אנחנו ממשיכים במסגרת השיעור שלנו בימי בין המצרים.
אז אנחנו לומדים סיפורים שקשורים למערכות יחסים לבני אדם, אהבת חינם,
שנאת חינם,
תיקונים כאלה ואחרים.
וזוכרים, בשבוע שעבר למדנו על אהבת חינם של רבי יצחק מבורקי.
והיום אנחנו נמשיך גם קצת עם רבי יצחק מבורקי ועוד קצת סיפורים מאוד מאוד מעניינים.
מתאים לכם?
כן, תגידו כן. עדיין.
כן היה על החצר של רבי יצחק מבורקי אחד מאזה פנים,
ודיבר על הרב הקדוש
ונעשה רעה שם.
כאשר נודע לו קראה הוא החדרה ואמר לו שותה,
הלא יוכלו להכותך, ולמה תפקיר עצמך?
הלא פה אין איש בלעדיי וגם הלא אינך יודע מה לדבר, תשאל אותי, אני יודע.
והודיעך מה לדבר בפני חברת החסידים שלך,
והיה נפלא במידת ההשתוות.
הבנת את הסיפור?
אז אני אספר את הסיפור, זה כתוב בקצרה.
תכף נראה איך זה קשור
לימי בין המצרים.
לחצר של רבי יצחק מבורקי הגיע איזה אחד,
קצת משיגן כזה,
והתחיל לדבר נגד הרבי,
שהוא כזה וכזה וכזה, והחסידים כמעט רצו להרביץ לו מכות.
אז רבי יצחק מבורקי קרא לו, אמר לו בוא בוא ניכנס מהר לחדר.
אז הוא אמר מה אתה אומר? מה אתה עושה?
אתה נורמלי, אתה מדבר ככה ליד החסידים, הם ירביצו לך.
אל תעשה דברים כאלה. עכשיו פה רק אני ואתה.
בוא דבר, חופשי.
יותר מזה,
אתה גם לא יודע מה להגיד, בוא אני אספר לך את המגרעות האמיתיות שלי, כדי שיהיה לך מה להגיד פעם באה.
בסדר?
זה הסיפור.
ברוך אתה, נו, איך חושב שהכל העניין לא...
אז אני קורא את זה עוד פעם. כן היה על החצר אחד ואזה פנים ודיבר על הרב הקדוש, ונעשה רעש.
כאשר נודע לו לרב הקדוש, קראה לו החדר ואמר לו, שותה.
הלו הם יוכלו להכותך. ולמה תפקיר את עצמך? מה אתה? מסכן את עצמך.
הלו פה אין איש בלעדיי, פה רק אני ואתה.
וגם, אז בוא תגיד לי פה את כל מה שאתה רוצה. וגם, הלו אינך יודע מה לדבר.
תשאל אותי, אני יודע. כאילו, אתה מחפש חסרונות? אני אגיד לך את החסרונות, והודיעך מה לדבר בפני חברת החסידים,
והיה נפלא במידת ההשתאות.
טוב, זה סיפור של צדיקים, אבל בכל אופן,
מעניין לדעת מה אפשר לקחת ממנו, בסדר? ברמת אהבת חינם ושנאת חינם.
רבי יצחק מבורקי הוא הולך,
הוא הולך
כל הזמן,
אני אתחיל ממקום אחר, סליחה, בדיוק, ממש שקשור לבוקר. הבוקר אחרי התפילה,
יש דפים עוד?
תעבירו כאן.
הבוקר אחרי התפילה ישבתי ולמדתי ספר דרך מצוותיך של האדמו״ר הצמח צדק.
זה על המצוות, למדתי מצוות, מצווה קצרה יחסית, של ביאור קצר,
מצוות אהבת ישראל,
מצוות אהבת ישראל ואיסור שנאת חינם.
והוא מסביר שם משהו נפלא מאוד,
אני חושב.
הוא אומר, מה הבעיה, מה בעצם התורה מצווה אותם? למה התורה אומרת, או הלל הזקן אומר,
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך? למה לדבר ככה?
הוא אומר ככה,
את מי אנחנו שונאים?
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך? את מי אנחנו שונאים?
אנחנו שונאים אנשים שבאים ומגלים את החסרונות שלנו.
מה הכוונה?
הרי כל אחד מאיתנו יודע,
כל אחד מאיתנו יודע שאנחנו מודעים לחסרונות שלנו, נכון? יש לנו איזו מודעות כזאת.
ובכל אופן, הוא קורא לזה, יש לכל אחד מהאנשים,
יש לו אור מקיף של אהבה.
אנחנו אומרים, בסדר, אני חסר, אבל בסך הכל אני אוהב את עצמי.
זהו, זה מה שאני...
ככה אנחנו חיים.
יש לנו חסרונות,
אבל אנחנו אומרים, אדמו״ר עצמך צדק, אבל כל אדם אומר, בסדר, חסרונות, חסרונות, אבל בסך הכול אני בחור נחמד, וכאילו,
האור המקיף מנצח.
כשמגיע מישהו וכאילו קורע את האור המקיף ומדגיש את החסרונות, אנחנו רואים אותו, למה הרסת לי את ה... כאילו, אני הסתדרתי.
אתה לא אוהב שעושים את זה?
נכון?
אל תעשה את זה גם לחברך.
