סימן קז, חלק א' של המשנה ברורה, הלכות תפילה.
יש פה משהו מיוחד
בסימן הזה.
יש לנו כלל שאומר שספק דה רבנן לכולה.
זאת אומרת, אם מישהו יש לו ספק באיזשהו נושא שהוא מדברי חכמים,
הספק דה רבנן זה לכולה.
החכמים תיקנו תקנה,
הסתפקת אם עשית אותה או לא עשית אותה,
אתה לא צריך לברך, אתה לא צריך ספק.
ותפילה,
וברבנן.
בן אדם לא זוכר אם הוא התפלל או לא.
נתקלתם בתופעה פעם?
לא זוכר.
התפללתי או לא התפללתי? התפללתי או לא התפללתי?
מאיפה זה נובע?
זה נובע מזה שאנחנו לא שקועים בעניין,
שפתאום יש
איזה משהו ללמוד, פתאום יש איזה משהו,
איזה שהם דברים,
במשך היום, שבמקום לנתב את זה
לתוך התפילה ולהתפלל על הבלגנים של היום שהקדוש ברוך הוא יוציא אותנו מהם,
אז אנחנו חושבים עליהם במקום להתפלל שהם ייפטרו.
לא מיני דברים,
בלבלה כמו שאומרים. אנשים היום
נמצאים בכל מיני מצבים, והוא בטח לא זוכר.
האמת שקורה לפעמים שבן אדם, אבל זה סיפור אחר בכלל, זה לא אותה הלכה.
בן אדם בא, מתחיל להתפלל.
אני ראיתי מישהו כזה.
יאללה, תיגש, תתפלל.
מתחיל שליח ציבור, מתחיל מנחה,
קדיש,
שש שתי תפטר, לא, התפללתי בצהריים בעבודה.
איזה שעון קיץ, זה כבר שבע וחצי בערב,
הוא התפלל באחת, מה עבר עליו כבר שש שעון?
נכון?
אוי, נזכרתי שהתפללתי.
מה עשו את זה שליח ציבור?
הוא ניגש.
היה כבר מבחינתו, היה שלשום,
מבחינת מרוץ החיים.
בסדר? אז לכן אני אומר, צריך לשים לב לדבר הזה,
מה קורה עכשיו.
אם הוא מסופק אם הוא יתפלל, הרי זה דה רבנן, לכאורה.
אתה מסופק, תעבור, דלג לחילופין.
דלג לתפילה הבאה, לכאורה.
אבל שולחן הרוח אומר לא.
שים לב,
אם הוא מסופק אם הוא מתפלל, חוזר ומתפלל.
מה קרה?
למה?
הרי כל ספק דה רבנן,
לקולה.
אם לקולה, אז לא צריך לברך.
לא צריך להתפלל.
ואינו צריך לחדש בה שום דבר.
אומר לנו המשנה הברורה, למה זה קורה?
יש גמרא, אמר רבי יוחנן,
הלוואי
שיתפלל אדם כל היום כולו.
הלוואי שבן אדם יתפלל כל היום כולו. כמה פעמים 18?
18. בסדר.
כל היום כולו.
טוב, למה אנחנו לא עושים מזה?
גם את השמונה עשרה הראשון שעשינו, מי יודע אם עשינו טוב.
מה אמרנו? שצריך לכוון ב-18,
צריך לכוון
בכל הברכות.
ואם לא כיוון,
לא יצא ידי חובה.
אה, טוב, לפחות כיוון בברכה ראשונה.
לפחות בברכה שתכוון.
ואומר על שולחן העור, שהיום לא חוזרים. למה?
כי מי יודע אם בפעם השנייה שאתה תתפלל אתה תכוון.
אז למה אתה חוזר עוד פעם?
אולי זה יותר גרוע מהפעם הראשונה.
בסדר, המציאות שלנו, זה, איך אומרים?
לא, אני מדבר גם מי שהתפלל ולא כיוון.
כי מי שמתפלל צריך לכוון בברכות.
