שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
התחלנו את העניין של
אחסון החמץ בין הבדיקה לבין השרפה.
נלמד היום את סעיפים ב' ג' ד',
סוף הסימן תל״ד,
בעזרת השם.
סעיף ב' בתל״ד אומר שולחן ערוך, אחר הבדיקה, מיד בלילה,
יבטלנו ויאמר,
קהל חמירה דעיתי ברשותי דלך חזיתי ודלב יערתי לבטל ולהיבא כהפרעה דערער.
אומר הרמב״ם, ויאמר הביטוי בלשון שמבין.
ארמית, זה השפה שהציבור הבין.
אז אומרים היום בארמית, רוצים גם בעברית, עברית, אנגלית, צרפתית,
ערבית, אמהרית, פורטוגזית, מה שרוצים, רוסית,
צ'כית, לא משנה.
גרוזין, מה שרוצים,
הכול אפשר.
אבל בשאר לשונות,
סליחה, ואם אמרו בלשון הקודש כל חמירה,
הוא אומר כל חמץ ושעור,
אבל בשאר לשונות צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו.
אז לשים לב, מה זה קל חמירה?
כל חמץ
שישנו ברשותי,
שלא ראיתיו ושלא ביערתיו,
ייבטל ויהיה כעפר הארץ.
לשים לב לנקודה הזאת, את מה שלא ראיתי, כי אם אני אגיד מה שראיתי ומה שלא ראיתי, שעושים את זה מחר אחרי השרפה,
אז מה אתה אוכל בבוקר? מה אתה נחש? אתה אוכל עפר?
אתה ביטלת גם את מה שאתה מכיר? לא.
רק את מה שאתה לא ראית. מה שראית, ישבת לארוחת בוקר.
וגם לשריפה, אמרת שורף עכשיו עפר, ביטלת אותו.
וטוב, לחזרו לבטלו פעם אחרת ביום יד, סוף שעה חמישית, קודם שתגיע השעה השישית.
שמשתגיע השעה השישית, נאסר, כבר אסור לך.
אז אין בידך לבטלו,
ואין לבטל ביום ולאחר ששרפת חמץ,
כדי לקיים מצוות שריפה בחמץ שלו.
כי אם הוא יבטל לפני כן, כבר אין פה חמץ, מבוטל.
טוב, בסעיף ג אומר השולחן ערוך, בביטול היום יאמר,
לשים לב להבדל,
דחזית ודלה חזית,
דביארת ודלה ביארת.
בערב מה אמרנו?
דחזית,
דלה חזית ודלה ביארת,
מה שלא ראיתי ומה שלא ביארתי,
וביום אומרים מה שראיתי ומה שלא ראיתי, מה שביארתי ומה שלא ביארתי, הכל יהיה מבוטל.
סעיף ד אומר השולחן ערוך, שלוחו יכול לבטל שליח מצווה.
הוא בא לקיים את המצווה,
אדם יכול למנות שליח, שיבטל לו את החמץ,
שיבדוק לו את החמץ, שישרוף לו את החמץ, כל מה שצריך.
וכשמבטל שליח, צריך שיאמר, חמצו של פלוני יהיה בטל.
אם אין האיש בביתו, יבטל במקום שהוא.
ואם אינו עושה כן, טוב שתבטל אשתו.
מישהו צריך לבטל את החמץ בבית. אי אפשר להשאיר את הבית
עם חמץ.
שהוא ירחק החמץ שעבר עליו בפסח, ובכל מקרה
הוא נאסר.
כל טוב. שלום.
להתראות.
