אנחנו בפרק התשיעי בהלכות תשובה.
מעניין ככה לראות
שהרמב״ם עושה את זה גם בפרק השביעי,
ומסכם
את הפרק שלפני כן,
תחילת הפרק השביעי למשל.
מסכם את הפרק שלפני כן, הואיל לרשות כל אדם מתונה לו כמו שביארנו,
עכשיו, מה יעשה האדם?
אותו דבר הוא עושה כאן בפרק התשיעי.
מאחר שנודע שמתן שכרן של מצוות
והטובה שנזכה להם, שאמרנו, דרך השם הכתוב בתורה, היא חיי העולם הבא.
וזה בעצם היה כל עניינו של הפרק השמיני,
שמה קורה, מה הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא.
ואם זוכרים, בשיעור שעבר הרחבנו בעניין הזה של
שכר מצוות בהאי עלמא ליכא.
זאת אומרת, שכר מצווה בעולם הזה אין.
מדוע?
כי המצווה עצמה היא חלק מתורה.
התורה עצמה היא שייכת לעולם העליון,
והשכר על משהו מהעולם העליון צריך להיות משהו ברובד של עולם עליון.
אם אתה תקבל שכר על מצווה בעולם הזה, בעצם ירדת רמה.
אתה לא נמצא ברמה שהיית צריך לקבל.
אדם שמבקש שכר על מצווה בעולם הזה מקבל בעולם הזה אבל הפסיד,
כיוון שהוא היה בעצם אמור לקבל שכר
בעולם העליון.
ואז השאלה הגדולה פה ששואל הרמב״ם,
הרי שנאמר למדינתיו לך וארכת הימים,
והנקמה שנוקמים לרשעים שעזבו אורחות צדק הכתובות בתורה היא כרת,
שנאמר יכרת יכרת את נפש ההיא, עוונה הבאה.
וזה כל מה שהסברנו בפרק השמיני בפעם שעברה.
מה זהו שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יהיה לכם כך וכך?
אם אינני טועה,
אחד התלמידים שאל את השאלה הזאת בשבוע שעבר.
רגע, רגע, אז מה זה כל שכר המצוות שכתוב פה?
טיפה הבהרנו, אבל פה אנחנו צריכים
וזה מה שעושה פה הרמב״ם,
שהוא מבהיר לנו את העניין הזה בצורה שלמה וברורה יותר.
זאת אומרת, אם שכר מצווה בהאי עלמלאיכא,
מה זה ונתתי גשמיכם בעתם, ושבה, ומלחמה, ושלום,
וכל מה שקשור לעניין הזה.
אז קודם כל, בקו כללי,
בקו כללי, אני אומר את הדברים במשפט אחד,
זאת אומרת בעצם ניתן את המסגרת ואחר כך נכניס בתוכה את כל
התוכן הרצוי. בינתיים יש לנו כותרת.
שכר המצווה בהאי עלמא ליקא.
אין שכר למצוות בעולם הזה,
אבל יש תוצאות המצוות.
התוצאה של פעולה מסוימת מביאה לדבר מסוים.
זה לא השכר על המצווה,
אלא תוצאת המעשה.
ניתן דוגמה.
בן אדם בא ועשה עבודה,
חיבר שני חוטי חשמל ביחד,
אז זה הוא מקבל.
מה תוצאת המעשה?
אור.
רגע, רגע, אבל מה, הוא מקבל שכר. מה השכר?
כסף הוא יקבל.
זאת אומרת, יש לנו מצד אחד את השכר ויש לנו מצד שני
את התוצאה ברגע זה של המעשה.
זה בעצם היסוד.
ולכן גם כל ההסתכלות שלנו על קיום המצוות הוא כזה שמצד אחד יש פה
תוצאת מעשה, מצד שני יש איזשהו שכר.
ולצורך העניין הזה אני רציתי לראות ככה
בשתי פסקאות באורות התשובה
שמדברים בכלל על מה אנחנו עושים פה כשאנחנו באים ומקיימים את המצוות.
הדבר הראשון שנראה זה פסקה,
פרק ט', פסקה ג' באורות התשובה,
בהוצאה הצהובה, אור עציון,
זה בעמוד סמי חי.
כן, כן, זה פרק ט' וזה פרק ט', אתה צודק.
נשים לב,
בפסקה ג' בפרק ט', אומר הרב
יסוד התשובה הרי הוא מביא רפואה לעולם כולו ממש.
שמנו לב?
מה עושה התשובה?
מביאה רפואה לעולם כולו ממש.
התוצאה הראשונית,
הישירה,
של תשובה
זה רפואה.
אם תחזור בתשובה תהיה בריא.
זה לא כשכר,
זה לא השכר שאתה מקבל על התשובה,
זה תוצאת המעשה, רפואת העולם.
זה לא רפואה, משושה החולה, כאבה לו האצבע.
רפואת העולם, תיקון העולם,
זה הכוונה.
זרם הרצון גומר את פעולתו בתוקף דווקא על-ידי צאתו מהלחץ.
מתי
יש פעולה לזרם?
כשזה יוצא בנישה,
במנורה.
כשיש חריץ,
כשיש זרנוק בסוף הצינור,
הלחץ מתבטא ביציאה של זרם,
של מים.
אתה יודע, התוצאה היא ביציאה.
בעלי תשובה ממשיכים בחיל היתירה.
זאת אומרת, הם כל הזמן בלחץ.
את עוז החיים ממקור הטוב.
המעשים והברואים כולם כלולים בהווייתם עם אומץ הרצון
המתגלם באדם וזיו תפארתו.
נדחפים עם היסודות, הכוחות והתולדות אל כל רוח.
מי משים בהם אור חיים, שיטה וסדר להפריח טוב, לסור ממוקש רע?
הרצון הנעלה עם המוסר המהיר באספקלריה של מעלה.
זאת אומרת, ברגע שהאדם נמצא במקום שהוא רוצה להיטיב,
יש פה תוצאה ישירה של הטבה.
ואם הוא כבר, איך אומרים,
לא נפרק הלחץ על-ידי,
המתח לא נפרק על-ידי נטעת מכה וכל המתח ירד.
הוא כל הזמן במתח, אז כל הזמן הוא מוסיף לעולם.