משמעות כל ברכה וברכה.
אמר אותה ככה, מה שנקרא, קרא טקסט,
לא יצא את יכולה, אבל לפחות ברכה ראשונה, כולה.
בדיעבד, אם כיוון בברכה ראשונה, יצא.
מי שאומר בברכה אחת מהברכות,
אבל אם לא כיוון בכלום, צריך להתפלל שוב.
הוא אומר, לא, היום לא מתפללים שוב, למה?
כי מי יודע אם בפעם השנייה שאתה מתפלל, תתפלל יותר טוב מהפעם הראשונה.
בקיצור, אנחנו בבעיה.
כי ראינו את זה בסימן צדיח, זוכרים?
סימן צדיח,
מה הנושא של צד אחד?
כוונה בתפילה.
חסידים ראשונים היו מגיעים לידי התפשטות הגשמיות ומתפללים.
איך מגיעים לדבר כזה?
מתוך חקירה שכלית,
מתוך התרגשות בעבודת השם.
איך אפשר להתפלל בלי
שאדם מחבר את עצמו,
וחיבור זה לב, זה התרגשות,
אל עבודת השם?
בדיוק.
אז לכן צריך ללכת קודם כל ללמוד.
ואנחנו לומדים,
וזה בשכל,
לומדים.
אבל כשהגעתי לתפילה,
אני כולי בלב,
ברגש. איזו היא עבודה שבלב,
הווי אומר,
זו תפילה. ועבדתם בשם אלוהיכם וכל לבבכם.
אז אין דבר כזה תפילה בלי רגש.
תפילה מחויבת שיהיה ברגש.
צאל אותי, אבל מה קורה לי?
אני הרבה פעמים מתפלל ואני לא מרגיש,
אתה צודק,
בשביל זה אתה עובד.
אני מתפלל לעשר תפילות בשביל שתהיה אחת טובה.
כל התפילה שלנו היא שהתפילה שלנו תהיה טובה.
נדע מה אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא.
אתה יודע, זה דבר חשוב לדעת את זה.
כי אני ראיתי אנשים עומדים לפעמים, יש כאלה אנשים
שעומדים לפעמים, בלוק
הוא מול הסידור, במקרה הטוב.
אז הוא אומר, ברוך,
כן, ברוך זה מתחיל בב',
כמו בבראשית.
וברוך אתה מקור הברכות, כי אתה זה, כן, אבל יש מי שאומר,
תגיד לי, מה אתה עכשיו בשיעור פלפולים?
במה אתה נמצא עכשיו, בשיעור או בתפילה?
זמן תורה לחוד וזמן
תפילה לחוד.
עכשיו אתה צריך כבר, אחרי מה שלמדת בשיעור,
מה זה ברוך, מה זה אתה,
מה זה השם, שם, מלכות.
אחרי שלמדת את כל זה בשיעורים,
עכשיו תפתח את הלב,
חייב רגש.
אתה מבין למה אנחנו לא באנו מאירופה?
הבנת אותי, מה אני אעשה?
אתה הולך להתרגש, נכון?
אבל זה לא הולך תמיד.
אז אם זה לא הולך תמיד, מה נעשה?
נתפלל שזה ילך.
שנייה אחת.
ההדגשה הזאת ברורה,
וזה מבחינתי הדגשה.
תפילה זה רגש,
עבודה שבלב.
זה לא דוגמטי,
זה לא מוח,
זה לא חלוקה וחיתוכים.
לכן לא לומדים בתפילה.
ולכן אם יבוא מישהו יגיד, השיעור היה,
אורות,
מה ש...
בנדי, לא למדת.
אני צריך שתלמד בשיעור ותתפלל בתפילה.
אמרתי את זה.
גמרנו היום.
היום גמרנו.
היום הלוואי שנכוון בברכה אחת.
קודם כל,
אתה אומר את זה לפני כל התפילה.
תפילה מבחינתנו זה עמידה.
צריך ליישר את הלוח, את המילון.
