שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כי עומדנו ביומו.
מסיימים היום את סימן תטו לגבי מינוי
של זמן של עשיית העירוב,
ונמשיך תטז, סעיפים א' וב'.
בסעיף ד' בתטו אומר השולחן ערוך,
כשמניח עירובי תחומין מברך על מצוות עירוב,
כמו עירוב תבשילי,
כמו עירוב חצרות,
ואומר, בזה העירוב יהיה מותר לי ללך ממקום פלוני אלפיים עמל לכל רוח.
והוא מערב לרבים, הוא אומר, יהיה מותר לפלוני ולפלוני, או לבני מקום פלוני, כל בני העיר, כן, כמו שראינו בסימן הקודם.
בסדר, יהיה מותר, בתנאי שכמובן הם יודעים.
טוב, סימן טז, סעיף א', אומר השולחן ערוך,
יום טוב שחל להיות סמוך לשבת,
בין אם זה ביום שישי, בין אם זה ביום ראשון,
בין מלפניה, בין מלאחריה,
או שני ימים טובים של גלויות,
או ראש השנה ואחר כך
לארץ ישראל, שבת,
יש לו לערב שני עירובים ושתי רוחות,
וסומך על איזה מהם שירצה ליום הראשון,
ועל העירוב שברוח השנייה ליום השני.
או מערב עירוב אחד לרוח אחת, וסומך עליו לאחד משני הימים,
וביום השני יקיבני העיר וכאילו לא עשה עירוב.
אז קודם כל אני טעיתי,
טעיתי.
לא מדובר על ראש השנה.
מדובר פה על יום טוב שני של גלויות או שבת ויום טוב.
כי יום טוב שני של ראש השנה זה יום האריכתא, זה לחומרה, אי אפשר לעשות שניים.
זה כאילו אותו יום.
אבל עוד רגע, בסדר?
אני בהתחלה הזכרתי את זה, לא הייתי צריך להסכים.
טוב, אז ככה.
ויש לו אלפיים עמל לכל רוח,
וכל יום הוא יכול לעשות לצד אחר.
במה דברים אמורים? משני ימים טובים של גלויות,
אבל משני ימים טובים של ראש השנה, הרי הם כיום אחד.
ואינו מערב לשני ימים אלה אלא רוח אחת.
ולכן מתנה האדם על עירובו ואומר, עירוב לשבת זו אבל לא לשבת אחרת,
לשבת אחרת אבל לא לשבת זו,
לשבתות ולא לימים טובים, לימים טובים ולא לשבתות,
ואז הוא מניח את זה במקום סגור שהאוכל נשמר ואין לנו שום בעיה שכך יקרה.
בסדר? זה דבר, מתייחסים אליו. אז כשיש יום טוב
ושבת שזה שני ימים שונים,
מדרגה שונה, ימים אחרים, יום טוב שיש גלויות
ספקא דיומא, אז אפשר.
שני ימים טובים של ראש השנה,
כי יום אחד אפשר לעשות שני עירובים לשני צדדים.
זה יכול לתפוס לשני הימים,
אבל לא לכיוון אחר.
סעיף ב' אומר לשולחן ערוך, המערב לשני ימים טובים של גלויות,
או לשבת ויום טוב,
אף על פי שהוא עירוב אחד, לאירוח אחת לשני ימים,
שכשיהיה העירוב במקומו מצוי בלילה הראשון ובלילה השני כל מיני שמשות.
כיצד הוא עושה?
מוליכו בערב יום טוב או בערב שבת, או מחשיך עליו,
ונוטלו בידו ובא לו,
אם היה ליל יום טוב, ולמחר מוליכו לאותו מקום,
הוא אומר לכל שבת שתכשח ואוכלו
ואם היה ליל שבת
או
ואוכלו אם היה ליל שבת
או מביאו אם היה ליל יום טוב בפני שיש שתי קדושות
ואינם כיום יחד כדי שנאמר מלילה הראשון קנה עירוב ושני ימים
נאכל בראשון קנה עירוב לראשון ואינו עירוב לשני
ערב ברגליו בראשון צריך לערב ברגליו השני
ושילך ויעמוד באותו מקום ויחשוב בלבו שיקנה שם שביתה ולא יאמר כלום
מפני שאסור לעשות שום הכנה מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב אפילו בדיבור
בכל שיקום שאני לא יכול לערב בפת,
שאני עובד בו כבר ביום הראשון,
מפני שהיה צריך לקרות עליו שם עירוב ונמצא מכין.
עירב בראשון במאכל, אם רצה להערב ברגליו בשני, הרי זה עירוב.
אם רצה להערב בפת, צריך להערב באותה הפת עצמה שעירב בה בראשון.
שלא צריך לומר כלום, שכבר קרה שם עירוב, ואם כן, אינו מכין כלום.
פה אנחנו מרכיבים כבר. איך אנחנו מסדרים את העניין הזה של העירוב יומיים?
אני צריך כל יום לבוא ולשים בו עירוב.
אם זה שבת,
אני לא יכול לעשות כלום, כי אני לא יכול לטלטל,
הרי אין לי עירוב חצרות.
אני לא יכול עכשיו ללכת מחוץ ולטלטל.
ביום טוב אין דין טלטול.
לכן אפשר ליוצאים מרשות לרשות.
אז גם אפשר לבוא עם אוכל
בשביל היום השני ביום הראשון.
אבל
אם מדובר בשבת, הוא לא יכול להביא.
אלא מה הוא צריך לעשות?
כמו שאמרנו כבר בסימנים הקודמים,
להערכתי כשבוע,
כשאנחנו מדברים על זה, שברגע שהוא יצא לדרכו,
הלך לדרכו, החזיק בדרכו,
זה כבר נחשב שהוא עשה את העירוב, אם יהיה שם במקום ההוא,
ודיברנו כבר. ולכן,
ברגע שהוא כבר שם עירוב, והוא ביום השני הולך ברגליו, אין בעיה.
אבל ברגע שביום הראשון הוא לא שם,
עכשיו הוא רוצה לשים את השני, אז זה תלוי.
אם הוא בא לשים את השני כשבהתחלה הוא עשה רק הליכה,
אז זה כאילו מכין מיום הבא.
ליום,
ומיום טוב לתות משבת ליום טוב, אז זה בעיה.
ולכן רק בהליכה יהיה אפשר במקרה והוא מכין משבת
ליום טוב.
אבל
אם זה מיום טוב לשבת, יש לנו את העירוב,
תמשילין, אז אפשר כתוצאה מכך גם להכין את האוכל לטובת שבת שאחר כך, כשהוא הולך
לאותו מקום, כי אין לנו בעיה של תלתו.
בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב.