זה לא התבטא פה בנורה אחת
שיצאה הכוח החוצה, זה לא התבטא בצינור אחד, יש לו כמה יציאות,
וכל הזמן הוא דוחף לחץ. הוא מפמפם כל הזמן, כמו שאומרים.
יש תחנת כוח.
אומר הרב בעלי תשובה זה תחנת כוח.
בסדר?
איך זה נקרא?
עמודי הכוח, מתח גבוה,
בסדר? יש פה מתח גבוה שיורד אל המציאות.
וזה בעצם העניין של קיום המצוות,
שאנחנו באים להביא רפואה לעולם כולו,
אבל כל הזמן לשלוח מתח על מנת
שנוכל
להזרים כוחות.
אז בעצם זו תוצאה ישירה.
דברים דומים,
אבל בצורה יותר כללית כותב הרב בפרק טו, פסקה יא,
עמוד קכה בהוצאה שלו, בבקשה, יא.
עמוד קכה
האומה שלנו
תיבנה ותתכונן,
תשוב לאיתנה
למכונות חייה כולם
על-ידי מה שהאמוניות שלה,
היראיות שלה,
אמונה ויראה,
דהיינו התוכן האצילי המקודש האלוהי שלה,
יתפשט, יתגבר, ישתכלל ויתאמץ.
כל בוני האומה יבואו לעומק האמת של נקודה זו.
ואז בקול מלא גבורה ועוז יכריזו על עצמם ועל אמם בקול גדול,
לכו ונשובה אל ה'.
והתשובה, תשובת אמת תהיה,
והתשובה מכל גבורה תהיה,
והתשובה תיתן עוז ותעצומות לכל הסעיפים המעשיים והרוחניים.
קיום מצוות ואמונה.
לכל ההליכות כולם הדרושות לבניין האומה ושכלולה, לקיצתה, לתחייתה,
להתעודדות עמדתה.
העיניים תפקחנה,
הנשמה תיסח,
אורה יבריק, מעופה יתגדל, ועם נברא יקום,
עם גדול, עצום ורב,
אור אלוהים עליו וגדולת לאום לו, כל אבי יקום וכארי יתנשא".
שים לב,
זה היא תוצאת
המעשים שלנו, הפעולות שלנו,
האמונה הגדולה שלנו ויראת שמים שלנו,
יראת השם שלנו.
היא תביא לתוצאה כזאת של קיום וקימום עם ישראל ותיקון העולם.
אבל זה לא סחר,
זה מציאות
מתבקשת כתוצאה מהמעשים,
זה תוצאת המעשים.
ולשים לב לדבר הזה, שזה בעצם היסוד
של הקיום.
ולא דיברנו על השכר,
דיברנו על התוצאה בעולם הזה.
זה בעצם הפסוקים שמדברים בתורה.
פסקה נוספת יש בעניין הזה בפרק יב, פסקה א',
ואז ניכנס לתוך הרמב״ם ונראה בדיוק מה הוא אומר,
עמוד פ״ב.
זה לא כתוב, אבל זה... נתחיל עם פרק יב.
התשובה מרימה את האדם למעלה מכל השפלויות הנמצאות בעולם,
ועם זה איננו נעשה זר אל העולם,
אלא הוא מרומם עמו את העולם ואת החיים".
שמים לב לדבר הזה?
קודם כול,
מרים את האדם.
קודם הייתי שפוף כזה, עושה מעשים שנראה לי שכל העולם נגדי ואני נגד העולם,
ופתאום אני מחובר למציאות.
עוד פעם,
זו תוצאה של הסתכלות.
זו תוצאה של הסתכלות של האדם על העולם,
ואיך שהוא רואה את העולם, מסתכל עליו.
זה סחר.
יכול להיות שבן אדם מרגיש יותר טוב כך, בסדר.
אבל זה לא הסחר.
זו תוצאה ישירה של המעשים.
אותן הנטיות של החטא הן מזדכחות בו.
הרצון העז הפורץ כל גבול שגרם לחטא,
דחיפה
לעשות איזשהו חטא,
הוא בעצמו נעשה כוח חי ופועל גדולות ונשגבות לטובה ולברכה.
אתה יודע, שני הדברים גם יחד.
אותו כוח שהוא השתמש בו ללא טוב,
דחף אותו לעשות דברים טובים.
וגדולה של חיים במקור הקודש העליון
חופפת תמיד על התשובה ועל כל נושאי דגלה,
שהם הם הסולת של כל החיים,
הקוראים לתיקונם של החיים,
להסרת מכשולים ולשיבה אל טבע הטוב
והעושר האמיתי,
אל העליוניות הנשגבה החופשית באמת,
הראויה לאדם העולה למעלה על-פי מקורו הרוחני,
מיסודו בצלם אלוהים.
בסדר? אבל לשים לב לנקודה הזאת
שהיא מדברת על המציאות הזאת של התיקון.
אז מה תוצאת המעשים?
מה תוצאת
הפעולה הזאת של אדם אני רוצה לעשות טוב,
לחזור בתשובה?
התוצאה היא שהכול נהיה יותר טוב.
אבל אף אחד לא דיבר איתך על שכר.
השכר הוא צפון.
מה יהיה שכרו של אותו אחד שחזר בתשובה?
בעזרת השם,
למחכים, מייחלים ומצפים לו.
לשים לב לנקודה הזאת שכל מה שדיברנו
זה מדבר על תוצאה
של המציאות כתוצאה ממעשים.
המעשים בעצם בונים מערכת.
אז יש מעשים שבונים מערכת, חס ושלום, שלילית,
יש מעשים שבונים מערכת חיובית.
ואדרבה, אותם כוחות, אנרגיות,
שישתמשו בהם לרע,
כך תשתמש בהם לטוב.
תראה איזה יופי, הפוך לך את כל הזדונות וזכויות.
שימו לב, הפוך,
ממש הפוך.
מאז הדון לזכות.
הוא עושה את הכול בשמחה, באהבה.
לוקח את כל הכוחות האלה, שישתמש בהם ללא טוב,
ועושה בהם טוב.
זה בעצם יסוד שהרב מביא בעניין הזה של תיקון העולם, המציאות
שניכרת כתוצאה מהמעשה הטוב.
ועכשיו הוא עונה את הרמב״ם.
ובעצם זה הבסיס לכל, הרמב״ם.
