שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, הלכות חול המועד, סימן תקלז שעוסק בעניין דבר האבד.
רוב הסימן מדבר על העניין של גידולים חקלאיים. כמובן, עם ישראל מיישב את הארץ בבסיסו עם חקלאי.
הבסיס לכל, לכל מה שאנחנו רואים, והיום נלמד את סעיפים ז', ח' וט',
הבסיס הוא שמה שיכול לגרום לנזק מותר.
מה שצריך להשביח
אם זה לא צורך ממשי של המועד, אסור.
אומר השולחן ערוך בתקל״ז סעיף ז',
מושכים את המים מאילן לאילן,
ובלבד שלא ישקה כל השדה.
בין עץ לעץ, את העץ עצמו כן, אבל לא תשקה לי פתאום את השדה מתחת כמה.
אם הייתה השדה לחה,
או בכל מקרה הייתה רטובה, אזור
רטוב מאוד,
או ירדו גשמים, מותר להשקות את כולה.
סעיף ח', אומר השולחן ערוך,
אסור לפתוח מקום לשדה כדי שיכנסו במים להשקותה.
משהו חדש.
ואם הוא עושה כדי לצות דגים,
כדי לאוכלם במועד, כגון שפותח למעלה מקום שיכנסו, למט המקום שיצאו, מותר.
אם זה מתפטנט כזה להעביר את הנחל, ובנחל יש
דגים וככה הדגים יבואו לתוך השדה ונתפוס אותם כדי לאכול במועד, מה זה דגים?
איך כותב הרב בן איש חי? עדיף לאכול דגים בשבת מאשר בשר, כי דגים זה מארבע יסודות של המים והבשר מהעפר,
אז מים זה כאילו, עולם עליון, בסדר.
סעיף ט' אומר השולחן ערוך, אסור להשוות השדה לצורך הערישה.
כי הרי אסור לחרוש במועד.
ואם ניכר שמכוון כדי לדוש לצורך המועד,
כגון שמשווה כולם, מותר.
בסדר, אם הוא רוצה לדוש כדי שיהיה לו גרעינים לטחון במועד כדי לאפות,
או כדי לתת לבעלי חיים,
שהם תחת פיקוחו, כן, אין בעיה.
בסדר, זה דברים שאנחנו רואים אותם שקשורים בדיוק למועד,
כמובן בתחום החקלאות שהיה נפוץ בזמן חכמים. מחר נמשיך, כל טוב ושלום.
