טוב, אנחנו בהלכות תשובה בפרק השמיני,
הלכות תשובה של הרמב״ם.
ברוך השם, זכינו את הפרקים הקודמים ליישם לא רק את ההלכה, אלא גם את ההבנה
שהרב נותן בהוראות התשובה לגבי חלק מהדברים שנמצאים בהלכות תשובה של הרמב״ם.
והחיבור הזה בין הדורות,
בהבנה של מה אנחנו צריכים לעשות ומה אנחנו מקיימים,
זה בעצם התפקיד שלנו בדור הזה.
הרב כותב את זה באגרות,
שתמיד צריך לחבר את ההגדה עם ההלכה. היבר אומר, את הצד המחשבתי, הרוחני,
שקוראים לזה צד הנפש,
עם צד הגוף, עם הצד של הקיום המעשי.
בפרט בדור שלנו, שהוא דור כזה שדורש הסברה.
בלי הסברה לא עושים כלום.
היו תקופות שהיו אומרים למישהו,
תזוז לימין, הוא זז לימין, תזוז לשמאל-שמאל,
ולפעמים יש אנשים שזה מציק להם.
מציק להם
שיש דברים שמעבר למה שהם.
שאלנו פעם
איזה דור יותר גדול,
דור שמקבל את מה שהקדוש ברוך הוא אומר לו, זהו, זה תעשה ככה, זה בסדר,
או דור ששואל שאלות,
או בעברית שלי, דור המה או דור הלמה?
דור המה,
מה,
ודור הלמה, בסדר?
כשאנחנו למשל ילדים קטנים, וזה לא היה לפני הרבה שנים, אבל קצת יותר ממי שיושב פה,
כשאבא אמר לעשות משהו,
התגובה האינסטינקטיבית הראשונה הייתה, מה?
זה בעצם היה מחאה, נכון?
מה?
מה?
היום כשאתה אומר לי, אני עד קטן, נולד.
תעשה משהו,
למה?
שמת לב לזה, ששואלים תמיד למה.
זה נקרא, הרב כותב, זה נקרא אבולוציה רוחנית של העולם.
העולם מתקדם.
בסוף יגיע למשיח.
עכשיו, לשים לב, כשמישהו, אתה בא ואומר לו לעשות פעולה, הדבר היחיד שהוא מבקש זה את האינפורמציה,
מה לעשות
או כשיש לך למה לעשות את הדבר הזה
אז מצידי
נותן הפקודה, כאילו, כן, המפקד, שואלים אותו פתאום חיילים למה
איזה מין דבר זה? המפקד אומר אתה רץ
זה הורס את כל
סמכויות בצבא
אבל היום יש למה, מה זה, זה לא מה שהיה פעם
המפקד אומר אתה רצה ושואל שאלות בכלל
איזה פקודה בלתי חוקתית בעליל,
והתקודה, נשאל שאלות כאלה.
השאלה הגדולה שלנו, איזה דור יותר גדול?
הדור הזה שביצע הוא הדור הזה ששואל שאלות.
והתשובה הברורה היא,
וברורה אצלנו,
הדור הזה ששואל שאלות הוא יותר גדול.
למה?
כי מי ששואל הוא מסוגל לקבל תשובה.
הדבר החשוב ביותר, הדבר הגדול ביותר הוא, זה האם אתה מסוגל לתת לו תשובה?
ואם אני מסוגל לתת לו תשובה אני על הסוס, ואם לא,
סוס ורוחבו רמה בים.
גם זה ששואל את השאלה וגם זה ששאלו אותו,
לא מסתדרים אחד עם השני.
ולכן אנחנו מדברים על ההתקדמות של העולם. זה שאדם שואל יותר,
יותר טוב. אלא מה?
שגם העולם כשהוא מתקדם,
יש דברים שאנחנו רואים לו צופים אותם.
ופה אנחנו נכנסים
לפרק השמיני,
בהלכות תשובה לרמב״ם, שהוא כבר מדבר על דברים שהם מעבר לנו.
הרציונות התלמיד היה אומר,
מה ההגדרה, אחת ההגדרות,
של עולם הבא.
מה זה עולם הבא?
תמיד את ההגדרה, העולם הזה שהולך ובא.
זאת אומרת, זה לא העולם הבא,
מנותק, לא נמצא, זה העולם הזה שהולך ומתקדם.
הוא בא אלינו.
אנחנו מתקדמים בחיים והעולם מתקדם.
ובסופו של דבר נגיע לתיקון העולם כולו.
ותיקון העולם זה עולם הבא.
כי יש הגדרה אחרת לעולם הבא,
עולם הנשמות.
מקום שאין בו לא גוף
ולא עסקי העולם הזה,
לא תאוות העולם הזה, לא צורכי העולם הזה.
משהו שם
בלי גוף, נשמה, מעבר לגבולות, נצחיות.
טוב,
שני דברים.
התפקיד שלנו פה בעולם הזה זה להתקדם לקראת העולם הבא פה,
ואחרי מאה-ועשרים יש עולם הבא
שהוא העולם העליון.
עכשיו העולם הזה שמתקדם הוא עדיין
לא הגיע,
אבל העולם העליון הוא דבר ממשי,
הוא נמצא פה.
איפה?
למעלה.
אתה חווית את החוויה? לא, גם אני לא.
אבל זה קיים.
אורחם הקדוש כותב באיזשהו מקום.
וזה שאתה לא רואה, האמת לא תוכחש.
אה, צדיק כזה יכול לראות.
זה שאתה לא רואה את המציאות.
משהו רוחני, עליון.
זה לא מכחיש את האמת.
האמת היא אמת.
זה קיים.
בסדר, ולכן פה הרמב״ם
מדבר על הטובה צפונה לצדיקים.
אתם בטח לא אומרים
שכר מצווה בהאי עלמא ליקא.
פירוש?
שכר מצווה בעולם הזה אין.
הטוב צפון לצדיקים לעולם הבא.
זה לא הסחה.
שכר מצווה בעולם הזה אין. למה?
כי המצווה עצמה, עוד שנייה, המצווה עצמה מהי?
היא חלק מהתורה.
התורה לאן שייכת?
לעולם העליון.
תורה שייכת לעולם העליון זה לצעד הרוחני.
אם אני בא עכשיו ונותן לאדם שכר
על מצווה, שהמצווה היא חלק מהעולם העליון, איזה שכר אני יכול לתת לו?
פה, בעולם הזה,
שכר שקשור לעולם הזה.
יכול לתת לו פרנסה, יכול לתת לו אוכל,
יכול לתת לו ילדים,
אני יכול לתת לו כל מיני דברים. למה הם קשורים?
לעולם הזה.
יפה.
הפסדתי או הרווחתי?
למה?
כי התורה היא חלק מהעולם העליון, אומרים השכר בעולם העליון?
שכר מצווה והיה עלמא לקה.
המצווה היא חלק מתורה.
תורה זה משהו מוכני של העולם העליון.
תקבל שכר פה,
ניסת, אכלת אותה.
ויש אנשים, מה זה, עשיתי, מגיע לי, עשיתי, מגיע לי, עשיתי, מגיע לי.
כך,
כך.
עסק קדימה, מפתחות בפנים.
אל תעשל אותך על כך.
לא, אחר כך אל תעשל אותך, אותו אחד שקיבל.
מה השאלה?