מה ששנוא עליך, אין הכוונה, אם אני שונא שצובטים אותי פה, אני לא אצפוט חברי. מה ששנוא עליך, הכוונה, כמו שכל אחד מאיתנו שונא שמפרים את האיזון הזה,
וכאילו חושפים את החסרונות, שאני מודע לחסרונות. הרי מה בעצם אמירה? אני מודע לחסרונות. בכל אופן, אני חי איתם. אני אומר, אני מתקן לאט לאט וכו'.
מגיע מישהו, מבודד לי את החסרונות האלה ומצביע רק עליהם.
אז זה לא נעים.
אז כמו שזה לא נעים לך שעושים את זה לך, אל תעשה את זה לאחרים.
למה אתה עושה את זה לאחרים?
אז רבי יצחק מבורקי כאן בסיפור הזה, בסדר?
הוא,
אין לו בעיה עם החסרונות שלו.
הוא לא מנסה להסתיר אותם,
הוא לא מנסה להעלים אותם,
הוא לא מנסה...
כן, והדבר הזה,
כי הוא מאוד מאוד מרכך את מערכות היחסים. ממה נוצרת שנאה? שנאה נוצרת מזה שאדם מנסה להסתיר את החסרונות שלו,
ובא מישהו ומגלה, למה גילית? אז באמת, לכתחילה אל תעשה את זה.
אל תגלה את החסרונות של החבר שלך, זה לא נעים לו.
מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, אומר האדמו״ר הצמח צדק, אל תעשה את זה.
אבל ברגע שזה קורה, בסך הכל מה קרה?
מה, לא ידעת מה החסרונות האלה, נכון?
אז בסדר, כאילו,
מה כבר עשו?
מה כבר עשו לך?
גילו משהו שאתה ידעת שהוא קיים, בסדר?
אז הוא כאילו אומר, מה אתה, בוא, קודם כל פה אני ואתה, בוא תגיד לי, וגם אני מוכן גם לגלות לך את הדברים האלו, ולגלות לך בעצמי את החסרונות שלי.
זה כאילו מוציא,
זה מוציא,
אני הייתי מנסה את זה ככה, היכולת של האדם להודות בחולשות שלו,
מוציא את הרוח מהמפרשים של כל ה... הוא עשה לי... נכון,
אתה יודע,
מישהו נגיד, אתם מבינים מה אני אומר?
מישהו נגיד אומר לך, טעית.
אז אפשרות אחת זה להגיד,
איזה בן אדם רע, מה הוא, כאילו, גם אם טעיתי, מה הוא מבאש אותי?
אפשרות שנייה להגיד, אתה יודע מה,
אני טועה מלא,
זה לא פעם ראשונה גם שאני טועה,
זה,
תודה רבה שאתה, זה, אבל אני,
אנחנו בני אדם, אנחנו טועים. כן, מה, אנחנו, יש לנו איזה פוזה שאנחנו מושלמים.
אז רבי יצחק ויבורקי מספר לנו את הסיפור של היכולת שלנו
לא להתעלם מהחסרונות,
להכיר אותם.
בגלל זה ממילא, כשמישהו אומר את החסרונות האלה, אנחנו לא כזה מתרגשים, נכון?
יש סיפור נפלא על רב אושר פריינד. שמעתם את השם הזה, רב אושר?
פריינד?
לא שמעתם.
מה?
שמעת?
רב אושר, כן.
הוא היה מופלא מאוד במידות, ומופלא בכל מיני דברים.
ופעם אחת, כמנהג ירושלים, כתבו עליו איזה פשקוויל.
לא יודע, היה שם סכסוך, כתבו עליו איזה פשקוויל,
כל מיני כינויי גנאי כאלה ואחרים.
ואז החסידים שלו וזה, אמרו לו, תן לנו ללכת ולטפל במי שעשה את זה.
הוא אומר, אבל מה תגידו לו, אבל הכל נכון, מה יש לכם?
זה שאנשים לא יודעים, אבל באמת נכון, יש בי את החסרונות האלה והאלה.
אז הוא לא נעלב מהפשקוויל, כי באמת, בסדר, אז כתבו את זה, אבל אני יודע שגם הדבר הזה נכון.
המודעות שלנו לחסרונות שלנו,
וחוסר היכולת כאילו לתפוס פה זה מאוד מאוד מרכך את המתיחות,
ואת הסיני, אנחנו יכולים לטעות,
אנחנו יכולים לשגות.
אנחנו עלולים לטעות, אנחנו יכולים, זהו, אנחנו בני אדם.
ואם מישהו בא ואומר לי את החסרונות שלי, אני לא כועס עליו, אני לא יודע מה,
תודה,
אתה צודק,
אני מקווה על עצמי לחזור בתשובה.
עזרת לי.
טוב,
סיפור אחד.
הסיפור הבא,
עוד פעם, לב יצחק מבורקיה, אנחנו הרבה עסוקים בו.
זה סיפור נפלא מאוד.
לפני שאני אתחיל את הסיפור הזה, אתה רוצה דף? הנה יש פה דף.
אז אני רק אגיד שיש בלשון הקודש אות שנקראת נון סופית.
אתם מכירים את האות הזאת?
נגיד אם היו קוראים לך מורן, היה לך נון סופית.
אבל לא קוראים לך מורן, קוראים לך מור.
יש כאן מישהו עם נון סופית בשם?
אילן. יפה.
בדרך כלל נון סופית היא מתארת הווה מתמשך.
