שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית,
כמדי וביומו,
מתקדמים בסימן תקל״ז ענייני דבר העבד במועד.
נלמד היום הצעיפים י', יא' וייב.
אומר השולחן ערוך בסימן תקל״ז אסור ללקט עצים מן השדה ליפותו לחרישה.
להכין את השדה לקראת חרישה אסור,
כי אסור לחרוש, אסור גם להכין חרישה במועד.
ואם ניכר שמכוון לצורכו,
כשהוא צריך עצים להסקה,
כגון שנוטל העצים הגדולים ומניח את הקטנים,
זאת אומרת, הוא לא מנקט את השטח,
הוא לוקח עצים כדי להשתמש בהם.
זה מותר.
סעיף יא, אסור לקצץ ענפי האילן לתקנו.
גיזום בחול המועד? אסור.
ואם ניכר שמחייבים בשביל הענפים להכילן לבהמתו ולא לתקנו,
כגון שקוצץ כולם מצד אחד,
הוא לא מייפה איזה מסביב סביב,
מצד אחד. נו, מה צריך צד אחד? צריך את זה בשביל להשתמש.
מותר.
עוד דבר אני אוסיף ואומר,
שאם אנחנו רואים למשל שיש ענפים שמפריעים לאנשים ללכת בשביל,
ופתאום במועד לא יודע מה קרה, צמח יותר ועכשיו קשה ללכת, אנשים נתקלים,
זה לצורך האדם שיוכל להיכנס הביתה בנוח אפשר.
כמובן לא כיוונו לעשות את זה דווקא במועד.
אבל אם זה לצורך האדם,
כנראה לא לצורך יפוי העץ, אז אפשר.
סיפיות. בית אומר השולחן ערוך, אין מטליעים האילנות
ולא מזהמים הנטיעות, אבל שכי נעלנות והפירות ושמי.
בסדר? אומר הרמב״ם מה זה מזהמים,
מדביקים שם זבל כדי שלא ימות האילן. במילים אחרות, דברים שהם לרפואת העץ,
כן,
חומרים, מה שנקרא הדברה בזמננו,
לא מדבירים ולא מרפאים עצים בחול המועד.
זה עושים לפני ואחרי.
כי אם הגיע איזשהו מזיק,
הוא לא הגיע הרגע בחול המועד.
זהו.
לא שמים הדברה ולא מרפאים פצעים, מכות בעץ, אפשר לעשות את זה אחרי המועד, או שיהיו עושים את זה לפני כן.
בעזרת השם, שנזכה לשמוח במועדים,
הקדוש ברוך הוא ישמח אותנו בגאולה שלווה.
כל טוב, שלום.
