היסוד שכבר דיברנו עליו פעם,
של הרב קוק שמדבר, שאני צריך לדעת לחבר את כל ההלכה
עם ההבנה הפנימית שלה.
כל נושא שאתה לומד, תראה מה ההבנה הרוחנית הפנימית שלו.
חבר את ההגדה עם ההלכה, איגרת קג של הרב.
והוא אומר, זה עדיין דבר שעוד לא מספיק אנשים עושים אותו.
אנחנו משתדלים.
ולכן אנחנו לומדים פה את הלכות תשובה לרמב״ם,
הלכות תשובה עם הבנה רוחנית.
כן, איך אני יכול לדעת עבודה רוחנית של תשובה?
אורות התשובה.
זה בעצם הדבר הנגיש ביותר שלכל אחד יכול לקבל את זה. יש פה ספרים, אתה צריך.
בסדר?
גם וגם.
שניהם ביחד.
יופי.
טוב, אז אנחנו בפרק העשירי.
הפרק העשירי בעצם הוא סיום, סיכום, של כל הנושא הזה של התשובה.
כשאמרנו כבר,
אם אנחנו נתנו הגדרה למשל של הבית אלוהים המביט,
שהתשובה זה קרבת האדם אל האל מרחוק העוונות. זאת אומרת, מה שאני מחפש
זה להיות קרוב לבורא.
כי אני לא יכול, קודם כול, אני לא יכול לא להיות קרוב לבורא.
אומנם נכון
שברגע שהאדם
עובר איזושהי עבירה, אז אמרנו, הוא מעבר אחד,
ויהא, הקדוש-ברוך-הוא, הוא מעבר השני.
עביריה.
בסדר?
זאת אומרת, הוא בעצם יוצר איזה שהם מסכים,
שהם מפרידים וחוצצים
בינו לבין הקדוש-ברוך-הוא.
אבל הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו.
הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ. הקדוש ברוך הוא תמיד הקדוש ברוך הוא חיה אותו, רק שיש פה איזה שם,
איזה נקודות של חושך
שלא נותנות לו לראות את האור הגדול.
והבן-אדם תמיד רוצה, אני רוצה את האור.
אם אני מחפש,
וזו הגישה שלי, וכך דיברנו כל הזמן,
אם אני מחפש כל הזמן להיות מחובר אל האור, אל הטוב,
מה בעצם אני רוצה?
מה המטרה שלי?
להיות מחובר אל האור.
כשבן-אדם מחובר אל האור, הוא באור.
שכר,
דיברנו פעם קודמת, בפרק התשיעי, שכר מצוות.
הסברנו מה ההבדל בין אם מישהו הולך בדרך וזו תוצאת המעשה,
לבין שהוא מקבל שכר על זה שהוא הלך בדרך.
שני דברים נפרדים, שכר מצווה בעלמה,
לקר.
אין שכר מצווה בעולם הזה.
אבל מי שהולך בדרך, כיף לו, טוב לו.
אנחנו נותנים לו גשמים, זה לא בגלל שנותנים לו, כי זו תוצאת המעשה.
כך הסברנו. פה הרמב״ם בעצם מסכם את הכול.
הם הביאו לנו את הדברים בצורה ברורה,
אל תשמשו את הרב כעבדים המחכים לקבל פרס.
הם היו משמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. מה זה שלא על מנת לקבל פרס?
כל כך טוב לי להיות מחובר ולהיות עם אותו רב,
כן, העבד אומר,
כל כך כיף להיות אתו, לחיות אתו, לשמוח אתו,
זה כבר מספיק.
אני רוצה להיות יחד אתו, אז אני עושה את מעשיו.
אני לא יכול להיות יחד אתו ולעשות מעשים אחרים,
זה לא להיות אתו.
זו תוצאה נלווית, פשוטה, ברורה, למעשים טובים. לא דיברנו על שכר.
אומר הרמב״ם בפרק העשירי,
היום אנחנו עומדים בפרק העשירי, וזה הפרק האחרון של
הלכות תשובה,
על יאמר אדם הרי אני עושה מצוות התורה ועוסק בחוכמתה
כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה,
או כדי שאזכה לחיי העולם הבא.
למה צריך להזכיר את זה הרמב״ם?
כי מה היה בפרק הקודם?
מאחר שנודע מתן שכרן של מצוות,
אם שמרנו את דרך ה' מחיי העולם הבא,
למען ייטב לך וארכת ימים,
אז בן-אדם למה הוא מחכה?
אה, לשכר שיהיה בעולם הבא, וכולי. אמר הרבב, לא, לא, לא, גם זה לא.
תעלה עכשיו מדרגה.
ואפרוש מן העבירות שהזהירה התורה מהן,
כדי שינצל מן הכללות הכתובות בתורה כדי שלא ייכרת מחיי העולם הבא.
נכון, נכון, בעולם הזה אין שכר.
כל מה שאני חי פה זה בשביל מה?
שהשכר בעולם הבא.
כל מה שאני לא עובר עבירות בעולם הזה, מה זה? כדי
שלא אתחייב בכל הגזירות שראינו בפרקים הקודמים,
מהקל ביותר עד החמור ביותר.
