טוב, צהריים טובים. אנחנו לומדים כתר שם טוב,
שזה תורות קצרות מרבי ישראל בעל שם טוב.
בפעם שעברה ראינו את השלוש תורות הראשונות.
נמשיך, יש פה כמה תורות נפלאות.
אני מקווה שנגיע לתורה ד' היום,
שקשורה מאוד לשבועות,
לקבל התורה.
אבל נראה לפי הסדר, כדי שלא נפסיד כלום.
אז הגענו לתורה קצרה,
שתורה א' ג' זה נקרא.
מהבעל שם טוב פירוש הש״ס יצאה בת קול ואמרה כל העולם ניזון בשביל חנינה בני.
כן,
וחנינה בני די לו בקו חרובין מערב שבת עד ערב שבת. זו בת קול שאומרת שבעצם העולם מתפרנס
בשביל רבי חנינה בן דוסא, ואילו רבי חנינה בן דוסא בעצמו הוא מסתפק במועט.
איך מפרש את זה הבעל שם טוב? אני אומר לכם שזו דוגמה לקריאה חסידית.
בשביל זה לא עבור אלא בשביל.
בשביל, בצינור. כי שביל הוא צינור
שפתח צינור ושביל השפע.
זה שכתוב בשביל חנין אבני.
עכשיו אני מקווה שאתם מבינים
מה ההבדל בין שני הפירושים.
בסדר?
אני קורא בדף שחילקתי לכם,
בעמוד הראשון, תהפוך את הדף,
ואז יש שם פסקה שלישית, אתה רואה?
מהבעל שם טוב, פירוש, בסדר.
לפי הפירוש הראשון,
זה מין אמירה כזאת, כל העולם עובד, טורח וכולי.
תדעו לכם, יש איזה צדיק אחד
שקוראים לו רבי חנינא בן דוסא,
והוא יושב בבית, אומר תהילים והוא צדיק, וכולכם מקבלים בכלל בזכותו,
בסדר?
זה כמו שאני רוצה עכשיו להשקות איזה צמח,
לידו נמצאים כל מיני עשבים וזה. עכשיו אני לא יכול לדייק רק על הצמח, אז אני משקה את הצמח, גם העשבים כאילו מקבלים, על הדרך.
בסדר? אז עוד אנשים מרוויחים. אז זה כאילו אמירה אחת.
הצדיק הוא,
התורה של הבעל שם טוב היא מאוד מאוד חשובה כי היא גם מאפיינת את ההבדל
קצת בין החסידים לבין המתנגדים, כן?
אז יש כאילו איזה צדיק אחד שהוא למדן,
שהוא יושב ולומר, כל השאר כאילו ניזונים בזכותו.
הבעל שם טוב אומר לו, לא ככה.
בשביל זה לא בגלל, בעבור, אלא בשביל זה בדרך.
כל העולם ניזון
בגלל הדרך שרבי חנינא פרץ.
הוא פרץ איזשהו שביל, איזשהו צינור,
השפיע על אחרים לצורך העניין, בסדר? גרם לאחרים ללכת בדרך הזאת,
ולכן הרבה אנשים שהולכים בדרך הזאת ניזונים.
מה הדרך שרבי חנינא בן דוסא השפיע על אחרים? אתם יודעים שרבי חנינא בן דוסא הוא הדמות של הצדיק בעצמו,
כאילו הוא הבעל שם טוב של הגמרא,
כי אין ממנו הלכות.
ממש מזכיר את הבעל שם טוב. אין ממנו הלכות, יש ממנו הרבה מאוד סיפורים.
כמו הבעל שם טוב, הבעל שם טוב, אין ממנו פסיקת הלכה, יש ממנו הרבה מאוד סיפורים.
סיפורים כאלה של מופלגים, של מופתים ושל השבת אבדה בצורה כאילו מאוד מאוד מופלגת. אז הוא כאילו מעביר לכולם את השביל הזה, את הדרך הזאתי,
שאדם צריך להיות חסיד בדרכו.
חסיד.
ולהשיב אבדה גם אם הדבר הזה הוא
גובה ממנו הרבה מאוד טרחה.
והרבה מאוד מאמץ וכו' וכו'. אז יש איזה צדיק כזה, שהוא לא צדיק לעצמו,
שהוא לא צדיק ומכופר בתוך עצמו, אלא הוא מנחיל איזושהי דרך לרבים, רואים אותו, ורבי חנין בן דוסו הוא מאוד מאוד כזה, הוא מסתובב,
הוא בדרכים, עובדה שהוא מוצא אבדות,
עובדה שיש לו חמור, כאילו אנחנו פוגשים אותו,
הסיפורים עליו הם סיפורים שקורים בדרך, ברחוב,
ואנשים רואים אותו,
וכאילו לומדים ממנו, לומדים ממנו.
אז בזכות זה שאתה הולך בדרכו של רבי חנין למדינת הלימודים שהיה
עליו השלום באבי הפצועים, שמחה הולדסברג.
שמחה הולדסברג היה ילד בשואה,
כמדומני.
אה, קודם כל אני התחייבתי התחייבות שיש בה ממש
לתקן טעות שטעיתי בשיעור הקודם.
לא השיעור הזה הקודם, השיעור הקודם שהייתי כאן. אמרתי בטעות חמורה מאוד שאת השיר כל הארץ דגלים דגלים,
הדברו לוין קיפניס,
אבל זה לא לוין קיפניס.
אני טעיתי.
זה רפאל ספורטה.
אני מודה למי שהפנה את תשומת לבי, הדוקטור יצחק שורץ,
שהעיר את עיני, הזכיר לי, רפאל ספורטה,
יש לו ספרון כזה שנקרא מנורה וענפי זית, והוא המציא את השירי הילדים שכולנו שרים ביום העצמאות,
כל הארץ דגלים דגלים, מנורה וענפי זית,
שמן טוב ואור יהל, אור בבית, אור בארץ אור בבית,
ושלום על ישראל, שירים ששמנו אותם בתור ילדים.
אז אני, התחלף לי לוינקי פניסברג, רפאל ספורטה,
כל אחד מהם כבודו במקומי מונח.
אז סגור סוגריים.
עכשיו נחזור לעניין שלנו.