אומר הרמב״ם,
בפרק התשיעי, אני שוב קורא את ההתחלה,
ואז נגיע באמת לקושייה עם התירוץ של הרמב״ם, ההסבר.
מאחר,
פרק תשיעי הלכה א',
מאחר שנודע שמתי שכרם של מצוות
והטובה שנזכה לה,
אם שמרנו דרך השם הכתוב בתורה,
היא חיי העולם הבא.
מאיפה זה נודע?
מה אמרנו?
בפרק הקודם,
בפרק השמיני.
אמרנו, זה
משפט של הרמב״ם שמסכם את הפרק הקודם ועל גביו ממשיך קדימה.
והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך השם הכתוב בתורה היא חיי העולם הבא,
שנאמר
למען ניטב לך וארכת ימים.
וראינו בפרק הכותב,
ניטב לך בעולם הבא, ארכת ימים לחיי העולם הבא.
והנקמה שנוקמים מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה היא ייכרת.
שנאמר ייכרת, היא תיכרת הנפש ההיא עוונה הבאה.
זה מה שהסברנו בעצם כל פרק שמיני,
סיכום הפרק.
אם באמת זה מה שכתוב,
אז מה שזה כתוב בתורה כולה?
מה זה שכתוב בכל התורה כולה?
אם תשמעו,
יגיע לכם כך.
ואם לא תשמעו, יקרה אתכם כך.
נו, אז לכאורה זה שכר או עונש על המצווה.
ומה אמרנו הרגע?
שהשכר הוא
או העונש הוא בעולם הבא.
הוא לא פה. אז מה הפסוקים האלה אומרים?
וכל אותם הדברים בעולם הזה, כגון
שבה ורעב,
מלחמה ושלום,
מלכות ושפלות,
ישיבת הארץ וגלות,
הצלחת מעשה והפסדו, ושאר כל דברי הברית.
מה השכר פה? זאת אומרת,
אם אני אומר ששכר בעולם העליון,
בעולם הבא, אז מה כתוב בתורה?
ויהי משמות ישמעו אל כל מצוות השבוע, כן,
ונתתי גשמכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה.
יש לנו שכר, שכר ממשי.
גשמים.
על מה מקבלים גשמים?
על מצוות.
ואם אין ואין גשמים, אז מה מקבלים?
אחברת, נכון?
טוב, אז מה צריך לעשות פה?
מערך חיסוני,
להקים רשות לחיסון ארצי.
מהי הרשות לחיסון ארצי?
נכון, מאיר?
נכון?
למה? כי מה הסברנו?
מה הרב כתב באותה תשובה?
תוצאת קיום המעשים היא א', ב', ג',
וכתוצאה מאי-קיום המעשים זה ד' ה' ו'.
אז אם תוצאת קיום המעשים היא ד' ה' ו',
מה צריך לעשות עכשיו? איזה רשות צריך להקים?
רשות התורה, רבנות ראשית,
שבסופו של דבר נקבל גשם.
טוב, אז יש לנו סדר בתורה, איך מקבלים?
תשובה, תעניות,
אין גשמים.
שבעזרת השם נזכיר שנה הבאה שיהיו פה גשמים
שבלעו חוסר של עשר שנים.
זה אפשרי, זה היה כבר לפני כמה שנים.
אמרו שהכינרת לא תתמלא אליי אחרי עשר שנים.
בשנה אחת תתמלא כמו חמש-שש שנים.
לפני כמה שנים זה היה פה, אפשרי, אפשרי, קטן עליו,
על מי?
על ממציא המפעל להתפלת מים.
תגידו, אנחנו בסדר, לא הבנו מה קורה פה.
נשים לב שזה מה שאומר פה הרמב״ם,
אומר ככה,
כן, כל אותם הדברים אמת היו ויהיו,
ובזמן שאנו עושים כל מצוות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולם,
ובזמן שאנו עוברים עליהם תקרא לנו אותנו הרעות הכתובות.
ואף על פי כן אין אותם הטובות אין סוף מתן שכרם של מצוות,
ולא אותם הרעות אין סוף הנקמה שנוקמים ומועבר על כל המצוות.
זה לא השכר והנקמה,
העונש,
זו תוצאה.
אלא כך הוא הכריע כל הדברים.
לשים לב לכלל שאומר פה הרמב״ם,
הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו
עץ חיים היא,
עץ חיים היא למחזיקים בה
ותומכי המורשם.
וכל העושה כל הכתוב בה,
ויודעו דעה גמורה נכונה,
זוכה בה לחיי העולם הבא.
זה סיפור נוסף.
מי שמכיר בתורה,
מכיר את התורה, לא רק מכיר בתורה,
מכיר את התורה,
מקיים את מצוות השם, מאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא מטבע את דרכו, בסוף
יזכה לחיי העולם הבא.
ולפי גודל מעשיו ורוב חוכמתו הוא זוכה.
זה הזכייה, זה המתנה,
זה השכר.
והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחוכמתה תמיד,
שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה.
כל כך בן אדם חפץ,
משתוקק לקיים את התורה,
ללמוד תורה, מה גדול ברוך הוא לא ייתן לו?
פעם אמרנו,
בכל דרכיך דעהו והוא יאשר רוחותיך.
כל מקום שאתה נמצא,
אתה צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא שם.
במילים אחרות, אני 24 שעות
עובד השם,
ובאמת אני רוצה ללמוד.
אלא מה?
אני צריך לישון.
אם אני לא ישן, אני יכול לעשות משהו?
לא. צריך לאכול.
מה אמרנו פעם?
מה מחבר את הנשמה עם הגוף?
האוכל.
אם שלא אוכל, הנשמה שלא בורחת
בדרך כזו או אחרת.
בסדר? אז אני צריך גם לאכול.
אני צריך לעבוד כדי להביא פרנסה למשפחה, שיהיה ממה לאכול וממה שהילדים יהיה להם מה לחיות,
נכון?
אני צריך לעבוד.
אז טוב, אז אני בסוף היום,
אם אני עושה סיכום כללי, 20 דקות יושב ללמוד.
אבל בעצם 24 שעות אני בעבודת השם, בלימוד.
יש צרכים, צריך לעשות אותם, אנחנו בעולם הזה.
אי אפשר להתנתק מהעולם הזה,
שהרב כתב וראו את התשובה עלינו מכבודים.
