נפש הפרשה פרשת עקב.
אז קודם כל זה קצת שיעור חדש בגלל שבדרך כלל בין הזמן אם אין שיעורים אז עכשיו הרווחנו למשהו גם פרשת עקב זה הפרשת בר מצווה שלי.
אז אני מתרגש פעמיים.
אז נלמד זה מין איזה חברותה כזאת.
תראה
בפרשת עקב
משה רבנו מתאר פעמיים
את ארץ ישראל בתור ארץ
יש בה נחלי מים,
מעיינות וגשמים.
נכון? גם כתוב כי ה' אלוהיך מביאך לארץ טובה.
ארץ נחלי מים, מעיינות הטובות עוצים בבקעה ובהר. אחרי זה יש ארץ חטאה ושעורה, עם זה לומדים את כל ברכת המזון. ואחר כך בהמשך הפרשה, יותר בפירוט,
כי הארץ אשר אתה בא שם לירשתה לא כארץ מצרים אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקיטה ברגלך כגן הירק.
והארץ אשר אתם עוברים שם לירשתה, ארץ שרים ובקעות,
דורש אותה תמיד, זה דורש אותה, פסיק.
איך צריך לקרוא את זה?
דורש אותה תמיד.
עיני אדוני אלוהיך בא מראשית שנה ועד אחרית שנה זה אפשרות אחת, או ארץ אשר השם לך דורש אותה,
נקודה.
תמיד עיני השם לך בא.
אני חושב שהאפשרות הראשונה, אין פה טעמים.
כל פנים,
פעמיים תיאור מאוד מאוד משמעותי לסיפור של הגשמים. אז קודם כל, של המעיינות.
נכון,
ערים מובקעות, אם טהר השמים תשתה מים,
וזה לא כמו ארץ מצרים.
אז קודם כל אני רוצה להגיד שזה מאוד מאוד מתאים לתקופה בשנה.
זאת אומרת, ממש רואים איך בארץ ישראל הפרשות מתאימות לחיים.
קוראים את הפרשות האלו של ארץ ערים מובקעות וכולי, בזמן שבדרך כלל מטיילים בצפון, עכשיו חזרנו חמישה ימים, אתה רואה את כל הנחלים זורמים,
הגשם האחרון ירד פה קצת אחרי פסח,
והמים זורמים זה קצת כמו איזה פלא כזה לא ירד גשם והמים זורמים
אז זה ממש במושב יונתן ברמות הגולן אז הפסוק הזה זה הפסוק שנמצא על הפרוכת
כי השם אלוהיך מביאכל ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות התאומות שימה בקעה ובר זה נמצא על הפרוכת שלהם בארון הקודש זה מרתק
אבל
אני רוצה רגע לנסות לשאול ברמת עבודת הנפש שלנו מה כל כך
משמעותי וחשוב לנו
בידיעה שראשי רבנו חוזר עליה כאן פעמיים שארץ ישראל היא ארץ גשמים ומעיינות ותהומות ואיך עם זה הדרך. מה הסיפור הגדול? עכשיו
אני רוצה להגיד שתראה את פסוק יב מיד אחר כך כבר זורקים אותנו חזק מאוד לאלול ולראש השנה.
נקרא את הפסוקים עוד פעם.
והארץ שאתם עוברים שם לרשתה ארץ ערים ובקעות
למטר השמיים תשתה מים ארץ אשר אדוני אלוהיך דורש אותה תמיד עיני השם אלוהיך הבים
שנה וחצי שנה ומזה הגמרא דורשת את תפילת ראש השנה שצריך לבוא ראשים לפני השם יתברך. כתוב כל שנה שהיא ראשה בתחילתה מתעשרת בסופה. כלומר כל שנה שאדם מגיע בראש השנה או מגיע באיזה מין רשות רעש כמו אני מגיע לבקש מתנת חינם אז השנה מתעשרת בסופה.
זה אומר שכל האירוע של הגשמים וההבנה שאנחנו נמצאים במקום של גשמים הוא בעצם קשור קשר משמעותי
לשנה החדשה שתגיע לכל הנוכחות שלנו כאן בארץ ישראל
ולראש השנה ולתפילות אז יש דבר אחד שהוא ידוע בפני עצמו הוא מפורסם
נחזור עליו למרות שהוא מפורסם אבל אני גם אומר אותו כאן וזה העובדה שארץ ישראל
באמת ארץ ישראל
מאמנת אצלנו בראש את התנועה הזאת
פרעה אני אסביר פרעה זה אותיות העורף זאת אומרת פרעה העורף תפוס הוא לא מזיז את הראש
הוא רק מסרב כל הזמן הוא לא אין לו את ההבטה הזאת למעלה להבין שיש אלוהים
פרעה, המציאות הכלכלית במצרים היא מציאות סגורה,
מציאות מהודקת, מציאות דטרמיניסטית. הנילוס תמיד עולה ותמיד יורד, באותם עונות ובאותם זמנים.
עכשיו עושים את זה קצת בלאגן, אתה מכיר? עכשיו עושים...
אתיופיה בונה סכר על הנילוס, ומצרים רוצה לעטות את הנילוס, יש שם איזה אירוע שלם, אבל בגדול הנילוס הוא זורם, מתחיל מאתיופיה, נדמה לי, מהערים הגבוהים, עובר דרך סודן,
מתפצל לשתיים, לכחול וללבן, מגיע עד מצרים, משפח לים התיכון.
קבוע.
אז הוא לא... מי יש שם אשר יש מה בקולו?
בארץ ישראל התנועה הבסיסית
של החקלאי, עוד לפני ימי התחזיות וכן הלאה, גם, ואפילו גם היום, זה,
גשם, יהיה גשם, לא יהיה גשם, אתה כל הזמן מסתכל למעלה.
והתנועה הזאת, הרמת הראש, הזקיפה,
זקיפת הראש למעלה, היא תנועה של אמונה, היא תנועה של תפילה.
ארץ ישראל היא ארץ תפילה.
אני רק אגיד שמבחינה גיאוגרפית
באמת ארץ ישראל גם ממוקמת בכזה מקום.
כלומר, ישנם מקומות בעולם מקו רוחב מסוים,
צפונה ממנו,
שהם מקומות שמוגדרים כמקומות משופעים במים.
אין בעיה של מים.
זה גשמים, יורדים גשמים, שלגים, גשמים, אבל אין בעיה של מים.
