טוב, בואו נתחיל.
אומר רב צדוק,
עיקר האדם הוא החשק שבלב,
שבו יתרונו על המלאכים, בואו נקרא יצר.
יצר טוב ויצר רע.
כאשר הוא מגביר חשקו לטוב, הרי זה טוב, ואם לאו,
הפוך.
אמרו חזל, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, כי גדלות אחד על חברו
הוא רק כפי גודל החשק שלו לטוב, דהיינו כוח היצר.
כי יצר טוב ויצר רע, אחד זה לעומת זה, בשני חללי הלב,
כפי החשק שבלבו, בימין לטוב, כן, בשמאל לרע,
ולכך יצר רע גם כן גדול.
עכשיו, זה חידוש גדול, הדבר הזה.
שלום.
אני עוד פה מצטער שאין לי דעתי.
כן, אנחנו היינו רוצים אולי באיזה עולם דמיוני לחיות כאילו בלי, שלא, להרוג את היצר הרע, כן, שלא יהיה יצר רע.
אבל אני אומר רב צדוק, שעיקר המעלה של האדם זה שיש לו יצר.
מה זה יצר? אפשר לקרוא לזה כוח יצירה.
זה יצר.
כוח יצירה, כוח, יצר טוב יוצר דברים טובים,
יצר רע רוצה ליצור דברים רעים,
כן?
אבל בלי יצר הרע,
הבעיה היא שכשאתה רוצה לבטל את
המילה יצר, היא מתבטלת בשני הצדדים,
גם מהרע וגם מהטוב,
ואז כאילו האדם, הוא מאבד את המהות שלו,
הוא נהיה גוגל.
גוגל אין לו יצר הרע, אין לו יצר טוב, אין לו כלום, הוא ממש עושה את זה.
האדם יש לו יצר הרע, יש לו כוח יצירה
וכוח יצירה זה בא לידי ביטוי בכל מיני אופנים
לקחת את כוח היצירה, הכל יתבטל
גם היצר הטוב וגם היצר הרע
חשק, ההתאוות, אני יכול שיהיה לי חשק
לדברים טובים, אני יכול שיהיה לי חשק לדברים רעים
אבל אני לא יכול שלא יהיה לי חשק, בסדר?
הדוגמה הכי בולטת זה מה שחזל אומרים, שרצו חכמים לבטל את יצר המין
אז הם ביקשו רחמים
פה יצר עמין, יצר עריות
לא, זה מתחיל, הם רצו לתת יצר עבודה זרה.
זה לא, זה לא, אני מצטער, המכונה בדיוק התקלקלה.
אז הם ביקשו רחמים, ובאמת הקדוש ברוך הוא נענה להם,
ובוטל יצר עבודה זרה.
אבל מכיוון שבוטל יצר עבודה זרה, מה עוד בוטל? הגמרא אומרת במסכת חגיגה,
יצא אריה מקודש הקודשים.
אז גם בוטל,
בוטלה הנבואה בעצם.
בוטל היצר הזה להתקרב לקדוש ברוך הוא. יש יצר להתקרב,
אחד מתקרב לקדוש ברוך הוא, אחד מתקרב לעבודה זרה,
אבל זה יצר להתקרב. כשאתה מבטל את היצר להתקרב, אתה לא מתקרב לא לזה ולא לזה.
אז לא הייתה ברירה, כי העבודה הזרה הייתה כל כך מסוכנת,
שאמרו, יאללה, שווה המחיר.
אבל אז המשיכו עוד צעד, ואמרו, בואו נבטל את יצר הרעיות.
גם, שגע את כולם,
ביטלו את יצר הרעיות, ובדקו ומצאו שמה,
לא הייתה ביצה של תרנגולת.
כלומר, לא הולידו ולא...
אז אי אפשר, מה שרצות אמור להגיד זה שאי אפשר לעקוף את העולם,
ולהגיד אני רוצה להיות בלי יצר, אנחנו ההגדרה של בני אדם שאנחנו עם יצר
ואת היצר אתה לא רק שלא צריך לבטל, גם אסור לבטל אותו
אסור לבטל אותו
יש היום כל מיני מקומות שבהם אומרים לאדם שיש לו בעיה בשמירת הברית, אז תיקח כדורי
כאילו, אתה דכא את היצר שלך
זו דרכה של תורה, כן?
אפשר לפתור את כל הבעיות אם קופצים מהגג פשוט, ואז באמת אין שום בעיות, הכל מושלם
זה לא עובד ככה
איך זה עובד? זה עובד שאדם יש לו יצר
והוא לא מוותר על היצר, היצר הכוונה חשק רצון, אבל הוא מכוון אותו לדברים טובים.
אני עכשיו אקרא את זה, איך עושים את זה אני גם אענה.
עיקר האדם הוא החשק שבלב, שבו יתרונו על המלאכים.
בסדר?
והוא נקרא יצר.
יצר.
עכשיו, היצר הזה מתחלק ליצר טוב ויצר רע.
