רבותיי בוקר צהריים טובים אנחנו לומדים פה נפש הפרשה העניין זה עבודת הנפש ולגבות הפרשה סגור את הדלפה
וזה הניסיון שלנו לחיות עם הזמן והזמן זה פרסת השבוע שצובעת לנו את השבוע בצבע מסוים
השבוע בעזרת השם מסיימים חומש דברים במדבר סליחה
חומש במדבר מטות מסעי פרשה כפולה
נכון?
כן מטות מסעי כן
והיום אני רוצה שנלמד ביחד משהו שהוא עיקרון גדול מאוד בחסידות
יותר מה...
חשוב לי גם העיקרון אבל גם הדוגמה לפעמים אתה לומד
עיקרון והעיקרון הוא העיקר והדוגמאות לפעמים העיקרון הוא חשוב והדוגמה היא לא פחות חשובה ממנו
היא עוזרת להבין את זה
אז גם וגם בסדר?
התחלנו?
כן כן יאללה
עם ישראל יוצאים בפרשה שלנו למלחמה מלחמת נקם במדיין
שהחטיאו את עם ישראל,
משה רבנו מצווה את פנחס להוביל קרב,
לקחת אלף
לוחמים מכל מטה ולהוביל קרב נקמה.
טוב, הולכים, מנצחים, נוקמים, הורגים את בלעם בן-באור,
אז זה ממש מלחמת נקם על העצה של בלעם,
וכשהם חוזרים,
אז הם מביאים איתם רכוש, גם שלל,
ואז השלל הזה הוא בעצם טמא,
היה באיזה כלים שהוא שאל בהם טרף אז כאן אצלנו בפרשה התורה מלמדת אותנו בעצם הלכות הגאלת כלים זה בעצם לומדים את זה מכאן
גאולי כלים ויאמר אלעזר הכהן לאנשי הצבא הבאים למלחמה
זאת חוקת התורה אשר ציווה אדוני את משה וזה חוקת התורה זה אומר שיש כאן
לא רק הלכה פרטית בהלכות הגאלת כלים אלא זה עניין כללי יש פה איזה אירוע חוקת התורה זה נאמר על פרי אדמה זה נאמר גם פה יכולת להגיד שיש כאן איזה פרט
אגב הרמב״ם באמת הרמב״ם לא מביא את הלכות
הרמב״ם לא אומר שיש מצווה להגעיל כלים אין לרמב״ם מצווה כזאת הרס״ג כן אבל הרמב״ם לא הרמב״ם אומר הגלת כלים זה חלק
חלק מהלכות מאכלות אסורות אסור לאכול טרף
אסור לאכול זה אם אתה לוקח אין מצווה להגעיל כלים האחרים כן מונים אבל בתורה עצמה
אנחנו רואים שזה מנוסח בצורה כללית אנחנו ננסה להבין מה הכלליות כאן אז אומר כאן הפסוק
אך את הזהב, את הכסף, את המרכושת, את הברזל, את הביב ואת העופרת.
כל דבר אשר יבוא באש, תעבירו באש, וטהר.
אך במי נידה התחתה.
וכל אשר לא יבוא באש, תעבירו במים.
פשש, וואי, מה הולך כאן? חוקת התורה.
כל דבר אשר יבוא באש, תעבירו באש. תראו,
הרי הגיונית אפשר היה לטעון שמה?
שטהרה,
הרי זה הכול מהשם יתברך, נכון?
אז טהרה זה היה מספיק אולי לטבול את זה,
לטבול במים, במקווה.
אומרת התורה לא.
כל דבר אתה מטהר אותו לפי איך שהשתמשת בו.
אם השתמשת בו באש, תטהר אותו באש,
בליבון.
השתמשת בו בבישול, במים, מה תשתמש בו, במה? איך תטהר אותו? בהגעלה.
זה העיקרון.
גם הגעלה וגם אש הם יסוד חימום, יש פה חימום,
אבל אחד זה ממש ליבון, ליבון קל, ליבון חמור,
ואחד זה,
ואחד זה, אחד זו הגאלה.
בסדר?
עכשיו, העיקרון הזה
הוא עיקרון חשוב מאוד מאוד. למה? כי אני רוצה בעצם לתרגם את זה קצת לפני שנעבור כאן למקורות החסידים. מה זה בעצם אומר?
מה זה בעצם אומר?
יש לנו בעולם שני מושגים.
יש לנו מושג שנקרא
כפרה
ויש מושג שנקרא תיקון.
כפרה, גם בעם ישראל יש כפרה,
אבל אפשר להגיד שדתות אחרות לקחו את זה
יצאו מזה עוד. כפרה זה אומר, עשיתי משהו לא בסדר, אני רוצה לעשות משהו אחר שיכפר על מה שעשיתי,
שינקה את מה שעשיתי.
ינקה את המצפון שלי, ינקה את ה... זה כפרה. אדם, לדוגמה, עשה עבירה, הוא מביא קורבן.
הקורבן נועד לכפר.
כפרה היא... מה?
פרה אדומה. כפרה אדומה, כן, כפרה.
כאן התורה לא מדברת על כפרה, היא מדברת על תיקון.
מה זה תיקון?
תיקון זה שאתה מתקן בדבר עצמו,
בכוח שבו קלקלת, איתו אתה משתמש לטובה.
זה העיקרון.
כשהתורה אומרת, כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש,
היא בעצם אומרת שאם קלקלת באש, אתה לא יכול להגיד, אוקיי, קלקלתי באש, אני אשפוך על זה מים. לא, לא. אתה צריך לתקן באש.
את אותו דבר,
אתה צריך למצוא גרסה מתוקנת איך להשתמש באותו כוח. כל עוד לא תיקנת באותה עוצמה, באותה טמפרטורה, באותה התלהבות, אבל על הצד של הקדושה,
לא תיקנת.
זה חידוש עצום.
בואו ניתן כמה דוגמאות. הדוגמא, אש, במידות. אז אש זה כעס.
כעס זה אש.
איך מתקנים כעס?
אתה יכול להגיד איך מכפרים על כעס. מכפרים על כעס, נותנים צדקה, מכפרים על כעס, עושים תענית דיבור, מכפרים על כעס, לא יודע מה,
שותקים שבוע.
אבל התיקון העמוק של הכעס הוא רק שתשתמש באותה אנרגיה שהייתה לך בכעס,
איך תשתמש בה?
בקדושה.
לכן מאוד קשה לתקן כעס.
כי אדם, כשאדם כועס, הוא מגיע מבחינת הווליום, והטמפרמנט שלו, והלב, והדופק, הוא מגיע למקומות גבוהים.
איך תגיע לאותו דבר?
אז באמת רבנו האריה היה אומר שמה שמתקן את פגם הכעס
זה זיעת מצווה.
כשאדם מזיע באפיית מצות, או מזיע בעיקר בשמחת תורה,
עכשיו אתה מתקן את הכעס. למה?