בסדר?
דיברנו על זה בצהריים, נכון?
מי שמשחק לאורך זמן הוא יהיה שחקן.
רוקד, רקדן.
בוכה, בכיין, וכן על זה הדרך.
כן?
אז למה זה חשוב?
כי זה אומר שאני יכול להשתמש בנון הזאתי לכל מיני כיוונים.
אם אני אשתמש בה לחיוב, זה מעולה.
כן?
במקום להגיד על מישהו שהוא נדיב,
אני יכול להגיד נדוון.
נדוון זה לא נדיב, נדוון זה משהו הרבה יותר.
במקום להגיד על מישהו שהוא
גיבור, אני יכול להגיד עליו גברתן,
כאילו, כן, גיבורן,
כאילו זה,
אבל גם הפוך זה עובד.
מה קורה כשילד בוכה בבית ואז אומרים לו, נו,
למה אתה בכיין?
מה קורה כשילד מתחצף ואומרים לו, חוצפן.
מה קורה כשילד,
מתעצל ואומרים לו, עצלן,
אתם יודעים מה קורה.
יכול לקרות אחד משני דברים.
או שהוא יתחצף להורים שלו ובחזרה הוא יגיד לו, הם עוד הם עצלנים.
זו התגובה הטובה.
זה אומר שהוא לא מאמין להם ולכן הוא יורה חזרה.
התגובה הפחות טובה זה שהוא יאמין להם.
אם אבא שלי או אמא שלי יאמרו לי שאני עצלן והם אנשים כאלה גדולים וחכמים,
סימן שהם צודקים ואני באמת עצלן,
חותמת.
אם הם אומרים שאני בכיין, והם ההורים שלי והם חכמים, אז סימן שהם צודקים ואני באמת בכיין.
אז בבקשה.
אז צריך מאוד מאוד להיזהר מינון הגנאי הזאתי,
להדביק למישהו טייטל.
להיזהר.
הרב הקדוש רבי יצחק מבורקין נסע על קבר הרב בעל נועם אלימלך,
ונגנב לו ארגזו בדרך,
ונודע לו בליז'נסק,
אז הוא גילה שנגנב לו הארגל.
והייתה האכסניה שלו בבית
הרב הצדיק,
הרב הצדיק רבי נפתלי בן הרב הקדוש רבי אליעזר בן אנואר אלימלך שם הוא התאכסן
ואמר לו שלא היה זה גנב
ואמר לא יבוזו לו גנב לומר שהוא גנב כי יגנוב על ידי זה ולא יחזור
ואז זה לטימה
ואחרי זה היו מחזירים לו והבינו הדבר.
הסיפור כתוב בצורה קצת אני אחזור על הסיפור עוד פעם במילים שלנו.
גנבו לו את הארגז.
אז הוא הגיע לבית ואמר
חיפשו את הארגז, איפה הוא, איפה הוא, איפה הוא, מחפשים, שלח את המשרתים וכל זה, איפה הארגז, אין ארגז.
מיד התחילו להגיד, אוי, גנבו לך את זה.
מי גנב לך את זה? תנסה לשחזר.
ואז מה הוא אמר?
אל תגידו גנב.
אל תגידו גנב, גנבו. לא להגיד את השורש ג' נ' ב'.
לא גנב, לא נגנב, לא מגניב, לא כלום.
למה?
אז הוא מסביר.
כי אם
יש פה בעצם שתי קונות.
קודם כל הוא אומר, אם ימצאו את האדם הזה ויקראו לו גנב, אז זה יבזה אותו.
אבל הדבר היותר גרוע,
כי יגנוב על ידי זה ולא יחזור.
כלומר, גנב זה כבר שם מקצוע.
זה כבר אופי. זה כבר בן אדם שהוא עשה, עבר, חצה את הרוביקון, קוראים לזה. הוא החליט שהמקצוע שלו זה גנב.
אתם יודעים, כשהיינו ילדים אז זה היה סט מילים.
היה לפלח, היה לסחוב, היה להרים,
והיה לגנוב.
אנחנו לא גנבים.
אנחנו פילחנו את האופניים של ההוא כדי לרכוב, אחרי זה נחזיר, נכון? לא, איזה גנב, מה פתאום?
השלימה ציוד או צבא, כן.
השלימה זה לקדם מנהלות,
מה שנקרא, ושלים פערים.
תמיכה בין-חטיבתית, זה נקרא בחלק מהמקרים.
תמיכה בין-חטיבתית. כשגולנים מחליפים צנחנים,
מנצלים את ההזדמנות גם להרים שם את כל ה...
אז כן, נשלים וכל זה.
בצבא בכלל אתה אומר, מה זה, הכל צהל אחד, נלקח את זה הביתה,
זה הכל של הצבא, נשאר בצבא, הכל...
נכון?
אז אה...
אז אה...
או, אברהם אבי, הגעת? איזה כיף.
מה יישאר מצ'יינה?
אז מה קורה למישהו שאתה קורא לו גנב?
אז הוא מאמין שהוא גנב.
הוא הולך על זה.
אז אומר רבי יצחק מבורקי, אל תקראו לו גנב.
תיזהרו מהכינוי,
תיזהרו מהחותמת.
רגע, עידו,
כן, הוא הלך להביא לי מים, לא נעים. אם לא היה לך להביא לי מים, לא אכפת לי, הייתי זורק את זה, אבל הלך להביא לי מים.
