תראה מהבעל שם טוב, כשרוצים להיפרע מאדם, חלילה, העונש,
ממי שהוא ראוי לעונש,
אזי נוטלים ממנו מדרגת הביטחון.
על כן ראוי להתפלל לפניו יתברך, שיתחזק בביטחון בו יתברך.
זכאה
מאן דאחיד בידו דחייבה, זה זוהר.
אין הכוונה לומר להם דברי מוסר כדי שישובו, ואם כן, שמא לא ישמעו לו ולא אל תאבדו כלום.
אז רגע בואו נעצור כאן.
זכאי מי שאוחז ביד החייו. תודה רבה.
בסדר?
בואו ננסה להבין מה הוא רוצה להגיד כאן.
יש לנו איזה מין אולי דמיון שהחיים באופן בסיסי אמורים להיות פשוטים וחלקים וללא קשיים.
ואז כשיש קושי אנחנו מופתעים.
איך זה יכול להיות?
או, יש קושי.
אבל באמת המחשבה צריכה להיות הפוכה.
המטרה של העולם הזה היא להתגבר על קשיים, זאת המטרה.
לזה באנו לכאן.
זה שם המשחק, בסדר?
זה שם המשחק,
העולם הזה הוא מורכב, צריך להתגבר על קשיים. הולך לך חלק, תגיד תודה, קיבלת איזה צ'ופר,
קיבלת איזה דילוג, לפעמים גם צריך טיפה לחשוש מהדבר הזה.
אז אולי כאילו, אם זה לא קשה, אם אין פה איזה קושי, אז אולי זה לא מספיק רציני.
אז לכן,
לכן אומר הבעל שם טוב,
מה עיקר העניין? עיקר העניין היא מידת הביטחון.
מידת הביטחון היא לומר שגם כשיש קשיים,
אני בוטח בקדוש ברוך הוא שהקשיים האלו באים להצמיח אותי,
להוליד משהו טוב בסופו של דבר,
לברר, לדייק, ועיקר התפילה צריכה להיות לא לאבד את מידת הביטחון.
זו התפילה.
אנשים מתפעלים שלא יהיו קשיים. יהיו קשיים, מה אתה חושב?
העולם מלא קשיים, תמיד זה ככה.
השאלה היא אם יהיה לך ביטחון או לא יהיה לך ביטחון, כן?
ביטחון זה האמונה הבסיסית העמוקה שהקדוש ברוך הוא לא נרדם, לא עזב אותנו, לא שכח, והקושי בא כדי להצמיח איזה דבר מה שכנראה לא היה יכול לצמוח בלעדיו. זה נקרא ביטחון.
אז אני חוזר על המשפט.
כשרוצים להיפרע מאדם חלילה, העונש ממי שרועי לאנוש נוטלים ממנו מדרגת הביטחון.
אין לו ביטחון יותר, יש שתי סוגי ביטחון, יש ביטחון פעיל, ביטחון סביר, אבל אין לו מדרגת ביטחון, הוא לא בוטח בשם מדברך. זה נראה שהקדוש ברוך הוא עזב אותו,
שהוא לבד, מה יהיה, אז עכשיו הוא יוצא עם מסכורת וכל מיני דברים.
לא,
ביטחון בשם יתברך.
יש לנו עכשיו,
כן,
חתונה בעוד יומיים,
ביום שני הבא, וזאת השם של הבת שלנו.
הביטחון בשם יתברך, ביטחון, מה יהיה? הנה הקדוש ברוך הוא עזב.
אתמול ככה היה לנו דיונים, יצאתי עם הבת שלי, אמרתי לה, התרועה, הוא נשאר נכון בשמיים. הכל בסדר, יש חתן, יש כלה, יהיה רב, יהיו שני עדים.
בעזרת השם, כל מה שיהיה, ייתן השם יתברך, ייתן.
פתאום אני אתן לכם, אני אתן דוגמה,
אני אתן דוגמה מהמחשבות שלי
על האירוע הזה. בסוף,
אנחנו עוד מתפללים ומקווים שאפשר יהיה להזמין יותר מ-100 איש, בעזרת השם. מתפללים שאו שהגזרה תתמתן או שימצאו פתרונות, יש כל מיני פתרונות.
אבל כבר עכשיו זה עוזר לך לברר מאוד בחתונה מה עיקר,
ולא, זה לא טפל, אבל מה פחות עיקר?
מה פחות עיקר? מה עיקר? בסוף, אתה יודע, יש אורחים, יש פרחים, ויש מפיות, ויש... יש לך דברים.
בסוף,
על מה השמחה?
שב, שב, אתה עושה חדף?
זה בדיוק עם ה...
תן, יש כאן דפים, תן עודף.
בסוף
עיקר השמחה, זה נכון,
על זה שמחים,
על חתן וכלה, אז זה יהיה, נכון? חתן וכלה יהיו. אם חלילה היה איזה עיכוב בחתן או בכלה, אז זה ראוי להצטער.
אבל חתן יהיה, בעזרת השם, הכלה תהיה, הרב יהיה, שני העדים יהיו,
קופה תהיה, ההורים יהיו בשני הצדדים, בסדר. זה השמחה, זה לב השמחה.
אז יכול להיות שיש כאן איזו הזדמנות עבורנו
לגעת בשמחה עצמה,
בלי כל ה...
בלי כל ה...
יש לך כאילו איזה אור מקיף, איזה עזרה, תזמורת, האנשים, הקהל, הציבור,
זה ודאי דבר חשוב מאוד,
לא סתם עם ישראל נוהג להתחתן ברוב עם,
אבל ביטחון בהשם יתברך אומר שאין דבר שהוא לא לטובה,
אין דבר שאתה לא יכול לצמוח ממנו.
וגם כל הסיפור הזה עכשיו של הקורונה,
צריך להסתכל עליו בעין,
גם כמובן לעשות מה שאומרים, את ההוראות וכו', דברים פשוטים,
אבל גם בעין מאמינה ובוטחת שהדבר הזה מגיע לתקן.
לתקן כנראה אולי גוות לבב,
ולהכניס את האנושות כולה לאן הבאה.
