שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
כמדי יום ביומו, קובעים עתים לתורה,
מתקדמים בעבודת השם, אנחנו עכשיו בסימן תא״ג,
נעמד היום סעיפים ד' ה' וו',
ובעזרת השם מתקדמים בסדרו של פסח.
הגענו כבר לכוס הראשונה,
כבר מזגו לו את הכוס הראשונה,
כבר הוא עושה קידוש,
אם זה בליל שבת, אם זה בבוצאי שבת,
ראינו כל מה שזה.
סעיף ד' הוא אומר על שולחן ערוך,
אחרי
ששתינו את הכוס הראשונה בהסיבה ולא בירכנו אחרי הברכה האחרונה,
סעיף ד' בת'עג אומר שולחן ערוך,
מביאים לפני בעל הבית קערה שיש בה שלוש מצות,
מרור,
חרוסת וכרפס או ירק אחר או חומץ או מי מלח
ושני תבשילים,
אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ונהגו בבשר וביצה.
עושים זרוע משהו וביצה.
ויסדר הקערה לפניו בעניין שלא צריך לעבור על המצוות. דהיינו, הכרפס יהיה למעלה מן הכל, זאת אומרת קרוב אליו,
החומץ סמוך לו יותר מן המצה, והמצות מין, המרור והחרוסת,
והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה.
והבשר נהגו שיהיה של זרועה, אומר השולחן ארוך, כמו שאמרנו, ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים,
אבל לא אוכלים בליל הסדר צלי,
והביצה תהיה מבושלת,
ואוכלים את הכל למחרת, ויש כאלה שנוהגים בסעודת ליל הסדר, לאכול את הביצה.
אבל את הזרוע,
יש איזה זכר לקורבן פסח וזה צליל, לא אוכלים בליל הסדר, שלא נאמר, כמו שאמרנו, שלא קונים בשר לפסח,
שלא ייראה כקודשים בחוץ, אותו דבר.
הדבר הזה לא אוכלים גדיים שלמים, אותו דבר כאן.
אומר הרמב״ם עבור הדין צלויה,
כן, ביצה צלויה, וכן נוהגים בעירינו.
טוב, אומר השולחן ערוך סעיפי,
אלו ירקות שיוצא בהם מידי חובתו.
חזרת, והתרגום של חזרת מבחינתנו זה חסה,
וזו המעלה הגדולה ביותר, זה הולך לפי סדר מדרגות
המעלה של מרור.
אלו ירקות שיוצאים בהם מידי חובתו, חזרת ולשים תמך חרחבינא,
פירוש הסבים מרים, מרור. זה יוצא בעלים שלהם וקלחם,
אבל לא בשורש.
אלא שבעלים הם יוצאים אליהם כנים לחים.
לא כבושים ולא מבושלים ולא שום דבר, לך.
טרי.
ובקלחים יוצאים בין לחי בין יבשים,
אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים.
וכולם מצטרפים לכזית,
קצת מפה זה, קצת מזה, הכל טוב, תערבב.
שהוא השיעור שלהם, ועיקר המצווה בחזרת.
ואם אין לו חזרת,
יחזור אחר ראשון ראשון, כפי הסדר שהם שנויים.
וחזרת אמרנו, זה החסה שלנו.
ואם אין לו אחד מאלו הירקות,
ייקח לה ענא או שאר ירק מר.
בסדר?
בחרוסת, אומר הרמביי, יעשה עב,
זכר לטיט,
זה טיט, זה לא למלאות נוזלים.
ואחר כך נותנים בו מעט חומץ או יין אדום, זכר לדם, ועושים החרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל,
כגון תפוחים, תאנים, אגוזים, רימונים, שקדים,
נותנים עליו תבלין, כגון קינמון וזנגווין, הדומים לתבן שהיו מקבלים בו הטיט.
זה מנהגים שונים, יש כאלה שעושים את זה יותר לכיוון תפוחי עץ, יש כאלה יותר לכיוון תמרים,
העיקר שיהיה משהו סמיך ולא דליל נוזלי.
סעיף ו' אומר השולחן ערוך, נוטל ידיו לצורך טיפול ראשון ולא יברך על הנטילה.
למה? כי בדרך כלל לא נוטלים.
פה, לכבוד ליל הסדר נוטלים. וייקח מהכרפס פחות מכזית
ומטבילו בחומץ או במי מלח, כמו שיש כאלה שנוהגים, וברך בורא פריי האדמה ואוכל.
ואינו מברך אחריו.
וייקח, למה?
פחות מכזית.
וייקח מצה אמצעית ויבצע אין אלה שתיים.
הגיענו ליחץ.
וייתן חצייה לאחד מהמסובים לשומרה לאפיקומן, או שאנחנו נוהגים,
שים אותה בשקית
ונותנים אותה תחת המפה, וחצייה שני ישים בשתי השלימות,
ויגביה הקערה שיש בה מצות ויאמר,
הלך מה עניה די אכלוה ותנא, עד מתי?
עד מה נשתנה.
זה משהו, אחד מהדברים המרכזיים שיש לנו בליל הסדר,
שעושים דברים שהם לא הגיוניים. עוד לא אכלנו, מה אתה מוציא את הקערה?
מה אתה מוציא את הקערה? שואלים, מה נשתנה?
זה חלק מהעניין לעורר את השואלים.
והרמה, ויאמר בלשון שמבינים הנשים והקטנים, הוא יפרש להם העניין. וכן עשה רבי יהודה מלונדרי.
כל האגדה בלשון לעז.
אנחנו רואים שיש הרבה אגדות שהן בשפות זרות, כל אחד לפי בני הבית,
כדי שיבינו הנשים והקטנים.
ואז יצווה להסירם,
מגביה את הקערה,
אי נחמאניה עד מה נשתנה,
אז הוא מצווה להסירם,
מעל השולחן, להניחם בסוף השולחן כאילו כבר אכלו,
קח את זה על המטבח,
כדי שייראו לטונקות וישאלו, מה הם ישאלו?
אה, בואו זה, לקחו לנו את האוכל.
טוב, היום לא שמים לב תמיד שלקחו להם את האוכל,
אבל זה מה שצריך להיות.
כאילו, לקחו לנו את האוכל, עכשיו אנחנו צריכים
אוכל אחר. מה קרה? מה נשתנה?
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך כל טוב לסדר נעים.