הנה, יש פה עוד כיסא, תביא לו כיסא.
בסדר?
תודה.
ברוכים תהיו.
כאילו, צריך להיזהר מהחותמת.
כי ברגע שאתה חותם על מישהו משהו, קורא לזה, בוא'נה,
היה עבריין, אז הוא מתחיל להאמין שהוא עבריין.
וגנב, הוא מתחיל להאמין שהוא גנב.
אז רוביצק מבורטי נזהר מאוד מאוד מאוד, ממה?
מחותמות.
הוא לא גנב, אז מה הוא כן?
הוא נכשל, הוא נפל.
גנב זה מקצוע, זה היום, מחר, מחרתיים.
אחד שהרים ארגז, לרגע אחד התגבר עליו יצרו.
לפני שנתיים, שבוע לפני ראש השנה,
אסור להגיד את המילה, נעלמו בקהילה,
השופר ו-800 שקל של הקופת צדקה נעלמו.
אצלנו בכלאה אני משתדל שיתקעו בשופר של הקהילה,
של הכלל, זכות הרבים.
עכשיו אין לנו שופר.
קיצור, מהר קנינו שופר, הבאנו
כמה שופרות וככה בדקנו,
אבל לא התייאשתי, אז זה בדיוק, לא, לא, לא לקח את הסיפור הזה, אמרתי,
אחזור.
ושלחתי איזה מייל או משהו, זה שאולי איזה נער
התגבר עליו יצרו,
והוא,
זה גם לא מהקהילה,
ויכול להיות וסתם, אולי הוא ככה זה,
וככה הוא לא שם לב, וקרץ לו הכסף,
אבל הנה עכשיו זה זמנים של תשובה,
ותמיד אפשר לחזור בתשובה, ואנחנו, זה, הכל פתוח, אפשר להחזיר.
ערב יום כיפור,
800 שקל לשופר.
אני מניח שאם היינו מדברים, אפילו בינינו לבין עצמנו,
רבי יצחק מבורקי אומר, גם אם אתה אומר את זה לעצמך.
גנב, ענבי, כולם פה גנבים, אמאים, בית כנסת, אין בושה, איבדו את הבושה, בית כנסת.
אז זה היה פועל גם עליו, להגיד, ואללה, כן, אני גנב, וגנבתי מבית כנסת, ואני אמשיך לגנוב מבית כנסת שמשאירים 800 שקל בצדקה ולא לוקחים את זה, כי זה כסף קל.
אז תיזהר מהדיבור,
דיבור יוצר.
והיום אנחנו כנראה נמצאים בעידן הממהרים,
למתג,
למתג כל אחד, ההוא שמאלן, ההוא תבוסתן,
ההוא לאומן, ההוא כל אחד עם הנון הסופית שם בסוף, של הגנאי, לא של החיוב.
בסדר?
לא טוב.
לא טוב.
גם אם אדם נפל וטעה,
אל תרוץ ותשים עליו חותם את גנב.
יש הבדל בין גנב לבין נכשל.
נכשל יכול לתקן, גנב ימשיך.
מה?
בסדר.
אתה יודע, זה כמו שאומרים על...
על, אנחנו הרי, בדור שלנו אנחנו אלופי הכינויים והמגזר. כשאתה אומר על אנשים חילונים,
כן, אז אתה, גם שם יש נון, כן, חילון.
אז אתה קובע מציאות.
אז יש כאלה אומרים, יהודים שעדיין אינם שומרים תורה ומצוות, זה כאילו גם, נכון?
מה רבי יהודים?
מה רב, הכינוי החביב הזה, יהודים,
כל אחד נמצא על הרצף שלו, בדרך שלו, אחד פה, אחד שם, בסדר, כולם,
כולם בארץ ישראל, כולם עולים כלפי מעלה, בעזרת השם, בסדר?
ואם אדם מוגרח כמובן גונה פעם אחרי פעם, בסדר, אז צריך להיזהר, למי חשביי.
אבל הבעיה היא הפוכה,
שהרבה פעמים אנחנו מזדרזים על כישלון אחד,
זהו, כבר להדביק חותמת, הוא אצלי גמר, זהו, הוא, בסדר?
יופי.
אה, וכאן בסיפור מה קרה?
באמת הוא הסיר את הגניבה.
והיה על זה לטמא, ואחרי זה היו מחזירים לו, והבינו הדבר.
יוצא שאם היו קוראים לו גנב,
האנרגיה הזאת הייתה מתחוללת בעולם, והוא היה באמת עובר את הקו.
מה זאת אומרת?
לא, מה רצח עכשיו, כמו חושבים?
מדברים, הסיפורים מדברים פה על מיינסטרים, על דברים רגילים, על דברים נורמטיביים. אדם נכשל, אדם נפל.
לא, חלילה לרצוח זה, לא תרצח, זה אדם צריך לשלוט על עצמו.
טוב,
עוד סיפור.
אגב, אתם יודעים, הסיפור הזה, הוא יושב על הלכה.
תוך כדי שאני חושב, הוא יושב על הלכה.
מה ההלכה, נועם?
המשנה אומרת,
תורה במשנה, בגמרא,
שמי שגונב כבש
וטובח או מוכר את הכבש, כמה הוא משלם?
חמש.
חמש.
תביכה ומכירה.
ומי שגונב שור הוא משלם ארבע.
נכון?
