שלום, אנחנו אומרים שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
הלכות עירובי תחומין.
נלמד היום בסימן תטו,
סעיפים א' ב' ג'.
אומר לשולחן ערוך בסעיף א'
אין מערבים עירובי תחומין אלא לדבר מצווה.
מה ראינו?
אם מגיע רב מאותו כיוון הוא רוצה להקביל את פניו,
הוא רוצה ללכת לברית,
רוצה ללכת לשבת חתן, דבר המצווה.
ככל שרוצה ללכת
לבית האבל או לבית המשתה שנישואים,
או להקביל פני רבו, או חברו שבא מן הדרך,
כיוצא באלו,
שזה נקרא צורך מצווה. מוסיף הרמה ואומר, או שרוצה ללכת לטייל ביום טוב או שבת בפרדס,
שיש בו שמחה, בזה מקרה דבר מצווה. זו כבר תוספת של הרמה.
אם אדם שמח ללכת לאיזה פרדס, לאיזה דגינה,
לנוח, לפוש,
גם זה נקרא.
טוב,
או מפני היראה,
זאת אומרת, אמר לנו השולחן ערוך, או לדבר מצווה
שיכול להיות
משתה שמחה, אבל, חס ושלום,
להגביל פני רב או חברו,
או מפני העיר הקוראים שהיה רוצה לברוח מעובדי כוכבים
ומנהליסטים וכו' יוצא בזה.
נו,
אז רוצה לברוח, הוא צריך עירוב, פיקוח נפש, לא, זה לא פיקוח נפש.
אולי אלו לא נעים, זה כאלה לא שהורגים,
אלה שהורגים עלינו שאלה בכלל.
ואז מותר לו ללך אפילו לדברי הרשות.
ואם ערב
שלא לאחד מכל אלו אלה לדברי הרשות, הרי זה עירוב.
זאת אומרת, אם בן אדם באמת בסופו של דבר עשה עירוב,
זה בסדר, אבל מלכתחילה שואלים אותנו באיזה צורך עושים עירוב?
רק
אם אתה רוצה לעשות דבר מצווה לטובה או מצד היראה.
זה דבר ראשון, סתם ככה כי בא לו ללכת למקום אחר, לא עושים עירוב, עשה זה תופס.
סעיף ב' אומר ראשון, אין מערבים ערובי תחומים בין השמשות.
רק לפני חצי, ואם ערב,
עירוב או עירוב,
כדין דברים די רבנן שבין השמשות.
ג',
אמרו לו שניים, צא וערב עלינו.
אחד ערב עליו מבעוד יום, ואם אחד ערב עליו בין השמשות,
זה שערב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות,
וזה שערב עליו בין השמשות נאכל עירובו משכה שכה.
שניהם קנו עירוב,
ויש חולקים, זאת אומרת, שניהם
עשה להם עירוב בסופו של דבר,
אבל יש חולק כזה, ואומר שזה שעשו לו בין השמשות, לא תופש.
טוב, בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב.