אבל הוא,
אתה לא יכול להגיד, לא, תבטל לי רק את היצר הרע. הבאתי לך את היצר רע?
ביטלתי לך את היצר.
גם לא יהיה לך יצר טוב.
בסדר? אם אדם אומר, קח לי את כוח הדיבור לשון הרע.
אין דבר כזה, אז יקחו לך את כוח הדיבור, אתה לא תדבר לא לשון הרע ולא לשון הטוב.
ולאדם יש יצר לדבר.
מכירים יצר כזה? ליהודים יש יצר לדבר, נכון?
אתם יודעים, אתה רוצה שיהודי יסתום את הפה, מה אתה צריך לעשות?
אתה רוצה שיהודי יסתום את הפה, מה לעשות?
שים לו שנייה מבטיחים פה,
אז הוא לא יכול לדבר עם הידיים, אז הוא...
נכון? יהודי מדבר עם הידיים.
אה?
מפתחים, מפגש חבר שלו, אומר לו, מה שלומך? אומר לו, תחזיק רגע, אל תשאל.
בסדר?
אז זה הולך ביחד, הדברים הללו.
הוא נקרא יצר, יצר טוב ויצר רע, כאשר הוא מגביר את חשכול לטוב, הרי זה טוב וימלא וכו'.
ואמרו חזל, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. שמעתם?
לכאורה,
ככל שאדם יותר גדול, אז היצר שלו אמור להיפחד. לא.
כל הגדול מחברו, זה אומר שהוא יותר אוהב חיים, אז יש לו יותר יצר.
יש לו יותר יצר טוב,
טוב, אבל יש לו גם יותר יצר שיכול להפיל אותו לרע. אבל יותר יצר, כמובן שיש לו יותר חשק, הוא יותר אוהב את החיים.
לא, לא, לא, יותר גדול במעלה.
בסדר?
רק כפי גודל החשק שלו לטוב, דהיינו כוח היצר, כי יצר טוב ויצר רע אחד.
זה לעומת זה, בשני חללי הלב.
כפי החשק שבלבו בימין לטוב, כן בשמאל לרע.
ולכך יצר הרע גם כן גדול.
שמעתם? כלומר, יש כזה כלל, פלגא משמיא אלוהיה, ולא מביאים חצי מהשמיים.
כי אם נותנים לאדם הרבה כוחות חיים,
זה פועל לכל הכיוונים.
בסדר? עכשיו, החוכבה היא לדעת לנתן את זה לחיוב.
אבל מי שאומר, או, רגע, רגע, הקדוש ברוך הוא, זה יותר מדי, אז תוריד לי קצת, הוא כאילו מפסיד.
הוא מפסיד, בסדר?
בואו נראה.
בזה שאמרו חז״ל, עולם הזה נברא ב-ה, עולם הבא ב-יוד.
יש פסוק, כי ביה, השם צור עולמים.
אז אומרים, העולם הזה נברא ב-ה.
זה סוג של התרחבות. העולם הבא הוא ב-יוד.
כידוע, דשתי אותיות אלו, דשם מורים על חוכמה ובינה,
שמוך וליבא, ובעולם הזה רחמנא ליבא ביי,
ומעלה את האדם מכפי החשק שבלב.
יוצא שאם אדם הוא לא עבר עבירות,
סתם כי אין לו חשק,
זה לא כזה.
ויוצא שאם אדם יש לו חשק גדול,
והוא מתגבר אבל מדי פעם נופל,
אז הוא גדול מהראשון.
כי בלי חשק זה לא בן אדם, זה לא חוכמה.
ואדרבה, אדם צריך לעבוד על עצמו,
שהרצון שלו יגדל,
לא לכווץ את הרצון.
אבל בעולם הבא, אם יישחט את היצע רע, לא יהיה עוד מקום לבחירה, אז יהיה מעלה כפי יתרון החוכמה להשגה שבמוח.
טוב, כן, כן.
ליבידו, הרצון שלך ב...
אתם יודעים, זו הסיבה
שאני מאוד אוהב,
ירושלים קודש קודשים,
אבל אני מאוד אוהב את נמל תל אביב.
נמל תל אביב. היית שם פעם?
למה אני אוהב את נמל תל אביב?
מה יש שם?
לא בגלל הים, לא רק.
הים לא רק בנמל, הים זה, תלך לאיזה חוף מבודל.
נמל תל אביב,
ונמל תל אביב, בדקתי את זה כמה פעמים, נמצא דווקא בתל אביב.
קוראים לו נמל תל אביב?
נו.
כן.
והנמל זה בדיוק בגלל זה.
יש שם, אתה רואה אנשים אומרים, אנחנו רוצים לחיות,
אנחנו אוהבים את החיים, כושר, רוצים שם כל היום,
אז אתה אומר, בואנה,
הדבר הזה, קודם כל יש פה אהבת חיים.
פתאום אתה מגיע לאיזה מקום ואתה מקבל דיכאון ומסתכל על המקום, קודם כל זה ייבש, אפור כזה, שם הכל כזה קדימה.