נות שלנו קצובים מזה לפי המעשים שלנו. אז יש שכר או אין שכר בעולם? זה לא שכר המצווה. -אני עשיתי מצווה, אבל אני נכתב בספר פרנסה, בספר כללה. -מי אמר לך ספר? מי אמר לך? דרכי ההתנהגות שלך... תשים לב להגדרות שלי. דרכי ההתנהגות שלך קובעים את המהלך של השנה.
זה לא שכר על המצווה.
זה נגזר מדרכי התנהגות.
תן לך דוגמה.
זה טבעי.
זה לא שכר מצווה.
תן לך דוגמא טבעית,
לא נעימה, אבל היא דוגמא טבעית.
בן אדם במקרה הכניס
את היד לתוך מטחנת בשר.
לא נעים, נכון?
לא נעים.
מה בסוף יצא?
אצבעות של קסנטרל.
כן, ככה ארוך.
נכון?
לא נעים.
זאת אומרת,
יש תוצאות של מעשים.
ברגע שיש תוצאת מעשה,
זו תוצאה נגזרת.
עכשיו תגיד, אני רוצה לתת לו עונש,
למה הוא לא היה בטיחותי ולא נזהר מלהכניס את היד פנימה?
זה נושא נוסף.
זה קדש על הקרן,
זה שכר
על פעולה שבעצם גורמת לך להיות יותר טוב.
זה שאתה יותר טוב זה כבר המציאות.
וגם יותר קריאות?
זה שכר מצווה, בעל עמלקה.
אין שכר על המצווה.
כשאדם עושה פעולות שהקדוש ברוך הוא רוצה אותן, ממילא הוא מתפקד יותר טוב.
תפקוד הכולל שלו.
זה לא שכר.
זה לא שכר, זה נגזר מהמעשה.
אבל זה שכר מעל הקיום המעשי.
זו תוצאה נלווית.
כשאדם עושה מעשה פעולה מסוימת, זה מה שיוצא.
יפה.
ועכשיו?
ועכשיו אתה בא ואומר לו, ירדי לי, תשלם
על הכוס ששברת.
בסדר?
אדם, אתה יודע מה?
אדם אוכל,
ברגע האכילה, מה הוא קיבל?
תזונה.
איך אמרנו בשיעור שעבר?
שמה מחזיק את הנשמה בתוך הגוף?
האוכל.
האוכל.
צוד אחד.
בלי אוכל, נשמה לא מחזיקה בגוף.
זאת אומרת, מה מחזיק את הצד הרוחני בעולם הזה?
הצודק את שמי, האוכל.
אבל בתוך האוכל מה?
הנפש של האוכל.
מינרלים, ויטמינים, חלבונים.
זה הנפש שלו, כל השאר נזרק החוצה.
בסדר?
עכשיו, אחרי שבן אדם אכל, אז זהו, זה יכול לחיות.
עכשיו,
מגיע לו עוד איזשהו משהו שהוא אכל יפה. ילד, אכלת יפה, מה אתה תקבל בסוף?
סוכריה.
קיבלת סוכריה? לא, דוגמה, נו.
רוגיה, בסדר?
שנהיה יותר בריאים היום, כן? די צמד. זהו, ברור?
תקבל.
זה תוצאה של האוכל? לא.
זה על גבי.
זה שהוא אכל וכתוצאה מזה הנשמה שלו חיה טוב בגוף,
עכשיו הוא מקבל עוד דבר.
אז אם הוא קיבל סוכריה פה,
הפסיד.
והם אומרים לו, טוב, אתה תקבל בעולם העליון משהו שקשור למעשה שלך,
הרווחת.
אבל זה דבר נוסף.
בסדר?
זה יותר ברור?
כן, אני אצליח את המצווה. ברוך אתה, אז מה, אלוהינו מלך העולם שלכונן, לא רואה.
הוא עושה מצווה?
עושה מצווה, חצי שאני עושה מצווה, אתה עושה עבירה.
מה לגבי המצווה?
לא.
לא.
אדם יכול לא לעשות מצוות ולא לעשות עבירות, לשכב במיטה.
לא עשית כלום, לא עשיתי כלום, ביטול,
לא עשיתי כלום, עזוב.
אתם מדקדקים, בואו.
העולם מורכב מזה.
אתה עושה פעולה אקטיבית.
בסדר, מה אני מדבר?
שעצם העובדה שאדם מקיים מצווה הוא כבר בן אדם יותר טוב.
הוא יותר משוכלל, יותר משופץ.
זה ברור.
אבל את השכר עוד לא קיבלת.
זה לא קשור לשכר.
אתה שכר לא קיבלת, אתה בסך הכול מטיב את עצמך.
בסדר, זה ברור? -אבל זה מתיש אפשרות. -לא מתיש, כן, כל הזמן כוחות.
כל הזמן כוחות. בסדר, אז הוא רוצה שכר בעולם הזה, הפסיד קצת מעליו. בסדר. טוב, בואו נראה את הרמב״ם בפנים.
פרק שמיני, התובעה צפונה לצדיקים.
היא חיי העולם הבא,
והיא החיים שאין מוות עמהם.
בסדר?
יש לנו חיים שאין איתם מוות.
מה זה אומר?
זה לא קשור למציאות של העולם הזה, כי בעולם הזה מה יש?
יש לנו גוף
ויש לנו נשמה,
והגוף,
מכוח היותו חלק מהגשמיות של העולם הזה,
אז הוא מתבלה,
ואם הוא מתבלה, הוא נגמר.
וכשהוא נגמר, זה נקרא, הגוף מתבלה, הנשמה זזה ממנו,
כלומר לא יכולה לתפקד בפנים,
זה נקרא מוות.
אבל העולם הבא אין בו מוות.
והטובה שאין עמה רעה
וגילו ברעדה.
פה, איך אומרים, לפעמים אצלנו בן אדם יש לו שמחה,
למה, לא יודע להגיד תמיד, אבל הרבה פעמים
יש לו שמחה, יש עם זה איזה עוקץ, בסדר? חנוכת המשכן,
כיום שנברא בו העולם,
עשרה קטרים נקשרו.
מה קרה?
נעדה ואווילות, נכון? בחנוכת המשכן, מה קרה באותו יום?
כולם שמחים, כולם צוהלים, מה קורה?
נעדה ואווילות, כיפור הקודם, כן?
מה אומר הרמב״ם פה? והטובה שאין היא מהרעה.
כי הרבה פעמים כשיש לך טובה,
איך אמרנו פעם? לכל מטבע יש,
מה יש?
שלושה צדדים.
כי אנשים רגילים לומר שני צדדים, נכון?
שכחו שיש עובי,
זה גם קצת.
נגיד נגיד לכל מטבע יש שני צדדים אבל לא אנחנו נגיד את האמת גם את העובי
העובי הזה לא חשבנו עליו
אחד הדברים שיש פה
בעניין הזה של הטובה הצפונה לצדיקים חיי העולם הבא
רציתי שנראה את אורות התשובה
הרב באורות התשובה בפרק יא פסקה ג' כותב
הנושא הזה של מקום שיש חיים שאין שם מוות וכולי כותב הרב יש לכם עמוד
בהוצאה שיש פה זה עמוד עז
הוצאה של אור עציון.
פרק יא,
פסקה ג', אורות התשובה.
תראו מה בעצם השאיפה, לאן בן אדם יכול להגיע
בלי שהוא נתקל בקשיים, עמוד עז.
