?
איזה שינוי?
טוב, אבל כבר היא קיבלה ילד, הילד הזה בן 12-13.
טוב, על כל פנים,
אגב, ניקרנה אחת ההוכחות החזקות,
כמובן, הוכחה מפורשת שיש מעלה
ברכוש,
בבגדים,
בזה של צדיקים.
כיוון שהצדיק הוא קדוש,
והקבישה שלו נתפסת גם בחפצים שלו, יש מזה מעלה.
הנה, המשענת שלו,
של אלישע,
תשים אותה על פני הנער, יש פה דבר הזה. מכאן ידוע ומפורסם שאנשים משתדלים...
הגלימה של בבא סאלי.
כן, השעון.
אתה יודע כמה מרוקאים שמעתי שאומרים שיש להם את הגלימה של בבא סאלי?
גם המרוקאים, אתה יודע, סיפרתי לכם על זה כאן.
כן, הסבא שלו היה או הצורף של המלך או היועץ של המלך.
אף פעם מרוקאי לא עבד סתם בשוק. כולם היו...
אז כאן בגור,
לא בגור, בבלז,
מישהו כאן היה בבית מדרית של בלז,
יש מקדימה את הסטנדר של הרבה
מערודי בלז,
את הסטנדר והכיסא,
וזה בתוך תא הזכוכית.
כי בהתחלה זה היה מוצג בלי תא זכוכית,
וכל מי שהגיע לוקח איזה סגולה כזה, קצת ככה מה...
פחות שזה התפרק.
שמו את זה באותה זכוכית.
בכל פנים, יש עניין.
יש עניין. יש אצל החב'דניקים לפני חתונה, יש חולצה של הרבי,
שהחתנים לובשים,
ויש...
הייתי פעם אצל הרב דיגון בפורים.
פורים.
חשבתי איתו בפורים.
חשב לידי יהודי,
נראה רגיל.
הוא מחייך, מבסוט.
יש לו כיפה שחורה וציצית כזה קטנה עליו.
אז הוא אומר לי,
זה של הרב צבי יהודה.
אומר לו, מה?
הוא אומר לי, כן.
הוא אומר, אני גרתי, הרב צבי יהודה היה לו, הוא היה מכניס אורחים, כל מיני אנשים, גם כאלה, הומלס.
הוא אומר, אני הייתי שם כשהוא נפטר,
ולקחתי לי כיפה וטיטית.
אני שם את זה רק בפורים, ככה.
יש לו כיפה.
זה יש לו.
רק
רק כשאלישע הנביא מבין שחיים זה מאת השם יתברך,
והוא עומד, ויבוא,
ויסגור הדלת בעד שיניהם, ויתפלל אל אדוני, הוא מחזיר את זה חזרה לקדוש ברוך הוא אומר לו, הקדוש ברוך הוא, החיים שלך, אני מתפלל,
תן אתה חיים,
רק אז
הוא נענה והילד מקבל חיים בחזרה. זו אפשרות אחת.
זאת אפשרות אחת, והיא עומדת בפני עצמה.
אני רוצה ברשותכם להציע אפשרות נוספת, בסדר?
שכמו שאמרנו, תיעזר בקריא ובכתיב.
זאת לא האישה הראשונה בתנ״ך,
וכנראה גם לא בהיסטוריה וגם לא במציאות,
שהיא גדולה מבעלה בכמה מידות.
מי יש לנו בתנ״ך?
יש לנו כמובן את
אשת מנוח.
אביגיל.
שרה, תפילה לאברהם בנביאות, שניים גדולים. אבל אצל מנוח זה פער גדול, אצל אביגיל ונבל הכרמלי זה פער גדול.
יש עוד כאלה מקרים שבהם האישה אצל כנראה רות ואשת מחלום, נכון?
גם כן פער גדול מאוד.
וכן על זה הדרך. יש דברים כאלה. וגם פה יש לנו פער כזה, כי אנחנו לא שומעים מילה מהבעל.