זאת אומרת, הוא לא מחפש עכשיו,
כמו שאמרנו, קרבת אלוקים. מה הוא מחפש?
בסוף שורה התחתונה, מה מקבלים?
מכיר את זה שבא לעבודה?
לא אכפת לו איזו עבודה.
שורה התחתונה, ממה אני יוצא פה?
סוף היום, מה יש לי?
אגב, אתה לא מבין את היום הבא,
נכון? בסוף היום האס,
את היום הבא.
עוד פעם לעבוד.
אבל אתה רואה שאתה צריך לעבוד במקום
שיכול בעצם להפרות אותך, שאתה מתחבר אליו,
שזה מתאים לך, שזה טוב לך.
בזמנו, אני מדבר על לפני 50 שנה,
הקביעות בעבודה.
תשמע, בן-אדם, העבודה הזאת לא מתאימה לך, אתה חוזר כל היום מדוכא,
אתה עובד פה, זו לא עבודה שלך.
קביעות תהיה לי פנסיה.
אתה תגיע לך לפנסיה במצב הזה?
היום האמת היא באה המטוטלת הזאת, אנחנו בדיוק בצד השני.
לא, קביעות ולא שום דבר. תן לי יום פה, יום שם.
בלי ריטלין הוא לא יושב יומיים באותה עבודה.
גבר אותו.
אדם צריך לראות
בנפש שלו למה הוא מתחבא.
אתה עושה את העבודה,
כיף לך.
אתה יוצר, אתה בונה, אתה רואה שהכול מתנהל כמו שצריך.
אתה אוהב להתעסק בדברים האלה.
מה קורה בסוף החודש?
יש משכורת, אין בעיה,
אנחנו בעד.
אבל הוא עובד,
הוא עושה משהו שהוא חושב שטוב שייעשה,
כל אחד בתחום ובמקום שמתאים לו. לכן אומר הרמב״ם,
אין ראוי לעבוד את השם על הדרך הזה.
כשעובד על דרך זה הוא עובד מהירה,
ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת חכמים.
אדם גדול עושה פעולה שנראית לו שהיא פעולה טובה.
הוא לא עושה פעולה כי צריך
למצוא חן בעיני מישהו אחר, או בסוף מישהו ייתן לי רק שכר,
ומה שאני עושה לחלוטין לא מתאים לי.
זה קטנות.
זה לא נותן לך הסתכלות גדולה, מחברת על העולם.
כן, ואין עובדים השם הדרך, אלא עמי הארץ
והנשים והקטנים,
שמחנכים אותם לעבוד מהירה,
כשתרבה דעתם ויעבדו מאהבה.
אז כאלה, טוב,
המושגים כולם היום לא תמיד שייכים.
פעם כן היו שייכים.
אנשים שעובדים הכול בלי למצוא חן בעיני מישהו אחר.
ילד קטן רוצה לקבל בסוף ממתת,
אשה צריכה למצוא חן בעיני בעלה,
כל מיני דברים כאלה.
זה בעצם ההסתכלות.
היום אנחנו יודעים שככל שאנחנו מתקרבים
בעבודת השם, בתהליך הגאולה,
הראש יותר גדול מצד אחד.
זאת אומרת, בן-אדם עושה דברים
כי הוא מבין שזה טוב לאישיות שלו,
כולל זה שהוא מחובר בבית לזוגיות, זה טוב לאישיות שלו.
וטוב לעם ישראל.
החשיבה היא חשיבה יותר גדולה.
הרב מביא את זה באיגרת תקופה עין, איגרת החינוך.
הנביא הרב,
ילד בא מהגן, נקרא לזה כך, מהגן,
עם חפץ שלוש שלו.
מה זה? מאיפה זה?
זה היה בתיק של החבר שלי.
מה זה עושה אצלך?
הוא מצא חן בעיניים.
איך קוראים לזה כשהוא גדול?
כשהילד היה גדול, מה הם קוראים לו?
יפה. בסדר?
שמע,
אנחנו רוצים ממך,
אל תיקח דברים מהתיקים של הילדים, כי הם ייקחו מהתיק שלך.
מכירים את השיטה הזאת?
היום הרבצתי.
אתה הרבצת היום? הרביצו לך חזרה, תיזהר.
אנחנו מחנכים?
אנחנו מאלפים.
פעם קוראים לזה חינוך למלחמת הקיום.
תרביץ, ירביצו לך, תגנוב, יגנבו לך.
זו הסיבה שאנחנו לא גונבים?
מה אמרנו? צדיקים,
ממונה הוא חביב עליהם. מדוע?
פעם אמרתי את זה למישהו,
יעקב אבינו חזר על פחים קטנים.
מה זה פחים קטנים, בלשוננו, היום?
קופסאות פלסטיק חד-פעמי.
קופסאות פלסטיק.
חזר בשביל זה, אתה מסכן את עצמך, הולך להיות בלילה
חוצה נהר, חוצה נחל, סליחה, ו...
מה זה?
ממונם של צדיקים חביב עליהם.