איפה היינו?
אחר כך נגיד לבן דורסברג. אבל כן, אבל מה אמרנו עליו? שהוא הולך, שיש לו איזה שביל, שיש לו איזה דרך. אה, כן, הזכרתי. לא, למה לא הזכרת לי? שמחה אולטסברג.
אה, זהו, שבתאי.
אז שמחה אולטסברג היה ילד של השואה.
אבל מי... בסדר, אז זה סיפור אחד, שהוא חווה כזה, זה שהוא החליט להיות... אבל מי שגרם לו
את ההשראה הזאת להיות אבי הפצועים,
זה המפגש שלו עם רב אריה לוין.
זכר צודיק לברוח. הוא פגש את רב אריה לוין כאן בירושלים,
והמפגש שלו עם רב אריה לוין, הוא כאילו טלטל אותו,
הצדיק הזה, רב אריה לוין, שהוא החליט שהוא רוצה להיות צדיק, אבל הוא לקח לנו את הפרויקט של אבי הפצועים,
כן?
שמחה אולצבג.
אז אתה רואה מה קורה לאדם רגיל,
כל אחד מאיתנו,
מה קורה לנו כשאנחנו מפגשים איזה אדם גדול. האדם הגדול הזה פותח לנו איזשהו שביל, אנחנו רואים איך זה נראה.
אז אומר הבעל שם טוב, אל תחשוב שרבי חנינה בן דוסה היה איזה צדיק מסתתר בינו לבין עצמו, ופשוט,
תדע לך, כל העולם ניזון בזכות המעשים הנפלאים שלו שהוא עושה בינו לבין עצמו. לא.
הוא יצר שביל, הוא בנה צינור, הוא חולל שפע בעולם שרבים הלכו בדרך הזאת, ולכן הם ניזונים בשביל.
אבל אתם גם מזהים את הקריאה המחתרתית פה,
בשביל, לא עבור, אלא בשביל, השביל הזה מתחיל כאן.
מנסים בנק למעיין.
יפה.
הייתי פעם שלישית, זה עוד קצת,
זה היה מתנהג בשפע וזה היה פעם שלישית. אה, יפה. אל תתכבש. יפה. טוב, זה בסדר גמור.
הלאה, הלאה. אז בסדר? עכשיו, איך אתם, רק אני רוצה לשאול, לבדוק דופק. אתם בסדר עם זה שאנחנו עוברים מתורה לתורה? אתם מבינים? זה בלי נושאים. אין לנו נושא לשיעור. אנחנו פשוט... אתה רוצה דף? יש פה עוד דפים?
בכבוד, כבודו. הנה.
אז הלאה.
אז זו תורה אחת נפלאה, מתוקה.
הדבר אשר יקשה מכם, תקריבון אליי.
טוב,
כמובן, הפסוק הזה אומר אותו משה רבנו.
עכשיו תראו איך הבעל שם טוב קורא אותו.
עוד פעם, כל קריאה הוא עושה כאן הפתעה.
תראה שבעל שם טוב בשם הרמב״ן,
הרמב״ן באיגרת הרמב״ן, שציווה לבנו,
אם מסתפק לך באיזה דבר, איך לעשותו,
כשיש בו דרכים לצדד לכאן ולכאן,
או שיש לך ספק אם הוא מצווה אם לאו,
ואם יש לעשותו או למנוע ממנו, תכף ננסה להבין איך יכול להיות דבר שיש לי ספק אם יש מצווה או עבירה, מה זאת אומרת? תסתכל בשולחן ערוך, תכף נראה.
והדבר שיש לאדם הנאה ממנו יכוון למצוא ראייה להתיר את האסור עד כאן, אז מה נעשה?
אז תראה קודם כל לסלק מעסק דבר זה הנאת עצמך או
כבודך ואחר כך תראה לצדד לכאן ולכאן ואז השם יתברך יודיעך האמת
ותלך לבטח.
וזה שכתוב והדבר אשר יקשה מכם
שאינכם יודעים איך לעשותו
או למנוע הספק
זה נולד מכם שיש בו הנאתכם.
על כן
תסלקו מדבר זה הנאתכם ותקריבון אליי.
הכוונה שיהיה לשם שמיים בלי שום פנייה בהנאה,
אז הוא שמעתיו ואתן לו הבנה איך להתנהג וקל להבין.
זה קל להבין אבל לא קל להעשות,
כן, אז תכף ננסה להבין איך עושים את זה, ראובן,
זה דבר מורכב ביותר,
אבל בוא ננסה רגע להבין מה הוא אומר כאן. קודם כל איך הוא קורא את הפסוק.
הדבר אשר יקשה,
הוא כאילו שם נקודה אחרי המילה יקשה.
הדבר אשר יקשה זה קשה, למה זה קשה?
בגלל שזה מכם,
כי זה נוגע אליי, כי יש לי עם הדבר הזה הנאה,
או יש לי עם הדבר הזה איזושהי שמחה וכו'.
אז מה תעשו?
סרקו את ההנאה ותקריבו אותו אליי,
אל הקדוש ברוך הוא, ואז תקבלו עצה טובה.
בסדר?
מה?
לא.
אז בואו רגע ניתן כמה דוגמאות.
אמרנו שהוא כאן אומר שזה איזושהי התלבטות,
איך יכולה להיות התלבטות כזאת?
אז אני אתן דוגמה. לדוגמה,
נגיד מורה או רב מתלבט האם לתת תוכחה לתלמיד שלו.
בסדר?
כאילו תלמיד עשה משהו לא בסדר, אבל אני מתלבט אם את התוכחה.
אם התלמיד הזה,
תוכחה זה דבר טוב, אבל תלוי איך היא נאמרת. אם היא נאמרת לשם שמיים, זה דבר מעולה. אם היא נאמרת לא לשם שמיים, זה לא דבר... מתלבט, לתת, לא לתת, לתת, לא לתת.
בסדר?
התלבטות.
אני לא רוצה לפגוע מצד אחד, מצד שני, אם אני לא אגיד את התוכחה, אולי הוא
יפסיד התלמיד הזה, אולי... התלבטות.