כנראה, רב שבתא, אתה יכול להעיד,
כנראה לא היה מאז ימי שלימי המלך,
לא היה פסח שהיו בו כל כך הרבה יהודים בארץ ישראל.
נכון?
כולם חזרו הביתה,
איש בל יעדר,
נתב״ג, שומם. כמו לעמוד מאז. הנה, הנה. בבקשה, מה אמרתי רב שבתא יעיד?
עכשיו יש לנו כאן את הפסח שלא נעשה כמותו מאז יומות שלמה המלך שרוב יושביה עליה.
בניסן יגאלו ובניסן עתידים להיגאל, יהי רצון.
זהו, מה המלך,
המשיח, כולם פה, כולם פה, כולם קשובים, רק צריך לבוא ולהשתלט על ה... להגיד, חבר'ה, הגעתי, נגמר הסיפור.
קורונה זה כתר, יהי רצון, יהיה כתר למשיח, משיח תדכנו, תודה רבה.
מה, מה?
שומרים נגיעה, מקפידים על טהרה, מקפידים על התבודדות כל יום.
יש הרבה.
מה זה רבי נחמן מבסוט בשמיים, כמה יש איזה 30 אלף מתבודדים עכשיו יש, צועקים ת'ת'ה,
צועקים ת'ת'ה, בסדר אנחנו צוחקים צוחקים אבל זה מראה שאנחנו יכולים להסתדר אולי גם בלי צרכנות כל כך
וזה מראה מה עיקר, מה משמעותי, זה מראה כל מיני דברים,
אז ביטחון והשם יתברך,
מי שלוקחים לו את הביטחון,
שימו לב זה מגדיר את התפילה,
לא לפי הבעל שם טוב,
אין מה להתפלל שלא יהיה קשה,
החיים built in בנויים מקשיים,
יש מה להתפלל שלא נאבד את הביטחון, שלא נחשב שהקושי הוא מגיע סתם. הקושי בא להוליד מתוכנו כל מיני דברים,
להעצים אותנו כדי שנתגבר ונגיע למדרגה היותר גבוהה,
גם באמונה וגם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו.
יפה. ממילא כשמישהו מדבר בציבור,
רב או אדם, מגיד וכולי, אז מה צריך לעשות?
מה התפקיד?
זה להגביר את הביטחון.
לא לתת מוסר, אה, אתם לא בסדר, תחזרו בתשובה, הקורונה זה בגלל שלא יודע מה, כל מיני דברים כאלה,
אלא להגביר את הביטחון, ובורא יתברך,
שהכל יתברר לטובה.
ולכן הוא אומר, זכאה, אומר הבעל שם טוב, זכאה, זכאה, מי
שבאן דאחיד בידי דחייבה,
מי שאוחז
ביד החייבים, החוטאים,
אין הכוונה לומר להם דברי מוסר כדי שישובו,
כי מוסר לא תמיד עובד. אם כן,
שמה לא ישמעו לו ולא עלתה בידו כלום.
ועוד, וזה כלל גדול, בכל פעולותיך תעשה לשם שמיים.
תראה שיהיה מיד בעשותך הדבר, יהיה בו עבודת השם.
אין באכילתו,
שלא יאמר שיהיה כוונת אכילתו לשם שמיים,
שיהיה לו כוח אחר כך
לעבודת השם יתברך.
אגב שזה גם כן כוונה טובה, לא להגיד את זה.
לא להגיד, לא יאמר אדם טוב, אני עכשיו אוכל כדי שאחר כך יהיה לי כוח. לא, לא, לא, עכשיו כשאתה אוכל,
תקשר את האכילה הזו לעבודת השם יתברך.
מכל מקום, עיקר השלמות שיהיה בו עובדה לשם שמיים מיד.
והיינו להעלות ניצוצים קדישין. כן, מה עבודת השם באכילה? אני יודע שבאכילה אני מעלה ניצוצים קדישין,
לוקח את זה מהצומח, מהחי, והופך אותם להיות חלק ממני.
והוא הדין לכל מעשה אדם יהיה על דרך זה.
אז גם כשאדם נותן מוסר,
זה צריך להיות, בזמן שהוא נותן,
מדבר בציבור, הוא צריך לזכור שבזמן הזה הוא עובד הבורא יתברך.
ואם כן, באומר מוסר ותוכחה לבני עירו,
יראה לקשר את עצמו תחילה בו יתברך.
ואחר כך יראה ולדבק ולקשר את עצמו עם האם.
מצד האכלות וההתקללות, כי שורש אחד להם לראשי הדור עם בני הדור.
וכשעושה ככה, אז השם אלוהיו עמו ויעל עם האם לדבק אותם בו יתברך. כלומר, כל התכלית, זו כל כך אמירה יפה למי שמדבר בציבור,
זה לא לעשות קודם כל רושם בעומק הידיעות שלך.
אתם יודעים, תמיד שואלים, אני שואל את עצמי לפחות,
למה רב מדבר דרשה בשבת?
נכון?
מה הערך, מה קורה, ירון?
שזה זכות.
או, אז אומר, להגיד דברי תורה, אבל לא חסר דברי תורה.
יש מלא דברי תורה, יש מלא עלונים, יש מלא ספרים, מה אני עכשיו,
הרב יגיד משהו שלא נאמר כבר ב... יש, אמרו, נכון?
כאילו, בסדר, עוד רעיון.
רעיונות לא פחות יפים מזה כתובים וכל מיני דברים.
אז למה הרב הולך לדבר?
מה תחליט?
התשובה היא כזאת,
רב שמדבר בשבת עם הקהילה, זה הדרך שלו לדבר עם בני קהילתו.
המטרה היא לא להגיד עוד איזה רעיון,
נחמד ככל שיהיה, כי כנראה יש כאלה שייתנו רעיונות לא פחות טובים ממך וכו'. המטרה היא,
אתה היחיד שמכיר את הקהילה,
אתה היחיד שמכיר את האנשים שנמצאים כאן, אתה יודע איזה דברים הם יכולים, איזה דברים אפשר להגיד כדי
לרומם את הרוח, לחזק את הלבבות וכו'.
זה לא אומר עכשיו איזה רעיון אני אגיד, מה הקהל הזה צריך?