אה, לדתיים האלה אוהבים כסף.
אתם מבינים את הגישה המקולקלת?
למה ממונם של צדיקים חביב עליהם?
א. הוא הגיע ביושר.
כשאדם עובד, עמל, כדי לקבל משהו,
הוא מעריך אותו יותר.
ב.
ממי הם קיבלו את זה?
הקדוש-ברוך-הוא.
מי שמקבל מתנה ממלך, הוא מזלזל בה?
הוא לא יכול לזלזל בה.
למה הוא לא יכול לזלזל בה?
מה הלך נתן לי? אתה יודע מה זה? יש לי בבית
פתק קטן עם חתימה
של הסלב הזה.
שומר על הפתק.
אתה מכיר את הפתקים?
חותם לו על הכדורגל.
הוא כבר לא משחק כדורגל. למה? שאולי הוא יימח לחקר חתימה.
קיבלת פח מהקדוש-ברוך-הוא, מה אתה חושב עכשיו?
הוא אומר, מה אתה חושב עכשיו? זהו זה.
אל תוותר על שקל שקיבלת מהקדוש-ברוך-הוא. עוד פעם, אל תהיה לי קמצן.
אז הוא גם לא אוכל כדי לא להוציא, לא,
תוציא לאוכל,
תוציא מה שאתה צריך,
תעשה כל מה שאתה צריך
כדי
שבסופו של דבר
תחיה טוב, אבל אל תזרוק את זה.
תכיר טובה ותכיר את מה שקיבלת,
אל דזלזל.
זה בעצם מה שאנחנו דורשים.
במילים אחרות,
אדם שמחנכים אותו, מחנכים אותו לטוב.
לא גונבים, לא לוקחים ממישהו משהו, כי זה שלו,
כי זה אצלו.
זה נפל בחלקו, זה לא חלקי.
אני לא מרביץ למישהו, מדוע?
ואהבת לרעך כמוך.
איך יכול להיות שאתה מרים יד על מישהו?
זה לא מוסרי.
זה הסתכלות אחרת בכלל?
שונה לחלוטין.
הרב כותב,
אתה תחנך את הילד שלך בבית, לטוב.
את מלחמת הקיום הוא כבר יבין לבד בדרך.
אבל אם אתה מחנך למלחמת הקיום,
איפה יצאו ילדים טובים?
אה, הם באים למכון מאיר.
הבנתי. בסדר. אז בסוף צריכים לעבוד בכל מיני. זה ברור?
בסדר?
זה מה שאומרים פה. אנחנו צריכים לחנך את האנשים
ולעבוד את הקדוש-ברוך-הוא מאהבה.
מה זה מאהבה?
חיבור וגדלות.
עכשיו, תשימו לב, ראיתי
בפרק יג מאורות התשובה.
פרק יג, פסקה א',
אומר הרב,
עמוד צדיבת בהוצאה של אור הציון,
אי-אפשר להידבק,
פרק יג, פסקה א',
אי-אפשר להידבק באמת ביסוד הלאומי של ישראל.
מה זה היסוד הלאומי?
מבחינתנו זה נקרא כלל,
להיות מחובר אל כל המציאות,
לא רק אני בתור בן-אדם פרטי,
כי מי שנשמתו הוא טהרה כבר
על-ידי תשובה מחטאות האדם המגונות
וממידותיו הפחותות,
או משנפשו לכתחילה היא נפש טהורה,
כי היסוד האמיתי של תכונת האומה הישראלית הוא שאיפת הצדקה העליונה,
צדקת השם בעולם.
מה אני מחפש?
מה עם ישראל מחפש?
צדקת השם.
לראות את הטוב שהקדוש-ברוך-הוא מרעיף
מעניק בעולם.
להיות מחובר אל מציאות מתוקנת.
זה התפקיד.
אני יודע מה יש בשטח,
כולנו יודעים.
באנו משם לפני חמש דקות מהשטח,
ואחרי הסיור גם לחזור לשטח,
טוב, ולבית-המדרש.
יודעים מה, אבל מה השאיפה שלנו?
מטרת-על.
לאן אנחנו רוצים להגיע?
וכל מי שנזדהם באיזה חטא,
לפי אותה מידה של זוהמתו של אותו חטא,
אין חפץ הצדקה והטוב מאיר בקרבו כראוי
ועל כן לא יקושר באמת עם התכונה הלאומית עד אשר יטהר.
אתה רוצה להיות מחובר אל הטוב הכולל,
אל המציאות השלמה,
נדחה בעצמך להתנקות.
טוב, אז בצו ותרנגולים,
אני לא יכול להתנקות בערך, אני לא נקי,
איך אני עושה את זה?
הכול בשלבים.
מטרת על.
יש מטרות ביניים.
עכשיו אני רוצה
לנקות מידה מסוימת.
בואו נשב ונתחיל ללמוד.
מידה מסוימת,
מה
מה טוב בה, מה לא טוב בה,
איך מתנהלים.
זה הבסיס של כל דבר.