אז אומר הבעל שם טוב, תקשיב,
תבדוק את עצמך,
תשאל את עצמך שאלה,
תדמיין את זה.
האם כשאני אבוא לתת לו תוכחה, תהיה לי איזו הנאה?
אני ארגיש כזה,
או שאני סובל כל הדרך אל התוכחה וגם בתוכחה עצמה. אם אני סובל, מצוין,
סיוון שזה, אבל אם יש לי הנאה מהדבר הזה,
אז בסדר?
כאילו תסלק את עצמך מהנגיעה.
עכשיו, אני רוצה לבאר את זה עוד טיפה.
לפעמים,
לפעמים האופן שבו אנחנו מנסחים את השאלה
קובע את התשובה,
בסדר?
על אותו נושא.
אני אתן לכם דוגמה בהלכה,
אוקיי?
ההלכה אומרת שאם אני הולך ברחוב, יש רחוב שמוכר תשע חנויות
כשר ואחת טרפה, ואני מוצא בשר בחוץ.
מה הדין של הבשר הזה?
הוא כשר. למה?
כל דה פריש מרובה פריש. כשאני שואל את עצמי, מאיפה הבשר הזה פרש?
תשובה.
יש תשע אפשרויות שהוא פרש מחנות של כשר.
ורק אפשרות אחת שהוא פרש מחנות של טרף,
הבשר הזה כשר, מותר לאכול אותו.
לעומת זאת, אם קניתי בשר
מאותן תשע חנויות, אבל לא שמתי לאיזה חנות נכנסתי,
האם זה היה לחנות של הטרף או לחנות של הכשר?
ועכשיו אני בא ושואל את עצמי בבית, מאיפה נקנה הבשר?
בזה אומרת הגמרא, אסור לך לאכול את הבשר, זה 50-50, זה נקרא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, כי השאלה היא מאיזה חנות,
והתשובה יכולה להיות או מהטרף או מהכשר.
זה כאילו האפשרויות, בסדר?
כלומר, ההלכה משתנה לפי השאלה.
אז הרבה, סגור סוגריים, בסדר? זו סוגיה רחבה, מסכת קידושין ועוד מקומות,
מסכת כתובות,
יש שם תוספות ריד יפה ותוספותים ועוד, סוגיה ידועה, רב שמעון, נדבר עליה.
כל דה פריש מרובה פריש לעומת כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. הדבר הזה נכון גם ברמת הנפש.
אותה סוגיה, אותו עניין, כשאני מחליף את השאלה אני מקבל תשובה אחרת. אני ארצה לספר לכם סיפור בדיוק על הבעל שם טוב הזה.
הייתה פעם, פה במכון מאיר, לפני הרבה שנים זה היה,
היה ערב אחד שהיו בו שתי חתונות של תלמידים שהזמינו,
הייתי מוזמן לשתיהן,
ואי אפשר היה להיות בשתיהן, זה היה חתונות במרחק גדול אחת מהשנייה. אחת הייתה
באזור ירושלים ואחת הייתה בדרום הרחוב.
אז אתה צריך להתלבט מה, לאן לנסוע, נכון?
ככה, ככה, ככה, ככה, בסוף אמרתי, טוב, אני אסע לחתונה,
לחתונה הקרובה,
כן?
עכשיו, ברור שאני לא עשיתי את זה בגלל שזה קרוב,
זה גס מדי, אבל
כל הזמן שאלתי את עצמי איפה, איפה אני,
כאילו, איפה אני צריך להיות, או משהו כזה. ואז החלפתי את השאלה.
אמרתי, רגע, רגע, שנייה, בואו ננסה, תשאל רגע את השאלה בצורה אחרת.
לא איפה אתה צריך. לא שאלתי איפה אני רוצה להיות, רוצה,
או שאתה רוצה להיות במקום הקרוב, שאלתי איפה אני צריך להיות.
החלפתי את השאלה, ואמרתי, איפה הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אהיה?
את הזווית מהצד שלו.
והתשובה שלי במקום התהפכה.
ואז מה גיליתי?
גיליתי את הדבר הבא, תקשיבו טוב.
כשהבחירה הראשונה שלי הייתה,
לאיזה חתונה ללכת?
זה היה ללכת לחתונה שיותר ישימו לב אם אני לא אגיע,
כי בחתונה באזור המרכז,
החתן ביקש שאני אברך איזה ברכה.
אם אני לא מגיע,
אני צריך להודיע לו שאני לא מגיע.
בחתונה ההיא, אומנם הוא לא ביקש שאני אברך ברכה, כי היו שם הרבה מאוד,
חתונה ראשונה, וסבא וסבתא.
ואז כאילו, אם אני לא אגיע לשם,
אולי אפילו לא בטוח שישים לב שאני לא הייתי.
זו כאילו הייתה האמירה מצידי.
אבל כששאלתי כביכול את הקדוש ברוך הוא, בהורים ובתומים שיש לי,
לאן נראה לך שאני צריך ללכת? אז מייד את התשובה, אתה צריך ללכת לדרום ולא פה.
כי שם הוא יותר צריך אותך, או שם הקשר הוא יותר זה,
אפילו שאתה לא מברך, וזה מה שעשיתי, נסעתי, הייתה נסיעה, אני זוכר, ארוכה, הייתי גמור.
אבל,
כלומר, כשאתה מסלק את הנגיעה שלך, איפה ישימו לב יותר, פה, שם, אתה עובר רגע לדבר,
שנייה, לנסות לשאול את הקדוש ברוך הוא מהמקום שלו,
זה אותו נושא, זו אותה חתונה, זו אותה סיטואציה,
אבל פתאום זה משתנה.
אז זה מה שהוא אומר כאן, כשיש לך ספק לכאן או לכאן,
אז קודם כל תראה לסלק מעסק דבר זה, הנעת עצמך או כבודך.
בסדר?
כלומר, איפה ישימו לב, איפה זה, פה ברכה, פה לא ברכה, אני אסלק את זה,
ואחר כך תראה לצדד לכאן או לכאן, ואז השם יתברך יודיעך האמת ותלך לבטח. זה עצה נפלאה מהווה על שם טוב.
ואני מתרגם את העצה הזאת באופן שבואו רגע ננסה שנייה
לשנות את השאלה.
