מנהגנו הקדוש בערב שבת קודש, לשבת כאן כאיש אחד חברים
וללמוד תורות קצרות ומלהיבות
של רבי ישראל בעל שם טוב.
אז בואו נראה לאן הגענו, הגענו לאלף קיוט, מהבעל שם טוב, פירש
חישבתי דרכי ואשיבה רגליי על אדבותיך בתהילים קיוט העניין
כי אין צדיק בארץ
אשר יעשה טוב ולא יהיה חטא.
רצה לומר יהיה בטוב ההוא אשר יעשה מבלי שום פנייה וחטא.
זה אי אפשר.
האם יש אדם בעולם הזה שעושה משהו שהוא רק
לשם שמיים?
מאה אחוז זהב טהור, כן, קרק, זהב איזה, בלי שום פנייה, שום,
תודה רבה, שמשהו יצא לו מזה,
תודה.
אוי, לא מוכרח, זה נעים.
אומר הבעל שם טוב, אין דבר כזה.
אין דבר כזה. כל אחד יש לו גם משהו.
לא חייב שזה יהיה
מניית יסוד, כן?
הרוב טוב,
הרוב טוב, אבל
משהו יש.
לא רע, לא רע, אלא
אפשר לקרוא לזה אינטרס.
נגיעה.
לזה הוא קורה רע.
ברור?
אני אגיד, אדם נותן צדקה, הוא לא עושה את זה רק בגלל מצוות צדקה. הוא עושה את זה גם כדי להרגיש טוב עם עצמו,
גם אולי כדי שיתנו לו כשהוא יצטרך,
גם, לא שזה המניע הדומיננטי,
אבל המניע הזה גם כן קיים.
בסדר?
עד כאן זה ברור לכולם?
עכשיו הולכת להיות פצצה.
אייט, אתה שומע?
נשמע פצצף.
וביאר הבעל שם טוב, כי כשיעשה טוב בלי שום דבר רע, מתגרה בו היצר הרע.
מה שאין כן, כשרואה היצר הרע, שיש בו חלק יצר הרע,
מניחו והולך לו,
נגמר הדבר ויעשה לשמה אחר כך.
וזה שכתוב, ישראל גנבים מהם,
כי צריך לגנוב דעת היצר הרע
בכל דבר מצווה.
בסדר?
עד כאן העיקרון. עכשיו אני רק רוצה להגיד לכם,
מאיפה למד, על מה נשמח העיקרון הזה? יש זוהר,
נפלא מאוד,
איפה הזוהר הזה בחיי שרה או בלכת ככה משהו כזה?
הזוהר אומר כך,
אומר הזוהר,
למה השטן התגרה באיוב?
אה?
אה, השאר הטרס לגלגולים, אנחנו רק בזוהר, עוד לא בזה בשאר הגלגולים.
זה באסה, זה באסה.
כי היום לא אמרת אפילו פעם אחת, יש לך ארבע הקצאות.
גלגול של איתור. אתה חוזר לגלגולים?
גלגולים זה זוהר משפטים.
אומר הזוהר דבר מאוד מעניין, הוא אומר ככה, איוב היה,
הרי השטן אומר משהו.
הקב'ה אומר לאיוב, ראית את עבדי איוב כי הוא איש ירא אלוקים
ושר וטוב ושר מרע.
אז אומר הזוהר ככה, איוב היה מקריב קורבנות כל פעם.
אבל איזה קורבנות הוא היה מקריב?
לא.
שלמים הוא לא היה מקריב, הוא היה מקריב רק עולות.
מה ההבדל בין שלמים לבין עולות?
בשלמים אומר האדם, אני ודאי מקריב קורבן לקב'ה,
זה העיקר. אבל אני אומר, גם אני רוצה קצת ליהנות מזה, אני גם רוצה לאכול איזה משהו. בשלמים, גם הבעלים אוכל.
בעולות, הכל הקדוש ברוך הוא. אין שום מקום כאילו לאדם.
ואיוב, כשהיה מקריב את הקורבנות,
נכון, הגמרא אומרת שהוא היה מקריב מדי, כל חג הוא היה מקריב קורבנות, אולי בניו חטאו,
הוא היה מקריב רק עולות.
אז השטן בא לקדוש ברוך הוא ואומר, הוא שמה למטה לא נותן לי חלק.
הוא רק אצל הצדיקים, הוא לא נותן לי חלק. אתה ברדת אותי,
בראת היצר הרע, היצר הרע יש לו חלק,
ואיוב למטה לא נותן לי חלק.
מה הוא צודק?
הוא צודק גם את הרעים שלו, זה לא קבל הרע. השטן, נכון, לכן הקדוש ברוך הוא אמר, הוא צודק, תפאדל.
קח אותו.
שמעתם?
מי שמנסה לא לתת מקום ליצר הרע, והיצר הרע הוא גם בריאה של הקדוש ברוך הוא, מי שמנסה להגיד, לא, אני רק לשם שמיים, אין לי שום נגיעה, שום כלום.
הוא מגרש את העץ הערה, אתם יודעים מה קורה כשאתה מגרש את הפושטק שפגשת אותך ברחוב?
הוא חוזר עם הבן דוד שלו.
יותר גדול ממנו.
הם באים שניים פתאום.
תגיד לו שלום, תגיד לו שלום. להקות, להקות קוראים לזה, עם האופניים החשמליים.
תגיד לו שלום, תן לו,
תן לו איזה חלק.
בסדר?
כן.
אני אספר לך סיפור.
איך קוראים לך?
זיו. תשמע סיפור.
זיו.
דביר, דביר, דביר, דביר שמעיר כמו זיו.
תשמע סיפור,
אומרים בערבית אשמא אחקיא, אשמא מעשייה.