אם אני אצלם את האדם כשהוא כעס, אני יוריד את הקיטוביות מתחת את ההקשר, אני אצלם את הפנים,
נצלם אותו כשהוא כעס, ונצלם אותו בשמחת תורה. נגיד, וואי,
זה נראה אותו דבר.
פה הפנים שלו אדומות, פה הן אדומות, פה הוא מזיע, פה הוא מזיע, פה העיניים ככה, פה העיניים ככה.
פה זה בטומאה, פה זה בכעס, ופה זה בקדושה.
תיקנת.
עכשיו תיקנת.
כל אשר יבוא באש, מה זה אש כעס?
תעבירו באש. כל אשר יבוא במים, מה זה מים? מים זה יסוד התענוג.
אם אדם ינק תענוג במקום לא טוב,
אנחנו מיד נדבר על זה, ניתן לזה דוגמה.
אדם ינק
תענוגות ממקום לא טוב.
אז עכשיו, מה הכפרה הזו?
צום, תענית, פרישות, הסתלקות מתענוגות. בסדר גמור, זו אפשרות, אולי זה שלב.
אבל התיקון השלם הוא שיהיה לך תענוג באותה עוצמה מהקדושה.
שיהיה לך עונג אמיתי,
תרגיש עונג אמיתי, כמעט אפשר לומר עונג פיזי,
אבל אתה יונק את העונג הזה ממקום,
מהמקום הנכון.
בסדר?
עונג שבת,
עונג שבת, עונג חגים,
עונג בלימוד תורה, זה העונג בניגון בקדושה, וכן על זה הדרך.
זה התיקון, בסדר? כל אשר יבוא באש, תעבירו באש. זה עיקרון מאוד מאוד חשוב בחסידות.
למה זה עיקרון חשוב בחסידות? כי מה אומר רבנו ישראל בעל שם טוב אור שבעת הימים?
אומר רבנו ישראל בעל שם טוב, וכולם אומרים,
הצמצום אינו כפשוטו, הקב' מתגלה בכל מקום ומקום.
אם אדם אומר אוקיי, הקב' התגלה אצלי באנרגיה של הכעס, אבל אין לי איך לתקן את זה בקדושה.
אז בעצם יוצא שבכעס זה שלטון נשיא תרעך, שם אין שום מקום להשמיד ברח,
לא יכול להיות.
הקב' מתגלה בהכל.
אם הוא התגלה באנרגיה כל כך גבוהה בכעס, זה אומר שיש אפשרות שהוא יתגלה באותה אנרגיה בקדושה, לך תמצא את זה.
ועד שלא תמצא את זה, התיקון לא הושלם.
האמת
שהרמב״ם אומר את זה
בהלכות תשובה, נכון?
הרמב״ם אומר, אדם לא חוזר מתשובה עד שהוא לא מגיע לאותה סיטואציה,
באותו מקום, עם אותה אישה, והוא בכוחו, והוא
מצליח
לתקן את זה.
זאת אומרת, הוא צריך להיות באותה סיטואציה,
אבל הפעם, במקום אחר.
העיקרון ברור?
זה דבר מאוד מאוד חשוב. עכשיו בואו נראה איך העיקרון הזה בא לידי ביטוי. אני כבר מניח פה את הסוגיה.
אנחנו ננסה דרך העיקרון הזה לבאר דבר שלי הוא היה תמוה המון שנים,
ואני לא בטוח שעד עכשיו הוא לא לגמרי תמוה לי.
זה הסיפור של הקומאז.
אתם יודעים מה זה קומאז?
קומאז זה סוג של תכשיט,
על פניו מאוד לא צנוע,
שהובא בתור מתנה וקורבן לקדוש ברוך הוא כאן בפרשת. אנחנו ננסה לבאר את הדבר הזה דרך העיקרון שלנו,
וקודם כל בואו טיפה נרחיב את העיקרון.
אומר התנא דווה אליהו, דבר אחר,
שהפחיק המים ליבך,
מה המים הללו מכבה טהרן לישראל וכל אשר נברא בעולם,
שנאמר כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים
כך דברי תורה מקווה טהרה היא לישראל
בכל מקומות מושבותם. בואו ראה כמה גדול כוחה של תורה שמטהרת את פושעי ישראל
בזמן שעושים תשובה אפילו מעבודה זרה שבידם שנאמר
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם
מכל גילוליכם, ואין מים אלא תורה שנאמר, או יכל צמל יכו למים,
ואין טהרה אלא דברי תורה שנאמר, אמרות אשם אמרות טהורות מזוכה כשבעתיים".
אז המדרש כאן אומר שכל אשר יבוא באש תעבירו באש, כל אשר יבוא במים תעבירו במים. מה נקרא לעבור במים?
תורה.
למה?
כשאדם לומד תורה,
מה הוא מקבל?
כפרה לא חייבת לימוד תורה, כפרה שייכת לתפילה, לקורבן.
כשאדם לומד תורה הוא לומד איך לתקן
אדם לומד תורה הוא לומד איך לתקן הוא לומד לתקן את המידות שלו הוא לומד מניין נובעים הכוחות שלו הוא לומד איך עכשיו נכון להוציא את הכוחות שהתגלו בו כבר אל הפועל בצורה מתוקנת אז לכן כל אשר יעבור במים תעבירו במים המים הם תורה
וילקוד שמעוני אומר דומה אבל כאן המים הם של אש
אני מדד בשעלו מים
אמר לו אותו מין לרבי אבאו אלוהיכם כהנו שנאמר ויקחו לי תרומה
אז הוא כהן, כי קברה למשה במאי קטביל.
אחרי שהוא קבר את משה,
במה הוא טבל? הוא נטמא.
וכי טמא במים? אם תגיד שהוא טבל במים, איך אפשר?
והכתיב ממדד בשעלו מים. כן, הקדוש ברוך הוא אומר, אף מים לא מספיק גדולים כדי שאני אכנס בתוכם. כמובן, שאלה של מין, שאלה מגשימה.
אמר לו, רבי אבא הוא בנורא קטביל. הקדוש ברוך הוא טבל באש,
שנאמר, הנה ה' באש יבוא.
ומסלקא טבילותא, האם תפילה באש מועילה? אמר לו, אין, ודאי,
דכתיב כל דבר אשר יעבור באש,
תעבירו באש ותאר.
כשנשתברו הלוחות, נגזרה גזירה על ישראל שילמדו תורה מתוך צער ומתוך טלטול ומתוך טירוף, מתוך דוחק ומתוך שאין להם מזונות,
ובשביל אותו הצער שמצטערים עתיד הקדוש ברוך הוא לשלם להם שכרן ללמוד המשיח כפול ומכופל. אז גם פה, כן,
כל דבר אשר יעבור באש,
תעבירו באש, כן. אדם היה לו איזה, כמו שאמרנו, יסוד האש. יסוד האש זה יסוד התחרות,
יסוד הכעס יכול להיות. כל דבר אנרגטי שיצא במקום לא טוב,
תוציא אותו לפועל, עכשיו, את אותה אנרגיה במקום חיובי.
