שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כי מדי יום ביומו.
סימן תקמ,
נסיים אותו בסעיפים ז' וח',
ונתחיל בתקמ-א', סעיף א'.
תקמ, סעיף ז', כתוב, תנור וחיריים שאפשר שייבשו וייאפה בהם במועד,
עושים.
זאת אומרת,
עושים אותם לפני המועד, אבל הם יתייבשו,
או עושים אותם במועד,
אם יתייבשו אפשר יהיה עדיין כבר בכל המועד להשתמש בהם.
ואם לב הם עושים אותם, למה?
כי זה כבר ההכנה לאחרי המועד ולא לצורך המועד.
אומר הרמב״ם, עבו הדין, עשיית גדרות ואלפסין, שר יבחי גמנא. זאת אומרת, אם עושים קערות, גדרות, סירים,
מחרס,
ואפשר להשתמש בהם כבר במועד, יהיו מוכנים, אין בעיה.
אבל לאחרי המועד, לא.
ובין כך ובין כך, בונים על חרס של תנור ועל הקירה התפלה שלהם.
להוסיף משהו על מה שכבר קיים, אין בעיה. סעיף ח'
נוקרים את הרכיים ופותחים להם עין,
נקב באמצע ריחיים, או מעמידים אותם, או בונים עמדת מים של ריחיים,
קוצצים ציפורני החמור של ריחיים,
או מותר לחדד סכין במועד, וסכין שנשבר במועד מותר לעשות אחרת.
במילים אחרות, דברים שהם צורך המועד,
לטובת המועד, לדברים שאפשר במועד לעשות אותם, וזה דברים לא גדולים, לא יצירה חדשה,
כן?
מתוך דבר לסדר אותו יותר, להקציע אותו, לעשות חור בתוך עיגול,
זה הריחיים.
זה מותר במועד.
אבל מלכתחילה ליצור זה כבר לא.
סעיף א' בתקמ״א,
מותר לעשות מצודות דגים מערבה, שהוא מעשה אידיוט,
אבל לא הרוגים מחוטים,
שהוא מעשה אומן.
או מותר לתקן הפתילות לנרוד וחול המועד, זה מעשה אידיוט הוא. זאת אומרת, דברים שאנשים רגילים עושים אותם,
יש אפשרות. אבל אם זה כבר משהו ששייך לבעל מקצוע,
הולכים לבעל מקצוע לעשות, אסור לך לעשות אותו גם את הלא-בעל מקצוע.
אבל דברים פשוטים, כן.
דוגמה, היום אנשים עושים פתילות, היום לא עושים פתילות, אז באמת לא עושים פתילות בחול המועד.
אבל מי שרגיל לעשות כל ערב שבת, למתוח פתילות, אין בעיה, יכול לעשות את זה גם בחול המועד.
כל טוב, שלום.