יש לנו בקהילה, יש לנו שיעור, יום שישי, שיעור בהלכה.
שיעור בהלכה.
עומדים, הלכה, בעיון וזה.
אבל ליד השיעור בהלכה מתנהל גם איזה, יש שולחן
עם קפה ועם קורסונים כאלה. יש לנו בשכונה מאפייה כזאת, היפרמור קוראים לו, יש לו קורסונים, חבל לך על הזמן.
משהו טוב, משהו חם של שישי כזה, אתה יודע, יושב לך הטוב.
וזה עולה הדבר הזה, משהו כמו 150 שקל לשיעור הקורסונים שם.
יום אחד, היה לילה, מה שנקרא, יום אחד באו אליי הגבאים, לפני כמה שנים אמרו לי, תשמע רב, השיעור ברוך השם הוא שיעור חזק,
תופס וזה, אנחנו רוצים להסית הסתה בתקציב.
אז החלטנו,
יום שישי, בכל מקרה, איזה שיעור 40 דקות, אנשים לא הולכים לעבודה, חוזרים הביתה,
נוותר על הקורסונים.
אמרו לו, בסדר, אתם מחליטים.
פתאום אני נותן אותי עם עשרה אנשים, אחרי שבועיים שלושה, ככה.
אני אומר לגבי, אם דחוף תחזירו את הקורסונים, מהר, מהר.
כן, זה נקרא.
אנחנו, יש לנו, באנו ללמוד הלכה, לא באנו לשתות ולאכול קורסונים.
אבל בלי ה... שאתה נותן את המקום ככה, על הקפה,
והקורסון,
נותנים ביחד, מבסוטים, יצא רע, זה לא יצא רע, זה כאילו אינטרס, זה מקום, צד נמוך.
הוא צריך את המקום הזה.
ובלי זה, זה רפוף. אז כשאדם רופף,
כשאדם רוצה להיות רק, רק לשם שמיים, 100% לשם שמיים, בלי שום נגיעה,
זה לא הולך.
בסדר?
עכשיו, החוכמה היא,
החוכמה היא,
לפי דברי הבעל שם, החוכמה היא לתת לזה מקום,
לתת לזה מקום מסוים,
ואז זה רומם את זה.
בסדר?
ותראה, יש איגרת, אני אספר לך סיפור, יש איגרת של הרב קוק,
מאוד מעניינת,
שכתבו לו חבורת אנשים מחוץ לארץ, אידיאליסטים,
שהם רוצים להקים יישוב בארץ ישראל. ולמה הם רוצים להקים יישוב בארץ ישראל?
זה שם איחוד קודש, אמרו לי שהוא שכינתן,
פחות או יותר.
אז הרב קוקו אמר להם, יישר כוח עצום,
יש לכם כוונה טובה, אני רואה שזה לא יקום.
למה? הוא אומר,
חסר לי שם איזה אינטרס.
משהו ככה, כשאתה לא אומר, אני אקים יישוב, ויהיה כתוב רחוב זה על שמי,
אז הוא מזיז את עצמו.
אבל אם זה הכל בשביל לשם שמיים, אז כן.
כן, חמי הקים בית כנסת, כמה בתי כנסת הקים בית כנסת,
כמובן המצהר הקים בית כנסת לשם שמיים וכולי, בכל אופן, מרוקאי אין להם איך לקחת להשאיר ספקות, יש לו בכניסה לבית הכנסת לוח שיש ענק כזה, ככה,
וכתוב המייסדים והשם של זה ועוד השניים שייסדו, זהו,
שיהיה ברור.
וככה הדברים עובדים בעולם הזה, כן.
אבל אין אינטרס אם יישובים, זה לא יישובים.
אין אינטרס?
אני רואה את זה לא יישובים.
אה, הקמת עשרות יישובים.
ברור שיש אינטרס מסוים.
אני אביא אנשים, אני אהיה מנהיג,
אני אכנס אנשים, אני אממש איזה אידיאל שזה יגרום לי כאילו לעשות,
בסדר? יש כאן איזה חיבור כלשהו לאדמה, לנוף,
דברים מהסוג הזה. זה לא יכול להיות אינטרס,
אני ארוויח מזה כסף.
זה לא רק...
אז תקרא לזה נגיעה, אדם יש לו איזה נגיעה בדם.
נגיעה. בואו נראה, זה ככה אומר הבעל שלנו, אני חושב שזה...
בואו תראו את ההמשך.
איך הוא קורא את הפסוק? וזה שכתוב, חישבתי דרכיי, רצה לומר,
בכל דבר מצווה או קדושה.
בתחילה חשבתי דרכי להנאתי הגשמית,
ואחר כך
אשיבה רגליי על לידותיך.
קצת דומה למה שאומר הרמב״ם. בהתחלה ילד מגיע לבית הכנסת, אתה נותן לו סוכריה,
נכון?
אז הוא מגיע, חישבתי רגליי לסוכריה.
לאט לאט אתה מרים, מרים, מרים, מרים, עד שאתה אומר, שמע, אתה לא צריך סוכריה, אתה מגיע בשביל התפילה עצמה.
אז גם כאן, רצה לומר, רגלי,
ההרגל שהוא אצלי לא לשמה,
אז עשיתי אותו לשמה.
כדי שכתוב, חצות לילה אקום, רצה לומר, לתועלתי הגשמית,
מיד כשהתעורר משנתו לשם שמיים, אי אפשר, אלא חצות לילה אקום לצרכיי.
כן?
ואז בדבר הטבע,
יכול לגבור על הטבע שנת חצות.
אז זה תורה, אני חושב, היא מאוד חשובה.
היא מאוד חשובה.
אתה, גם אתה יצא רע, הקדוש ברוך הוא ברא. אל תיכנע לו, יש הבדל בין להיכנע לייצר הרע
לבין לתת לו מקום.