כן.
הבאתי את המקור הזה רק כדי להראות שהמקווה יכול להיות או של מים או של אש, אבל חוויית הטבילה היא בעצם חוויה של תיקון. אתה מתקן בדבר עצמו.
אתה לא מכפר או לא רק מכפר. צריך גם כפרה.
כפרה מועילה, אבל המעלה הגדולה היא לא כפרה, אלא תיקון.
שאדם מזדמן לו לתקן בדבר עצמו והוא מצליח לייצר
גרסה מתוקנת של הכוח שיצא החוצה בצורה שלילית.
בסדר? הוא לא מבטל את הכוח הזה, הוא לא מדלג מעליו,
הוא גם לא מצמצם אותו, הוא מוציא אותו בדיוק באותה עוצמה ובאותם כוחות,
אבל בצורה מתוקנת.
נתנו דוגמה על כעס,
נתנו דוגמה על כל מיני תענוגות וכן על זה הדרך.
ואמרנו שהתיקון המרכזי, הדבר המרכזי
שנקרא מים או אש, זה התורה.
והתורה היא ממלכת התיקון, היא לא ממלכת הכפרה. הכפרה זה קורבנות.
התורה, אדם לומד איך לתקן. למה אנחנו לומדים תורה? בואו נלמד איך לתקן, בואו נלמד איך בפעם הבאה שקורה לי הסיטואציה הזאת, אני מוציא את הכוחות האלה בצורה טובה, בצורה מתוקנת, בצורה מדויקת.
איך אני מתרגם אותם לאנרגיה חיובית.
ככה רבי נחמן אומר כאן בליקוטי מוהרן,
וזה בחינת
החזרת המלכות לשורשה.
שורש המלכות הוא אש.
כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, למה טעה נבט, ירובם בנבט,
שיצאה אש מהמטה, והתורה נקראת אש שמשם המלכות,
כמו שכתוב הלכות דבריכא אש,
במנכי ימלכו, ועיקר התורה הם תלמידי חכמים,
כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, כמה טיפשים אותם אלה שקמים לפני ספר תורה ולא מתלמידי חכמים.
וזהו, כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש. דבר זה מבחינת מלכות,
שנמשך בתוך הטומאה, בתוך עממות היצר. האדם שהוא מלך,
מלך זה אחד שהוא מתכנן,
יש לו נגיד בהמה, חיה,
שהיא נמשכת אחר היצרים שלה,
בסדר, אז היא בהמה,
אז יש לה יצרים,
אז היא הולכת. אבל האדם שהוא מלך,
והוא יש לו קומה, והוא נמשך בתוך היצרים,
ובתוך התאוות. לא משנה כרגע איזה יצרים ואיזה תאוות, בין אם זה יצר המין, בין אם זה
יצרים אחרים, והוא נמשך אחריהם, הוא לקח את המלכות והשפיל אותה,
נכון? ככה אדמור הזקן אומר, זה כמו שלוקחים את הראש של המלך ושמים אותו בתוך השירותים,
כן?
אז הוא אומר,
רבי נחמן, כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש, דבר, זה מבחינת מלכות,
שנמשך בתוך הטומאה, בתוך חמימות היצר,
כמו נורא בעמרם,
תעבירו באש,
תיקונו על ידי האש, היינו וידוי דברים לפני תלמיד חכם. הנה עוד דוגמה,
שאדם מתוודה,
שהוא מספר לחבר את זה שלו,
הוא מתבייש, נכון?
הוא מביא כאן את נור רבי עמרם.
אתם זוכרים את הסיפור?
אני אספר לך. שומע?
הגמרא מספרת על רבי עמרם חסידה, בסוף קידושין,
שהוא היה מזלזל בשטן. הוא אומר, אני כבר אכלתי אותו בלי מלח, אני לא מפחד ממנו. אמר לו, שטן ככה, אתה מתגרד ואני אראה לך מה זה.
הייתה איזה בת ישראל אחת שבויה,
שפדו אותה,
ואמרו אותו, איפה נשים אותה בלילה עד שנקרא להורים שלה ונשלח אותה הביתה? אמרו, איפה נשים אותה? אצל רבי עמרם חסידה, הוא חסיד, הוא פרוש, הוא צדיק, הוא גם זקן היה.
גם כן, לא סמכו על זה, שמו אותה בעליית הגג,
והיה סולם שצריך, כמה אנשים, שלושה אנשים כדי להזיז אותו,
הזיזו את הסולם.
אז היא נמצאת בעליית גג, עם סולם שאי אפשר היה להזיז,
ומי נמצא למטה? רבי עמרם חסידה.
רבי עמרם באמצע הלילה הגברת אותי עברה והירח הטיל את הצל שלה על הרצפה שהוא עבר והוא ראה אותה וקפץ התגבר עליו יצרו.
הלך, תפס את הסוליים שהיה צריך שישה אנשים כדי להזיז
והזיזו אותו לבד.
שם אותו על הזה והתחיל לטפס.
אתה מבין את הדרמה?
או לא?
דרמה!
ואז מה הוא צעק? באמצע הסוליים מה הוא צעק?
אמרו איפה? נו רבי עמרם. יפה.
באו כל הרבנים
עם דליים וזה, הם רואים, חשום, אומרים במרוקאי,
כבוד הרב,
באמצע הלילה עם כותונת, באמצע הסולם, אמרו לו, מה זה, רבנו,
ביישת אותנו?
כסיפתינן,
ביישתנו? איזה בושות.
מה ענה להם?
עדיף שתתביישו בי בעולם הזה,
ולא אני אתבייש בפניכם בעולם הבא.
זה מה שענה להם.
הסיפור הזה אומר כאן רבי נחמן,
הוא אומר ככה, באיזה כוח השתמש רבי עמרם כדי להינצל מן החטא?
הוא החליף אש באש. איזה אש בערה בו?
אש תאווה של אריות.
איזה אש הוא העביר?
איך?
הבושה.
הבושה זה אש לא פחות גדולה מאשר האריות.
בסדר? זה... אז הוא אומר, וואי וואי, איזה בושות יהיו לי, איזה בושות יהיו לי בעולם הבא, איזה פדיחות, אני אתבייש עכשיו, עדיף, אשר זה... הוא כיבא אש עם אש.
זה מה שהוא אומר.
כל דבר אשר יעבור באש, תעבירו באש, דבר זה בחירת מלכות שנמשך בתוך התנועה ובתוך עימות היצר, כמו נורא בעמרם. הוא צעק, הוא אומר, שרפה, אש! איפה האש? האש אצלי.
תבוא אש הבושה ותכבה את אש התאווה.
תעבירו באש, תיכונו על ידי האש. היינו וידוי דברים. לפני תלמיד חכם, הוא הרי התוודע, הוא אמר להם, חבר'ה, קראתי לכם למה?
