שלום, אנחנו בסימן תמ״ב,
נלמד היום סעיפים ה״ו״ז,
דין תערובת חמץ, דברים שנפסלו מהאכילה,
מה עושים בפסח, מקיימים, משתמשים.
סעיף ה״ה בתמ״ב, אומר השולחן ערוך,
שכר שעושים מחיתים עושה הורים, חייבים לבערו.
בירה,
וודקה, לא, וודקה זה לא מחיתים,
יכול להיות גם מחיתים,
בדרך כלל זה מתהפכה עליהם, מחיתים.
וויסקי, ברור.
כן, וכן אם העמיד
גבינות בחלה,
כן, בחומץ,
משחר שעורים וחיטים, חייב לבערם.
למה? כי יש פה תערובת חמץ.
סעיף אב, נהגו לגרר הקטנים והכיסאות שנגע בהם חמץ, ויש להם על מה שיסמוכו.
ואם יש חמץ בסדק שאני לא יכול לחטט אחריו, יטיח עליו מעט טיט.
זה בעצם המקור, דיברנו על כך,
שכאלה שצובעים את הקירות,
במטבח לפחות, בערב פסח,
מסתובב רם מביא את זה.
ויוצא אתיופיה,
צובם את הקירות בערב פסח. למה?
מנפים קמח, בטוח שיש שם קמח, אולי משהו ייפול למטה.
זה מה שכתוב, קטלים, אנשים מגרדים,
בפרט פעם וקטלים שהיו בהם חריצים,
אבנים, רואים אותם, זה לא טיח שטוח.
אם אתה יכול לנקות אל הקמא, אתה לא יכול לנקות,
לא יכול לגרד,
שים על זה טיח.
סעיף ז', אומר השולחן ערוך, בצק שבשדקי עריבה,
הרי בכל מקרה לא משתמשים בעריבה הזאת,
אבל זה נשאר בפסח.
אנחנו עוד נראה שגם כלים שמשאירים אותו לפסח ולא מכשירים אותו, צריך לנקות אותו טוב-טוב-טוב.
לא ניכרנו להגיד, יותר מזה,
כדי לאחסן אותם.
טוב, בצק שבשדקי העריבה, אם יש כזה זית במקום אחד, חייב לבאר. ואם לאו, אם הוא היה עשוי לחזק בו שברי העריבה או לסתום בו הנקב, בטל במיעוטו,
כי הוא חלק מהכלי.
ואם לאו, חייב לבאר.
אם זה שאריות של בצק שלפני כן, חייב לבאר.
אבל אם זה בא כדי לסתום חור, הווה אומר, ביטלתי את זה כאילו זה חלק מהדופן,
כמו חרס או משהו בדומה,
אז במקרה כזה לא צריך לבייר.
כל טוב, שלום.
