אנחנו לומדים כאן בזמן הזה סיפורי מעשיות או באגדות חז״ל או מדברי רבותינו בחסידות והיום זה סיפור
מכיוון שבשבוע הבא זה הבחירות ובעוד שבועיים זה כבר ליל פורים אז אנחנו בעצם צריכים
כבר כבר כבר להתחיל להתכונן לפורים
אז סיפור מהעניין הזה
משל מעני שיכור שחשב עצמו לכומר
מתוך ספר שמחת ישראל חלק ב'
מרבי שמח אבוני מפשיסחה
במשנה במסכת פאה אומרת המשנה מי שאינו חיגר או סומה
ועושה את עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם המשנה אומרת
סוג של איזה אזהרה
אומרת המשנה מי שהוא חלילה מי שהוא אדם בריא
אבל כדי לגייס צדקה הוא מתחפש לנכה מתחפש לא יודע איזה משהו אז מה אומרת המשנה?
אין בעיה אז אתה
לא תצא מהעולם עד שלא תהיה נכה, חלילה, כן? זה לשון המשנה.
איום כזה שאנשים לא יהיו רמאים ולא ישחקו מה שאין להם.
בסדר?
ויקשה הרב מרבי בונים אלא מעתה מי שאינו עושה מי שאינו רבי
ועושה עצמו רבי וכי ישר שיהיה נעשה אחר כך רבי ונמצא חוטא סוחר, נשכר.
הנה, אדם משחק אותו, לפי ההיגיון של המשנה הזאת
מישהו מתחפש לרבי
אז יש בדיחה של מתנגדים.
מכירים את הבדיחה של המתנגדים? לאיזה דבר אי אפשר להתחפש?
אומרים לאדמו״ר, כי ברגע שהתחפשת כבר אתה אדמו״ר.
הבנתי?
אז זה כאילו בדיחה של מתנגדים, זו בדיחה זדונית כזו.
אבל אי אפשר להסביר בדיחות, מי שהבין הבין.
אז בסדר, זה לא הוגן לכאורה, מי שמתחפש לרבי אז הוא.
אנחנו נוגעים כאן בסוגיית התחפושות, ואמר על זה משל.
כשאדון אחד נסע בדרך וראה עני אחד שיכור שוכב בדרך, וציווה למשרתיו, עשה ניסוי חברתי, כן?
שיניחו אותו על העגלה שלו.
וכשבא לבית,
ציווה למשרתיו שיקחו השיכור ויניחו אותו בחדר יפה, וירחצו אותו ויגלחו אותו,
וילבישו כותונת חדש, ויניחו אותו במיטה יפה,
ויניחו אצלו בגדים של כומרים.
ברוך אתה ה' בן המזכור של אקונאי הדור.
וכן עשו.
כל זה בהיותו עדיין שיכור,
והיה ישן במיטה.
והאדון ציווה למשרתים שכשהקיץ השיכור ילכו תכף אליו וישאלו אותו ויקראו אותו בלשון אדוני הכומר מה אתה רוצה?
וכשהקיץ השיכור העני הזה והמשרתים עשו כאשר נצטוו מאדוניהם, והטמעה שיכור מאוד,
מה זאת?
שהוא זוכר שהוא איש עני ובזוי ואתה שוכב בחדר יפה וקוראים אותו אדוני הכומר?
וגם מונח אצלו בגדים של כומרים?
על כן היה נבוך מאוד ומסופק.
אפשר מה שהוא זוכר שהוא היה עני ובזוי הוא חלום אבל באמת הוא כומר
או להפך
שבאמת הוא איש עני ובזוי ועתה הוא חלום.
והמשרתים נותנים לו כל מה שהוא רוצה וקוראים אותו אדוני הכומר.
והתיישב את עצמו לעשות מבחן
אם הוא באמת כומר או חלום,
היינו שיעיין בהספרים של הכומרים ויראה.
אם יוכל ללמוד בהם, הנה אז ודאי האמת שהוא כומר,
ומה שזוכר שהיה איש עני ובזוי הוא חלום.
ואם לא יוכל ללמוד בהם, ודאי מה שזוכר שהיה עני זהו האמת,
ומה שקוראים לו כעת כומר זהו החלום.
הוא בחן וקרא בספרים הנהל וראה שאין יכול ללמוד בהם,
ואף על פי כן קוראים לו כומר.
חזר ויישב את עצמו שלעולם באמת הוא כומר,
וראייה לזה שקוראים לו כומר.
ומה שאינו יכול ללמוד בספרים של כומרים, אין ראייה שכל הכומרים אינם יכולים ללמוד בספרים של הכומרים.
זה הסיפור.
עכשיו, רק לא ברור בסיפור הזה מה התשובה על השאלה ששאלנו, נכון?
הייתה פה איזו שאלה,
התשובה לא בדיוק ברורה, אז אנחנו מנסה להבין
את התשובה. אפשר להגיד שהסיפור הזה הוא סיפור
על יצר הרמאות של האדם. בוא תראה עד היכן יכול להגיע יצר הרמאות של האדם,
שאדם מרמה את עצמו. וגם כשמראים לו
את האמת שהיא הפוכה מדבריו, הוא ממשיך לרמות את עצמו ואומר, אה, בעצם כולם כאלה וגם אני כזה. אפשר להגיד שהסיפור הזה הוא בעצם סיפור
שקצת לועג אולי לייצר הרמאות העצמית, נכון?
כמו שני אנשים שראו איזה גוש שחור, אחד אומר לחבר שלו, זה חתול, מה פתאום זה חתול, זה עורב, לא, זה חתול, זה עורב, זה חתול, בוא נעשה ניסוי, נזרוק עליו אבן ונראה,
אם הוא יעוף, עורב, אם הוא יברח, חתול.
זורקים אבן, הוא עף.
אז החבר אומר, וואלה, בפעם ראשונה אני רואה חתול שעף.