היא כאילו מדברת.
מה תאמר אל אישה?
איננה ידעתי כי איש אלוהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד. היא יודעת והוא לא יודע.
למה אתה לא יודע?
אתה לא רואה?
אתה לא שם לב? הוא לא רואה, הוא תקוע עם הספורט.
זה מה שהוא רואה.
הוא לא רואה.
היא רואה, היא רואה איש אלוקים. היא רואה, חז״ל אומרים, ראתה את ההנהגות שלו,
רעתת הקדושה שלו, רעתת הצניעות שלו. אז יראו, אה, יש כנישה לוקים. הוא רואה? הוא לא רואה כלום, כן?
בכלל זה כישרון גברי, לא לראות.
הוא מגיע הביתה, בא לגן, כלים, הכל זה.
דף יומי.
אתה לא רואה.
הטענה אומרת שאוטיזם זה מחלה גברית, זה ידוע. כלומר, 80% מהאוטיסטים זה בנים ולא בנות.
והטענה המוכה אומרת שכל הגברים הם
על הרצף באיזשהו מקום.
כל אחד עם היכולת שלו להתנתק רגע מהמציאות ולהיכנס לעולם שלו, אז הוא לא רואה.
עכשיו היא גם מבקשת ממנו, תקשיב, יש פה איש אלוקים, אז בואו נעשה, זה שיפוצים.
נעשינה על יד קיר קטנה, צריך פה לשבור קירות,
לחצוב קצת, מיטה, שולחן, כיסא, מנורה,
ובואו ישוב אלינו שמה. הוא לא עונה.
הוא לא עונה.
אז אפשר לשער שבסוף מי עשה את זה?
היא, היא האישה הגדולה, היא גם לקחה איזה קונגו קטן,
והבריגה, ועשתה, וכל זה, כדי שיהיה, כי הוא סחבה, והעלתה,
כי הוא לא זז.
הוא לא מדבר.
טוב, אני אומר, זו לא פעם ראשונה שיש פערים כאלה.
עוד הוכחה לכך שהיא אישה גדולה, כמו שאמרנו, זה שהיא לא מבקשת ילד.
ושהיא אומרת, בתוך עמי אנוכי יושבת, ואמרנו, הזוהר אומר, הזוהר אומר שזה היה בראש השנה,
וככה כל אדם בליל ראש השנה לא צריך לבקש על עצמו,
ולא צריך לבקש על זה, אלא לבקש רק על הכלל.
בתוך הכלל אתה עובר, בתוך הכלל יש ישועה,
יחד עם הכלל, לכן בתוך עמי אני אוכלי לשבת, זה משפט חזק מאוד. זאת אומרת, אני לא צריך כלום דבר פרטי, לא צריך לא מלך.
הזוהר אומר, יש לך דבר אל המלך, אל מלכו של עולם.
אתה רוצה איזה בקשה פרטית?
בתוך עמי אני אוכלי לשבת, אני רוצה להיות עם כלל ישראל.
ככה צריך יהודי להתנהג בראש השנה. זה הזוהר.
מפורסם מאוד הזוהר, השם ישמואל מביא אותו מאוד.
לא רוצה, עכשיו, מה זה אומר? זה אומר שיש לך חיים שלמים,
יש לה חיים מלאים, עם כל כמה שאין לילדים איזה חיסרון עצום.
אנחנו מכירים הרבה גדולי ישראל, שלא היה להם ילדים, לא זכו, החזון איש,
הרב צבי יהודה,
והרבי מילובביץ',
ועוד גדולי ישראל.
אז מה, היה להם בגלל זה, מה?
הרב שארבי.
ועוד.
אז בגלל זה החיים שלהם נעצרו?
אז לא רק שלא היה להם מלא, היה להם מאות ואלפי ילדים, תלמידים שהם היו מסורים אליהם וכן על זה הדרך.
חיים מלאים, חיים עשירים.