תפילה זה שמונה עשרה.
על זה דיברנו.
כל מה שכתוב פה, איכות תפילה, זה תפילת שמונה עשרה.
לא דברים אחרים.
בסדר?
שמונה עשרה, ברכת האבות,
מגן אברהם,
תכניס בברכה הזאת לכוון.
פירוש המילים,
חיבור שלנו לקדוש ברוך הוא, שיכול לחיות אותנו,
כן? בוחר באבות, אברהם, יצחק, יעקב.
בסדר? כל זה
לפחות בברכה הראשונה.
אני ממליץ לכולם,
לכולם,
לפחות בברכה הראשונה של השלוש עשרה לכוון,
ועוזר לכולם.
איזו ברכה.
אתה חונן לאדם דעת, חשוב, חשוב, חשוב, אנחנו רואים מה קורה מסביב,
אנחנו אומרים, אין שכל, אין דאגות.
אתה, חכה, קודם כל שיהיה דעת.
אם אין לו דעת, על מה הוא מבקש לסלוח?
הוא יודע מה צריך לסלוח ומה לא.
קודם כל, דבר ראשון, חכמים לא טוב קבעו את זה ככה. הגמרא אומרת את זה.
לפני הכל,
לפני הכל, דעת.
בבקשות.
לפני הכל דעת. אם אין דעת, אין כלום.
אדם שעובד בלי שכל, תן לו מיליארד ביד, הפסיד אותנו באותו יום.
שמוכשרים כאלה, שביום אחד יכולים להפסיד מיליארד.
כישרון? יאללה, הכל בכישרון.
עכשיו, מדברים על בינוניים,
חבר'ה רציניים, אני מדבר, או לפה או לפה.
כוכבי השמיים עפר הארץ,
זה עם ישראל.
בסדר? ברור העניין?
יפה.
אם הוא מסופק כי מתפלל, חוזר ומתפלל,
ואינו צריך לחדש שום דבר.
אבל אם בריא לו שיתפלל,
והוא רוצה להתפלל עוד תפילה,
אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש.
ועל ידי חידוש חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה.
חוץ מתפילת מוסף, שאין מתפללים אותה בנדבה.
או בשבת ויום טוב ולא מתפלל תפילת נדבה כלל.
ואם התחיל להתפלל לדעת שלא התפלל,
הנה זה שעשו אותו חזן,
ופתאום הוא נזכר שהוא כבר התפלל מלכה,
ונזכר שכבר התפלל,
עוסק אפילו באמצע ברכה,
אפילו יכול לחדש בדבר.
למה?
למה?
כי כל מה שהתחלת להתפלל זה לדעת שזה חיוב,
ואין לך חיוב.
אם אתה מתפלל לדעת נדבה, זה סיפור אחר.
כן, עוד בקשה בפנים.
עקרונית בסיסית,
היום, אבל עקרונית בסיסית, בן אדם
מתפלל שחרית, בא לעסק,
פתאום מישהו אומר לו, שמע,
סידרתי לך פגישה
עם מישהו שיכול להפיץ לך את כל מה שאתה מנסה להפיץ,
זה עלי בבא.
בסדר?
קיצור, אתה יכול לפרוץ קדימה,
לא יודע מה.
זה טוב או לא טוב?
קב' ברוך הוא, תעזור לי. איך אומרים קב' ברוך הוא, תעזור לי?
עומד, אשר שוטה תפתח.
אנחנו עונים לאדם דעת.
אני הולך לסגור עסקה, אני הולך להיכנס לעסקה.
אם היא טובה שאני אסגור אותה, אם היא לא טובה שאני אסגור אותה לחלוטין.
בסדר?
תפלל הקב' ברוך הוא.
בסדר תפילה, שלוש ראשונות, שלוש אחרונות.
בבקשה, עקרונית אפשר, למה לא?
אם הוא יודע שהוא יכוון, למה לא?
שיכוון, שיכוון בתפילה.
אז אמרנו שאולי ברור לנו הדבר הזה.