כל מה שהתשובה מתעמקת יותר,
האדם לוקח את המציאות הרחבה יותר,
הכוללת יותר.
מה הבעיה שלנו
בדרך כלל?
מה הבעיה שלנו?
שאדם לוקח פרטים.
אדם רואה את הרגע,
הוא מסתכל על מה שיש מולי עכשיו,
תפוס מערכת כוללת,
תן חשיבה רחבה,
תראה פתאום את כל המציאות.
לא יודע אם סיפרתי את זה שבוע שעבר,
היינו
בערב ראש חודש אלול
בבית העלמין,
ערב וחומרון. סיפרנו את זה?
איפה?
פלונטר.
כולם עומדים,
אף אחד לא יכול לצאת, פקק אחד גדול.
זה במובן. יפה.
כל אחד רואה את עצמו,
את האוטו שלו,
איך הוא יוצא מפה.
אף אחד לא יוצא.
אין איך לצאת.
מתי אתה תוכל לצאת?
תראה את כל האזור,
תבין איפה מישהו אחד צריך לזוז כדי שיתחילו אנשים לזרום.
ברגע שהתחילו לזרום, שחררת את הכול.
יכול להיות שאתה צריך להזיז עשרה אנשים,
אבל הם צריכים להיות נכונים למה?
לחשיבה כללית, מערכתית.
הוא בורר רק את הנקודה שלו, הרגע אני צריך לצאת,
אף אחד לא יוצא.
כולם תקועים. זה מה שהיה.
זה מה שהיה.
ואחרי שיצאתי מהאוטו,
התחלתי להזיז את התנועה, כמה דקות לקח לי? 32 דקות.
אז הצלחתי לשכנע איך אתה תזוז, אתה תזוז, אתה תזוז,
והתחילה התנועה לזרום.
ואפילו המפכ״ל,
לא בא לתת לי שכר, שוטר תנועה.
בסדר?
אבל כל זה מתוך זה שאדם רואה את הכלל והוא לא רואה רק את עצמו.
אומר הרב
בפסקה ג' בפרק יא, כל מה שהתשובה מתעמקת יותר,
הולכת יראת המוות ומתמעטת
עד שפוסקת לגמרי.
שימו לב, הרב כותב פה.
הרי זה פחד, אימה,
פחד מהמוות.
אני לא יודע גם פעם שבוע דיברנו, שהרב כותב
למה אנשים מפחדים מהמוות
כי הוא בא בצורה לא טבעית.
ברגע שבן אדם
עולם מתמשך,
יש לו כבר ידיעה,
הוא יודע, אני עובר פאזה מפה לשם,
מה יכול להיות?
מה יכול להיות?
יותר גמור ממה שיש פה, אבל למה בא?
אז למה לפחד?
למה בן אדם מפחד?
כי הוא מנותק.
למה בן אדם מנותק?
וגם מופיע מאוד התשובה עלינו, חלקת דברים.
מה גורם לנתקים?
מה גורם למחיצות
בינו לבין הטוב, בינו לבין האחרים?
העבירות.
ברגע שהוא מעבר אחד ויה מהעבר השני,
מה זה עבירה?
עבר יה, נכון?
אברהם העברי, למה נקרא אברהם העברי?
שהוא היה מעבר אחד וכל העולם כולו
מהעבר השני.
מה זה עבירה?
עבר יה, נכון?
שים לב למילה.
למה עבירה?
ע', ב', י', ר',
ע', ב', י', ר',
קח את העבר ותיקח ים, בסדר?
עבירה.
כמו מקרה, רק מהשם.
רק מהשם.
רק מה?
מקרה.
זאת אומרת, יש לנו עברית, היא לא אמיתית.
בקיצור הוא מעבר ים. מצד שני,
מי שרוצה להיות קוזר ימבין, זה מי שרוצה להיות בצוות של הקדוש ברוך הוא.
יחידה מובחרת,
מה הוא צריך לעשות?
מצווה. מה זה מצווה?
מה פירוש המילה מצווה?
צוותא. צוותא, יפה.
אתה רוצה להיות בצוות,
מה זה צוות? צוותא זה צוות.
צוות עברית, צוותא בארמית.
אתה רוצה להיות בצוות,
יחידה מובחרת של הקדוש ברוך הוא, מה אתה צריך לעשות?
מצווה.
נכון, זה מצווה, זה גם ציוול.
שתי הוראות כאלה.
אבל תהיה בצוות.
אבל אם בן אדם יודע שהוא במצווה, אז הוא בצוות.
אז הוא מחובר,
אז מה הפחד?
ממה אדם מפחד?
מהניתוק.
כתוצאה ממה בניתוק?
מעבר ים.
אני מעבר אחד.
ככל שהתשובה מתעמקת יותר, הולכת, תראי את המהות ומתמעטת.
עד שפוסקת לגמרי.
ומקומה לוקח המצב של
ותשחק
ביום אחרון.
עכשיו רואה ספר, דיברנו שוב יום אחד לפני מיטתך, נכון?
פרק יושבי, כך דיברנו.
מה הסברנו בשם הרב?
מה זה יושב יום אחד לפני מיטתך?
שהתשובה תהיה כל כך חזקה עד
שזה יהיה כמו היום האחרון שכבר אין זמן לחתום.
אבל מה הכוונה לשוב יום אחד לפני מיטתך?
תחזור בתשובה לפני שתיפטר מהעולם.
מתי אתה נפטר מהעולם?
לא אישית לאף אחד.
מתי אתה נפטר מהעולם? מי יודע?
מי יודע? תעשיתי עכשיו.
טוב.
המציאות הרוחנית שבהווייתו האמיתית של האדם,
כמציאות הרוחנית של העולם כולו,
תופסת את בליטתה הרשומה, כן, ההבלטה הרשומה.
וודאותה הולכת ומתנוצצת,
כי הרי מה הדבר הקבוע ביותר בעולם?
מה הדבר שאי אפשר לשנות אותו?
הנצח,
הצד הנצחי.
זה הדבר שאי אפשר לשנות.
מה כן משתנה?
הצד הגשמי.
יש לנו גוף, היום פה, היום שם,
יכול לחיות טוב ויכול להתבלות גם.
הרמב״ם כותב, מה גורם מיטה לאדם?
אומר שני דברים, בצד הגשמי.
שני דברים.
או פגיעת הגופים הקשים
או חילוף חומרים.
אתה יודע?
אנשים זקנים, כבר חילוף חומרים שלהם לא מתבצע טוב.
לפעמים צעירים, יש תאונות דרכים, נפל עליו וזה, נפל מפיגום.
שני הדברים.
ומשניהם התורה אומרת,
תיזהר, תשמר, מה אתה אוכל?
וכתוב, ועשית מקל לגגיך.
מכאן
שהרבה זה תלוי באדם.
אומר הרמב״ם. זה לא רק בידי שמיים,
זה גם תלוי באדם, איך הוא חי.
אם הוא חי טוב,
אז יחיה יותר.
מה זה יחיה יותר?
גם בצד הגשמי וגם
בצד הרוחני.
בסדר?
אז זה מה שאומר פה הרב.
והמוות עובר את שמו, וימו אתמור העוף על עצותו, כי אין פה מוות בעצם.
האדם לא מת, האדם נפטר.
מה זה נפטר?
נפטר ממקום אחד.