אה, חתול, אתה תפוס בעניין הזה. אז אפשר להגיד שהסיפור הזה הוא סיפור על
האפשרות של בני האדם לרמות את עצמם עד בלי דיים.
מה, אתה לא יודע שאתה עני?
מה, אתה לא זוכר פתאום?
קצת שיכורת אתה...
אני מרמה את עצמי.
זה שאני לא יודע לקרוא בספרים, לא רק אני מרמה את עצמי. כולם מרמים את עצמם, אז העולם הוא מלא רמאות.
זו אפשרות אחת. אבל יכול להיות שיש כאן אפשרות טיפה יותר מתוחכמת שאני רוצה לדבר עליה,
ללמוד אותה ביחד,
והיא קצת קשורה לכל סוגיית התחפושות שאנחנו
לקראתה ובכלל לסוגיית הלבוש והבגדים, בסדר?
מה התפקיד
של בגד?
אז אפשרות אחת, זה לומר,
התפקיד של בגד הוא להגן,
להגן מקור בחורף, משמש, קופחת בקיץ.
אז בעצם זה תפקיד פרקטי לחלוטין, נכון?
אבל ברור שזה לא התפקיד היחיד של בגד. כל אחד מאיתנו לובש בגדים, נכון?
לא, לא, רגע, תכף נגיע לתחפושות, אבל קודם כל בוא נדבר על הבגדים. כל אחד מאיתנו ללבש בגדים. מה התפקיד של הבגדים?
תפקיד אחד, זה עניין פרקטי.
קר לנו בחורף, אנחנו צריכים מעילים, חם לנו בקיץ, אנחנו צריכים, מפחדים מהשמש הכופחת, צריכים איזה הגנה.
האם זהו התפקיד היחיד של הבגדים? בוודאי שלא.
תפקיד נוסף של בגד יכול להיות מה?
להסתיר.
אני רוצה להסתיר.
החל מהעובדה שאדם וחווה מסתירים
את ערוותם בגן עדן,
וכל אחד מאיתנו.
נוח לי שחלק מהדברים יהיו...
מה?
נוח לי שחלק מהדברים יהיו מוסתרים.
בסדר?
חלק מהדברים יהיו מוסתרים.
תפקיד שלישי יכול להיות,
והוא התפקיד אולי הכי מעניין, זה אנחנו נדבר בפרשת תצווה,
זה להדגיש.
להדגיש.
לדוגמה.
שוטר.
שוטר הוא שוטר, הוא עשה את הקורס של המשטרה וקיבל את הסמכות. בכל אופן,
אם שוטר ייגש אל מישהו בלבוש אזרחי,
משהו אחד, אבל אם הוא יוצא עם מדים,
כתוב לו כאן,
ויש לו כובע כזה,
זה מדגיש מאוד את הסמכות שלו, נכון?
וכן על זה הדרך. בצבא,
מדים,
בדרגות,
אף אחד כאן לא מתחפש.
החייל הוא חייל באמת,
נכון?
למרות שהייתה לי פעם איזו חוויה,
מרתקת ביותר, אני חוויה.
במלחמת לבנון השנייה
היינו מפתחי כינוס והיה שם בעיה של ציוד לחיירניקים של היחידה שלי, היה ממש ציוד בליי כזה.
והסתובבה שם איזה חיילת אחת, קצינה.
היה לה
איזה נשק על כזה, פלאטופ כזה עם כוונות ומשהו כזה לא ברור, ולא בדיוק גמרנו מה היא עושה לידינו.
ואני זוכר שאחד החיילים התלונן, הגיע אז, בני גנץ, הוא היה ראש מזי, אמר לו, תשמע, אנחנו כאילו צריכים להיכנס, ויש לנו M16 ארוך, ויש פה איזה בחורה אחת מסובבת עם... מה זה הדבר הזה?
טוב.
נגמרה המלחמה, יצאנו חזרה, היינו במלון הצפון,
היא הגיעה לשם גם, ראינו אותה, כאילו פצועה, היה לה תחבושת,
וכאילו היא... היה לי נראה כזה מוזר.
שבועיים אחר כך אני רואה כתבה בעיתון, נתפסה מתחזה,
חולת נפש,
שזה היה צעצוע, נשק היה צעצוע.
כאילו, אם תחבוא על זה, ממש.
טוב, לפחות זה הרגיע אותי, שלא רק...
אז
לא מדובר על זה, חייל או שוטר או כל דבר אחר.
הוא בעצם בא להדגיש.
הדבר הזה נקרא אצל, בתורה,
ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת.
כלומר, יש משהו בבגדים, לדוגמה,
יש פה חתן, כן, כלה,
אז שמלת כלה.
אפשר להתחתן גם לי שמלת קלה, לא רואה שזה דאורייתא, בטח לא צריך לשלם על זה, נכון? אלפי שקלים עולה השמלה לערב אחד.
אפשר להתחתן, לא, אבל השמלת קלה, היא מדגישה את העובדה שהקלה היא קלה.
למרות שזה אפשר גם לי, נכון?
אבל אתה רוצה להדגיש את המעמד,
להדגיש את המאורע, להדגיש את החשיבות,
אז יש איזשהו ערך משמעותי בבגדים אותם אתה לובש, שבא להדגיש מה שכבר קיים.
זה לא בא להמציא דבר שלא קיים. הכהן הוא כהן גם בלי הבגדים, אבל אהרון הכהן, יש לו, בעצם הבגדים בעצם באים,
הבגדים באים להביע את התפקיד של אהרון הכהן. אהרון הכהן הוא סוגיית הבגדים הכי רלוונטית אצל אהרון הכהן, הכי דומיננטית אצל אהרון הכהן,
אז יש לו אבני חושן על הלב, למה? כי הוא כל הזמן חושב או מרגיש בלב שלו את כלל ישראל. יש לו עוד שני אבני שוהם על הכתף, כי הוא נושא על הכתף שלו את עוונות בני ישראל, הוא כאילו בכתף יישאו.
יש לו ציס, שזה נועד לשים אותו באיזשהו ריכוז.