מה הקהל הזה? וכדי שדבר כזה יקרה,
צריך שלפני שאדם עולה לדרוש,
הוא יכוון את ליבו, קודם כל להגיד, הקב' ברוך הוא, אני עכשיו רוצה לעבוד אותך בדרשה הזאת,
ואני עכשיו רוצה לקשר את עצמי עם נשמת כל אחד ואחד מהם יושבים כאן מהמקום הזה לדבר.
ואז מצליחים לכוון ולרומם את הלבבות. אתם יודעים,
לפעמים אתה יוצא מאיזה שיעור, וואלה, שמעתי שיעור נחמד, בסדר, רעיון מגניב,
יזכור, לא יזכור, זה עוד אחד.
זה עוד עניין. ואז לפעמים אתה יוצא ואתה אומר,
אה, הדבר הזה ממש רומם אותי.
רומם אותי.
זה היה במקום הנכון.
בדרך כלל זה קורה על ידי מישהו שמכיר אותך.
הוא יודע להגיד את ה...
בסדר? אז בעצם הדרשה, ככה
מקובל, שהדרשה שנאמרת כל שבת, הוא מדבר כאן על הדרשות,
היא ההזדמנות של הרב לדבר עם בני קהילתו.
זה לא נועד, לדעתי,
להעביר עוד איזה
וורט בפרשת שבוע, עוד איזה רעיון,
תעביר שיעור, אבל הדרשה שהיא נאמרת ברוב עם,
יש לה עשר דקות, רבע שעה,
יש לה איזה מטרה כלשהי, וכל שבת צריך להתפלל על זה מחדש.
לפעמים קרה לי
שדיברתי איזה משהו,
ובלי שידעתי הוא פגע לאיזה סוגיה מבאבאת.
לדוגמה, לפני שנה דיברתי,
בקהילה דיברתי על הפסח שנאכל בחבורה. עכשיו, בזמן הזה, פחות או יותר,
שאדם צריך שתהיה לו חבורה.
ככתוב, הפסח אינו נאכל אלא בחבורה.
אדם צריך להיות חלק מאיזה חבורה.
מה מגדיר חבורה? שאלה מעניינת. אבל אדם צריך להיות חלק מחבורה.
חבורה היא, מטבע הדברים, היא לא משהו מאוד מאוד גדול. היא חבורה יותר מצומצמת.
כאילו דיברתי על העניין הזה, והתברר שבדיוק זו הייתה סוגיה שעסקו בה בקהילה.
הייתה התהוות של שתי חבורות, זה נוצר ביניהן איזשהו מתח חיובי, אבל כאילו מי נמצא איפה או משהו.
ואז באו אליי, אמרו לי, הרב דיבר על זה בגלל מה שקורה, אמרתי לו, לא, מה קורה?
אמר, אתה לא יודע? לא, אז סיפרו לי.
המקום הזה התחיל איזה תהליך מסוים של תיקון, אני מקווה,
בעזרת השם.
אז זה מה שאומר הבעל שם טוב.
תזכרו, זה כלל, לא משנה, מפקד מדבר עם חיילים, מורה מול כיתה,
תקשר את עצמך לנשמות היושבות מולך,
בשביל זה כמובן כדאי להכיר אותם בשמות,
ותתפלל הבורא יתברך, ואז זה יגרום
שלא תיתן חלילה דברי מוסר סתם שמנמיכים ומחלישים,
אלא תחזק את הביטחון שלהם.
זה שכתוב, אוחז בידם להעלותם, ואם כן הוא עושה פעולה מיד באמירתו להם,
תוכחה ומוסר
לעם בני ישראל, כמו שאמר הבעל השם טוב בעניין התפילה, להעלותם.
גם כן על דרך זה, וזה שכתוב,
ראיתי בני עלייה והם מועטים. אה, איזה יופי.
ראיתי בני עלייה והם מועטים, זה גמרא במסכת שבת.
רבי שמעון אומר את זה. אז איך הוא מפרש? מי זה בני עלייה?
בני עלייה אלה כאלה שיודעים להעלות אחרים.
כן?
מגיע איזה מישהו, נותן שיחת מוסר לציבור, אחרי שהוא גומר הם נהיו יותר נמוכים. לפני כן הם חשבו שהם ככה גרועים, עכשיו הם מבינים שהם על הפנים לגמרי, זכותו.
כן?
אבל ראיתי בני עלייה, אדם שמגיע מדבר עם הציבור, וכשהוא יוצא מהציבור, הציבור יגיד, וואלה, אני חיזק אותנו, רומם אותנו.
איזה דבר משמעותי זה.
נכון?
יש איזה כל מיני דיווחים בצבא, הרבה פעמים, כל מיני קרבות
שפתאום עמד מישהו בקשר, נתן פקודות, זה נתן כוח, הוא רומם, נתן איזה עוז.
זה אדם יודע,
מי שמופקד על ציבור,
עכשיו אנחנו נמצאים במצב הזה, צריך לדעת ממש לדבר כדי שאנשים, יהיה להם,
לא ילכו עם האף באדמה. עכשיו תראו, נגרם, אני אומר, אתמול בלילה
כנראה אלפי כלות בארץ בחו.
כן, אני לא יודע כמה חתונות יש בשבוע בארץ, מאות.
מה?
זה מחר, זה שבועיים לחוצים.
עכשיו, כי זה לפני ספירת העומר, אז הרבה חתונות מתרכזות עכשיו לזמנים האלה.
אז עכשיו מה צריך?
צריך לרומם, צריך לעודד, צריך לשמח, לבבות, צריך להגביר את הביטחון.
בעל שם טוב.
בסדר?
לא לאבד את הביטחון.
בוא יתברך.
טוב.
נמשיך.
אני רוצה ללמוד אתכם עוד תורה שהיא קשורה לעניין, אז תדלגו רגע לצד השני,
לתורה הלפני האחרונה.
בסדר?
קשורה גם כן לאותו עניין.
מהבעל שם טוב, כל שרוח הבריות נוחה ממנו,
רוח המקום נוחה ממנו.
תראו, זו משנה מאוד מאוד מעניינת במסכת אבות.
מה בעצם אומרת המשנה?
אם אדם רוצה לדעת מה המצב שלו בשמיים,
מה חושבים עליו בשמיים? שיסתכל מה חושבים עליו בני אדם.