אנחנו אומרים, פיטרו אותו ממקום אחד, ואנחנו יכולים לעבוד במקום אחר.
בסדר?
זה, לא זוכרים, דיברנו.
ארוחיים הקדוש,
פרשת שופטים,
בנים אתם והשם אלוקיכם.
בגלל שאתם בנים
לא תתגודדו ותשימו כורחה ביניהם למת.
שואל ארוחיים הקדוש, רגע, רגע, מה ארוחיים הקדוש, זה בנים או לא בנים?
לא צריכים,
ארוחיים בנאדם לא צריך להרוג את הצורך והשם ישומת.
אתה אומר, משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו בן
שרצה שהבן שלו יבין מה זה מלוכה.
הוא גדל כל היום בבית המלך, אחר כך הוא בכלל לא מבין את הציבור.
אנחנו אומרים, באבטחת אישים כל היום,
לא יוצא לבד לשום מקום.
המלך עצמו גדל באיזשהו מקום.
אתה רוצה שהבן שלו ימשיך אותו, מה הוא עושה?
הוא אומר לו, אתה יודע מה, קח סכום כסף,
לך תתחיל עסק.
לוקח אותו ממישהו, זרוק אותו באיזשהו מקום,
תתחיל לחבוט.
לא יודעים שהוא הבן של המלך,
אבל תתחיל לחוות את החוויה.
עכשיו הוא, כל הזמן מה הוא יודע?
שהוא בן של מלך, יש לו גב טוב,
אבל הוא לבד,
יש לו כסף, הוא מתחיל להתעסק, יש לו ביטחון עצמי.
הוא מתחיל להתעסק.
שוב מתעסק עם האנשים,
הוא עושה את זה בכיף או במלחמת הקיום, אולי פה, אולי שם, אולי, יש לו גב, הוא לא צריך כל רגע להילחם על כל גרוש ולעשות,
איך אומרים, טריקים ושטיקים כדי להצליח בעסק.
אז איך הוא עובד? הוא עובד בישרות, בנאמנות.
פתאום אנשים רואים
שהגיע פה לעיר הזאת
מישהו שכדאי לעשות איתו עסקים,
כדאי.
כולם מבסוטים, באים אליו.
כשרואים בן-אדם טוב,
אתה לא צריך לחכות לעוקץ,
הוא אומר לך מילה זה מילה,
הוא אומר עסקה זה עסקה, סגור זה סגור.
כולם רוצים את עסקים איתו, לא?
ואללה מה יצא?
שהוא נהפך לסוחר הגדול ביותר.
כי גם הסחרורים יותר קטנים באים אליו,
כי כיף לעבוד איתו.
אחרי עשר שנים
הרבייח אומר לעוזר שלו, לך תבדוק מה עם הבן שלי.
חוזר, אומר לו, תשמע,
הוא מבסוט והם מבסוטים.
מה קרה?
כמה נהנים ממנו, כמה הוא עובד טוב,
כמה אנשים רוצים לעשות איתו משחרנות. באמת, עד כדי כך הוא הסתדר טוב, אם ככה
תביא אותו חזרה
לארמון
ברור.
הבן מבסוט או לא?
בטח, הוא חוזר לאבא.
אבא מבסוט?
שמח?
כן, הבן שלו חזר אליו.
מי היחידים שבוכים?
כל הנשים שנעלב להם הסוכר הכי טוב שהיה בשכונה,
בעיר.
ברור הדבר הזה?
המשל של האורחיים הקדוש.
בנים אתם לשם אלוקיכם, שלחתי אתכם למסחר.
שמונים, תשעים, מאה שנה.
ראיתי הכל טוב. עכשיו תחזור לאבא.
מי היחיד שנשאר עצוב?
האנשים פה, בעולם הזה, כי הבן חזר לאבא למעלה.
טוב, מותר לך להיות עצוב.
אבל בשורה התחתונה, מה אתה צריך לדעת?
שהוא חזר לאבא.
אז ככה אתה קצת עצוב שאין לך עכשיו עם מי לדבר,
אין לך עם מי לסחוב,
אין לך עם מי להתעסק.
אבל בשורה התחתונה זה לא צריך לקרוא את ה...
איך אומרים?
לשרוד את הפנים ולסחוב סערות.
זה ברור.
אבל אומר על זה ידבו הדובים אותם גויים שבאמת אצלם זה אבדון
ולכן בנים אתם, מכוח זה שאתם בנים לא תתגודדו
הגויים יכולים להתגודד, יש להם סיבה טובה, בסדר?
ולכן מה אומר הרב?
המוות עובד את שמו וימו מורעוף על עצותו
כי בסך הכל זה לא המוות, זה פטירה
נפטר מפה, הולך לשם
אז מה הפחד?
הקב' ברוך הוא הביא אותך לפה
אז ברוך הוא שם אותך שם
כן, כמובן,
שכולנו יודעים,
כי טוב יום בחצריך מאלף.
יום אחד פה יותר טוב מאלף שם,
כי פה יש לך מהלכים, יש לך אפשרות
לעבוד ולהתעסק,
מה שאתה אתה.
טוב, הילדים שלך יכולים לעזור לך קצת, אבל בסדר,
הנושא ברור.
אז הפלצות הולכת, המורא, הפחד הולך.
והאישיות היחידה הולכת ומתגדלת,
נכנסת בתוכן הכללי של האומה כולה,
בכניסה ממשית
ונבלעת משם במציאות הכללית של העולם כולו.
ועם הכלליות העליונה מוצאת את אושרה בזיו האלוקי וגודל חוסנו.
אורו ותענוגו עשיר החיים המנביאים
ישות ניצחת.
בסופו של דבר אדם הגיע אל הטוב ביותר.
ולכן הפעולה שלנו בעולם הזה היא לתקן כדי להגיע לטוב ביותר בצורה שלמה.
בזמנו
אומר לנו הרב משה בן תמסכת צדיק לברכה
אמר, בא אלי בן אדם, אני רואה,
השם ישמור מה הבן אדם הזה עושה.
מה אתה רוצה שאני אגיד לו?
שמע, אתה עושה כך וכך, יש לך גיהינום.
אני אגיד לו, יש לך גיהינום, מה הוא יגיד?
אז עזוב אותי, תן לי להמשיך פה בגן עדן.
מה אומרים לו?
ידידי,
כדאי לעשות פעולות אלו ואלו,
עכשיו כשאתה צעיר ויש לך כוח,
תצא מהעולם הזה מאוזן,
כי לא ראינו אף אחד שיוצא מפה מוענח.
כולם יוצאים מאוזנים.
פיזית ורוחנית.
ככה או ככה. עדיף, בלי לסבול.
נכון?
עדיף.
בוא תעשה עכשיו מה שצריך.
זה מה שהרב אומר בעצם.
ברגע שהאדם יש לו תשובה עמוקה,
ככל שהוא מעמיק את התשובה,
הפחד הזה מכל הכישלונות והקשיים יורד.
כי הוא מבין שהוא מחובר למי?
מקור השפע.
הקדוש ברוך הוא, בידיים שלך אנחנו.
בסדר?
זהו.
אז אומר פה הרמב״ם, אני חוזר לרמב״ם
הטובה הצפונה לצדיקים
היא חיי העולם הבא
והחיים שאין מוות עמהם
והטובה שאין עמה רעה
הטוב המוחלט
לא הטוב היחסי ולא הטוב שנוגע למציאות קלוקלת
הוא שכתוב בתורה למען ניטב לך וערכת ימים
מפי השמועה למדו
למען ניטב לך לעולם שכולו טוב
וארכת ימים לעולם שכולו ארוך.
