שלום וברכה, שנה טובה ומתוקה.
אנחנו רוצים ללמוד ביחד נפש הפרשה ליום כיפור.
נפש יום כיפור אפשר לקרוא לזה.
לנסות ביחד לעמוד פה על עניינו של היום,
גם מפשוטי הפסוקים, פשוטי המקראות, וגם בדרך החסידות שאנחנו תמיד עוסקים בה.
זה מה שבעזרת השם ביחד.
יום כיפורים,
יום כיפור, יום כיפורים, לפיה כמה פעמים בתורה.
זה מועד שיש בו כל מיני...
מצד אחד מרחפת עליו איזה מין יראה כזאת.
יש יראה, יום הכיפורים. יש יראה.
לנו בתולדות הציונות נוספה גם המלחמה, מלחמת יום הכיפורים, שעכשיו זה 50 שנה, שגם היא מוסיפה
איזה מרכיב של יראה.
שתיים בצהריים, אני תמיד מנסה לכוון
את הלב לרגע הזה שהתחילה המלחמה וכל מה שקרה בעקבי
אבל צריך לנסות לעמוד על עיקרו של יום.
איזה יום זה?
וכשמעיינים בחז״ל,
כשהולכים אחורה עד הפסוקים,
אז עולה תשובה מאוד מאוד ברורה שלגמרא התשובה פשוט,
כאילו זה ברור לגמרא, זה בכלל אין פה...
הגמרא במסכת תענית אומרת, משנה אומרת
שלא היו ימים טובים לעם ישראל כחמישה עשר בלב וכיום הכיפורים,
שהבנות עשינו יוצאות לקרבים וכו'.
כשהגמרא באה לדון במשנה,
אז אומרת הגמרא, אמר רבן שמעון בן גמליאל
לא הימים טובים לישראל כ-15 באבו יום הכיפורים.
אומרת הגמרא, בשבילי יום הכיפורים, ברור!
משום דעית בסליחה ומחילה. ויום שניתנו בו לוחות אחרונות. אלה 15 באב מים, ואז הגמרא מתחילה לדון... ברור לגמרא שיום כיפור זה יום טוב, זה בכלל לא צריך לדון, זה פשוט. 15 באב זה הקושייה.
זה היה ברור להם.
זאת אומרת שמה שברור להם לא מספיק ברור לנו.
אז אנחנו רוצים ללכת רגע בעקבות הגמרא הזאת ולנסות להבין מה היה שם
כיוון שהמקור
של יום כיפור כיום טוב של המשנה
והיו ימים טובים לישראל אין לך יום טוב יותר מסוכות יותר מחנוכה שמיני עצרת יותר משבועות יותר מפסח יותר מנהל הסדר זה יום הכיפורים המקור הוא
סליחה מחילה וכפרה ונתינת לוחות אחרונים צריך להבין
בעצם מה היה שם
ועל גבי הדבר הזה נבנה עוד כל מיני קומות כל פנים גם בתפילה
זה מופיע,
אנחנו אומרים אבל עוונות אבותינו החריבו נווה והחטאתנו הריחו קיצו
אבל זיכרון דברים תהיה סליחתנו וימים אבשנו תהיה כפרתנו על כן ברחמך הרבים נתת לנו את יום צום הכיפורים הזה ואת יום מחילת העוון הזה וסליחת עוון ולכפרת פאשה
יום אסור באכילה יום אסור בשתייה יום אסור ברחיצה יום אסור בשיחה יום אסור בתפשת מיטה יום אסור יום שימת אהבה ורעות בחלק מהמחזורים כתוב אהבה ואחווה שלום ורעות יום עזיבת
שנאה וקנאה ותחרות. אז זו ההגדרה.
הגדרת היום. עד עכשיו זה היה מה לא עושים.
לא, לא, לא, לא, לא. אוקיי, אבל מה כן?
מה כן? יום, שימת, אהבה ורעות. בין מי למי?
בין עדיין לבין השם יתברך.
זו ההגדרה של היום.
כלומר, מדובר ביום טוב,
יום שמח, יום של אהבה,
יום של קרבה,
אבל צריך להבין למה, מה המהות שלה. אז אני רוצה רגע לנסח את השאלה, ברשותכם,
ואז
אחרי שננסח את השאלה,
אולי קצת באופן פרובוקטיבי משהו,
ננסה ללכת חזרה למקורות ולנסות לראות מאיפה יצא יום הכיפורים,
ואז ננסה להבין מהו.
אז כל כך בואו ננסח את השאלה. תראו,
אני מבין היטב את העולם של
תשובה ותיקון.
אני מבין.
מבין. אדם קלקל, חטא,
בן אדם למקום, בן אדם לחברו, לא משנה מה,
הוא עומד על הטעות שלו,
בשוגג או במזיד,
ולוקח אחריות,
זה המילים, סגי, אחריות,
ומתקן.
אם הוא טעה בדבר הלכה,
קובע קביעות בהלכה,
לומד מעכשיו
דברים כמו שצריך.
אם הוא פגע בחבר שלו, אז הוא גם מבקש סליחה, אבל לא מסתפק ומבקש סליחה.
הוא מברר מה היה המנגנון שהביא אותו לפגיעה הזאת, והוא משנה את המנגנון הזה. הוא לומד איך הוא יכרוס, איך הוא יכרוס. הוא עושה תיקון.
זה עולם שאני מבין לגמרי.
זה עולם חינוכי.
בתור איש חינוך,
אז זה נראה, מסתדר לי עם החיים.
עולם חינוכי.
יום כיפור זה חג אנטי-חינוכי מאין כמוהו.
אנטי-חינוכי.
כי בעצם מה הטענה ביום הכיפורים, מה אנחנו אומרים?
אנחנו מוחקים את כל ההשלכות,
לא, התשובה היא
קדימה, לעתיד.
מעכשיו אני אהיה אדם שונה, מעכשיו אני אתקן. מצוין.
אבל
חלק מהתשובה זה לכאורה,
כמו שדוד המלך אומר, וחטאתי נגדי תמיד.
אתה מסתכל אחורה, אתה רואה מה היה לא טוב,
אתה מתקן הלאה.
בא יום הכיפורים ועושה קונטרול על דילט,
מוחק,
מוחק מה היה, כאילו לא היה.
מכיתי כאב פשעיך וכנן חטותיך, שוב אליי כי גאלתיך.
כמו עננים שהיו בשמיים, באה הרוח, העיפה אותם, השמיים לגמרי כחולים.
מה זה, איפה האחריות?