בסדר?
יש הבדל בין להיכנע לייצר הרע
לבין לתת לו מקום מסוים. אנחנו צריכים, אנחנו,
אני אגיד לכם באופן בסיסי, במקום להגיד יצר הרע, נגיד נפש בהמית.
יש לו תפקיד, לנפש בהמית יש תפקיד שאנחנו נהיה, אנחנו, אני.
שיהיה ישות.
זה צריך שיהיה אני, אחרת כל העולם הזה הוא לא, הוא לא, אין בו משחק. אין בו, אז היא דואגת שתהיה ישות,
תהיה קצת גאווה מסוימת,
כדי שיהיה על מה להתגבר.
ברגע שאדם משחק אותה רק, רק,
זה שהם שמעים, אתה יודע, אתה מכיר את אלה שהם ביחידה מובחרת, הכי מובחרת בעולם,
כן?
וכשאתה שואל אותו, איפה הוא אומר לך? צנחנים.
אבל כאילו,
אתה רוצה להגיד צנחנים, תשים קומטה, תשים, ידעו.
הוא אומר לך את זה באופן כזה שתדע שכשאמרתי צנחנים,
לא הייתה כוונת לי צנחנים,
אלא, אז אתה אומר לו, אה, סיירת מטכ״ל, איזה גיוס אתה?
חיל הים.
בסדר, תגיד.
אז יש, יש. אדם הולך לחיל הים, לשייטת, הוא לא הולך בשביל ללכת עם כנפי הטלף כל היום.
זה אפשר לקלוט בחנות בתחנה המרכזית בתשע תשעים.
הוא הולך, בשביל מה?
בשביל ה...
ודאי, הדבר המרכזי זה כדי להגן על המדינה, אבל
יש בזה גם מיצוי אישי, ויש בזה גם איזה, ויש בזה גם קצת כבוד, וגם כן, טיפה מסתובבים, לכן גם נותנים את כל הדברים האלה. האם בגלל זה אדם הולך ומוכן לסבול
שנתיים במסלול קשה בשביל לקבל איזה חתיכת ברזל? כנראה לא.
אבל צריך גם את זה. עובדה.
עובדה.
בסדר?
מעניין, אה?
טוב.
אני רוצה, ברשותכם, תדלגו על שתי התורות הקצרות. אני רוצה לדלג על התור... לא', ק', י', ב', כי היא קשורה לעניין.
בסדר, עמרי?
אתה מאשר לי את העניין הזה?
אתה דילוג, תודה.
עמרי הוא כאן המפקד של השוק.
ככה בפנים, אתה שואל אותי, וזה, ו... אתה יודע כמה כבוד אני מקבל?
כמה כסף?
מה לך היא רצת לפניי? פותח לי את כל הדלתות?
מה אתה מדבר?
זה הדבר הכי משתלם.
כן?
טוב. מה בעל שם טוב?
שמרוב ענוותנותו של האדם גורם שנתרחק מעבודת השם יתברך מצד שפלותו.
כן?
אדם מלא בענווה, מלא בענווה, מלא בענווה, יותר מדי ענווה, הוא מרגיש שפל.
אז מה הבעיה?
אינו מאמין האדם,
שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפילתו ותורתו שפל כל העולמות.
וגם המלאכים ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאילו היה מאמין זה,
כמה היה עובד השם בשמחה וביראה.
מרוב קרו, והניזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כדי קייאות.
וגם לתת לב למה שאמר שלומו המלך, אם תשכבון בין שפתיים,
שהקדוש ברוך הוא,
שין ושין,
שפתיים,
שהקדוש ברוך הוא שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה,
כשהוא אומרה בתורה ותפילה,
מה זה, מה? לא יודע מה זה.
ואם ישים אליו ליבו,
בוודאי מי הוא זה האיש אשר לא יאחזנו רטת וזיהה
שהמלך הגדול והנורא שומר ושוקד על שפתיים של אדם ניזה וחדל אישים.
והוא מה שאמרו חז״ל, ענוותמותו שלו בזכריה
גרמה את החורבן.
ככה האדם ראוי לשום לב ולומר כי הוא סולם מוצא בארצה ובראשו מגיע השמיימה וכל תנועותיו העסקה ודיבורו עושה רושם למעלה למעלה בוודאי ייזהר בכל דרכיו העסקיו
שיהיה לשם שמיים.
מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום ולתקן למעלה ולמטה
שיהיה נרשם עסקי למעלה ובזה הולך בשרירות ליבו ויאמר רך שלום יהיה לי ובאמת זה אינו
כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש כמו שכתוב הלכת בדרכיו
ועל זה שהוא רחום למטה נתעורר מידה זו של רחום למעלה בכל העולמות
וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך
רצה לומר ממך תדע איזה מידה שנתעורר בך שכך הוא למעלה וזה שכתוב נתן לך רחמים דריך עמך. עכשיו התורה הזאת היא
היא תורה חשובה מאוד מאוד כי היא בעצם,
היא קשורה לתורה אחרת שתכף אני אגיד לכם אותה,
והיא בעצם דוגמה קלאסית לאיך עובדת תורת החסידות בשונה מתורת המוסר.
בסדר?
אספר לכם סיפור, תורה אחרת של הבעל שם טוב. פעם באה לו לבעל שם טוב ואמרו לו,
הרי אתה אמרת שאין דבר בטומאה שאין לו איזה יישום בקדושה.
נכון?
אז בוא תגיד לנו מה היישום בקדושה של מצווה, סליחה, אתה אמרת שאין מצווה שהיא בטלה.
זה הכל מצווה, יש לה תמיד איזה שורש גם ביום הזה. אז מה שורש המצווה של פרה אדומה? פרה אדומה אין לנו.