ואיזהו עולם שכולו ארוך? עולם שכולו טוב?
זהו העולם הבא.
שכר הצדיקים הוא,
עכשיו זה שכר הצדיקים, איפה?
בעולם ההוא,
שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו.
ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו.
שמים לב
הניגודיות פה.
אתה יכול להחליט
איפה אתה רוצה להיות?
באיזה צד אתה רוצה להיות?
בצד הטוב
או בצד השני?
בסתרא אהדה או בסתרא אחרא?
באיזה צד?
בצד הזה או בצד האחר?
תחליט.
הרב, אני לא יכול להשתחרר מזה.
אתה יודע שיש מישהו שאומר ככה.
אני לא יכול להשתחרר מזה, הרב. אני לא יכול.
אני לא יכול להשתחרר
מהדבר הזה שיכול לגרום לי ללכת לצד האחר.
לאן?
האחר?
איפה הוא?
הוא לא מעיף אותך, הוא מעיף אותך.
מעצוק.
מעצוק לא איתנו.
כן, כן. ביחס למציאות שלנו פה.
אנחנו מדברים בשפה שלנו,
שפת האדם.
אתה צודק.
הרי אין התחלה ואין סוף.
ארוך זה ביחס למשהו מסוים,
נכון?
יש לך עוד ארוך.
ותמיד כשאתה מדבר על קצר וארוך ומדבר על התחלה וסוף.
לכן גם אנחנו תמיד אומרים,
וזה ראשון את השם, וחלק תמיד אומרים שכל,
זה לא הגדרות, הכינויים
של הקדוש ברוך הוא, הם באים מצידנו.
חס ושלום לא מצידו.
אין הגדרה.
אין כינוי.
הכל שלם, רוחני, מההתחלה עד הסוף.
כי כל כינוי שלך אל הקדוש ברוך הוא הוא מקומי.
השם יש מלחמה.
שליח ציבור מעוטף בטלי.
פעם הוא נראה ככה, פעם הוא נראה ככה.
איך נראה איש מלחמה?
לא אוהב תשע-עשרה.
תבוא,
זה יהודי, ישראלי,
אתה יודע, תשע-עשרה זה אמריקאי,
ברור, צריך לדייק לדברים, קפלס, שכפץ, נכון?
ככה נראה איש מלחמה.
איך נראה הקבל? זה לא רחוב.
טוב, הרב, תפסיק.
אבל זה כתוב, מפורש.
מתי אמרת את זה לאחרונה?
הרי בוא בוקר, שירת הים,
שנייה איש מלחמה.
יושגים על עמדות הרחמים, מסכת ראשונה, מה כתוב?
כשליח ציבור מעוטף בטלית, ככה ראה
משה רבנו את הקדוש ברוך הוא, סלחתי כדבריך,
והיה בר יושב על פניו.
אז תחליט, הוא דוס,
הוא ישיבניק,
או שהוא לוחם בסיירת?
זה הכול מצידי.
פעם אחת הוא נלחם בשבילי ופעם אחת התפלל בשבילי.
אז זה מה שנקרא, ולהיט את אחוריי ופנא אלוהים רבים. אתה רואה את שובל מאסר,
את התוצאה של מאסר.
התוצאה היא ניצחתי במלחמה, הצונה היא סלחת.
לכן כמה כינויים יכולים להיות לקדוש ברוך הוא?
אין ספור. אין ספור.
בדיוק.
ולכן זה מצידנו.
הפגישה שלנו איתו ולא מצידו, חס ושלום.
כי ברגע שאתה מכניס אותו למינוח,
קיצצת.
מדוע?
מה זה תיבה בעברית?
מילה.
בסדר? למה זה נקרא תיבה?
זה קופסה.
זה להגדיר, האישה.
אתה יודע?
בואו נראה.
יש פה עוד איזה פסקה בקורות התשובה,
בפרק יב, פסקה ה',
לגבי העניין הזה של
טובה שאין עמה רעה,
איך בן אדם מגיע לשילוב.
אומר הרב בפרק יב, פסקה ה',
בשעה שהאדם חוטא הוא בעלמא דה פירודה.
שמים לב?
הוא נפרד מאיפה?
ממקור הטוב. הרי מאיפה קיבלת משהו?
כל בוקר מה אתה אומר?
מודה אני לפניך המלך הי קיים שהחזרת בי נשמתי בחבלה,
רבה אמונתך.
עשית הכול מתוך מה?
גדלו את האמונה.
מה זה אמונה?
כן, שזה האומן את היונק, ההענקה שלך היא אלינו.
בסדר? אז כשאדם, בשעה שהוא אדם חוטא הוא באלמדיה פירודה.
ואז כל פרט ופרט עומד בפני עצמו.
ואם אני צריך לעמוד בפני עצמי, מה אני שווה?
מה אני יכול כבר לעשות? כל המערכת נגדי.
והרע הוא רע בפני עצמו, ויש לו ערך רע ומזיק.
וכשהוא שב מאהבה,
מהכרת הטוב,
מהידיעה שצריך להיות מחובר אל המקור שנותן את כל השפע לעולם,
מיד מתוצץ עליו אור ההוויה של אלמא די ייחודה,
בשם ייחוד קדשה בריחו אשכין פי.
אני נמצא באחדות עם הבורא,
אני נמצא בחיבור,
שהכול מתארגן בו לחטיבה אחת,
ובקישור הכללי אין שום רע כלל,
כי מהקדוש ברוך הוא בא רק טוב,
טוב.
והרע זה כתוצאה ממעשים.
אנחנו נמצא, שמורה. כי הרע מצטרף אל הטוב לטבלו,
או להרים עוד יותר את תקרת ערכו. אז אם נעשים הזדונות, זה זכויות ממש.
ברגע שאתה בא ומתחבר אל הטוב, הטוב לוקח איתו את הכול.
לוקח איתו את הכול, הוא לוקח גם
את הרע ומעלה אותו לטוב.
כי בסופו של דבר,
כן, הכל זה מהקדוש ברוך הוא.
גם מה שנראה לך עכשיו, אבל בסוף אתה מושך אותו לטובה.
ואיך אתה יכול למשוך אותו לטובה?
עם המגנט שלך, עם הטוב שלך, הוא כל כך גדול,
שהוא אוסף איתו את הכול ומרומם אותו.
ולכן ברגע שהאדם מחובר טוב אל הטוב,
חבר חזק,
כמו שאומר הרמב״ם
בתחילת ההלכה הראשונה,
אז הוא נמצא במקום שהטובה שאין עם הרעה.
כי הכול בסופו של דבר עלה לכיוון
שאתה מרומם את כל המציאות.
גם זו שנראית קלוקלת.
כדי לעשות דבר כזה צריך להיות באמת גדול.
כי אחרת מה הסכנה?
כשאדם מנסה לרומם מישהו,
מה הסכנה?
שהוא יורד יחד איתו.
אין לו את הכוח
הגדול הזה לרומם.
אדם מנסה להציל מישהו מטביעה,
והוא יודע לשחות בינוני.
בסדר, הוא לא יודע לשחות בכלל גמור.
מה הסכנה
של מציל?