עכשיו בוא ניקח את זה לקודש, כמובן, אבל קודם כל שיהיה,
שיהיה חיים,
שיהיה,
אנשים אוהבים את החיים, אני יוצא משם עם המון המון כוח, רעננות קודם כל כך. אם אני מרגיש כזה,
אתה מבין I'm down and feeling blue, כן, אתה מרגיש כזה, אתה הולך לשם,
מתאהב מחדש בחיים.
כן,
כן, בדיוק, זו התקלה, זה מה שהוא אומר.
טוב,
עכשיו, מה הבעיה אבל?
הבעיה היא ש... עוד פעם, ככל שהיצר פה גדל מימין, אז הוא גם גדל משמאל.
אז אומר רב צדו ככה, והאבות נקראו איתנים. אחד מהכינויים של אבות, אברהם, יצחק ויעקב, זה איתנים. למה קראו להם איתנים? איתן, איתנים,
שמעתי פירושו עקשנים.
פירוש שהיה להם תוקף החשק בוער כאש שלא ישקוט וינוח עד שיגיע למילויו.
האבות,
והאמת, לא רק האבות.
בואו נסתכל רגע, ניקח לדוגמה
את האושפיזין, בסדר?
אברהם יצחק ויעקב, משה אהרון,
יוסף,
דוד ושלמה. זה האושפיזין, נכון?
איזה טיפוסים מדובר?
מה,
ברמת ה...
כמו שיש באוטו של טורים,
איפה הם על הטורים?
אז אברהם, אברהם הוא היפר-אקטיבי, אין מה להגיד.
כל היום הוא בתנועה, כל היום הוא הולך, יש לו פרויקטים כל הזמן,
הוא עושה חסדים, הוא עושה איפה שכל העולם הוא.
אברהם יצחק, אמנם הוא פנימי,
אבל גם אצל יצחק, חופר בארות, עבודה רבה, צאן, בקר, גמלים, טה-טה-טה.
יעקב, מה יש לדבר? יעקב כל החיים שלו נמצא במסע אחד ארוך,
מתעשר בבית לבן, יש לו משפחה גדולה, מלא מלא חיים.
אז אברהם, יצחק ויעקב.
יוסף, או-הו, יוסף, זה בכלל.
יוסף מעניין אותו תרבות כללית,
מעניין אותו שלטון, מעניין אותו כלכלה,
שפות זרות, מעניין אותו יופי, אסתטיקה.
הוא עצמו יפה תואר ויפה מראה.
ממש לא איזה צולר כזה. אתם יודעים מה זה צולר?
צולר.
צולר זה צדיק ורע לו. אחד כזה.
ממש.
אז זה יוסף.
אברהם, יצחק ויעקב, יוסף.
משה.
טוב, משה באמת, בסוף ימה, ב-40 השנים האחרונות, היה...
אבל משה בתחילת דרכו, אנחנו פוגשים אותו בפעם הראשונה באיזו סיטואציה
של מעורבות חברתית.
הוא רואה שמרביצים לחסרי ישע ומתערב,
נכון?
ויאמר לרשע למה אתה כרעך?
אחרי זה הוא מציל את בנות יתרו.
בכלל, הוא לוקח אחריות,
כמובן משה רבנו הוא מציל, הוא גואל,
בסדר?
הוא גם,
חז״ל אומרים עליו שהוא היה עשיר,
ועוד דברים, וכן הלאה. אז משה.
אהרון
מאוד מאוד,
פה, הפרוכת מאחורינו, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות. אהרון אוהב בני אדם, אוהב את הממשק,
אוהב את המפגש,
אוהב את האינטראקציה,
עושה שלום בין אדם לחברו, כולם מחוברים אליו.
אהרון הוא ממש לא מתבודד
הוא מאוד מאוד עממי, מאוד עם העם.
אומרים שלעמרם היו שני בנים,
אחד עם ואחד רם.
אהרון הוא העממי ומשה הוא הרמרמי,
וזה עמרם,
אז זה משה ואהרון. דוד, מה נדבר על דוד?
הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי.
ומה כתוב שם?
שיש תכונות, מה?
הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי.
גיבור חי.
ואיש תואר,
ונבון דבר,
ו... מה אמרתי?
ויודע נגן,
ואיש תואר, יש שם שש תכונות,
נכון?
שש תכונות יש לדוד המלך, מגן דוד יש לו שישה קצוות.
יודע נגן, גיבור חיל, איש תואר, נבון דבר,
אה... איזה דברים.
אתה קורא על דוד המלך, אתה מבין, תהילים, דוד המלך הוא משורר, הוא מנגן בכלל.
הוא מלא כוחות, מלא חיים, נכון?
שלמה,
בכלל
חכם מכל אדם.
אז הנה עשיתי לכם ריב קצר על האושפיזים,
איזה טיפוסים מדובר?
טיפוסים מכווצים?
טיפוסים מלאי חיים, טיפוסים המון המון יצרים.