זהו, כל אחד מאיתנו, כשאנחנו לובשים בגדים, אנחנו נמצאים באיזשהו תפקיד, אנחנו גם לובשים את הבגדים הנכונים.
תחשבו מה קורה כשאתה מגיע לאיזה בית חולים,
נכנס איתך במעלית איזה מישהו כזה עם סניקרס ולא יודע מה,
וקרוקס כזה, נראה לך איזה לא יודע מה. פתאום אתה מחכה במיון, אחרי דקה אתה רואה את הבן אדם הזה שנכנס איתך במעלית, יוצא,
והוא בסך הכל הוסיף לעצמו שני פריטים,
הוא שם חלוק לבן ותלה סטטוסקופ ככה,
צלוי לו כזה.
מה פתאום הוא נהיה?
דוקטור, הרופא. עכשיו, כל מה שהוא יגיד לך אתה תעשה. בוא הנה, תביא את היד, דקור אותך. מה, מה קרה?
כמובן, זה ברור שאנחנו לא מדובר, יש גם כאלה שמתחזים לרופאים, כן?
אבל אתה מאמין שהוא רופא,
ויש לו סמכות, והחלוק הזה והסטטוסקופ
עוזר לרופא להדגיש את הסמכות ואת התפקיד, והרבה פעמים גם בגדים מדגישים את התפקיד הראוי. לדוגמה, אני חושב שחלק מהסיפור שהדרגות
בצה״ל נמצאות על הכתף
ולא על החזה,
בהרבה צבאות זרים זה על החזה הכול.
כמו שאתם רואים אצל הווטראנים,
הרוסים, הכול פה מלא מדליון.
וצהל זה על הכתף.
זה סוג של אמירה.
בחזה, שופוני, אני הגיבור, אני הזה, יש לי כאן את זה ואת זה.
בכתף, אחריות.
בכתף, הכתף שלי סוחבת יותר, יש לי יותר אחריות. זה קצת דיבור.
איך אתה, מה אתה מצפה מהקצין שלך? האם הקצין הוא איזה אחד שהוא יותר יראה ממנו ויותר כבוד, או שהוא מוטל עליו,
יותר מסע כובד האחריות. אז זה נכון בכהן גדול, זה נכון בחיילים, זה נכון ברופאים, אולי זה גם נכון ברבנים במובן מסוים,
דיינים, אני יודע מה.
אני זכיתי להיות בטקס
של הרב עמאר
ברבן יוחנן בן זכאי, שהוא התמנה לראשון לציון.
תשסג זה היה, נדמה לי. היו שם גם הרב עובדיה וגם הרב אליהו.
זכר צדיקים לברכה, והם,
הרב אליהו היה אומר,
היה אמר שם, ראשון לציון, הנה אינם. אנחנו שלושה, ראשון לציון, הנה אינם.
הרב עובדיה,
היה טקס.
אז הרב עובדיה מביאה בגדים רגילים, כובע וחליפה.
פתאום, מוריד את הבגדים.
הרב עובדיה שם לו את הכובע על הראש, והרב אליהו את הזה.
בבת אחת זה איזה, וואו.
נכון, הבגדים האלה הם בגדים מרשימים.
אז מה, זה הפך אותו ליותר תלמיד חכם?
לא, הוא חושב, הוא חכם עצום,
גם לפעמים וגם אחרי, אבל בכל אופן זה פתאום מדגיש את מסע האחריות,
את כובד האחריות.
אני חושב היה צריך להיות מן הראוי שיהיה גם גדים מיוחדים לראש ממשלה.
זה ירגיש את ה...
נכון?
נדמה לי שיש.
ראש ממשלה, כשמגיע לנאום, פעם היה טקס כזה שראש הממשלה היה מגיע לנאום בבית הכנסת הגדול והיו מבלבישים אותו איזה מין בגד כזה מיוחד,
עם סמל של המדינה.
יכול להיות, בסדר? אז זה התפקיד השלישי כבר לבגד. אמרנו, תפקיד אחד, תפקיד פרקטי לחלוטין. סתם חום קור, אבל בזה אנחנו כאילו, פרווה הייתה עושה את העבודה גם של בעלי חיים.
תפקיד שני הוא להסתיר.
רוצים להסתיר כל מיני דברים. אדם לא רוצה שהוא להיות חשוף.
אם אדם יש לו איזה פצע, איזה משהו, אז הוא מסתיר אותו.
אז הבגד עוזר לך להסתיר.
דבר שלישי הוא לכבוד ולתפארת.
לכבוד ולתפארת.
שבעצם בא להדגיש איזשהו משהו שאנחנו,
שקיים בנו, אבל נותן לנו כאן איזשהו...
עכשיו, השאלה שאנחנו מתחפשים,
מה קורה?
אפשרות אחת להגיד שאני מתחפש,
זה להגיד, תקשיב.
זו אפשרות שכדאי מאוד מאוד להקשיב לה.
בעצם, מה אומרת התחפושת?
התחפושת אומרת, אתה רואה מה שאני בחוץ?
תדע לך,
זה לא אני באמת.
אתה צריך מה?
לחפש
בפנים ולפגוש את מי שאני באמת.
כל בן אדם בעצם באופן בסיסי
טיפה מתחפש.
כל אחד מאיתנו מחזיק איזושהי תחפושת, נכון? רק אנחנו במשך השנה, אנחנו לא מגלים את זה.
בפורים אנחנו אומרים, או באדר אנחנו אומרים, לא.
תדע לך, אני לובש איזה תחפושת, וכדי להכיר אותי באמת, מה צריך?
לחפש מי נמצא מאחורי התחפושת.
בסדר?
קצת כמו המגילה, כן?
אחשוורוש מתחפש,
חמל מתחפש, מרדכי מתחפש, אסתר מתחפשת, צריך להעמיק בדמויות.
אז לפעמים אתה רואה, אני אתן לכם דוגמא לתחפושת,
לפעמים אתה רואה תלמיד בכיתה שהוא מפריע.
