[fwdevp preset_id="meirtv" video_path="https://vimeo.com/232474629" start_at_video="1" playback_rate_speed="1" video_ad_path="{source:'https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4', url:", target:'_blank', start_time:'00:00:01', fwdevp_time_to_hold_add:'0', fwdevp_add_duration:'00:00:07'}"]
הפטרת פרשת יתרו היא מספר ישעיהו פרק ו'-
"בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל"
באופן פשוט, הקשר לפרשתנו הוא הדמיון שבין ההתגלות שרואה הנביא ישעיהו לבין מעמד הר סיני.
אבל דברי הנבואה צובעים לנו נקודה נוספת בדרך למתן תורה והיא: תיקון המידות.
הרי ישנם עוד פרקים בתנ"ך, בספר יחזקאל ובמקומות אחרים, שמתארים חזיונות עליונים שרואים הנביאים.
נדמה שחז"ל בחרו דווקא בפרק הזה להפטרה של פרשת יתרו, בגלל האירוע הבא שמתואר בה:
"וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי. וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲו?ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר"
אולי המבוא המשמעותי ביותר ללימוד תורה הוא היחס של אדם אל הפה שלו.
לימוד התורה נעשה דרך הפה, והפה צריך להיות נקי. הדיבור צריך להיות נקי.
מורנו ורבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה נוהג לומר שהקב"ה שלח את ה"חפץ חיים" בשליחות אלוהית לפני זמן הגאולה, לפני שעם ישראל חוזר לארצו והתורה שוב חוזרת לחיות, כדי לטפל קודם כל בנושא הדיבור. כשהדיבור נקי, אפשר לזכות להרבה מאוד דברים.
יכול להיות שהפרק הזה בספר ישעיהו מספק לנו לומדי התורה, את ההכנה הראויה.
כל העניין של המפגש עם התורה הוא טהרת הדיבור ולכן לומר דברים שאינם טובים על עם ישראל ("בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב") מצריך כפרה.
כמה זהירות צריך בדיבור במיוחד בזמננו שהדיבור והמלל בתקשורת תופסים נפח אדיר.
עלינו לשמור על דיבור נקי, דיבור נעים, דיבור מאיר.
הזוהר הקדוש אומר שאדם עתיד לתת את הדין לא רק על דיבורים לא טובים שהוא אמר, אלא גם על דיבורים טובים שהוא היה צריך לומר ולא אמר.
