שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו, ממשיכים ומתקדמים.
הלכות יום טוב, סימן תק יא,
סעיפים ג' וד',
ובתק יב',
סעיף א'.
נראה לנו השולחן ערוך,
אדם מותר לו לטבול ביום טוב מתאומתו.
יש לנו שאלה אם בשבת טובלים.
טוב, בשבת אמרנו, נראה כמכיר.
סעיף ד',
אין עושים מוגמר.
מה זה מוגמר?
דהיינו לפזר מיני בשמים על הגחלים.
בין להריח, בין לגמר הבית או הכלים.
זה לא צורך אוכל.
אבל אם עושה כדי לתת ריח טוב בפירות,
למתקן, לאכילה, מותר אפילו אם מפזרם לגבי גחלת של עץ.
לשים לב, אם זה צורך אוכל נפש, אפשר.
אם זה לא צורך אוכל נפש, אלא סתם שיהיה ריח,
זה לא סמים על גבי גחלים. אומר הרמה,
ואסור לסחוף כוס מבוסם על הבגדים,
משום מי שמוליד בהם ריח.
בסדר?
יש כאלה שלוקחים בושם, שמים על בגד, על מטפחת, זה לא.
אבל על הגוף עצמו מותר.
סימן תקי״ב,
אומר לנו השולחן ערוך,
סעיף א',
הרי כתוב
שהוא אשר יעשה לכם, כל אשר אוכל נפש,
זאת אומרת ביום טוב.
הדבר היחד שמותר לעשות זה לצורך אוכל נפש.
אומר לשולחן ערוך, איזה נפש?
אותה נפש שמצווה לשמור את יום טוב.
בשביל אותה נפש שמצווה לשמור יום טוב,
בשבילה אני גם יכול לבשל את אוכל הנפש
ביום טוב. אבל מי שלא מצווה לשמור יום טוב, אסור לו לבשל בשבילו.
לכן אומר השולחן ערוך בסעיף א',
אין מבשלים לצורך גויים ביום טוב.
לפיכך,
אסור להזמינו גוי שיבוא אליך ביום טוב,
שמא ירבה בשבילו,
ודווקא להזמינו לביתו, אבל לשלוח לו לביתו על ידי כותי שיח, בתנאי שהוא לא עשה את זה ביום טוב.
אבל עבדו ושפחתו וכן שליח שנשתלח לו וכן גוי שבא מאליו
מותר להאכילו עמו ולא חשינו שמא ירבה בשבילו. זאת אומרת אם הוא כבר בישלנו ארוחת צהריים והוא הגיע אפשר לתת לו לאכול.
אבל להזמין אורחים גויים לא מזמינים ליום טוב. מדוע?
שמא נרבה בשבילם אוכל.
זאת אומרת אם אנחנו עושים למשל בית מלון
שעושה מנות אישיות
הוא ברגע זה מטגן דגים
לא יודע מה, עושה איזה מנה אישית.
ויש אורחים יהודים ואורחים גויים,
אסור לטבח
לבשל עכשיו אוכל לטובת הגויים ביום טוב.
כל מה שמוכן מלפני יום טוב אפשר, אבל ביום טוב עצמו אסור.
אומר הרמב״ם, מותר להרבות בשביל עבדו ושפחתו באותה קדירה שמבשל בה לעצמו.
לשים לב, אם אתה בתוך הקדירה, שמת קצת יותר אורז,
אני מבין.
שמת קצת יותר נוזלים,
אבל אם זה אישי בשביל אדם,
ואתה עושה בשבילו במיוחד, כן? זה לא.
אבל לשאר גויים בכל עניין אסור.
אם זה סתם גוי אז אסור. ישראל לא עופה בתנור של גוי וצריך לתת לו פת אחד, לא יהיה אחד לקותי אחד קודם אפייה,
ואז עופה בשביל קותי,
אלא יאפו סתם וייתן לו אחר כך פת אחת.
לא יעשה אחד במיוחד בשבילו. כנראה ששכר של הגוי
לא מאפייה היה שנותנים לו חלק מהלחם.
טוב, אז אל תגיד זה בשביל הגוי.
אתה אפות את כל מה שאתה צריך לאפות.
גמרת לאפות, שייקח אחת.
לא עשית במיוחד בשבילו.
אין פה ערה אחרת, כי אז גם אתה לא יכול.
זאת אומרת שיש פה איזשהו עניין שתועלת שלי, כי אחרת אני לעצמי לא יכול לאפות, כי הוא לא ייתן לי לאפות אם אני לא אתן לו אחת בסוף.
גם אז אנחנו אומרים שתבליע את זה בפנים.
בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