נגיד, ילד בבית, כלפי חוץ
הוא מפריע, אבל זה תחפושת.
מה יש בפנים?
מה הוא מבקש?
הוא מבקש תשומת לב, הוא מבקש רוח, הוא מבקש אהבה.
עכשיו,
תלוי על מה תלך.
אם תלך על החיצוני, על התחפושת, כנראה תטעה.
אם תגיד, אה, זה רק תחפושת.
זה הדרך שלו להגיד, הוא לא יודע, זה הדרך שלו להגיד,
אני רוצה
תשומת לב, אני רוצה יחס, אני רוצה אהבה,
אז תצליח.
אז אפשרות אחת שאנחנו מתחפשים כדי להגיד מראש, תקשיב, אל תסתכל רק בחוץ,
אלא תסתכל פנימה. וגם לצורך העניין,
רופא, או כמו שאמרנו קצין, משהו שהולך עם מדים,
זה ברור שיש עוד חיים שלמים מאחורי המדים האלו. והרופא הוא לא רק החלוק שלו והסטטוסקופו, הוא גם בן אדם.
וזה מאוד מאוד מעניין תמיד להכיר את האנשים
מעבר לתפקיד שלהם, שנוצרת איזושהי שיחה אישית, ונוצרת איזושהי היכרות, ואתה פתאום רואה שהוא גם הוא בן אדם, יש לו התלבטויות, יש לו קשיים וכן וזה הדרך. בסדר?
ברור?
אז זאת אפשרות אחת להתחפש.
אבל יכול להיות שהסיפור הזה שקראנו
פותח לנו עוד אפשרות
לתחפושת בפורי.
שכדי להיכנס לאפשרות הוא צריך טיפה קצת מי לדה שטותה.
קצת להיכנס לאיזשהו...
בואו ננסה להבין את האפשרות הזאת.
בואו ננסה להבין אותה.
האפשרות היא להתחפש למשהו שאני לא.
משהו שאני לא.
אבל לא כדי להגיד,
כמו שמענו בפעם הקודמת, תקשיב, בוא תחפש,
תחפש מי נמצא בפנים,
אלא אדרבה ולהפך.
כדי לנסות
להיות מישהו שאני רוצה להיות אבל אני לא מצליח בדרך כלל, בסדר?
בחודש אדר, גם בגלל הרוח השטות אולי וגם בגלל היין והבישום,
אנחנו מאפשרים לעצמנו להעיז ולחלום
ולנסות להתחפש לדמויות שהן רחוקות מאיתנו אלפי מדרגות, אבל בפורים מותר,
לדוגמה, כן?
מישהו בוחר להתחפש, יש כל מיני תחפושות,
אדם אחר יתחפש לרב קוק.
שם את הכובע, שם את זה, הולך עם ספר אורות.
תגיד, מה אתה עושה צחוק? אתה הרב קוק? מה אתה יודע מי זה הרב קוק? אתה זו הנשמה הזאתי? מה אתה מדבר פה? מה קרה לך?
נכון, שיהיה ברור, אני לא.
אבל בפורים אני אומר לעצמי,
הייתי רוצה להיות.
הייתי רוצה להיות. אז אני מרשה לעצמי להתחפש לדמות הזאת.
וכשמתחפשים לדמות,
אז לומדים עליה,
אז נכנסים אליה, אז קוראים עליה.
מותר לי.
פעם בשנה מותר, בסדר?
רואים את זה במיוחד אצל ילדים, בסדר?
ילד הוא הרי מאוד חלש, ילד הוא ילד.
פורים, מה אתה רוצה לחפש? לא משנה מה, צריך לחשוב איזה אקדח.
כל ילד רוצה לחפש לאיזה מושיע,
נכון? איזה קובוי, איזה ספיידרמן.
המכנה המשותף של כל הדמויות של הילדים זה שהם מצילים איזה מישהו.
מה, אתה מציל?
אבל הילד הזה רוצה להתחפש.
אז אם תתחיל לבאס אותו, תגיד לו, מה, אתה כזה חלש?
תן לו רגע, יש לו כאן איזה חלום.
וכאילו בפורים אנחנו מאפשרים לעצמנו להתחפש לחלום שלנו.
וזו שאלה מאוד מעניינת.
אז למי הייתי רוצה להתחפש?
אם הייתה לי אפשרות לבחור איזה דמות,
אני אומר לך, תקשיב, אתה יכול לזרום, אף אחד לא יגיד לך כלום.
למי הייתי רוצה להידמות?
למי הייתי רוצה להתחפש?
יש לנו איזה שכנה שיש לה גמל תחפושות.
אנחנו תמיד נזכרים מאוחר, אז אנחנו עכשיו נזכרנו לשאול אותה מה קורה,
את כל התחפושות כבר חילקתי בטובי שבט.
זה מה שהשנה, יש טרנד ארנבות.
היא אומרת, גם בנים.
אמרתי, מה זה בנים ארנבות? מה זה הדבר הזה?
ישר לפסיכולוג.
זה חמור מאוד.
כן, בנים רוצים להתחפש לארנבת, מה זה צריך להיות?
מקווה שזה ארנבת עם אקדח.
אולי זה יעזור לעניין.
אבל אנחנו מאפשרים לעצמנו להשתעשע באפשרות
להתחפש למה שהיינו רוצים להיות.
לאיזה גיבור,
לאיזה מישהו,
לאיזה תלמיד חכם גדול, לא משנה, לאיזה דמות שאתה אומר, הלוואי שהייתי כמוהו.
דוד המלך,
מי היית רוצה לפגוש?
אז אפשרות אחת זה לראות באיזה סוג של רמאות.
אתה עושה צחוק, אתה לא שם.
אבל אפשרות שנייה שהסיפור הזה פותח בפנינו
היא אפשרות כזאת.
כשאתה מתחפש כאן לרבי,
נכון? ואתה משכנע את עצמך שאתה רבי, כמו האני הזה,
ששכנע את עצמו שהוא כומר,
בסוף,
משהו מזה יישאר בך.