טורקיה,
מי טורקיה נגיד? ודאי זה ככה סוריה כבר, טורקיה, לבנון,
אפילו לבנון נמצאת שם כבר.
שלגים,
יש ארצות שהמים בחינם, בקנדה.
המים לא עולים כסף.
בכל זאת מה שאתה רוצה, יש אין סוף מים, זה לא מצרך בכלל.
יש מקומות מקו רוחב דרומי מסוים ומטה, שזה מדבר בהגדרה.
זהו, לא ירד שם גשם גם לא זה.
כל מצרים כבר נמצאת לגמרי שם.
ארץ ישראל נמצאת מבחינת המיקום הגיאוגרפי שלה בדיוק בקו הטעות הסטטיסטית
בין קו הבצורת לבין קו ה...
לבין הקו שיורד ממנו גשם. קו הבצורת זה הקו שיורדים ממנו פחות מ-200 מילימטר גשם בשנה.
וארץ צער נמצאת, כלומר היא יכולה להיות כולה בתוך קו הבצורת.
כי אתה יודע, הטעות הסטטיסטית היא יכולה,
זה יכול לזוז 100 קילומטר צפונה, 100 קילומטר דרומה, זה כאילו ככה, אנחנו בדיוק נמצאים על הנדנד הזה,
שיכולה להיות שנה מאוד מאוד גשומה
בכל ארץ ישראל.
יכולה להיות שנה כמו החורף שעבר, שהיה פחות מהממוצע בצפון,
והרבה יותר מן הממוצע בדרום, זה יכול להיות, בצפון ככה זה היה.
לא ירדה יותר כמות גשם בדרום אבל היה הרבה יותר מן הממוצע בחלק מהמקומות ירד בדרום פי שלוש
מהכמות השנתית ויותר ובצפון ברוב המקומות היה שנה שעברה 90% משהו כזה.
אז ארץ ישראל נמצאת על איזה מין גרף כזה מבחינה מטאורולוגית
שיכולה להיות שנה מאוד מאוד גשומה יכולה להיות שנה מאוד שכונה יכול להיות רצף של שנים שכונות אז זה לא רק שהתפילה
היא נצרכת כאן אלא התפילה כאן מתלבשת בתכונות הטבעיות.
כלומר, התכונה הטבעית של ארץ ישראל זה שאתה לא יודע מה יהיה.
אתה לא יודע מה יהיה.
אז מה? אז תתפלל לקדוש ברוך הוא.
ולכן יש לי התנגדות עמוקה, בסיסית,
לתחזיות הרב-שנתיות.
כלומר, תחזית שאומרת לך מה יהיה בעוד חמישה ימים, זה לא...
גם היא יכולה לטעות. כי עוד פעם,
בארץ ישראל זה עניינים מאוד מאוד...
זה מספיק טעות קטנה שהגשם ירד בים,
או שהגשם ירד במצרים, או שהגשם ילך פתאום צפונה וכל זה. אבל זה לא, לא צריך הרבה. זה משב רוח פה, משב רוח שם.
אפילו התחזית של...
אבל נגיד, התחזית הרגילה אומרת לך, אוקיי, אנחנו רואים במפות הסינופטיות,
בתצפיות שבעוד שלושה ימים הולכת להגיע לכאן סערה. בסדר, אז אתה רואה.
אבל התחזיות הרב-שנתיות, הם לא רואים כלום, הם עושים מודלים.
לפי המודלים אנחנו צופים שתהיה שנה כזו או שנה אחרת. ארץ ישראל היא לא כפופה לשום מודל
כזה היא כפופה למודל הרוחני של איך אנחנו מתנהגים ומה המלצות שאנחנו מקיימים ולכן מיד אחרי הפסוק הזה ארץ אשר אדוני אליך דורשת תמיד עיני השם לך בא מראשית שנה עד אחרית שנה מגיע מה?
חידה פסוק י״ג זה ויהי אם שמעו תשמעו אל כל מצדה אשר אנחנו נמצא בביתכם שאנחנו אומרים כל יום
כל יום בקריאת שמער בשחרית בערבית אז זה כאילו אתה רוצה שיהיה גשר מצוין הנה הדרך הנה הדרך הדרך סלולה טוב
אז זה קודם כל דבר אחד וזה אומר המלבים אומרים
זה הרבה אתה בא לפרש מה שכתוב למען תאריכו ימים על האדמה לברר שגם אחרי שתירשו את הארץ לא תאריכו ימים עליה
שלא תשמרו במצוות השם
ואמר כי הארץ אשר אתה בשם על ירישתה לא כארץ מצרים היא רצה לומר כי יפלא מדוע הוציאה מארץ מצרים להכניסם לארץ ישראל ומדוע לא נתן להם את ארץ מצרים שהייתה גם כן ארץ טובה למה לקחת את כל העם ישראל להעביר אותו לזה תן להם את מצרים תן להם את אוגנדה ברוך הבא בכבוד
תן להם את מצרים תן להם את אוגנדה הכל טוב תשובה
שהייתה גם כנראית טובה, והמצרים התחייבו עונש על שעבדו ועינו אותם, והאמין היושר,
שישמין את מצרים וייתן לישראל את ארצם. שמעתם את זה? אפליקציה מדהימה?
כן?
איזה כיף רואים, זה היה שווה כל הזמן.
אה?
אז מצוין, ניתן את מצרים, כמו ממש מזכיר את הצעת אוגנדה של הרצל.
ועל זה משיב שלכן יצאתם מארץ מצרים,
כי שמצרים שותה מים מן הנילוס שעולה ומשקה את הארץ פעם אחת בשנה,
ואינה צריכה למטר השמיים.
שהמטר הוא השגחי ויורד בהשגחת השם הפרטית.
האמת, זו גם חוויה בסיסית, אתה מראים את העיניים,
יורדים חיים, כי מים זה חיים,
מהשמיים. אתה מסתכל ככה, אתה רואה? אז תנסו לתאר אצלכם ארץ שבה החיים לא יורדים מהשמיים, החיים רק מהארץ.