להיות מחובר
עם מציאות העולם. אלא מה, כשבו לך, אתה יודע מה,
אני מוכן לעשות איתך עסקה.
כדי לקבל משכורת שמספיקה למשפחה, אני עובד עכשיו 10 שעות ביום.
בואו נעשה עסקה.
תן לי את המשכורת הזאת, שזה מספיק למשפחה,
בשמונה שעות,
שעתיים אני אשב ללמוד.
מה אתה אומר על העסקה הזאת?
אני אומר לכם באחריות, זה עובד.
אבל מה, דיר באלץ, אם חיפפת פעם, הפסדת.
שעתיים נטו תלמד כל יום.
זה יספיק גם.
עשה תורתך כאבה ומלאכתך ארעי.
כל מה שאני עובד, מעצם לתיקון וקיום העולם,
צריך פרנסה.
טוב,
בואו נחליף את השעות קצת, אין בעיה.
זה מה שהוא אומר פה.
ברגע שאתה מקיים את מצוות השם, הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתקיים מצוות,
הוא לא ייתן לך להתעסק בדברים אחרים.
במה מתעסקים?
לך תבדוק כמו אתה צריך חיסון,
לך תעשה כך, לך תעשה אחרת, לך תתקן פה, לך תעשה שעות.
מתעסקים בכל מיני דברים.
תסיר מעליך
את הדברים האלה,
תשב תלמד, אבל תשב תלמד.
מי שמסיר עליו עול,
מי ששם על עצמו עול תורה
וסירים על עול דרך ארץ.
אבל זה חייב להיות אמיתי
למי שמבין באמת שהוא יושב ולמוד.
זה מה שאומר פה הרמב״ם.
והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחוכמתה תמיד,
שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו לעשותה,
כגון חולי, מלחמה, רעב,
מגפות וכיוצא בהם.
וישפיע עלינו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות את התורה.
זה לא השכר על קיום התורה, זה האפשרות לקיים את התורה.
זה היה היעקב למישור.
הרכסים לבקעה, במקום לטפס על הרים, תלך במישור.
כגון,
מה אלה הדברים שמחזקים אותנו ללמוד תורה?
לעשות את התורה.
שבה ושלום,
וריבוי כסף וזהב,
כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם.
אלא נשב פנויים ללמוד בחוכמה ולעשות את המצווה,
כדי שנזכה לחיי העולם הבא, ואז מגיע השכר.
אלא מה, שהקדוש ברוך הוא
מפנה לך את הדרך.
מה הבעיה בדרך כלל?
שמע, אני לא יכול לשבת ללמוד, אני חייב להביא פרנסה הביתה.
טוב, לך לעבוד.
הוא הולך לעבוד
וקבל משכורת.
יותר ממה שהוא קיבל או הצליח להשיג כשהוא היה בכולל.
בסדר?
אממה?
הוצאות.
פתאום הוא עובד,
אז יש הוצאות יותר גדולות,
יש דרישות יותר גדולות,
הכול משתנה.
מה מתברר בסוף?
אתה שואל אותו בסופו של דבר,
איפה חיית יותר בכיף?
איפה היה יותר נינוח כשהייתי בישיבה?
עכשיו הוא יכול לחזור?
צריך להיות בעל תשובה כדי לחזור.
זה קשה,
זה בעייתי, זה לא שלם.
בסדר? זה בדיוק מה שאומרת לנו פה התורה,
מה שאומר לנו הרמב״ם בשם התורה.
התורה, מה שנותן, מה הקדוש ברוך הוא נותן לנו
סבבה ושלום,
כדי שנשב פנויים ללמוד בחוכמה ולעשות את המצווה, כדי שנזכה לחי העולם הבא.
וכן הוא אומר בתורה,
אחר שהבטיח בטובות העולם הזה,
אחרי הכול,
מה אומר לנו משה רבנו בספר דברים?
וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות.
מה יהיה לנו?
מה זה צדקה?
חסד של הקדוש ברוך הוא,
כדי שנוכל לשמור ולעשות.
הקדוש ברוך הוא ירעיף עלינו טובה, ברכה,
אפשרויות,
כדי שנוכל לשכלל ולקיים יותר את התורת כולה.
מתוך מה זה בא?
מתוך הרצון של האדם,
מתוך ההכרה של האדם שמה שמחיה את הכול זה הקדוש ברוך הוא,
ואתה מחיה את הכול.
וכן הודיענו בתורה,
זה הצד החיובי,
וכן הודיענו בתורה
שאם נעזוב התורה מדעת,
עזוב אותה לא מתאים לי,
ונעסוק באבלי הזמן,
כעניין שנאמר, וישמע נשארון ויבעט,
שדיין האמת יסיר מן העוזבים
כל טובות העולם הזה,
שהם חזקו ידיהם לבעוט.
אני חוזר. וכן הודיענו בתורה,
שאם נעזוב התורה מדעת ונעסוק באבלי הזמן,
כעניין שנאמר, וישמע נשארון ויבעט,
שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה,
שהן חיזקו ידיהם לבעוט,
הוא מביא עליהם כל הרעות המונעים אותם מלקנות העולם הבא כדי שיאבדו בראשם.
הוא לא מאפשר להם
את הדרך הזאת כדי לזכות לקבל את השכר בעולם העליון.
ושוב אנחנו חוזרים, מה הייתה נקודת הפתיחה שלנו?
אם כל שכר המצוות הוא בעולם הבא,
אז מה כל היהודים שנותנת לנו פה התורה?
התורה מדברת עלינו, על האפשרות,
על תוצאת המעשה שלנו, שנותנת לנו אפשרות יותר להתפתח.
עשית פעולה, יש לך יציאה של כוחות,
התפרצות החוצה, כדי שתוכל לעשות יותר.
נותנה לך, הקדוש ברוך הוא, אפשרויות.
כשהוא נותן לך אפשרויות אתה יכול להתפתח יותר.
נכון שבסופו של דבר,
כשנבוא לסגור את הכרטיס
אחרי 120,
לא רק שנתנו לנו אפשרויות ועשינו אותן,
פתאום מגלים שיש שכר,
ומתי יש את השכר?
בעולם הבא.
שכר מצווה בעולם הזה אין.
אבל הכול זה דבר שמביא דבר.
אומר בארצת הימים בעולם הבא,
אומר הרמב״ם.