כל שרוח הבריאות נוחה ממנו, זה עדות שגם רוח המקום נוחה ממנו. למה זו משנה קצת מסובכת?
כי, מה זאת אומרת, זה יכול, מה, אז עכשיו אני אתחיל להתחלף לאנשים?
מה, שיגידו עליי כל מיני דברים?
אין הכוונה לזה. הכוונה היא שיש איזשהו,
זהו, יש איזשהו,
אדם יודע, בקיצור,
מה חושבים עליו פחות או יותר.
אתה לא אמור לפעול בצורה פוזיטיבית, לעשות לעצמך פרסומת. חבר'ה,
שימו עליי לב, תעשו לי לייקים כדי שיהיה לי בשמיים גם לייקים.
זה לא עובד ככה,
אבל באופן גאוני, אתה יודע, מה קורה בחדר כשמוזכר השם של פלוני?
בלי לדבר על לשון הרע או אהבה על לשון הרע.
האם כאילו, תשמע, אפשר לשמוך עליו, אדם מקסימום.
אז אם רוח הבריות נוחה, והאדם מקבל שדר שגם מאוד מעריכים אותו, וגם מאוד אוהבים אותו, וגם מאוד שמחים בו לקראתו, וכשהוא מגיע עם הרים לו פנים, אז שיידע שהדבר הזה הוא לא סתם.
אומר הבעל שם טוב,
כי האדם נקרא עולם קטן,
וכן ישראל בכללם זה ראש וזה עין,
כל אחד בעם ישראל יש לו איזה איבר,
זה שנקראו ראשי הדור עיני העדה.
וכשעושה עצמו מרכבה להשראת שכינה,
ראשי הדור
וממנו מתפשט
לשאר בני דורו.
וזה שכתוב שרוח הבריות נוחה לשון השראה וניכה,
הוא אמנו.
כי רוח המקום נוחה לכל העולם ממנו,
ולכך הוא מה שרוח הבריות נוחה אמנו.
וההפך,
כשאין השראת שכינה,
לא התלה סירחון בדור, רק בעצמו.
בזה שכתוב, כל שאין רוח המקום נוחה עליו, הוא הימנו. הוא רצה לומר, הוא עצמו גרם זאת הסיבה ולא הדור.
הבנתם?
אני אסביר.
הוא תמיד קורא את זה בצורה קונספירטיבית, את זה.
כל שרוח הבריות נוחה הימנו.
הוא אומר ככה.
זה הולך ככה.
הוא אומר ככה, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, נוחה לא שנעים,
כאילו אתה נעים, אלא נחה, כמו נחה.
אז הוא קורא את זה ככה, אם יש רוח,
רוח אלוקים
שנחה עליך,
כי אתה עיני הדור, אתה המנהיג,
ואתה אומר, כל הרוח הזאת שנחה עליי,
היא בכלל לא בשבילי, בשביל מי?
בשביל עם ישראל, אני רק צינור.
מעולה.
רוח הבריות נוחה, הימנו. אתה יודע לך, בגלל שהתייחסת לעצמך בתור צינור,
זה עובר הלאה וזה נחשב כאילו ממך.
מי הדוגמה הכי טובה לזה?
משה רבנו.
משה רבנו הוא שיא הענווה בעולם.
איך הוא נקרא בפרשה?
הוא לא מוכן לשמוע, הקדוש ברוך הוא מציע לו הצעה שאי אפשר לסרב לה לכאורה.
בואו נעשה אותך לגוי גדול, תישאר למעלה על הר סיני,
אל תרד.
אני יוריד איזה ברק למטה, אני אחסל שם את כל הפושטקים שמשתחווים לעגל, ואותך אני אעשה לגוי גדול.
זה מה שאומר לקדוש ברוך הוא, אני מוותר על כל התענוג,
אני יורד למטה, אני גם שובר את הלוחות, אני איתם בחטאים, מה שתעשה איתם, תעשה איתי.
כל כך הוא מוסר את עצמו עליהם,
עד כדי כך שהכתוב קורא לתורה תורת משה.
תורת משה?
זה לא תורת השם?
לא, זה תורת משה.
מרוב הענווה שלו,
אז אומרים, תדע לך, הרוח והתורה היא בגללך.
כי על משה רבנו נאמר, טוב עין הוא יבורך.
אז יאמר האדם לעצמו, למה קיבלתי גדולה? למה קיבלתי,
כן, כמו בצבא, קצין מקבל יכולות,
למה קיבלת את זה? בשביל עצמך?
לא, בשביל שתעביר את זה, תשתמש את זה לטובת החיילים.
אז ככה הוא אומר, כל שרוח הבירות נוחה ממנו, רוח המקום נוחה ממנו, כי האדם נקרא לעולם קטן וכן ישראל בכללם, בזה ראש וזה עין וכולי, וזה שנקראו ראשי הדור, עיני העדה.
וכשעושה עצמו מרכבה להשראת שכינה,
כן, ראשי הדור, וממנו מתפשט לשאר בני דורו,
כן?
רוח המקום נוחה עליי, נחה עליי, אבל זה לא בשבילי אלא כדי להעביר את זה הלאה.
אז אומרים לו, רוח הבריאות נוחה, לשון השראה הוא עימנו.
כן, כי רוח המקום נוחה לכל העולם עימנו. בזכותך, רוח המקום, הקב'ה בזכותך, הרוח הזאת התפשטה לעוד אנשים.
ולכך הוא,
כמו שרוח הבריאות נוחה עימנו. וההפך,
כשאין השראת שכינה,
אם אין השראת שכינה,
לא יתלה הסירחון בדור, יגידו, מה לעשות,
זה דור חייב הדור הזה
אם רק הדור הזה יודע מי אני
אשרי הדור שאני בתוכו אבל הדור לא סגור על עצמו מספיק אז צריך לחזק את הדור שיבין
שיבין את גודל השעה וגודל ההזדמנות שהם זכו לחיות במחיצתי
בסדר?
הוא מוציא ספר על עצמו בשם הספר במחיצתו
חיים
פעם הגיע אחד לרבא מקורצק ואמר
שאבא שלו בא אליו בחלום ואמרנו שצריך להיות אדמו״ר.