כבר מגדיר את ה..., אם אתה מסתכל ואתה רואה שחוויית החיים שלך היא שיורדים חיים מהשמיים אז לא רק מים יורדים מהשמיים גם תורה מגיעה מהשמיים גם ערכים מגיעים מהשמיים זה נצח אבל אם אתה כל היום מסתכל למטה אז כל עולם הערכים שלך הוא עולם ארצי בלבד אז החוויה הקיומית של האדם בארץ ישראל הגדרת ארץ ישראל כארץ ששותה מגשמים זה בעצם הגדרת ארץ ישראל כארץ אמונה כארץ שמחוברת להשם יתברך תראו זה כל כך חשוב כי כי אדם יכול להגיד אוקיי זה כמו אתם מכירים
ברומא היו אומרים תנו לאלוהים אשר לאלוהים ולקיסר אשר לקיסר תעשה מה שאתה רוצה שישה ימים יום ראשון תבוא לכנסייה
תתוודה תעשה מה שאתה רוצה כדי שתוכל להמשיך לחגוג
תנתק בין התורה לבין החיים בארץ ישראל כל העניין זה שהתורה משתלבת עם החיים
שזה הולך בדיוק ביחד אז לא מספיק להגיד אוקיי תאמין תאמין תאמין והחקלאות עצמה היא חקלאות מאמינה
עצם הרמת המבט לשמיים הוא עצמו שם את האדם במקום שהוא מבין שיורדים דברים מן השמיים ובמצרים אתה כמובן מסתכל לארץ
המטר הוא השגחי ויורד בהשגחת השם הפרטית וארץ שחיותה מן המטר
כולם צריכים בכל עת ועת לרחמי שמיים שייתן להם מטר בעיתו
בסדר?
אני רק אתן לכם דוגמה קטנה האמת זה תחום שאני קצת אוהב כל המטאורולוגיה וכל זה
אני לא מכיר, קצת למה
העמקתי בו קצת, לדוגמה, תכף דוגמה, בסדר?
איפה יורד יותר גשם?
במישור החוף
או בהר?
ירושלים.
במישור החוף או בתל אביב או בירושלים, בקיצור.
אומר רואים ירושלים.
לכאורה מישור החוף,
חיפה ועוד, זה שמה, זה על הים.
זה מאוד מאוד תלוי.
במה זה תלוי?
זה תלוי ברוחות.
אם מגיעים עננים ואין רוחות חזקות,
העננים נעצרים על מישור החוף, שהופכים שם את הכל, לאשקלון, בתל אביב, יכולים להיות
יתרות עוז.
אבל אם יש רוחות,
אז העננים מגיעים, הם לא מספיק הם יורדים הרבה גשם, והם נעים מזרחה,
ואז כשהם מגיעים להר, הם צריכים לטפס את ההר, הם צריכים לטפס לירושלים, כשהם מגיעים להר הם מאיטים בעצם,
הרוח כאילו מתקשה יותר לדחוף אותם,
וההר גם כאילו שובר אותם, ואז הם נעצרים על ה... אז אפילו אתה יכול לראות כל מיני מערכות שיש המון המון גשם בתל אביב,
ופתאום מערכות שיש יורד המון גשם בירושלים. איך זה יכול להיות? הוא אומר, מאיפה הגיע גשם לירושלים? הוא צריך לעבור בדרך דרך תל אביב.
תלוי ברוחות. אז אם אתה חקלאי בירושלים, אתה צריך להתפלל לא רק לגשם, שגם יהיו רוחות שיביאו את העניינים עד אליי,
כי אם לא יהיו מספיק רוחות זה יעצר בתל אביב. מה זה עוזר מתל אביב עכשיו?
הכל לא חוזר לים, אני צריך את זה פה אצלי.
ובירושלים אתה מיד מרגיש,
בירושלים, מי שקצת מכיר את המעיינות של ירושלים,
היינו השבוע בצפון,
קיילנו בארץ נחלי מים, מעיינות פתאומות, אז אתה רואה, היינו בכל מיני מקומות. רואים ששנה שעברה היה חורף חלש בצפון,
הזרימה הרבה יותר חלשה,
שזה מקום בירדן שתמיד אנחנו
עפים שם, וזרימה כזו יותר בנחת, וגם במקום ש... מה?
אז רק רואים את זה גם שם, אה?
ועכשיו, כן, כן, אז רואים שאתה ממש מרגיש את זה, בירושלים, בצרפון, אתה יכול להרגיש את זה, אז לכן,
אז איך הוא אומר, המטר הוא עניין השגיחי,
אבל מצרים,
שותה מן הנער, אין יושביהם מצפים לרחמי שמיים,
שכיוון שהשקעה את הנער, את הארץ פעם אחת, וזה קורה תמיד, אז תיתן הארץ את יבולה בטבע.
וזה שכתוב, שהארץ אשר אתה בא, שם הוא לרשתה, לא כארץ מצרים,
היא אשר הטעם שהצטטה משם,
ולא נותן לכם את ארץ מצרים,
מפני אשר תזרע את זרעך והשקיטה ברגליך כי גנה ירק ואין צריך למטר אשר הוא השגחי. כלומר תחליט באיזה ארץ אתה רוצה לחיות.
אתה רוצה לחיות בארץ של רגליים או בארץ של ראש
ושל לב?
מצרים זו ארץ של רגליים. השקיטה ברגליך כי גנה ירק. ארץ ישראל היא ארץ של אתה מרים את המבט. אז זה טעם שכולם מכירים ומפורסם. בכל אופן חזרנו עליו שבארץ ישראל זה בעצם אתה צריך תפילה.
אני רוצה להביא עוד
שלושה טעמים שקשורים מאוד מאוד להכנה לקרות ראש השנה, כי כמו שאמרנו אתם יודעים ששבוע הבא יהיה כף אב, כף אב זה 40 יום לפני ראש השנה.
40 יום קודם הולדת הבלד יוצאת כבר בת קול.
40 יום לפני ראש השנה כבר אפשר לשמוע את הבת קול של ראש השנה בכף באב.
זה תאריך חביב עליי כי זה גם מההולדת שלי על כף באב.
אז בואו נביא עוד שניים או שלושה טעמים לדבר הזה למעלה של ארץ ישראל
כארץ של גשמים.
מוכנים?
יאללה.
אחרי זה נראה פה את השפת אמת קצת.
בואו נראה, המדרש אומר את זה.
המדרש אומר את זה.
כתיב כי הארץ אשר אתה בשמה לי רישתה לו כארץ מצרים,
לא כארץ מצרים היא. הרי זה הפסוק נאמר לישראל בשעה שיצאו ממצרים.
שהיו אומרים
שמא לא נכנוס לארץ יפה כזאת.
אתה מוציא אותנו מארץ מצרים הקדוש ברוך הוא,
לאן תביא אותנו?