כלומר, בואו ניקח לדוגמה את הסיפור הידוע על סינדרלה והדלארט, נכון?
היה דלאט, היא נהפכה לכרכרה, וסינדרלה הלכה לכלוכית, שהייתה, כן, עומק גדול בסיפור ילדים.
היא הייתה לכלוכית, וב-12 בלילה הייתה עולה לכרכרה דלאט, הדלאט הייתה נהפכת לכיכרה, הייתה הולכת לבושה הכי יפה וכו'.
גם כשהיא חזרה להיות לכלוכית,
לא מכירים את הסיפורים האלה?
גם כשהיא חזרה להיות לכלוכית,
אבל היא זכרה איך היא נראתה בתור סינדרלה.
כלומר, כשאדם מתחפש לאיזו דמות גדולה,
אתם יודעים, כל אחד מתלכלך במה שהוא מתעסק.
מי שמתעסק בסלק יהיה לו צבע סגול על הידיים, מי שמתעסק בדיו יהיה לו זה.
מי שמתעסק בלהתחפש לצדיק
או לדמות גדולה, גם אחרי שהוא יחזור חזרה למציאות,
משהו יישאר.
כאן, בסיפור הזה, יש איזושהי אפשרות לחלום.
וזאת אפשרות מאוד מעניינת,
מפני שבדרך כלל ציר ההתקדמות שלנו בחיים הוא ציר שבו אנחנו רואים, אוקיי, אני אלמד, אני אעשה, אני אעבוד על עצמי, אני זה, וככה אני אתקדם.
ופורים, באדר,
פותחים לנו איזושהי אפשרות
להתקדמות בצורה מאוד מאוד מעניינת.
מה ההתקדמות?
אני מתחפש לאיזה דמות.
לא יודע, אני מתחפש לדוד המלך, שמשון הגיבור, משה רבנו, הרב קוק,
הדמור הזקן, הבעל שם טוב,
שלמה קרעי, כל אחד עם הדמות שהוא מתחבר אליה.
אני עכשיו, אני הוא.
אני עכשיו הוא.
יש סיפור על אחד מהצדיקים, אני לא זוכר את השם שלו,
שהוא התחפש בפורים לצר הרוסי.
הוא התחפש.
למשל את הבגדים וזה.
ואז בא אליו אחד החסידים ואמר לו, נו אדוני הצר, תבטל את הגזרה שגזרת על גיוס בחורי הישיבות
ותבטל את הגזרה שגזרת על איסור מכירת בשר כשר.
ואז הוא כבר היה קצת מבוסם עם הצדיק הזה.
הוא אמר, טוב, את גזירת הבשר אני מוכן לוותר,
אבל בחורי הישיבות אני לא מוכן לוותר.
אמרו לו, נו, מה אכפת לך, תוותר, התחלנו, והוא לא הסכים לוותר.
ואחרי שנגמר פורים והוא התפקח מהיין שלו, וסיפרו לו מה היה, הוא אמר, וואי, וואי, איזה פספוס.
ובאמת, גזירת הבשר בוטלה,
וגזירת הבחורי, גיוס בחורי הישיבות לצבא הרוסי, כן, לא לצה״ל,
לא בוטלה.
אז
לפעמים אתה נכנס לאיזושהי דמות,
אתה מקבל,
אתה מקבל את ה... היא שולחת לך איזה דרישת שלום, איזה כוח.
אני אספר לכם איזה,
לא יודע אם זה מופת,
זה מופת, לא יודע אם זה מופת,
שעבר, זכיתי, קרה.
לפני ארבע, לא זוכר, חמש שנים,
התחפשתי בפורים לשפת אמת.
אני מאוד אוהב לשפת אמת, לומד הרבה, מלמד כבר כמה שנים, גם במכון מאיר היה שיעור וגם
בקהילה יש לנו שיעור,
יותר מעשר שנים בשפת אמת, זה שבת בבוקר.
אז התחפצתי לשפת אמת, אני לא יודע איך הוא נראה,
אין תמונה שלו גם של השפת אמת, יש תמונה אחת מאוד מאוד נדירה שלו,
לא העליכים או עלינו בלוויה של הבת שלו.
יש לו בת שנפטרה, אז מישהו צילם אותו שם.
אבל כמעט אין תמונות,
אבל אני לא צריך תמונה בשביל התחפש לשפת אמת. לבשתי בגדים של חסיד, גור כזה
עם הספר, ואמרתי, אני עכשיו אשפת אמת.
דיברנו, כל הפורים דיברנו דיבורים של שפת אמת, למדנו שפת אמת.
זה היה.
אבל לקראת הפורים, אז
גם למדתי מאוד על הדמות, וגם קראתי עליו, וגם ככה נכנסתי יותר לעניינים. ככה גם הלכתי כאן לציון, יש פה את הציון, אתם יודעים, מול שוק מחנה יהודה,
שם כזה סמטה, ושם קבורה אמרי אמת,
שזה הבן של השפת אמת,
והבן שלו, הפני מנחם,
הרבי הפני מנחם, קבורים שם,
באמצע מחנה יהודה.
אז הייתי שם.
שבועיים אני ככה הייתי בדמות.
באותה שנה
קיבלתי טלפון כמה חודשים אחר כך
מהוצאת ספרים נכבדת,
שקבעו איתי פגישה, אמרו לי אנחנו רוצים שתוציא ספר על השפת אמת.
שיעורים, תוציא.
ואז התחילו לתת ספר על שפת האמת לפרשה, ואחרי זה יצא על שפת האמת למועדים.
זכיתי והבאתי את הספר על שפת האמת שמישהו ייקח לקבר של השפת אמת. זה נמצא שם גם, בגור, שישים שם אחד.
תודה.