אז הרבי מקוצקה אמר לו, תגיד לאבא שלך שיבוא בחלום לחסידים,
בזה שיבוא אליך לא יצא כלום.
אם הם יחליטו שאתה תהיה אדמו״ר, תהיה אדמו״ר.
לא יודע, אנשים חיים בסרט.
כן, היה פעם איזה ראש עיר שלא נבחר.
אחרי הרבה שנים הוא לא נבחר, לא מזמן.
אז הוא אמר, התושבים מטומטמים.
הם לא יודעים להעריך
את המאור הגדול שהם זכו לו. מה זה זה? אין דבר כזה.
זה תושבים הכלל.
כן, זה תושבים, יודעים, הציבור יודע. אם זה לא נבחרת, בגללך לא נבחרת.
אז לכן,
כשאין השראת שכינה, לא יתלה הסירחון בדור רק בעצמו.
זה שכתוב, כל שאין רוח המקום נוחה עליו,
הוא אמנו.
רצה לומר, הוא עצמו גרם, זאת הסיבה ולא הדור. הדור תמיד זכאי.
הדור תמיד זכאי.
כן.
נו.
קודם כל, אני הבאתי לך פה צדיק אורגינל שאתה יכול תמורת תשלום
קטן אתן לך הרבה שכינה נתחיל מההתחלה קודם כל זה קודם כל זה לא נכון
שיש הרבה
יש
כל אחד זה
זה צער גדול אבל זה מעט
תחשוב כמה ברוך השם תמיד זה חכמים ורבנים יש בעם ישראל שמוסרים את הנפש מלמדים תורה מחנכים ובצניעות ובהנאווה וכולי ויש גם
גם כמה מעט
כאלה שנפלו זה בא להגיד שאף אחד לא חסין
ולהגיד שכל אחד צריך ענווה,
כל אחד צריך לשמור על עצמו, זה בעיקר,
אתה יודע, צריך שניים שעשהו על דבר כזה.
זה גם אולי אחריות האותו גדול וגם אחריות אלה שהלכו אחריו.
אם אתה רואה משהו מוזר, משהו משונה,
מישהו שמנסה להשתלט לך על הדעת, מישהו שמנסה להגיד לך מה לעשות, תיזהר,
תיזהר.
אבל בגדול, אתה יודע, זה כמו שתגיד, שמע, יש הורים שמרביצים לילדים שלהם,
לא עלינו, היה שבוע שעבר אבא שהשתגע, הרגת. אז בגלל זה אי אפשר לסמוך יותר על ההורים.
אנחנו יודעים שרוב ההורים, רוב מוקלט של ההורים, הם מסורים לילדים שלהם ורוצים שיהיה להם טוב, כל אחד בדרך שלו.
ויש קצת משוגעים או קצת כאלה שהם אלימים וצריך גם להם לעזור.
אז לא בגלל המיעוט, שהוא מאוד מאוד מצלצל ומפורסם,
אנחנו נבוא חלילה להטיל דופי ברוב.
רוב התלמידי חכמים,
המחנכים והרבנים, עושים מלאכתם נאמנה.
אנשים ישרים וצדיקים וצנועים ועושים מלאכתם נאמנה. לא תמיד צריך להסכים איתם, אפשר גם לחלוק,
אבל עושים מלאכתם נאמנה. ומדי פעם יש מיעוט, והמיעוט הזה אני חייב להגיד לך
שהרבה פעמים אפשר היה לשים לב, כבר לפני כן,
שזה הולך בכיוון לא טוב.
הולך בכיוון לא טוב. לא צריך להיות כזה גאון גדול כדי להבין שזה הולך בכיוון לא טוב.
ותמיד כדאי ללמוד מהגדולים ביותר.
הרב אליהו זכר צדיק לברכה,
ורב אברון זכר צדיק לברכה, גדולי ישראל.
לא הייתה בעיה להגיע אליהם, הייתה להם נגישות.
יכולת להגיע אליהם מתי שאתה רוצה. לא הקיפו אותם עדת כל מיני מזכירים שאי אפשר היה לגשת וכל זה.
הם היו פשוטים, היו הולכים כאן ברחוב, והיית רואה אותם, ניגשת אליהם ברחוב.
הכל היה ב...
אם הרב ארז דבליאור והרב עובדיה, כמה פעמים התפלתי אצל הרב עובדיה והייתי שואל את השאלות ונכנס אליו, זה הגדולים הכי גדולים מאלו, אין יותר גדולים מאלו.
אם אתה רואה איזה מישהו הולך ושווה, הבנתי את זה,
זה הכל, הבנתי.
לא, לא מתאים.
לא מתאים.
זה הכל.
בסדר? אז זה גם כל מיני, אפשר גם לשים לב לדברים האלו, זה לא כזה מסובך.
טוב, בואו נחזור חזרה. אז עד כאן זה נושא אחד לתפקידם של גדולי הדור בחיזוק הביטחון
בלבבות של עם ישראל, אנחנו זקקים לזה עכשיו ביותר.
חזק את הביטחון אחד של השני,
איש לרעהו יעזורו.
בעזרת השם אנחנו נעבור את הדבר הזה ביחד,
את המשבר הזה, ויהיה כתוב, בחסידות אומרים, אחרי שרפה מתעשרים.
אחרי משבר מגיע עושר גדול.
אז אחרי המשבר הזה יהיה בעזרת השם צמיחה גדולה וברכה גדולה לעם ישראל וגאולות וישועות.
משנה. בואו נלך לדבר הבא. הביאור על המשנה, קודשי קודשים,
שחיטתן בצפון וקודשים קלים בכל מקום.
איזה משנה יפה.
תראו איך הוא מפרש אותה.
שהיצר הרע בא על תלמידי חכמים בדמות יצר טוב לעשות מצווה.
מה שאין כן להמוני העם.
אז הוא קורא את המשנה ככה. קודשי קודשים,
אנשים שמאוד מאוד קדושים,
שחיטתן בצפון. היצר הרע בא לשחוט אותם, איך?
צפון. למה הצפון נקרא צפון?
כי הוא צפון, כי השמש צפונה, לא רואים את השמש שם.
אז איך אפשר להפיל צדיקים?