אולי תביא אותנו לארץ פחות טובה.
אמר להם המקום, לא כארץ מצרימי,
מגיד שארץ ישראל משובחת ממנה. הופה, רגע, רגע, רגע. זה אתגר.
אני מבין שארץ ישראל היא
יכולה להיות כמו מצרים, אבל היא יותר משובחת ממצרים. הרי במצרים, כמו שאמרנו, יש מים בלי הגבלה.
קנדה, מצרים.
אין בעיה של מים, אין מגבלה בכלל.
הנילוס הוא נער עצום, מהנערות הגדולים בעולם.
הוא זורם ללא הפסק.
ניזון, אתם יודעים שהנילוס ניזון מאתיופיה,
מרכז אפריקה שם יורדים גשמים לא במילימטרים יורדים גשמים במטרים אנחנו פה מודדים בארץ מילימטרים 700 מילימטר 800 מילימטר 900 זה הרבה אלף מילימטר בחרמון יורדים אלף מילימטר שם מודדים את זה במטרים זה זה כבר נהיה טרופי שם
מה אתה יכול אז נגיש יש כאן מים בארץ ישראל אבל יותר טוב ממצרים יותר טוב ממצרים פעמיים
גם גיאוגרפית
אבל גם אנושית נפשית בסדר מאוד מאוד חשוב
בואו נבין את זה.
תראו,
כשהסיפור של המים הוא מרכיב אחד בתוך מכלול דברים.
כלומר, גם אם יש לך איזה משאב מאוד מאוד משמעותי,
אבל אין לך איך להשתמש בו,
או אין לך איך להוביל אותו,
או אין לך איך לנצל אותו,
אז המשאב הזה הוא מוגבל.
אז זה נכון שבמצרים יש הרבה מאוד מים,
אבל כדי להביא את המים האלה, להוביל אותם למקום שאתה רוצה להשקוע, מה אתה צריך לעשות?
תעלות עבודה קשה א' עבודה קשה ב' תעלות ג' אם אתה בנוי על תעלות אז בעצם אומר שאתה לא יכול לגדל איפה
אתה לא יכול לגדל בגובה
אתה חייב לגדל
בפלטו. עכשיו מצרים היא לא ארץ שיש בה יותר מדי
ערים וחטא על זה הדרך אבל
הגדרת החקלאות המצרית היא חקלאות
שטוחה באזור נמוך ממילא יש שם רק ירקות.
איך מצרים נקראת?
גן ירק.
נכון, קראנו, כגן הירק. גן ירק.
טוב, ירק הזה חשוב.
מה עם פירות?
מה עם מגוון פירות?
מה עם חיטה?
אי אפשר לגדל חיטה,
קשה מאוד לגדל חיטה במצרים.
בסדר, נכון שיוסף מגדל, אבל זה הכל,
אולי זה גם מסביר טיפה את הרעב במי יוסף, כי חיטה, איזה חקלאות זאת?
בעל או שלכים. אתה משקה חיטה או שאתה בנוי על הגשם?
אי אפשר להשקוט חיטה, ראיתם את שדות החיטה, זה שדות עצומים,
אתה לא יכול להשקוט את זה.
אתה יכול להשקוט שדה זה, אבל שדה חיטה איך תשקה אותו? זה עצום בגודל שלו.
הסינים מגדלים אורז בתוך שדות מוצפים במים,
אבל אתה לא יכול להשקוט שדות חיטה. שדות חיטה בנויים על גשם, זה מה שהם בנויים.
אז אולי זה גם מסביר למה היה מעט חיטה במצרים, כי אתה לא יכול לגדל כמויות, ויוסף הוא המשביר, וצריך לאסוף שבע שנים.
ברגע שאנחנו מדברים על ארץ שמושקת על ידי גשם,
זה אומר שכל תוואי שטח ניתן לגדל בו. אם יורדת בו מספיק כמות גשם, אני יכול גם לגדל חקלאות על ההר, אני לא צריך להביא את המים,
אני לא צריך לסחוב אותם, אני לא צריך לשבור את הגב ולהעלות את המים למעלה, קשה מאוד לעלות מים למעלה.
אני נוטע,
מה זה, יושב במיטה, הגמרא אומרת זה מסכת הענית,
חקלאי יושב במיטה, הקדוש ברוך הוא משקה.
והפיזור, אתם יודעים, בהשקיה תמיד צריך שיהיה גם פיזור טוב.
אתה משקיע יותר מדי במקום אחד, הצמח מקבל מים, נחנק מרוב מים וכל זה.
פיזור מושלם,
טיפות יורדות,
וגם הרבה פעמים התזמון,
פעם ביומיים גשם, פעם ביומיים גשם, בלילות שבת גשם, הכל ככה, פיזור מושלם. כדי ליצור פיזור של השקיה, כמו בגשם, צריך מיליון ממטרות שמחולקות בדיוק לפי איזה,
פה הקדוש ברוך הוא מחסן לך את הכל. זה מאפשר גידול, קודם כל זה מאפשר ניצול הרבה יותר טוב של השטח.
הוא מאפשר גידול בכל מיני, מה?
בכל מיני,
ממילא אתה יכול לגדל בארץ ישראל גם ענבים,
גם רימונים, גם דובדבנים, גם נשירים, גם תפוחים, פירות שזקוקים לקור,
כדי שיהיה להם, אפרסקים זקוקים לקור, הם חייבים מכת קור בחורף,
כדי שהפרח יתחיל לזוז.
קור אתה מגדל גבוה.
איך תשקיע? איך תביא מים גבוה?
אל תדאג, הקדוש ברוך הוא יביא לך מים.
אז ארץ ישראל משובחת ממצרים,
אמנם היא תלויה בתפילה, כאילו הקדוש ברוך הוא אומר לנו ככה, תדעו לכם, אתם תלויים בתפילה, אבל אם תתפללו
ותשמעו בקולי, יהיה לכם הכי טוב בעולם. לא יהיה יותר טוב מהטוב שלכם.
כלומר, יש כאן איזה אתגר, אבל תדעו לכם, הקדוש ברוך הוא, אני דורש את הארץ הזאת.
אם, והיה עם שמוע תשמעו בקול מצוותיי,
אם תלכו בכל זה, אז הטוב שיכול לצאת מהארץ כאן הוא עצום.
