רבותיי שלום וברכה
אנחנו זוכים להיפגש פה בשיעור יש הפרשה שזה ממש מצוות עשה
ללמוד את הפרשה ולחיות עם הזמן
נראה לי אתה יכול להגיד את המזגן, יש פה פה, פה כאן, שיהיה לנו נעים, כן, ביטחון, חצ' שמעון, כן,
זהו, זהו, זהו.
תורי, תורי, תורי.
בסדר, אז זה העניין,
לחיות עם הזמן, והשבת נקרא בעזרת השם פרשת פינחס,
ובפרשה שלנו, פרשת פינחס, יש איזה אירוע שהוא, א', הוא מעניין בפני עצמו,
אבל ב',
הוא מהווה גם משל לשדה אחר, שדה מאוד מעניין, שדה של זוגיות.
אני חושב שזה מבחינת מעמד הנפש ועבודת הנפש,
זו תורה גדולה מאוד,
אנחנו נראה כאן רב צדו קצת ועוד כל מיני דברים טובים,
רבי נתן,
זו תורה גדולה שיכולה מאוד מאוד לעזור לנו באופן שבו אנחנו בוחרים דברים.
בחירה,
איך אתה יודע, תבחור בין מה למה, בסדר?
פנים?
בואו נתחיל.
אז הפרשה שלנו, פרשת פנחס, היא כבר בעצם,
אנחנו בלב השנה ה-40.
ממש,
על פניו זה נראה ממש שאנחנו נמצאים בחודש טבת.
טבת של השנה ה-40, ספר דברים, תודה.
ספר דברים מתחיל ב...
תודה רבה, ברוך תהיה.
ספר דברים מתחיל ב-א' שבט, ואנחנו כאן בישורת האחרונה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שקוראים לו
ולכן ברור שפרשת פנחס תעסוק בדברים שקשורים לכניסה לארץ ישראל.
בעבר, בשנים קדמוניות, עסקנו בבחירת המנהיג.
משה רבינו מבקש מנהיג, נכון,
יפקוד השם אלוהיו ארוחות לכל בשר, איש על העדה אשר יצא לפניהם, אשר יבוא לפניהם, אשר יוציאם, אשר יביאהם, ולא תהיה כדת השם אשר כרצנו אשר אין להם רועה,
כי הולכים להיכנס לארץ ישראל, משה לא נכנס, אז מי יחליף אותו?
יש שאומרים שגם משה היה מוטרד שפנחס יבחר למנהיג. פנחס הוא כהן גדול לא יכול להיות, אבל מנהיג זה מורכב עם הקנאות.
אז זה דבר אחד. ודבר שני שקורה זה חלוקת הארץ. עניין חלוקת הארץ לנחלות,
ואלה הפסוקים שלפנינו. וידבר אדוני למשה לאמור,
לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות,
לרב תרבה נחלתו, שזה פסוק מפורש שאומר שלרב צריך להיות מדלן.
דירות.
או ככה, סגי,
כתוב בתורה, אתה דתי או לא?
לרב תרבה נחלתו. אני מבקש לעבוד בשביל הדבר הזה, שזה יקרה.
ולמאה תמית נחלתו.
נכון?
איש לפי פקודיו יוטה נחלתו.
כלומר, הפסוק הזה הוא פסוק הגיוני.
נכון? יש פה היגיון בריא.
שבט מרובה באוכלוסין יקבל נחלה יותר רחבה.
שבט מועט באוכלוסין, יקבל נחלה מצומצמת יותר,
מייק סנס, נכון? יפה.
אחרי מה הולך כאן?
אך וכל אחין באים,
כל אחין, נכון, בא ל...
כל אחין ורקין באים למעט,
נכון? אתין וגמין באים להוסיף,
אחין ורקין באים למעט. אז כאילו, מה שאמרנו מקודם, לא.
כאילו, אומרים לא.
אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבותם הנחלו, על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למטה.
אז רגע, אני שמע, זה בדיוק הפוך מה שאמרת לי מקודם. מקודם אמרת לי, שכל טוב, שכל ישר,
להפעיל שיקול דעת, לרב, הרבה, למעט, תמיד, אני מבין את זה. פתאום אתה אומר, גורל, גורל זה מה שעושה, אני מרוצה.
אז איך זה ילך ביחד?
איך זה יסתדר?
זה נראה או-או, לא יכול להיות גם וגם. לכן כתוב פה אח.
