עובר לשולחן ערוך בסימן קח,
עמוד קלע,
חלק א' של המשנבורה.
סעיף א',
טעה או נאנס
ולא התפלל שחרית,
הלך לישון בשלוש בלילה,
לפנות בוקר,
מתי זריחה?
שש ור ליבה.
התעורר מתי?
אחת עשרה ועשרים.
לא צריך אפילו בשלוש.
אחת עשרה ועשרים
הוא התעורר.
עד שהוא מתארגן נהיה 23-11.23. מה זה 23-11?
חצות היום.
אין שום אפשרות, שום דרך, שום דרך, כלום. הוא לא יכול להתפלל.
נגמר היום.
מה יקרה ב-11.23 לחצות היום? מה יקרה ב-11.53?
מתפלל מנחה.
אז איך מתפלל מנחה?
אומר לשולחן ערוך, טעה, הוא נאנס לו להתפלל שחרית.
מתפלל מנחה שתיים.
הראשונה מנחה,
והשנייה לתשלומים.
ואם איפך לא יצא ידי תפילה שהיא תשלומים.
זאת אומרת, אם הוא אמר, טוב, עכשיו אני מתפלל את השחרית ואחר כך אתפלל מנחה.
לא יצא ידי חובת שחרית.
רק התפילה השנייה שהיא
מנחה ויצא ידי חובה.
קודם כל, תתפלל מה שצריך עכשיו.
אחרי שתתפלל מה שצריך עכשיו, אתה יכול להשלים עוד משהו.
תשלומים. לא הבנתי מה אתה רוצה.
תמיד, תמיד כשאני מתפלל,
קודם כל את התפילה המחויבת הרגע.
אחר כך,
תפילה שהיא תשלומים.
מריצים. רק את התפילה של עכשיו.
בביאוין אותה תנחה.
אם הוא התפלל קודם את התשלומים.
הוא יוצר רק את מה שעכשיו.
אני בכל זאת אומר את זה כך,
כי יש גם אחר כך שחרית וערבית.
צריך לחזור להתפלל. וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל, תפילת תשלומים.
בסדר? לכן אני הזכרתי כך.
שלא אמרתי מלחה וערבית, אמרתי התפילה של עכשיו.
קודם כל אני מתפלל את התפילה המחויבת ברגע זה.
אחרי שגמרתי את התפילה המחויבת ברגע זה, מה אני עושה?
תשלומן. תשלומן.
אם התפללתי קודם, אוי, אוי, לא היה לי תפילת שחרית.
עכשיו בוא נרוץ מהר לשחרית.
ואה, לידי, הפסדת הכול.
קודם אתה קיים את מה שמוטב לך ברגע זה.
אחר כך אתה המשיך.
סעיף ב' עובר על שולחן ערוך. טעה ולא התפלל על מנחה.
מתפלל על ערבית שתיים.
הראשונה ערבית, והשנייה עלי תשלומים.
מה החידוש פה?
טוב, בואו נגמור את הסעיף.
תאה ולא יתפלל לערבית, שחרית שתיים, הראשונה שחרית לשנייה תשלומים.
בדיוק.
החידוש הגדול הוא שאני יכול,
אם הפסדתי ממך, להתפלל ערבית שתיים.
כי הרי כל זה נאמר על קורבנות.
איך אומרים, נגמר היום במקדש, בתי, איך אומרים, עבר זמנו,
בטל קורבנו.
ובכל זאת אני אומר, גם אם ערבית
זה יום אחר, בכל זאת אני מתפלל
גם את התפילה של היום הקודם, את מנחה בערבית 2. לאחר שעומד יוצר 18 ברכות,
יאמר אשרה,
ואחר כך יתפלל 18 לתשלומי ערבית.
אחרי כשיתפלל ערבית 2, משום שלא יתפלל מנחה, יאמר אשרה בין תפילה לתפילה.
והמנהג שלנו היום,
שהוא לא מפסיק
באשרה ולא מפסיק בשום דבר
בין תפילה לתפילה,
אלא
שוהה כדי הילוך 400,
כדי שתתיישב דעתו ומתפלל.