איפה לקיחת הזה? איפה ההשלכות של הדברים שעשית? מה זה הדבר הזה?
למה יש צורך בכזה יום?
מאיפה הוא הגיע?
השאלה ברורה, כן?
זה ההבדל בין תשובה לכפרה.
זה שני מוסלולים שונים.
תשובה זה תיקון,
רגש הצליחה, תיקון ושינוי המעשים.
כפרה זה מחיקה, זה ניקוי.
אומרים שיום כיפור זה יום של
כמו הרב שטיינגרץ, יש לו דוגמה, שיום כיפור זה כמו אימא
שרוחצת את הבן שלה.
הוא חזר מעגל משחקים, כולו מטונף, כולו זה, ואימא עכשיו קלחת אותו.
היא אומרת לו, אל תפריע, אני עושה את העבודה, רק אתה אל תפריע לי, אל תזוז.
או את הבת שלה, לא משנה.
בסדר, זה משל נחמד, כבר שואלים, מה הצורך בדבר כזה?
למה לא להסתפק בעולם התשובה? למה צריך להתקדם לעולם הכפרה?
אז קודם כל,
צריך לחפש איפה, מאיפה זה מופיע.
אז בעצם הדברים מופיעים בפרשת כי תישא.
משה רבנו יורד מההר
אל המחנה עם הלוחות.
והלוחות,
לוחות הברית,
הם מתנה מהשם יתברך לעם ישראל.
הגמרא אומרת שזה כמו מלך, יש לו בת יחידה.
הוא נותן את הבת היחידה שלו לאיזה מישהו,
מחתן אותה.
וכשמשה רבנו יורד, הוא רואה מה שהוא רואה, את חטא העגל.
הגמרא כבר אומרת, עלובה, קלה, מזנה בתוך חופתה.
וזהו.
ומתחיל פה איזשהו תהליך,
שבירת הלוחות וכו', ואז כתוב כך. ויאמר משה אל העם, אתם חטאתם חטאה גדולה, ועתה אלה אל אדוני, אולי החפרה בעד חטאתכם.
ועתה עם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב
ועתה אם תשא חטאתם
ואם אין ומכן אליהם ספרה אשר כתבת והקדוש ברוך הוא אומר לו
ואומר אדוני אמי אשר חטא לי המכן ומספרי יום פגעי ופקדתי ויגעוף
ומשה רבנו ממשיך לבקש מחילה
ובסופו של דבר
הוא מקבל אותה נכון לפי חזל
הוא עולה לארבעים יום אמצעים היו ארבעים יום ראשונים שבהם מה?
שבהם
הוא הוריד את הלוחות, ואז הם חטאו בעגל, ואז הוא עלה לעוד ארבעים יום שניים,
ובסוף הארבעים יום האלו,
מה הוא שמע, מה הוא התבשר?
ויאמר אדוניי,
צלחתי כדבריך. אני רק רוצה להגיד בשביל הישרות הלימודית,
שהפסוק ויאמר השם צלחתי כדבריך לא נמצא בחטא העגל, אלא בחטא המרגלים בכלל.
אבל חזל,
ייבאו אותו לחטא העגל גם במדרשים, אמרו,
נכון? הרבה פיוטים אשכנזים עוסקים בזה, ויאמר צלחתי,
תבוסר סליחה וכו'.
באלף אלול משה רבנו מחזיק ביד סליחה לעם ישראל.
יש סליחה.
זה גם,
בלי להיכנס כאן, זה גם רמוז גם בפסוקים בקטיסה,
אפשר גם לראות את זה בפסוקים,
שיש כאן
שתי עליות,
נכון?
פעם אחת משה רבנו אומר,
ואתה העלה אל אדוני אולי איך פרה בעד חטאתכם,
וזה הרבה מיום האמצעים,
ובפרק ל״ד,
ויאמר אדוני אל משה, פסול לך על שתי לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו ללוחות אבניהם, ועלית בבוקר אל הר סיני, וניצבת לי שם על ראשה, זו כבר עלייה נוספת.
אז מזה חזן למדו שהיו ארבעים יום אמצעים.
אז באלף באלול יש לו כבר סניחה ביד, אז מה הוא צריך עוד?
מה צריך עוד?
מה חסר?
מה שחסר זאת אהבה.
מה שחסר זאת אהבה.
לפני כן,
במתן לוחות ראשונים, הייתה אהבה,
הייתה קרבה, הייתה יציאה לקראת, הקדוש ברוך הוא נתן לנו רוחות.
אחרי זה היה חטא, נפילה וסליחה.
הסליחה
היא דבר אחד, אבל איפה האהבה?
איפה הקרבה?
איפה הגעגוע?
איפה הכיסופים? איפה הרצון להיות אחד עם השני? איפה הם?
אלו הם הארבעים יום השלישיים.
זה ארבעים יום של מלחמה להחזיר את האהבה.
מי מתחיל אותם?
הקדוש ברוך הוא מתחיל אותם, זה חשוב מאוד.
כי אם זה אהבה,
אם זה יום קיפור,
אז זה כאילו צריך פה שתי כפרות,
שתי התקרבויות, אנחנו לקראתו והוא לקראתנו.
נכון, אז הוא אומר,
הוא אומר, שאלה אחרת שאתה נורא תמני.
נכון שיש לכם משה מבקש ממנו וכולי,
ושם בעלייה השלישית,
הקב' מתגלה למשה רבנו,
מגלה לו את יג' במידות של רחמים,
אומר לו, אני אכרות איתך ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות,
לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים,
רק עולם אשר אתה בקרבו את מעשה אדוני כנורא הוא, בקיצור,
כתוב לך דבי, על פי הדברים האלה קראתי איתך ברית.
ויהי שם עם אדוני ארבעים וארבעים, ולילך ולאכל מים לא שתה. ויכתוב על לוחות דברי הברית עשרת הדברים.
ואז משה רבנו יורד, וקרע נור פניו. זה אירוע עצום של אהבה.
אירוע עצום של אהבה.
משה רבנו מבקש אותו, הקדוש ברוך הוא נענה לו ונעתר לו.
וכל התכלית של האירוע הזה זה להחזיר את האהבה שנעלמה. כלומר, והאירוע הזה, מתי הוא מסתיים? באיזה יום?
מתי ביום הכיפורים.
כן.
אני רוצה שזה לא סלח מסוימת.
לא.
לא.
לא.
שאלת שאלה מסוימת.
וזה בדיוק נושא השיעור.
הקב'ה סלח לעם ישראל מכל הלב של השם יתברך בא' באלול,
אבל יש את זה בין סליחה לבין כפרה.