אז לא. שם כתוב על הארץ.
כן?
נכון?
למען, לא, איפה כתוב שם?
כאבד את אביך ואת ימיך למען יאריכון ימיך על האדמה.
שם יש שניים או שלושה דברים שכתוב להם את השכר פה. זאת אומרת,
איזה מין תוצאה.
אבל זה לא שכר המצוות כולה.
לא, זה חוץ מזה.
זה גם פה תוכל לראות תוצאת המעשה.
וזה מה שמסביר פה הרמב״ם,
שכל הטובות שבעולם הזה,
זה בא כדי לחזק אותך כדי שתוכל להמשיך יותר.
מה המיוחד במצוות כיבוד הורים, אם נכנסת למצווה הזאת?
שזה בדיוק עבודת השם.
בדיוק עבודת השם.
מה זה עבודת השם?
הכרת הטוב למי שנתן לך את כוחות החיים,
על ידי זה שאתה עושה
את רצונו כדי לממש את מעשיך, את תפקידך.
זה בדיוק
עבודת השם.
אתה מכיר במי שנתן לך את החיים,
וברגע שאתה מכיר במי שנתן לך את החיים,
כן, אתה עושה את רצונו.
מה זה כיבוד הורים?
אתה מכיר במי שנתן לך את החיים,
בעולם הזה, ההורים,
ועושה את רצונם.
זה כיבוד הורים, זה בדיוק אותו דבר.
מי שמכבד את הוריו,
אתה יודע שיש לו יראת שמיים.
ואם לא, זה לא.
אתה יודע, אבל לשים לב לנקודה הזאת,
שהיא
קשורה זה בזה.
אחר כך יש את הנושא של שילוח הקן, אמרת, אבל זה גם.
זה גם העניין הזה של רצון השם.
גם כשאני לא מבין זה רצון השם,
כי זו מצווה שהיא לא מובנת.
הוא אומר, עד כי אין סיפור יגיעו רחמיך, משתקים אותו.
מידותיו של יושבורו הרחמים? לא, הוא אומר לעשות מה שצריך,
שהתוצאות תהיינה תוצאות חיוביות.
בסדר?
זה היסוד.
וזה מה שהוא אומר כאן.
איפה אנחנו?
הוא שכתוב בתורה,
תחת אשר לא עבדת את השם אלוהיך ושמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויביך אשר ישלחנו השם בך.
נמצא הפירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו. כלומר,
אם עבדתם את השם בשמחה ושמרתם דרכו,
לא רק עבדתם,
איך אומר דני תמיד במכון מעיר, בלי עצבנות דתית.
אתה צריך שתהיה לך שמחה אלוקית,
שמחה במצוות.
לא להיות בעל נרבים.
מה קרה פה? מה, איזה ערפדה שכונתי מחפש אותי אם קיימתי או לא קיימתי כמו שצריך?
רק ככה,
אם עבדתם את השם בשמחה ושברתם את דרכו,
משפיע עליכם הברכות האלו מרחיק הקללות מכם,
עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא.
בסך הכל הקדוש ברוך הוא שופל,
D16,
מיישר לך את הדרך, מוציא את הסתיים,
תתחיל ללכת.
זה לא שכר,
זה אפשרות.
זה יצירת אפשרויות
בלתי מוגבלות לנימוד תורה,
לקיום מצוות השם.
זה בעצם היהודים האלה.
אם יש גשם,
יש מים.
יש מים, יש גידולים.
יש גידולים,
יש סרדינים בכנרת.
אתם שמתם לב שכבר איזה 15 שנה אין סרדינים מהכנרת?
אז היו.
ועדיין מה?
מייבאים לך ממרוקו,
סרדינים ממרוקו. זה נגמר.
איזה סרדינים היו פעם.
אני זוכר אותה.
ואם אין סרדינים, אז מה כן יש?
דינים.
זה ברור?
מה אני אמרתי?
עוד מעט עוד שנה, אין לך עוד תשובה, לא?
סיימן עמילתא.
סיפרנו פעם שהרב בן תורייה אומר,
מוצאי שבת, מלווה מלכה, אתה בא מעין עולם הבא,
שבת, חיי המעשה. מה אתה צריך עכשיו?
חיי המעשה זה הכל דינים, נכון?
אתה מסחר, חוקיות.
הוא אומר, תאכל בן מלווה מלכה במוצאי שבת,
סרדינים.
זה ברור?
פעם באמת היו טעימים.
היה צריך לחפש הרבה כדי למצוא סרדינים כמו שצריך.
היו הסרדינים הקטנים, ככה, של כנרת.
אין.
הסרדינים הלכו ונשארו הדינים.
ואנחנו רואים מה קורה.
לא, זה משהו אחר.
טוב,
בכל מקרה מה שהם רואים זה שאדם צריך לראות שבסך הכל מיישרים לו את השטח.
נותנים את האפשרויות ללמוד תורה למי שרוצה ללמוד תורה.
ככל שבן אדם ברור לו יותר שהוא רוצה ללמוד תורה,
כך תהיה לו אפשרות יותר גדולה ללמוד תורה.
אחרי שנים הוא יגיד, אני לא מבין באמת איך הצלחתי להחזיק מעמד
בלימוד תורה.
כל החבר'ה שלי כבר מרוויחים, לא יודע כמה.
איך הצלחנו להחזיק מעמד?
דאבל אור.
איך מצליחים להחזיק מעמד?
נכון?
לא הגיוני.
אתה רואה מה קורה מסביב בשטח?
שניהם עובדים ולא מחזיקים מעמד.
פתאום פה הבחור יושב ללמוד,
סייעתא דשמיא, מפנים לו את הדרך, מאשרים לו
כמה שהוא רוצה.
אם הוא עובד את השם בשמחה,
הוא רוצה ללמוד,
רוצה להיות עובד השם.
גם מי שעובד, תגיד, הקב' ברוך הוא שעתיים פחות, אני לומד בשעתיים האלה.
הכל יהיה בסדר, שמרו לי, זה עובד.
טוב.
ויתאב לך לעולם שכולו טוב,
ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך. מה אמרנו? מה זה?
בעולם הבא.
ונמצאתם זוכים לשני העולמות.