שהניצול הוא באטרף כזה גדול,
כן? שהוא ימשוך אותו איתו למטה.
בסדר? הוא נמצא במין
בעיה גדולה.
אז במקום שהמציל
ינצל ויוציא את הבן אדם, הוא יורד יחד איתו, חס ושלום.
ולכן אם יש לו כוחות גדולים
והוא נמצא במקום של הטוב,
הוא יכול לקחת גם משהו רע ולענות אותו למטה, לתקן.
הרבה כוחות.
מה?
תן לו בוקס. תן לו בוקס, הוא יפול למטה ולא יענה יותר.
מי שמתפרץ.
בסדר, בסדר.
בסדר, ברור.
לכן הוא אומר ככה,
וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו,
אני חוזר לרמב״ם,
הוא המת שאינו חי לעולם.
אלא, חס ושלום, נחרט ברשעור ועבד כבהמה.
זה בדיוק אורח חיים הקדוש.
בנים אתם לשם אלוקיכם,
אל תתגודדו, אבל אם לא,
זה בדיוק ככה.
וזהו כרת הכתובה בתורה,
שנאמר, יכרת תכרת לנפש ההיא.
מפי השמועה למדו, יכרת בעולם הזה,
תכרת לעולם הבא.
כלומר,
שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם הזה,
אינה זוכרת אחרי העולם הבא,
אלא גם אינה עולם הבא נחרטת.
וזה, כדי להגיע למצב כזה צריך באמת
להיות מישהו בקרשים.
אבל מה התפקיד שלנו?
מה אמרנו? מה ההגדרה של תשובה? נחזור על זה.
האפשרות להתקדמות.
התפקיד שלנו זה להתקדם.
התפקיד שלנו זה להיות כמה שיותר מחוברים אל הטוב.
אולי נראה עוד.
הפסקה הקודמת באורות התשובה, פרק יב פסקה ד',
הרי אמרנו שהמצווה זה צוות, זה מחבר אותנו למציאות הבורא. מהי מציאות הבורא?
כל המציאות שלנו,
נכון?
כל מציאות העולם הזה.
מי ברא את הכול?
מי הדומם עד צומן חיים מדבר ישראל?
הקדוש ברוך הוא.
אומר הרב בפסקי הדלת, תראו, כל חטא,
אפילו הקל שבחטאים,
מטביע בקרב האדם שנאה לאיזו בריאה.
אתם יודעים מה?
הוא שונא חתול.
עזבו יותר מזה, זה הכי קטן.
למה אתה שונא?
הרי מי ברא אותו?
הקדוש ברוך הוא.
אה, אם אני אגדל אותו, לא אגדל אותו, היחד, עזוב.
אבל למה שנאה?
כמובן שאתה אוהב חתולים
כמו שצריכים לאהוב חתולים.
אתה אוהב אנשים כמו שצריכים לאהוב אנשים,
יש קשר ביניהם.
מה פתאום?
מה הבעיה?
לפעמים אתה רואה אנשים שאוהבים חתולים יותר מבני אדם.
זה בעיה.
זה בעיה.
היה לנו פעם,
היינו גרים ברחוב באזל אחד.
ברחוב אליעזל הלוי,
מול המכולת
הייתה מכונית.
מכונית,
בעל המכונית פחד,
פחדה,
שישרטו לה את האוטו, כי הרחוב צר.
הייתה עומדת שני גלגלים על המדרכה.
באים ילדים קטנים לבית ספר, באה אימא עם עגלה,
מה היא צריכה לעשות?
לרדת לכביש,
עם העגלה, ילדים שכולם ידעים לכביש,
לעקוב את המכונית, הרחוב צר,
בסדר?
ולחזור חזרה.
אלא מה?
שעל המכונית היו סטיקרים.
יש לי ציור של,
אתה יודע מה זה?
יש לי לב לחתולים.
פגשתי פעם את הגברת,
היה להם מתחת למרפסת מלא חתולים.
והיא היתה להגיד לי, יש לך לב לחתולים.
מה השאלה, ומה עם הילדים שעוברים פה?
מכוניות נוסעות והם צריכים לרדת לכל מי. אבל לא אוטו. לא, לא כולם.
כולם לפעמים כאלה.
אתה מבין מה אני מתכוון?
אתה מבין אותי?
בן אדם לוקח את הכלב שלו,
הולך איתו משוחרר.
מה החוק אומר?
מה?
כל כלב בעיר, מה החוק אומר?
לא, לא, רצועה.
ועשו רצועה מתארכת.
חוק כזה עירומי.
בוודאי, חוק כזה עירומי, עברה.
ופתאום אתה עולה, אני, תקשיב לי עכשיו.
אני מכיר את זה.
טוב מאוד.
ומישהו הולך, ופתאום הוא מנסה לראות איך לתת הגיב עם הכלבלם שלו ושתומכו על הרגליים.
סליחה, איפה המוסר שלך?
אני לא רוצה שכלבלב יתהלך לי בין הרגלב.
אני הולך עם בגדי שבת ולא צריך
שכלב ישאיר עליי את השערות שלו. רק כמוך.
מה?
אני אומר את זה כתוצאה
מדיונים שיש לי עם כל מיני אנשים בשכונה שאני נמצא בה.
ברוך השם יש שם הרבה מחבבי בעלי חיים.
אבל מה עם בני אדם?
חשוב.
בסדר?
אני לא סתם אומר את זה.
אני אדבר על גבי.
אין דבר כזה, זה בן אדם שלא מוביל מה זה אדם ומה זה כלב.
אתה יכול להגיד למישהו,
שמע, אתה ממש
הפלא ופלא.
אתה יודע, מתמטיקה
יותר טוב מהחמור שלי.
מה,
אתה לא הבנת אותי.
אין מה להשוות בכלל, כי אין שוויון, אין דיוויון.
משהו אחר בכלל.
דומם, צמח, חי,
מדבר, ישראל.
בכל אחד יש משהו יותר מזה שלפניו.
ולכן ההתייחסות היא שונה.
בצומח יש יותר מאשר בדומם גדילה,
גדילה.
בחי יש יותר מאשר בצומח תנועה.
מדבר יש יותר מאשר
בחי
רוח ממללה.
בישראל יש יותר מאשר במדבר
נשמה של כלל.
בסדר?
מה אתה משווה בכלל? מה הקשר?
אין מה לשנות.
וגם בתוך ישראל יש לנו מדרגות.
כהן, לוי, ישראל, יוחסין.
אין.
דבר כזה הכל שיכול לא קיים זה לא בלקסיקון שלנו בכלל זה לקסיקון לא ישראלי
בסדר יפה בואו נחזור לרמב״ם
כלומר שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכרת אחרי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא היא נכרתת
סעיף ב׳ אומר הלכה ב׳ אומר הרמב״ם
העולם הבא אין בו גוף וגוויה אלא נפשות הצדיקים בלבד ולא גוף כמהלכי השווית
הואיל ואין בו גוויות
כיוון שאין בו גוויות
אין בו לא אכילה ולא שתייה.
אתם רואים את המוגבלות שלנו? הם צריכים לשתות.
ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכים להם בעולם הזה,
כי זה עולם של נשמות בלבד.
זו מציאות הקיימת ברגע זה,
עולם עליון.
זו לא הגדרה שדיברנו שהיא קיימת, גם העולם הזה שהולך ובא, הולך ומשתכלל.