אז היא אומרת, זו אישה גדולה.
ובאמת פתאום נכנס לה אלישה לחיים ומברך אותה בילד.
למה?
מה הסיבה?
יש פה איזו סיבה,
והסיבה טמונה בקריא ובכתיב.
ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמוד בפתח.
ויאמר למועד הזה כעת חיה,
אנחנו קוראים את, אבל כתוב איתי חובקת בן.
מה הוא בעצם מתכוון להגיד לה?
הילד, מה?
הילד הזה שייוולד לך,
תביאי אותו אליי.
תביאי אותו אליי.
מאוד מאוד חזק פה,
בפרקים האלה,
הקבוצה שנקראת בני הנביאים.
כן? ראינו אותם
לפני שני פרקים.
ויהי בעלות אדוני את אליהו בסערה וכו' וכו'.
ויצאו בני הנביאים אשר בתהלל אלישע,
ויאמרו אליו, ידעת כיום אשר לוקח את אדוניך מעליך.
אחר כך ויראו בני הנביאים אשר ביריחו,
ויאמרו, נח הרוח אליהו אל אלישע, ויבואו וישתחוו ארצה.
אחר כך הם מבקשים לשאת את הזה.
אחר כך
אישה אחת מנשי בני הנביאים, בתחילת פרק ד',
אחר כך, בהמשך פרק ד', אלישע ישבה גילגלה ובני הנביאים.
עכשיו, מי הם בני הנביאים?
שמא תאמרו, אנשים בני 40, שישבו 20 שנה בהר המור ולמדו תורה וכל זה?
לא.
ובני הנביאים יושבים לפעם.
ויאמר לנערו שפוט הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים. אז נערו,
כנראה זה היה הגיל. גם בני הנביאים היו כנראה צעירים, ויצא אחד אל הסדה לנקט תורות וכו', ויבוא ויפלח אל הסיר וכו' וכו'. כלומר, זה היה אנשים צעירים יחסית,
ואלישע אומר לה, הילד הזה שייוולד לך,
את צריכה להביא אותו אליי.
באיזה גיל?
אפשר ללכת אחורה, אל הסיפור הכי דומה, הכי מזכיר,
הכי קרוב. שמואל, נכון.
חנה מתחננת לבן, מבקשת בן מהקדוש ברוך הוא.
אגב, גם אצל חנה יש הערה, שמתי לה לב רק השנה.
אצל חנה, אם כבר מדברים על חנה.
חנה אלה ילדים, נכון? עשר שנים.
ואז אלקנה מגיש לה מנה אחת אפאי,
נכון? כי את חנה אהב,
וה' סגר רחמה.
ואז
אלקנה אומר לה, חנה,
למד תבכי ולמד לתוכי ולמד רע לבבך, הלוא הנוכי טוב לך מעשרה בנים.
נכון?
כאילו אלקנה אומר לה, מספיק, חלאס, כמה את יכולה? די, מספיק. אין לך ילדים.
וזה קורה לחלק מהאנשים, אבל את לא רווקה,
אלא את נשואה,
ויש לך בעל צדיק,
וגם את צדיקה,
ואנחנו ביחד עושים דברים חשובים למען עם ישראל,
זה מספיק.
האם חנה קיבלה את דעת אלקנה או לא?
לא, נכון? ככה תמיד חשבתי. אם עוד לא, תשכח מזה.
אני... זה... אבל לא, השנה שמתי לב שהיא קיבלה, כי מה כתוב?
לא לא, תסתכלו ב... זה, זה...
רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.
ויאמר לה אלקנה אישה חנה על המת עבקי ולמה לא תאכי ולמה ירה לבביך הלוא אנכי טוב לך מסתרה בנים,
ותקום חנה אחרי אוכלה בשילו ואחרי שתו.
כלומר, היא הסכימה, היא אכלה ושתתה והיא התפייסה,
אבל פתאום היא אמרה, מה?
ויתרתי? אני לא מוותרת.