האם בן אדם יודע בעצמו שכן?
אני לא יודע אם אני מקבל את זה, אבל מישהו שיכול,
אני יודע שהוא הולך לכוון כל הדבר הזה.
סתם הוא מתחסר לוקים בבקר, ומישהו לא ידע לזה.
אז זה אמרנו כבר שלא.
שבן אדם שלא כיוון היום, לא חוזר,
ומתפלל,
כי לא ברור לי שהוא יוכל בפעם הבאה לחבר.
טוב, אומר לנו המשנה הברורה,
ולעניין קריאת שמע וברכאותיה, אני מסתפק העין בסימן ס״ז, למה? כי קריאת שמע זה דאורייתא.
טוב, חוזר ומתפלל ומתנה ואומר, אם לא התפללתי,
תהיה לחובתי.
מה זה לחובתי?
להוציא אותי במה שאני חייב, כן?
לא.
ואם התפללתי תהיה לנדבה.
אף על פי שכל ספק מדי רבנן להקל,
בכל מקום אחר חוזר ומתפלל,
מפני שהלוואי שהתפלל אדם כל היום בתורת נדבה ועל ידי חידוש.
הוא גדיל כמה.
ואחר כשחוזר ומתפלל לספק אין זה חידוש.
נהיה לך חידוש גדול מדי שיצא ידי ספקו.
כתב בדרך החיים דה ערבית בספק אינו צריך לחזור להתפלל שמונה עשרה. למה?
כי מבחינה בסיסית ראשונית
תפילת ערבית היא רשות, ורק ישראל קיבלו על עצמם כחובה.
ולכן גם אין חזרת השעץ.
אז אם מישהו ספק לו בערבית, אז שהוא לא יחזור.
כן.
לקבור החובה בוודאי לא בספק.
סליחה, סליחה, סליחה. דערבית בספק אינו צריך לחזור להתפלל לתפלל תפילת שמונה עשרה, לקבור החובה בוודאי ולא בספק.
אבל, מדברי הפרי מגדים,
משמע רק דעין חוב עליו לכולי עלמא.
אין שם. אבל מלכתחילה נכון הוא שיחזור להתפלל גם בערבית.
אפילו מאן דאמר רשות,
מכל מקום מצווה לכתחילה היא.
וממילא מה שיצא ידי ספקון עכשיו כחידוש גבי ערבית.
וגם, וכן משמע לעניות דעתי מלשון הרמב״ם.
אין שם. והיצד היותר טוב יראה
איך רווה דשבא דבר בחזרה.
וברגע שהוא חוזר, כשיש לו ספק
ומחדש בדבר,
אז ברור לנו שכבר יצא ידי כאורה.
כן? אינו חוזר.
להוסיף משהו.
כן, בקשה נוספת.
אישית, ציבורית.
שיילחמו בחמאס, אתה יודע מה, אתה מבקש את זה כל יום?
יפה, שעם ישראל יכלה את הרע, הבנתי, אז כל מיני דברים שחסר על מה להתפלא
כי
זה הבדל בין מה שאמרנו לבין מה שמזכיר עכשיו המשנה ברורה בין הערבית,
כלומר שבערבית זה דין אחר,
כי ערבית בבסיס היא רשות,
היא לא חובה,
בסדר? ולכן בערבית יש מישהו שאומר להתחדש בדבר,
זו שאלה אם כן לחדש או לא לחדש.
שולחן ערוך הוא לא חילק,
והוא מחלק בין ערבית לבין שחרית ומלחה.
הוא לא סותר את דברי השולחן ערוך כזה בשחרית ומלחה.
הוא אומר שיש דעות, יש לכאן ויש לכאן, הוא רואה ויש שתי דעות.
האם צריך לחדש משהו בתפילת ערבית?
טוב,
אינו חוזר, מתי אינו חוזר?
אם בריא לו שהתפלל הוא לא חוזר ומתפלל בלא חידוש. למה?