נגיד ששני החברים הכי טובים בעולם,
אוהבים אוהבים בלב ונפש,
מישהו פגע בחברו.
פגע בו.
אחרי שהוא פגע, הוא בא לבקש סליחה, הוא הצטער, הוא ביקש סליחה על זה,
והחבר באמת צלח לו, הוא באמת צלח לו.
האם הם חוזרים להיות חברים באותה...
האם זה מחזיר אותם מיד למצב של החברות והאהבה והקרבה? תשובה, לא.
אין,
היה לו כוס עליך,
אני לא זה, אבל עכשיו,
כשאני ארצה לתת עם מישהו לאיזה כוס קפה ביער, עם פקל קפה, ולדבר איתו שריכת נפש,
לא.
עכשיו, ברור שוב, אתה מצפה מהקדוש ברוך הוא, אני אעביר את הציפיות שלך אליו בשלושה עותקים, ואנחנו נקבל תשובה במשך השנה, בסדר?
אתה צפה? צפיות, אומרים.
ציפיות יש בקריות, לא... מה זה?
שלב, שלב. אין עונש,
אין הקפדה, אין דינים, אין צער, אין פגיעה. סליחה,
חיסלנו בינינו את הזה.
ותראה, יש אנשים שגם לפני כן לא הייתי קרוב אליהם, אז גם אחר כך אני רוצה להיות קרוב אליהם, בסדר? יש איזה מישהו שלא יודע מה, לא הייתי חבר אותו לפני כן, הוא עשה לי איזה משהו.
איזה מישהו חתך אותך בכביש.
פתאום הוא, סליחה, אני מצטער, לא הייתי בסדר, אתה סלח? כן, סליחה.
זהו, בסדר, שלום, לא מכיר אותך, זהו.
אבל... אתה אפשר לדייק, אדוני. כן, סלחתי כדבריך. כן, נכון. עכשיו, ביום הזה, ב-40 יום השניים, זה להחזיר את הקרבה שהייתה.
כלומר, יום הכיפורים
הוא יום שהסיפור שלו הוא סיפור של אהבה.
ולכן,
כל הפסוקים שמתארים כאן, זה פסוקים של אהבה.
קראתי את חברית,
ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העלות ביד משה בריתו מנהר,
אמר משה לא ידע כי קראנו עור פניו ידברו איתו. עור פניו של משה רבנו קורן.
והוא מדבר אל כולם, והיטל את המסווה, ולמד,
כמו שאמרנו מקודם, הקדוש ברוך הוא לימד אותו יום עמודות של רחמים.
הוא גילה לו את כל הסודות, יום מניטימי.
זה הסוד של היום הזה.
זה הסוד.
בינינו לבין הקדוש ברוך הוא מתקיימים לא רק מערכות יחסים של מלך ועבדים,
אלא גם מערכות יחסים של אבא ובנים, וגם מערכות יחסים של בני זוג.
אז מה זה בני זוג, בני זוג שסמכו אחד לשני אבל לא החזירו את האהבה?
אז מה זה שווה?
או זה חסר מאוד, זה חלקי.
רוצים להחזיר את האהבה. עכשיו תראו מה קרה, בואו נראה את השפת אמת.
אומר השפת אמת,
יש פה פעמיים שפת אמת. איתא בתנא דווה אליהו,
כי בארבעים ימים האחרונים
שעלה משה רבנו עליו השלום להר, יטענו בני ישראל. עשו תענית.
וביום האחרון קבעו תענית, לילה ויום, כל הימים הם יטענו רק עד השקיעה,
וביום האחרון הם עשו תענית 24 שעות,
ונתרצה להם הקדוש ברוך הוא וקבע אותו ליום סליחה ומכלל ידורות. כלומר, עם ישראל אמרו, אנחנו נעשה תענית
שיחזירו לנו את האהבה.
אנחנו לא מוותרים על זה.
הקדוש ברוך הוא התרצה להם.
ובוודאי היה זה בכוח אהרון,
כאשר נשתתף עם האם בחטא, החזירו אותם בתשובה. מי יזם את כל האירוע הזה? אהרון הכהן. בואו נתענה כדי שהקדוש ברוך הוא יחזיר לנו את האהבה.
מהי החזרת אהבה?
הלוחות.
הם לא יודעים.
משה רבנו עולה להר סיני להרבה מימון, הם לא יודעים.
האם הוא יחזור עם לוחות?
אולי הוא יחזור עם לוחות, אבל רק הוא יקבל אותן.
רק אצל משה, זה לא יהיה,
לא יינתן לעם ישראל. הם לא יודעים.
וכשמשה רבנו יורד מהר סיני עם הלוחות,
מטענים על זה,
מתחילה איזה מין שמחה גדולה, הם כמובן עושים סעודה גדולה, ותכף תראו שהשפה תל אביב אומרת שזכר הדבר הזה,
אנחנו אוכלים בתשיעי ומטענים בעשירי.
הם עשו הפוך הם יטענו בעשירי
הם כאילו יטענו בעשירי ואכלו באחת עשרה אנחנו מקדימים את הסעודה לצום
ותיקנו בזה מה שבראשונה הקדימו נעשה לנשמה
ועל ידי החיטיבו בחינת נעשה ועתה על ידי התשובה
הקדימו נעשה לנשמה
שקבעו לעצמם יום תענית מה שעתיד הקדוש ברוך הוא אחר כך לצוות להם
וביום הכיפורים ניתנו לוחות אחרונות
לוחות אחרונות שניתנות ביום הכיפורים זה בעצם אומר שהקדוש ברוך הוא מחזיר את האהבה
זה יסוד היום, החזרת האהבה בינינו לבין השם יתברך.
בסדר, זאת ההגדרה.
אגב, במקום הזה,
במקום הזה,
כל עוד אני לא ברובד האהבה ולא ברובד המסירות,
אז זה נכון לזכור את החטא.
אבל אם אני התעליתי לרובד האהבה,
אז לזכור את החטא אחורה זה לא מתאים.
אתם זוכרים, בעבר הבאנו כאן דוגמה שאני מאוד אוהב אותה.
נגיד, אני אחזור אליה, כי אני אוהב אותה, היא קשורה מאוד ליום הכיפורים.
נגיד איזה חייל,
חייל גולנצ'י, אגדות חמישים ואחת, יש לו תיק מפה עד הודעה חדשה, הרביץ לסרמל, בלי גומיות,
בלי נפקדות פה, נפקדות שם, ויש לו אלף ואחד משפטים מחכים לו.