פסקה ב' אומר הרב,
כדי להסיר כל מסך מבדיל
בין הטוב האלוקי הכללי ובין הנפש הפרטית הצמאה לו,
צריך להיבדל מכל פגם מוסרי,
בכל המושג הרחב שלו או במובן הכללי,
שכולל זיכוך המידות כולן וטהרת המעשים השכלית,
שכוללם התפשטות האור האלוקי בעולם בתכונה כללית מקפת על האנושיות וכל ההוויה,
בכל מקום שיש מקום לתכונת מוסר לחולשה.
כל מקום
שרק יש אפשרות להגדיל מוסר,
אני עושה את זה.
מנסה לנקות כל פינה מחוסר מוסריות.
איזו עבודה קשה.
מה, אפשר להתייאש?
לא.
בכל מקום יש את הצד המוסרי שלנו.
דיברנו השבוע על
קבוצות בעם ישראל שהן בעצם,
נקרא לזה כך,
לפעמים יכול להיות שהם מזיקים לנו.
יכול להיות שמזיקים להם, אין קבוצה
שאין בה טוב.
אמרתי למשל השבוע,
יש קבוצה שבאמת מבחינתנו היא שונה בגישה לחלוטין,
מבחינת עם ישראל, מבחינת ארץ-ישראל,
שונים מאתנו.
אמרתי, אילולא הם
לא היינו מכירים היום את האחר.
מה זה האחר?
את אלה שהם מוגבלים.
קבוצה שדיברה מוסר והומניזם
והכניסה את כל הנושא של השילוב בכיתות
לילדים מוגבלים,
שילוב בחברה,
הוסטלים ולא מוסדות סגורים מורחקים מהציבור.
כן, מי,
מותר לומר,
בזכות מי הדברים האלה זזו במדינת ישראל?
מרץ.
הם התחילו עם כל זה.
יש לנו ויכוחים,
יש לנו דיונים,
יש לנו מה להגיד, הרבה,
בכל מיני תחומים,
אבל בתחום הזה הם הניעו את המערכת.
אתה לא יכול להגיד שהכול לא טוב.
לא.
יש נושא מוסרי שהם הציפו אותו על פני השטח ונתנו לו להתקדם.
זה אין.
כן, יצטרפו אליהם אחר כך עוד קבוצות,
אבל זה אין.
אף אחד לא ייקח את זה בין.
אנחנו בטוח לא.
כל אחד מה שיש לו מגיע לו.
ולכן אני אומר, אין קבוצה שאין בה
שום דבר לא טוב,
אבל כל דבר תלוי.
לכן אומר הרב,
וכדי להסיר גם כן את המניעה המעכבת מהשלמת הלבוש הישראלי,
מה זה הלבוש הישראלי, המלביש את הטוב האלוקי המופשט
על-פי סגנונו המיוחד,
צריך להסיר כל מניעה מעשית מכל הנוגע לנפש הישראלית.
וזוהי התכונה המצרכת לתשובה גמורה
מכל פרטי פרטים
של כל חטא ועוון,
על-פי התורה שבכתב ושבעל-פה,
שכולי משמעת השם בקשר ישראל.
שים לב מה הרב אומר פה.
אם אנחנו באמת רוצים להיטיב את העולם,
הכול, תורה שבכתב, תורה שבעל-פה, לפרטי פרטים.
זו מערכת בנויה. ברגע שאתה לא מקיים,
לא מציף למציאות,
חיי המעשה,
את אחד הפרטים, המערכת לא שלמה.
וזה מה שאנחנו אומרים. אתה צריך לבוא ולנהל חיים
שהם חיים שקרובים לקדוש-ברוך-הוא.
מה קרוב לקדוש-ברוך-הוא? רצון ה'. מה רצון ה'?
תורה?
תורה שבכתב, תורה שבעל-פה.
זה רצון ה'.
על-ידי שאתה עושה את זה,
אתה מנהל חיים תקינים, אתה מנהל חיים תקינים.
יש לך טוב,
אתה מחובר אל הטוב, אתה טוב,
אתה באור.
זה לא קשור לשום שכר או שום תועלת,
זה קשור למציאות.
זה מה שדיברנו בפרק הקודם, אפשר גם פסקה ג', אבל עוד פעם,
שימו לב שבעיקרון זה חוזר על עצמו.
צריך אדם להיות מחובר תמיד עם תמצית הטוב האלוקי המקושר
ושורש הנשמה היא שכנסת ישראל כולה.
ובזה הוא זוכה לתשובה.
כשאני מחובר אל הטוב, אני בטוב.
הטוב הנצחי זה רוחניות,
כי הגשמיות תמיד יש לה התחלה וסוף.
תהיה מחובר לטוב הנצחי,
לכלל.
הכלל זה נשמה.
בסדר? זה מה שהרב מדבר. בואו נראה חזרה ברמב״ם.
הלכה ב', אומר הרמב״ם, העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות
והולך בנתיבות החוכמה,
לא מפני דבר בעולם,
לא מפני יראת הרעה
ולא כדי לירש התורה.
אני לא עושה את זה כדי לקבל משכורת.