אז צריך כאן איזו המצאה.
אתם מבינים את המורכבות?
יפה. אז מה ההמצאה? קודם כל בואו נבין איך זה עובד,
מה הייתה ההמצאה, ואחרי שנבין איך זה עובד, נשאל
למה זה עובד ככה, מה הדבר הזה,
ואז נשליך את כל האירוע הזה של שדה,
נשליך אותו על מה?
על בית.
בית ועל אישה.
רש״י מביא כאן, על בסיס הגמרא במסכת בבא בתרא, בפרק שמיני,
מביא איך היו מחלקים את הנחלות.
לרב תרבן החלתו, לשבט שהיה מרובה באוכלוסין, נתנו לו חלק רב.
ואף על פי שלא היו החלקים שווים,
שהרי הכל לפי ריבוי השבט
חילקו החלקים, סליחה, כי הרי הכל לפי ריבוי השבט חילקו החלקים,
לא עשו אלא על ידי גורל.
והגורל היה על פי רוח הקודש. כלומר, יש לנו שתי קבוצות. קבוצה אחת,
היגיון בריא,
בחירה,
שכל טוב,
היגיון,
מי הרבה, מי מעט, זה חלוקה אחת. חלוקה שנייה, לא הגיונית, גורל.
גורל זה רוח הקודש.
אבל איך זה עובד ביחד?
אנחנו עדיין מבינים איך זה עומד ביחד, האירוע הזה. תשובה.
אומר לנו רשי הקדוש
והגורל היה על פי רוח הקודש כמו שמפורש מסכת בבא בתרא דף קי״ח אלעזר הכהן העם לובש
באורים ותומים
ואומר ברוח הקודש
אם שבט פלוני עולה תחום, עולה, פסיק,
תחום פלוני עולה עמו
והשבטים היו כתובים בי״ב פתקים
בי״ב גבולין בי״ב פתקים ובללום בקלפי
והנשיא מכניס ידו בתוכו ונוטל שני פתקים.
עולה בידו פתק של שם שבטו ופתק של גבול המפורש לו,
והגורל עצמו היה צווח ואומר, אני הגורל,
עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני,
שנאמר על פי הגורל. ולא נתחלקה הארץ במידה לפי שיש גבול משובח מחברו,
אלא בשומת בית קור רע כנגד בית סיעתו והכל לפי אדמים. אני אסביר את זה במילים שלנו, בסדר?
איך זה עבד?
א', התחילו א', היגיון.
בוא נחלק את זה בצורה הגיונית
אז ניהלו מסע ומתן, יש גם פסוקים כאלה ביהושע, ניהלו מסע ומתן, כל שבט, קודם כל אני זבולון, אז אל תשים אותי בירושלים, אני צריך ים, חייב ים
אז זבולון אין בעיה, אתה תקבל את רצועת החוף, סבבה, אתה צריך ים, תקבל את רצועת החוף
אני שבט מנשה, אני מרובה באוכלוסין, אני חקלאי, אין בעיה, תקבל גם את זה, גם פה, גם בעבר, עושים חלוקה,
עושים חלוקה הגיונית בין השבטים, כאילו אין גורל, מנהלים משא ומתן, יש חיכוכים, עוד שנייה נתן,
יש חיכוכים, מסתדרים בסוף, מגיעים להסכמות,
קובעים את הגבולות,
כן?
קובעים את הגבולות,
ואז יש להם בעצם 12,
לא 12, כי שבט לוי לא יורש, וראובן וגדי ירשו כבר מעבר הדין המזרחי, יש נגיד תשעה שבטים,
יש תשעה חלקים של ארץ ישראל, כל שבט
יודע איזה חלק הוא רוצה, נכון?
נגיד, שבט זבולון אומר, אני רוצה את רצועת החוף מעכו עד צור. זה אני רוצה, זה מתאים לי, יש שם מפרצונים כאלה,
שם יש את כל החלזונות של התכלת,
אני אעשה עסקים, יהיה אחרי זה רב שיהיה המשווק שלי,
נכון? אני רוצה את זה.
אבל על החלק הזה לא כתוב זבולון, מה כתוב עליו? כתוב עליו רצועת החוף מעכו עד צור,
אם לאורך הקו דרום-צפון, מזרח-מערב, זה מגיע עד ל... כאילו, מסמנים את הגבולות לפי התוואי.
ככה כל שבט.