קודשי קודשים קלים בכל מקום. ארונם, כל אחד יש לו יצר רע, אחד יש לו יצר רע לדבר לשונה רעה, כל אחד יש לו יצר רע. אבל הצדיקים, איך תפיץ לצדיקים?
הוא בא אליהם, היה צער רע מלובש לייצר טוב.
צפון.
קודשי קודשים, שחיטתם בצפון.
אני אספר לכם על זה סיפור.
את הסיפור הזה שמעתי
על רבנו חום מצ'רנוביל נדמה לי.
רבנו חום מצ'רנוביל היה ידוע במידת הצדקה שבו.
הוא היה נותן צדקה, מפזר המון כסף לצדקה.
אבל גם הוא היה עני מרות בעצמו.
הוא היה עני מרות בעצמו.
פעם אחת בא אליו איזה עשיר ונתן לו תרומה, 300 רובל, סכום גדול מאוד, והגבאי ראה את התרומה,
התחיל לשמוח שהוא יוכל לחסות את כל החובות של כל הזה.
ורב נוחם מצ'רנוביל שם את הכסף במגירה.
לא עבר הרבה מאוד זמן, אחר כך נכנס איזה עני שהיה בצרה מזה,
היה צריך לחתן את הבת, היה בחובות, הוא אמר לו כמה אתה צריך?
הוא אמר לו 300 רובל.
פתח את המגירה, נתן לו את כל הכסף,
למה הוא הולך?
זהו.
כאמור נכנס הגבאי, הוא אומר לרב,
ראיתי שהביאו לך כסף אם אפשר קצת לקבל, כי יש חובות במכולת, יש חובות לזה.
הוא אומר לו, כן, כאן במגירה אתה יכול לפתור.
פותח, הוא רואה שם כמה פרוטות נחושת.
אומר לו, אבל אני ראיתי, היה פה עשיר, שם 300 תרובה.
אה, 300 תרובה לאלה?
לא, זה כבר הבאתי אותם לצדקה.
הוא אומר לו, זה כבר בצדקה.
ואז הגבאי אמר לו, אבל אני לא מבין.
אין בעיה, צדקה.
אבל למה לבן אדם אחד?
יש כל כך הרבה עניים. אז הגיע לך הראשון, נתת לו את הכל? תיתן לו קצת, ולאחרים קצת, ולאחרים קצת.
בסדר, ואז הוא קיווה הגבאי,
שאם הוא היה נותן קצת, אז גם הוא היה מקבל איזה חלק.
ואז זובנוח אומר לו, תדע לך, אתה צודק.
אתה צודק.
כשעמד לפניי העני הזה,
אז התלבטתי האם נתת לו את כל הסכום,
או מה?
או אני אתן לו מאה, ויש עוד עניים בעם ישראל.
ולא ידעתי איזה מחשבה היא יצר טוב ואיזה היא יצר רע.
נכון?
התלבטות.
אתם מבינים, ליצר רע,
יצר רגיל, אז הוא היה אומר אל תיתן, כאילו זה, אבל סבבה חומש שרנובין הוא צדיק. אז היצר הרע מגיע בלבוש של יצר טוב.
אז הוא לא ידעתי.
ואז אני הבנתי מה היא מחשבת יצר טוב ומה היא מחשבת יצר הרע.
הבנתי שהמחשבה לתת,
לחלק את הצדקה היא מחשבת יצר הרע. למה?
כי אם היא הייתה מחשבת יצר טוב היא הייתה מגיעה הראשונה.
למה היא הגיעה רק אחר כך? אחרי שהתכוונתי לתת את כל הצדקה לעני,
פתאום קפצה לי מחשבה, רגע, אולי תחלק את זה לחלקים? הבנתי, תודה.
באת על זה לערבב אותי, באת על זה, נו, הצידה אני נותן. אם אתה כזה צדיק, למה לא בבת הראשון?
ברוך השם, משפחה,
צרות טובות, הבעל שם טוב.
שפע, כן, בדיוק, דיברנו על הצדקה הזו.
אם אתה כזה צדיק, למה לא בבת הראשון? מזה שבאת שני, סימן שאתה יצר רע.
אז אצל הצדיקים, היצר טוב,
היצר רע מגיע בלבוש של דוסים, מה שנקרא, עם פאות, עם זקן, עם הכול.
בסדר?
עד כאן מחשבת.
אז לכן קודשי קודשים,
עכשיו אצל כל אחד מאיתנו יכול להיות, כל אחד מאיתנו יכול להיות, זה מבחינה שבה הוא צדיק,
ואז היצר רע ינסה להכשיל אותו בכל מיני דברים, בכל מיני טיעונים,
טיעונים כאילו חיוביים.
צריך לדעת להיזהר, להיזהר.
תמיד תמיד כן, חבל שכן, יהיה פה כל כך בלאגן.
ארוך תהיה, סליחה, זה אני אנתן פה למעלה.
יישר כוח.
טוב, הלאה, אתם איתי?
יש.
טוב,
התורה הבאה, מה הבעל שם טוב עכשיו למלך אחד שמושל בכיפה ושלח אחד מעבדיו
שינשא המדינות כאילו הוא עבד מורד באדומה.
בקצת המדינות עשו מלחמה עמו,
שלטו עליו.
בקצת מדינות השלים.
ובמדינה אחת היו חכמים והרגישו שזהו רצון המלך שעושה.
ואני אשאל במובן שיש בני אדם עושים מלחמה עם העץ הרע שעושה עצמו כאילו הוא עבד מורד באדונו שמפתה בני אדם
שלא יעשו רצון הבורא יתברך שהוא מלך העולם ועומדים נגדו עד ששתו ויצרם
על דגודל המלחמה וסיגופים גדולים.
יש כאלה שהרגישו שהוא עושה רצון הבורא ושם מלובש שמו הקדוש מן ענבו את שמות הקדומים שהוא סא'ל שהוא ממתיק לסמ״מ וזהו כוונת השם הקדוש כה זו
שבכל מקום יש כו, גימטרי השם ההוויה, בזו ובזו ואבן.
אנחנו הולכים להרוויח כאן דבר גדול מאוד.
ראיתם פעם מזוזה? איך נראית מזוזה?
