[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/232474497″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
פרשת משפטים היא פרשה שעמוסה במצוות ובפרטים, וההפטרה שלה לקוחה מספר ירמיהו פרק ל”ד, פרק שעוסק בעבדות. מבין המצוות החברתיות הרבות שמופיעות בפרשת משפטים, בוחרים חז”ל להדגיש עבורנו דווקא את עניין העבדות, שאמנם פותח את הפרשה אבל הוא איננו הנושא המרכזי שלה.
הנביא ירמיהו קורא לעם ומבקש מהם לשחרר את העבדים שהם מחזיקים כדי שבזכות כך הקב”ה ירחם עליהם וימנע את העבדות הצפויה להם בידיו של נבוכדנצאר מלך בבל שכבר מתקרב:
הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת יְהוָה–אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית, אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, לִקְרֹא לָהֶם, דְּרוֹר לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ, הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה–חָפְשִׁים: לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ, אִישׁ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל-הַשָּׂרִים וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בָּאוּ בַבְּרִית, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים, לְבִלְתִּי עֲבָד-בָּם, עוֹד; וַיִּשְׁמְעוּ, וַיְשַׁלֵּחוּ.
ובאמת עם ישראל משחרר את העבדים… אבל ברגע שנגמר המעמד הגדול שבו הנביא נשא את דברי התוכחה שלו:
וַיָּשׁוּבוּ, אַחֲרֵי-כֵן, וַיָּשִׁבוּ אֶת-הָעֲבָדִים וְאֶת-הַשְּׁפָחוֹת, אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים; וַיִּכְבְּשׁוּם, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.
יש מדרגות בעבדות, אבל לתפוס עבד שכבר השתחרר זה המעשה השפל מכולם (זו כנראה גם הסיבה שפרעה ועמו נענשו עונש מוות בים סוף… בגלל שרדפו אחרי עבדים משוחררים).
ניצול החלש, שאין לו כוח להגן על עצמו, חלש מבחינה כלכלית או חברתית, זו הפגיעה החמורה ביותר בצלם האלוקים שבאדם.
ההפטרה שלנו מתארת כיצד החזק מתמכר לשליטה על החלש ולא מסוגל לשחרר אותו. החזק מתמכר לעובדה שיש מי שיעשה את העבודה בשבילו.
הדבר הזה הוא רעה חולה, ולמרות שהאנושות היום כבר לא מדברת על עבדים, עדיין מדברים על “אנשים שקופים” או מנוצלים. אנשים שזכויותיהם אינם נשמרות.
המסר של ההפטרה הוא, שמכל המצוות החברתיות, המצווה הבסיסית ביותר היא: אל תנצל את הכוח שלך ואת המעמד שלך.
התורה מחנכת אותנו לאמפתיה ולהושטת עזרה. “כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו”.
כשנשים לב לצלם האלוקים שנמצא בנו, ממילא נשים לב גם לצלם האלוקים שנמצא אצל האחר.
הנביא מגדיר את המעשה הרע הזה, כחילול השם:
וַתָּשֻׁבוּ, וַתְּחַלְּלוּ אֶת-שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ, אֲשֶׁר-שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם; וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.
מי שלא יודע לתת חופש לזולת, גם לו עצמו לא יהיה חופש.