אז אמר הבעל שם טוב, פרה אדומה זה שכל אדם צריך שיהיה לו קצת גבהות לבב.
פרה זה עני, אדומה.
ואז הוא מדבר שם בתורה היא שאדם צריך שתהיה לו גאווה למה?
לזה.
להבין
כמה אני חשוב,
וכמה אני יקר,
וכמה אני משמעותי,
בעיני השם יתברך.
ככה?
יש כל דבר שאני משמעותי.
אבל כדי לחשוב את זה, מה אני צריך להיות?
זאת מחשבת גאווה, מה אני כזה חשוב? את זה מותר לך לחשוב.
זה פרה אדומה.
את זה מותר.
ומיד אחר כך,
זה נקרא גבוהות, זהו, נזכרתי,
זה נקרא גבוהות ושפלות בפרה אדומה. מיד אחרי שהוא חושב את הדבר הזה,
הוא צריך לקחת את הפרה ולשרוף ולשים שם אתר ולהגיד,
וואו,
אם כל כך הקדוש ברוך הוא יקר, ממחשיב אותי,
אז אני לא בסדר, אני לא יוצא ידי חובתי,
אני רחוק מ... כן, מיד באה לו שפלות, אבל
זו שפלות,
לא בגלל שאני אפס וכלום, אלא זו שפלות בגלל שאני כל כך נחשב,
אז איך לא שמתי לב?
אז איך לא התנהגתי בהתאם?
אתם מבינים?
עכשיו, למה זה, מה ההבדל בין זה לבין תורת המוסר?
תורת המוסר, לא תורת המוסר, אלא בעלי המוסר, המגידים,
היו באים לאדם ואומרים לו כמה הוא קטן.
כמה אתה נמוך, כמה אתה מלא תאוות, מלא יצרים, מלא פה, מלא שם, נותנים לו ככה מוסר.
מה אומר לנו הבעל שם טוב? לא כמה אתה קטן, אלא כמה אתה גדול.
תראה כמה אתה גדול.
תבין כמה המעשים שלך.
כל עוד שיטת מהפה שלנו, כל תפילה, כל מחשבה טובה, הקדוש ברוך הוא מייקר אותה, מחשיב אותה.
ממילא גם כשאנחנו עושים דברים לא טובים, גם הם מאוד מאוד משמעותיים.
תארו לעצמכם אדם שהוא,
לפעמים אתה מגלה איזה
בן מגלה פתאום איזה פתק שההורים שלו כותבים,
והם כותבים,
היום בבוקר התפללתי על הבן שלי,
וסיפר אחד מה...
האמת זה כתוב, אז אפשר ל...
הבן של הרב רומן סיפר
שאבא שלו היה צם, כל פעם שהוא לא היה מליך תפילין.
הוא גילה את זה יום אחד,
שכל פעם שהוא לא היה מליך תפילין, אבא שלו עצר,
נטענה,
יש כאלה שיכולים לעמוד ברעב ככה, הם יצאו לו כל הזמן,
אבל כנראה שמה זה היה,
היה זה, אז פתאום ככה, וואו,
כל כך זה נוגע באבא שלי, מה שאני עושה או לא עושה,
וזה זעזע אותו.
אז עכשיו,
יש תורה חסידית
שאומרת את זה על פסוק בפרשת משפטים.
אני אגיד לכם את הפסוק.
בסוף פרשת משפטים שקראנו בשבת שעברה,
כתוב ככה.
משה רבנו אומר לעם ישראל,
שאם תעשו את כל המצוות, אז הקב' ברוך הוא
ברכך, נכון?
הוא ברך את לחמך ואת מימך,
ואז כתוב, והסיר אותי מחלה מקרבך,
לא תהיה משקלה והכרה בארצך את מספר ימיך העמלה.
נכון? זה הפסוק?
סוף פרשת משפטים.
בסדר?
מה קשה בפסוק הזה?
הוא בירך את לחמך ואת ממך,
ועשירותי מחלה מקרבך,
לא תהיה משקלה והכרה בארצך את מספר ימיך העמלה. מה קשה?
נו?
אתה רוצה להביא לי? תודה.
אבל זה הפסוק, לא אמרת את הפסוק כמו שצריך?
אמרתי את זה כמו שצריך לדעתי.
תודה.
תודה.
הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו' וכו', כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר ועייבתי את אויביך וצרתי את צורריך, טה טה טה טה טה טה, ואז כתוב ככה, ועבדתם את אדוני אלוהיכם
וברך את לחמך ואת מימיך ועשירותי מחלה מקרבך לא תהיה משקלה והכרה בארצך את מספר ימיך המלא.
טוב, אתם מתקשים אני רואה, סוף שבוע.
רבותיי, מי מדבר? מי מדבר בפסוק?
לא.
ועבדתם את אדוני אלוהיכם וברך את לחמך בעת מימיך. מי אומר לנו את זה?
משה.
ואז באותו פסוק,
והסירותי מחלה מקרבך, מי מדבר?
משה יכול להסיר מחלות?
הקדוש ברוך הוא.
זה עובר לדבר על הקדוש ברוך הוא.
לא תהיה משכלה והכרה בארצך את מספר ימיך המלא.
מי זה?
לא, זה הקדוש ברוך הוא. עוברים פה מגוף שלישי נסתר לגוף ראשון נוכח.
הפסוק מתחיל בגוף שלישי נסתר.
משה רבנו אומר, אם תתנהגו כמו שצריך,
אז הקדוש ברוך הוא יברך את תחמך ואת מיימך. ופתאום זה נראה שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו לזוז רגע? סליחה, אתה יכול רגע לזוז?
אה, חבר'ה,
בעשירותי מחלה מקרבך, לא תהיה משקלה את מספר, אני, אני מדבר.