עכשיו, מאיפה אני יודע שכל שבט
ידע פחות או יותר מה הוא רוצה ומה זה שלו?
מאיפה אני יודע?
כבר מהברכות של יעקב יש לנו איזה כיוון, נכון?
מה יעקב אומר?
זבולון יחוף ימים משכון, ואולי חוף אוניות, דרכתו על צידון,
יששכר חמור גרי, רבי סגן המשפטה. אני אומר את יעקב או את משה?
יעקב. אני אומר את יעקב?
יעקב, יעקב. כן.
וכבר שמה
כבר שמה מסומן פחות או יותר, אז הם ידעו, ידעו,
אצל משה רבנו גם, דן גורר איזה ענק יבשן,
נשתה לי שבע רצון, עמלה ברכת השם, כן, ידעו.
אז את זה עשו.
אז יש לנו כרגע
12 פתקים עם נ״צ,
אבל בלי שמות של שבטים, אבל כל שבט
יודע מה הוא רצה, יש לו פתק שהוא כתב שם, שהוא זו הנחלה שהוא מעוניין.
זה בקלפי אחת.
יש פה שתי קלפיות, נכון?
יב' פתקים ויב' בולים וללום בקלפי.
על פניו, לא, כתוב פה קלפי אחת, אבל אני לא יודע למה אני מדמיין שיש פה שתי קלפיות כאלה,
כי צריך לדעת מה זה.
נגיד, יש פה קלפי של גבולות,
כן, אתה צודק, אתה צודק, אתה צודק. זה כאילו משמע שיש פה קלפי אחת עם פתקים מעורבבים והיה גם נס.
כן, נכון.
אז או קלפי אחת, אבל כל פנים, עומד, עומד
אלעזר הכהן עם ההורים באטומים, עם הגורל,
הוא אומר, עד כאן היגיון, חילקתם וזה, בסדר גמור. עכשיו, מה?
עכשיו גורל,
עכשיו השם יתברך.
קורא לנשיא שבט זבולון, תעל הון מנפדלק, הוא מגיע, אומר לו, בבקשה, תורך.
נשיא זבולון מכניס את היד, שתי ידיים, עושה ככה, מוציא שתי פתקים.
לפני שהוא מוציא, אלעזר הכהן אומר,
יצא לו פתק עם שם של השבט שלו, זבולון,
ויצא לו פתק עם נחלה, איזה נחלה?
מעכו עד צור
שזה בדיוק מה שרצה
מוצאים את הפתק בום מה?
של אשר של אשר?
מה שתגיד
כן כן בסדר, זגלו לי חוף ימים, כן, זגלו לי זה עד עכו, נו?
עד אכזיב, כן
בום, יצא אותו דבר, איזה מגניב
ככה זה עבד, ככה עם כל השבטים
כל נשיא של שבט מגיע,
הכניס את הידיים לקלפי,
אומר לפני כן אלעזר הכהן
יצא לך, תכניס את הידיים, יצא לך הפתק עם השם של השבט שלך, והנחלה עם הנחלה שאתם רציתם.
וזה הגורל.
מדהים,
נכון?
ככה זה עבד. עד כאן זה מובן?
גם המדרש, פחות או יותר,
מתאר את זה.
חכמתאיזי, אתה בדיוק עכשיו נוגע בנקודה של השיעור, של איפה שיעור?
עלולים פה לחשוב שתיאמתי איתך את השאלה מראש.
זה שאמר הכתוב,
מדיינים ישבית גורל.
לפי שכתב סימן כל שבט ושבט מיעקב, הנה זבולון וחוף ימים ישכון, יששכר רבץ בין המשפטיים, מאשר שמנה לחמו.
למרות ולמרות שכתב את הסימנים,
אין לך רשות לחלק, אלה על פי הגורל.
ומעשה ניסים היה בגורל. אלעזר בן אהרון הכהן מלווה שבורים ותומים, בקלפי הגורל לפני יהושע,
שנאמר ויריתי לכם גורל פה לפני ה' ועד שלא יעלה הגורל, אלעזר אומר ברוח הקודש,
גורל שבט פלוני עולה שאיתו למקום פלוני ויהושע פושט ידו ועולה
שנאמר, אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן-נון.
וזו הייתה יתרה שהיה הגורל צווח בשעת עלייתו, כאילו הגורל עצמו היה מדבר.
אני גורל פלוני, השבט עליתי לו במקום פלוני,
ומניין שהיה הגורל מדבר, דיכטיב על פי הגורל.