ואני אומר לכם שאני עושה את זה הרבה.
משנה את השאלה, וזה מדהים אותי כל פעם מחדש שאני מקבל תשובות שונות במקום.
לדוגמה,
בדיוק, אני אתן לכם עוד דוגמה,
עוד פעם, אתה יכול להביא לי כוס מים לשמיים, ממש, תודה, סליחה שאני מטריח אותך.
אני אתן לכם עוד דוגמה.
לפעמים קורה לי,
סליחה שאני אתן לכם דוגמאות בסדר מעצמי,
רק על עצמי לספר ידעתי, ויש לי גם הרבה כישלונות,
אבל אני לא מספר אותן פה, כי זה לא נעים.
ואני מספר פה רק את ההצלחות.
אבל יש הרבה יותר כישלונות מההצלחות.
מגיעה השבת, אני מכין שיעור, יש לנו שיעור נשים, אני מכין שיעור ביום שישי, יש לי דף, בדרך כלל ממש עם דפים והכול,
שיעור כזה מסודר, יפה כמו שצריך.
אבל אתם יודעים, תוך כדי שבת דברים מתגלגלים, מתבשלים, ואני עולה לדבר בקהילה,
בדרשה אצל הגברים,
ויוצא איזה דיבור שהוא דיבור חשוב.
אני מרגיש, הוא כאילו יצא איזה משהו.
ואז מתחילה המחשבה, אוקיי, אז מה להעביר בשיעור נשים?
האם להעביר את השיעור שתכננתי, יש לי דף,
הוא מסודר,
הוא יותר מכובד וכל זה,
וגם חלק מהאנשים היו בעזרת נשים וכבר שמעו את הדרשה,
אז כאילו זה,
או להגיד, עזוב אותך עכשיו הדף.
עכשיו הדבר הזה כנראה, הוא נראה לי שהוא חשוב יותר.
תודה, ברוך תהיה.
ברוך אתה, נו, נעים, חמש שעה, כל מי אעביר.
אז אם אני שואל את עצמי,
ואני אומר לעצמי, תשמע, אחד מדף, זה הרבה יותר זה, מה, אתה עכשיו תתחיל כל פעם עם זה?
אבל אני עוצר ואומר, רגע, הקב'-ברוך-הוא, מה נראה לך שצריך לדבר פה?
אז הרבה פעמים התשובה היא, תחזור על מה שאמרת למעלה בגברים,
תחזור על זה עוד פעם, צריך לשמוע את זה, זה חשוב.
לא סתם שלחתי לך את הדיבור הזה,
בסדר?
ויש לי בקהילה כזה מדף עם דפים, יש שם ערימות של דפי המקורות שהכנתי ולא השתמשתי בהן, כי פתאום בא משהו אחר, בסדר?
אז כשאתה מחליף את השאלה, אז רק להחליף את השאלה.
במקום להגיד מה אני אעביר,
את הדרשה או את השיעור שהכנתי,
זה להגיד לקדוש ברוך הוא,
מה נראה לך יותר נכון שצריך להעביר פה את זה או את זה?
התשובה לפעמים, לא תמיד, אבל לפעמים התשובה משתנה.
זה מה שאומר כאן הבעל שם טוב.
זאת יצאה נפלאה.
היא יכולה להישמע יומרנית, כאילו אתה מדבר עם...
זה לא, כאילו, זה פשוט טיפה,
אבל כשאדם טיפה מזיז את עצמו, זה הכול, מזיז את אזור הנוחות, כי באמת זה הרבה יותר נוח להעביר שיעור מדף,
זה יותר בנוי, זה יותר מסודר, אתה יותר בטוח, אתה יותר מכיר, אתה פה, ופתאום אתה מזיז את עצמך, ואומר, שנייה, יש כאן
לא אני הנושא ולא הדף הוא הנושא, הנושא הוא שנעשה ביחד רצון משה מתברך, זה הנושא.
אז אולי בשביל הדבר הזה
יותר טוב שנגיד את הדרשה. בסדר, הבנתם את הרעיון?
אז עניתי לך על השאלה.
עכשיו, אני רק אגיד עוד משהו אחד על התורה הזאתי.
זה עובד במיוחד בדברים שהם באמת לא מצווה או עבירה מובהקים.
התלבטויות בין טוב לטוב,
בסדר?
התלבטות בין טוב לטוב, זה טוב וזה טוב, רק אני לא יודע איזה טוב לעשות.
או דברים שהם, כמו שאמרנו, עניין של תוכחה,
עניין של כל מיני החלטות, דברים שאדם מבקשים לך לעשות איזשהו משהו בקהילה הזו, או לא משנה, כל דבר,
לעשות או לא לעשות, לגשת או לא לגשת,
כל מיני דברים מהסוג הזה שהם
אזורי ביניים כאלו.
אם אתה מסלק
הנעת עצמך וכבודך,
מסלק את עמיקם,
אז ותקרבנו אליי. אתה מתקרב לקדוש ברוך הוא ואתה מקבל
איזה בהירות, איזה, איזה, אתה מבין,
זה הדרך, ככה צריך לעשות.
בסדר?
לא, זו עצה קדושה, ממש.
יפה.
כן.
יש, על הדבר הזה גם,
אתה יודע, על הדבר הזה יש גם תורה נפלאה של השפת אמת,
שנזכיר אותה גם.
כשאברהם אבינו שולח את אליעזר,
אליעזר עבדו להביא אישה ליצחק,
אז אליעזר מתחיל לקשוט קושיות.
הוא אומר לאברהם, אולי לא תובע אישה ללכת אחריי,
אשר אשיב את בנך אל הארץ אשר רצית משם?
כאילו, ואז אברהם מזהיר אותו, תיזהר.
מה פתאום אליעזר מתחיל לקשוט קושיות?
אז אליעזר בעצמו שאל את עצמו למה הוא עושה את זה, מה פתאום הוא מתחיל להעלות ספקות?
הנה, יהיה בסדר, בסך הכל אברהם לא שולח אותו לאיזה משימה לא הגיונית, שולח אותו למשפחה, להביא כלה, זה היה מאוד מקובל.
אז הגמרא אומרת שאליעזר, בעצם הוא אמר, אולי, אבל הוא התכוון אליי.