לחיים טובים בעולם הזה,
אם יש לך חיים טובים בעולם הזה, מביאים לחיי העולם הבא,
שאם לא יקנה פה חוכמה ומעשים טובים,
אין לו במה יזכה.
בן אדם לא למד, לא קיים, לא עשה דברים טובים. אמר,
מאיפה יבוא לו הדופלקס בעולם העליון?
הכניסו אותו למחסן, חניה,
וגני גאולה לגור.
אתה יודע מה אני מדבר?
לא?
וואו, כל חניה של בית מתחת הבניין
נהפכה לדירה לזוגות צעירים.
3,000 שקל בחודש.
אז מה יהיה לו בעולם העליון אם הוא פה לא עבד?
לא הייתה לו אפשרות לעבוד?
לא חשב שזה מתאים?
הוא לא ידע שזה מתאים.
אז כן.
אז מה התפקיד שלנו?
לידע.
לידע שיש הקדוש ברוך הוא בעולם,
בוא תעבוד איתו,
כנס
לצוות של אבא,
מי שנמצא ביחידה המובחרת בצוות של אבא,
זוכר
איך נכנסים לצוות, אומר הכוזרי?
מה זה צוות?
מצווה.
מצווה לשון צוות.
נכון, גם לשון ציווי, אבל זה מצוות.
רוצה להיכנס לצוות? קיים את המצווה.
והמצווה הכי גדולה, תלמוד תורה כנגד כולם.
שאם לא אקנה פה חוכמה ומעשים טובים, אין לו במה יזכה,
שנאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול,
מי שלא עובד פה,
מי שלא טורח בערב שבת,
אין לו מה לאכול בשבת.
ואם עזבתם את השם ושגיתם במאכל, משתה, זנות ודומה להם,
מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות עד שיכלו ימיכם בבהלה ופחד.
ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות,
כדי שחס ושלום תאבדו מחיי העולם הבא.
ונמצא שאיבדתם שני עולמות,
שבזמן שאדם טרוט בעולם הזה בחולי ומלחמה ורעבון,
אינו מתעסק לא בחוכמה ולא במצוות,
ואם היה מתעסק בהם,
בהם זוכרים לחיי העולם הבא.
אז גם אין לו את האפשרות.
אתה מתעסק בהם לראות דברים אחרים.
הנושא הזה ברור.
ככל שאדם רוצה
לעבוד עבודת השם,
ככה יפתחו לו יותר השערים.
ככל שהוא יותר משוכנע שהוא צריך לעבוד עבודת השם,
ובכל התחומים, לא רק מי שלומד בישיבה.
קודם כל, אני רוצה עבודת השם. ייתנו לו יותר אפשרויות
לעבוד עבודת השם.
הכל תלוי בכמה הוא משוכנע בעניין.
כמה אצלו זה מה שנקרא חלק ממנו.
זה היסוד לקיום.
ופה בעצם אנחנו מסבירים את מה שפתחנו
לשאלה של הרמב״ם. הרי שכר מצווה בעולם הזה אין.
מה כל היהודים?
אז מה ההסבר שלנו עכשיו?
שכר של המצווה בעולם הזה אין.
אבל תוצאת המצווה היא שיש לך אפשרויות לקיים עוד מצוות
ולעשות את הכול בכיף, ממילא יהיה לך שכר יותר גדול בעולם הבא.
בסדר? זה היסוד שמביא פה הרמב״ם
בהלכה הזאת, וזה רוב הפרק התשיעי.
ההלכה השנייה
היא בעצם ההסבר
של מהי התוצאה של הרעיון הזה,
שכל מה שאנחנו רוצים זה לקיים את רצון השם בעולם הזה.
ממילא הוא פותח לנו את הדלת, ואחר כך יהיה שכר
בעולם הבא.
על הדבר הזה, מפני זה נתעבו, הלכה ב'.
כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח.
מה יהיה במות המשיח?
אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא
שיעיבוד מלכויות. מה זה שיעיבוד מלכויות?
תעשה לי כך, תביא לי זה, תיקח מפה.
חניך תורן, בקיצור.
ואם לא יגידו לנו מה לעשות, מה אנחנו נעשה?
יושבת עם התורה.
הרי כל מה שאנחנו עושים, דברים אחרים, כי יש לחץ.
יש לחץ כללי.
אתה חייב להשיג.
את ההישגים שלך.
על העניין הזה יש פסקה ברורות התשובה, פרק ט״ז, פסקה ו'.
כן.
היום?
לעתיד לבוא, והיו מלאכים אומנייך ושרים מניקותייך.
היום? זו מצווה גדולה, בוודאי.
הדובה, אומר אפילו החתם סופר,
אתה מכיר את הסוגיה הזאת במסכת סוכה, דף ל״ו.
אומר החתם סופר,
שמי שעובד קרקע בארץ ישראל
עוסק במצווה.
העוסק במצווה פטור מן המצווה.
אז אם עכשיו הוא צריך לעבוד קרקע ואין לו זמן להניח תפילין,
שימשיך לעבוד קרקע.
ואפשר גם כל הפבריק.
פירוש?
מה זה פבריק?
פבריקה.
מפעל.
מאתיים זה מה שאומרים.
ואפשר גם כל הפבריק.
בארץ ישראל,
העוסק במצווה פטור מן המצווה. תראה איזה לימוד זכות זה ואיזה.
במציאות שלנו.
במציאות של המציאות הזאת היום.
ברגע שלא יש עיבוד מלכויות,
היו מלאכים אומנייך ומסרים מנקותייך, הביאו כל כסרקטין שלהם
ומניחים מסביב לירושלים כדי לשמור על ירושלים שאף אחד לא ייגע ביהודים.
כשיהיה דבר כזה, בסדר, צא בפנאט עם התורה.
העולם כבר יהיה מפותח, הרי מי מפתח את העולם?
מי מפתח את העולם?
אנחנו.
טכנולוגיות,
אפילו התפלת מים
שדיברנו מקודם,
שאומרים, נכון, ברוך השם, אנחנו הראשונים,
אבל זה לא הפתרון.
הפתרון הוא תשובה,
תשובה, שירד גשם משמיים.
זה הפתרון.
שואלים אותך היום מה הפתרון למצב של הכנרת.
מה התשובה שלך?
תשובה,
תשובה,
דברים פשוטים, כי מעש ארץ מצרים לא תעשו,
כי מעש ארץ כנען,
כי מפני הדבר הזה יקיא משם.