אתה אומר לעצמך, אתה עשית איזה משהו בפורים, התחלתי איזה משהו, בסדר, נגמר הפורים, אז החזרתי את הספוידיק, לקחתי את הספוידיק, כי זה חבר שלי חסיד גורה,
נקרא לזה ספוידיק ענק וזה,
החזרתי את הכל לארון, חזרתי לדמות שלי, זהו, עכשיו אני...
אבל מה שהוא נשאר,
אבק כוכבים קוראים לזה, נכון?
נשאר, ופתאום איזה מין שובל כזה,
שאחרי כמה חודשים,
פתאום,
ככה אני מפרש את ההקשר הזה,
פתאום בא לידי ביטוי באפשרות הזאתי בכלל להמשיך את הדמות ולהוציא,
להוציא ספר על השפת אמת, זה בעצם קצת להיות
הפה שלו,
לחבר את הדיבורים שהם קצת מורכבים וקשים, אולי,
בשפה נגישה.
אז כשאני מתחפש למישהו שאני לא, אז צריך להיזהר משתי דברים. א', להיזהר מלשגות, להגיד, אוקיי, אני כבר צדיק, לא.
זה בדיוק הבעיה, שאדם מתחפש למה שהוא לא.
אגב, זה קורה הרבה לבעלי תשובה.
הבעל תשובה וחוזר בתשובה. דבר ראשון, מה הוא עושה?
רץ, קונה כיפה גדולה, מגדל זקן גודל דונם, שם על הצור מעיל, ופתאום כולם קוראים לו כבוד הרב. היה כאן פעם מישהו במכון מאיר, הגיע לכאן,
הגיע עם ג'ינס וחולצה וקרחת כזאת וכיפה שחורה,
והגיע לחבורה שלנו, היה יום אחד ועזב.
אז בביום הזה דיברתי איתו, אמרתי לו, מה העניין? אמרתי לו, תשמע, אני חזרתי בתשובה לפני חצי שנה.
המקצוע שלו,
היה לו חנות לבגדים פנימיים, כן?
זה היה המקצוע שלו.
הוא חזר בתשובה, הוא לא יודע כלום.
אבל מה? הלך לחנות, קנה כיפה שחורה וגידל זקן. היה לו חושב שזקן לי, הזקן שלי גודל כזה חצי כוח. אתם רואים אצלו, גדל לו זקן כזה, משהו עצבני.
הוא אומר, אני לא יודע כלום, אני הולך בחנות, פונים אליי,
תגיד לי, כבוד הרב, זה כשרות טובה, זה כשרות לא טובה. הוא אומר, אני לא יודע כלום, מה זה הדבר הזה?
שואלים אותי שאלות וזה, הרגשתי שאני מרמה את עצמי, את הבריאות. איך הלכתי הביתה, הורדתי את הזקן, הורדתי את הכול, באתי לכאן.
להתחיל את הכול מההתחלה.
טוב מאוד.
טוב מאוד. אסור לאדם שירמה את עצמו,
לחיה בסרט.
עושים על עצמו כל מיני תחפושות,
וירמה את הבריאות וגם ירמה את עצמו. זה אולי הבנה אחת של הסיפור.
אבל הבנה שנייה, אם אני,
בוא נגיד ככה, אם אדם יודע שהוא לא צדיק,
מותר לו להתחפש לצדיק. ראיתי את זה באיזה אבחנה,
מישהו אומר את זה על ספר התניא. על ספר התניא, איך חסידים סיכמו את ספר התניא? אל תרמה את עצמך, אל תחשב שאתה צדיק, אתה בינוני.
בסדר.
אבל ראיתי שאומרים שאם אדם יודע שהוא בינוני,
מותר לו גם לעשות מעשים של צדיקים.
לא כי אני צדיק,
אבל בתור בינוני מותר לי מדי פעם לעשות כאלה מעשים.
אז אם אתה אומר, אוקיי, אני יודע שאני בינוני וכל זה, מותר לי פעם בשנה להתחפש למישהו שהייתי רוצה להיות. אני לא, חבל שאני לא, אבל להתחפש מותר, כן.
מה אני מרוויח?
שאחרי שנגמרת התחפושת,
משהו נשאר.
אני אתן לכם עוד דוגמה לזה, בסדר, רבותיי?
אני מדבר כאן במיוחד אל הגברים.
אתם הרי בחורים צעירים, אתם נוער צעיר, נוער ציוני, כן?
היום אחד אתם תהיו מבוגרים,
תהיו סבים וסבתות, ואולי תהיו סנדקאים,
סנדק.
אני תמיד אומר שלתת סנדק לאשכנזי זה בזבוז הקצאה.
הוא יושב על הכיסא, נגמרת הברית, הוא יורד ובורח. לאן אתה הולך?
עכשיו אתה אדמו״ר.
ראיתם פעם ספרדי שהוא סנדק?
הוא יושב על הכיסא ככה, כמו מלך,
והוא עכשיו מברך.
הוא עכשיו בבא סאלי, לא פחות.
כולם באים, כן, מה אתה רוצה? איזה ברכה.
מי שמרחבותינו מברך את זה, מלכה לברך, אשתו, זיווג הגוף וזה.
מה, אתה מברך?
אתה... היום אני מברך.
כן, היום אני הצדיק, היום אני סנדק, יש לי כוח הברכה.
ככה צריך.
ככה צריך.
איך שאתה ירד מהכיסא, נגמר הקסם.
אם אדם, אחרי שהוא ירד מהכיסא, סנדק, ימשיך ללכת ושינשקו לו את היד,
לא יעבוד.
אבל כשאתה על הכיסא?
כן.
אתה עכשיו הסנדק, אתה עכשיו ה... אז במירכאות תתחפש לבבא סאלי, תברך.
והברכות מתקיימות.
הברכות פועלות מי שהוא סנדק. יש כאלה, אתה רואה שהם נבוכים, מה, אני אברך? אני אדם פשוט, כיבדו אותי להיות סנדק, הנכד, אני לא יודע מה, שמו אותי. איך שהוא גומר את הסנדקאות,
בורח מהכיסא כאילו שזה כיסא חשמלי.