יש גם נפילות,
כשאתה נוסע על אופניים תלת אופן ואתה נופל לא קרה כלום, כשאתה נוסע על אופנוע CR-RV 5000 ימר הונדה סיביק,
אז שם כשנופלים זה נפילות כואבות,
אבל בואו נזכור על איזה אופנוע נהגנו פה, הרחבנו, כן?
אתה מסכים איתי ירדן?
זהו.
אז האבות נקראו איתנים, הכוונה עקשנים.
שמעתי פירושו עקשנים,
פירוש שהיה להם תוקף החשק בוער כאש שלא ישקוט וינוח
עד שיגיע למילויו. אברהם אבינו עליו השלום
במידת האהבה.
אברהם אבינו בערה אצלו אהבה עד שהגיע לתכלית אהבת השם
שהוא בהרחקת כל אהבות זולתו.
הוא בער באהבה, היה לו יצר אדיר לאהבה.
מה הייתה ההתמודדות, שהוא גם אהב את ישמעאל.
אברהם אוהב גם את ישמעאל, ישמעאל.
אז שרה צריכה ללמוד אותו, תרחיק את ישמעאל.
טוב,
עד שהוליד את יצחק, שהוא היה תוקף החשק ליראת השם, שנאת הרע וכל מיני אהבות זרות וכו'.
והוליד את יעקב, שהיה לו תוקף החשק לשניהם, לאהבה ולשנאת הרע.
ואין קוראים אבות אלא לשלושה אלו,
שהם כל כך נגבר חשקם,
כל אחד למידתו בטוב עד שהגיע לתכליתה להיות כולו כך. כלומר, היה להם מאבק, קודם כל, כל אחד מהם זיהה את התכונה שלו,
היה להם מאבק,
אבל הם הצליחו להכריע בו.
אברהם, המאבק שלו היה לתקן את האהבה.
אז אברהם, את האהבה.
כאילו, לדייק את האהבה. היה לו יצר לאהבה.
אז תראו, היו שתי אפשרויות. אפשרות אחת להגיד לקדוש ברוך הוא, אני לא יכול, בגלל היצר לאהבה אני גם אוהב דברים לא טובים.
אז תיקח לי את כל היצר לאהבה שאני אהיה זה אדיש. לא.
אומרים לקדוש ברוך הוא, חן על זה הדרך, הוא לא ביטל את היצר,
בסדר? אתם יודעים,
סתם,
נתון שכדאי לדעת אותו.
אולי פעם תהיו נשואים גם.
אז יש מצב שאיש או אישה נכנסים לדיכאון.
שם יש דיכאון שאתה אומר, אתה רואה, הבן אדם בדיכאון,
ובמיטה הוא לא קר, בסדר, אז אתה מבין.
אבל יש כל מיני סוגים של דיכאון.
ובעצם דיכאון, מה זה?
זה פגיעה ביצר.
איך מזהים דיכאון?
כן, אבל אני צריך דברים פרקטיים.
אני אתן דוגמה הכי קלאסית בעולם.
יש אנשים שבסדר, אז הם על הרצף תמיד, אבל יש אנשים בריאים, שמחים,
בעיקר נגיד נשים,
שאחרי לידה יש תופעה שנקראת דיכאון אחרי לידה.
דיכאון אחרי לידה. לא קשור לכלום, אישה מקסימה, הכל טוב.
משהו בהפרשות של החומרים בגוף, קצת ככה יצא מאיפוס,
ויש דיכאון. עכשיו אתה אומר עייפות, היא עייפה אחרי הלידה, אומרת האישה לעצמה, אני עייפה, אני פה, אני שם.
אפילו הקימו ארגון שנקרא ארגון ניצה,
שזה ארגון שהוא,
זה ארגון מתוחכם, חבל על הזמן.
זה ארגון שנועד לטפל בנשים בדיכאון אחרי לידה ולזהות.
אז הם אומרים, אנחנו קוראים לכל מי שרוצה להיות יועצת,
יועצת לאישה, לדיכאון אחרי לידה, לבוא ולהירשם.
מי נרשמות?
שיש להן.
אבל במקום להגיד, אם יש לך דיכאון אחרי לידה, בואי לקורס, אמרו, לא, לא, את לא, אבל אולי יש לך חברה.
ואז הם באו.
אתה מבין?
חלק גדול מהנרשמות.
וזה מגניב לראות, אז ממלאים שאלון, ראיתי את השאלון הזה פעם,
איך, מה השאלות שעוזרות לזהות
אם אישה בדיכאון או לא, אישה, איש, לא משנה.
זה שאלון של הנאות.
האם,
מתי בפעם האחרונה אכלת אוכל שכאילו נהנית ממנו?
כבר אכלת, לא משנה.
אחת האינדיקציות הברורות זה שופינג.
האם יצאת לשופינג,
האם, כן, האם קנית משהו חדש לעצמך, משהו חדש לבית, מה זה, וכולל גם
יש שם גם שאלה על יחסי אישות, האם אתם, כן, כולו וכולו.