קמה מחדש.
כאילו אלקנה הצליח לשכנע אותה,
ואז בשנייה האחרונה היא אומרת, מה, ויתרתי?
הרי
חנה לא מפוייסת, לא אוכלת ולא שותה.
אלקנה אומרת, למה את לא אוכלת ולא שותה?
אני תמיד, היה לי ברור שהיא אומרת,
שהיא מתפללת מתוך צום, לא, היא יכלה ושתתה, אבל אז כאילו בשנייה האחרונה היא אומרת, אני לא מוותרת.
והיא קמה ומתפללת בעצמה.
אז אלישע מאוד מאוד מזכיר את שמואל,
מאוד מזכיר את שמואל גם בזה שהוא עובר ממקום למקום, זה מאוד מאוד מזכיר את שמואל, נכון?
גם בקשרים שלו עם המלך ושר הצבא, זה מאוד מזכיר את שמואל.
ולכן הוא אומר לה, אני יכול להבטיח לך בן,
אבל זה לא יהיה הבן שלך,
זה יהיה הבן שלי.
הוא יהיה איתי, ואז יהיה לו חיים.
הוא צריך להיות מוקדש,
להיות נביא להשם,
כמו שמואל.
חנה מבינה שאם היא תבקש בן רגיל היא לא תקבל,
אבל אם היא תעשה את הדבר המדהים ותנדור נדר את הבן שלה לקדוש ברוך הוא ותעלה אותו בגיל שלוש שנים, היא העלתה אותו למשכן השם.
כל שנה היא באה לבקר אותו וכל שנה היא עושה לו מעיל קטון, תעשה לו אימו וגם נולדים לו עוד ילדים אחרים והוא לא גדל בלי דמות אימא, הוא גדל עם דמות אימא שמואל, הכל בסדר,
אבל עדיין,
עדיין איזה מחיר כבד.
אז הילד הזה יזכה לחיים.
כן, כן, כן, הוא אומר,
אני לא מבטיח לך, אני מבטיח לך ילד שהוא יהיה נביא. אם תקדישי אותו, אם תביאו אותו אליי,
יהיה לו חיים.
רגע, עוד לא הבנו למה הוא מת. חכה, עכשיו ננסה להבין.
פתאום,
פתאום, בפסוק יח,
האבא, שעד עכשיו ראינו שלא היה משהו,
הוא חוזר רוב גדול.
ויגדל הילד,
ויהי היום, ויצא אל אביו אל הקוצרים.
מה זה ויהי היום?
מה פירוש המילים האלה? מה זה ויהי היום? כל כך הרבה ימים.
אז אתם יודעים,
לדוגמה, יש ילד שהוא קטן בין שנתיים,
והוא כל הזמן אומר לאבא, אבא, אני רוצה לבוא לבית כנסת.
אבא, תיקח אותי לבית כנסת. אבא, נתן...
ואז אם ההורים,
הם יודעים לחנך לתפילה,
אז אומרים לילד, או בן שנה וחצי,
ביום שתיגמל מטיטול, אז נוכל לקח אותך לבית כנסת.
אי אפשר עם טיטול ללכת לבית כנסת, זה פעם עתיד.
אתה יכול לבוא לסוף התפילה, אבל לאבא, לאחד את זה,
היום הזה שאתה מצפה לו, ויהי היום, זה כש...
תיגמל מתיתו.
אבא, מתי אני אניח תפילין? מה, אני רוצה לניח תפילין?
סליחה, כשתהיה בן זה, קרוב לגיל 13, ותוכל לשמור על עצמך,
וזה אז.
ויהי היום, הכוונה, איזשהו יום שאתה יוצר כלפיו ציפייה.
ציפייה. אתה אומר, וואו, זה הולך להגיע.
מה היום של הילד הזה?
איך?
לא.
ללכת לעבודה.