מזוזה,
בהתחלה מקדימה יש לנו שם, שמע ישראל והיה עם שמוע, נכון? שתי פרשיות אלו בלבד.
ומאחורה נהגו לכתוב מה?
קוזו במכסס קוזו.
מכירים?
מה?
בדילוג, כן?
כו, ז,
וו זה בעצם שם הוויה, אבל בדילוג קדימה, נכון?
במקום יהודה אתה כותב כ', במקום יהודה אתה כותב ו', במקום ו' אתה כותב ז', במקום, בסדר?
במחסה זה בעצם שם אלוקים, אבל עוד אחד קדימה,
ובסדר? כך כתוב במזוזות.
מה העניין הזה? מה הסיפור?
עכשיו זה קשור מאוד גם לפורים שיצאנו ממנו וגם ל...
איפה נגלה
השם יתברך?
איפה הוא מתגלה?
פשוט אנחנו מבינים שהטוב הוא מגלה את רצון הבורא יתברך,
והרע הוא מנגד את רצונו בורא יתברך.
אבל בפורים אנחנו מבינים,
כשמתעסקים נגיד באמן והגמרא שואלת המן מן התורה מנין והיא אומרת אמין העץ,
שבעצם הקב' מקדם את העולם בכל הדרכים.
גם הטוב הוא מאת השם יתברך וגם הרע הוא מאת השם יתברך.
גם היצר הרע הוא מאת השם יתברך. כאן במשל היצר הרע הוא שליח של המלך שנועד לבדוק את הנאמנות
של המדינות.
בסדר?
אבל הוא מהמלך.
גם מרדכי מקדם את רצונו בורא יתברך וגם המן מקדם את רצונו בורא יתברך.
המן רק לא יודע, בסדר? אבל בגדול, שניהם שחקנים באותו תפקיד.
עד כדי כך צריך להתבלבל בין האור המן וברוך מרדכי.
אז
התורה כאן של הבעל שם טוב היא לא רק תורה פילוסופית שהקב' ברוך הוא ממלא כל העלמין, היא גם טיפה תורה קיומית.
מה זה אומר ביחס שלי ליצר הרע?
אם אתה חושב שהיצר הרע הוא רק רע והוא לא קשור לקב' ברוך הוא, אתה רוצה להרוג אותו, לסקול אותו,
שלא יהיה, זה תעניות וסיגופים.
אבל אם היצר הרע הוא מהבורא יתברך,
אתה צריך להתגבר עליו ואתה לא רוצה להרוג אותו.
גם הוא,
של הקדוש ברוך הוא, אתה בעצם אומר לו, אח שלי, תודה.
בזכותך התגברתי.
אתה נותן לו אפילו איזה מתנה קטנה.
בסדר? איזה מתנה נותנים ליצר הרע?
מה המתנה אפשר לתת לו?
המתנה שנותנים לו זה קודם כל אומרים לו,
אני יודע שאתה לא רע.
אני יודע שאתה מבורא יתברך, בסדר?
אני מודה.
הקב' תודה רבה ששלחת לי את הניסיון הזה, בזכות זה צמחתי וגדלתי.
אז בעצם אני נותן לו תפקיד.
הזוהר אומר שזו הסיבה שכשמקריבים קורבנות יש קורבן שלמים.
קורבן שלמים זה קורבן שבו גם הבעלים אוכל.
קורבן עולה זה כאילו צדיק. אני לא רוצה בכלל רע, לא רוצה אכילה, לא רוצה כלום. אני רק רוצה להקריב קורבן עולה להשם יתברך.
קורבן שלמים זה קורבן שבו האדם גם אוכל בעצמו. הוא אומר, אני יודע שיש, גם לי יש יצרים ותאוות, ואני צריך להתמודד איתם, וחלק מההתמודדות של היצרים זה מקדם אותי, ולכן אני אומר, תודה ליצר, יצר האכילה, ואני אוכל בעצמי קורבן.
בקיצור, הוא בא לצאת כאן נגד המלחמה והסיגופים,
נגד המלחמה והסיגופים, שכאילו לא מוכן לתת מקום
כלום ליצר, צריך
לתת לו מקום. אמר לי את זה פעם
איזה מחנך חרדי,
אמרתי לו,
שאלתי אותו, תגיד, החבר'ה שלכם הולכים עם מותגים, כובע בורסלינו וכאלה חליפות, מה זה הדבר הזה? איפה החינוך לפשטות, לצניעות?
לא משנה, אצלנו הולכים עם כל ה...
הוא אומר לי, תראה, בגיל הזה יש יצר הרע.
בגיל הזה יש יצר הרע של איך אני נראה.
זה נתון.
עכשיו, אתה יכול להילחם בו, אתה יכול להגיד, אוקיי, הוא קיים,
אני אשתמש בו כדי להגיד להם, תמיד הם חכמים, צריכים להיראות יפה, צריכים להיות מכובד,
אתם מייצגים את התורה, לאחר כובע כזה,
עניבה וחליפה, בסדר, עניף שזה ילך לשם. אז אתה בעצם
קצת משתמש, אתה לא מגרש אותו, אתה לא אומר, חבר'ה,
תורה זה רק פשטות וצניעות, תלכו עם זה.
לא, אתה אומר, הוא קיים, אני אדע, כן, יש,
מה אתה אומר, נועם?
הוא הולך לעשות את המעיה הזאת, אולי אתה... כן,
כן, כן, אתה נותן, אם אתה לא נותן לו מקום בכלל, הוא תופס לך את הכול.
אתה נותן לו מקום, זה לא שאתה נותן לו מקום כי אני נשבר.
אני נותן לו מקום כי אני מבין שהוא שליח מאת השם יתברך והוא כאן, לא בטעות, הוא כאן כדי לרומם אותי.
אז פעם וכמה אני גם נותן לו מקום, בסדר?
זה כאילו ה...
אנחנו, כן, ניצן,
נטילת מקום באה לידי ביטוי קודם כל בעובדה שאני מכיר שהוא מהבורא יתברך,
שהוא מקבל כאילו לגיטימציה, הוא לא משהו, הוא מקבל לגיטימציה.
דבר שהיא נטילת מקום באה לידי ביטוי בזה שאתה נותן לו קצת מקום.