אבל אז
נפתח איזה מבצע, ואתם תבחרו את הגזרה,
והוא במבצע הזה, הוא הכי הכי מצטיין, מסתער, הציל חברים תחת אש, הסתער וכל זה,
בסוף הלחימה הוא מקבל צלש על הגבורה שלו.
אז אתם מעלים בדעתכם דבר כזה שאחרי שהוא מקבל את הצלש והציל את החברים שלו תחת אש וכל זה, הוא הולך בבסיס והרס״ר יגיד לו בואי נה, בואי נה, בואי נה, בואי נה, אבל לפני המלחמה יש לי חסרי תיקים פתוחים,
בלי גומיות, הייתה לא מסופר,
פה אמרת...
הרס״ר יוצא פרש׳, תגיד אתה גנוב, מה אנחנו פה, בסדר, צבא צבא, אבל בואו...
אז יש מקום שאתה מגיע לאיזשהו רובד מסוים,
אז הדברים הם פשוט לא שייכים.
אז ביום הכיפורים אנחנו מגיעים לאיזשהו רובד בקשר בינינו לבין השם יתברך,
שזה לא שייך להזכיר את החטאים.
כלומר, הכפרה מאיינת באמת כמו ענן, כי אתה מגיע לאיזשהו רובד, לאיזשהו עומק,
שהשכרת החטא יוצאת פה, הקבוצה ברוך הוא, אנחנו מוכנים, אנחנו אוהבים אותך, יש פה איזו אהבה אינסופית, אז עכשיו מה שייך לדבר?
גם חזרנו עליהם בתשובה, אבל זה לא רלוונטי, זה לא אותו ממד בכלל, זה לא באותו מדיום.
מה אתה אומר?
לא יודע, לא יודע. כשנעביר שיעור עליך את העגל, אני אענה לך על השאלה הזאת. עכשיו, אני לא יודע. לא הכול צריך להסתדר עם כל המדרשים, לא? אתה לא הבנת.
כן.
כן, יכול להיות שיש עדיין איזה פירעון כזה או אחר. אבל זה צד אחד. והצד השני, שיש אהבה.
משה רבנו עולה להר סיני הפעם השלישית
רק למען מטרה אחת. הוא כבר יש לו סליחה ביד.
הוא מחזיק סליחה ביד.
הוא עולה
כדי להחזיר את האהבה.
וזה יום הכיפורים, כן.
זה קשור לשאלה של עזרה, אני אענה על זה.
אני אענה על זה.
זה, אני אולי אענה על זה כבר עכשיו.
זה קצת צווי דינים, בסדר?
כלומר,
יש מה שמצידי ויש מה שמצידו.
אתה יודע, אומר את זה רב צדוק הכהן מלובלין.
זו שאלה חשובה,
מה ששאלת.
רב צדוק הכהן מלובלין אומר את זה. הוא שואל שאלה נפלאה.
כתוב בגמרא שעד גיל 20 בית דין של מעלה לא דנים את האדם.
כל החטאים שהאדם עושה עד גיל 20,
כך כתוב בגמרא,
בית דין של מעלה עונשים רק בגיל 20. בית דין של מטה עונשים מגיל 13. אם אדם גנב, גזל,
מגיל 13 הוא אחראי על מעשיו.
אבל חילול שבת, ענייני אמונה, ענייני שמירת הברית, כל הדברים האלה, רק מגיל 20. למה? שזה דבר הגיוני, נכון?
מבנה האישיות של האדם לא נגמר להתבשל,
לא עומד על אופיו עד גיל 20. אז מה, אתה תתחיל עכשיו לדון אותו על כל השטויות שהוא עבר בגיל 15?
אנחנו יודעים מה זה ילדים בני 15, נכון?
פול גז ונוטרל, כל היום הם מתנפרים, אז מה, זה לא, הוא עוד לא גמר להיות בשל,
הוא עוד לא גמר להיות ילד, נכון? זה גיל כזה שיש להם גוף של קברניה,
גוף של, אבל נפש של ילד לפעמים, בן 16 מתנהג כמו בן 8,
יכול להיות,
אז עזוב את זה.
אז רב צדוק אומר,
למה, אז למה ככה?
כאילו מה, אז בוא תיתן גם את ה... כאילו תדחה את הכל לגיל 20, שגם יצר אמין יגיע בגיל 20. למה יצר אמין יגיע בגיל 13 ואז, כאילו?
אז הוא אומר, זה נועד לייצר איזה מין חוויה מאוד מעניינת.
בשמיים באמת אין כלום.
לא רשום בשום מקום.
אבל החוויה הנפשית של האדם
היא של בעל תשובה. כי כל אחד מאיתנו זוכר את מה שהוא עשה עד גיל 20. בסדר?
אז חטאתי נגדי תמיד זה מצד האדם. האדם מצד עצמו הוא זוכר. אבל מצד השם יתברך הוא אומר, אני לא זוכר כלום. אני מוכר כך. איך אני אזכור?
אחרי שאנחנו כל כך קרובים אני אתחיל להזכיר לך חטאים? מה זה שייך?
זה לא שייך.
אז זה קצת...
אני חוזר לשפת אמת.
אני אמר שאם זה שקרים, אפשר להגיד שהאורות חיים גילו לו, וזה וידוי בשמחה. נכון, נכון, נכון.
אבל במשך הזמן אפשר להגיד שם.
אוי, מעולה, אני מגיע, מיד אני מגיע לווידוי. בסדר, הווידוי הוא כאן קריטי, כי אנחנו הרי מתוודים ביום הכיפורים, אז אני מיד מגיע לסיפור. אם אנחנו נקבל את ההגדרה, נשתכנע שההגדרה מהמקור הזה,
שההגדרה של יום הכיפורים זה יום של החזרת האהבה,
זה הסיפור של היום הזה, ולכן הגמרא אומרת, זה פשוט,
זה יום של, כאילו, ברור ש...
אז עכשיו צריך להבין,
אז למה מתוודים כל הזמן ביום הזה? זה נראה כאילו בדיוק הפוך, הווידוי נראה כמו סוג של כתב אישום, תתוודה, תספר מה עשית. אז אני מיד מגיע לזה, רק נסיים את השפת אמת.
כן, אומר השפת אמת,
וביום הכיפורים ניתנו להם לוחות אחרונות, ועל זה אומרים בתפילת שבת, ושני לוחות אמונים מוריד בידו, וכתוב בהם שמירת שבת.
דייס זכור ושמור, טוב, נדלג, נדלג אתכם רגע לשפת אמת.