ואם נדמה לי יותר משלושה סעיפים,
והתשובה היא שלילית,
חשוד.
מה, מישהו לא נהנה לקנות איזה משהו?
אנשים, יש אנשים מוזרים, שאנשים קונים סנפירים ושמחים מזה.
יכול להיות דבר כזה?
מוזרים. אנשים מוזרים, כן? קונים מסורים, קונים רתכת, כל מיני דברים מוזרים.
אדם קונה, הוא מבסורד, חוזר.
מה קורה לאדם שקונה איזה משהו שהוא אוהב, תראו אותו במכון, כן?
חיוך כזה זורח. מה קרה?
קניתי רתכת.
רתכת, הוא קנה רתכת.
חיוך זורח. קניתי, אני כבר... מה, עכשיו אתה תלך לרתך את העולם? אז בסדר.
חסוד.
כשאדם מאבד טענה, זהב, בוא ת... אני אקנה לך מתנה. לא, עזבי, מה אני צריך. לא, סתם, בזבוז זמן. עזב, בזבוז זמן.
בוא, אני אלך לאכול איזה משהו. אתה אוהב? לא, עזוב, אני אכין לי פה חביצה כבר.
יותר מזה? מסוכן. למה? איפה היצר?
היצר של האדם אוהב להתחדש.
חלק מהרצון שלנו לחיות ולשמוח זה גם קשור בהתחדשות בדרך רכוש.
אז לא צריך שזה ישתלט,
אבל אם אדם אין לו את זה,
או-הו-הו-הו,
מסוכן מאוד.
אין פה, אז גם אין שם.
אז גם אין חשק להתפלל, ואין חשק לחייך לילדים,
ואין חשק ל...
הכול נעלם.
טפלים בזה, בצורה מאוד פשוטה, זה לא כזה מסובך.
טוב,
אז הרב צדוק אומר עליו שהרצון שלו קטן.
מה, אתה לא רוצה טיפה להתרחב?
קצת ככה לפנק את עצמך. אתה לא צריך, אבל בשביל הכיף, הסלומך.
בסדר?
קטע, נכון?
אנחנו תמיד רגילים לפרש את זה בתור דבר לא טוב.
אז בוודאי ברמה מסוימת זה לא טוב אם אדם משתעבד לזה.
אבל אני ודאי אומר, אני אוהב את החיים,
אני אוהב את ה... אז הוא לא קונה רק מה שהוא צריך. אתה יודע, גם ברמת האוכל.
מה שאנחנו צריכים לאכול,
מספיק לאכול היום פרוסת לחם וזה, זה.
אדם אומר, אני רוצה לאכול קצת יותר, שיהיה טעים ויהיה מעניין ויהיה פה, נכון?
לפעמים אשתי אומרת לי, במיוחד אחרי רצף של חגים כאלה,
היא אומרת לי, אני לא יכולה יותר לבשל,
אני צריכה משהו חדש.
אני אומר לה, אבל זה טעים, אנחנו אוהבים, אני לא יכולה. אני כבר בישלתי את זה שבת שעברה, השבת, זה, אני צריכה משהו חדש. אני עכשיו חייבת למצוא איזה מתכון חדש, חייבת להתחדש.
כן, כאילו,
יש לך, כאילו, חגים שהם שלושה ימים, הוא עושה...
נכון, כבר ביום ראשון אתה אוכל רק את הקינוכים,
אתה כבר לא יכול לראות...
לא יכול.
אתה רוצה להתחדש, נכון?
הילדים שלי השבוע שאלו אותי, אבא,
זה לא משעמם אותך כל שבת ללבוש אותם מגדים?
אני אומר להם, זה לא אותם מגדים, אני... לא, כן, כן, אתה מחליף את זה, אבל זה אותה צבע, חולצה וחליפה.
אז,
לא, כי אנחנו, יש לנו סמלה כזאת, סמלה כזאת,
בערב שבת סמלה שחורה, וסמלה סמלה צהובה, ומתאימים כל דבר, וכו',
אז הם שאלו אותי, באמת, כאילו, בקטע ריחמו עליי, כאילו,
משעמם לך בחיים.
שמעת פעם על יהודי שקראו לו הכהן הגדול?
כהן גדול, שמעת עליו?
איזה בגדים היו לו?
לא, זה ביום כיפור.
ביום רגיל היה לו בגדים, חבל לך על הזמן. שמונה בגדים יפים, אומרת התורה,
לכבוד ולתפארת.
אם תלביש אותו בגדים מסכנים,
אז הוא גם... אתה רוצה שהכהן הגדול יתפלל מכל הלב?
אתה נותן לו הרחבה. אתה נותן לו וואו, ככה. בסדר?
מה שאומר ירדן זה דבר מדהים, כי המשנה במסכת יומא אומרת
שהכהן הגדול, למה שהזכרת,
יפה אמרת,
הכהן הגדול ביום כיפור היה לבש בגדים לבנים מאוד יקרים,
מדוין ופילוסין,
משהו כזה בד לבן.