אני עושה את זה כדי שהכול יהיה יותר נעים,
יותר בנוי,
יותר טוב בעולם.
מה אמרנו פעם?
ויכולו השמים בארץ אשר ברא אלוהים לעשות.
מה צריך לעשות?
לעשות חיים.
זה כיף.
איך אני עושה את זה? על רצון השם.
מי ויכולו השמים בארץ והלאה.
כל מטרתנו היא שהעולם יתפקד כמו שצריך.
ממילא,
אנחנו בפנים, יותר טוב לנו.
ממילא, הכול בסדר, אבל זה לא הסחה.
התוצאה נלווית.
ולא גדולה שטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת.
בסוף הטובה לבוא בגללה
זה בעצם הציור האידיאלי
של היהודי האידיאלי
בעיני הרמב״ם.
זה המשפט הזה.
אני קורא אותו שוב.
העובד מהאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החוכמה,
לא מפני דבר בעולם.
ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש את הטובה,
אלא עושה האמת מפני שהוא האמת.
בסוף הטובה לבוא בגללה.
ומעלה זו היא מעלה גדולה מאוד,
ואין כל חכם זוכה לה".
בסדר? תראו,
איך הרמב״ם אמר? ראינו את זה כבר בפרק ו',
אני חוזר אחורה.
כן, סליחה, בפרק ה',
הלכה ב'.
אל יעבור במחשבתיך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל.
שהקדוש-ברוך-הוא גוזר על האדם בתחילת בריאתו להיות צדיק כה רשע.
אין הדבר כן, אלא כל אדם יכול להיות צדיק כמשה רבנו.
הסברנו את זה ארוכות כמה פעמים, נכון?
יפה.
מצד אחד אומר הרמב״ם,
לא יעלה בדעתך מחשבה לא טובה.
אתה יכול להיות צדיק כמו משה רבנו.
מצד שני, לא כל אחד זוכה לזה.
כמה חכמים גדולים, צדיקים גדולים,
זוכים לזה.
שמים לב למתח פה.
מצד אחד כל אחד יכול, מצד שני,
בסוף לא הכול מתממש.
אנחנו רואים את המציאות שלא כולם זוכים להיות בטופ.
בודדים.
אבל כל אחד יכול, זאת אומרת, כל אחד יכול ללכת בדרך.
ללך בדרך הזאת, אתה תגיע רחוק.
זה בעצם היסוד של הרמון.
יכולנו לומר, לפי
ויהי מעלת אברהם אבינו,
שקראו הקדוש-ברוך-הוא, אברהם אוהבי,
לפי שלא אבד אלא מאהבה.
האמת היא כזאת,
אני, כל פעם שאנחנו נתקלים באברהם אבינו,
המקשבה הראשונית שלי היא
מה היה קורה
אם היה בן-אדם כזה בדור שלנו.
אף אחד לא היה רוצה להיות כמוהו.
אף אחד לא היה רוצה להיות כמוהו.
הוא היה אומר, מה זה?
זה תורה וזה סחרה?
תראה מה עובר על הבן-אדם הזה?
איזה תקלות.
נקראים בשבילו חכמים ניסיונות.
והאלוהים נישא את אברהם.
והוא משתלם להיות יהודי דתי.
בסדר.
אם היינו רואים מדויים. תראו מה קורה.
אלא שאברהם אבינו, למה עובד הקדוש-ברוך-הוא?
כדי לקבל ילדים?
כדי לרשת את הארץ?
הוא עובד הקדוש-ברוך-הוא כי זה מה שצריך.
עובד את השם מהאהבה.
אני רוצה להיות מחובר.
הגיע משהו, הגיע.
טוב.
והיא המעלה שציוונו בה הקדוש-ברוך-הוא על-ידי משה, שנאמר,
ואהבת את השם אלוהיך,
ובזמן שיהיה עבדיו את השם אהבה ראויה,
מייד יעשה כל המצוות מהאהבה.
אם בן אדם אוהב מישהו, את רצונו הוא מקיים.
אין שאלה בכלל.
אתה רואה אנשים לפעמים,
איך אומרים?
זהו.
לא מכיר כלום חוץ מהאהבה הזאת.
ידידי, תתארגן קצת, אתה מגזים?
אה, מה אתה מדבר?
לשון המשורר, אהבת חיי.
מה? יש שיר כזה?
כן, לא מבין.
טוב.
כיצד היא אהבה ראויה?
הלכה ג', אומר הרמב״ם,
כיצד היא אהבה ראויה?
הוא שיאהב את השם אהבה גדולה, יתירה, עזה מאוד,
עד שתהא נפשו קשורה באהבת השם
ונמצא שוגה בה תמיד.
כאילו חולה חולי אהבה
שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה, והוא שוגה בה תמיד.
בין בשבטו, בין בקומו,
בין בשעה שהוא אוכל ושותה.
שמעים לב איך הרמב״ם מתאר את הדברים?
איך היו אומרים בלשון שלנו היום?
גמור עליה.
זהו.
לא מכיר כלום חוץ ממנה.
מזל שיש וואטסאפים.
אחרת,
לא היה יכול לשבת במקום אחד.