עכשיו, החוויה הזאת, שאתה יושב,
החקלאי יושב בביתו,
הוא שומע את הגשם יורד,
הוא אומר, הקדוש ברוך הוא, תודה, אתה וואי, איזה מקסים,
אפשר את הענן טיפה ימינה, מצוין, תודה רבה, זה בול, רגע, אפשר?
היא חוויה של שותפות,
שותפות, אנחנו נראה את זה בהמשך, השפת אמת אומר, אתה זורע, החקלאי עדיין צריך לזרוע, אם לא תזרע, לא יקרה כלום,
והקדוש ברוך הוא אומר, אוקיי, גמרת לזרוע, תן לי קצת,
תן לי, אני לוקח,
משקיע לך, מסדר לך וזה, איך תקצור.
חוויה מאוד מאוד מתוקה, בסדר?
הנה, הוא אומר את זה כאן, השפת אמת.
בפסוק,
כי הארץ אשר אתם באים שם,
לא כארץ מצרים אשר תזרע את זרעך, וקשה, הזריעה צריך.
הפסוק אומר,
הארץ שאתה מגיע לשם,
היא לא כמו ארץ מצרים, שצריך לזרוע את זרעך. רגע, לא, גם בארץ ישראל צריך לזרוע,
נכון?
כלום לא גדל אם אתה לא זורע, אז מה הוא רוצה להגיד?
וקשה, הרי זריעה צריך.
והבה לימי מראה כאשר השקיטה ברגליך.
רק תתן לנו את ההבדל רק ברמת ההשקעה. צריך לזרוע גם בארץ ישראל וגם במצרים.
במצרים צריך גם להשקות.
ממילא ההשקעה היא מוגבלת, צריך למתוח תעלות.
בארץ ישראל אתה לא צריך להשקות.
אז למה הכתוב מציין שההבדל הוא גם בזריעה?
יש לומר הכוונה על פי מה שכתוב ארץ אשר השם אלוהיך דורש אותה.
הקב' דורש את הארץ. מה הכוונה לדרוש?
יש שני פירושים.
פירוש אחד, to demand.
הוא דורש מאיתנו.
יש פה חיים, בארץ ישראל,
שכדי לחיות בהם צריך לעמוד בדרישות מסוימות.
באמונה, במעשים טובים, בתפילה. אחרת הארץ מגיבה, אחרת הארץ בועטת.
יש קשר.
אתם יודעים ש... אולי נגיד את זה גם כן,
שמעתי חבר טוב מדוד הלל.
תראו שבפרשת בראשית, כל פעם שהאדם חוטא,
הקב'ה מקלל את מי?
את האדמה.
כל פעם שהאדם חוטא, הקללה היא לא על האדמה,
ואתה, כשהאדם הראשון חוטא אז כתוב ארורה האדמה בעבורך וקוץ ודרדרת, נכון? בגללת אפיך תאכל לחם וקוץ ודרדרת, צמיח לך. אחר כך אצל קין ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה, נכון? אחר כך אצל נוח כי השחית כל בשר בדרכו העם ואימך את כל היקום על פני האדמה. הכל כאילו האדמה חוטפת. למה?
כי יש איזה סינרגיה, איזו התאמה בין האדם לבין האדמה. זה הולך ביחד. אם האדם משחית את דרכו, גם האדמה סובלת, בסדר?
אחר כך את המבול, הקדוש ברוך הוא מנתק את האירוע הזה.
הוא אומר מספיק, די.
לא אוסיף עוד
להכות את האדמה בעבור האדם.
זהו, מספיק.
המציאות תתנהל
על עוד כל ימי הארץ, זרע וחורף וקיץ ויום וחורף וקור וחום,
ויום ולילה לא ישבותו, המציאות תתנהל, והאדם, אני אטפל באדם.
הוא כאילו מנתק את הקשר בין האדם לבין המקום בו הוא חי. לא אוסיף עוד להכות את האדמה בעבור האדם. ככה
יש לזה רק חריג אחד.
מהו החריג?
ארץ ישראל.
על ארץ ישראל כתוב ביחזקאל
שהמבול לא היה בארץ ישראל. יש פסוק ביחזקאל שאומר,
את ארץ לא מטוהרה, לא גושמה ביום זעם.
ארץ ישראל, ארץ, כאילו, כל העולם עבר טהרה במבול,
ארץ ישראל לא הייתה צריכה את הטהרה הזאת, היא לא גושמה ביום זעם.
על ארץ ישראל לא היה מבול. מה זה בעצם אומר?
שהקשר הזה, הסינרגי, הקשר המוחלט בין מעשה האדם לבין תגובת הארץ,
שלא מתקיים בכל העולם,
יש מדינות, מה זה רשעיות?
שיש להן כזה שפע שאתה אומר, בוא נאמר, מגיע להן.
נכון?
מדינות כאלה,
יש להן, נהגים בצורה מזעזעת, ויש להן שפע של מים, או נפט, או כל מיני, לא יודע, מה?
כל מיני...
טוב, זה ככה.
ארץ ישראל זה עדיין הולך ביחד.
זה הולך ביחד.
ארץ ישראל
זה הקשר הקיים בין מעשה אדם לבין תגובת הארץ.
כאילו אנחנו עוד שייכים לאירוע מלפני המבול.
אז זה דבר מדהים, כן?
האדמה...
יפה. אז אומר השפת אמת.
רוצה להגיד משהו? רועי, עשית כזה.
ויש לומר רק מנפי, מה שכתוב, ארץ אשר אלוהו דורש אלוהו, אמרו חזל,
הלא כל הארצו דורש השם,
רק בזכות שדורש אותה, כולם נדרשות.
המלך מגיע לבקר, כיוון שהוא כבר הגיע לבקר מישהו אחד, הוא כבר אומר, טוב, אז בואו נבקר עוד כמה אנשים.
אז הקדוש ברוך הוא דורש את ארץ ישראל. אז אמרנו שלחיות בארץ ישראל זה שתי פירושים, נכון? סליחה, זה...
אחד זה to demand, לדרוש,
והפירוש שני זה לדרוש זה לחפש, כמו דרשתי קרבתך, כמו את האיל דרוש דרש משה והנה שורף.
הקדוש ברוך הוא גם, זה גם דרישות כדי לחיות בארץ ישראל, אבל גם הוא מחפש.
אנחנו מחפש את הקשר איתנו כאן בארץ ישראל.
אז לכן הארץ הזאת משובחת, למה?
