שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
נסיים היום את סימן תא״ג סעיף ז', סעיף ארוך.
נלמד תא״ד שיש בו סעיף אחד, ותא״ה סעיף אחד ממנו.
בסדר? את סעיף א' שלו.
סימן תא״ג סעיף ז', אומר השולחן ערוך,
אחרי ששאלו מה נשתנה,
סעיף ז', מוזגין לו מיד כוס שני,
כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה.
בדרך כלל מה עושים?
בדרך כלל שותים כוס אחת לקידוש, ואחר כך הולכים לאכול, ופתאום פה כוס שנייה.
ואם אין חוכמה בבן, אבי בלמדו.
אם אין לו בן, אשתו רושלתו. אומרים לו, הוא שואל את עצמו,
ואפילו תמידי חכמים שואלים זה לזה, מה נשתנה?
כשהבן או האישה שואלת, אין צריך לומר מה נשתנה, אלא מתחילים עם עבדים היינו.
זה, אנחנו רגילים שכן.
ואז אוניים, מה אוניים?
עבדים היינו לפרעה במצרים.
וכשמתחילים, עבדים היינו לפרעה במצרים,
נחזיר את הקערה שבה המצות לפניו, וקורא כל ההגדה.
כשיגיע למצה הזאת, צריך להגביה אותה, להראותה למסובים, מצה זו שתחבב המצווה עליהם.
וכן,
ויש להגביה מצה פרוסה, שהיא כלחם עוני, אומר הרבה. וכן כשיגיע למרור זהה,
מצביע עליו. כשיגיע ללפיכך, מגביה כל אחד כוסו בידו.
סוף אמירת ההגדה, עד שחותם געל ישראל.
כשהוא חותם געל ישראל,
אחר כך שותים את הכוס השנייה, ובתא״ד נראה מה דינה של הכוס השנייה.
אומר הרממה, ונוהגים לזרוק מעט מן הכוס באצבעו כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן,
כשמזכיר דצה חדש באחאב בכלל ובפרת הכל 16 פעם.
ויהיה הפת מגולה בשעה שאומר האגדה, עד לפיכך שאוכלס הכוס בידו, ואז יכסה הפת. למה?
כי תמיד כשאנחנו שותים מכסים את הפת, הווה אומר, את המצה.
עכשיו לגבי 16 פעם שאנחנו אומרים,
שאנחנו מנטפים יין
כדוגמת אדם, כן, עשרת המכות,
אז הרמה אומרת שמטיף באצבעו.
אבל אצל ספרדים שופכים לתוך קערה עם מים ביחד.
אחד שופך מים, אחד יין,
בסוף השש עשרה פעם גם כל הכוס נגמרה.
לא טיפה טיפה באצבע, אלא השפיכה השש עשרה פעם,
חלק את הכוס שלך את הגביע לשש עשרה פעם,
וכמובן מסדר הסדר, הוא זה שעושה את זה, לא כולם שופכים את כל כוסותיהם בשביל הדרת שם המכות.
טוב,
סימן תא'ד, שהוא סעיף אחד,
שותה כוס שני ואין מברך עליו,
לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה. להזכיר, מקודם, לפני שעה וחצי, שעתיים, כשהתחלנו את ההגדה,
כשהתחלנו את ליל הסדר, שתינו כוס ראשונה, ברכנו עליה בעורף עירי הגפן,
ושתינו ולא ברכנו ברכה אחרונה.
עכשיו שותים שנייה, כיוון שיש פה המשך, אפילו שזה בדברים בלבד,
בכל זאת לא מברכים ברכה ראשונה וגם לא ברכה אחרונה.
שאין מברכים בורא פרי הגפן,
כי אם על כושר קידוש ועל כושר ברכת המזון.
ממלא יוצא שגם הכוס הרביעית לא מברכים עליה.
ואין מברכים על הגפן כי אם אחר כוס רביעית. אחרי כוס רביעית אנחנו מברכים ברכה אחרונה.
אומר הרמה,
והמנהג בין האשכנזים לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס.
כל כוס היא מצווה בפני עצמה.
אבל ברכה האחרונה לא מבחינים, רק אחר האחרון לבד, וכן דעת רוב הגאונים.
ככה מביא הרמב״ם. אבל כמובן, ספרדים נוהגים כמו מרן,
לא ראינו ספרדים שנוהגים אחרת,
ואצל האשכנזים נוהגים, יוצאים ביד רמה, זו יציאת מצרים שלהם,
יוצאים ביד רמה, נוהגים כמו הרמה, מבחינים על כל כוס וכוס, בורא פרי הגפן, ורק על האחרונה,
ברכה האחרונה.
סימן תנא,
סעיף ראשון,
שאר דיני הסדר.
סעיף א' יטול ידיו ויברך על נטילת ידיים.
וייקח המצות כסדר שהניחה.
הפרוסה בין שתי השלמות, שלוש מצות.
ויוחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה.
ואחר כך, כי צריך גם ללכי משנים, זה שבת, והם לא, אז גם נוהגים, לפי האגרה רק שתיים תמיד.
מי שיש לו את המנהג הזה, שיבדוק אותו.
בסדר? ואחר כך יבצה מהשלמה העליונה ומהפרוסה משתיהן ביחד.
גם העליונה וגם החתוכה, שחציה הלכה לאפיקומד,
ויתבלם במלח.
הוא אומר הרמה, ואין מנהג לטבלם במלך בלילה ראשון, בפת נקייה אין צריך מלח.
זה מרגיל תמיד מלח.
כל מקום מלח,
לא משנה.
ויאכלם בהסבה ביחד כזית מכל אחד, זאת אומרת שתי כזיתות.
ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד, יאכל של המוציא תחילה ואחר כך של אכילת מצה.
אחר כך ייקח כזית מרור, וישקענו כולו בחרוסת, ולא ישנו בתוכו,
שלא ייבטל טעם מרירותו.
ומטעם זה צריך לנהל החרוסת מעליו.
ויברך על אכילת מרור, ואוכלנו,
ולא הסיבה.
את המצה אכלנו, שתנק הזית,
בהסיבה. את המרור לא בהסיבה. מרור זה הסיבה, איזה מרור ואיזה...
איזה הסיבה יש במרור.
אחר כך נוטל מצה שלישית,
בוצע ממנה, וכורחה עם המרור,
וטובלה בחרוסת,
ואומר לזכר למקדש כהלל ואוכלם ביחד בעשיבה,
כי זה כבר זכר למקדש.
אומר הרמב״ם, ויש אומרים שאין לטוב לו, וכן הוא במנהגים וכן ראיתי נוהגים.
טוב, אז כל אחד שיעשה כמנהגו.
כן, ומי שבירך על אכילת מצה לא ישיח בדבר שאינו מעניין הסעודה עד שיאכל כריכה זו, זאת אומרת גם את הכזית השלישי,
כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת אכילת מרור גם לכריכה זו.
זאת אומרת, כבר אכלנו
שלושה כזית מצה,
שזה חובה.
אחר כך אנחנו נראה אם צריכים באפיקומן כזית אחד או שניים,
סך הכל ארבע או חמש כזיתות. בכל מקרה,
אכלנו שני כזיתות מצה,
אחר כך מרור,
ואחר כך כרכנו את המרור עם כזית מצה נוסף,
ותעברנו בחרוסת ואכלנו גם אותו. בעזרת השם, מחר נמשיך בסדר הסדר,
להתראות שלום.