מכירים את זה?
תשלומי ארבעה וחמישה.
לא, לא בגלל זה, עידרון.
לא, לא הפוך.
פי חמש או פי ארבע.
אם אדם גונב ותופסים אותו, זה כפל. אם הוא,
איך הולך הפסוק?
כי הוא גנבו, שור עושה וטבחו ומחרו.
חמישה,
חמישה,
נו, איך הולך הפסוק? תביא רגע תנ״ך פה. יש פה תנ״ך? תביא תנ״ך.
ולכן ארבעה.
כן, נכון, פחות. מה אמרתי? טעיתי וכבר אמרתי הפוך.
הוא משלם פי 5 בשור ופי 4 בשה. חמישה בקר שלם תחת השור והמת יהיה לו, ואם...
בסדר?
אז תודה.
אז למה, מה ההבדל?
תודה. איזה פרשה זה? פרשת משפטים.
פרשת משפטים.
כי יגנוב איש צור עושה וטבחו ומחארו,
חמישה בקר ישלם תחת השור וארבעה צום תחת השה.
אז למה, תודה.
אז למה,
מה ההבדל?
אז יפה אמרת שבשה הוא התבזה, הגנב התבזה, הוא סחב אותו על הכתפיים.
שור, השור הלך אחריו בזולה, סבבה.
בשה הוא התבזה, אז מורידים לו מהעונש
כי הוא טיפה התבזה. רגע, אני רוצה להבין, זה גנב, לא?
אכפת לי שהתבזה הגנב, מה זה מעניין אותי, הדבר הזה? רואים שכאילו התורה מתאמצת לשמור על הכבוד שלו.
זה מה שיוציא אותו מהגניבה.
התבזית קצת,
אנחנו רואים פה את הצלם אלוקים שבך, מתחשבים בזה.
זה עצמו יגרום לו לחזור בתשובה לגנב,
שמתחשבים בזה שהוא התבזה.
לא אומרים לו, מכיוון שגנבת,
אין לך כבוד,
אין לך כלום, אתה לא בן אדם, אתה לא שום דבר, אוף פה מהעיניים.
לא.
הוא אדם, הוא נחשב.
בסדר?
טוב.
הסיפור הבא הוא סיפור על מושג שאני אוהב לקרוא לו, שהוא מונה הרבה מאוד מחלוקות,
שנקרא פתרון יצירתי.
פתרון יצירתי.
אתם מבינים מה הכוונה?
לפעמים אנחנו,
קופץ לנו איזושהי סוגיה מוסרית,
ואנחנו כבר נתחיל ל...
רגע, אם מערכות יחסים חשובות לנו,
לפעמים אם אתה עושה פתרון יצירתי,
אתה פותר את הבעיה.
לפעמים הפתרון הוא פתרון אפילו טכני, בסדר?
לפני כמה זמן היה לי איזה
שעזרה ב...
היה איזשהו ויכוח
בין שני אנשים על סכום כסף מסוים, בסדר?
היה ביניהם ויכוח.
אחד טען שהשני,
הייתה איזושהי בעצם דירה שהם היו שותפים בה, היו צריכים למכור אותה,
אבל מישהו טען שנכון שהם שותפים בדירה, אבל יש איזשהו חוב קודם שהבטיחו לו פעם ולא זה, ולכן הוא מבקש כאילו שזה לא יהיה חצי-חצי, אלא יהיה,
אלא יהיה, הוא יקבל עשרה אחוז יותר.
ואת השני זה נורא נורא עצבן. כאילו, מה ההבטחה הזאתי הייתה נאמרה מזמן, אם היא נאמרה והיא לא... בקיצור,
זה נורא נורא קומם, כאילו הוא כאילו ניצל,
השני ניצל את הסיטואציה שאי אפשר היה למכור את הדירה בלי ההסכמה שלו,
כדי לעכב את המכירה וזה, וכדי, זה היה נראה כאילו כמו סחיטה.
אז כשמישהו בא לסחוט אותך אתה מתעצבן,
נכון?
אז הם כאילו כמו באו אליי לסוג של דין תורה כזה, מה אני אגיד?
עכשיו,
טוב, אז אפשרות אחת, באמת, להגיד, בוא נבדוק את הטענות,
בוא נבדוק מי צודק, ונפסוק את הדין, ואפילו נעשה פשרה כזאת, לא יודע מה, אבל זה.
אבל כשהתקשר אליי האדם הזה, אמרתי לו, תקשיב,
תן לי כמה דקות לחשוב.
לקחתי כמה דקות, זה היה קרוב ל-300 דקות, כלומר,
חזרתי אליו אחרי זה ארבע שעות,
אבל התפלאתי לקדוש ברוך הוא, כי
הם היו אנשים שותפים הרבה שנים, וחברים,
וחבל שהסתיימו את זה, ופתאום בא לי כזה הברקה.
אמרתי לו, תראה, אתם מוכרים דירה, נכון? אתם לא מתווכחים על כסף.
אמרתי, כן. אמרתי לו, תראה, דירה,
יש לה, אין לה מחיר על הקשקש.
דירה, המתווך אומר לך, תקשיב, בין זה לזה.
המחיר של הדירה בין מיליון 100 למיליון 150, נגיד.
פער של 50 אלף שקל בדירה הוא פער סביר, נכון, אברהם?
אתה מאשר את הדבר הזה?