כי התגבר על היצרי.
וזה לשון עבירה,
שהצירוף של עבירה עובר בתוך עצמותיו מעבר לעבר, כן? מה זה עבירה? למה עבירה נקראת עבירה? באופן פשוט אנחנו עברנו על דבר השם.
אני אומר לך, לא, עבירה, למה זה עבירה? כי זה קוסט-טו-קוסט.
זה חודר אותך מכיוון לכיוון. אדם עשה עבירה, זה נכנס לו מהראש עד העקב. או, או, מה נעשה עכשיו?
ומצווה לשון התחברות.
כשעושה חבילות של מצרות, אזי נתחברו שברי עצמותיו,
כמו שכתוב, שומר כל עצמותיו. כלומר, כשאדם עובר בתוך כל אשר יעבור ב... נכון, גם האש יש לה תכונה שהיא מצרפת,
נכון?
התחברות, האש מצרפת, או המים החמים,
גם כן מגבשים את זה.
ממצב של התפוררות, אנחנו עוברים למצב של התגבשות.
אז רבותיי, זה העיקרון, בסדר?
זה העיקרון. העיקרון הוא לחפש לא רק את הכפרה. האמת שכפרה
יכולה להיחשב כסוג של עבודה קלה,
ואנחנו יודעים גם שבסופו של דבר גם בנביא הייתה המון המון ביקורת עליהם, נכון? הם עשו, איך אומר הנביא ילמיהו, פרק ז',
הגנוב רצוח ונעוף ויישמע לשקר וכתר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים, ובאתם ועמדתם לפניי בבית הזה ואמרתם ניצלנו למה לעשות כל התועבות האלה?
המערת פריצים היה הבית הזה?
אדם עושה את כל החטאים שבעולם, בסוף אמר טוב, מה צריך? איפה חוט מפה לצ'ק?
והנה כפרה, קורבן וזה, שלום שלום.
הנביא מוכיח כנגד הדבר הזה. המטרה היא כפרה עוד פעם, צריך כפרה, אנחנו צריכים, לבד אנחנו לא יכולים לתקן, אבל המטרה היא תיקון.
ותיקון שלם זה רק שלקחת את אותו דבר שנכשלת בו, אותו דבר,
ואתה מוציא אותו לפועל מתוך אמונה בעיקרון של הבעל שם טוב של לית אתר פנוי מיניה.
אם הקדוש ברוך הוא התגלה, אם הכוח הזה התגלה, זה אומר שיש בו ניצוץ אלוקי.
עד שלא תעשה לו את הגרסה המתוקנת, לא גילית את הניצוץ האלוקי, והוא ימשיך לתקוף אותך, בסדר?
יפה.
זה העיקרון.
אני רוצה שננסה להכיל את העיקרון הזה על הסיפור של הקומז.
רבותיי,
ממש אני חייב להגיד לכם,
לא יודע, אני, הפתעה.
תראו מה קורה אצלנו בפרשה. דרגו רגע על ה... תהפכו דף.
הם חוזרים מהמלחמה
ויאמרו אל משה
עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש.
ברוך השם, נתנו למלחמה, מלחמה קשה, אף אחד לא נפל.
אז צריך להודות.
רוצים להביא קורבן.
ונקרבת קורבן אדוני, איש אשר מצא כלי זהב עץ עדה וצמיד וטבעת,
עגיל וחומז,
לכפר על נפשותנו לפני אדוני. הבאנו, אנחנו רוצים להביא זהב למשכן.
אז מצאנו תכשיטים,
ולכן אלעזר אומר להם, אוקיי, אז את התכשיטים האלה צריך להעביר באש, וכן על זה הדרך.
את העגיל, את הזה.
טוב, מה זה התכשיטים? בואו נראה.
מה זה הצעדה?
איך? לא, לא, לא, לא. הצעדה, לא.
אתה יודע מה זה הצעדה?
איך?
פרק זה מגבילה את הצביעות של האיתה.
לא, לא חושב.
הצדעה זה...
כן, זה...
שם, לא, אתה צודק בפרק שבע, אני לא זוכר אם זה זה.
אני זוכר הצעדה לשון הצדעה.
זה מין כזה שהיו שמים פה ככה.
ככה, הצעדה,
צמיד זה תמיד, טבעת זה טבעת, הגיל,
לכאורה פה, אבל תראו שיש פירוש אחר,
תכשיט עגול, שמבטא חלקים עגולים,
וקומז, רש״י אומר,
הנה רש״י, חוך,
תכשיט של זהב עגול נתנו על הזרוע, והוא הצמיד, וקומז כלי זהב הוא,
נתון כנגד אותו מקום לאישה.
ורבותינו פירשו שם קומז כאן מקום זימה.
עכשיו,
אתם מבינים, זה היה מין,
בפרשנים מתואר שזה היה, רשי גם הביא את זה, לא הבאתי את זה כאן,
זה היה מין תכשיט מזהב בצורה של רחם.
רחם הוא עשוי כמו אגס.
צורה של רחם זה כמו אגס, משהו כזה.
אז היו עושים את זה מזהב,
ואישה הייתה חוגרת את זה כמו חגורה כזאת כנגד הרחם שלה.
וזה נקרא קומז, כאן מקום זימה.
ואת זה הביאו למשכן!
אה?
הזוי!
מתי הביאו את זה למשכן?
אחרי איזה מלחמה?
אחרי המלחמה במדיין, שזה בדיוק הייתה הבעיה.
על זה נלחמו, על כל העניינים של האריות והזימה.
אתה אומר, קומה, לכאורה הייתי מצפה שמשה רב בן יגיד להם את הדבר הזה, תקחו, תגלגלו את זה מכל המדרגות,
ומי שהביא את זה, שיגש אליה אחר כך.
צריך לטפל בו.
מי שקיבל את זה.
האמת שזה עוד יותר תמוה, כי תעפו את הדף חזרה,
עוד בספר שמות
בפרשת ויקהל,
עוד לפני הכל הסיפור עם מדיין וכל זה,
ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת אדם למלאכת אוהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקודש ויבואו אנשים על אנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם מטבעת וקומז כל כלי זהב וכל איש ירידים תנועת זהב לאדוני כבר הביאו את זה, זה כבר פעם שנייה שהם מביאים את הקומז הזה
מה זה צריך להיות?
קומז,
עריות ורשי אומר רשי מביא את זה בשם גמרא בסנהדרין
כשאלו מה זה קומה, אז נדמה לי רבי אלעזר אומר קומה, אז כאן מקום זימה.
זה השם שלו.
איך דבר כזה מגיע למשכן? מה אתה אומר, חכם וילנר, זה קושייה, לא?
אבל זימה, כתוב זימה!
זה...
לא, לא, זה לא שאלה כל כך, כי זה היה בנות מדיין ולא בנות מואב, אלא זה היה בנות מדיין שהתחפשו לבנות מואב.
בסדר?
כי רואים את זה.