האבא, מטבע הדברים,
יש לו עכשיו בן,
והוא רואה את הבן ממשיך שלו, כן, מה זה,
והוא מדבר איתו, אתה שומע,
שתגדל, יהיה יום,
אני אקח אותך איתי לעבודה,
אתה תעלה על הג'ון דיר,
ואני אראה לך איך עושים בטרקטור,
ובכיר מישהו,
אנחנו נקצור ביחד, יהיה לנו חוויה,
זה היום של הילד.
הילד הזה נולד,
וכשהוא נולד,
האישה פתאום נעלמת, האישה הגדולה, והיא כאילו נותנת לאבא לקחת אותו,
ועכשיו נולד פה עוד קוצר.
האם בשביל זה ירדה הנשמה מהעולם באופן שהקדוש ברוך הוא, שהאלישה ככה משך אותה מלמעלה,
כדי שיהיה כאן עוד קוצר?
קודש קודשים לקצור בארץ ישראל, אבל לא על זה הייתה ההבטחה.
ולכן, מכיוון שהילד, עכשיו, תבינו,
אם טיפה נעדן את המושגים, קצת נעדן אותם,
בעצם זה אומר שאדם שחי את החיים שלו,
לא לפי השליחות שלו,
הוא סוג של מת.
בסדר?
הוא אדם הולך וחי וזה, אבל
אם אתה בסוף אדם מועל או בוגד
בשליחות הפנימית שלו שהיא ידועה לו, שהיא ברורה לו, לפעמים אדם לא יודע, לפעמים אדם מתלבט, בסדר, אבל אם אדם מבין שיש לו שליחות מסוימת, הוא צריך להיות זה, והוא בגלל שיקולים אחרים של חברה, של סביבה, או שהורים
מושכים את הילד שלהם לאיזשהו כיוון אחר כי הם רוצים ש...
ולא נותנים לו את האפשרות להתפתח בכיוון שלו, זה סוג של,
סוג של,
ככה הגמרא אומרת, בעוון נדרים בנים מתים חלילה.
כן, אתה כאילו, משהו בפנים נהרג.
אז כאן,
זה כל כך קיצוני,
שהוא באמת מת. עכשיו תראו למה.
אני ממשיך.
ויגדל הילד, קראנו את הפסוק, ויהי היום, היום, היום,
ויצא אל אביו על הקוצרים.
הנה היום שהוא חיכה לו.
ויאמר אל אביו, ראשי ראשי.
עכשיו אני שואל אתכם, אם מישהו מכם, חלילה, כן, הבן שלו היה אומר, אבא, כואב לי נורא הראש,
מה הייתם עושים?
בן יחיד.
בן יחיד.
מה אני אחיד? ראשי ראשי, הכוונה, כואב לי מאוד הראש. הוא עוצר את הכל, לוקח אותו על הכתפיים, רץ איתו לבית ומזעיק עזרה.
האבא לא יכול, הוא עסוק בלקצור.
הוא עסוק.
הוא רואה את העולם מהזווית של המגל.
ויאמר אל הנער, שאו אל אמו.
איזה אכזבה.
עד שהבאתי אותך לקוצרים ובניתי על פי שתיים עבודה, עוד פעם אתה עם הכאב ראש שלך,
ואז אין דרכוכי טוב, הלך לאימא שלך, הלך לסיניות.
זה אבא.
וישהו ויביאו אל אמו
וישב על ברכיה עד הצהריים וימות.
עכשיו, היא, האישה הזאתי,
היא הרי מבינה שאין לה כתובת,
שהבעל הוא לא כתובת לכלום,
ולכן היא לא מספרת לו דבר. ותקרא אל אישה ותאמר,
שילחנה לי אחד מן הנערים ואחת האתונות וארוצה עד איש האלוהים זה ישובה.
עכשיו, יש כל כך הרבה אפשרויות לשאול למה.
קרה משהו?
מה הבהילות? אגב, מה שלום הילד? הוא אמר שכואב לו הראש.
משהו!
רגע, רגע, אם את הולכת, מי יבשל צהריים?