אתה מתפשר, לפעמים אתה מפרסם במיליון 150,
מגיע המוכר, אומר לך פה ואומר לך שם, ויאללה, בוא נסגור במיליון 100. כאילו, זה דילוגים סבירים.
הדילוגים בדירות הם 50,000, 25,000. אז אמרתי לו, בוא תיקחו כמה המתווך העריך את הדירה,
בין איזה סכומים,
אז בוא נעריך אותה בין זה לזה באמת.
אמרתי לו, אז בוא תגיד לשותף שלך,
אני מוכן למכור את הדירה ברף הנמוך של המתווך,
במחיר הנמוך.
כל מה שנקבל מעל, שלך.
מה הרווחנו בזה?
שכאילו זה לא שאני ויתרתי,
אני קיבלתי מה שמגיע לי.
אם הצלחנו להשיג מהקדוש ברוך הוא מוכר, שייתן יותר,
זה כאילו מגיע לך מהשם יתברך, זה לא אני נותן, זה הקדוש ברוך הוא נותן.
אתם יודעים, בא על ארוך השולחן, היה שואל תמיד, הוא אומר, אני לא מבין, מגיעים אליי אנשים קצבים עם פרה שווה 10,000 שקל,
ואני פוסל את הפרה, מטריף אותה,
מפסיד להם עם 10,000 שקל, והם לא אומרים כלום.
אבל מגיעים שתי אנשים על ריב של אלף שקל. אם אני מצדיק את אחד ומחייב את השני, הוא מתעצבן, לא נכון, וזה, הוא מביא ראיות.
אני לא מבין, אותו בן אדם,
שבוע קודם הפסיד אצלי עשרת אלפים שקל והוריד את הראש ולא אמר כלום,
והיום על אלף שקל הוא רב איתי.
כי בפרה הוא הפסיד,
אבל אף אחד אחר לא קיבל.
ופה הוא הפסיד את האלף שקל והחבר שלו קיבל, אז הוא מתעצבן.
אז זה פסיכולוגי כזה, אם אני מוציא את זה מהכיס שלי, אז זה מעצבן.
אבל זהו, אני קיבלתי מה שמגיע לי, הקדוש ברוך הוא נתן לי יותר.
עוד אני אומר להם את הרעיון הזה, הוא אומר לי, תקשיב הרב, אתה לא יודע, זה בדיוק מה שקורה עכשיו.
המתווך, האריך לנו את הדירה בסכום מסוים, והקונה שהגיע הציע עוד כמה עשרות אלפים מעל ההערה של המתווך.
אז זה בדיוק היה כאילו,
החליק טוב בגרון לכולם.
זה נקרא פתרון יצירתי.
לא תמיד חייבים להילחם.
לא תמיד חייבים להיאבק.
אם אכפת לך מערכות יחסים,
אתה לא תמהר ישר לרוץ על העקרונות, לפעמים.
כשהיינו באשדוד,
נכון מאיר, היינו באשדוד, כן?
אז ירדתי שם במדרגות בשבועות בבוקר, והייתה שם סיטואציה אשדודית.
אני,
ישבנו באיזה בניין,
ירדתי למטה ואני רואה אישה זקנה מרוקאית
ואישה מבוגרת עולה מרוסיה,
רבות ביניהם.
עכשיו, לא היא יודעת עברית ולא היא יודעת עברית.
האם היא מדברת איתה במרוקאית, היא מדברת איתה ברוסית.
על מים רבות.
האישה מרקת הייתה אישה יראת שמיים, הייתה סבתא כזאת עם כיסאי ראש וזה,
והיא ירדה לשפוך את הפח.
והיא הבינה שאם היא תסגור את הדלת,
הדלת כאילו לא תיפתח לה.
אז היא שמה איזה אבן כדי להשאיר את הדלת פתוחה.
ובדיוק האישה עולה מרוסיה יצאה, היא לא רצתה. היא אומרת לה לא, זה מכניס חום לחדר מדרגות, יהיה לנו חם. והיא אומרת לה אינטרקום, אינטרקום, סבת, סבת,
עד קודש.
מדלעים דלקומו, זה חם, חם, מנוע, וזה.
ויחד, והם צועקות אחת על השנייה.
ואז עברתי שם, ואמרתי,
קצת רוסית אני יודע, גם קצת מרוקאית,
איזה מין גורם מתווך כזה מכון מאיר בעבר ובאמונה.
אז אמרתי לה,
היה שם כפתור כזה שצריך להרים אותו. כנראה שכחו להרים אותו לפני שבת, בדלת, אתה מרים כפתור ואז הדלת לא נטרקת, אפשר לפתוח אותה.
אמרתי לה,
אז כאילו מינו את העיר, זה פתאום.
אה וואלה, אז ישבו, אה וואלה, אלוהים בא לך אותך, והיא, הרוסית, היה לה הרבה מה להגיד לי, אולי שתסתדר לה עוד כל מיני כפתורים, לא יודע מה.
אבל לפעמים זה כפתור אחד שצריך להרים, והיא מרוצה, והיא מרוצה, וכולם מרוצים.
בסדר?
לא תמיד צריך ללכת.
זה הסיפור של השפת אמת כאן, תראו.
שמעתי בעצמי מחסיד אחד עוד בימי האדמו,
על השפת אמת הקדוש, זכר צדיק לברכה.
שאז בין כסא לעשור,
כלומר עשרת אמת שובה ימים שיש בהם מתח רוחני רב.