ומה אומרת המשנה ביומא?
בגמרא?
וכל שנה
כשהוא היה גונז אותם, ושנה אחרי זה מזמין חדשים.
למה?
כי אתה רוצה שבשנה אחרי זה התפילה שלו תהיה טריה,
חדשה.
השאלה היא, טוב, אנחנו נתפלל, כמו שנה שעברה, לא, לא, הכל חדש, אז תחדש אותו גם בבגדים.
אבא תחדש אותי לגמרי. מה?
נו.
כן, כן, בדיוק.
הנה, אני עכשיו רציתי להתחדש, אמרתי, תהיה לי הולדת, תקנה לי שעון.
איזה 12 שנה לא זה, קניתי שעון,
אני מרגיש שאני מתחדש בזמן.
זמן חדש, עכשיו הכל חדש, בזמן, ככה.
טיסו, משהו, רמה גבוהה.
יכולתי להיות קאסיו ב-9.90, שחור כזה.
כן?
אז צריך זהירות, שלא נהיה עכשיו...
אף אחד לא אמר. אני גם אומר לא להשתעבד.
שלא להשתעבד לחומר.
תפוך!
אתה משתמש בחומר, אתה אומר, אני רוצה להרחיב את כוחות החיים, אני משתמש בחומר,
אני יודע שזה יעזור לי גם, איפה?
בעבודת השם.
יהיה לי גם חי...
מה? כן.
כן.
כן, כן, בדיוק.
היא מרחיבה לך את האישיות.
זה גביר בורדו.
מתאים לי בורדו.
אז יהיה לו עוד, אבל אין בורדו כזה.
זה גוצ'י, זה מוצ'י, זה כל המותגים,
אני יודע מה.
כאילו אתה, זה מרחיב אותך.
אתה, יש כאן איזה, כך הוא אומר.
תראו, עיקר האדם הוא החשק שבלבו.
ככה הוא מגדיר, זה מדהים בעיניי.
זה יתרון על המלאכים.
כן.
מרתק, לא?
ההגדרה הזאת.
אז חלק מעבודת השם שלנו
זה להיות יותר רוצים.
זה גם,
זה עלול להיות מסוכן כי אנחנו אולי נרצה דברים לא טובים.
הפתרון זה לא לא לרצות.
הפתרון זה לדייק את הרצון שתרצה דברים טובים, אבל אל תוותר על הרצון,
בסדר?
וככל שאדם יותר גדול הוא רוצה יותר.
איך מדייקים? אז הנה הוא אומר כאן, בוא נראה.
ואין, אתה יודע מה, אולי,
בוא נראה את הפסקה כמו שהיא, בצורה שלמה.
ואין קוראים אבות אלא לשלושה,
אלו, שהם כל כך נגמר חשקם, כל אחד למידתו בטוב,
עד שהגיע לתכליתה כל כולו כך,
כי כאשר החשק בוער באדם הוא כלעב אש,
עד שכולו עם כל כוחותיו שקועים בזה,
עד שכל זרם אחריהם בתולבותיהם כי יוצא בהם.
וכמו שאדם יוליד, אדם הוא בהמה, יוליד בהמה וכיוצא,
כך הם עצם גופם וכל כוחותיהם, הם משונה מפת רתיחתם לאותו דבר,
שחשקו עליו להגיע לו. אני רוצה להגיד פה משהו, מכיוון שרב צדוק הזכיר את זה,
יש דברים ברבותינו הראשונים,
ראיתי עד רגע?
תודה.
יש דברים חמורים ברבותינו הראשונים שמדברים על
על הגנות
של מי שנמצא ביחד עם אשתו,
עושה אישות,
כשהוא לא,
בלשון נראה הרמב״ן, כשהוא לא אחוז בתשוקה.
הוא עושה את זה כזה בשביל החצי כוח.
אומר הרמב״ן, חצי כוח, גם הילדים יצאו חצי כוח.
אתה רוצה ילדים זריזים, שמחים,
תהיה בעצמך תוך כדי,
בכוונת המעשה תהיה גם אתה בשמחה ובטוב לבב וכן על זה הדרך
בסדר? כלומר, אתם רואים שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בצורה כזאת שישנם דברים, או, אני אתן דוגמה יותר עדינה
ראיתם פעם מישהו שבישל בלי חשק?
איך יצא האוכל?
ככה
כיוון שאני לא כל כך אוהב לבשל
אני יותר מתחבר לקטע של לאכול
תנו לי לבשל משהו, אני איזה
יש כאלה, נגיד אבא שלי מאוד אוהב לבשל, הוא כל היום מבשל, סירי, והוא שולח לי תמונה, תראה איזה דג הכנתי
מהתמונה אצלך העיניים.
אבל זה מי שאוהב, כן, מי שאוהב לעשות את זה, אז יוצא לו גם כמו שצריך.