ככה זה נראה.
שמשה רבנו מדבר על הקדוש ברוך הוא, פתאום הקדוש ברוך הוא בא, מזיז את משה על עציד, אמרו לו, תן לי רגע לדבר איתה בצורה ישירה.
אומר אדמור הזקן, וגם יש שיחה של הרבי על הדבר הזה,
שהקדוש ברוך הוא בא להראות לנו כמה הוא אוהב אותנו.
מה אתם חושבים, שזה רק כאילו נוגע,
כאילו משה רבנו מספר לכם איזה משהו מלמעלה?
זה נוגע אליי, אומר הקדוש ברוך הוא. המעשים שלכם,
הפעולות שלכם, מה שאתם עושים, זה נוגע אליי, ממש הרבי אומר, אל עצמות ומהות אין סוף זה נוגע.
ולכן הוא עובר לדבר בגוף ראשון.
וואו, עד כדי כך נוגעים המעשים שבנו.
ואז מה קורה?
אנחנו מתביישים.
אבל זה לא בושה בגלל שכמה אני קטן.
זה בושה בגלל כמה אני גדול, כמה ציפו ממני, כמה הקדוש ברוך הוא נתן בי אמון ואני לא מספיק.
ואז האדם אומר, רגע, אז אני עכשיו
ארצה למלות את רצונו יותר.
בעצם מתחולל כאן איזשהו מעבר,
כשאנחנו מתוודעים לזה,
מתחולל כאן מעבר מאוד מעניין. מהו המעבר?
רוב האנשים,
גם כשהם עובדים את הקדוש ברוך הוא, הם עסוקים בעצמם.
מה יצא לי מזה?
מה יצא לי מזה? מה אני, כן?
איזה ברכה אני אקבל? איזה פרנסה תהיה לי? וגם כשהם באים לפני הקדוש ברוך הוא, אז מה הם מבקשים ממנו?
מבקשים ממנו על עצמם.
תן לי. אני צריך ברכה, אני צריך בנים, אז אני רוצה.
אבל כשאדם מתוודע לכמה הקדוש ברוך הוא מאמין, וכמה הוא נותן בנו אמון, אז אני בבת אחת עובר מלהיות עסוק בעצמי ללהיות מה עסוק?
בוא.
מה אתה רוצה? לא מה אני רוצה.
מה אתה רוצה, ריבונו שלמה? איך אני יכול לשמח אותך?
איך אני יכול לעשות את רצונך? תטיל עלי איזה משימה.
האדם עובר מלעסוק בעצמו למלעסוק ברצונו יתברך. כן.
לא, זה קצת, אולי זה לרומם אותה, אני חושב. זה לרומם אותה, זה לא למחוק אותה. זה לרומם אותה.
אפשר.
אבל זה,
אתה יודע, זה נהיה משני.
זה כמו שאתה מגיע בראש השנה.
אתה יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא בנה חי, בסדר, אתה יכול. אתה אומר לעצמך, עזוב, זה כאילו, זה קטן עליי.
אני רוצה לבקש שהמלכות שלך תתגלה.
הכי גדולה, נזכרנו את זה כאן כמה פעמים, באלול. אנא ה' כי אני עבדך, זה כתוב באיזה, אנא ה' כתוב באות ה', לא באות א'.
זה לא בבקשה ה', תן לי, כי אני העבד שלך מגיע לצ'ופר.
אלא אנא ה' ב-ה', לאן ללכת? כי אני העבד שלך, איפה אתה רוצה אותי?
בהתיישבות, בחקלאות, בכלכלה, איפה אתה רוצה שאני אמלא את רצונך?
בסדר?
דם הלמעלה ממך, כן.
מה למעלה?
הדם הוא למעלה ממך.
בואו נקרא את זה עוד פעם, בא לכם?
אין לכם ברירה, אני מחייב אתכם.
אומר הבעל שם טוב,
מרוב הטענותו של האדם גורם שנתרחק מעבודת השם ומתברך,
שהאדם הוא שפל, אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפילתו ותורתו שפע אל כל העולמות,
וגם המלאכים ניזונים על ידי תורתו ותפילתו.
שאילו היה אדם מאמין כמה היה עובד השם בשמחה וביראה מרוב כל.
האדם היה מבין כמה הוא משמעותי,
אז הוא היה עושה את זה בחשק אחר, נכון?
זה כמו שבאים אליך ואומרים לך,
תשמע, אתה יודע,
לפעמים זה קורה,
תשמע, שעברת איזה שיעור, זה היה לי מאוד משמעותי,
זה נותן לך, אה, זה היה לי משמעותי, אז אני אולי
אתאמץ יותר, אני אזדרז יותר, אני אשים לב יותר.
בסדר, בא לך מישהו ואומר לך, תשמע, הדבר הזה שעשית היה לי מאוד עזר לי, אז אתה אומר,
פעם הבאה אני אעשה את זה עוד יותר טוב.
כשאתה מבין שהמעשים שלך הם משמעותיים,
אז אתה מייחס אליהם יותר חשיבות.
היה יודע את זה, היה ניזהר. וגם לתת אל לב מה שאמר שלמה,
אם תשכבו ממנו שפעתיים, שקד אדם וחוש שומר ושקד על שפתי האיש,
שפתי האדם לנושקה,
וכשהוא אומרה בתורה ותפילה,
מה זה בית דלת וו?
ב...
לא יודע מה זה.
ב...
התחילו ורחימו, נכון, נכון, נכון.
אללה מהכנר, הישר מהכנרת.
נכון, בדרך כלל זה, הראשית אומרת, זה דור.
מתחילו ורחימו, כאן הורידו להיטרש.