אומר על שפת אמת, ועין שניתן לבני ישראל מחלת השם,
שהיא הקרובה אליו יתברך. וזה למטר השמיים תשתה מים,
ואחר כך ממנה נשפט לשאר הארצות וכולם תלויים בה.
וזה שכתוב שאינה ארץ פרטית אשר תזרע זרעך.
במצרים, אדם זורע את הזרע שלו,
כדי שיהיה לו,
מה לעשות,
לא.
רק היא כוללת כל השפע הבא משמיים,
ובני ישראל במעשיהם הטובים מושכים הברכה לעולם. מה שאנחנו זורעים בארץ ישראל זה זריעה לכל העולם, זה כדי להעביר שפע לכל העולם.
וזה עניין פרשת ועייניים שמוע,
קבלת עול מצוות, היינו תיקון כל המעשים לדבקם בשורשם על ידי התרייג מצוות.
כן, זה בעצם פרשת ועייניים שמוע שמגיעה מיד אחרי הציווי על הגשם, אומרת
יורד עליכם שפע כדי שתקבלו אותו ודרככם הוא יעבור לכל העולם כולו.
איך תתקנו אותו?
תקשרו כל דבר אל השורש.
כל דבר אל השורש, הכוונה למה הוא בא, מה התכלית שלו, מה הייעוד שלו,
למה קיבלתי חיים,
מה אני אמור לעשות עם החיים האלה, לשאול את השאלות האלו, בסדר?
זה שאמרו חז״ל,
ועשתה דגניך,
הנהג בהם מנהג דרך ארץ.
כן? יש מחלוקת ידועה במסכת ברכות בין רבי ישמעאל לבין רבי שמעון בר יוחאי.
רבי ישמעאל אומר, עשתה דגניך, מנהג דרך ארץ בשעת
חקלאות חקלאות בשעת זה, ורבי ישמעאל אומר, לא, מה פתאום, לימדו תורה, מה הכל הסתדר.
אז הגמרא אומרת,
הרבה עשו כרשבי ולא עלתה בידם, וכרבי ישמעאל ועלתה בידם.
היינו,
שהגם שמעלת רשבי מאוד נעלה,
מבחינת התורה ודור המדבר,
אבל אנחנו מה?
נכנסים לארץ ישראל.
כאילו, רשבי זה התורה,
זה הקשר לקדוש ברוך הוא, אבל זה מחוץ לחיים,
זה במערה.
ורבי ישמעאל אומר, אפשר להשיג את זה בחיים עצמם.
אבל בחינת ארץ ישראל הוא תיקון המעשים.
בחינת המצוות. כלומר, קח את המעשים, את הפרנסה, את העבודה, את הכול, ותחבר אותם אל השורש.
וכתיב עם שמוע תשמעו, נר מצווה ותורה אור.
ויש בכוח בני ישראל,
כשמקיימים את המצוות כראוי,
הם מעוררים את השורש למעלה ומתמלאים במצוות באור התורה,
ויכולים לשמוע מכל מצווה דבר השם.
וזה שמוע תשמעו, שמיעה כפולה.
שמיעה אחת זה על המצוות שכתובות בתורה. שמיעה שנייה זה על המציאות שקורית בחיים. איך מכל דבר בחיים אני יכול להפוך אותו למה? לצינור
לקיום דבר השם.
במדרש עושה מצווה כאילו מדיק נר אחד יתנה השם.
כנ״ל שעל ידי המצווה מדיק כנראה מצווה באור התורה.
אז אני רגע מסכם את המדרגה השנייה. המדרגה הראשונה בארץ ישראל
זה להתרגל לתפילה. המדרגה השנייה זה שבח הארץ.
בעצם יורד גשם, יש כאן פיזור,
וזה יוצר שותפות בינינו לבין השם יתברך, אנחנו זורעים והוא מגדל והשותפות הזאת נצרכת כי דרך השותפות הזאת כאן בארץ ישראל שכמו שאמרנו כאן יש כאן איזה אירוע שממשיך עוד מלפני המבול של קשר מהותי בין מעשה האדם לבין המציאות שמגיבה לו דרך האירוע הזה יורד שפע לכל העולם כולו, כל העולם כולו חווה את חוויית האמונה דרך העובדה שעם ישראל מגיע, אתם יודעים שזה נוהג גם היום רק שתדעו,
אני שואל לכם זה לא רק דברים של הגופה,
מאז שעם ישראל חזר לארץ ישראל מתחילת התנועה הציונית קו הבצורת ירד במאה קילומטר קו הבצורת עבר באזור
לפני מאה שנה בערך עבר בקיבוץ באזור באר טוביה קרית מלאכי משם היה פחות מ-200 מילימטר גשם היום קו הבצורת עובר באזור קיבוץ גבולות
כן כלומר ממש ירד כמעט מאה קילומטר דרומה יורד יותר גשם בארץ ישראל
יש יותר שפע מקומות שהיו שוממים לחלוטין מתארים אותם פה בתור מקומות אסון
מרק טוויין היה פה בארץ ותיאר פה פורחים ובצורה בלתי רגילה
זה קורה עם ישראל וגם מקומות שעזבנו אנחנו גרנו בגוש קטיף עכשיו זה הימים של הגירוש בדיוק מנצרים זה ט' אב
אז באו כל הזה נסו גדל שם בחממות הכל קרס להם אמרו טוב בוא נעשה מזה לולים קיבלו שפעת העופות
איפה שעם ישראל עוזב נהיה שומם איפה שהוא חוזר נהיה פורח
קורה גם היום.
וכל העולם מסתכל ומובנה בדבר הזה, ורואה את הקשר בין דבר השם לבין המציאות. שזה לא שני דברים נפרדים. תחכה איך שאתה רוצה,
תגיע פעמיים ביום להתפלל באיזה מסגד.
או חמש פעמים ביום, או לא יודע מה.
או פעם בשבוע.
לא, החיים ודבר השם הם מחוברים.
אז זה הדבר השני.
לפגוש את השם ולהתברך בחיים עצמם.
זה המשמעות של
ללכות בתוך ארץ ישראל, שהיא מוגדרת כארץ הגשם.
מוגדרת כארץ שהקדוש ברוך הוא משקה אותה.
הוא באמת חידוש גדול.
אני חושב,
אני חוזר איתכם רגע
לאברהם ולוט.