כי לאליעזר הייתה בת,
והוא בנה על זה שיצחק, התחתן עם הבת שלו.
תודה רוני, תודה רבה.
אז הייתה לו נגיעה בדבר, היה קרוב אליו, ולכן הוא התחיל.
מה עשה אליעזר כדי לנטרל את הנגיעה? הוא סיפר את הנגיעה, כשהוא הגיע לבית לבן, הוא סיפר.
הוא אומר, תראו, אני אמרתי לאברהם, אולי לא תובע האישה ללכת אחריו, ושם כתוב, אולי בכתיב חסר, אליי.
כלומר, אני אספר לכם, יש לי נגיעה.
ברגע שאדם מודה שיש לו נגיעה, וכאילו הוא אומר, הקב' תעזור לי להתנקות ממנה,
אז הוא מקבל עצה טובה.
ורואים שאליעזר
עמד בשליחות שלו, ובזה הוא יצא מארור לברוך.
אז כמעט כל דבר כרוך וקשור באיזושהי נגיעה, יש לנו איזושהי נגיעה או של כבוד או של מעמד או של איזושהי הנאה וכולי,
והחוכמה היא לסלק, השאלה איך מסלקים את זה, איך אני אצא מעצמי,
והתשובה שהבעל שם טוב כנראה נותן כאן זה פשוט תנסח את זה בצורה שונה.
תנסח את השאלה לא מה אני רוצה, לא מה אני רוצה, אלא הקב'
מה אתה רוצה, לאן אתה רוצה שאני אלך, מה ישמח אותך, מה יהיה רצונך, כמו המשנה באבות.
והניסוח השונה הזה פותח אפשרות שבאמת אדם יקבל איזושהי,
מה שרבי נחמן קורא, אור בהירות הדעת, איזו בהירות
שברור לו שאה, אם אני מנסח את זה ככה,
אז זה אחרת לגמרי.
אתם יודעים, הרבה מאוד דברים זה עניינים של ניסוח.
כשבעל אומר לאשתו
איזה שטויות מדברת, זה לא נכון,
מול זה שהוא אומר לה,
תשמעי, יכול להיות, אבל לי זה נראה אחרת, אני חושב אחרת.
בסדר?
במשפט הראשון הוא כאילו תוקף אותה והוא מדבר בשם איזה אמת אובייקטיבית.
במשפט השני הוא אומר, אני לא מדבר כלום על האמת, אני מדבר רק עליי, לי זו מירה אחרת.
מדברים על אותו עניין, אותו נושא, רק שינו את הסמנטיקה,
את הניסוח,
וזה עולם ומלואו. אז גם כאן, בהקשרים הללו,
שינוי של הניסוח
נותן עולם ומלואו.
יופי,
זו כבר התורה השנייה שלמדנו היום.
התורה השלישית,
יאללה, מהבעל שם טוב,
פירוש על הפסוק נשב הטו את לבבו, על שלמה המלך
שאין לך שום תיבה בתורה שאינו סובל שתי משמעויות
שהוא בחינת דוך רבנוקבא
ואם כן אין לך שום דבר נברא בעולם שלא יהיה כלול מהכל
והבחירה נתונה לו להטות
לאיזה בחינה שירצה,
לקח נשב הטו את לבבו.
כן?
אני מבין שהוא מפרש את זה בצורה חיובית.
כן, נשב, הוא כאילו מפרש את זה אצל שלמה המלך,
זו תורה מדהימה כשאני חושב עליה פעם נוספת.
נשב ייטו את לבבו, הכוונה, הרגשות שלו. יש לתוך
עולם הרגשות, בתוך האישיות שלנו, נקרא הנשים שבתוכנו.
למה? כי הרגשות רובם מנוסחים בלשון נקבה.
אהבה, שנאה, שמחה,
טהרה, התלהבות.
זה הכל בלשון נקבה, נכון? אומרים התלהבות גדולה, שמחה גדולה, אהבה גדולה, שנאה גדולה חלילה.
הרגשות מנוסחים בדרך כלל בלשון נקבה.
אז נשב זה כאילו עולם הרגשות.
נשב יטו את לבבו.
אומר הבעל שם טוב,
כל דבר בעולם יכולות להיות לו כל מיני זוויות שאתה קורא אותן.
ולכן העולם הרגשי שאתה מצוי בו הוא יכול להשפיע
על האופן שבו אתה מפרש אפילו את התורה.
בסדר?
אפילו את התורה.
אין לך שום תיבה בתורה שאינו סובל שתי משמעויות שהוא מבחינת דוכא ונוקבא. כלומר, יש את התורה שירדה משמיים ויש את איך אני קולט אותה.
איך אני קולט אותה.
אתם יודעים, זה כמו,
לפעמים זה עניין של אפילו של ניקוד, של הטעמה, נכון?
אחת הדוגמאות היפות זה על יעקב,
שאומר
קטונתי מכל החסדים ומכל האמת.
יש שם מחלוקת טעמים.
האם אתה אומר,
זה אשכנזים, האם קוראים את זה ברביע?
קטונתי מכל החסדים ומכל האמת.
זה כאילו טעם כזה יורד.
זה מתאר את יעקב מבוהל, מפוחד.
אבל יש כאלה שקוראים את זה בחצי גרש.
קטונתי מכל החסדים ומכל האמת. אתם רואים את ההבדל? שומעים את ההבדל? בין קטונתי ובין קטונתי.
הקטונתי השני הוא אופטימי, הוא סומך, כאילו אני קטן, אבל הקדוש ברוך הוא אתה גדול, אז אני סומך עליך.
אז על אותה מילה,
אם אתה קורא אותה בניגונים שונים, אתה בעצם מקבל פרשנות שונה.
האם אתה שם נקודה או סימן קריאה או סימן שאלה?
נשב עיטו את לבבו.
הבעל שם טוב כאן בעצם אומר שהעולם הרגשי שלנו יכול להטות את החוכמה לכיוונים שונים.
אם אדם מגיע עם
יצחק, החיים קשים, מה אתה נאנח?
עייף. עייף אתה.