כן?
מה, הציבור יחכה לו?
לא, החזרה היא בשביל התפילה של עכשיו.
החזרה היא לא בשביל התפילה של אחר כך.
התפילה היא החזרה של עכשיו. הוא לא יכול להגיד שזה מיועד לתפילה הבאה.
הכל הכל הכל עושה שלום,
יהי רצון. הוא עושה אחורה? לא.
אז בלי עושה שלום.
אומר עושה שלום בלי לפסוע אחורה.
מחכה כדי הילוך 400?
400?
אני לא יודע, כמה זמן הוא צריך ללכת שתי מטר?
זה, שתתיישב דעתו,
ויתחיל לשבת שפתי תפתח.
בסדר, זה המנהג המקובל.
לא להפסיק,
שיהיה צמוד.
כי אם מישהו הלך ואמר כבר דברים אחרים,
הוא לא יכול עכשיו לעשות תשלומים,
תשלומים הופסו רק ברצף.
כן, כן.
לא, זה מה שאמרנו.
בסדר, תראו,
המשנה ברורה מביא את זה בסעיף קטן יג', בסדר?
הוא מצטט את עמוד 266. תראו עמוד 266,
סימן קה,
יש.
המתפלל יש את התפילו זו אחר זו.
צריך להמתין בין זו לזו כדי הילוך ארבע אמות, כדי שתהיה דעתו מיושבת להתפלל בלשון תחינה.
זה בעצם הבסיס לכל.
טוב,
אז זה מה שהביא פה המשנה ברורה.
מידינה אין צריך הפסקה בין תפילה לתפילה רק כדי הילוך ארבע אמות, כמו שכתוב ליה בסימן קה.
יש לו שיעור רשבי, הוא היה צריך אשרי.
טוב, סעיף ג',
עד המשלים התפילה שהפסיד, דווקא בזמן תפילה.
אבל בשעה שאין זמן תפילה, לא.
איזו שעה אין זמן תפילה?
איך אומרים, בזמננו עכשיו בחורף,
בין 11-23 לבין
7 דקות ל-12.
זה זמן שהוא לא תפילת מלחה ולא זמן
תפילת שחרית.
כן, חצי שעה הזאת.
כי האמת שלכתחילה גם זמן תפילת שחרית או עד
שליש היום, מביא עומר ארבע שעות.
ואחר כך,
בסדר, אפשר להתפלל.
אותו דבר, עלות השחר.
בדיוק בעלות השחר.
אדם שהתפלל, עמידה בעלות השחר.
מתי אפשר להתחיל להתפלל עמידה?
כמה דקות אחרי עלות השחר.
נגיד, בשיטה הכי מקלה.
בסדר?
אמרתי,
לא מיד בעלות השחר, קצת אחרי.
ובכוונה אמרתי קצת,
כי יש דעות שונות.
כמה אחרי.
אבל אי אפשר מיד בעלות השחר להתפלל תפילה.
בקיצור, אתה רואה, 50 דקות, 5 דקות
אחרי עלות השחר.
ודוד בבן איש חי,
עלות השחר,
לפני הנץ,
תלוי, 72 אנחנו רואים, יש כאלה שאומרים 90,
יש כאלה שאומרים שזה שעה זמנית,
הרבה דעות.
אבל באופן עקרוני, לכן אני לא נכנס לפרט הזה, כי מעניין אותנו ההלכה פה,
ולא הפירוט
של השערות. טוב.
סעיף ד' אין תשלומים אלא לתפילה הסמוכה בלבד,
שאם תאהב ולא יתפלל שחרית ולא מנחה,
מתפלל ערבית שתיים,
האחרונה לתשלומים ומנחה,
אבל שחרית אין לה תשלומים,
וכן בשאר תפילות.
המכירים את זה שאין לו זמן באמצע השבוע?
חמישי בלילה,
מרביץ 14 תפילות.
תשלומים.
אין דבר כזה.