כשאברהם ולוט,
אנחנו כל הזמן מדברים על הסיבה השלישית למעלת ארץ ישראל יותר על מצרים בתור ארץ גשם ולא בתור ארץ השקיית נילוס.
אמרנו, אמרנו מעלה אחת זה התפילה.
מעלה שנייה זה היכולת
לגדל גידולים בכל מיני כיוונים, בכל, לנצל הרבה יותר את הארץ ממנו הרבה יותר מגוון,
הרבה יותר שלם, הרבה יותר צבעוני.
ממילא הקשר בין הארץ לבין המעשים הוא
הרבה יותר מובהק. עכשיו הדבר השלישי.
כשאברהם אבינו נפרד מילות,
אז הוא אומר לו, תשמע, תבחר מה שאתה רוצה.
הלא כל הארץ לפניך יפלד מעלי,
עם השמאל וימינה, ועם הימין והשמאלה.
וישא לו את עיניו.
וירא את כל כיכר הירדן,
כי כולם אשקה
לפני שחט אדוני את סדום ועמורה,
כגן אדוני כארץ מצרים בו אחת סוהר.
אתם מבינים מה כתוב כאן?
מה כתוב?
לא, לא היה אפילו גשם אחד.
רבותיי,
שימו לב מה כתוב כאן.
כל האזור שאנחנו מכירים היום של ים המלח,
העצום בגודלו ים המלח הוא ים עצום.
הוא לא היה ים המלח.
איזה ים הוא היה?
ים של מים מתוקים.
הוא נהיה ים המלח אחרי שהקדוש ברוך הוא הפך את סדום בית עמורה.
אז עכשיו אתם מנסים לדמיין איך זה נראה החבל ארץ הזה
לפני שזה ים המלח. מה יש שם?
כמות מים
בלתי מוגבלת,
אזור שאין בו הרבה גשמים, הוא מקבל את הגשמים שלו מהגשמים שיורדים באזור הרי ירושלים,
באזור ארנון ומואב,
וכל הגשמים שיורדים בצפון ונשפכים לכנרת וזורמים בירדן, אין סכר דגניה, אין שום דבר,
בסדר? אז יש לך אזור עם חום, חום זה טוב מאוד,
לירקות, לפירות, הם צריכים חום.
שפע מים בלתי מוגבל, שכל השנה זורם, בלי שום תנאי,
אוקיי?
את מי אתה יכול לשכוח שם בקלות?
הקדוש ברוך הוא. עכשיו זה כתוב בפסוק, כי כתוב ככה
הפסוק הבא ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן ויישא לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו.
כל מי שהיה כאן ניווט קצת.
אברהם ולוט יושבים כרגע איפה הם נמצאים כרגע בסיטואציה על ההר באזור בית אל
לאן לוט מסתכל?
לאיזה כיוון?
לאיזה כיוון? מזרח.
אז איך צריך להיות כתוב בפסוק ויישא לוט?
קדם זה מזרח איך צריך להיות כתוב ויישא לוט?
לקדם.
לקדם.
מה כתוב? ויישא לוט?
בפסוק יא, ויבחר ללוט את כל גירדן ויישא לוט?
מקדם.
זו טעות.
צריך להיות כתוב ויישא לוט למזרח.
לא, אם אני אומר ויישא לוט ממזרח, הכוונה נוסעה ממזרח למערב. זה בדיוק הפוך, הכיוון ההפוך.
נכון?
אתה מסכים?
מה אומר רשי פה במקום?
ויישא לוט מקדם זה לא תיאור של מסע גיאוגרפי, זה תיאור של מסע נפשי.
הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי, לא באברהם ולא באלוהם.
לא רוצה את האלוהים של אברהם, לא רוצה את האמונה,
תן לי מקום עם שפע בלתי מוגבל שאני לא צריך לקפוא חשבון לאף אחד.
בסדר? הוא נסע לקדם גיאוגרפית, אבל הוא נסע מקדם נפשית. הוא אומר, לא רוצה את הקדמונו של עולם הזה.
אברהם עם כל האמונה שלו, בסדר?
לאן לוט נוסע? לסדום ועמורה.
יפה.
עכשיו, אני חוזר רגע לפסוק הקודם.
הפסוק הקודם כתוב ככה,
ויישא לא תתנה ואייר את כל קרי הירדן כי כולם אשקה
לפני, לפני שכרת אדוני את סדום ואת עמורה, זה כאילו בסוגריים, איך זה משקה? הרי זה ים המלח, לא, לא. לפני,
לפני כל הבלאגן.
כגן אדוני כארץ מצרים בואכת סוהר. אז אני מבין שהאזור הזה בסדום,
שהיה, הוא מדמים אותו בעצם לדלתא של הנילוס. זה היה אותו דבר, כמו שהדלתא של הנילוס מלאה במים,
שפע, ירקות, ככה היה שם.
אבל מדמים את זה גם לעוד מקום.
מה זה גן השם?
גן עדן.
איך מתואר גן עדן בתורה?
אין בו גשם, יש בו נערות.
יש ארבעה נערות,
שפע מים, בלי גשם.
עד יעלה מן הארץ וישכב, יש ארבעה נערות, פישון, גיחון, פרת, חיזקת.
נכון.
אז המקום הזה כאן, סדום, היה מה?
היה פה גן עדן בארץ ישראל.
שפע בלי הגבלה, זה גן עדן, שפע בלי הגבלה.
קחו, אומר הקדוש ברוך הוא, אני רוצה לתת לכם, קחו, לא את רוצות להתקמצן.
היה בארץ ישראל מקום כזה ספציפי, היו עוד מקומות, אבל גם בארץ ישראל היה מקום שהוא היה כמו מצרים.
שפע בלי הגבלה.
מה קרה למקום הזה?
למה?
למה?
רבותיי,
כן, אתם אומרים את זה.
כשיש מקום
שיש בו שפע בלי הגבלה,
אבל הוא מקום ספציפי, הוא ארצי,
מה קורה?
אז בני האדם החזקים
משתלטים עליו,
והם לא מאפשרים לאחרים לבוא ולקחת,
כי יהיה להם פחות.
בסדר?
זה מה שקרה בסדום.
השתלטו שם אנשים חזקים.
ואמרו, זהו, אנחנו לא רוצים. אם יבואו לכאן עוד אנשים, זה מאוד מאוד מזכיר את הבהלה לזהב בארצות הברית. אתם זוכרים את התקופה הזאת?