לא, סליחה, אני אקרא את שתי השורות האחרונות. ואחר שנמחה להם וניטערו הלבבות ביום הכיפורים!
סליחה, אני קורא,
חבל שדילגתי.
דייס זכור ושמור, זכור בפה ושמור בלב.
וכתיבת הלוחות הוא החקיקה בליבות בני ישראל.
כשהקב' ברוך הוא כותב את הלוחות הוא חוקק את התורה בלב שלנו,
וזה בדיוק הסיפור של האהבה. כמו שכשאני אוהב מישהו, אני לא צריך
תמונה כדי להיזכר, הוא חקוק לי בלב.
אז הקדוש ברוך הוא אומר, אני רוצה לחקוק את הקשר שלנו
בלב שלכם, על האבנים.
וכתיבת הלוחות הוא חקיקה בליבות בני ישראל,
כמו שכתוב, כותבם על לוח ליבך,
על ידי החטא לא יכלו לקבל את הלוחות.
מאחר שנמחה להם ונטהרו הלבבות ביום הכיפורים,
נחזר להם, נחזר להם,
זו החקיקה בלב, כן? וגם בשפת אמת הבאה, בתס״ב,
הסעודה שעושים בערב יום הכיפורים,
משושלע יום טוב לישראל כיום הכיפורים שבו ניתנו לוחות אחרונות,
ולפי שמתעניין ביום הכיפורים מקדימים את הסעודה,
ונראה בעיקר שזכו ללוחות האחרונות מכוח התשובה שעשו בערב יום הכיפורים.
כי בלוחות הראשונות החטיאם השטן,
שלא יזכו את הלוחות ביום האחרון, שהיה מוכן במשה אבינו לרד מנהר ימחת,
ובוודאי גם באחרונות עמד השטן בכל כוחו לעכב אותם להחטיאן. ואהבותינו גברו עליו,
ועיקר בעל תשובה באותו מקום, באותו זמן.
ולפי שעמדו על נפשם, זכו לתשובה שלמה וזכו לקבל
לוחות אחרונות.
ומה הייתה התשובה? אנחנו לא נוותר על האהבה, אנחנו נתענה כדי שהקדוש ברוך הוא יחזיר לנו את האהבה.
אז השפת אמת אומר, בשם הטענת ואליהו,
שהקדוש ברוך הוא אמר, אתם קבעתם את התענית מעצמכם,
אני אתן לכם אותה שכר לדורות
על מה שאתם ניתנתם. הייתה לכם כל כך חשובה האהבה שהתעניתם עליה? אני אתן לכם איזו מטרה לכל הדורות. עד כדי כך.
עכשיו, רק עוד פרט אחד קטן.
כשמשה רבנו יורד מהר סיני ביום הכיפורים
עם הלוחות, ובעצם הם מבינים שהאהבה חזרה,
הוא לא מסתפק בזה, אלא הוא אומר להם פרשייה.
מהי הפרשייה הראשונה שמשה רבנו אומר לעם ישראל
שהוא יורד מהר סיני?
איזה פרשה?
לפי רשי, לא לפי הר-הבית, פרשת תרומה, יפה.
מה בעצם אומרת תרומה? אומר להם משה רבינו, תראו,
לא רק שהאהבה חוזרת,
אלא אתם תבנו לה משכן, לאהבה,
והקדוש ברוך הוא ישרה את אהבתו בתוככם בצורה תמידית ונצחית,
ובלב המשכן יהיה ארון, ועל הארון יהיה כרובים,
כפורת,
כפרה עוד פעם אהבה,
והכרובים האלה זה בעצם פנים של תינוק ותינוקת, כלומר,
מציאות של
לפני החטא.
מי חוטא רק מבוגרים.
ומאיפה ידבר איתנו הקדוש ברוך הוא? משם,
מבין הקרובים.
ונועתי אליך מבין שני הקירובים.
כי בענן אראה אל הכפורת.
אז הם מקבלים בשורה של מה?
שלא רק שזה חזרה האהבה בלוחות, אלא עכשיו היא הולכת להיות מצחית. האהבה הזאת היא תמידית.
מה קורה כשאתה מקבל כזאת בשורה של אהבה מהשם יתברך? מה זה מגיב אצלהם?
יש לנו כלל. מה הכלל?
אהבה מקלקלת את השורה.
אם זו אהבה,
חייב שזה
יצא מהסדר.
אז כשעם ישראל מתחילים להביא את התרומה למשכן, מה קורה להם?
מרבים העם להביא מידי המלאכה.
מידי המלאכה. כי זו אהבה.
עוד ועוד ועוד, אז צריך לעצור אותם. ויצב משה,
נכון, ויעבירו צו במחנה, ויקלה העם מהאבים. רוצים להביא.
הכל אירוע עצום של אהבה.
זה הסיפור של יום הכיפורים.
גם המילה כפרה בעצמה כולה קשורה באהבה, כי כפרה זה כיסוי,
ונאמר על כל פשעים תכסה אהבה,
וכפרה זה ניקוי,
אתה מנקה את זה באופן שבכלל לא ראו שהיה כאן לכלוך וכפרה זה גם יציאה לקראת.
כמו שכתוב אצל עשיו, אצל יעקב,
אמרתי הכפרה פנה במנחה, אחרי כן נראה פנה, אולי אשא פניו,
זה יציאה לקראת. בצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך.
זה הסיפור.
כלומר,
על גבי קומת התשובה
בא הקדוש ברוך הוא ואומר, אני רוצה לתת לכם יום מתנה.
מה היום הזה?
אנחנו מוחקים את הכול.
אנחנו נכנסים לאיזשהו רובד של אהבה,
ששם החטאים לא שייכים.
יש לך בכלל להזכיר אותם.
לא מתאים.
כמו החייל הזה שכרגע הזכרנו. זה לא...
זה כמו זוג,
כמו זוג,
אולי זו דוגמה יותר טובה,
שהם עומדים מתחת לחופה. עכשיו, בדרך לחופה היה להם ספקות,
היה להם התלבטויות,
היה להם פה, היה להם שם. בסוף הם הצליחו להגיע לוודאות, והם אומרים... אז עכשיו הבעל ייכנס לחדר ויכולים להגיד לאשתו, אה, אתה יודעת עכשיו אני נזכרתי?
וואה, לפני חודשיים וחצי בדיוק התלבטתי בכלל אם תתחתן איתה או לא.
זה לא שייך עכשיו.
אתם יודעים, אני רוצה לתת פה איזה
סימן, סימן.
זה לא סימן הכרחי. מי שלא מרגיש אותו, שלא ירגיש בעייתי.