ומחמת דוחק בית המדרש של השפת אמת, הלכו כמה חסידים לבית המדרש של הקהל ללמוד ולהתפלל.
וגם החסיד היה בבית המדרש של הקהל, בראה שאנשי הקהילה מדברים בשעת התפילה.
הוא מיכה בידם.
הם היו מתקוטטים עמו.
כן?
הוא ביקש שיפסיקו לדבר והם המשיכו לדבר ורבו איתו כשהם רוצים להמשיך לדבר.
ונשבע אותו החסיד שיספר את הדבר הזה לרב,
לצמח צדיק,
סליחה, לשפת אמת.
ואחר כך נתיישב, הייתה לו חרטה, כי למה לו למסור יהודים לפני הרב הקדוש האדמו״ר גצל?
בפרט שהיום בן כסא לעשור,
אבל כבר נשבע.
טוב, אחר כך התיישב בדעתו לספר לפני הרב הקדוש בזה הלשון,
עניני שואל עצה מכבוד קדושתו. כלומר, הוא אומר, אני לא רוצה לספר לו את השוות, אני אגיד לו מה היה בשביל שיגיד לי מה לעשות. אני אגיד לו, תקשיב, אני ראיתי משהו לא יפה ונשבעתי לספר לך,
אבל אני לא רוצה לספר לך,
כי אולי זה לשון לא רע, אז תגיד לי מה לעשות.
ככה הוא אומר.
אך אחר כך נתיישב בדעתו לספר לפני הרב הקדוש לצהל, בזה הלשון,
ענייני שואל עצה מכבוד קדושתו, איך שנשבעתי למסור יהודים לפני כבוד קדושתו. יש לי חרטה על זה, ואין אני יודע מה לעשות.
ואמר לו השפת אמת, אין לך שום חשש,
תוכל להגיד לפניי כל הדברים.
ואז סיפר לו החסיד איך מתפגלים בבית המדרש לקהל כמה מניינים זה אחר זה,
ומדברים בשנת התפילה, וזה מתפלל, וזה מדבר.
ויהי כי הוכיחם על פניהם, היו מתקוטטים עמו,
משום זה נשבעתי, אז נשבעתי.
אז תכף שלח אדמו״ר זצה לאחרי המורה צדק משם וטיכסו עצה וציווה להתפלל שתי פעמים בבוקר, לעשות רק שני מניינים, פעם אחת בהשכמה ופעם אחת בשעה י״א ולא יותר.
כי בימי האדמו״ר עוד היו מתפללים בשעה מאוחרת וכו׳. כך סיפר לי יחסית בעצמו.
בעצם מה קורה כאן? זה נפלא.
הוא בא לספר, האדם הזה בא לספר, שמו יש פה אנשים, עושים דברים לא יפים, עושים דברים רעים וכל זה.
אומר השפת אמת, רגע, שנייה לפני שאני נכנס באנשים, בוא נבזוק את המציאות.
יכול להיות שהמציאות דחקה אותנו לזה. אם אתה עושה שטיבל, שכל עשר דקות מתחילים תפילה,
אז הכל כאן בלאגן. ההוא בברוך שאמר, ההוא בעלינו לשבח, ההוא בישתבח, ההוא בזה, ההוא בקדיש. הכל כאן זה בלאגן אחד כזה. אז מכיוון שהכל זה אווירת בלאגן אחת גדולה, אז גם ההוא יכול לדבר והוא יכול לפטפט.
אבל אם אני רק אסדר את המציאות,
נבטל את כל המניינים האלה באמצע, ונעשה מניין אחד מרכזי בבוקר.
מניין אחד מרכזי בא כעבור כמה שעות למאחרים,
אז יהיה בסדר, אז כבר לא ידברו.
אז לא ידברו, אתם מבינים?
הרבה פעמים סוגיית הדיבורים בתפילה היא סוגיה מאוד בוערת בהרבה מאוד מקומות.
אבל חלק מהסוגיה זה לא כי האנשים דווקא נהנים לדבר, כי התפילה מאוד ארוכה,
ויש מי שבירך חל ועוד מי שבירך, ומי שבירך לחולים, ומי שבירך לחולות,
וגם לימנה, וגם לסולטנה, וגם לזה, וכולי, נכון, וזה.
ואז נברח, אז אנשים מדברים.
תעשה תפילה מהירה, בקצב טוב, בקצב, ככה, אומרים, אם הגלה נוסעת מהר, השודדים לא מספיקים לקפוץ עליה.
לא ידברו.
בואו נאמר ככה, לפני שפוגעים באנשים,
או מדברים על אנשים, צריך להסתכל האם אפשר לשנות את המציאות.
לפעמים המציאות, שינוי קל, אם אכפת לך,
תעשה שינוי קל וזה מסתדר, בסדר?
אבל בשביל זה צריך להיות אכפת מאנשים.
יש כאלה שמחפשים את ה... הוא אמר לך ככה, אני אמר לו מה זה, ככה דיברו על ה...
רגע, אומר השפת אמת, שנייה.
המציאות כאן, איך כתוב?
בנות ישראל יפותן, אלא שהעניות מנבלתן.
הרבה עושה עניות, הרבה עושה הדוחק, הרבה עושה פה, הרבה עושה שם. מסדר את הדברים, תראה שהכל יהיה בסדר.