לא קיים.
אתה יכול להשלים רק
את התפילה האחרונה לפני הנוכחית.
כל השאר לא.
סעיף ה' אף על פי שאין תשלומים על התפילה הסמוכה לאותה תפילה,
ותפילות שהפסיד אין להם תשלומים.
אם רצה להתפלל אותה נדבה שיחדש בה שום דבר, הם רשות בידו.
זה נכון לעשות כן.
אבל מה כבר אמרנו?
שהוא לוואי שאדם,
את התפילה המחויבת לו להתפלל בכוונה, כי הרי מי שיתפלל תפילה בלא כוונה
לא יוצא ידי חובה.
וכבר ירדנו, מה שנקרא, לדיוטה הראשונה.
לפחות
ברכה ראשונה שיכוון.
או יש מישהו שאומר, לפחות אחת הברכות ייכוון.
ועכשיו אתה בקושי, את הברכה הראשונה כיוונת, עכשיו אתה רוצה גם נדבה, על מה נדבה?
זה לא טוב.
הדבר הזה כבר שלא מתפללים נדבה.
עבר כל היום ולא התפלל מוסף, אין לה תשלומים.
על מוסף אין תשלומים,
כי זה דבר נוסף.
בסדר, מה קורה?
אם הוא לא התפלל שחרית
והתפלל כבר, שכח להתפלל שחרית, להתפלל מוסף.
הוא יכול להתפלל מלחה שתיים?
תגיד. הרי מה הייתה התפילה הקודמת האחרונה?
מוסף,
אז מה עלה? איך הוא יכול להתפלל?
כי מוסף זה לא מחויב פה באמצע.
זמנה כל היום כולו.
בסדר? אז לכן יכול להתפלל במלחה בשביל שחרית.
מה העניין?
אין לו, כן, זה מה שהיה נראה.
עקרונית, כן.
בוא נאמר, עקרונית, כן.
אדרבה, כתוב שאם הגיע זמן תפילת מנחה,
יתפעלו מנחה לפני מוסף.
לא לעשות ככה בציבור, ולא אני יודע מה, יש הסתייגות.
באופן עקרוני,
למשל, אנשים שהתחילו
תפילת, לא יודע מה, עשר בבוקר תפילה.
חתן, עניינים, לא משנה מה.
אז מה עכשיו אנחנו נעשה?
הגיע כבר חצות היום.
נתפלל מנחה או נתפלל מוסף?
זה זמן של מנחה.
בוודאי, בוודאי, בוודאי.
אין מי שעושה את זה. אבל זה מופיע בהלכה.
כן.
זה הזמן שלו עכשיו.
זמן התפילה של מנחה עכשיו. מוסף זמן הוא כל היום.
טוב, אנחנו לא עושים את זה.
טוב,
סעיף ז',
הזיד ולא התפלל תפילה אחת,
אין לה תשלומים אפילו בתפילה סמוכה לה.
אם רצה להתפלל אותה נדבה,
ולא צריך רידוש אם יתפלל אותה בתפילה סמוכה לה, לא בדין תשלומים אלא בדין נדבה.
מה זה נדבה?
אומר רבי יוחנן הוא לוואי שיתפלל אדם
כל היום כולו.
אנחנו רואים, הוא לוואי שיתפלל אדם תפילה אחת כמו שצריך.
זה מה שאומרים.
זה מה שאני מתכוון.
כן, מי שלא יתפלל,
בעוד שיש לו זמן להתפלל,
זה שסבור שעדיין נשאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו,
ובין כך ובין כך עברה לו השעה, מכירים את זה?
רק עוד.
תן לי רק שנייה אחת, אני כבר גומר.
אני באמצע הכתיבה, אני רוצה לגמור את השורה של קרמיקות.
שנייה, רק מישהו נכנס כבר, אני בא להתפלל.
ופתאום דיבר עם הבן אדם, התחיל לעבוד, לא שם לב, מה קרה?
עבר הזמן.