שתפילות כנגד תמידים תקנון,
והבק אם מקריב שני תמידים לשם חובה, שאסור משום בעל תוסיף.
ואפילו להתפלל מתחילה ביחיד.
עכשיו רוצה להתפלל בבית ציבור, אפילו הכי אסור.
לא היה לו מניין להתפלל. עכשיו אתה רוצה לעזור? אין דבר כזה.
אבל אם אתה רוצה להתפלל נדבה,
נדבה מותר לי להקריב נדבה.
זה לא חלק מקורבנות ציבור.
שחרית וה... מה?
נדבה.
מותר לאדם לנדוב?
בתנאי שזה לא כנגד תמידים.
כי תמידים זה אחד בבוקר,
אחד בין הערביים,
ויותר מזה אסור.
לא, אם הוא מתפלל כחובה, אסור לו.
אבל נדבה אין בעיה.
אדם שבריא לו שהוא כבר התפלל, יכול לחזור על אותה תפילה פעם שנייה?
כן, זה הבדל.
לא בספק, בבריא,
הגשתי.
הוא מתפלל בנדבה, פירוש דווקא בנדבה, אבל לשם חובה אפילו בחידוש אסור.
כשבריא לו שהוא התפלל.
ועד אבאין החידוש בנדבה, דא על ידי החידוש ניכר מתוכה
שתפילתו היא לשם תחנונים ולא לשם חובה.
זה לא קורבנות הציבור, זה לא תמידים.
או בלא חידוש מחזיק כמי שעושה אותה, לשם חובה.
ויהיה בבית יוסף שבעיר דעת עטור, שהוא הדין עם התפלל תפילה שלא בלי תורת חובה.
וגם לא התכוון בה לשום דבר, הוא מחדש בה
שפיר דמי.
ועל ידי החידוש ניכה שהיא לשם תחנונים,
עיין בביאור הלכה, ששם הגאום מסביר יותר.
חוץ מתפילת מוסף, שאנחנו יודעים שמוסף
זה קורבנות היום, זה לא תחנונים.
תחנוני.
דיברנו גם לגבי חובה בעניין הזה. סעיף ב',
חידוש זה שאמרנו שהוא יחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה.
שימו לב מה הוא אומר?
בכל ברכה מהאמצעיות שיחדש, לא רק בברכה אחת.
ואם חידש אפילו בברכה אחת, דיו.
אז הוא מתחיל בחידוש בכל הברכות.
ובסוף, אם חידש בברכה אחת, דיו,
כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה.
אומר הרמ״ב, ויש אומרים,
שלא מקרה חידוש אלא אם יתחדש אצלו דבר
שלא היה צריך אליו מקודם לכן.
משהו שהתחדש הרגע. מה אמרנו מקודם?
פתאום, מה בא לו?
איזה עסקה.
הוא הולך להתפלל על זה.
חיתוך שפתיים, כמו כל דבר.
בסדר?
לא, אז מה אמרנו מההתחלה?
שהוא צריך לחדש דבר בכל ברכה וברכה.
ואם הוא חידש רק בברכה אחת, זה גם טוב.
והדבר שהוא חידש יהיה, כמו כל שאר תפילת העמידה,
בחיתוך שפתיים. סגרנו הכול.
איך?
מוציאים מהשפתיים.
דבר איתו, נו.
לא, אבל לפחות דבר אחד.
זה מה שהגענו.
מה אתה צריך עכשיו? פרנסה?
או בלברך עלינו או בשמור קולנו.
מה זה ברך עלינו? ברכת השנים.
גשם זה פרנסה, נכון? כלכלה.
לא, זה הפסק.
אבותינו, תפילה זה שבלונה.
תקנו אותה עזראו ובדינו כדי
שיהיה לנו את כל מה שצריכים.
מה שיש לך תוסיף.
נכון,
כל דבר במקום שלו, עקרונית.
נכון, משפט הבא,
שהמקובלים אמרו אל תכניס שום בקשה פרטית בתוך כדי, חוץ מאשר בשמע הכולל.