מוכח גם, הוא הביא אותם מרחוק, בנות מדיין, הפקירו את נשותיהם,
וכן על זה הדרך.
אלקוט שמעוני מביא את ה...
זה לא סתם זימה.
זה לא סתם זימה. אלקוט שמעוני מביא מה שרש״י מביא גם כן בפרשת בלק.
כשבלעם, לפני שהוא הסתלק, הוא אמר ככה,
ועתה עיני הולך לעמי,
נכון? לך יעצך אשר יעשה העם הזה לעמך,
מה זה לעמך? לעם הזה מבעלה. אמר רבי אבא בר כהנא, כאדם שמקלל את עצמו ותוהה כילתו באחרים, אמר לו, אלוהיהם של אלו שונא זימה.
האלוהים שלהם שונא זימה.
אז אם הוא שונא זימה, איך תמביא לו את זה מתנה?
הרי זה קורבן, נכון?
זה קורבן.
אז תמביא לי מישהו, משהו שהוא שונא.
עכשיו יתברך, כתוב שונא זימה.
איך משה רבינו לא לקח את הקומה הזאת ויפתול כל הרוחות?
אז אני חושב שהפתרון לזה הוא,
אמנם אתה כבר אמרת את העיקרון שאמרנו קודם, אבל שנייה בוא נעשה רגע את התהליך רגע,
ואז נראה פה שני קורות נפלאים בעיניי.
אבל קודם כל צריך להבין מה זה המילה זימה.
על פניו המילה זימה היא מילה שלילית. אתה אומר, זימה, אתה אומר, אני רוצה להתרחק ממנה. אבל מה זה המילה זימה? צריך להבין מהי המילה הזאת.
המילה זימה מופיעה פעם ראשונה בספר ויקרא.
כתוב ככה, הרוות אישה ובתה לא תגלה את בת בנה
ואת בת בתה לא תיקח לגלות הרוותה שערה אינה זימה היא.
רשי אומר, מה זה זימה?
עצה.
כתרגומו, עצת חטאים, שיצרכה יועצך לחטוא.
אני מזומם, יפה אמרת.
הלאה, בדיוק.
המילה זימה עצמה היא מילה ניטרלית.
המילה זימה היא עצה.
זימה, מזימה, זוממים.
אם העצה היא עצה לרעה,
זה זימה רעה,
ואם העצה היא עצה טובה, זה זימה לטובה.
כדי להבחין בין טוב לרע,
אז לרע קוראים זימה ולטוב קוראים מזימה.
בסדר? אבל זה הכל מאותה מילה.
בסדר? כלומר, זה עצה.
אידיאולוגיה.
זאת אידיאולוגיה.
מובן?
עכשיו, אלוהיהם של אלו שונאי זימה, מה הכוונה? אני רוצה להסביר את עומק המדרש. רבותיי, זה דברים נוקבים עד, לא יודע לאן איפה.
הקדוש ברוך הוא, הוא רק אוהב. איך אפשר להגיד עליו? השתבח שלו והתעלה שהוא שונא משהו.
הוא רק אוהב.
התעלה.
הקדוש ברוך הוא אוהב את החוטאים.
הקדוש ברוך הוא אוהב את החסרים.
הקדוש ברוך הוא אוהב את הפגומים.
הקדוש ברוך הוא אוהב את הנרדפים.
הקדוש ברוך הוא אוהב כל אחד מאיתנו,
כמה שהוא רחוק.
אפילו רבי אלעזר בן דורדיה, שהיה חוטא בזימה, בדברים רעים, באריות, וכל זה, הקדוש ברוך הוא ריחם עליו והחזיר אותו בתשובה.
אז מה הוא שונא?
הוא לא שונא את החוטא,
הוא גם לא שונא את החטא.
כלומר, החטא הוא...
הוא שונא את החטא, אבל
הוא שונא את העצת זימה.
כשהאדם הופך את החטא לאידיאולוגיה.
אם אדם אומר, ריבונו של עולם, מה שאתה ברדת אותי עם גוף, ברדת אותי עם זה, מה אני יכול לעשות?
זה כמו שאומרים בתפילות ימים נוראים.
היצר שלי צורר אותי, והוא אומר שאני מסר בדם, ותן לי כוח שאני לא אחטא. הקב' אומר, יא אבני, יש לי בשבילך זמן, וסבלנות, ותשובה, וכפרה. עד השנייה האחרונה שלך אני מחכה לך שתעזור בתשובה, והיא גם יעזור לך.
אני אמחק לך את כל החטאים ביום כיפור, הכל זה.
אבל אם אדם הופך את החטא לאידיאולוגיה, מה זאת אומרת? זה לכתחילה ככה.
אני בונה אידיאולוגיה שלמה, אני בונה עצה סביב החטא.
בונה זימה, זימה, מזימה, עצה,
סביב החטא, אני מצדיק את החטא. לא גנבתי כי... לא, לא התאפקתי. גנבתי כי... מה זאת אומרת? כי גונבים. מה, מישהו לא גונב היום? מה, חייב לגנוב? מה קרה?
מגיע לי. לא חטאתי באיזה משהו.
לשון הרע כי לא זה. לשון הרע, מה היום אני יכול לדבר מאחורי הגב שלו? לא משנה לא ידבר. מה קרה? מה?
אתה מפתח כבר אידיאולוגיה, את זה הקדוש ברוך הוא שונא.
כי אם אדם לא יודע איפה נמצאת האמת, איבד את כוכב הצפון, בחיים לא יחזור בתשובה.
אם אדם אומר, אני יודע, המשה אמת, הקדוש ברוך הוא אמת, אני חדש, נכשלתי.
יש תשובה אינסופית בעולם.
אבל כשאדם מתחיל, והרי זה מה שקרה בפרשת בלק, מה עשה זמרי בן סלו?
הוא תפס את,
שוב אשמה,
כוזי בצור, בא איתה לפתח אוהל מאוד, אמר למשה, תגיד, מה קורה, היא מותרת? ואם תגיד שהיא אסורה,
בת יתרום, היא התיר לך. כלומר, הוא אומר, מי אמר כל הכללים האלה? למה צריך לחטוא בצדדים? אני בא לכאן, לפתח אוהל מועד.
אני עושה מזה אידיאולוגיה. ועל זה פנחס פגע בו.
על זה פנחס פגע בו.
את זה הקדוש ברוך הוא שונא.
את האידיאולוגיה של החלטה. יש כוח, יש אנרגיה, יש עריות.
ועריות, אנחנו יודעים שזה כוח שמפיל אנשים. אנשים נופלים, ואנחנו לא דנים אף אחד, וכל אחד שזה.
ומי שנפל, הקדוש ברוך הוא יחכה לו, שיקום.
אבל ברגע שאדם מתחיל להגיד, לא, לא נפלתי.
ככה זה.
ככה צריך.
ככה לכתחילה, או ככה כולם, לא משנה מה.