ויתחילו אורחימו באהבה ויראה, ואם ישים אליו ליבו, אליו, אל הקדוש ברוך הוא, תשים לב, שימו לב אל הנשמה.
חנה, היא עקרה.
אז היא מתפללת לקדוש ברוך הוא, הוא אומר מה כתוב?
וחנה.
היא מדברת על ליבה, רק שפתה הנאות, וקולה לא ישמע, ותתפלל על אדוני ובכות תזכה. מה זה על? צריך להתפלל אל, לא על.
היא לא מתפללת אל כדי לקבל, היא מתפללת על. אומרת הקדוש ברוך הוא, גם אתה צריך שיתפללו עליך.
גם אתה, יש לך איזו עקרות כביכול,
כי אתה רוצה להוליד מלוכה והיא לא נולדת.
בסדר?
אז ישים אליו ליבו, בוודאי.
מי הוא זה האיש אשר לא חסדנו רטט וזיעה?
כשהמלך הגדול והנורא שומר ושוקד על שפתיים של אדם ניזה וחדל אישים?
זה אחד הדברים שהכי הכי,
כשאנחנו מקבלים יחס
מאדם גדול,
שנראה לנו שהוא לא מגיע לנו היחס הזה, אבל בכל אופן הוא נתן לנו כזה יחס גדול, אז אתה אומר, וואו, אז אני
זה עוד יותר מחזק את אהבתי אליו.
והוא כמו שאמרו, הנבטנותו של רבי זכריה גרמם חורבן,
כך האדם ראוי לשום לב ולומר, כי הוא סולם, האדם סולם מוצא בהרצאה,
וראשו מגיע השמיים. וכל תנועותיו
והעסקה ודיבורו עושה רושם למעלה למעלה.
ותראו איזה תורה חסידית, בא הבעל שם טוב ואומר, אתה גדול, אתה לא קטן, אתה גדול, אתה ענק.
אה, אם אני גדול?
אז אני צריך להתנהג בהתאם.
ודאי, ייזהר בכל דרכיו העסקיו, יהיה לשם שמיים.
מה שאין כן, האדם חושב.
מה, אני ספון?
מה אני ספון זה? מה החשיבות שלי כבר?
לפגום או לתקן למעלה? אה, אז אמרתי לשון הרע, אז דיברתי את זה, מה זה באמת משנה למישהו?
יהיה נרשל משקי למעלה, וזה הולך בשירות ליבו.
אז הפסד גדול.
זה אינו,
כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש וכן וכן וכן.
תורה נפלאה, כי חינוכית,
היא הופכת את כל המגמה.
אל תספר לאדם כמה הוא קטן, תספר לו כמה הוא גדול.
כמה הוא גדול, אז הוא...
בואו נמשיך.
עוד שנייה אחת.
טוב,
יופי.
קושייה מהבעל שם טוב בעניין מה שכתוב בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב
ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.
כן? יש להם בת קול כל יום. מישהו שמע אותה אגב לאחרונה?
שמעתם? מישהו הקליט את זה?
מישהו,
אולי איזה רמקול בירושלים כזה,
לילה, לילה, לפני שבת.
וכן, מה שכתוב, אמר שומר שדרשו שהוא כרוז,
וקשה, אומר הבעל שם טוב,
שדרשו שהוא כרוז.
כן? אם אין שומע כרוז, למה מכריזים?
ואם יש שומע, קשה שהחוש מכחישו.
כי מי זה יאמר
ששמע כרוזים מלמעלה?
ואף אם מישהו יאמר ששמע מי הוא הפתע אשר יאמין לדבריו
וידינו כנביא שקר ואם כן לאיזה תועלת הוא הכרוז ללא יועיל.
כל יום יוצאת בת קול מהר חורב ומכרזת.
מישהו שמע את הכרוז הזה?
אף אחד לא שמע אותו וגם אם מישהו יגיד שהוא שמע אותו אנחנו נגיד לו אתה עובד עלינו אז למה יש כרוז
שיוצא אם אף אחד לא יכול לשמוע אותו ואף אחד לא שומע אותו.
ותירץ
דעית בחגיגה רבי יהושע בר חנינא
הרבקאי קמא קיסר, אך ולאפיקורס העמא דה אדרינו המראה לאפה מיניה,
אך ולעוד ידו נטויה עלינו.
מנדלו ידע במחוג, לך וקמא מלכה.
ויש להבין למה לא דיברו במפורש וגם לאיזה תועלת מביא השעשה.
הוא עונה דרך סיפור.
הסיפור הוא ככה, בחגיגה, מסכת חגיגה, מתרער,
שרבי יהושע בן חנני היה לפני הקיסר והיה שם איזה מין אפיקורס נוצרי.
ואז
הוא עשה לרבי יהושע, הוא עשה לו ככה.
אז רבי יהושע עשה לו ככה.
הוא עושה לו ככה,
ורבי יהושע עושה לו ככה. מה זה כל הדברים האלה? מה זה פה פנטומימה?
חנוך רוזן? מה זה הדברים האלה?
אז הגמרא מבארת, הוא אומר,
הגוי הזה אמר לרבי יהושע,
אתם עם שהאלוהים החזיר את הפנים שלו ממנו. האלוהים כבר לא מסתכל עליכם.
הוא עושה לו ככה.
ורבי יהושע אמר לו,
עדיין ידו נטויה עלינו לטובה.
אז הגמרא אומרת, אז נשמע כל הטריקים האלה, אז תדברו.
הגמרא, מי שלא יודע לדבר בשפת הסימנים,
הגמרא אומרת ככה, ליד המלך מדברים בשפת הסימנים.
לא מדברים בצורה אמורה,
אם הגעת ליד המלך אתה אמור להיות אחד שיודע לדבר בשפת הסימנים.
קצת כמו שהם מדברים בבית הכנסת.