בשמע הכולל הוא תכניס מה שאתה רוצה.
בריאות,
שכל,
פרטי, פרטי.
כן, כל מה שאדם צריך.
אה, איפה אתה צריך?
תתפלל.
מה, אפשר גם ציבורי, אבל הציבורי היה לך כל הזמן.
כן, אנשים אחרים, זה נקרא פרטי.
ציבורי זה...
בתוך הסידורים, ברפאנו, ואני יודע... כן, מכיר את זה. אני אומר לך, לפי המקובענים, אחרת.
מה שאתה רוצה, מה שטוב לך, תתפלל.
תפילה זה עבודה שבלב, רבותינו.
אנחנו אומרים את הכללים,
אבל בסופו של דבר זה עבודה שבלב.
אתה צריך להתפרץ.
להתפרץ קדימה.
בסדר?
חלוץ.
קדמי.
ברור.
אתה לא מוכן כשמישהו יגיד לך
נכון או לא?
להתפרץ קדימה.
שלא יגיע לנבדר.
כן, לא, זה לא סבבה.
אמרנו
שאם בן אדם מחויב בתפילת שחרית, למשל,
הראש שלו לא במקום,
גם על רגל שמאל.
בסדר, נקרא לזה כך.
שומע את זה.
עזוב, לא דיברנו על פסוקי זה, אנחנו מדברים על עמידה רק.
תפילה זה עמידה.
עכשיו הוא בא לתפילת עמידה, הראש שלו לא במקום בדיוק.
תנסה, תשתדל.
לפחות,
בורחה אחת, תכוון כמו שצריך.
צריך, תראה, מי שאין לו כוח לעולם,
צריך באמת הרבה עזרה, סיוע.
זה דברים שכל מיני אנשים, אני לא באתי להגדיר, אני לא אוהב את זה.
אה, יש אנשים, פתאום, איך הם קוראים לזה בישיבה התיכונית?
יאוש תפסני,
עזבני.
בסדר?
פתאום נשבר לו מהלימודים, פתאום נשבר לו מזה, נשבר לו מה... רגע, זה... תראה,
קבע של תפילה זה עבודה שבלב.
תראה, תקשיב לי.
קבע של תפילה, אני לא עונה על שאלה פרטית עכשיו.
קבע של תפילה זה עבודה שבלב,
אדם צריך להשתדל לעשות מה שהוא יכול.
מה שהוא יכול.
אני לא יכול לאלץ מישהו,
לקשור אותו לשתי סנדות,
לעמוד אותו על עמוד,
לעמוד עכשיו בתפילת עמידה.
זה לא עובד.
בסדר? זה לא נטילת לולב, בוא תזיז את הידיים.
תזיז את הידיים, קיים את המצווה.
אני צריך איכפת בן אדם.
בן אדם בעצמו לא מכיר את עצמו, אז מה אתה רוצה ממנו?
שיתפלל לקדוש ברוך הוא שיתחיל להכיר את עצמו ויתחיל לזוז.
זה גם תפילה.
בסדר?
אתה מדבר איתי על מקרה טיפולי.
ברור. התפקיד שלי עכשיו,
אני עונה לשניכם,
התפקיד שלי עכשיו זה ללמד מה צריך לעשות.
מקרה טיפולי זה טיפולי.
זאת אומרת, זה כל בן אדם,
נגיד לו, בוא הנה, עכשיו אתה תגיד לי שני פסוקים.
תגיד שני פסוקים בכוונה, הלך הביתה.
תלוי מי הבן אדם, תלוי מה עניין לו.
אני לא, זו תשובה שהיא אישית,
לאנשים שנפלו.
ואתם יודעים, לא כולם נפלים לאותו בור.
יש בורות שונים, גבהים שונים,
יש כאלה שמתחילים כבר מחזיקים את עצמם בסולם, יש כאלה נפלו לרשת,
כל מיני לפינות יש, נכון?
יש אחד חטף בומבה בראש.
מה אני אעשה לו?