אבל מי שכן מרגיש אותו, שלא ייבהל.
אחד הסימנים זה שאדם פוגש אישה וזאת אשתו,
זה שיש שני סימנים.
סימן אחד זה שאתה מרגיש שאתה מכיר אותה מזמן.
כאילו, תגיד, אני תוכל שהיינו ביחד בגן הילדים?
מה זה? לא, יש איזו תחושה כזאת שאנחנו מכירים מקודם,
ותחושה שנייה שאתה מפסיק להשוות לדייט עם הקודמים.
כאילו, זה משהו
בלתי ניתן להשוואה.
זה איכות אחרת.
ממילא גם לא שייך להתחיל להזכיר את כל ה... כאילו, יכול להיות שהיה בדרך כל מיני תחנות, אבל עכשיו ברגע שהגענו למעמד כריתת הברית, אז אנחנו עברנו למדיום אחר. זה לא שייך עכשיו כל ה...
טוב, בכל אופן, האווירה ביום הכיפורים
היא אווירה של חלק מימים נוראים.
אז גם כאן העברית המודרנית קצת שיבשה לנו את הכוונה.
בעברית מודרנית שאתה אומר משהו שהוא נורא,
הכוונה כמו באנגלית horrible.
כאילו משהו שהוא קרוב לדיזאסטר, קרוב לכל מיני דברים לא טובים.
בלשון הקודש נורא הכוונה דבר גדול מאוד שמעורר יראה ויראה זה לא פחד
פחד זה כשאדם לא יודע צריך לעשות איזה משהו שמסכן את חייו ולא יודע אם הוא צריך לקפוץ במטוס הוא מפחד זה פחד
מפחד להיפצע מפחד למות יראה זה שאדם לא מפחד אף אחד לא יעשה לו כלום גם לא אף אחד לא יעניש אותו אבל הוא מרגיש שמוטלת עליו אחריות גדולה מאוד לגודל המעמד והיראה וכו׳
ויראה ויאמר, מה נורא המקום הזה? אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמיים.
אף אחד לא רדף אחר יעקב, אף אחד לא רצה להעניש אותו, הוא חווה את הגודל.
כל אחד מכם שינסה לחשוב על איזה אירוע של גודל שהוא היה בו,
יש לו איזה ירעה, אפילו צריך לדבר לפני מאות אנשים,
או צריך לעשות... זה הסיפור של...
טוב, אז יום הכיפורים באמת יום גדול, כי מתגלה בו אהבה.
פעם אחת.
פעם שנייה,
גם מה שקורה בבית המקדש, אנחנו היום ביום הכיפורים נמצאים בבית הכנסת, אבל תנסו רגע להעביר את המצלמה לבית המקדש לירושלים, מה קורה בירושלים?
מה קורה בירושלים?
והכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים,
ובעצם הכהן הגדול הוא הנציג של כנסת ישראל, תכף ננסה לראות את זה,
והקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא, ונפגשים בחדר האיחוד,
יש שם חתונה מחודשת.
ומה קורה בחתונה? שזה התבטלות,
הכהן הגדול מתבטא לגמרי אל הגודל האלוקי.
זה סיפור של אהבה,
נכון? הכל, הכל,
על גבי אהדה ועבדה אנחנו צריכים לשאול, אז מה כל הסיפור של הווידוי כל הזמן?
ווידוי, ווידוי, ווידוי מתוודים, השאר הפוך, זה לא נעים.
תגיד מה עשית מאלף עד תף, אחרי זה תחזור מתף עד א', אחרי זה, מה רוצים מאיתנו?
כל הווידויים האלה.
אז קודם כל,
אני מזכיר לכם שהמנגינה
של הווידוי האשכנזי
היא מנגינה מאוד מאוד רכה.
מי שיש לו אוזן מוזיקלית, מיד מרגיש בזה.
מנגינה של הזמנה, זו לא מנגינה מאשימה בכלל.
איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי. מה זה?
האשמנו בגדנו גדול.
זה מנגינה של כאילו
כמעט שמחה, געגוע, כיסופים.
אצל הספרדים זה סקינה, זה רעיפה, הספרדים בכלל הכול מבסוטים והכול.
אז מה עניין הווידוי?
אם הגדרנו את יום הכיפורים כיום של אהבה,
בין אוהבים
יש חטא אחד יסודי,
שלא עושים אותו.
והחטא הוא חטא ההסתרה.
ההגדרה של האהבה, אנחנו ביחד.
לא מסתירים לך דבר, אנחנו...
זו ההגדרה.
וכשמישהו אוהב, ואתה בתמורה מסתיר ממנו,
זה פגם באהבה.
בואו רגע
נדייק את זה עוד טיפה.
כשהקדוש ברוך הוא מצווה על אדם וחווה בגן עדן מקדם,
מקדם, לא לאכול מעץ הדעת.
זה אומר
שיש אפשרות כן לאכול,
כי אם יש ציווי אז יש בחירה.
זה אומר שהחטא
הוא חלק מגן עדן,
או האפשרות לחטוא.
האפשרות לחטוא לא נמצאת מחוץ לגן עדן, נמצאת בתוך גן עדן.
אז אם כך,
למה האפשרות לחטוא היא בתוך גן עדן? אבל התשובה שהם צריכים לעשות
היא מחוץ לגן עדן.
הסבר,
אם אדם וחוה היו, הקב' מתהלך לכל הגן ואומר לאדם,
מה קורה? מה שלומך?
הוא אמר לו, בעייתי, מה קרה?
לא התגברנו, לא התגברנו, אכלנו מפרי העץ האסור.
ואז הקב' אמר לו, מה זה אכלנו? מי התחיל? מי נתן למי?
אז האדם היה אומר,
אבא, זה לא משנה, מי נתן, מי נתנה לי? אנחנו שנינו נפלנו.
הוא היה מתוודה.
אז הקב' אומר לו,
תקשיב, גן עדן,
יש בו עץ החיים,
יש בו עץ הדעת,
יש בו גם עץ התשובה,
ואולי עץ התשובה זה עץ החיים בעצמו.
לכו תחזרו בתשובה בתוך גן עדן או בשפה שלנו,
לכו תחזרו בתשובה מאהבה,
ותיקום.
אבל מה הם עושים?
הם מסתירים.
הם מסתירים, קודם כל מסתתרים ממנו והתחבר.
אחר כך כל אחד אומר, לא אני זה הוא.
אומר הקדוש ברוך הוא, תראו, זה לא הולך ביחד.