אז אם אדם מגיע
עם דינים,
מגיע עם דינים,
מגיע ככה, אז הוא גם ככה יראה
גם בתורה, הכל יהיה דינים, הכל יהיה, כן, יש לו,
יהיו לו ראיות,
הוא גדל באיזה חינוך כזה נוקשה, אז הוא יראה בתורה, יאיר לו כל הזמן המילים הנוקשות,
העונשים, הלווים, כן, ככה.
ואם אדם מגיע עם חסדים, הוא יאיר לו הלבן יותר.
אז ממילא אדם גם יכול להטות את לבבו שלו,
בסדר?
כן,
אירוע פרשנות רגש תגובה, כן,
כן.
לפעמים גם את האירוע, צריך לדייק כי הוא רואה את זה, אבל רבי משה מספר פה על מודל טיפולי ידוע שנקרא אפרת, אירוע פרשנות רגש תגובה, בסדר?
מישהו עקף אותך בפקק,
עקף אותך, חתך אותך, זה האירוע.
הפרשנות שלך בתוך האוטו, אני מכיר את האנשים האלה, הזבנים האלה,
אני יודע מי הם שווים, בן אדם הזה גם לא עושה מילואים, הוא גם רוקץ, הוא גם לא משלם מיסים, אתה כאילו זה.
הרגש,
והתגובה, תעקוף אותו בפעם הבאה עם צפירה וככה זה, זה התגובה.
עכשיו, נגיד שלידך באוטו יושב רבי משה
ואומר לך, תקשיב, וואי,
אתה ראית מה היה שם?
הוא עם אבי נקרם, עם אשתו, עם כזאת בטן, בטח הוא טס לבית חולים, אשתו בחודש שניים אצלו.
אה, הוא כאילו, זה.
הפרשנות שלך מיד זה, הרגע שלך, בוא נגיד על הפרק תהילים שיספיק להגיע לבית חולים ולא תלד באוטו והתגובה אתה תזוז הצידה ותפנר לו את הדרך לעבור אותו אירוע עכשיו החוכמה היא לפרשן את זה גם כשמשה לא לידך באוטו ולהגיד מי אמר
שזו הפרשנות היחידה לאירוע שאני רואה אולי
יכולה להיות פרשנות אחרת טיפה לשחק עם זה ואז אתה מגלה שבאמת הרבה מאוד פעמים הפרשנות הראשונית שאנחנו נותנים לאירוע היא דווקא הפרשנות הלא נכונה שלו
מה שקופץ לנו ראשון זה זה,
ואם אנחנו טיפה מתאמצים, אנחנו מעניקים,
אנחנו יכולים להעניק פרשנות אחרת, ואז גם הרגש שצף הוא אחר, והתגובה היא אחרת.
כן.
למה?
כן. נכון.
אז נשב יתו את לבבו, הכוונה, העולם הרגשי בהחלט יכול להטות את העולם השכלי שלך.
בסדר?
ואם אדם מגיע
בראש טוב, מגיע בעין טובה מראש, הוא מגיע ב...
אז הוא גם יראה דברים אחרים.
יש מי שמגיע לדייטים, כן, הוא מגיע ביקורתי כבר מראש, אז הוא מתפלא, למה לא הולך לו? תשמע, כל הבחורות שלהם מלא פגמים! מראש הגעת ביקורתי, מראש הגעת עצבני מהבית, לא יודע מה.
הנגיד המגיע בעין טובה, אז הוא רואה דברים טובים.
מה אתה אומר לי?
איך הבעל שם טוב ראה... אתה יודע מה הוא ראה, הבעל שם טוב?
אתה שואל אותי איך הוא ראה?
הבעל שם טוב,
קודש קודשים,
הוא רואה את הפסוק הזה, הוא הופך אותו לישויות,
הוא הופך אותו לישויות, בסדר?
לישויות, מה הכוונה? מי זה שלמה המלך?
הוא החוכמה, בסדר?
מתברר שלחוכמה יש לב,
והלב אפשר להזיז אותו.
מה זאת אומרת נשב יטעו את לבבו? אחד ועוד אחד כמה זה שווה? אם הוא חכם,
אז אחד ועוד אחד כמה שווה?
שתיים.
האם אדם כשמגיע עצבני לשיעור מתמטיקה,
אז יצא לו אחד ואחד עוד אחד שווה שלוש?
לא, מה זה קשור?
אז הוא אומר, מתברר לך שבתורה זה לא ככה, והתורה היא קשורה באיזשהו מקום גם לעולם הרגשי,
והרגש משפיע על מה שאתה רואה בתורה. האם אתה רואה דינים,
או אתה רואה חסדים?
האם אתה רואה...
איך פעם מישהו אמר, לפני פסח,
שמעתי איזה שיעור,
אתה יכול לנקות לפסח כי אתה שונא לכלוך,
ואתה יכול לנקות כי אתה אוהב ניקיון.
אחד רואה...
כן, אחד רואה בפסח הלכות,
מה שהוא רואה זה את ההלכות, הדקדוקים והכפרס וכזית ועוד, כאילו, הכל מאיר לזה והוא מכל לחוץ.
ואחד רואה לילה של חירות, יא סלאם, איזה יופי, איזה מצווה, מאיר לו.
מה, על מה זה יושב?
על מה זה יושב? זה תלוי.
היה לנו פעם אחת ליל סדר שהתחלנו אותו, וחמי, לא חמי ושנים, לא יודע, הוא הגיע קצר,
חבל על הזמן.
כאילו, ככה עמד ונתן זיה לילה קדושה,
טוב, שאף אחד פה לא ידבר וזה.
אז אמרתי לו, תגיד, סבא, שמעת היום שיעור של הרב מוצפי או משהו? כאילו,
הוא אומר לי, כן,
בקיצור, ככה,
הרב מוצפי חימם אותו, הוא הגיע...
בסדר, אז זה היה טוב, זה איפס לנו את הילדים, אבל כאילו, ככה,
לאט לאט זה התאזן, נקרא לזה ככה,
ואחרי זה אפילו הייתי צריך לאזן אותו, כי פתאום התחיל לדבר על כדורגל באמצע,
עם הנכדים השניים, אמרתי לו, סבא, לילה קדושה.