כלומר, אתה אומר, אני מודע שיש בי,
במקום להגיד רע וטוב, תגיד אני והכלל, בסדר?
האם אני לא מעניין אותי כלום בכלל עצמי, אני רק כל כולי כלל ישראל?
אני מודה ומתוודה, מדי פעם,
הרבה מדי פעם, מעניין אותי גם עצמי.
אני נותן לדבר הזה מקום.
אני לא נותן לזה להשתלט, אבל אני נותן לזה מקום, בסדר? אני נותן לזה מקום. כשאני מגיע לזה מקום, לזה משהו שהוא מצווה.
נתתי כאן דוגמה בעבר, או בחבורה, לא זוכר כבר איפה.
יש לנו בקהילה שיעור הלכה ביום שישי.
שיעור הלכה, שיעור הלכה חשוב, אני מתכונן אליו, הרבה מכין אותו,
לומדים דברים יפים, טובים,
תפילה ואחרי זה שיעור.
עכשיו ביום שישי יש גם קפה, יש גם רוגלח.
בסדר?
אז ברור שהעיקר זה השיעור, כן?
לפני כמה שנים הגבאים אמרו לי, הרב, תראה, השיעור חזק וזה, יש הרבה זה, ואנחנו רוצים להעביר את התקציב של זה למקום אחר, אז
לא תראו אין בעיה, אתם מחליטים. אז הפסיקו את הרוגלח. זה רוגלח, מגיעים חמים, טריים, כאלה,
כאלה טובים, ככה, משהו, זה רוגלח.
כן, ככה זה, יש לנו מאפייה בשכונה.
ופתאום אני מתחיל לראות ירידה בנוכחות.
מ-40 איש, פתאום נהיה 30, נהיה 20, אני רואה את עצמי עם 15.
היה אומר לגבאים, מהר, מהר את הרוגלח להחזיר, מהר, דחוף.
מה?
מה?
אנשים באים לאכול רוגלח? לא, באים לשמוע שיעור, אבל צריך גם רוגלח.
צריך גם רוגלח, בסדר?
זה 10%,
אז חמש עשרה אחוז, אבל צריך אותם.
ואל תגיד, לא, אנחנו צריכים אוכל, אנחנו באים פה לשם שם, אנחנו בני אדם, אנחנו בתוך גוף, אנחנו צריכים.
אז במקום שהוא יאכל, יתפלל בחפלפי, יאכל בבית, בלי זה, עכשיו הוא אוכל, זה עם לימוד תורה.
בסדר?
כן.
שבתה הארץ, שבתה הארץ, תירגע.
אז אנחנו, אז במקום להגיד רע, רע, לא שאנחנו עושים דברים רעים, רע, הכוונה, אני, אני, הצרכים שלי.
בסדר?
אז זה ה...
איך?
ש...
כן, נכון, נכון, גם דוגמה טובה.
אז בואו נקרא את זה עוד פעם, זה נפלא מאוד.
אה, רגע, הוא ככה מסביר, מה זה קוזו?
קוזו זה כו,
שם השם הוויה, זו.
נמצא בזו ובזו, גם ביצר הטוב וגם ביצר, גם שם הוא נמצא.
לית אתר פנוי מיני כלל.
ואפילו אני אגיד לכם בסודי סודות, ככה הוא עדיין באור המקיף של פורים,
שישנם דברים שרק היצא הרע יכול לעשות,
ולא היצא הטוב.
רק היצא הרע יכול להשאיר פה 800 אלף יהודים בפסח.
כאילו הפחד,
רק ה...
בסדר? יש דברים ש... כל אחד מאיתנו יודע שיש דברים...
תשמעו,
ההלכות הכי חזקות שאני זוכר בהלכות לשון הרע, זה מהפעמים שנכשלתי בלשון הרע.
בסדר?
זאת אומרת, אתה הלכה, אבל פעם אחת יצא מהפה שלך דבר לא טוב,
ומישהו שמע ונפגע,
אתה יותר לא תשכח את ההלכה הזאת.
אז מה?
אז הרע, דיברנו על זה כאן הרבה פעמים, הרע כיסא לטוב.
הרע מהווה כיסא לטוב.
הלוואי, הלוואי שהייתי זוכר את זה, אבל ככה זה עובד.
פעם אחת אתה נכשל, ואז אתה, זה נסרב.
אז יכול להיות שהרע הוא שליח, כותבים לכם, תראו, זהו, לא, זה, בואו, תצרבו לו את זה, יאללה, לך תכשיל אותו.
פח.
נקרא את זה עוד פעם.
מהבעל שבת למשל למלך אחד שמושל בכיפה,
ושלח אחד מעבדיו שינשא המדינות כאילו הוא עבד מורד באדונו.
וקצת המדינות עשו מלחמה עימו
ושלטו עליו.
וקצת המדינות השלימו. במדינה אחת היו חכמים והרגישו שזה רצון המלך עושה.
ולכן הם לא חיסלו אותו.
והנמשל מובן שיש בני אדם עושים מלחמה עם היצר שעושה עצמו כאילו עבד מורד באדונו,
שמפתה בני אדם שלא יעשו רצון הבורא יתברך שהוא מלך העולם ועומדים כנגדו עד שישלטו ביצרם
עד ששלטו ביצר, בעל דה גודל המלחמה וסיגופים גדולים, והבעל שם טוב, לא נראה לו הדבר הזה, לא נראה לו עבודת הסיגופים, לא.
ויש כאלה שהרגישו שהוא עושה רצון הבורא,
ושם מלווה שם קדוש מן הענבות,
הענבות שמות קדומים שהוא סמוך לא לו, זה שם קדוש,
מכוונים אותו בכל מיני מקומות,
שהוא ממתיק לחלילה לסמוך מהם,
כן? וזהו כוונת שם הקדוש, קול זו, שבכל מקום יש כו, גימא תיראה שם הוויה, בזו ובזו
והבן חזק וברוך רבותיי. אנחנו נמשיך בשבוע הבא
באותו דף, אז אני מתנדב לשמור לכם על הדפים ושיהיה לנו שבת שלום ומבורך ובשורות טובות לכלל ישראל, אמן.
תודה רבה, בשורות טובות, אמן, לכל החתנים, לכל הכלות.