אני אתן לכם דוגמה עוד פעם, חוץ מכבודכם.
אני ממש מבקש סליחה שאני צריך להזכיר כאלה דוגמאות, אבל זה ה...
התורה קוראת לאנשים שלא שומרים נאמנות אחד לשני בזוגיות,
אז התורה קוראת לזה איך שהיא קוראת לזה, בסדר?
וזו תקעה חמורה.
זה ייכנס כרגע לכל הפרטים ההלכתיים.
אבל זה דבר שהוא חמור, אנחנו מחנכים את עצמנו, זוג, זוגיות, קודש, זוגיות נאמנה,
אדם צריך לשמור על הנאמנות הזאת, ולהתאמץ עליה, וכן הלאה, זה הדרך.
ואם אדם נופל, אז הוא נופל, בסדר, אז צריך תיקון.
אבל פתאום הופכים את זה לאידיאולוגיה, יש מושג שנקרא פולי אמוריה, זה נקרא ריבוי אהבות.
אני נשוי לאישה אחת,
אבל למה זה אמור לחסום אותי, כאילו בהסכמה, לא מאחורי הגב, בואי נסכים בינינו.
שאנחנו נשואים, יש לנו בית וזה, אבל חבל לפרק את הנישואים כל כך זה.
לדעתי, מי שאת רוצה, אני אהיה מי שאני רוצה.
ועושים כנסים, ועושים זה, וזה בשם להזיק כזה יפה.
זה נקרא זימה.
זה נקרא עצה.
זה נקרא אידיאולוגיה מאחורי החטא. את זה הקדוש ברוך הוא שונא.
את מי שנפל, הקדוש ברוך הוא לא שונא. הקדוש ברוך הוא אוהב את כולם. גם את החוטאים, גם את זה. יש לו אין סוף,
אין סוף זמן וסבלנות, וגם הפוסקים אוהבים אותם. בסדר? הפוסקים, תראו, יש תשובה של הרב עובדיה על איזה אישה אחת שהיא חזרה בתשובה, ורק אחרי שהיא חזרה בתשובה היא הבינה שבעצם יאסור לו לחיות עם בעלה.
כי לפני שהתגרשם בעלה הקודם היא כבר הייתה עם הבעל הזה. והיא באה לרב עובדיה, מה עכשיו אני צריכה להתגרש ממנו וכל זה, והרב עובדיה מתיר אותה.
בכתפיים הרחבות שלו, באבי העומר, יש תשובה כזאת,
עושה אלף ואחד צירופים ומתיר אותם, כי מה אתה, אתה מקרב את כולם.
אבל ברגע שאתה הופך את זה לאידיאולוגיה,
או, פה זה...
אבל מה יהיה התיקון?
אם החטא ההוא
של בלעם היה להפוך את הזנות לאידיאולוגיה,
להפוך את הפריצות, לא את הזנות,
את הפריצות לאידיאולוגיה, מה זאת אומרת? יש לי גוף יפה, למה שאני לא אתגאה בו,
יש לי גוף יפה, למה שאני לא אחשוף אותו לעיני כולם,
יש לי יצר מילה שאני לא אפרוץ איתו, אז מה יהיה התיקון?
לא רק צניעות, צניעות ודאי, אבל לא רק. מה צריך עכשיו לעשות?
לבנות אידיאולוגיה אחרת.
לבנות זימה שהיא תהיה מזימה חיובית,
שתיקח את כל הרעיון ותבנה את הרעיון סביב הקודש.
קודם כל תראו את הרמב״ן, אומר הרמב״ן,
מה זה זימה? מה היא? תרגם אונקלוסיית חתמים, וכתב רשי שהיא צריכה, היא צריכה לחטוא. ולא ידעתי טעם לזה, שכל הראיות, גם העבירות האחרות,
היצר יועצו לחטוא, אבל העניין הוא כי שם זימה גזרו מין,
כאשר זמם לעשות לאחיו, כמו שהזכרת,
עד זומם,
ומחשבה הגונה יקראו מזימה.
דבר הגון זה מזימה, דבר שלילי זה זימה, וזאת אומרת, מאותו עניין.
לא ייבצר ממך מזימה, אשר יזמו לעשות,
ולזנות העשוי במחשבה בסתר יקרא זימה.
טוב, יפה. אז עכשיו זה אומר שצריך מה?
לעשות
אידיאולוגיה הפוכה.
מהי האידיאולוגיה ההפוכה?
אז קודם כל נגיד אותה בעל פה,
אבל אתם מבינים שאם יש לי אידאולוגיה הפוכה,
אני ארצה לעשות ממנה מה?
תכשיט.
תכשיט!
כשאני הולך איתו, אני מזכיר את זה כל הזמן לעצמי.
מה יכולה להיות אידאולוגיה הפוכה?
אידאולוגיה הפוכה יכולה להיות משהו מן הסוג הזה.
יצר המין,
שהוא יצר חזק,
והוא יצר עוצמתי,
הוא יצר איזה,
יש לו מקום,
יש לו שליחות,
יש לו תפקיד.
הוא נועד לשני דברים.
הוא נועד ליצור דבק בין איש לאשתו,
לחזק להם את החיבור היטב, היטב, היטב, דווקא כשהוא בתוך מסגרת נאמנות,
והוא נועד מה?
להמשיך את התולדות, להפוך אותנו לבשר אחד, גם כן, כלומר, הכל,
הכל סביב החיבור הזה,
כן, כשאיש ואישה, הרי אתם יודעים שזה תמיד נורא יצחיק אותי,
שאם הולכים כל מיני בדיקות רפואיות, אז שואלים אותך, תגיד, אתה קרוב משפחה של אשתך?
מה זה קרוב משפחה? אני נשוי.
לא, לא, אבל אתם בני דודים או משהו, לא, אנחנו לא בני דודים. איש ואישה הם לא קרובי משפחה.
הם לא קרובי משפחה.
אבל הם כן קרובי משפחה דרך מה? דרך מי?
דרך הילדים.
כלומר, הילדים שנולדים, הם הופכים את הקשר בין איש לאישה לקשר נצחי.
ברגע שנולדו ילדים, זהו, אתם כבר לא יכולים להיפרד אחד מהשני.
גם אם איש ואישה יתגרשו, לא עלינו, כן?
ובני זוג שמתגרשים, אז אם אחד נפטר, השני לא יושב שבעה,
אבל הם קרובי משפחה דרך הילדים.
אם אין ילדים, אז יתגרשו, כל אחד לדרכו, אבל אם יש ילדים, זהו, אתם לנצח ביחד.
אז יוצא שאנחנו לא אומרים טוב, טוב, טוב.
הצד השני הוא המעטה ביצר המין,
הנמכה שלו.
לא, היצר הזה,
עם כל העוצמה שלו, תשים אותו בתוך המסגרת
המהודקת, החזקה, ההלכתית של חיי נישואין,
ותבנה סביבו אידיאולוגיה, אידיאולוגיה של קרבה ושל געגוע ושל כל הדברים האלה, תבנה אידיאולוגיה.