אז
אנחנו מושפעים, אנחנו מושפעים, כן, אנחנו מושפעים, בסדר?
בוא נראה את זה עוד פעם. הבעל שם טוב זל, נשב יטעו את לבבו.
אין לך שום תיבה בתורה שאינו סובל שתי משמעויות של זכר ונקבה.
אם כן, אין לך שום דבר נברא בעולם שלא יהיה קדום מהכל, והבחירה נתונה לאדם להטות לאיזה בחינה שירצה,
לכך נשב יטעו את לבבו.
לא יאמר אדם, אני רק דין. הוא יכול להטות את עצמו גם לחסדים.
הלאה.
דוחרא בדרך כלל מבטא את השכל ונוקבה את הרגש, את עולם הרגש.
מהבעל שם טוב זעל יפקוד השם איש אשר יוציאם ואשר יביאם.
כי ראש הדור יוכל להעלות כל הדיבורים והסיפורים של אנשי דורו
לקשר הגשמי ברוחני כמו הנוטרי בדחני במסכת תענית. גם התורה הנפלאה הזאת היא קצרה בכמות
ורבה באיכות.
כן?
היו במסכת תענית שני בדחנים.
שני בדחנים.
הגמרא אומרת שאליהו הנביא הלך בשוק,
ושם פגש את אחד מהרבנים ואמר לו, מי הוא בן עולם הבא בשוק הזה?
אז הוא אמר לו, הנה, תלך בסוף השוק,
יש שם שני בדחנים.
הוא הלך ופגש אותם, מה אתם עושים? אנחנו בדחנים מסמכים את האנשים.
הבעל שמטון מסביר שהבדחנים האלו,
הם היו, היה להם תפקיד מאוד חשוב.
הם היו רואים סיטואציות של אנשים ומתרגמים אותם ל... מתרגמים אותם למה?
מתרגמים אותם ל... מעלים את הדיבורים האלה.
הבנתם?
הופכים את הדיבורים האלה לדברים משמעותיים.
יפקוד השם איש,
מנהיג, שיוציא את הדיבורים מכלל חולין ויביא אותם לכלל קדושה.
אתם מבינים מה הכוונה?
עכשיו אני אספר פה כמה דוגמאות. כמה...
מכיוון שהקדוש ברוך הוא זיכה אותי לכתוב ספרי סיפורים וגם לראות סיפורים,
אז אני ממש מרגיש שזה סוג של שליחות.
לראות איזשהו סיפור,
ואתה רואה כאילו סיפור של חול, אבל אם אתה טיפה מעלה אותו,
אז אתה הופך אותו לאיזשהו, כאילו, כמו לקורבן לפני השם יתברך.
אני אספר לכם סיפור מעכשיו, מהתקופה הזאתי,
מלפני שנתיים או שלוש.
בתקופה הזאתי,
ממש עכשיו, יום ירושלים,
כן, זה יום ירושלים, הוא נפטר נדמה לי,
הרב יהודה מוצפי,
זכר צדיק לברכה.
הוא נפטר בכ״ח באייר,
כמדומני, הוא היה המשמש של הרב מרדכי אליהו.
בסדר?
היה המשמש.
ממש היה צמוד אליו, הוא גם קבור סמוך אליו. מי שמכיר אפשר הרב אליהו קבור, ממש קברו אותו ברחבה,
בצד שמאל אפשר הרב אליהו קבור.
משמשו בחייו, משמשו במותו.
אז אני טיפה הכרתי את הרב יהודה באיזה שנים שהייתי ליד הרב אליהו, הוא היה היה יהודי מתוק, יהודי תמיד חכם כמובן וכולי, אבל גם היה לו מתיקות
מאוד מאוד גדולה, והלכתי להשתתף, הוא נפטר בזה, אז האזכרה של השבעה הייתה בערב שבועות בעצם,
נדמה לי, כאילו,
כן, ערב שבועות הייתה אזכרה,
עשו את ההשכרה בבית הכנסת שם במלכת יהודה ברחוב נבון,
ממש מול השוק.
אז נסעתי להשכרה, השתתף לכבודו, היו רבנים, דיבור,
דרשות וזה היה ממש,
אז זה היה,
ואז הייתי צריך לחזור למכון,
אז אני מתאר לכם כן את האווירה, אתם מבינים? זה בין יום ירושלים לשבועות, זה ערב שבועות.
לפני רגע הייתי בתוך בית כנסת שם, ממלכת יהודה, ברחוב נבון, שזה כאילו ירושלים של מעלה. אתה שומע סיפורים על רבי דמוצפים, על הרב מרדכי אליהו, ועל כל
הקדושים הללו, הדיני והצילי ירושלים,
ואני עולה לרכבת הקלה, ובדרך חזרה למחנה.
עולה שם במחנה יהודה, ועלה שם מישהו,
היה צפוף.
היה שם מישהו כנראה לא בסדר,
אני לא יודע מה היה הסיפור שלו,
אבל הוא התחיל לקלל כאלה קללות
שלא שמעתי מזמן, מאז הימים שהיה לנו שת״פ עם גולני בצבא,
אווזי הפרא או מה שלא היה שם, איך שקראו להם.
מה זה קללות כאלה?
לא יכולתי לשמוע את זה. אמרתי, אני יורד מהרכבת.
לא יכול, הוא קילל נורא ואיום ממש.
אז פתאום,
הקרובות של הרכבת הן גדולים.
אז התחילו לצעוק עליו, אדוני, איך אתה מדבר?
אז צועקים עליו, אז מה הוא עושה?
הוא כנראה עוד יותר חזק, גם אתה וכל מי שפותח עליו את הפה הוא עוד יותר קילל אותו, אתה לא יוצא ממנו.
ואז היה שם איזה יהודי לידי שהתחיל לשיר.
אתה וחרטנו מכל... עכשיו תוך שנייה כל הקרון שר את זה הכי חזק שאפשר כדי שלא ישמעו את הקללות שלו.
וככה שרנו מיהודה אני ירדתי כאן וזה קרון שלם של הרכבת הקלה ערב שבועות
שר לכבודו ידברך, אתה וחרטן, זה היה נפלא.
ירדתי, כתבתי את הסיפור הזה, כתבתי אותו, כאילו מתנה לקדוש ברוך הוא.