לא יראו כירורגיה, הדסה, אין כאלה.
ברור מה אני אומר.
המקרים הם מקרים.
יותר ממספר האנשים יש מקרים, כי יש אנשים שיש להם כמה וכמה מקרים.
זה
הציבור.
טוב,
טוב,
אין ציבור מתפללים תפילת נדפה כלל.
אין דבר כזה להתפלל בציבור נדפה.
ציבור זה כמו קורבנות ציבור,
זה כמו שחרית, זה כמו
בין הארבע עם מנחה,
אין דבר כזה תפילת נדפה בציבור.
סעיף ד' הרוצה להתפלל תפילת נדפה
צריך שיהיה מכיר את עצמו,
זריז וזהיר ועמיד בדעתו,
שיוכל לכוון בתפילתו מראש ועד סוף.
אבל אם אינו יכול לכוון יפה,
קרינן ב,
למה לרוב זבחיכם?
והלוואי שהוא יוכל לכוון בשלוש תפילות הקבועות ליום.
דברים ברורים.
עד שאתה הולך לעשות לי את האקסטרות,
תעשה את החובה המינימלית שלך.
אני רוצה להאדיר, אני רוצה חמש תפילות.
ידידי, זה בצד השני חמש תפילות.
היום היחיד שלפעלים חמש תפילות מתי זה?
יום כיפור.
בסדר, זה ברור.
במילים אחרות,
כדי להגיע להתפלל באמת צריך הרבה עבודה.
אז מצד אחד צריך לדעת שיש הרבה עבודה, מצד שני,
אין ייאוש.
אין ייאוש.
צריך להתפלל על זה שאנחנו נתפלל כמו שצריך.
הרבה תפילה צריך להתפלל שנתפלל כמו שצריך.
תפילה על התפילה.
וזה כל החיבור והקישור שלנו לקדוש ברוך הוא. ככל שאדם מרגיש יותר
שהוא מחובר, מקושר עם העולם,
לא אני פה וכל העולם נגדי, אני פה וכל העולם נגדי, זהו, אין תפילה, אין כלום.
אין אוכל, הוא לא קם בבוקר.
24 מגרדים אותו.
שמחה צריכה כביסה מרוב
שהוא ישן.
הגם שלו צריך טיפול.
זה ברור.
16-18 שעות במיטה.
קוראים לזה בעברית?
ביקרון.
לא מתעורר.
מה זה לא מתעורר?
לא קם מהמיטה.
בסדר.
אז לא ליפול לייאוש.
מצד שני,
לדעת שיש לנו מה להתקדם.
עד למה?
אני חוזר למה שהתחלנו.
סימן צדיחת.
ככה היו עושים חסידים ואנשי מעשה
שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם, עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות, להתגברות כוח השכלי,
עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
משהו מעל הכול.
אני והקדוש ברוך הוא, כל אשר לא מעניין אותי,
אני מדבר עכשיו עם אבא.
ואם זה לא הולך בדרך רגילה, מה כתוב? אם שערי תפילה ננעלו,
שערי דמעלו ננעלו.
אל תענו לי, אל תענו לי.
מתי בפעם האחרונה הורדת דמעות בתפילה?
אל תענה לי.
אתה יודע?
זה ברור?
זהו.
זה היסוד לכול.
זה החיבור עם הקדוש-ברוך-הוא.
אני עומד לפני מלך מלכי המלכים,
מבקש ומתחנן,
עשה לי מחסד,
כי אני יודע את התיק שיש לי בו, אגב.
לא יודע, 50, 75, 90 ליטר, מלא בחצץ.
עזוב את התיק,
שחרר אותי מהמעשה הזאת.
תן לי להתקדם קדימה.
אני מדבר בכללי, כמו שאומרים.
בכללי אני מדבר.
שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא
יזכה אותנו תמיד לעשות הטוב והישר.
אנחנו בסימן ק״ח, בעזרת השם,
שבוע הבא ק״ח, להתראות.