עושים את זה בתור תכשיט, בסדר?
אתם יודעים, סתם חשבתי על זה שכל התרבות המערבית של שחרור האישה וכל ה...
איך אומרים אישה באנגלית?
וומן.
מה זה וומן?
מה זה וומן?
אה?
מנטים?
לא.
וום באנגלית זה רחם.
וומן זה בעצם,
זה על שם התכונה המרכזית.
את, יש לך תכונה של הולדה, של איזה...
עם כל התרבות האנגלית הזאת.
קוראים לזה רומן, בסדר?
תראו מה אומר כאן הרב קוק
על הגמרא הזאת, זו גמרא במסכת שבת בדף סד,
אומר כך הרב
על הפסוק שלנו
ונקרב את קורבן השם איש אשר מצא טבעת עגיל וקומז.
אמר רבי אלעזר, עגיל זה דפוס של דדים. אה, גם עגיל.
העגיל זה היה בצורה של דדים, כן? עגול כזה.
וזה שיעור אחר אולי,
זה כל עניין של ההנקה.
קומאז זה דפוס של בית הרחם.
אומר הרב כאן, השפלת הנפש,
הטומאה, הסירחון,
שבאה עד עמקי הזימה,
על ידי אותה רוח שטות שעברה בשיטים על ידי בנות מואב ומדיין.
הפריצות, ההפקרות, חוסר המסגרת המשפחתית,
ההשתמשות בעצר המין רק להנאה, רק לדברים זולים, רק לכאן ועכשיו, שזה שטות,
הייתה צריכה להתרומם מעמקי רע אל גבעי הקדושה ורוממות הנשמה. צריך להגביה את זה, לרומם את זה,
לא לבטל את זה, לא להגיד, טוב, אנחנו עכשיו נפרוש ונהיה נזירים. לא!
הנטייה הגסה והנטייה האצילית,
שתי קצוות,
הגנוזה בעמקי הרע של נטיית הזימה, כלומר, בנטיית הזימה יש גם נטייה גסה וגם נטייה אצילית.
נטייה גסה נמוכה להנאת עצמי. נטייה אצילית, דבקות בין איש לאשתו
והמשכת הדורות.
אז שתי הנטיות האלה,
כשם שהן משחיתות את העולם החומרי והרוחני כשהן במעמדן הרע והכאור,
כך הן בונות את העולם ומשיבות את שלומו והדרו כשהן מכוונות למטרתן בטוהר נפש.
טוהר נפש הכוונה,
אני מכוון אל אשתי ואשתי מכוונת אליי.
זה רק בתוך המסגרת המשפחתית.
מעמדת היא את הנטייה הגסה המינית השפלה,
גם כן אותה הנטייה האצילית של ארבות החיים.
יופי החיים גנוזו על כן בתואר שדי האם,
המשפעת שפע החיים ליצור בהיוולדו, כן זה יופי החיים ההשפעה ההנקה.
וכשהנטייה הגסה הולכת ופונה למעלה לצד אצילותה היא הולכת ומתמרקת מכל שפלויותיה
ולאף כן היא בעצם כן נוצרת כאן איזה אצילות
וכשהנטייה האצילית היא פונה לצד השפילות והכיעור הבהמי היא מוסיפה עזרה לאבד כל הוד
נשמת האדם
נגד הרמת הצד האצילי של הרוח
אשר נפל על ידי רוח זנונים
צריך להיות קורבן השם עגיל זה דפוס הדדי אני אגיד על זה בכל אופן משהו בסדר?
למרות שזה לא נושא השיעור
הדדים של דפוס עגיל זה בעצם תכונת ההנקה של האישה.
אין לך תכונה יותר נעלה מהתכונה הזאת.
זו תכונה שאתה אומר, אני כל הזמן מוכן להיות בהשפעה ובנתינה למישהו אחר.
כתוב שמשה ואהרון הם שני דדים של עם ישראל.
נכון? שני שולח כי שני עופרים תומציה אלה משה ואהרון, שכל הזמן רק עסוקים בלתת, בלהשפיע.
זה מה שיפה.
זה מה שיפה גם באיברים האלו, שזה איברי השפעה ונתינה.
אבל כשלוקחים את האיברי ההשפעה והנתינה האלה, בכלל לא מתכננים להתחתן, לא רוצים בכלל להולדת ילדים, מה צריך?
ורק מבליטים אותם כדי שיראו אותי, כאילו שימו לב לבולטות, זה בדיוק הפוך, זה לקחת את הדבר הכי-הכי אצילי ולהפוך אותו לגס,
לנמוך, לשפל.
אז הוא אומר, קח את זה, תעשו עם זה תכשיט.
תכשיט האגיד שאומר הנטייה הרוממה של הדבר הזה, זה היות האדם,
בוודאי האישה נותנת, איזה, סליחה שאני אומר, זה אומללות,
אומללות,
אני חושב שיש כאילו את אלוהים,
וקצת מתחתיו זה אימא, ככה אני חושב.
ללדת ילד?
מתוכך יוצאים חיים?
זה כאילו הדבר הכי מופלא, הכי... אין דבר יותר, אין דבר מהדבר הזה.
האישה אומרת, לא, לא רוצה. אני... בגלל התרבות הזו, לא, אני רוצה, ממש את עצמי וזה. בגיל 40 אני אולי ילד.
מה?
מה סדרי העדיפויות פה אני מצליח להבין? מה החשבון פה?
תואר, כזה, זה עומד מול היכולת להיות הסגנית של אלוהים, שנייה מתחתיו, להביא חיים לעולם.
זה כאילו להשפיל את כל ה...
למה בראו, למה נברד בצורה הזו.
טוב,
זה הגיל
שבעלייתו גם ירומם את הנטייה השקועה ביותר רק בצביונה בימי הגס, ועקומז,
עקומז זה יצר העריות.
האם יש לו מקום?
האם בני זוג שכבר סיימו ללדת את הילדים שלהם,
ילדו, ברוך השם,
הקדוש ברוך הוא זיכה אותם כמה שזיכה אותם,
זהו, כבר הם לא צריכים,
לא יכולים כבר ללילד, אז זהו, נגמר. לא, מה קרה לך?
יצר האריות,
יצר האריות, יצר, יצר, זה, הוא הדבק באשתו,
זה הקרבה, זה הגעגוע, זה, זה לא קשור לילדים, זה מעל ילדים.
עושים את זה תכשיט,
זה התכשיט של הזוגיות.
אשר הוד הנשמה תמרק אותה במירוק המוסר והצניעות,
לכוונה לקדושת גבר רוח,
להעמדת שורק ולא זרע אמת,
אשר כל רוייהם יכירום קיימא זרע בערך ה'.
אז הם עשו מזה תכשיט,
ומשה רבנו קיבל את התכשיט הזה,
כן?
קיבל אותו.