אני כבר רגיל שאת הולכת בשבתות ובחודשים לנביא הזה. לא יודע אם אתם עושים שם ומדברים דברי תורה, לא יודע מה יש לכם יותר מדי לדבר,
כל כך הרבה מדברים הרבנים יותר מדי.
אז אני כבר התרגלתי לזה שאת נעלמת לי פעם בחודש ועוד איזה פעם בחג, אבל מה עכשיו?
מדוע את הולכת אליו היום, לא חודש ולא שבת,
וגם פה יש קריבאקטיב, מדוע את הולכת, זה קריבאקטיב,
איתי הלכת.
למה את לא נשארת איתי? למה, כאילו, את משאירה אותי בלי צהריים?
כן? כלומר, ניתוק מוחלט מכל,
האישה הגדולה היא גדולה מאוד,
והבעל הוא קטן מאוד.
אז זה רק מגדיל אבל את מה?
את הטרוניה כלפי האישה. אז איך נתת לבן כזה גדול,
שניתן לך במתנה, לא ביקשת, אלא ניתן לך במתנה על ידי אלישע,
כסוג של השאלה כדי להביא אותו אל אלישע,
איך נתת לילד הזה שייקח אותו הבעל שלך. עכשיו, את יודעת בדיוק מה הבעל הזה שווה.
בתאמר, שלום.
שלום, אין לי מה להסביר לך,
אתה פשוט לא מבין, וגם אם להסביר אתה לא תבין.
כן?
גם הוא מרגיש כאילו...
הוא אפילו לא מבין מה חסר. אתה מבין, אישה היא הולכת לאיזה, זה קצת מזכיר, אגב, הסיפור הזה מזכיר מדרש חזל על אישה אחת,
זה מדרש ששווה ללמוד אותו, לימדתי אותו כאן פעם במכון,
אישה אחת שהייתה הולכת לשמוע דרשות רבי מאיר בליל שבת בטבריה.
מכירים?
ופעם אחת היא איחרה והגיעה כשהנרות נכבו כבר,
ואז הוא אמר לה, אתה נכנסת אליי הביתה עד שתלכי ותרכי בעין של רבי מאיר,
ורבי מאיר שמע את זה ואמר לה, יש לי לחש בעין,
והיא ירקה,
ואז רבי מאיר אמר לה, לך תגידי לבעלך. הוא ביקש פעם אחת, את עשית שבע פעמים, שלכאורה זה הורס את כל הסיפור.
אם הוא רצה כאילו שהיא לא תתבייש, אז למה הוא בסוף מגלה לה?
שורה תחתונה, זה לא כרגע לומדים את הסיפור הזה, זה סיפור מאוד מאוד דומה.
הנקודה שם היא שיש אישה,
שיש לה בעל,
היא נורא נורא מצפה לשולחן לאל שבת,
שיהיה קצת דברי תורה, ויהיה איזה משהו, קצת תוכן.
אבל הבעל בא, עושה כזה קידוש חפ-לאפ, קידוש מהסרטים, מה שנקרא ככה,
עושה קידוש ומסתכל בסרט טורקי, שפעם היו משדרים, זוכרים? וכן זה,
שמורנו ישראל.
קידוש מהסרטים, קראנו לזה.
והוא גר מהר, אוכל את הדגים, את הפרוטה שם,
מהר עובר לספה, נרדם על העיתון.
היא רוצה קצת משהו, איזה קצת, אין, אין, זה השידוך. מה, תתגרש ממנו עכשיו?
אז היא הולכת לדרשה של רבי מאיר.
הוא כנראה לא הולך לתפילה הבאה, הוא נשאר בבית בכלל.
היא הולכת לתפילה.
היא הולכת לדרשה. היא שומעת את הדרשה. היא כל כך נהנית
מהדרשה שבשלב מסוים היא שכחה לחזור, מרוב שהיה זה. אז יש גם לרבי מאיר אחריות שהוא דרש יותר מדי ארוך, ואז צריך לשים לב וכו'.