יותר מזה,
תהיה אהבת ה' בלבו אהבה ושוגים בה תמיד,
כמו שציוונו בכל לבביך ובכל נפשך.
24-7.
וכששלמה אמר דרך משל,
כי חולת אהבה אני".
וכל שיר השירים,
משל הוא לעניין זה. לאיזה עניין?
של אהבת הבורא.
החיבור בין עם ישראל לבין הקדוש ברוך הוא. זה מה ששלמה המלך אומר.
הרבה שירים אמר הקדוש ברוך, סליחה, הרבה שירים אמר שלמה המלך.
כל השירים קודש,
ושיר השירים קודש קודשים.
החיבור הבלתי-אמצעי
באהבתה ישגה תמיד
בין ישראל לבין הקדוש-ברוך-הוא.
איך אפשר רגע אחד להיות בלי הקדוש-ברוך-הוא?
זה היסוד שמופיע פה.
זה היסוד שקיים פה.
בסדר?
וזה מה שאומר שלמה המלך,
היסוד האמיתי
של הבניין כולו.
אתה תבין שכל מה שיש לך זה מאיתו יתברך.
אם כל מה שיש לך זה מאיתו יתברך, אתה לא יכול שנייה אחת להיות בלעדיו.
אם אתה לא יכול להיות שנייה אחת להיות בלילה, אתה לא יכול,
תפוס במחשבות.
רוצה לשבת ללמוד,
איך אומרים? לא יכול לשבת בקורסים.
למה?
באהבתה יש שגה תמיד.
איזה אהבה?
אהבת הבורא.
טוב, יש דרך להגיע למצב כזה.
זה לא פשוט.
אבל זה מה שאומר פה הרמב״ם.
בהלכה ד' אומר הרמב״ם, אמרו החכמים הראשונים,
שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שיהיה עשיר,
טוב, אנחנו יודעים היום
שמי שלומד תורה הוא עשיר,
אם הוא שמח בחלקו.
אם הוא שמח בחלקו הוא עשיר, בסדר? לא במובן
הפשוט שאנשים משתמשים במילה עשיר.
או בשביל שיקרא רבי,
אני לומד תורה בשביל מה?
אני רוצה להיות רב,
וכשאני אלך יגידו נעריו,
בשביל זה הוא לומד תורה.
יוסיף אולי,
זה לא בדיחה, זה אמת, אבל הנפש שחיים, רב חיים וולוז'ין מביא את זה,
פירוש שלו על
מסכת אבות,
נפש חיים.
הוא אומר שהיום,
אם מישהו אומר אני לומד בשביל להיקרא רב,
זה תורה לשמה,
כי זה לא כבוד.
עור ביצים לרבנים וכסחים אותה.
אמא יהודייה, מה היא רוצה שיהיה הבן שלה?
מה אומרת לך אמא, מה היא רוצה שתהיה?
היי-טק.
רופא, בסדר,
זה ברור.
פעם היה עורך-דין, היום עזבו, כל אחד עורך-דין.
מימוש העצמיות של האמא היהודייה,
כולם עורכי-דין, זה ברור.
מה אתה רוצה להיות?
אני שמעתי פעם,
דיבר על זה הרב זימי מהטכניון, חיפה, כן.
כשהוא מדבר הוא יודע מה הוא מדבר ועושה את זה כמו שצריך.
הוא אמר, יש בעיה בציבור שלנו, הציבור הדתי-לאומי.
ואני הולך לישיבה תיכונית כדי להביא תלמידים לישיבה שלי.
ואתה שואל אנשים,
מי חושב
שהמטרה שלו זה ללמוד תורה?
אתה שואל, אבא,
האם אתה רוצה שהבת שלך תתחתן עם מישהו שלומד תורה?
כמה כאלה יש בציבור?
זו כל המטרה.
האם אתה רוצה להיות רב או דוקטור?
הרב זימי אמר את זה במפורש,
זו בעיה גדולה בציבור.
ומה תפקידו של הרב זימי?
מה הוא?
דוקטור עולה?
מתמטיקה.
טוב.
אתם מבינים איך מדבר דוקטור למתמטיקה?
איפה האידיאלים?
לא אמרנו לא ללמוד.
השאלה היא מה המטרה.
מטרת על בחיים.
יש מטרות נלוות, צריך פרנסה, צריך כל מיני דברים.
מטרת על, מטרות נלוות.
זה בעצם מה שרביון אומר.
אמרו חכמים הראשונים,
שמא תאמר,
שמא תאמר, הריינו לומד תורה בשביל שאהיה עשיר,
כשיקרא רבי, כדי שיקבל שכר בעולם הבא,
תלמוד לומר לאהבה את השם.
כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה.
ועוד אמרו חכמים במצוותיו,
חפץ מאוד, ולא בישכר מצוותיו.
אם אנחנו זוכרים את תחילת הפרק,
את הפרק הקודם
ואת הפרק שלפניו,
אין שכר של מצווה בעולם הזה.
אני גם לא אחכה לשכר בעולם הבא.