מה קרה?
שב על הכיסא, תברך, תתחפש.
הברכות מתקיימות.
פורים מאפשר לנו להתחפש למה שהיינו רוצים להיות.
ואני לא, אבל הייתי רוצה להיות כזה.
ואני כל שנה בוחר איזה דמות.
זה אחד הסודות הכמוסים ביותר במדינה,
ואני ודאי לא אגלה את זה כאן,
אבל אני בוחר את הדמות, אני משתדל ללמוד עליה, להתעצם איתה. אני יכול להגיד לכם מה היה שנה שעברה.
שנה שעברה התחפשתי לרבי יוסף קארו.
הלכתי כאן לערוץ מאיר, לקחתי בגדים כזה של...
בן איש חי כזה, וכל השבועיים האלה למדתי על רבי יוסף קארו, ולמדתי על הזה וכל הדברים.
קרו מהדבר הזה המון המון דברים, המון המון הפתעות אחר כך.
כל לימוד ההלכה פתאום משתדרג, גם בקהילה וגם אצלי, וכאילו משהו כזה,
זה נשאר.
אז מה, אני רבי יוסף קארו? כי המרחק בין רבי יוסף קארו לבין מה שקורה כאן היום, לבינינו הוא מרחק שמיים וארץ, זה קודש קודשים רבי יוסף קארו.
אבל,
זה מה שהסיפור הזה מספר.
באמת,
מי שמתחפש לרבי,
יש מצב שהוא יצא מהעולם
שהוא קצת רבי.
אם הוא אומר, המת הבריות ואומר אני רבי, אז ברור שלא, אז ירמו אותו.
בסיפור הזה אפשר לקרוא אותו גם בתור סיפור של רמאות עצמית.
תיזהרו מהרמאים.
אז זה נאמר,
אל תתרשם לא מהזקן ולא מהכובע ולא מהמעיל.
הכובע לא קובע והמעיל לא מועיל,
וזקן גדל בחינם וכיפה קונים בחמש שקל.
נכון, להיות רב, לקנות את האביזרים של רב, זה הדבר אולי הכי מהיר בעולם. אתה הולך למאה שערים, קונה איזה מעיל, שם כובע, מגדל זקן,
וכבר אתה, יש כאלה, אנחנו יודעים, נכון, לא מעט,
לא מעט, אבל יש כאלה שפתאום אתה רואה אותו, נהיה עכשיו איזה גדול הדור. צריך להיזהר מזה.
אבל האפשרות האחרת שנפתחת כאן,
המעניינת,
וכל אחד מאיתנו צריך לשאול את השאלה הזאתי,
למי הייתי רוצה להתחפש?
איזה דמות הייתי רוצה...
אפשר להתחיל בשאלה אחת קודם. את מי הייתי רוצה לפגוש?
איזה דמות היה מעניין לי לפגוש אותה?
את מי?
את מי?
מה, אתה שקוף, לא?
שמשון הגיבור, לא?
לא שמשון הגיבור?
יש לך כמה שאלות תשאל אותו.
שלקיש. שלקיש, כן.
בדיוק.
את מי הייתי רוצה לפגוש?
תדבר איתו, לשאול אותו, אם הייתי יכול... תשמע, יש לך
שלוש דמויות בהיסטוריה שאתה יכול לפגוש אותן. אני חושב שאתה צריך למנהרת הזמן, אתה יכול לפגוש אותן,
לשאול אותו חמש שאלות.
את מי הייתי רוצה לפגוש?
זה יהיה מעניין אותי.
יש לכם תשובה לזה?
לי יש תשובה.
לא גדל לכם התקונה?
מה?
דוד המלך, הבעל שם טוב,
בעל התניא,
הרבי מלובביץ', כן?
ואם אתה רוצה לפגוש אותה, אז למה לא תתחפש?
תתחפש.
זה אני? זה לא אני, זו תחפושת.
אני יודע, זה לא אני, חלילה. אני יודע בדיוק מי אני, אני יודע, אבל אני מתחפש.
אז מה יקרה?
איזו קפיצה.
בתניא וגם בזוהר הוא קורא לזה שאדם,
יש מושג של עיבור נשמה.
שאדם מקבל איזה נשמה של צדיק שמתעברת בו.
נגיד הבן איש חי,
הוא אמר על עצמו שהוא עיבור נשמה של מי?
של בניהו ובן יהוידע,
הגיבור, שר הצבא של דוד המלך.
ולכן הוא קרא לכל הספרים שלו על שם בניהו ובן יהוידע, בן איש חי. על בניהו ובן יהוידע כתוב שהוא בן איש חי רב פעלים מקבציאל.
אז הבן איש חי קורא לספרים שלו בן איש חי,
רב פעלים,
מקבציאל,
בן יהוידע,
כן?
על שם הבן איש חי.
כי הוא אומר, אני הנשמה שלו.
הרב עמאר אומר שהרב עובדיה הוא גלגול נשמה של הרבי יוסף קארו.
כך הוא אומר. הוא אומר אנחנו, עוד שנייה, הוא אומר אנחנו, אנחנו, זה נראה לי שכאילו רבי יוסף קארו התגלגל.
כי אתם יודעים שהרב עובדיה יוסף,
השם המשפחה שלו זה לא יוסף.
מה שהמשפחה שלו אמיתי?
איך קוראים לאבא שלו?
אתם לא יודעים.
מי זה משה חוגג? אתם כן יודעים. מה?
איך?
איך?
לא, מה פתאום?
מה שהמשפחה שלה... תגיד.
לא יודע.
משבר.
אבא של הרב עובדיה קוראים לו רבי יעקב עובדיה.
ונולד לו בן והוא קרא לו עובדיה עובדיה. אצל העיראקים זה נפוץ. יחזקאל יחזקאל, מנשה מנשה, מכירים את זה?
אז הוא קרא לו עובדיה עובדיה. הרב עובדיה לא נראה לו הדבר הזה שקראו לו עובדיה עובדיה, מה שם משפחה, מה שם פרטי.