דברים פשוטים, ברורים.
מה, אנחנו לא רואים את זה בעין?
שימו לב,
לתקופות, לקישור, לחיבור.
אין שאלה בכלל, זה דברים שכתובים.
לא היה לנו פה איזה מיסטיקה קבליסטית,
אלו פסוקי תורה פשט.
אף אחד לא רואה את זה?
רואים?
עכשיו, מה הבעיה הגדולה?
שים לב,
הרי קלקולים תמיד יש.
ואני תמיד אומר,
אילולא התורה ידעה שיש קלקולים כאלה בעם ישראל, היא לא הייתה כותבת
את האיסור הזה.
אם התורה כותבת איסור, למי היא כותבת?
למי שלומד תורה.
מי שיודע תורה, כותבים לו, תשמע, אסור לעשות דבר כזה.
סימן
שהנטייה הזאת קיימת לקלקולים.
ואנשים מקולקלים תמיד יש גנבים, שודדים, רוצחים, אנסים, הכול יש.
כל הדורות
יש את זה.
השאלה היא אם זה נחשב משהו מקולקל.
מה זה מעשה ארץ מצרים, מעשה ארץ כנען?
בחוק של מצרים,
בחוק של כנען היה כתוב שזה מה שצריך לעשות.
מתאים שככה עושים.
ופה הקלקול.
האם יש אנשים מקולקלים,
או שאנחנו רואים שזה הסטנדרט.
זה נהפך לחוקי.
כשזה נהפך לחוקי, זה מעשה ארץ כנען, מעשה ארץ מצרים.
ועכשיו תראו את הרצף של התאריכים,
תגידו אם אני טועה.
זה ברור מה אני מדבר?
ברור, ברור, נכון?
לא צריך לפרט יותר.
ברור לי.
צריכים הרי לשמור תמיד על לשון כמה שיותר מקיאה, גם כשלומדים דברים.
בסדר, לשים לב לזה. בואו נראה.
פרק ט״ז, הלכה וו.
סליחה.
פרק ניסיון בפסקה ו' באורות התשובה בהוצאה של אור הציון, זה קל.א.
התשובה
אינה באה למרר את החיים, כי אם להנימם.
ונעימות החיים הבאה על-ידי התשובה המתגלה בתוך כל אותם גלי המרורות
שהנפש מסתבכת בהם בתחילת מצעדיה במהלך החיים של התשובה.
אבל זוהי הגבורה העליונה היוצרת,
שתדע ותבין כי נועם היא מכשפת מכל מרירות,
חיים מכל חבלי מוות,
את בני העולם מכל מזווים ומכאובים.
מבינים מה זה התשובה?
היא מוציאה אותך מהמציאות הקלוקלת.
נכון, בדרך זה קשה. אדם שרוצה להיגמל
מעישון
מגרד את הקירות,
דופק את הראש בקיר,
בסדר? מוח בלוקים,
עד שהוא יוצא מזה.
זה מה שקורה בדרך.
שתדע ושתבין,
כי נוע ממחשפת מכל מרירות, חיים מכל חבלי מוות, אדני העולם מכל מדביר מכרובים.
והידיעה הנצחית הזאת הולכת ומתבררת בשכל, ברגש,
בטבע הגוף ובטבע הנפש.
והאדם מתחדש לבריאה חדשה,
ויוצק בעוז רוח, רוח חיים חדש, הכל סביבותיו,
ומבשר לכל דורו ולדורות עולם שמחות ישרים, גילת ורנן,
וביטחון גאולה,
צהלה ורינה,
ויאספו ענבים באשר הם שמחה,
ואביוני האדם בקדוש ישראל יגידו".
הבנו מה אנחנו רוצים?
מה אומר פה הרמב״ם?
למה ייטוו הצדיקים?
אני רוצה שתהיה שמחה בעולם,
כדי שבסופו של דבר נגיע לעולם המתוקן,
ואם
צריכים לעזוב את העולם הזה המתוקן, לאחרי העולם הבא.
זה בעצם היסוד.
יספו ענבים בשם שמחה,
אותם בעלי מידת ענבה שרואים שהכול בא מהקדוש ברוך הוא,
אין להם גאווה משלהם.
הכול מהקדוש ברוך הוא מוסיפים שמחה,
ואביוני האדם, מה זה אביון?
אדם שרוצה דבר שאין לו.
אביון.
אפס כי לא יחדל אביון מקרב הארץ.
מסביר אור החיים הקדוש מה זה אביון?
המלך המשיח.
עני ורוכב על חמור.
רוצה לגאול אותנו, רוצה לתקן את העולם, והוא לא יכול.
אביון רוצה לאכול, ואין לו מה לאכול.
רוצה לשתות, ואין לו מה לשתות.
אביון זה אחד,
תאב
למשהו ואין לו את זה.
זה מה שאומר, יספו הנביאים בשם שמחה,
גביוני האדם בקדוש ישראל יגילו.
הבינו שיש את קדוש ישראל,
תיקון העולם, הקדוש ברוך הוא מעניק את העולם,
אז הם יוכלו לרקוד.
לגיל.
לגיל ואשמח.
בסדר, זה היסוד.
אומר פה הרמב״ם,
הלכה ב'
ומפני זה נתעבו כל ישראל, נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח,
כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן,
וימצאו להם מרגוה וירבו בחוכמה,
כדי שיזכו לחיי עולם הבא.
לפי שבאותם הימים
תרבה הדעה והחוכמה והאמת,
שנאמר,
כי מלאה הארץ דעה את השם,
כמים לים מכסים.
כמו שיש מים על הים,
כך תהיה דעה על בני האדם.
אז בעצם, מה יוצא לנו מפה? מה זה הים?
קרקע, דיברנו על זה בחודש שבת.
בסדר?
ים של שלמה.
מה זה הים של שלמה?
הכלי שהוא עשה כדי לשים מים, כדי לרחוץ
בבית המקדש.
זה בבית שלנו ים פיילה,
גיגית.
יש גיגית גדולה בכל העולם, אז גיגית קטנה,
כוס.
טוב.
ונאמר, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו,
כן, כי אם השכל וידוע אותי.
ונאמר, והסירו אותי את לב האבן מבשרכם,
ונתתי לכם לב בשר.
רך.