זה עונג מיוחד
לעשות איזה תיקון כזה,
שאתה פתאום רואה איך הדברים מסתדרים.
נכון?
אצלנו בקהילה,
אז כמו בהרבה בתי כנסת, יש דבר תורה בליל שבת. לא אני מדבר, אלא אחד החברים בקהילה מדבר.
בדרך כלל מתי מדברים בליל שבת?
דבר תורה?
לפני ערבית.
אחרי קבלת שבת לפני ערבית.
עכשיו גם ככה, ליל שבת כולם עייפים,
איך שההוא מתחיל לדבר,
נחירה כוללת.
ולפעמים קורה שאנשים שוכחים את עצמם ומאריכים.
אתה אומר לו עשר דקות,
איפה הוא, איפה עשר דקות?
ניסה רצינית, לפעמים עשרים דקות, כולם מתים,
אנשים נרדמים כבר נכנסים שינה עמוקה,
צריך להעיר אותם, וזה.
אז מה, אז קורא טעויות.
בשלב מסוים ישבתי עם הגבאים, אמרתי, תקשיבו, אנחנו נעביר את הדבר תורה.
במקום שהוא יהיה באמצע התפילה, גם ככה זה כאילו, כל התפילה, ככה
אתה מתחמם מקבלת שבת ומהשירה, פתאום עוצרים אותך לאיזה רבע שעה, הכל מתקרר.
עכשיו צריך לחמם את המילואים מחדש לברחו ולקרית שמע. לא, תפילת חיות ברצף. בואו נעביר את הדבר תורה שיהיה בין מנחה לערבית,
בין מנחה לקבלת שבת. כלומר, גומרים מנחה, שערים ידיד נפש, אומרים דבר תורה.
שערים ידיד נפש, עושים קבלת שבת, בואי בשלום, כאילו מקבלים שבת,
אומרים דבר תורה. מה קורה?
קורה כמה דברים.
קודם כל, כל מי שמתפעל מנחה מוקדמת
יכול להרוויח עוד עשר דקות בבית, לעזור לאשתו.
גם אם הוא מאריך,
לא כעסים כל כך.
וכאילו, זה פוזיציה יותר טובה כזאת, וגם עושים את התפילה ברצף.
אז זה פתרון טכני כזה, שמונה המון תסכולים לאנשים. במקום לריב, אנשים, תדברו בזמן, ותקצרו, ואל תאריכו לזה. לפעמים אתה עושה איזה, טיפה חושב בצורה יצירתית.
מוריד מניין פה, מוריד מניין שם, מזיז את זה לכאן, מזיז את זה לשם.
מסתדר.
אבל צריך טיפה לחשוב על הדבר הזה, אם אכפת לנו.
והסיפור האחרון,
סיפור נפלא מאוד.
שמעתי
מפי רב קדוש וגדול, כי פעם אחת הלשינו על רבנו מורנו הרב צבי אלימלך
אצל הרב הקדוש מורנו הרב נפתלי מרופשיץ.
אמרו עליו איזה משהו שהוא עשה, אני יודע.
ונסה הרב צבי אלימלך לרופשיץ
בעת שידע כי מתנגדיו ומסטיניו עיניו שמה.
בקרבו הרב נפתלי,
אמנם עמד על השולחן כוס אחד.
ואמר הרב נפתלי להרב צבי אלימלך
ביות שכל דבר שנמצא בעולם אף מהדומם והצומח,
רק החיות הקדושה בו הוא מעמידו,
לדבר ואמר אלי בנחם רואים הכוס שעומד על השולחן הנה בכוחנו להוציא את החיות ממנו ויהיה כאפר ממש
וכהתימו דיבורים אלה נעשה מהכוס
עפר בעלמא
ורמז לו כי יכול להוציא גם כן ממנו את החיות
כלומר אם אני אשמע לך דברים הטובים אני יכול לחיות לפגוע בך
ונתבעל מרן הרב צבי אלימלך והשיב לו דיבורים אלה
השם יתברך אמר למשה רבנו עליו השלום של נעליך מעל רגליך
כי מבואר בפרקי אבות
שנשיכתם של חכמים נשיכת שועל ועקיצתם עקיצת הקרב ולחישתן
לחישת שרף.
נמצא שלחכמים יש ג' בחינות.
נשיכה עקיצה לחישה.
ראשי תיבות שלהם נעל.
וזאת אשר לימד השם יתברך למשה במראה הסנה.
שאם תרצה להיות מנהיג הדת ישורון, אתה רוצה מנהיג?
של נעליך מעל רגליך,
שאף שיש בכוחך לנשוך ולעקוץ ולנחוש,
אם כל זה תסיר ממך רגילות זאת וכוח זה ולא תשתמש בזה נגד שום אדם מישראל.
יש לך כישרון לעקוץ,
באיזה ציניות,
לשים איזה ביס, איזה לחישה,
לשרוף איזה מישהו וזה, אל תשתמש בזה.
ואז אתה יכול להיות מנהיג. מיהו המנהיג?
מי שדווקא יש לו את הכוח והוא לא משתמש בזה.
אלא הדברים שלו הם דברים מתוקים,
דברים שמחברים, דברים שמאירים,
דברים שהם מבררים,
זה לא דברים שעוקצים ונושחים.
יהי רצון שנזכה לזה,
לאהבת חינם, אמן ואמן.
אז זכו ברוך.
בילה טוב.