אז הרצון כאן הוא,
עכשיו, צריך לברר את הרצון שיהיה לטובה ולא לרעה,
כן?
אבל הוא אומר, האבות נקראים אבות, למה הם נקראים אבות? כי היה להם כל כך יצר שאנחנו כאילו התולדות שלנו. דוגמא, אברהם אבינו היה לו יצר עצום לאהבת השם.
וכל כך יצר שהוא צרב אותנו אחריו להיות כמוהו.
הם האבות ואנחנו התולדות.
אברהם אבינו היה בייחוד נקרא איתן בתהילים, כי תוקף החשק הוא באהבה, כמו שרואים באבות זרות,
וכן מצד הטוב באהבת השם יתברך, והוא המתחיל, כי בזה התחלת החשק.
ושנאת השם בזה הוא מידת הכעס, שנקרא אש בכל מקום,
בכתוב בחרון, שהוא גם כן נשון יובש, האש,
כי הוא בא מכוח האש, ואין צריך לזה יקשיט את תקיפות כוח, כי הוא עצום ממילא.
כן?
רק שזהו ברע, אבל בטוב, שנאת הרע גם כן אינו מצד הכעס, חלילה, רק מצד יראת השם,
המרחקת זה אין בו תוקף כל כך.
ושניהם לא היה בחשקם נטייה לאיזה צד בייחוד. אברהם היה לו צד לאהבה,
יצחק היה לו צד ליראה.
אבל יעקב, מידתו חשק מעורבב.
לא לאיזה צד ודבר פרטי, רק לשני הקצוות יחד.
והוא הולך בקו האמצעי,
שהוא מידת האמת, לבחור בכל דבר האמת אם לצד זה, אם לצד זה. וזו המידה שלנו. כלומר,
חוכמה היא
בכל דבר לברר את האמת.
מאיפה מגיע החשק הזה?
האם החשק שלי עכשיו מגיע? יש דברים שאתה אומר, זה ברור שזה אסור, כן?
ברור שזה אסור, אדם שמתאווה לעבירה, ברור שזה אסור.
אבל אתה יודע, אתה שאלת מקודם, איך קוראים לך? סליחה, דניאל.
יש, אני רוצה לענות לך, יש גמרא מאוד מעניינת איפה הגמרא, בחגיגה אולי.
הגמרא אומרת, כל מה שהקדוש ברוך הוא אסר,
הוא נתן כמו האיסור, אבל שמותר.
לדוגמה,
אסור לאכול בשר וחלב,
אבל מותר לאכול בשר של עטינים של פרה, שיש לו כאילו טעם של בשר וחלב.
אסור לאכול בשר חזיר, אבל מותר לאכול טעם של דג שיבוטה,
שהטעם שלו מזכיר חזיר, כאילו, ועוד כל מיני דברים.
ראם זה ביום השני, יפה.
בסדר?
מה הקטע? למה זה? כי רוצים להגיד לך, תקשיב,
שלא נעלב את דעתך שאתה מפסיד איזה עוצמת חיים בגלל שאתה
שומר תורה ומצוות.
התורה לא נגד החיים, התורה בעד החיים, אני רק רוצה לדייק אותם.
אז כשמגיעה לי איזה תאווה, אני צריך לבדוק על מה היא.
אם היא אסורה, אז אני אמנע מהאפליקציה של האיסור. אני אחפש מה? אפליקציה של היתר, כדי לא לבטל את הכוח הזה.
כי זה עיקר האדם.
והנה הוא אומר כאן, עונה קצת לשאלה שלך, ואמרו חז״ל,
אז יעקב אבינו הוא מידת האמת לבחור היכן,
ואמרו חז״ל, בג' דברים אדם ניכר.
ההכרה הוא בהתגברות החשק לאיזה דבר. אם היצר טוב שבחיי הימים גובר לעטותו רצון השני מתברך,
אז בכיסו וכעסו הם שתי הקצוות
בתוקף החמדה לממון
ולכן נדרש על זה בכל מאוד דרך הלשון מאוד, מה שאדם חומד לזה מאוד מאוד
וכוסו הוא בירור קו האמצעי
כאשר הדעה מעורבבת ואין לו נטייה לשום צד כלל שיכוון לזה האמת כדרך שאמרו כל המתפתה בעינו יש בו מידה עד כונו אז בואו רגע נסביר את זה
יש כאן כתוב שלושה דברים מהאדם ניכר בכוסו כיסו וכעסו
אז קודם כל גם כוס גם כעס וגם כיס
אלה דברים של חשק
כוס זה שתיית היין וכולי, כעס, איזה אנרגיה וכיס זה כסף.
אז בודקים.
על מה אתה כועס?
מה כאילו מדליק אותך?
אם מישהו יגיד, אני לא נדלק מכלום, לא טוב.
תגיד לי, מה מדליק אותך? מה מצייר אותך? מתי אתה חם?
שים רגע,
נשים לו הולטר על הלב, מתי הלב טיפה דופק יותר מהר? מתי?
זה ניכר.