אהבה לא הולכת עם הסתרה. אם אתם בקטע של הסתרה, אז בבקשה,
מחוץ לגן עדן, לא פה.
פה זה הכל בכנות.
הכל בכנות.
אתם מסתירים?
מחוץ לגן עדן, בבקשה.
והם ממשיכים להסתיר, אחרי זה הם ילדים ילדים, וגם הילד שלהם מסתיר,
נכון? ויאמר השם אל קין, היי הבל אחיך, והוא אומר,
לא ידעתי?
שאומר, אחי אנוכי? באמת?
הבל אחי, מחמד שור, ככה הוא אומר, נכון?
מי זה?
אוקיי, מה אתה יודע, נעשה, רשי אומר, נעשה כגונב דעת העליונה.
זה כל העניין, כשאנחנו באים ליום הכיפורים ומתוודים לפני השם יתברך, זה לא כתב אישום, זה אנחנו באים ואומרים לו, זה מי שאנחנו, תדע לך, אנחנו לא מסתירים דבר, אנחנו בטוחים באהבה שלך אלינו,
אנחנו
מאה אחוז איתך, אנחנו זה, אנחנו מספרים לך את הכול,
ככה נראה שיח של אוהבים,
גם ההתכופפות, ההכאה על הלב,
זה איזה מין
קרבה כזאת,
זה השיח של אוהבים.
הבעל שם טוב אומר שהסיבה שאנחנו רואים את החנון אחרי תפילת 18,
למה הצמידו את החנון ל-18?
בגלל שבתפילת שמונה עשרה אנחנו בעולם האצילות, אנחנו אצלו.
אז יש קרבה גדולה,
אדם עומד ככה עם עיניים עצומות ועם ידיים,
ואם היינו מביאים אדם מהמאדים ואומרים לו, תגיד,
מה עושה הבן אדם הזה?
אז הוא מדבר עם מישהו אהוב.
רק אחרי שאני בטוח שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי ושומע את כל המצוקות שלי והצרכים שלי, אני גם יכול לספר את הפדיחות שלי.
אז תחנון
נקרא נובלות אצילות,
והוא המשך לשמונה עשרה, בסדר? רק אחרי זה.
אז יום הכיפורים, בגלל שהוא יום של אהבה,
בגלל שהוא יום של אהבה,
אז אנחנו מספרים בו את הכול.
אז מה שאתה מספר, אז אל תפחד. אתה מספר למישהו שאוהב אותך.
רק הוא אומר, תשמע, בוא נהיה ביחד. אני רוצה שתהיה כנות, שתהיה אותנטיות, שתהיה אהבה באמת. אני לא רוצה להסתיר ממך.
בסדר? אז זה מובן כרגע הווידוי.
יפה.
אבל יש עוד עיקרון, וזה חידוש עצום,
אני חושב,
מופיע ברמב״ם ועוד,
יש עוד עיקרון באהבה, אהבה היא הדדית.
אהבה חד-צדדית היא בעייתית.
היא לא יכולה להחזיק
לאורך זמן.
המהות של האהבה זה שהיא הדדית.
אני אוהב אותך ואתה אוהב אותי, אם זה רק
חצי-סטרי, אז זה חסר.
אם ביום הכיפורים אנחנו זקוקים לכפרה,
אנחנו זקוקים שהקדוש ברוך הוא ימחק לנו את העוונות ואת כל העבירות וכו',
מה איתו?
האם גם הוא צריך כפרה?
תראו את הפסוקים
של פרשת החרמות. בואו נעבור עליהם ממש זריז,
אפשר ללמוד מהם המון המון דברים מהפסוקים האלו.
אנחנו ננסה ללמוד משהו אחד.
נעיר כמה הערות, אבל
בזמן שיש לנו. ודבר אדוני אל משה אחרי מות
שני בני אהרון בקרבתם לפני אדוני וימות.
ויאמר אדוני אל משה דבר אל אהרון אחיך ואל יבוא וחוליתי על הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על אהרון ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת.
בסדר? איך אתם מבינים את הפסוק הזה?
אפשר להבין אותו
אם אהרון יבוא, אני אהרוג אותו, נכון?
אבל מפרשים את זה בחסידות אחרת לגמרי.
הקדוש ברוך הוא אומר לאהרון, תקשיב,
אם אתה תבוא כמו הבנים שלך,
הנשמה שלך תפרח ואתה תמות.
אני לא רוצה שתמות,
אני רוצה שתישאר בחיים, בסדר? זה לא אני אעניש אותך, אתה תגרום את זה לעצמך,
כמו שנדב ואביהו גרמו לעצמם.
אז לכן תעשה את הדבר הזה וזה כדי שלא תמות.
בזאת יבוא אהרון אל הקודש, בפר בן בקר לחטאת ואי לעולה
דרמה גדולה מאוד, אהרון הכהן
הסמכות הדתית העליונה
לפני שנלחץ אל הקודש צריך להביא פר חטאת על עצמו
כלומר הוא אומר לכולם, לכל עם ישראל, גם אני חטאתי
גם לי יש, אני לא איזה, כולנו צריכים להשתפר, מנהיגות
אבל אז כתוב כך
כתונת בת קודש ילבש,
ומכנסי בהד יהיו על בשרו,
ובאבנת בד יחגור, ובצפת בד יצנוף,
בגדי קודש הם ורחץ במים ושרול לו שם. זה בגדי הלבן של הכהן הגדול ביום הכיפורים, נכון?
אנחנו מאוד מאוד מתרגשים מבגדי הלבן, אבל רבותיי, זה לא
רק
בגדי לבן.
איזה בגדים עוד אלו?
אלו בגדי כהן אדיוט.
למעשה, אהרון הכהן, או הכהן הגדול,
ביום הכיפורים
לובש בגדי כהן אדיוט.
זה קצת מוזר. יום הכיפורים זה היום של הכהן הגדול, והיינו מצפים שביום הזה הכי יהיה מודגש הבגדים המיוחדים שלו.
לא, כי מאיזה מקום הוא מגיע לקודש הקודשים? מכוח מי?
כלל ישראל.
לא משום מעלה אישית. האהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב היא אהבה לכלל ישראל.
אז הכהן הגדול אומר, אני עכשיו עם כולם,
אני כלל ישראל, אני רק כהן אדיעות, אין לי שום בגדים מיוחדים, כי אני נכנס פנימה.
ומאת עמדת בני ישראל ייקח שני שעירי זין לחטאת ואי לאחד לעולה,
והקריב אהרון את פרח חטאת אשר לו, וכיפר
סולמית ארוכה, ואז, ואל שקט.