איך אומר הרב בן טוב תמיד, יש אנשים שיש להם לב זהב, אני לא אוהב את זה.
זה קשה.
תביא לב בשר, ככה קצת ייתנו תרומות, יתרככו קצת.
לב זהב.
טוב.
מפני שאותו המלך
שיעמוד מזרע דוד,
בעל חוכמה יהיה יותר משלומו.
וואו, וואו, וואו. שלמה המלך,
לא ידע כל דבר, שפת בעלי חיים ידע.
ונביא גדול הוא קרוב למשה רבנו,
ולפיכך ילמד כל העם
ויורה אותם דרך השם.
ויבואו כל הגויים לשומעו,
שנאמר והיה באחרית הימים, נכון יהר בית השם בראש הערים.
וסוף כל השכר כולו,
והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא.
שימו לב מה אומר פה הרמב״ם,
יש לנו חיי העולם הבא,
אבל ימות המשיח הוא העולם הזה.
פעם הקודמת, בשיעור שעבר, בפרק השמיני, דיברנו על הבדל בין שני סוגי העולם הבא שהרמב״ם מביא.
יש עולם הבא, עולם הזה שהולך ובא, משתכלל,
תיקון העולם ימות המשיח,
ויש העולם הבא שהוא ברגע זה נמצא, העולם העליון.
שני דברים.
לכן הוא אומר,
אבל ימות המשיח העולם הזה,
ועולם כמנהגו הולך,
אלא שהמלכות תחזור לישראל.
וכבר אמרו חכמים ראשונים, אין בין העולם הזה לימות המשיח
אלא שעיבוד מלכויות בלבד.
מסקנת השיעור?
שכר בעולם הזה אין לנו,
אבל להגיע לימות המשיח אפשר.
מאיפה אנחנו נמצאים עכשיו?
אנחנו מימות המשיח?
מאיפה אתה יודע שאנחנו מימות המשיח עכשיו?
מה כתוב ברמב״ם?
קדימה.
אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעיבוד מלכויות בלבד.
אז בסדר, יצאנו משעבוד מלכויות. יש לנו מדינה שלנו.
פעם מישהו שאל אותי, מה המדינה שלנו?
לחיץ.
ראש ממשלה לחיץ,
לוחצים אותו.
אז אני שואל שאלה, תמיד,
וכי יש לך איזשהו ראש מדינה שהוא לא לחיץ?
כולם לחיצים, מי יותר ומי פחות.
זאת אומרת, זה שעבוד מלכויות לא, אבל צריך לשכלל.
ומה השכלול הגדול ביותר?
שאותו מלך המשיח,
בזמן שלא יהיה שעיבוד מלכויות,
גם ללמד אותנו תורה, כי מלאה הארץ דה את השם כבאים לים וחסים.
בעצם מה תפקיד המדינה, מה תפקיד המלך המשיח,
מה תפקיד השלטון,
שאין לנו שעיבוד מלכויות?
ליצור מציאות
של לימוד תורה.
שורה תחתונה,
המדינה עושה את זה?
בוודאי.
מי מחזיק לומדי תורה?
טוב, אנחנו יכולים להגיד, קצת מקצצים, קצת פה, אתם צודקים.
תכל'ס, שורה תחתונה, המדינה מחזיקה.
אנחנו רוצים שיהיה יותר? בוודאי, זו שאלה.
בטח שרוצים שיהיה יותר,
שיותר אנשים ילמדו תורה.
ילמדו יותר אנשים תורה, תראו לאן הטכנולוגיה הולכת.
פעם, כמה אנשים
הוציאו
טון בננות?
כמה אנשים איבדו קרקעות ברמות נפתלי?
כל מושבניק היה לו משק.
כמה אנשים היום מאבדים, יש להם משקים?
כולם.
מי עובד בזה?
אחד. שניים.
מעלה שכר לכל בעלי הקרקעות, נכון?
מה יכולים בעלי הקרקעות לעשות?
לשבת ללמוד תורה. מה הם עושים?
לומדים תורה בעזרת השם, בעזרת השם.
בסדר?
הם מבינים לאן העולם הולך.
ככל שהטכנולוגיה מתפתחת,
לך יש יותר אפשרות ללמוד.
זה ללמוד המשיח, זה בדיוק מה שהרמב״ם כותב.
אלא מה? שצריכים
לפתוח עיניים. ומה הבעיה שלנו?
אנחנו פותחים עיניים, אבל לא בכיוון המתאים.
זאת אומרת, עיני המחשבה.
זה בדיוק מה שקורה.
כמה משקים יש ברמות נפתלי?
70?
מה?
פעם אמרתי, נכון? יפו.
פעם 70 משפחות היו עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה.
היום שתי משפחות עובדים
והאחרים מקבלים שכר.
אולי צריך השלמה,
זה לא מספיק,
בסדר,
אבל אתה יכול מינימום חצי יום לשבת ללמוד.
במילים אחרות, אנחנו מקימים כולל ברמות אבטלים.
מה אתה אומר?
קדימה. קדימה, יאללה.
כל איזה, תבוא חצי יום לפחות ללמוד.
אבל זה בכל מקום ככה.
הטכנולוגיה גורמת לכך
שצריכים פחות כוחות
ידיים עובדות,
גם בבניין,
וכל דבר.
כל דבר.
פחות ופחות אנשים.
מה הדבר היחיד שצריך יותר אנשים?
ללמד תורה.
כן? מי שילמד.
ללמוד וללמד.
יותר אנשים צריכים ללמוד, יותר אנשים צריכים ללמד.
פותחים את שנת הלימודים, לא?
כיתות קטנות,
למידה משמעותית.
בסדר? זה ברור מה אני אומר?
לפתוח את העיניים, לראות שאנחנו
בידי הקדוש ברוך הוא בשמחה.
טוב, בעזרת השם, בשבוע הבא
נלמד את הפרק העשירי והאחרון
בפריחות תשובה של הרמב״ם, ונשתדל
לראות את זה, איך זה משתלב.
הוא אמר, איך הרב כותב בעיגרת ק״ג?
לראות את מקורות ההלכה ממעיינות החוכמה שלהם.
אז ראינו את אורות התשובה,
ונכנס בתוך
ליחות תשובה.
וזאת השם שנזכיר את כל התורה ללמוד ככה.
כל טוב.