עצם העובדה שיש שרשרת מעשים
השרשרת מעשים הזו גורמת להתנהלות מסוימת.
מקיים מצוות יש גשם, לא מקיים מצוות אין גשם,
זו פעולה ממשית.
אל תחפש לי עכשיו רק,
לא אמרתי שלא, לפתח התפלת מי ים.
חשוב,
תפתח,
תמכור את זה למישהו אחר.
בוא נאמר ככה, לפני שאתה מתחיל להתפיל מי ים, מה אתה צריך לעשות?
לחפש למה אין גשם.
למה אין גשם?
מעשים מסוימים לא מתבצעים, או ההפך.
מעשים לא טובים מתבצעים.
תעשו פסוקים מפורשים.
זה מערך
שפועל בהרמוניה.
מה שהוא לא כמו שצריך, דבר אחר גם לא לעשות.
אז זה חשוב להתפיל מים,
אבל זה לא פותר את הבעיה של העכברת.
זה ברור הקשר.
אין גשר.
טוב.
כל מה שאתם עושים לא תעשו על המאווה. ועוד אמרו חכמים,
במצוותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצוותיו.
וכן היו גדולי החכמים מצווים לנבוני תלמידיהם,
ומשכיליהם בייחוד.
אל תהיו, מי זה? גדולי החכמים.
מסכת אבות.
אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס,
אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו.
כלומר, עבדו מאהבה.
אל תחפש ברגע זה תועלת.
אל תחפש עכשיו שכר.
בוא תראה מאיפה יש לך את הטוב, תתחבר אל הטוב.
הטוב יידבק בטוב.
מכירים את השיר?
ההלכה היא אומר הרמב״ם, כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר
או כדי שלא תגיע אליו פורענות,
הרי זה עוסק שלא לשמה.
וכל העוסק בה לא ליראה
ולא לקבל שכר,
אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה,
הרי זה עוסק בלשמה.
ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה,
שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
לפיכך,
כשמלמדים את הקטנים
ראית אנשים,
אוכלה לה מארץ,
אין מלמדים אותם אלא לעבוד מיראה
וכדי לקבל שכר.
ילד קטן מגיע לגן,
שואלים אותו שאלה, אומרים לו, בוא תשב, תלמד עכשיו א',
ב', תלמד פסוק.
מה עושים בסוף הלימוד?
סוכריה.
מה עושים בחיידק כשנמחים ביום הראשון?
אותיות?
עוטפים אותם בדבש, תיקח את האורט ותלקק את הדבש.
המתוקים?
בסדר? יפה.
זה למי?
לילד.
עוד פעם, ילד יכול להיות בן שלוש, יכול להיות בן שלושים.
אנחנו מדברים פה על מנטליות.
ואנחנו מעוניינים להיות בוגרים.
הבוגר
עושה את הדברים כי זה בעצם רצון השם.
ומי שפחות,
תלוי במדרגה,
עד,
תשמע, אני מקבל שכר בשביל הגרושים האלה, אני עושה את המעשה.
בוא, בוא, תשלים מניין, תקבל
חמש עשרה שקל תפילה.
מכיר את זה?
אין.
בסדר?
כשמלמדים את הקטנים, אין מלמדים אותם אלא לעבוד מהירה כדי לקבל שכר.
עד שתרבה דעתם,
שמים לב, הוא לא מדבר פה על גילאים.
על מה הוא מדבר?
מוכנות, בשלות,
והתחכמו חוכמה יתרה,
מגלים להם רז זה מעט-מעט.
את הסוד הזה מגלים להם מעט-מעט. איזה סוד?
שעובדים את השם
מאהבה שלא עומד לקבל פרס,
ומרגילים אותם לעניין זה בנחת,
עד שישיגו וידעו ויעבדו מאהבה.
במילים אחרות, מה אנחנו מחפשים?
התפתחות, בגרות.
ותשימו לב שלא מדברים פה על גילאים,
מדברים פה על אדם,
על אישיות.
האמת היא שברוב מצוות התורה, חוץ מאשר רגיל בר-מצווה, שכבר חייבים,
רוב מצוות התורה
אנחנו מדברים אתם על בגרות.
דוגמה,
מתי קונים לילד ציצית?
באיזה גיל קונים ציצית?
אתה אומר לי, גיל?
אתה אומר לי,
עיקרון של בגרות.
מרגע שהוא יודע לא ללכלך את הציצית,
יודע לשמור על הציצית נקייה,
כשהוא הולך לשירותים, מזיז הצדה,
יקנה לו ציצית.
טוב, ומתי קונים לילד תפילין?
בר-המצווה, לא כתוב ככה.
בר-המצווה זה חיוב כבר, גיל 13, זהו.
עד פה אתה מגיע, מפה אתה חייב והכול.
מתי קונים?
תפילין לילד.
שולחן ארוך.
מרגע שהוא יכול לשמור גופו בנקיות.
לא להפיח בתפילין, לנקות את עצמו כמו שצריך. הגיעה אישית.
נשים לב ציצית, שיכול לשמור את הציצית בנקיות.
הגוף שלו לא אכפת לנו.