בסוף, בעולם הזה גם תהיה תחיית המתים.
מדברים על העולם העליון שהגוף, כשהוא מתבלה,
הנשמה עולה לשם.
ולא ירד דבר במין הדברים שמארעים לגופות בעולם הזה
כגון ישיבה ועמידה
ושינה ומיטה ועצב ושחוק וכיוצא בהם
כך אמרו חכמים הראשונים
העולם הבא
אין בו לא אכילה
ולא שתייה ולא תשמיש
אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה
הרי נתברר לך שאין שם גוף
לפי שאין שם אכילה או שתייה
והרי מה מחזיק את הגוף?
את הנשמה בגוף, מה אמרנו?
אכילה או שתייה.
וזה שאמרו צדיקים יושבים,
דרך חידה אמרו,
השאלה,
האנשה,
יושבים, מה זה יושבים?
אין להם גוף, איך יושבים?
מה שנקרא בהשאלה,
אצבע השם.
איך נראית האצבע של השם?
טוב, כבלה היא יד השם,
כבלה היא יד הנפץ, כן.
הרי יתברך השם גופי שיש שם אכילה ושתייה, וזה שאמרו צדיקים יושבים, דרך חידה אמרו,
כלומר, הצדיקים מצויים שם בלא עמל
ובלא הגיע,
וכן זה שאמרו, עטרותיהם בראשיהם, כלומר,
דעת
שידעו שבגללה זכו לעולם הבא,
חיי העולם הבא, מצויה עמהם והיא עטרה שלהם,
כעניין שאמר שלמה, בעטרה שיתרה לו עמו.
והרי הוא אומר,
ושמחת עולם על ראשם,
ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש.
ככה עטרה שאמרו חכמים כאן היא הדעה.
מה זה שמחת עולם על ראשם?
כשאומרים גם פה, בעולם הזה, שמחה, יש שמחה על הראש שלו. מה,
שמו לו יציקה על הראש?
מה קרה? שמחה על ראשו.
ראש שמחתי זה תחילת שמחתי.
ראש שמחתי זה תחילת שמחתי, אבל שמחה על ראשו,
זה לא שלוקחים איזה,
יוצקים לו על הראש שמחה.
אלא מה הכוונה שמחה על ראשו?
שהוא מעלה בשמחה.
מה מעלה בשמחה?
הנפש שלו.
זה קשור לגוף בכלל?
לא.
זה לא קשור לגוף.
זה נפש.
אותו דבר שם.
ומה שזה שאמרו בנינים מזיו השכינה,
שיודעים ומשיגים מאמיתת הקדוש ברוך הוא,
מה שאינם יודעים והם בגוף האפל והשפל.
מה שפה היה חסר לנו,
כי אנחנו מצויים בתוך גוף, וזה אומר גבולות,
מה שחסר לנו בעולם הזה, ומצד זה שאנחנו בגבולות,
בעולם הבא זה כאן.
חבר'ה, אנחנו אומרים צדיקים, אלהם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
באו לצדיק,
תתפלל עלינו, תושיעו אותנו וכולי.
מה שאמרו פה בעולם הזה, הוא מסוגל
לפעול ישועות הצדיק.
אבל הוא מוגבל, למה?
כי הוא בגוף.
עכשיו שהוא בעולם הבא,
בעולם העליון,
הרבה יותר קל לו
לעזור
לוי יצחק ברדיד שבעל שם טוב
לא נמצא בכלל בהיכל שלו. למה?
נשבע, ככה הרבי מבינז הראשון אומר,
נשבע בעל שם טוב שהוא לא עוזב את חומות ירושלים עד שישראל לא יגאלו.
לא הולך למקום שהוא מיועד לו, אני רוצה שיגלו עם ישראל.
על מסירות נפש שצדיק.
גם בעולם הבאה.
בסדר?
טוב.
כל נפש האמורה בעניין זה אינה נשמה צריכה לגוף,
אלא צורת הנפש,
שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כוחה,
והשיגה הדעות הנפרדות ושאר מעשים,
והיא הצורה שביארנו, עניינה בפרק רביעי בהלכות יסודי תורה,
היא הנקראת נפש בעניין זה.
חיים אלו,
לפי שאין עימאים מוות,
שאין המוות אלא ממאורעות הגוף,
ואין שם גוף,
נקראו צרור החיים.
תהיה נשמתך צרורה.
יפה. זה שנאמר,
והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.
וזהו השכר
שאין שכר למעלה ממנו.
אתה נמצא בעולם עליון,
במקום הגבוה ביותר, אין מגבלה, אין לו'
הכל פתוח.
אין דבר יותר גדול מזה.
שלום צומצם
למציאות מגבילה.
אין יותר טוב מזה.
אז אף אחד לא יגיד תוך הוא אם ככה אז בוא נעשה את זה כמה שיותר מהר, לא...
שמה אין לך אפשרות
להתפתח ומה שהתפתחת פה.
והטובה שאין אחרי הטובה היא והיא שהתאמו לה כל הנביאים.
חיי הנצח בעולם הבא.
וכמה שמות נקראו לה דרך משל הר ה' מקום קדשו
ודרך הקודש וחצרות בית ה' ונועם ה' ואוהל ה'
והיכל ה' ובית ה' ושער ה'
החכמים קראו לדרך משל לטובה הזו המזומנת לצדיקים,
סעודה.
כי מה זה סעודה אצלנו בעולם הזה?
הדבר שגורם לך לחבר את המציאות הרוחנית
במציאות שלך.
זה סעודה.
וקוראים לה בכל מקום העולם הבא.
הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה,
הכוונה היא הקלקול,
שתיקרא את הנפש ולא תזכה לאותם חיים שנאמר,
יכרת יכרת הנפש ההיא, עוונה בה.
וזהו האבדון, כמו שקוראים אותו הנביאים דרך משל, באר שחת אבדון,
תפתה עלוקה,
וכל לשון כליה והשחתה קוראים לו,
לפי שהיא הכליה שאין אחריה תקומה.
וההפסד שאינו חוזר לעולם,
אומר הרמב״ם בהלכה ו'
שמא תקל בעיניך טובה זו,
ותדמה שאין שכר המצוות והיות האדם שלם בדרכי האמת,
אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות,
ובועל צורות נאות,
ולובש בגדי שש ורקמה,
ושוכן בהעולה שן,
ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו.
ומי חושב שזה העיקר,
הצפון לצדיקים?
אתם יודעים מי?
מה?
הרמב״ם מפורש, הם קוראים.
אני עצרתי מה שנקרא במתח.
הוא מחפש את הבתולות, הצורות הנאות.
כן, בועל צורות נאות.
טוב, פה אין לו, הוא מחכה שם שיהיה לו.
בסדר, יודעים על מה אני מדבר?
בואו נראה מה הרמב״ם אומר.
או דברים הדומים לאלו, כמו שמדמים אלו הערביים, הטיפשים, האווילים, השטופים בזימה.
הדברים ברורים.
הרמב״ם מכיר את זה כבר.
מה הם מדמים, מה מחכה להם,
זה ברור.
אין יותר מה לעשות את זה, נכון?
בסדר או לא?
מה, תגיד.
אה, לך ו.
אצלך?
דבר, אני פתוח.