בודקים איפה אתה... אם אדם, הלב שלו דופק יותר מהר, לא יודע, באיזה דבר של הבל לא טוב.
אבל אם אתה אומר,
הלב שלי דופק מהר כשיש כאן דברים משמעותיים מצוין.
כוסו,
מתי אני ככה,
מתי אני יוצא מגדרי שמח.
יש אפשרות כזאת,
היא צריכה להיות מכוונת לדברים טובים.
וכיסו,
על מה אני מוציא כסף?
מה, על מה אני, בסדר?
כאילו, על מה אני ככה משקיע?
שלושת הדברים האלו הם דברים של יצר.
אז כאילו בעצם לשון הגמרא זה שהאדם ניכר לפי,
איזה דברים הוא ככה, היצר שלו פעיל וחזק.
ואם הדברים האלה הם דברים חיוביים, טוב מאוד.
אם הדברים האלה הם דברים שליליים, תתקן.
אבל הכי גרוע זה להגיד, טוב, אז עדיף בלי יצר.
עדיף בלי יצר, אז זה לא בן אדם.
לא, עדיף בלי כעס בכלל, ואני יותר לא שותה יין, אני רק שותה מיץ פטל כזה,
וכיס, לא, אני לא צריך, כמו שאמרת, אני לא קונה שום דבר שנייה, אני קונה רק דברים.
תראו,
נגיד, לכל אחד מאיתנו יש יצר להתחדש.
יש כזה.
החוכמה היא,
תגיד, יש לי יצר כזה.
אז אני אומר, אני אקח את היצר הזה ואני
אקנה לי כל מיני דברים לקראת חגים.
אני אתפנק, לקראת החגים, אני אתפנק לי באיזה שופר יפה,
או טלי תכלת, אני תמיד משתדל לקראת החגים לקשור לי איזה ציצית תכלת חדשה.
אה, יפה כזאת, וזה עולה, וקונים, וזה, וקושר, איזה כיף, וזה.
זה לא רק לשם שמיים, כי יש לי ציצית,
אני רוצה להתחדש, אבל איפה אני רוצה להתחדש?
בקודש.
בקודש, בסדר?
וגם לא רק בקודש,
כל מיני דברים. לפעמים אתה עושה משהו בחול, הוא משפיע על הקודש.
אתה קונה איזה משהו, אתה מרחיב. אדם מרחיב את הבית, פתאום נהיה לו סברות חדשות בתורה.
כי הוא,
הגמרא אומרת, מרחיבים דעתו של אדם.
אז אסור להיות משועבד לזה,
אבל צריך להיות מסוגל לשעבד את זה אליי,
ולהשתמש בזה. וזה הסוד של האבות.
ולא רק של האבות של כל האושפיזין,
אלא האמת של כל הדמות בתנ״ך.
אתה עובר על הדמויות בתנ״ך, כל אחת יותר רוצפתית מהשנייה.
אז הרי פסידוק בא לנסות לעקור כאן מהשורש את התפיסה שככל שאתה יותר דתי, אתה יותר כזה מכווץ וחיוור
וחלוש כזה ומדבר בלחש על הדוסים.
כן, אתה יודע, אז שבואו נראה להם מה זה.
תשמעו, אני אסיים בסיפור.
אני נוסע כל יום, זוכה לנסוע לעיר הקודש ירושלים.
כבר 12 שנה, עכשיו זו השנה ה-12.
כבר 12 שנה שאני נוסע, כשאני נוסע,
בדרך כלל אני נוסע באותה שעה או באוטובוס או ברכב
אני רואה יהודי
חרדי עם כיפה שחורה וזקן
רץ, הוא רץ מאלעד עד מחלף
שעריה וחזור, זה 12 קילומטר נראה לי הלוך וחזור
לא לא לא לא, הוא רץ ג'וגינג
אבל כל יום,
קיץ, חורף, שרב, ברד, כל יום
חיוך על הפנים
אז בסדר, בשלב מסוים אמרתי לעצמי, אני חייב ליצור את הקשר
אז אני כל פעם, כשאני רואה אותם צפצפים
שלום, עוד לא נפגשתי איתו, כל פעם אחת אני מפגש איתו.
מצפצף, שלום, שלום, זה היה אותי. עכשיו, הוא לא מבין, לפעמים אני באוטו הזה, לפעמים אני באוטו הזה.
מה זה, זה כזה,
זה עוצמת חיים כזאת, ריצה, ולא מוותר, כל יום.
אותו הולך חזור.
אז זה תורה נורא של ארץ ישראל.
נורא של ארץ ישראל.
אסתטיקה, נוי, יופי, חיים,
פעילות גופנית,
כל דבר של הרחבת החיים
מרחיב אותנו, מרחיב לנו את היצר,
ויכול להפוך אותו להיות אנשים יותר טובים.
יש בזה סוג מסוים של סיכון.
בגדול, אנחנו לא מפחדים מסיכון. פחד זה לא מדיניות בחיים.
מתוק, לא?
לווריד.