אז הוא אמר, אני רוצה להחליף את השם משפחה.
אז למה הוא החליף?
יוסף. למה?
רבי יוסף קארו ורבי יוסף חיים,
על שני הצדיקים הללו.
והוא אומר, אני באתי להחזיר את פסקי מרן.
אז הוא, מרן, מרן וכו', אז אתה אומר, תשמע, זו אותה נשמה,
כן?
אז יכול להיות שעיבור נשמה ממש, כלומר, אתה אומר, תשמע, האדם הזה, אתה רואה שהוא המשך.
לדוגמה, הרבי מלובביץ',
יש המון המון כבד דמיון בינו לבין האדמו הרצמח צדק, האדמו השלישי.
של חב״ד,
גם יש להם אותו שם,
מנחם מדל, מנחם מדל, גם האישה אותו שם, חיה מושקה, חיה מושקה,
וגם הוא בן אחרי בן מהצמח צדק.
יש בהם הרבה מאוד קווים מקבילים, אז זה כאילו הנשמה.
אז יש פעמים שאתה אומר, תשמע, זו נשמה אחת שכאילו באה פעמיים, בשתי פעימות, טח, טח, באה.
ולפעמים זה לא שכל הנשמה מתעברת, אבל ניצוץ כלשהו מאיזה נשמה גדולה נכנס אליך,
פגע בך, פגש אותך.
האפשרות לפגוש את הגודל הזה, אם אנחנו כאילו מתחפשים לאיזושהי דמות שהיינו רוצים להיות.
הרי כל הבנות מתחפשות לכלה, נכון? למלכת אסתר או לכלה.
תתחפשי לכלה, אז בסוף תהיי כלה. כן, בסוף זה קורה.
נכון. יש איזשהו רצון להיות ילדה בת חמש, אבל היא רוצה להיות קלה יום אחד. טוב מאוד, תהיי כלה בעזרת השם.
אז הסיפור הזה,
ופורים מותר,
דווקא בגלל שאנחנו שותים יין וטיפה משחררים את המגבלות.
המגבולות מספרות לנו, תשמע, אתה יודע בדיוק מה אתה שווה, אתה יודע כמה למדת, אתה יודע כמה לא למדת, אתה יודע בדיוק מי אתה, נכון, הם מאוד מציגים לנו את הגבול היטב, בסדר, כל הכבוד.
אבל שותים יין ואומרים, בסדר,
בסדר, אני יודע מי אני,
אבל אני רוצה לספר לך לא רק מי אני,
אלא מי הייתי רוצה להיות,
אם הייתי יכול,
אם הייתי יכול, מי הייתי רוצה להיות.
וגם אחרי שאני אוריד את הבגדים,
ויחזור חזרה להיות דלת,
משהו מהאבק הכוכבים יישאר בי,
והתקיים במאמר המשנה שגם מי שאינו רבי ועושה עצמו רבי,
לא יצא מהעולם עד שהוא יהיה קצת רבי.
יש בו איזה, משהו יידבק בך
בדבר הזה.
זאת אפשרות מאוד מאוד מעניינת לפורים,
לסוג של איזה קפיצה רוחנית,
בדבר הזה.
כן, מה רוצה לשאול, מה אחי?
עניתי לך ברוח הקודש?
מה? עניתי לך ברוח הקודש?
צ'אל, צ'אל.
יש דברים, יש דברים שמקובלים יודעים, הרבה מפנו ורבנו ארי, אבל יש דברים שאתה רואה שהאדם עצמו, ברור לך שהוא ממשיך את ה... אתה רואה שזה אותו עניין, כלומר הרב יוסף בכל מקום כותב, קיבלנו הוראות מרן, אתה רואה שהוא רק מדבר על מרן, אתה מבין שהוא סוג של איזה המשך, יש דברים שאפשר ממש לראות את זה,
אפשר ממש לראות את זה, לפי הפעולה של האדם ולפי ה... לפי ה... מה שהוא עושה, אתה מבין שהוא...
ממשיך איזה משהו שקדם לו, בסדר?
לא הוא העיד על עצמו, אלא העידו עליו.
הרב עמר אמר את זה על העובדה, הוא לא.
מה?
ואלה שכן העידו על עצמם.
מי?
לא, אין בזה גאווה, הוא מסביר לך מי הוא.
הוא אומר לך, תשמע, זה הסיפור שלי.
אני מרגיש שאני נדחף מהמקום הזה של הבן אישך, משם אני נדחף, בסדר?
יש כאלה רואים שרבי שלמה קרליבך זה מין סוג של גלגול של הבעל שם טוב, הדור שלנו.
מה היה עושה הבעל שם טוב?
היה עובר
בכל מקום, בכל מקום, בכל מקום, ומרומם, ומנחם, ומעודד, ומשמח.
הוא היה תלמיד חכם עצום, כמובן, הבעל שם טוב, אבל הוא לא הבליט את הצד הזה שבו,
אלא הוא הבליט את הצד עם הפשוטים.
בשביל יקר לבך היה תלמיד חכם עצום וגאון, ויתר על הכל, והיה עובר בכל מקום, והיה מנחם.
זה מין ניצוץ.
נשמת הבעל שם טוב ירדה עוד פעם לדור הזה.
אז יש לכם פה חומר למחשבה למה להתחפש בפורים,
בעזרת השם,
ויהי רצון שנתחפש לדמויות טובות,
ומשהו מהדמות הזאת, עם ניצוץ, אולי אפילו יותר מניצוץ,
יישאר בנו גם אחרי הפורים.
בעזרת השם, שבוע הבא בחירות קדושות, שיהיו בשורות טובות לעם ישראל, ובעוד שבועיים זה פורים דה פרזים.
אנחנו נשוב וניפגש בטוב,
ושבוע אחר כך זה חתונת ביתנו הקדושה.
אז אנחנו ניפגש בעצם רק אחרי.
ברוכים תהיו.