הלכה ואב שמא תקל בעיניך
מה זה כל הטוב הצפון
כן דברים הדומים לאלו כמו שמדמיינים אתה רואה שורה שישית
זה היה חבל
יש
אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלה דברי הווי והבל הם ואין בהם תועלת
ואינה טובה גדולה אצלנו אפילו בעולם הזה אלא מפני שהיינו בעלי גוף וגביע
כיוון שאנחנו בעלי גוף וגביע צריך לאכול צריך לשתות צריך לבעול צריך הכל
כל חיי העולם הזה
כמובן, סדר וארגון,
קשב וריכוז.
צריך כל דבר שיהיה במקומו.
אבל הכל כתוצאה מזה שיש לנו פה בעולם הזה גוף,
והקדוש ברוך הוא הניח אותנו פה.
אבל בעולם העליון, מה פתאום גוף?
אז מה אתה מחפש דברים שקשורים לעולם הזה בעולם העליון?
בסדר?
וכל הדברים האלו, צורכי גוף הם ביניהם הנפש מתאבא למוחמדתם, אלא מפני צורך הגוף.
כדי שימצא חפצו ויעמוד על בונו.
ובזמן שאין שם גוף,
נמצאו כל הדברים האלו בטלים.
אם כל הדברים האלו בטלים, אז מה הטוב הצפון?
הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא,
אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולדע אותה.
שאיננו יודעים בעולם הזה לטובת הגוף, ולאנו מתאווים.
אז אותם אנשים שחיו חיי גוף,
וכל החיים שלהם זה העולם הזה, תאוות וכל מה שקשור לעניין,
מים ודמים לעצמם.
מי שאוהב תאווה, מה הטוב ביותר שצריך להיות לו?
עוד אחת,
אחת יותר גדולה,
דמיונות
של אנשים שהם טרופים אחרי תאוות.
יש כל מיני תאוות בעולם הזה.
תאוות של ממון, יש תאוות של כבוד,
יש תאוות של נשים,
יש כל מיני תאוות בעולם הזה. אבל כל התאוות, תאוות של מזון,
של אוכל.
ובסופו של דבר,
איך?
לקודש?
בוודאי,
שמתחבר, בוודאי.
אה, הרב כותב את זה עשרות פעמים,
יכול לראות דברות התשובה?
כן.
אני לא יכול בלי זה.
צמאה נפשי, כמה ליבי וסרי.
כמיהה
לחצרות בית ה'.
אחת שאלתי מי את ה'.
בסדר?
אמר לו תאה טובה גדולה עד מאוד, ואין לה ערך בטובות העולם הזה,
אלא דרך משל.
אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא, בטובות הגוף בעולם הזה,
במאכל ובשתה אינו, כן.
זה דימוי לא נכון.
אלא אותה הטובה הגדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון. הוא שאמר דוד,
מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
זה צפון
ליראה.
וכמה קמה דוד והתאהבה לחיי העולם הבא,
שנאמר לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים. מה זה ארץ חיים?
לא, הגדולה.
כמובן דימוי לחיים רושמים שטובת העולם הבא אין כוח באדם להשיגה על ווריה.
ואין יודע גודלה ויופייה ועוצמה.
ועוצמה
אלא הקדוש ברוך הוא לבדו
ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינם אלא לדברים שבגוף שנהנים בהם ישראל ימות המשיח
שזה נקרא העולם הבא, העולם הזה שהולך ובא, ימות המשיח, לשים לב להבדל
כל מה שדיברו חכמים זה על מציאות העולם הזה המשוכלל
תחיית המתים
על זה דיברו חכמים
אבל הם לא דיברו על העולם העליון
שכל אדם אחרי 120 מגיע לשם
נסיים אתם עכשיו להגדרות של הרמב״ם
אבל אני רוצה
לסכם את הפרק הזה כדי שנראה שיש פה מערכת שלמה
שני מיני עולם הבא
עולם הבא עולם העליון עולם הנשמות ועולם הבא עולם הזה שמתקדם
וכל הטוב הצפוני שאומרים לנו הנביאים למתי זה?
דימות הנסיח בתחיית המקום. ולא דימו ה... סליחה
או בזמן שתשוב הממשלה לישראל
אבל טובת חיי העולם הבא הכוונה העולם העליון אין לה ערך בדמיון ולדימו הנביאים כדי שלא יפחתו אותם בדמיון
הוא שישעיהו אמר אין לו ראתה אלוהים זולתך יעשה ומחכה לו
כלומר הטובה שלא ראתה אותו אין נביא
ולא ראה אותה אל האלוהים
עשה אותה אלוהים לאדם שיחמחכה לו
אמרו חכמים כל הנביאים לא ניבאו אלא לימות המשיח אבל העולם הבא
אין לו ראתה אלוהים זולתך
יש הבדל בין העולם עליון לעולם הבא לבין העולם הזה שמתקדם לטובה זה שקראו אותו חכמים בעולם הבא
לא מפני שאינו מצוי עתם
וזה העולם עובד, ואחר כך יבוא אותו העולם.
זה לא שיהרסו את העולם, כמו שאומרים אותם ערבים.
יום הדין יחרב כל העולם, יבוא החיים. לא,
שכלול,
תיקון של העולם.
אלא הרי הוא מצוי ועומד, שנאמר, אשר צפנת ליראיך פעלת.
ולא קרעו עולם הבא אלא פני שאותם החיים באים לו לאדם אחר חיי העולם הזה,
שאנו קיימים בו בגוף הנפש.
וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה.
זה לכל אדם מגיע.
כל אדם מתחיל עם הבונוס הזה.
לאן הוא מגיע אחר כך?
כבר תלוי במעשיו.
ומה עכשיו תפקידנו?
להגיע למציאות הזאת השלמה מתוך נעימות טובה
וחיבור לבורא.
זה תפקידנו.
ולכן הפרק התשיעי, העניין הזה של,
כיוון שידוע שכרם של מצוות,
בואו נראה איך אנחנו מתחברים לזה.
זה בעזרת השם פעם הבאה.
אבל מה שראינו היום זה
מהו הטוב הצפון
ומהו הטוב שמתקדם,
שהעולם הבא הוא העולם העליון ושהעולם הבא הוא העולם הזה שמתקדם.
ולא לחשוב שיש דברים שקשורים לעולם הזה הגשמי
בעולם העליון הרוחני.
טעות של אווילים טיפשים.
הרמב״ם כבר השתמש בביטויים האלה בהלכות תשובה.
אבל כל מה שאנחנו עושים זה כדי להיות מחובר לבורא.
לבורא.
שחס ושלום לא יהיה מסך של מפריד בינינו לבינו,
לבינו נתברך.
וזה כל העבודה שלנו.
איך מגיעים לזה?
הנהגות טובות, מעשים טובים. במי זה תלוי?
בכוח הרצון שלנו.
כן, הטוב הצפון, הגדול,
משם הוא מגיע. הוא מגיע מנשמה,
יורד לעולם הזה,
משם הוא הגיע, זה צפון לו, זה שמור לו.
עכשיו, בוא נראה איך אתה מתפקד.
אבא שלח אותך להתעסק.
בעיר אחרת.
עכשיו אתה חוזר אליה מהארוחיים הכדור שאני מזכיר אותה.
בסדר? בעזרת השם. אז לחיות בכיף.
כן, זו המטרה שלנו.
שום דבר אחר לא.
לחיות בכיף.
זו המסקנה.
כל טוב להתראות.
