שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו,
דברים המוטלים, האסורים, ביום טוב,
הכנת הצלי,
סימן תקח, סעיף ב',
ונתקדם בתקוט סעיפים א' וב'. בסימן תקח, סעיף ב', כותב השולחן ערוך,
פוצעים אגוזים במטלית ולא חשים אין שמא תיקרה, גם בשבת אפשר לעשות את זה. זאת אומרת,
כשלא היה לנו מפצח, כי היינו יודעים, לוקחים מגבת,
שמים בתוכה אגוז, דופקים לרצפה,
ואז זה מתפצח, ולא מתפזרים, כל הקליפות.
אולי המטליט יקרה מהמכה, לא חוששים.
סימן תקט,
סעיף א', שיפוד שנרצף.
זאת אומרת,
מתעקן, מתכופף השיפוד,
אף פעם פי שהוא יכול לפשטו בידו, אין מתעקבים אותו.
ואמר, זה לעשות כלי, הכנות, כמו שראינו בסימן הקודם.
אומר הרמל, ודווקא שיוכל לצלוד בו ולא תיקון,
אבל אם אינו יכול לצלות בו כך, ונשבר ביום טוב, מותר לתקנו.
ואין מורים כן לרבים, שלא יבואו לתקן גם כן בנשבר מערב יום טוב.
ואוהדין לכל מכשירים שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב,
לא אומרים לאנשים שאפשר.
סעיף ב' אומר לשולחן ערוך, שיפוט שרוצים לצלות בו, והיה ארוך מדי,
אסור לחותכו ולא לשורפו אם הוא מעץ.
אין משחיזין את הסכין במשחזת שלה,
אבל עם חדדה על גבי העץ או חרס או אבן.
ואין מורים דבר זה לרבים, כדי שלא יבואו לחדדה במשחזת.
פעמי דברים אמורים, כשיכולה לחתוך בית דוחה כושי נפגמה,
אבל אם אינה יכולה לחתוך כלל,
אין משחזין אותה אפילו על עת. כשהם יבואו להשחיזה במשחזת.
במילים אחרות,
לא מתקנים סכין ביום טוב.
בסדר? ויש שאלה בהלכה אם רוצים לשחוט ביום טוב,
יש בעיה של פגימה בסכין, אפשר לכרוך על המקום ולשחוט רק בחלק אחר.
בסדר, אלה שאלות אחרות כבר, ואומרנו, גם לא שוחטים היום, אז גם השאלה הזאת איננה.
טוב, בעזרת השם, שנזכה לשמור שבתות, וימים טובים, כי חתם, רק השמור יגאל אותנו גאולה שלמה. כל טוב, שלום.