את יודעת מי הבעל שלך.
את יודעת שמה שמעניין אותו זה,
יכול לדבר איתך,
שמעתם פעם,
כל אומן יודע לדבר על אומנותו.
אבל אתה יכול לדבר עם לולן,
יכול לדבר איתך על גודל הביצה, ביצה כזו, ביצה אחרת, ככה וזה, נכון?
אני מכיר את קהילת הרוכבים, רוכבי אופניים.
אופניים זה אחלה ספורט, אני ממיץ לכם להצטרף.
ממש כיף, נהנים מזה וכל זה.
אבל רמת העבודה זרה שעשו מזה.
תשמע, אני החלפתי לבולמי רוקשוק X, Y, 9. המאה החמישים מילימטר זה נותן לך את האפקט אחר לגמרי.
חבר'ה, כולה אופניים, גלגלים, שרשרת, זה לא משהו,
זה נוסע, הכל טוב.
אז,
את יודעת מה הוא שווה, אז מה את נותנת לו את הילד שלך?
ותומר שלום.
היא הולכת לאיש האלוקים כדי לחזור בתשובה.
היא הולכת לאיש האלוקים כדי לקבל עוד הזדמנות.
להגיד לו, הבנתי שטעיתי,
אני רוצה להביא לך את הילד, אבל בוא תחייה לי אותו.
ולכן, הוא לא... זה משענת. הוא אומר, אני רוצה שאתה תבוא.
אתה תבוא.
בואו נראה מה הוא עושה.
ויבוא אלישע הביתה, והנה הנער מת מושקב על מיטתו. אגב, יש כאן הבדל בין אליהו לבין אלישע. אצל אליהו לא כתוב שהוא מת, כתוב שעד לא נותרה בו נשמה.
אה, מאולף.
וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו ויחום בשר הילד. מה זה?
הנשמה רוחנית.
הוא ממש נופח בו
את רוח הנביא.
הוא הופך אותו לסוג של נביא.
כי זה מה שמצדיק את החיים שלו, השליחות הזאת.
אז אלישע שם עליו את הזה, אני מעביר אליך סוג של ויהי נא פי שניים ברוחך אליי. אלישע מעביר את רוחו אל הילד הזה,
ואז הילד
קם לתחייה.
עכשיו חז״ל, סוגרים לנו את המעגל ואומרים, הילד הזה,
זהו חבקוק הנביא.
את חובקת בן,
זה חבקוק הנביא.
זה מאוד מעניין להתבונן, אנחנו כרגע לא אמרים חבקוק,
עוד נגיע לזה.
נו?
בסדר, הוא עוד זה, אבל אנחנו יודעים את סוף הסיפור.
משה יואל, עמוס ודאי, יונה מיכה,
חבקוק. מי זה חבקוק הנביא?
מה העניין שלו?
מה העניין שלו, של חבקוק?
פרק ב' וחבקוק
על משמרתי אעמוד אב אתייצבה על מצור
ואצפה לראות מה ידבר בי
ומה אשיב על תוכחתי.
חז״ל אומרים שכאן הכתוב שינה.
לא צריך להיות כתוב כאן
אשיב על תוכחתי אלא מה ישיב
על תוכחתי.
כלומר חבקוק מה הוא עושה?
הוא מוכיח את הקדוש ברוך הוא.
מה אתה עושה לבנים שלך?
עד ענא אדוני שיבדתי ולא תשמע,
אזעק אליך חמס ולא תושיע למה תרעני אבן ועמל תביט וכו׳
למה הרשעים מצליחים למה אתה לא מרחם על עמך ישראל
טהור עיניים הראות רע והביט אל עמל לא תאכל למה תביט בוגדין תחריש קבלה רחשת צדיק ממנו
כן ותעשה אדם כדגי הים פסוק חשוב
למה מה זה ותעשה אדם כדגי הים?