בארצות הברית התחילה להסתובב שמועה שבמארב יש בה נהרות גולד. אז כולם עזבו את השדות טבק והכותנה, רצו לנהרות, התחילו שם, והכלכלה כמעט קרסה.
כי כל אחד רב על השטח שלו בנהר, והתחילו שם רציחות ויריות, ואין מספיק זהב לכולם.
מה שנשאר לנו לדורות מהדבר הזה זה לווייס.
הג'ינס,
כי בעצם היו צריכים להמציא בגד חזק שלא ייקרה בכל החיפושים, אז היהודי הזה לוי המציא את הג'ינס לווייס. זה מה שנשאר מהבעיה לזעם, בסדר?
זה מה שקרה.
כלומר, העובדה שארץ ישראל... ואז מה עשה הקדוש ברוך הוא? לקח את זה.
לקח את זה, הוא אמר, אה, הבנתי.
ככה אתם מתייחסים לשפע? לא יהיה שפע.
כפתור הזה, גופרית, שרפה כל ארצה, אין שפע.
העובדה שארץ ישראל היא ארץ של גשמים,
לא מאפשרת יצירת מוקדי כוח של חזקים שייקחו לאחרים.
גשם יורד לכולם,
הכל בסדר.
גשם יורד ושווה לכולם. אין פה איזה מקום שאתה יושב עליו. גם ההוא יש לו גשם, גם ההוא יש לו גשם, הכל, אתם יכולים... זה מפזר את העוצמות בצורה, אף פעם אין שוויון מלא, אבל זה מפזר את העוצמות בצורה פחות או יותר שוויונית.
מה שקורה כשיש לך איזה מקום שהכול נמצא שם, אז האנשים החזקים משתלטים,
בסדר?
אבל מה הפסדנו?
כי הפסדנו כביכול את גן עדן.
אז יש לרב אוריאל איתן ספר מקסים שנקרא נער יוצא מעדן.
הוא אומר שם
שזה לא לגמרי נכון. כלומר ארץ ישראל מתנהלת
חצי שנה וחצי שנה.
חצי שנה אנחנו ארץ של גשם.
אבל בקיץ אם היינו שמענו היטב בקול השם יתברך
וקיימנו את המצוות
אז החוויה בקיץ אם היה חורף מבורך היא
של,
תסתובב עכשיו בצפון,
שפע של מים,
בלי שירד גשם, לא ראית פה גשם, הגשם האחרון ירד לפני חמישה חודשים. מאיפה כל המים האלה? זורמים, לא מפסיקים לזרום, הבניאס, הירדן, זורמים, יותר, פחות, אבל זורמים, זורמים, לא נגמר.
מי שמם תדלק את זה כל הזמן?
אז יש בארץ ישראל איזו חוויה מעודנת,
מסוימת,
של כמו גן השם,
של מים בלי צורך בגשם, אבל החורף,
כלומר החורף הוא מתקופה מתוחה כזאת,
והקיץ זה מתקופה של קבלת שכר. אם היינו כמו שצריך בחורף,
אז בקיץ נוכל לקבל.
אז זו הסיבה השלישית כבר.
ארץ ישראל כארץ של גשם זאת ארץ שנותנת הזדמנות שווה לכולם
ומונעת יצירת קליקות,
חמולות שהשתלטו על מקורות שפע ולא ייתנו לאחרים ליהנות מהם כי הם רוצים רק לעצמם. זה הרסני בנפש הדבר הזה.
הגשם אומר הקדוש ברוך הוא אני רוצה לתת את השפע שלי לכולם.
אני משפיע לכולכם.
בסדר?
אתם יודעים שהדברים האלה ממש פירקו מדינות המאבקים על כל מיני בארות נפט או המאבקים על כל מיני מוקדי כוח על בארות מדינות לפעמים פירק משפחות כאן זה לא כך אז זה כבר הסיבה
זו הסיבה השלישית
אז אם כך פרשת עקב שמה אותנו מדגישה מאוד מאוד את היות ארץ ישראל ארץ של חיבור הייתי צריך להגדיר הייתי מחבר את ההגדרה היא חיבור
דבר השם עם החיים
זה לא משהו חיצוני, אתה חי את זה.
אתה חי את העובדה שהמעשים שלי משפיעים על הארץ שאני נמצא בה,
והיא מגיבה בהתאם.
והתגובה היא תגובה שמאפשרת, שנותנת גיוון, שנותנת מקום לכולם בארץ ישראל, נותנת מקום לכל סוגי הפירות וכל סוגי הירקות, גם בהרים, גם וכולי,
ונותנת גם מקום לכל סוגי בני אדם, לא רק אלה החזקים שמשתלטים, אלא כולם. ובסוף אנחנו באמת באמת
הולכים לפי דרישות השם יתברך,
אנחנו גם זוכים לטעום
טעם גן עדן בארץ ישראל,
לטעום גם את טעם המים הזורמים ללא הפסקה,
וגם בפסוק שראינו מקודם את טעמם של הפירות, שכנראה אלו יהיו הפירות שהיו בגן עדן מקדם, נכון?
בעצם הגמרא אומרת שעץ הדעת היה,
הגמרא אומרת שהוא היה חיטה,
שדעת שהוא היה חיטה,
יש דעה שהוא היה גפן,
כי אין אדם חוטא נקט רווח שטות,
יש דעה שהוא היה תאנה, כי כתוב עלי תאנה,
נכון?
ויש דעה שגם, אז כאילו רק אס אדת הוא חלק משבעת המינים וגם זית, הוא שם מנדלש, כלומר הפירות האלו שהתורה מתארת כאן הן בעצם פירות
שמתארים איך היה נראה גן עדן. גן עדן זה הגן של העדינות.
הגן שבו אנחנו נהיים יותר רגישים ויותר קשובים לדבר ה' וזה מה שקורה בארץ ישראל, שכמו שאומר אלקות שמעוני,
היא משובחת ממצרים.
שנזכה ליהנות,
הבך אומר שזו הברכה האחרונה, שהם מברכים,
ברכה אחרונה עכשיו, זו ההזדמנות, כן, לאכול הרבה פירות טובים של ארץ ישראל.
לאכול מפריה ולשבוע מטובה.
דבח אומר צריך לשבוע ממש, לאכול בכיף מפירות ארץ ישראל, לסבוע, ואז לברך
את הברכה הנפלאה הזאת לאכול מפיריה ומצביעה מטובה. ברוכים תהיו.
עבד שלום.