וכן, מי שהיה טרוד בצורך מומנו,
שלא יבוא לידי הפסד ולידי ככסין ולהתפלל,
וכן מישהו שיכור ולא יתפלל,
כולם חשובים, אנוסים, ויש להם תשלומים.
תסביר לי מה קרה פה.
בן אדם שהיה בטוח שיש לו רק להבריג שני ברגים במנוע וללכת להתפלל.
ופתאום נשברה צינורית, ואני יודע מה,
תמיד זה בא בזמנים האלה.
אתה חושב שאתה גומר את העבודה? רק עוד משהו. עזוב.
תפילה,
איך אומר פה הרמה?
מיהו לכתחילה לא יעבור זמן תפילה משום הפסד ממון.
אדם שעובד,
בפרט בעבודות, שהוא עצמאי, דברים כאלה,
הגיע 12, לך תתפלל ממך.
עזוב, מי יודע מה יהיה אחר כך.
פתאום בא קונה קליינט, אתה באמצע עבודה,
אתה באמצע פתיחת ביוב, פתיחת סתימה, לא משנה מה.
אתה באמצע עבודה ושכחת את עצמך,
שכחת את הכול באמצע,
בסדר?
לכן תמיד, ברגע שיש לך אפשרות להתפלל, תתפלל.
זה מה שאומר פה,
אבל אם באמת בן אדם היה עסוק בתוך כדי העבודה ועבר הזמן,
זהו, עבר הזמן.
אתה יכול להתפלל תשלומים,
כי זה גם נחשב אנוס.
מה שחשוב פה להדגיש זה שהאונס הוא לא איזה משהו כפייתי של
מישהו כפה אותו לאיזשהו דבר,
סגר לו את הפה, לא יכול להתפלל.
שינה,
שיכור,
עבודה,
כל דבר שהשכיח מהבן אדם את התפילה.
שפטי טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת,
מתפלל ערבית שתיים של שבת,
הראשונה לערבית והשנייה לתשלומים.
בואו הדין אם לא התפלל מנחה בערב ראש חודש, הוא מתפלל שראש חודש שתיים.
תסדר, בערב ראש חודש הוא מתפלל ערבית
יעלה ויבוא, ואחר כך תשלומים למנחה אם יעלה ויבוא.
אבל אם במוצאי שבת הוא מתפלל ערבית והוא שכח להתפלל מנחה של שבת,
נרדם,
גמרו את הסעודה, עכשיו בקה בחורף,
גמרו את הסעודה באחת וחצי,
הוא נרדם, התעורר בחמש.
מתי יצאת שבת?
השבוע היה חמש שלוש עשרה.
מה?
התעורר אל חמש, מה הוא עושה?
מתפלל להרבית שתיים.
בשנייה הוא גם יגיד את האחרונה נתנו?
לא, זה כבר לא, זה לא צריך.
לא צריך להגיד את האחרונה נתנו בשנייה, רק בראשונה.
בראשונה חייב להגיד, כי אם הוא אומר בשנייה,
הוא יצא ידי חובת,
תשלום אם כי הוא החליף.
כן, וראות דין לא יתפלל מנחה בערב, ראש חודש באשר או ראש חודש שתיים. ואם לא הזכיר יעלה ויבוא בראשונה והזכיר בשנייה, צריך לחזור להתפלל.
אבל אם לא הזכיר בשתיהן,
כי זה לילה,
או הזכיר בראשונה ולא בשנייה, לא צריך לחזור.
למה? כי מי ששוכח בראש חודש,
בליל ראש חודש להגיד יעלה ויבוא,
לא חוזר.
שחרית חוזר,
מנחה חוזר.
אבל בערב לא.
בסדר?
טעה ולא התפלל מנחה בשבת, ומתפלל במוצאי שבת שתיים של חול.
הוא יכול לראות את השנייה?
הוא יכול פעמיים.
אבל אם הוא אמר בראשונה ושכח בשנייה,
לא קרה כלום.
אבל אם הוא שכח בראשונה ואמר בשנייה,
זה היה יצא ידי חובה.
כן. לא חובת תשלומים.