כי זה התיקון, זה לא כפרה, זה תיקון. זה להגיד, אה, מה בלעם הציע לנו פריצות?
הוא הציע לנו להשתמש ביצר המין כדי לפרק את המשפחה. מה יהיה התיקון?
בואו נשתמש ביצר המין כדי לבנות את המשפחה,
לדבק את המשפחה, לגבש את המשפחה, שהקשר בין האיש לאישה יהיה קשר
נצחי.
זה התיקון.
זה הקומאז.
אגב, קומאז בגימטריה,
חוכמה.
73. קומאז זה האידיאולוגיה שמאחורי. מאחורי מה? תלוי.
אם אתה רוצה לחטוא, זה האידיאולוגיה מאחורי החטא.
אם אתה רוצה להתקדש,
זה האידיאולוגיה מאחורי הקדושה. אבל זה קומאז.
להפוך את זה לתכשיט.
זה בירור נפלא, אני חושב. לא?
כן. זה מאוד. נריה, אתה הגעת בדיוק בנקודה. נריה, זה השיעור הזה בשבילך, נשמה.
בטח זה לווריד זה טרי עכשיו הבאתי את זה מקולומביה
בוא נסיים בדברי השפת אמת הקדושים אומר רבינו השפת אמת
בפוסיק אלה מסעי
אנחנו עכשיו עוד שתי פרשות מטות מסעי נכון?
תלה כתוב במסעות ביציאת מצרים נכון? אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו ואז מיציאת מצרים וכולי כי ידוע
שכל אלה המקומות היו צריכים תיקון
על ידי הליכות בני ישראל שם
ויש לומר כי אלה החמישים מסעות מ״ב מסעות שמנויים בפרשה ושמונה
שחזרו לאחוריהם
הם הם החמישים פעמים יציאת מצרים שנזכר בתורה
דאיתא בזוהר הקדוש חמישים זימנין אידכר, חמישים פעמים נזכרת יציאת מצרים בתורה
להודיע שהיו צריכים לצאת משערי טומאה לשערי טהרה, אז כל מסע הם עוברים שער, עוד שער ועוד שער
ובמצרים היה כלל כל אלה המקומות ואחר כך הוצלחו לעבור שם בפרט
ותקנו המקומות כדי תמיד במדרש על ידי שקיבלו בני ישראל נתעלו
וייתכן לפרש מסעי בני ישראל אשר יצאו כי גם המקומות יצאו ממצרים הם הוציאו גם את המקומות המקומות שהם היו מקולקלים בני ישראל באו לאותו מקום אבל עבדו בו בצורה מתוקנת והוציאו את המקום מקום יכול להיות מקום פיזי או מקום נפשי הוציאו אותו מגרסה מקולקלת לגרסה מתוקנת היה מקום ששם היה יצר המין איך נקרא המקום הזה?
כיבות הצבא? לא כיבות הצבא זה אוכל איך זה נקרא?
שיטים שיטים זה היה המקום נכון? יפה
אז מה קרה בשיטים? בשיטים היה זדמות, אבל בשיטים יכולה להיות גם שיטה,
נכון?
מה כתוב? שמעיין יצא מבית השם וישקע
את נחל,
ומעיין יצא מבית, זה ביואל, נכון? איפה זה?
הפסוק הזה,
שאומר שמעיין יצא מבית השם וישקע את נחל שיטים.
אה? זוכרים איפה זה היה?
שמאלה למטה. לא, זה היה ודאי ימין.
זה ודאי היה ימין למטה, אבל אני לא זוכר אם זה היה ביואל או ב...
הושע יואל, עמוס עובדיה, יונה מיכה, הושע יואל.
ויה באום ההוא, כן, ויה באום ההוא יטפו הערים הסיס והגבעות תלך נחליו וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעיין מבית אדוני יצא וישקע את נחל שיטים.
נחל שיטים יושקה מבית השם.
מה?
זו השיטה שרואה ביצר אמין את המפותח,
השמח, הערני, המתלהב בין איש לאישה, את הסוד של הדבק בין איש לאישה.
זה השיטה.
זה מנצח.
אז אומר השפת אמת, גם המקום הזה יוצא לפועל.
ולכן לפרש מעשה בני ישראל אשר יצאו כי גם המקומות יצאו ממצרים והעניין כי אחר שיצאו אבותינו ממצרים הוציאו משם רכוש גדול והם הניצוצי הקדושה שהיו במצרים ברמת הפשט ניצוצי הקדושה שהיו במצרים הרי עם איזה זהב הם בנו את המשכן?
של המצרים, אז בסוף מצרים בתוך המשכן
ולכן הוצאו אחר כך לברר אלא נצטט בכל המסעות
ופירשנו בזה מה שכתוב ויאמר אלעזר הכהן הבאים אל המלחמה מה שקראנו עכשיו
והבל אליהם אמר הבאים מהמלחמה מה זה הפסוק ויאמר אלעזר הכהן לכל הזה הבאים למלחמה ויאמר אל אנשי הצבא הבאים למלחמה הם הרגע חזרו מהמלחמה מה זה הבאים למלחמה הבאים מהמלחמה צריך להיות נכון?
אבל אליהם אמר
הבאים מהמלחמה אך הוא אשר דיברנו כי אחר המלחמה בכלל אחרי שניצחו במלחמת החרב יש מלחמה בפרט
המלחמה בפרט זה לתקן
לאחר שהוציאו ממדיין השלל והמלקורח,
היה להם מלחמה שנית בלכתם לתקן אלה הניצוצות שנדבקו בהם.
הניצוץ שנמצא אצל בלעם זה השימוש ביצר המין.
תשתמש בו.
בלעם אמר תשתמש בו כדי לפרק, כדי להרוס,
כדי לפורר, כדי להגדיל את האישי.
באו בני ישראל ואמרו אנחנו נעשה מזה הפוך,
קומז,
חוכמה,
אנחנו נעשה כאן אידיאולוגיה של זוגיות,
אידיאולוגיה של קרבה בין איש לאשתו,
אידיאולוגיה של נוי ויופי ושמחה בתוך הבית.
זה יפה.
וזהו עניין גאולק למדיין והמכס והקרבת עשרי אלפים והצעדה בקומז.
אני אומר את זה.
לכן הבאים למלחמה.
רבותיי, התורה הזאת נראית לי נכונה בכל דור ודור, אבל נראה לי בדור שלנו כל כך הרבה יש מהסיט רעך, מהצדדים הלא נכונים.
צריך לדעת שהחוכמה היא לק... אין, אין אתר פנוי מיניה,
וכל ניצוץ, כל כוח החיים שמופיע בעולם,
הוא מופיע קודם כל בגלל שיש בו ניצוץ וזה קדושה,
ואת הניצוץ הזה צריך להכניס פנימה ולחיות אותו בגרסה העליונה,
המתוקנת, המדויקת שלו.
כאן זו דוגמה ממש ממש חזקה של הסיפור של הקומז.
חזקו ואמצו!
