אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
סיימן תקכז,
כבר כמעט עומדים בסיומו, נלמד היום סעיפים כא,
כב וכג.
עובד תבשילין.
תקכז, סעיף כא, אומר שולחן ערוך, אם נזכר שלא ערב, קודם סעודת שחרית.
זאת אומרת, ביום שישי בבוקר,
וואו, לא עשיתי עירוב תבשילין, עכשיו תשימו לב, מה אמרנו מלכתחילה?
הרי רב העיר
עושה לכל מי ששכח, אז לכאורה זה בסדר.
על מה מדובר פה? אין רב עיר שעושה.
אם היה רב עיר שעושה,
היה יוצא ידי חורבן, יכול לבשל.
אין לו מי שעושה לו את העירוב תבשילין,
אין מי שיכול לזכות אותו.
אם נזכר שלא יערב קודם סעודת שחרות יבשל, ירבה בגדרה אחת ויותר לשבת.
סיר אחד שימלא אותו,
נשאר לו לשבת.
ואוהדין שיוכל ללכת בעוד יום לחדר בנר דלוק לחפש איזה דבר, ונכינו דולק עד הלילה.
משתמש משהו לצורך יום טוב ונשאר.
ויש אומרים, אפילו לבשל כמה גדרות מותר, כמשהו קודם אכילה הוא.
והוא שיאכל מכל קדירה וקדירה, מכל אחד ואחד.
אם זה יום טוב בבוקר,
לא אכל סעודת יום טוב, חייבים הרי סעודה אחת, זה לא שבת שתי סעודות.
תבשל כמה שאתה רוצה, בכמה שאתה רוצה, בתנאי
שאתה אוכל מכל סיר וסיר, מכל דבר ודבר.
סעיף כב אומר לשולחן ערוך, אם נזכר ביום טוב ראשון שלא ערב,
אם הוא ביום טוב של ראש השנה,
לא יכול לערב על תנאי.
למה? כי ימים טובים זה שניהם יום אריכתא,
זה לא ספקא דיומא.
אבל אם הוא ביום טוב של קלויות,
יכול לערב בינתיים.
אם היום קודש,
אז אני לא צריך לערב.
למה? כי מחר יום שישי, זה יום חול.
ואם היום הוא חול,
אז העירוב הזה ישר עליו להפויל ושולם וכולי,
ולמחר לא צריך לומר כלום.
למה? כי אם היום הוא חול, אז הוא מניח את העירוב מהיום למחר.
ואם היום יום טוב, אז הוא בכלל לא צריך עירוב,
כי יש יום שישי באמצע ואז אפשר לבשל.
עושה עירוב על תנאי. מתי?
יום טוב ראשון של גלויות.
זאת אומרת, יום טוב שני של גלויות יש, אבל הוא ביום טוב הראשון.
ולמחר לא צריך לומר כלום. ויש אומרים
שהילת לה מי דדבשיל מאתמול, לא מהנתנאו.
זאת אומרת, אם אין לו שום דבר שהוא כבר התחיל לבשל מיום רביעי,
לא יכול ביום חמישי לעשות תנאי,
כשזה שני ימים טובים של גלויות.
בסדר? יש אומרים.
מלכתחילה אז, אם אין לו כלום, לא יעשה,
ובדיעבד,
יש שומרים,
כן?
אז הוא יכול לעשות כמו השיטה הראשונה.
טוב, סעיף כג,
אם עבר במזיד ובשל כמה גדרות שלא לצורך יום טוב,
מותר לאוכלן בשבת או בחול. זאת אומרת,
מותר לאכול את זה אחר כך, עבר עבירה,
אסור לו,
חכמים מכת מרדות,
אבל מותר לאכול.
מוסיף פה הרמה,
אחרי שכתובים עבר במזיד, אומר הרמה, או בשוגג.
נו, אם במזיד יהיה מותר לו לאכול, אז כמובן
שגם בשוגג
יהיה לו מותר לאכול, כן? הוא מוסיף פה, משנה ברורה, למה התוספת של הרמה גם בשוגג?
נאשמור הנה, שלא תמה, דווקא במזיד,
שלא ילמדו מה לא לעשות,
שהכול יודעים שהוא רשע, אבל בשוגג, אם נתירו, יבואו אחרים להקל ולהרים, הוא אומר, בכל מקרה,
יהיה מותר. טוב, בעזרת השם,
מחר אנחנו נסיים את סימן תקכז,
להתראות שלום.