הספרדים לא מדברים על תפילה. אשכנזים, צערנו, יותר נפות הנגע, אצל הספרדים יש יותר... אז מה?
אתה יכול לראות בתפילה,
כלומר, אחרי התפילה כוסית ערק למטה, עם חצי ביצה
זה עובד, הם מבינים אחד את השני עם צורן, הם מבינים, כאילו, שפת סימנים כזאת.
בסדר?
אז אומר הבעל שם טוב,
ויש להבין למה לא דיברו במפורש
וגם לאיזה תועלת מביא השס את זה, הוא פירש.
ויוצא לנו מזה רמז מוסר בעניין הכרוזים שלמעלה שאינו דיבור.
הכרוז שיוצא מהר סיני זה לא איזה בת קול
שמישהו שומע אותה או לא שומע אותה.
אינו דיבור כי אין אומר ואין דברים שם למעלה,
אלא עולם המחשבה,
כי הדיבור הוא גשמי.
וראיה לזה כי מלכותא דערא כי אין מלכותא דרעקיה,
ואין דרך ארץ לדבר המלך עם שריו ועבדה ויועציו כי אם ברמז. כמו שראינו בגמרא, במסכת חגיגה.
המלך, הוא לא צריך, הוא עושה ככה, מבינים, הוא עושה ככה, עושה ככה, עושה, נכון?
הוא לא צריך לדבר יותר מדי, זה דרכו של מלך.
וכאשר גם אתה, במלכות ישמעאל, הנהגתו כך.
וזה שהודיענו השעת
שגם הכרוזים היוצאים ממלך מלכו של עולם הוא ברמז,
וצריך לדע במחוג רמז, מחוג הכוונה למי שהוא רומז לך כמו איזה מחוגה, מצביע על משהו,
רמז הכרוז על ידי המחשבה שבאים לאדם בכל יום הרהורי תשובה,
הוא מחמת הכרוז.
כלומר, הכרוז זה לא איזה בת קול שיוצאת, הכרוז זה איזה מין
מחשבות שבאות לאדם, הרהורי תשובה.
לדוגמה, אני רוצה לשתף אתכם על מחשבה שאני חושב אותה כבר בימים האחרונים.
עכשיו זה הרי בליץ לפני הבחירות, נכון?
אתה שומע את כולם מדברים בלי סוף שטויות.
חוזרים על עצמם,
אומרים דברים שהם לא נכונים.
אתה אומר, איזה השחטה של הדיבור.
והדיבור זה מתנה של הבורא יתברך.
ומשחיתים אותו, והוא כזה, והוא כזה, כמו גן ילדים ממש, אני לא רוצה להעליב את הגננות חלילה, הגננות עוסקות בנשמות קדושות וטהורות,
אז אי אפשר אפילו להגיד גן ילדים פה.
זה ממש מהסוג הנמוך ביותר, השפל ביותר, ככה מתנהגים.
השחתה. זאת אומרת, המחשבה הזאת היא סוג של כרוז על עלבונה של תורה.
כלפיי עכשיו אני אומר, בוא תבין מהו כוח הדיבור,
ובוא נקדש את הדיבור, בוא נשמור עליו.
אז כשבאה לאדם איזה מחשבה, איזה ערעור תשובה, זה הכרוז.
או על דשאר דברים הנדעים למי שעיני שכלו,
שלא יהיה מכלל אלו שנאמר בהם אל תהיו כסוס כפרד, אין אבין,
במתג, ברסן, אידיו,
לבלום. כל מי ששם אמר לבלום אומר תיקון הכללי.
נכון, אל תהיו כסוס כפרד,
רק שנתעורר בעולם איזה פחד ויראה,
ידעו שמרמזים להם מלמעלה, שידבקו בשורש היראה.
משהו יבחין אותך, מראים לך,
רומזים לך, אתם יודעים, זו תורת בעל שם טוב
מאוד מאוד מחזיק מזה שכל דבר הוא
מרמז על משהו. כל דבר שקורה צריך ללמוד ממנו איזה משהו.
אז מראים לך.
אל תגיד, טוב, זה קרה במקרה, תדבק את זה לשורש.
למה הדבר הזה קרה?
מה הסיבה?
קודם כל, זו שאלה יפה.
כן.
כן.
זו ראומה אכזרית באופן כללי.
לא רק לבעלי חיים, גם לבני אדם.
קצירת איברים וכאלה.
כן.
אה, יפה, חזק.
אפשר להגיד כל מיני דברים,
כל מיני דברים.
אבל זה כאילו,
החל מחשבונות שסוגרים, הסידים על האכזריות שלהם.
אתם יודעים שעבר מן החי זה בן נוח, זה מצווה של בן נוח, לא לאכול עבר מן החי.
לאכול רחמנות מינימלית על בהמה.
שאתה לפחות, לפני שאתה אוכל, אתה אוכל, אתה תהרוג אותה.
אפשר להגיד, תראו כמה
שבירו האדם,
כמה חיידק אחד קטן משבש את הכל, וירוס אחד משבש את הכל, אפשר לעשות את זה הרבה מאוד מחשבות.
כן.
בגדול,
הגמרא אומרת במסכת ברכות, שכשמגיעה מחלה לעולם זה כדי לשבור
איזה גאווה, איזה גבות לבב.
מביאים כמה אנחנו פגיעים, כמה האדם הוא פגיע. הנה, בעולם כזה מודרני, והייטק וזה, זה וירוס אחד קטן, וכל המדינות, כולם מפחדות.
עוד קוראים לזה קורונה, כתר.
כן, כאילו זה מגיע מספירת הכתר, מספירת העין,
כן, דברים שהם למעלה מטעם ודעת, לא מצליחים למצוא להם פתרון.