תפילין, ברגע שהוא יכול לשמור את הגוף בנקיות.
איזה גיל זה?
באיזה גיל
אדם יודע לשמור, ילד יודע לשמור על עצמו?
שבע, תשע, לא יודע.
לא יודע.
הילדים שונים.
אבל זה בעצם שורת ההלכה.
מאז קונים לו.
טוב, היום אנחנו עושים כוס חימטי,
מחשב.
13 בר-מצווה, תפילין.
טוב, חודש קודם, בוא תתרגל.
זה לא הלכה, וככה נוהגים.
אם יבוא מישהו ויגיד לי, שמע,
אז אני רוצה לקנות לילד שלי עכשיו תפילין בגיל 7 ובגיל 9. הוא יודיד לי, תמתין ל-13,
שיהיה כמו כולם.
תתחיל ב-7, ב-14 הוא יוריד.
להתאמן? חודש קודם, כן.
חודשיים.
אין להתאמן. תמיד ניח תברך תניח.
מה, פעם בחודשיים לשים תפילין?
להתאמן? אין לי בעיה.
כל דבר צריך
את הזמן שלו.
למה לא?
הציצית הוא מברך?
למה לא?
הוא נוטה לעולב בגיל חמש,
הוא מברך?
כן, למה לא?
חינוך.
אבל ממתי הוא חייב?
טוב.
בסעיף ו' אומר הרמב״ם, דבר זה ידוע וברור
שאין אהבת הקדוש-ברוך-הוא נקשרת בלבו של אדם
עד שישגה בה תמיד,
כראוי,
ויעזוב כל מה שבא עולם חוץ ממנה.
כמו שציווה ואמר בכל לבביך ובכל נפשך.
אינו אוהב הקדוש-ברוך-הוא אלא בדעת שידעהו.
אדם צריך להכיר את בוראו.
נכון, יש לו הרגשות הפנימיים, הנשמתיים,
שהקדוש ברוך הוא נתן בו נשמה, ומזה זה פורץ החוצה.
אבל שום כישרון
לא יצא לפועל אם לא פיתחנו אותו.
גם אמונה לא תצא לפועל אם אנחנו לא מפתחים אותה.
אני מאמין בלב. אין לי בעיה.
יש לו כישרון למוזיקה.
אין בעיה.
מי שיש לו כישרון למוזיקה, אם לא הולך לקונסרבטוריום למוזיקה,
יצא ממנו משהו?
מה?
מגיל שלוש נותנים לו
קינור ביד,
כי יש לו כישרון למוזיא.
אבל אם לא ייתנו לו,
יש לו כישרון, הוא נשאר בכישרון.
אדם ביסודו הוא מאמין.
מה הוא צריך לעשות עכשיו?
תפתח.
הלכות דעות, יסודי התורה,
הרמב״ם.
תפתח ידיעת הבורא.
ועל-פי הדעה תהיה אהבה.
אם מעט,
מעט.
ואם הרבה,
הרבה.
זה היסוד, זה הבסיס.
אתה,
לפי החקירה, הדרישה, הלימוד,
החיבור שלך,
אתה באהבת השם.
ככל שאתה מכיר את גדלותו,
אתה מכיר את ערכו,
נקרא לזה כך, אפשר להגיד על הקדוש ברוך הוא את ערכו,
אתה אחריו.
למה בן אדם הולך אחרי מישהו?
התכונות שלו, הדרך שלו, מתאימות.
איך אתה יודע את זה? אתה רואה איך הוא עובד.
לפי כך
צריך האדם לייחד עצמו, להבין ולהשכיל
בחוכמות ותבונות
המודיעים לו את קונו,
כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג,
כמו שביארנו בהנחות יסודי תורה".
כלומר ביחוד יסודי תורה, לידע שיש
שם מצוי.
זה חובת אדם. זה התחילה להנחות יסודי תורה.
צריך לדעת שיש, איך אני יודע,
בודק, מברר.
אחר כך חש.
קודם כול בדיקה וברור.
וזה מה שראינו
פה ברמב״ם, איך עוד תשובה,
וזה מה שראינו באורות התשובה,
שברגע שבן-אדם מבין שהוא צריך תורה גדולה,
צריך נפש רחבה,
ממילא הוא יכול להגיע גם להכרת הבורא לעבודת השם.
לכל זה מחובר מיידית
לפרטי פרטים,
תורה שבכתב,
תורה שבעל-פה,
דברי חכמים וכל מה שנספח.
בעזרת השם שהקדוש-ברוך-הוא יזכה אותנו
ונזכה
להיות עובדי השם באהבה,
נזכה, בעזרת השם, לחזור בתשובה, איך אומרים? במדרגה שלנו.
ממש להתקדם במה שאנחנו חורים בשנה הבאה, קצת יותר.
קצת הרבה יהיה, עוד יותר טוב.
אבל להתחיל.
לראות את הנושא הזה, שבאמת כל מטרתנו בעולם
קרבת אלוקים לטוב.
בעזרת השם
נזכה לברכה שלמה, לגאולה שלמה,
כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומבורכת.
הכל טוב.
