שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו,
מתקדמים באכולת הפסח.
סימן תמ״ב, תערובת בפסח,
תערובת חמץ בפסח.
נלמד היום סעיפים ב', ג' וד'.
אומר על שולחן ערוך בסעיף ב' בתמ״ב,
הפת עצמה,
פת חמץ נטו, זה חמץ ממש,
שעיפשה
ונפסלה מלאכול הכלב.
ומלוגמה שנשרחה,
אין לו חייב לבייר.
רק איזושהי דייסה כזאת או נוזלית
או לחם אפילו שהתעפש, ואפילו כלב לא אוכל את זה, לא חייבים לבייר.
זה לא נחשב כדבר שדורש בירור.
סעיף ג' בגדים שקיבסו אותם בחלב חיטה.
עמילן, היום זה עמילן סיטטי, פעם היה עמילן מחיטה.
וכן ניירות שדיבקו אותם בחמץ.
עיתונים פעם היו מודעות,
מדביקים עם תערובת של מים וקמח, דבק מודעות.
הוא יכול כיוצר בזה, מותר לקמם בפסח, שאין תשורת החמץ עומדת.
ולכן מותר לדבק ניירות בחלון תוך שלושים לפסח,
כן? כמו שהיו עושים בזמן,
שצריכים להדביק את החלונות מרעידות אדמה, מפיצוצים, לא יודע ממה היו מדביקים, מפסי נייר עם דבק.
מה זה? זה חמץ בפסח, השלושים יום,
בתוך שלושים יום מותר. לפני שלושים יום ברור שמותר.
ויש מחמירים, אם נראה, מבחוץ.
רוצים, רואים את הדבק ורואים שזה קמח, אז יש כאלה שהם מחמירים.
יש כאלה שמחמירים.
טוב, היה אומרים, נראה לי שעושים את זה, מקסימום עושים מסקינג טייפ פלסטי עם הדבק עליו, אין בזה שום חמץ.
סעיף ד',
דבר שיתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל,
או שאינו מאכל כל אדם כגון דריקה וכיוצא בו,
אף על פי שמותר לקיימו, אסור לאכלו עד אחר הפסח. אז זה מה שראינו בתחילת הסימן.
האם מותר לקיים? יש הבדל בין,
בסעיף א' אתמול,
יש הבדל בין לקיים לבין להשתמש.
ואף על פי שאין בו מן החמץ אלא כלשהו,
הרי זה אסור לאוכלו.
זאת אומרת, גם אם זה דבר של פסול אכילה,
תרופה או משהו כזה, לקיים מותר, להשתמש זה כבר סיפור אחר.
וכמובן, אומר הרמב״ם, סימן ת״מ״ז, סעיף ד׳, בהגה יתבהר שיש חולקים ומתירים
אם יתבטל קודם הפסח.
כבר מלכתחילה זה יתבטל, עוד לפני פסח,
ואח יקיים עליו.
טוב, בעזרת השם, מחר נמשיך, כל טוב, להתראות.