אגב, יש גם בירה קורונה, אבל הלכה בירה, זהו, זה...
ירדו המכירות, זהו, כולם קונים בירה נשק.
אז אומר הבעל שם טוב,
עכשיו, אני רוצה לתת כאן הערת אזהרה, בסדר?
אלא אם כן אתה איזה צדיק על,
שכנראה אני לא מכיר כאלה, להגיד זה בגלל זה, זה מסוכן מאוד.
זה קרה לי...
האדם אולי יכול להגיד את זה על עצמו,
אולי.
גם עליי הייתי שם שם סימן שאלה בסוף.
אולי זה קרה לי בגלל זה.
אנחנו לא, אף אחד מאיתנו לא נמצא מאחורי הפרגוד כדי לדעת מה,
לפעמים זה מאוד מאוד ברור, אבל אף אחד לא נמצא לגמרי מאחורי הפרגוד.
אבל לעשות את העבודה ולנסות,
כן צריך.
כן צריך לנסות.
וכשקוראים לאדם דברים והוא רואה דברים, לא יהיה כמו סוס, שלא מבין.
אלא מראים לך כל מיני דברים,
רומזים לך כל מיני דברים, לפעמים נאמר לך איזה משהו, לפעמים איזה,
לפעמים איזה, איזה,
השבוע היה לי כזה,
סיפור, שמתי לכם בחבורה, הייתי בתחנת אוטובוס ואני לא יודע איך האוטובוס או עבר או לא עבר, עבר ולא ראיתי או לא עבר בכלל.
ו...
אז זה נורא,
כאילו, הצטערתי מזה, אמרתי, עכשיו אין לי כוח, היא תקע פה עוד שעה,
וכאילו, זה היה גם היום הגשום הזה בירושלים.
ואז אמרתי לעצמי, טוב, אז למה הקדוש ברוך הוא עשה לך את זה? מה, שכחת שהוא בתמונה?
שכחת.
אז דבר ראשון, אמרתי, צדיק אתה שבו על כל הבא עליי. מה שצריך, אני...
ודבר שני, אמרתי לעצמי, רגע, אולי הקדוש ברוך הוא רוצה לבדוק את השמחה שלך.
בא לקראתי מחשבה, זה היה בדיוק ראש חודש, זה היה ערב ראש חודש של הדהר.
מי שנכנס לדהר, שמחה צריך לעבוד בעליה, בוא תהיה בשמחה.
אמרתי, יאללה, עכשיו אני בשמחה.
שמחה, איך אתה יודע, שמחה, עוצר רכב,
טרמפ, לאן אתה מגיע?
תפסתי אותו. אמרתי לו, אני אסע איתך למחלף שורש, אולי אני אתפוס איזה אוטובוס.
לפני כן עבר 947. אמרו לי לאן אתה צריך? אמרתי לו אני צריך לפתח תקווה, אבל זה אוטובוס שראיתי אותו שעובר, אז כל הדרך הוא משמח אותי.
הוא אומר לי, אנחנו נשיג את האוטובוס הזה, אל תדאג. ואני אומר לך, איפה הוא? זה זה, לא, הנה, הוא כזה.
בסוף הגענו לצורף למחלף שורש, הוא עוצר, פותח את הדלת ואומר לי,
תהיה עשיר ותרוויח ותביא את המשיח.
סוגר את הדלת, איך שאני סוגר את הדלת, האוטובוס מגיע.
הגעתי הביתה באותו זמן.
אז זה היה סוג של איזה.
קרה לך משהו, איחרת, אתה יכול להתייחס לזה בצער,
וכאילו נזרקת מהגלגל, ואתה יכול להגיד,
מישהו כאן יזמן לך איזה מבחן כלשהו,
תעמוד בו,
תרגיל את השמחה.
בדרך אפשר,
בלי סימני קריאה,
כי אנחנו לא יודעים, אנחנו לא נביאים,
אבל עם איזה סימן שאלה ומראה כיוון. וזה הכרוז,
זה הבת קול.
זה הבת קול.
אני אסיים בזה, כל שנה אני בפורים מתחפש לאיזה דמות כלשהי,
מצדיקי עם ישראל
שנה שעברה היה רבי יוסף קארו
ולפני שנתיים זה היה
זה שנה ספרדי, שנה אשכנזי
שנה שעברה היה ספרדי ולפני שנתיים היה הרב גץ אולי
לפני שלוש שנים היה
השפת אמת והיה רבב�ה סאלי והיה הרב אלובה והכל וזה.
והשנה כמובן יש דמות, אני לא אגיד לכם מי כי זה אחד הסולות הכמוסים במדינה
אם לא הכמוס שבהם,
אבל אני מתלבט,
אני מתלבט,
היה לי איזה רעיון, עוד רעיון, לא?
ואז
נכנסתי לחדר העיון, נכנס לחדר הרבנים במכון,
הוא מתחיל לדבר איתי על הצדיק הזה
איזה עשר דקות.
ספר לי על הצדיק הזה סיפור, בלי שאני אגיד לו כלום, אוי, אתה שומע ככה וככה, אמרתי להם להגיד ככה ולהזכיר את השם של הצדיק הזה?
הוא מדבר איתי על עשר דקות, מזכיר את השם שלו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.
אמרתי, אוקיי, הבנתי, תודה רבה, קיבלתי את מה שאני צריך.
הקב'ה שלח לי את הרמז.
שנזכה רבותיי,
חזקו ואמצו בארבע ורבע חבורה במדרש, בבית המדרש מקדימה ובחמש ורבע יצחק.
חמש, חמש.
יש לנו כאן אומן אורח, טבריאני, מהטברנה בטבריה,
יצחק לוי.
הולכים לנגן ביחד ניגונים קדושים לכבוד שבת.
שבת שלום.