ומת על אדוני ישראל ייקח שני שעירי עזים לחטאת. טוב, זה אתם מכירים, אחד להשם ואחד לעזאזל. עכשיו אני קורא כאן את הפסוקים, לאט.
ולקח את שני השעירים ויעמיד אותם לפני אדוני פתח אוהל מועד.
ונתן אהרון על שני השעירים גורלו, גורל אחד לאדוני וגורל אחד לעזאזל.
טוב, ההוא של חטאת. זה מובן. והקריב אהרון תפסיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשה אוה חטאת. זה מכפר על כל החטאים של עם ישראל, נכון?
חטאת.
עכשיו אני מבקש שתקראו איתי את הפסוק הזה, ותגידו לי מה המשמעות שלו בעברית פשוטה.
אל תנסו עכשיו להיזכר בפרשנים שאומרים דברים אחרים.
מה הפשט של הפסוק?
והשעיר אשר עלה עלה בגורל לעזאזל יועמד חי
יועמד חי
לפני אדוני לכפר עליו לשלח אותו לעזאזל למדברה.
על מי מכפר השעיר המשתלח? לפי הפשט.
על מי?
על הקב' ברוך הוא.
זה מה שכתוב, ניר. לא ככה?
זה מה שכתוב.
והשעיר אשר עלה, אם זה בא לכפר על עם ישראל, היה צריך להיות כתוב, והשעיר אשר עלה עליו הגורל, לעזאזל,
יועמד חי לפני ה' לכפר עליהם.
נשלח אותו עזאזל למדבר, נכון?
לא כתוב עליהם, מה כתוב?
עליו.
עכשיו, זה ודאי לא בא לכפר על הכהן הגדול, כי הכהן הגדול כבר התכפר, יש לו פער,
כבר גמרנו עם הכהן הגדול, זה בא על עם ישראל.
אז המשמעות פה,
זה כביכול בא לכפר על השם הגברך.
הפרשנים כאן אומרים אחרת, לכפר עליו, לכפר על עם ישראל, לכפר על הכהן, לכפר עליו, על השעיר עצמו, אבל בפשט,
איך אפשר להבין את זה? יש לזה מקור?
כשהקדוש ברוך הוא צריך כפרה, יש לזה מדרש.
כשהקדוש ברוך הוא מיעט את הלבנה,
הוא אומר, הביאו עליי כפרה שמיעטתי את הלבנה. יש מקור.
למה הקדוש ברוך הוא צריך כפרה?
אם זו אהבה,
זה הדדי.
אם זו אהבה, זה הדדי. אומר הקדוש ברוך הוא, תראו,
גם אני לוקח אחריות.
שמתי אתכם בעולם מורכב.
שאני שלחתי אותו.
אני בראתי יצר הרע.
שמתי אתכם בעולם שבו אתם כנראה תהיו חייבים להיכשל מדי פעם.
אני רוצה לראות שאתם קמים על כל הקשיים שבדרך,
על כל היצרים,
על כל התאוות,
על כל העובדות שאני שמתי אתכם בכזה עולם. אני בראתי יצר הרע, וגם בראתי לו תורת תבלין, אבל אני גם בראתי יצר הרע.
גם אני צריך לבקש מכם סליחה.
אתם סומכים?
זה קצת מזכיר את הסיפור הנפלא שפעם,
רבי אלימלך מיליז'נסקה, בסיפור הזה נסיים,
שלו ואמרו לו, רבי, תגיד למה איך אתה עושה חשבון נפש לפני ראש השנה?
הוא אומר להם, מה העניין הזה, הכל אותו דבר, מה, כמוכם? לא, לא. הוא אומר להם, טוב, אתם רוצים, יש איזה חייט באיזה... תלכו לחייט ההוא, תסתכלו איך הוא עושה.
הלכו,
טרחו אצלו בזה, וחשבו, זה צדיק נסתר, שום דבר, הכל כרגיל.
אבל אז הגיע רבי יצחק זה ערב ראש השנה או רבי ים כיפור, הסיפור הזה?
ערב ראש שנה, נכון, אני גם זוכר. אני גם זוכר. יפה, רק חיפשתי את זה.
וראו אותו אומר, נו, הקדוש ברוך הוא הגיע, אז הוא עושה את חשבון נפש?
שנה נגמרת.
הוא הולך, פותח איזה מגירה,
מוציא מחברת, והוא קורא את כל מה שהוא עשה תור.
ופה לא התפללתי, ופה לא הזה, ופה בשבת,
עשיתי איזה מלאכה אסורה. הוא ככה, הוא בוכה, הוא מצטער, ואני הבטחתי שנה שעברה שזה לא יהיה ככה, אבין, בכל אופן דיברתי על שול הרע וזה.
גומר, דפדף, ואומר, נו, טוב, זה לא חד-צדדי, גם אתה עשית לי מעשים אשר לא יעשו.
והבטחת שנה שעברה, שתהיה שנה טובה, וזה, והוא מוציא עם זה.
פה הבת שלי איכלתה, פה הפריץ דפק לי קנס,
פה השור שלי מת, פה זה, והוא עובר ועובר, וזה לא בסדר, ופה אמרת ש...
בסוף הוא סוגו ואומר, אדון דינים ידוקדק,
יוצא שאתה חייב לי.
יוצא, אבל עכשיו נדקדק איתך, עכשיו שנה חדשה, מה נתחיל לריב?
אני סולח לך, אתה סולח לי, שתהיה שנה טובה ומתוקן,
רים את הכוסיות לך, אם שתה אותם וכל.
יש צעד,
בגלל שזה אהבה, יום של אהבה,
שהקדוש ברוך הוא אומר,
גם אני צריך כפרה.
על זה ששמתי אתכם בעולם מורכב,
שלא קל להתנהל בו, והצבתי לכם דרישות מאוד מאוד גבוהות. אני לא מתחרט עליהן, אתם גם מסוגלים לעמוד בהן, אבל על כל הנפילות שבדרך,
גם אני מבקש כפרה. לכן כתוב כאן לכפר עליו.
והמהות של יום הכיפורים,
יום של אהבה.
מחזירים את האהבה בינינו לבין השם יתברך, או בצורה הכי פשוטה,
זה החדר ייחוד, ומשם אנחנו רצים לשבע ברכות לסוכה.
שנה טובה,
כתיבה וחתימה, כבר נכתבנו ונכתבנו לחיים טובים ולשלום, אז בשורות טובות בפרט ובכלל לכל עם ישראל, וחלק רצון ונאמר...