טעה ולא התפלל מנחה בשבת, ומתפלל במוצאי שבת שתיים של חול. מבדיל בראשונה
ולא מבדיל בשנייה.
ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה,
שנייה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו.
אם הבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשתיהן, יצא.
למה יצא ידי חובה?
כמו כל אחד ששכח להגיד אתה חוננתנו,
שאיפה הוא עושה את ההבדלה?
ואם הוא יודע שאין לו עד יום שלישי כוס,
הוא חייב לחזור להתפלל.
אם הוא יודע שעד יום שלישי אין לו כוס,
חוזר ומתפלל.
אם ברור לו שהוא לא ימצא.
טוב,
סעיף יא אומר על שולחן ערוך,
טעה במנחה של שבת והתפלל שמונה עשרה ולא הזכיר שש שבת.
מתפלל במוצאי שבת שתיים, ואינו מבדיל בשנייה.
מתפלל אותה בתורת נדבה.
למה? כי אולי הוא כן יצא ידי חובה.
ולא יוצא לחדש בה דבר.
רבות הדין אם לא הזכיר יעלה ויבוא במנחה של ראש חודש,
שהוא בעצם חייב לחזור ולהתפלל.
במוצאי ראש חודש
מתפלל ערבית שתיים, שתיהן בלי
יעלה ויבוא,
אבל השנייה, על אף שהיא תשלומית,
שהתכוון שהיא נדבה.
שהתכוון שהיא נדבה, כי כבר הוא התפלל בעצם.
סעיף יב, התואר הוא מזכיר מאורע אשר ימים בתפילה שלא בזמנה,
לא אבי הפסקה.
בסדר? וזה החידוש פה שאמרנו שיש מי שאומר שיש הפסקה.
אומר הרמב״ם, מי הוא, אם נזכר שטעה, פוסק אפילו באמצע ברכה.
לא עושה שום דבר,
מיותר שלא לצורך.
נכון, אבל זה לא נקרא, איך זה אין דבר יותר? איך?
לא,
אמרנו כבר כמה פעמים, בן אדם שרוצה להתפלל נדבה,
מתפלל נדבה.
אבל אם מישהו חשב שצריך להתפלל מנחה, הוא שכח
שהוא התפלל מנחה בצהריים,
בא אחרי הצהריים,
עמד עם כולם והתחיל להתפלל, הראינו את זה פעם שעברה.
כיוון שהוא חשב שזה תפילת חובה,
מפסיק באמצע הברכה גם.
אם הוא רוצה להתפלל נדבר, אין בעיה.
אם הוא מסוגל, אין בעיה.
אבל אם הוא התכוון לחובה ונזכר אחרי שהוא התחיל להתפלל,
שהוא כבר התפלל,
כן, בסדר?
קרא לנו פעם עם מישהו שליח ציבור.
נו, תיגש, תיגש, תתפלל.
היו באיזה אירוע, לא יודע מה.
שעון קיץ בשבע בערב, שבע וחצי בערב, יאללה, תיגש למנחה.
מתי הוא התפלל מנחה?
אחת וחצי.
הבן אדם כבר עבור, איך אומרים? הוא שכח מה הוא עשה היום.
שעון קיץ.
התחיל להיות שליח ציבור. אמר קרדיש, התחילה המידה, פתאום, וואו, התפללתי כבר.
תעצור במקום.
חזרת השץ הוא שיחליף אותו.
אין לך מה זה, אמרו קדיש כבר, קדיש נאמר,
באמצע הברכה, באמצע מילה.
תפסיק.
חשבת, אבל אם הוא מלכתחילה לא רוצה להתפלל אליו, ואני לא שולח ציבור, סתם בגללו.
להתפלל אליו, התפלל אל הדבר.
אין שום בעיה בזה.
בסדר?
יפי.
בעזרת השם, אנחנו שבוע הבא, שבוע עוד פעם, שבוע הבא,
סימן קט,
ושיהיה לכולם חנוכה שמח.
בסדר, תודה רבה.
