אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו, מתקדמים
בסימן תקכז, שזה הסימן שעוסק בדיני עירוב תמשילין.
נלמד היום את סעיפים י״ח, י״ט וכ׳.
בסעיף י״ח אומר השולחן ערוך, עפה ולא בישל,
או בישל ולא עפה,
ונאכל העירוב או עבד, מה שנעשה ביתר,
אפילו התכוון בו לצורך יום טוב,
ויכול אולי ניחול לשבת ולבשל מכן ואילך ליום טוב.
עכשיו, אין לי את העירוב, הוא נעלם.
אבל כבר בישלתי, עפיתי ביום שישי בבוקר.
תאכל, תשאיר את זה לצורך שבת,
ובשביל יום טוב עצמו עכשיו תבשל משהו אחר.
כי אי אפשר עכשיו, כרגע שעבוד העירוב, לבשל לצורך שבת, כי אין עירוב.
סעיף יט אומר, שולחן ערוך. מי שלא ערב, מותר להדליק נר של שבת, ויש עושרים.
כי הרי מה אמרנו, מה אמר מרן בנוסח,
בסעיף יב בנוסח העירוב,
להפויל גושוליהו להדלוקש רגע.
זאת אומרת, אנחנו עושים את העירוב תבשילין גם להדליק נר.
השאלה היא אם מותר להדליק נר בשבת. אומר שולחן ערוך וסתם,
מותר.
להדליק נר בסופו של דבר מותר.
יש שוסרים, סתם ויש הלכה, כי סתם. אז למה יביא אותם לשולחן ערוך בשם יש שוסרים?
מבחינת החילה, אם אתה יכול להחמיר,
אז תחמיר.
אז לא,
ובאמת,
אצל אשכנזים ברור שלא מדליקים נר מי שלא עשה עירוב תפשידים,
שלא עשה בכוונה, לא עשה.
אבל ספרדים יכולים.
אבל זה מי שלא עירב.
מלכתחילה, אם אתה יודע, גם כשאתה צריך להדליק נר של שבת,
תערב.
אין סיבה לא לעירב.
אם לא עירבו, אז נר של שבת יוצא מגדר שאר הדברים של העירוב.
סעיף כ אומר לשולחן ערוך.
מי שלא הרם, כשם שאסור לבשל לעצמו,
כבר אסור לבשל לאחרים, ואפילו בביתם, שהם ירבו.
וגם אחרים אסורים לבשל לו,
ואין לו תקנה אלא שייתן כמחוב ותבשילו לאחרים שירבו במתנה,
והם אופים ומבשלים ונותנים לו,
ואפילו בביתו יכולים לבשל,
ואם אין שם אחרים שירבו,
יש אומרים שמותר להפות בצמצום פת אחד ולבשל גדרה אחת, להדליק נר אחד.
הוא לא בשל.
לא, הוא לא ערב, סליחה.
תבשל לך את החמישים גרם שאתה צריך לאכול, לא יותר.
טוב,
סעיף,
סליחה, הרמה, והיא מניעה חירוב ולא הזכירה מלאכות בעדיה.
אני מניעה חירוב, הוא לא אמר להדליק, לבשל,
בסדר?
אלא אמר, בעדיה נהיה שרינה למה, אם באה את כל צורכנה,
לא פרד, יהיה כל הצרכים.
וכמי שלא ערב, כלל.
בסדר? תראו את החומרה של הרמה.
הרמה אומרת שהיא חייבים להפרט את כל צורכי,
יום טוב שאנחנו עושים, כל צורכי שבת שעושים מיום טוב.
אם אמרנו רק בדין ערובי ישרלן למעיבד כל צורכנה,
זה לא מספיק.
בסדר? ככה פוסק הרמה.
ומי שמתענה ביום טוב, אסור לבשל לאחרים,
אף יהיו לו לצורך בו ביום.
דה וכמי שלא נהיה חירוב, שאינו מבשל לאחרת.
כי הוא בעצמו מתענה. למה הוא מתענה? סיפור אחר, אבל הוא מתענה. אתה לא אוכל, מה אתה מבשל?
במילים אחרות, יוצא מהרמה פה שמי שמבשל זה מישהו
שמבשל והוא יכול גם לאכול.
זאת אומרת, זה לא שהתחלנו את התבשילים רק, אלא כבר אנחנו עסוקים בענייני יום טוב.
זו השיטה שאומרת שאנחנו מבשלים אחרי ערוב דילמה מתרמל לאוכל,
שאולי יכולים לבוא לאורחים,
ואז מבקשים גם לסדר את כל האחדות לשבת בזמן כזה שעוד יכולים לאורחים להגיע.
יש בזה דעות שונות,
אבל איך אומרים בשיעור הזה שלנו, אנחנו לא מרחיבים יותר מדי,
אלא אנחנו זזים קדימה.
אבל לדעת שזה דיון.
האם צריך להכין את כל צורכי השבת ביום טוב כשאפשר עוד לאכול ביום טוב,
או שבכניסת שבת הרגילה, ממש סמוך לשקיעה,
אפשר להכין את הדברים? האם זה דילמה מתמהרמה לאורכיה? האם אולי יבואו לאורכיהם?
או שאנחנו פה התרנו כיוון שהתחלנו
לבשל כבר מערב החג,
לצורך החג ושבת.
כל טוב שלום.