דגים שונים אלה אומרים שאף בעל חיים לא אוכל את בעל חיים ממינו
אף אריה לא אוכל אריה, לא טורף אריה. הוא הורג את הגורים ולא אף...
חוץ מדגים.
דגים אוכלים אחד את השני, וגם בני אדם
אוכלים אחד את השני.
וטס אדם כדגי הים.
אז הוא כאילו עושה תוכחה על הקדוש ברוך הוא.
הוא אומר, אני רוצה לראות מה אתה עונה. לא משנה, אל תיגע לזה.
אז בעצם חבקוק,
חבקוק הנביא, יש לו תכונה של לימוד זכות על עם ישראל, יש לו תכונה של קרבה על עם ישראל, יש לו תכונה שהוא נלחם על עם ישראל.
הוא לקח את זה מאלישה.
אז הפירוש השני שהסברנו בעצם מסביר,
כמו שאמרנו, יש לו תימוכים חזקים בגלל הקריב והכתיב,
בגלל האת ואיתי,
את הולכת, איתי הלכתי.
זה קריב והכתיב חזקים מאוד, שבעצם לא הייתה כאן בעיה של גבולות גזרה של אלישע,
אלא הייתה כאן בעיה של האישה.
קיבלת ילד מיוחד מאוד מאוד מאוד מאוד.
זה נרמז לך, למה קיבלת את הילד הזה?
אם היית עומדת במטרה וכולי, הילד הזה היה מקבל את החיים שלו.
אבל מכיוון שהילד הזה הוסת,
אז גם סיבת החיים כביכול נלקחה ממנו.
הוא לא ירדה כזאתי נשמה לעולם כדי להיות קוצר.
נסיים בסיפור.
אתם מכירים את הסיפור הידוע על הרב עובדיה, זכר צדיק לברכה,
שיום אחד אבא שלו אמר לו שהוא צריך שהוא יעזור לו בחנות,
כן,
בבוכרים,
ואז הוא הפסיק להגיע לתלמוד תורה,
לפרועת יוסף, לישיבה,
ואחרי יום-יומיים נחתו בחנות
חכם עזרא עטיה וחכם צדקה הזקן,
ואמרו לאבא,
אנחנו נשב פה למכור בחנות,
והילד יחזור לפורת יוסף.
אז האבא,
חכם יעקב יוסף,
כל כך נבהל,
אז הוא אומר, די, ילך, אין שום בעיה וכולי וכולי.
ראיתי פעם ראיון עם הרב עובדיה יוסף,
שהכתב אומר לו, תגיד, הרב,
מה היה קורה אם לא היו מצליחים לשכנע את אבא שלך?
מה היה קורה? כאילו, אז מה, היית...
אז הוא ככה, הוא אמר, אין דבר כזה.
אני לא, אני לא, אני הייתי לומד, לא, זה כאילו, זה לא היה משנה,
חנות לא חנות, הוא אומר, אני...
הוא לא בכלל העלה את האפשרות, אני מה, הייתי מוכר בבוכרים, באיזה מכולת, שום דבר. הוא דפק על השולחן ואומר, בום, הם היו מצליחים.
ואז הכיבזול היה עוזר.
כי הרב עובדיה, וכל דולר, יש לו את השליחות,
הרב עובדיה יש לו מחברת,
בגיל שבע הוא כותב מחברת, והוא כותב אליה יביע עומר.
מיתי עובדיה יוסף סת.
בגיל שבע.
כבר יש לו מחברת של חידושים,
הוא קורא ליביע עומר.
הוא כבר כתב חידושים.
אז מה, היום אשר היה מסיט אותו, מכולת כזאת, מכולת אחרת? לא היה מסיט אותו, אז הוא היה עוקף את זה מכיוון אחר.
ההסתה הזאת שנגרמה לילד היא בעצם זאת שכביכול לקחה לו את החיים.
שנזכה לחיים טועים וארוכים. ברוכים תהיו.
