אנחנו שוב בהלכה יומית, בסימן תקכז, הלכות עירובי תבשילין.
אומר לנו השולחן ערוך, סעיפים טו, טז, יז.
נאכל העירוב או שעבד קודם שבישל לשבת,
אינו יכול לבשל, אם כן נשתער ממנו כזית.
אני חייב שהעירוב תבשילין,
ההקר הזה יהיה כל זמן שאני צריך להתכונן לשבת.
נכנסה שבת, גמרתי את כל הפעולות הראויות לשבת, כולל להדליק נר, להדליק קשר הגעה,
ונעלם העירוב, בסדר.
אבל אם אין אותו אפילו משהו ממנו, כזית ממנו,
כן, כמובן, אם משאירים בקו ביצה, אם אנחנו מלכתחילה שמנו כזית, אז משהו נלקח ממנו, אין כלום.
אז אם אין את העירוב אפשר לבשל.
שפט ז, לאחר שהכין צורכי שבת,
יכול לאוכלו.
אנחנו רגילים לאכול אותו, יש כאלה בסעודה ראשונה בשבת, אחרי יום טוב,
יש כאלה שמשאירים את הסעודה השלישית.
בסדר, ברגע שהכנסה שבת,
אפשר לאכול, כן, לא שקיע שאז אי אפשר בכלל לאכול, אפשר לאכול.
סעיף יז התחיל בעיסתו
ונאכל העירוב,
התחיל כבר לעשות לחם ונאכל העירוב,
גומר אותה העיסה, והוא עדין אם התחיל לבשל,
ונעלם העירוב, גומר אותו התבשיל שהתחיל.
בסדר? זה עדין שברגע שהתחלנו, כבר ערבנו,
אז אנחנו יכולים להמשיך את אותו שהתחלנו,
וכמובן, אפשר להתחיל דברים חדשים, כל טוב, שלום.