היה לו שליחות. היה לו שליחות, כן.
קראתי לזה הרכבת הקלה, אבל בכף, לא בקוף.
קלה, קלה לכבוד השם ידברך.
קלה שזה. אז תבין, אתה כאילו מספר את השבח של עם ישראל
בדבר הזה. מספר את השבח, מספר את ה...
לוקח את הדיבור ומעלה אותו.
וזה לא דווקא תפקיד של רבנים, יכול להיות, תפקיד של מטחנים.
אולי אני שם את עצמי שם, אני מרגיש בנוח, כן?
מתחילים, רואים איזה סיטואציה,
מספרים אותה והופכים אותה, לוקחים את הדיבור הזה ומעלים אותו כמתנה לקדוש ברוך הוא.
מספרים את הסיפור או מספרים את הסיטואציה, רואים איזושהי סיטואציה וכאילו מציינים אותה, מסמנים אותה, תשים לב, תשים, כן?
כל מיני דברים שמספרים את השבח של עם ישראל,
את השבח של כנסת ישראל. זה דרך כל כך יפה להתמודד עם קללות, זה ממש הבעל שם טוב.
הרי שבועות זה גם הילולת הבעל שם טוב. מה אמר הבעל שם טוב?
ראובן,
מעט מהאור דוחה הרבה מן החושך. זה בדיוק הסיפור.
במקום ליצור כל ה... תפסיק להיכלל או לקלל אותו בחזרה או לדחוף אותו מהרכבת.
בואו נעשה אור.
ופתאום זה לא היה מעט מהאור, זה היה הרבה מהאור, שהוא ודאי דוחה הרבה מן החושך.
אז זו הדוגמה.
אפשר להיות אדם כזה, יפקוד השם איש,
אשר יוציאם ואשר יביאם.
כן?
לספר.
ראש הדור, כן, ראש הדור ודאי יכול להיות כל הדיבורים, כמו רבי יצחקים ברדיצ'ב,
אבל מעלה את הסיפורים של אנשי דורו לקשר גשמי ורוחני.
כן, לקשר את הגשמי ורוחני.
קורים לך כל מיני דברים ואתה הופך את הסיפור הזה מסתם סיפור,
אתה הופך אותו לאירוע.
כמו אחד הסיפורים שאני אוהב לספר פה,
ארדזושה אומר שתשובה זה ראשי תיבות
של המרכיבים, של הפסוקים, של התשובה.
ות' זה תמין תהיה עם השם אלוהיך.
זה מתחיל.
ת' תמין תהיה עם השם אלוהיך, ש'
שיביתי השם ונגלי תמיד, וואה ואהבת לך כמוך, ב' בכל דרך עד אהו, וה'
עצנא הלכתי עם אלוהיך.
אז מה זה תמין תהיה עם השם אלוהיך?
אז שנה אחת בחודש עלו במכון,
אחד התלמידים בחדר אוכל
תפס רמקול והודיע ואמר,
חבר'ה, אני שבוע שעבר עשיתי סדר בחדר שלי והוצאתי את הספרים,
למסדרון, ואז עבר מישהו ושאל אם זה הפקר.
אז אמרתי לו, כן, אבל אני רק השבוע למדתי מה זה הפקר.
אז אם הוא יכול בבקשה להחזיר לי את הספרים.
וזה היה בחודש אלול. אמרתי, הקדוש ברוך הוא, תראה איזה תמימות,
כאילו, תמיד תהיה עם השם אלוהיך, לא יודע אם זה הפקר.
אז מעלים, לעלות, לקחת משהו.
לפעמים מישהו ניגש אליך ברחוב,
איך זה היה לו מזמן.
מישהו כאילו שאל אותי שאלה שאתה מזדעזע מהאפשרות לענות עליה, לא.
נו, ברח לי ה...
תכף אני אזכר, אבל כאילו...
סיפר לי חבר אחר, רב, שהוא הלך עם איזה מחוץ לארץ, עם זה תלבושת כזאתי,
שאתה יכול לראות כמו תחפושת, אז מישהי ניגשה אליו אמר לו, תגיד, אתה אמיתי?
כאילו,
אתה אמיתי? הכוונה זה אתה או תחפושת? הוא אמר, אתה אמיתי?
אייקה כזה? הוא לקח את זה מאוד ל...
לפעמים שואלים אותנו שאלה, ואנחנו...
כן, יש כאן איזה...
אז זה יפקוד השם איש אשר יוציאם ואשר יביאם,
כי ראש הדור,
יוכל להעלות כל הדיבורים והסיפורים של אנשי דורו,
לקשר את הגשמי, סתם את האירוע הגשמי,
את
המילים הגשמיות לפעמים שאומרים לך, לפעמים זה פרסומת שאתה פתאום שומע, נכון? כל מיני דברים, פרסומת כזאת של נראית איזה משהו, ואתה אומר, רגע, הפרסומת הזאת,
כמו אני אוהב את הפרסומות של הרכבים,
נכון?
שזה פרסומות לחזרה בתשובה בדחיפות,
כמו אלפה רומאו,
זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי.
אה, ריבונו של עולם, איזה משפט חזק!
זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי, צריך לחזור בתשובה, להיות חי.
זה אלפה רומאו, בזכותיו.
לקחנו את הרשפה, תודה.
כן?
כי ראש הדור יוכל לעלות כל הדיבורים והסיפורים של יושב דורו,
לקשר הרוחני בגשמי.
טוב, אז אני רואה שמה שרצינו להספיק לכבוד שבועות,
אנחנו נספיק ממש
לקראת שבועות, כלומר שבוע הבא.
אז בשבוע הבא אנחנו בעזרת השם נלמד את התורות הבאות. במיוחד נתמקד בתורה ד'
שמדברת על קניין התורה לאור המשנה בקידושין.
אנחנו נרחיב בה מאוד, בעזרת השם זו תורה נפלאה. אז אני ממש מציע לכם,
ממליץ לכם בחום להיות פה גם בשבוע הבא,
כי יהיה פה אש על הגולש, מה שנקרא.
חזקו ואמצו רבותיי.
בשעה ארבע ורבע חבורה במדרש.