אז ככה זה עבד.
עכשיו כמובן השאלה נשאלת, אז למה?
כלומר, מילא אם הגורל היה אומר,
לא, חבר'ה, מה שרציתם, אתם לא יודעים כלום, החיים שלכם.
הגורל, לא, זבולון, אתה דווקא צריך לגור בירושלים, אסור לך להיות בים.
אז הייתי אומר, אוקיי, תראו כמה קטן בני אדם, כמה האדם הוא קטן וכמה הקדוש ברוך הוא גדול,
והנה הכל משתנה וכולי. אז אני מבין.
אבל הגורל יוצא אותו דבר כמו מה שעשו בני אדם, אז למה זה מועיל?
אז המדרש כבר רומז לדבר הזה.
המדרש אומר, מדיינים ישבית גורל.
זה מועיל שלא יהיו מריבות.
לא יהיו מריבות. אתם מכירים הרבה מאוד עסקאות... מה, מה?
מדיינים או מדיינים? מדיינים, לשון מדון, מדון, ריב.
מדיינים. מדיינים, כן, זה הכוונה.
מדיינים, כן, נכון.
דיונים יתרים, בקיצור.
זה כאילו, נקרא לזה ככה, זה הצעד הראשון. בסדר? זה הצעד הראשון.
שאנחנו נתקדם בו בשיעור. זה הצעד הראשון. מה הכוונה? אתה יודע, ארבע פעמים אדם קונה משהו,
או רוכש איזה משהו, והוא אומר, אה, אבל לא אמרו לי את זה מראש.
אם הייתי יודע, זבולון,
הוא אומר, אם הייתי יודע שמחוף היום זה כזה לחות,
וכזה צובח, לא, לא הזהרתם אותי מראש, מה זה, לא רוצה, מקח טעות,
כל מיני דברים כאלה.
אז זה, אז זה בועל.
או פתאום, כשאתה מגיע, אז אתה רואה שמה ששיווקו לך זה לא מה ש... נכון? תמיד כשאדם קונה דירה, אז תמיד על מרפסת יש נוף,
והילדים צוחקים ומשחקים בברושור הזה,
יש כזה ילדים משחקים וזה... הבטיחו לי ילדים צוחקים. הבטיחו לי ילדים צוחקים, כן, אתה מקבל את הילדים צוחקים עם הזה.
ואתה מגיע, אתה רואה שהילדים לא צוחקים, ומול המרפסת שיש לך נוף, באמת יש נוף, אבל שנה אחרי הנוף בנו לך בניין מול הזה.
אז רגע, לא אמרו לי, לא, כל מיני דברים.
יכול להיות.
עכשיו, כשזה יצא בגורל, טוב, אז זה יצא בגורל, יצא בגורל, אז זהו, אז אין מריבות.
אז זה מועיל כאילו להשבית גורל. זה ודאי נכון,
אבל קשה להגיד שזו הסיבה היחידה. כי בשביל רק שאנשים לא יתלוננו ולא יתרוננו, לא יהיו להם טרוניות,
אז בשביל זה מפעילים דבר כזה, קדוש כמו הגורל.
יש פה אירוע נוסף, עמוק הרבה יותר,
ועליו אני רוצה לדבר קודם כול בנחלות, ואחרי זה בזוגיות.
אומר רב צדוק,
כל הקניינים של האדם הם שייכים לו בתולדה ובשורשו.
וכמו שאמרו בריש מסכת סוטה דה מכריזים קודם היצירה בת פלוני לפלוני וכן שדה פלונית לפלוני. הנה הוא עושה את ההשוואה בין שדות נחלות לבין זוגיות.
שגם זה דוגמת זיווג שיש לו חיבור בשורש.
ועל כך אמרו שלושה חינות הם
חן אישה על בעלה ומקח על מקחו דה זהו הסימן שהוא זיווג ומקחו השייך אליו
כאשר יש לו חן בעיניו והוא חושק בו דווקא.
בתוך,
בואו נאמר את זה כך,
בתוך האירוע ההגיוני של חנוכת הנחלות,
מסתתר אירוע לא הגיוני של שייכות בעצם.
כששבט זבולון מוצא חן בעיניו,
חוף הים, לא יודע למה התלבשתי על שבט זבולון היום,
אולי כי אנחנו נוסעים עם טירת הכרמל בשבת, אבל בסדר, אז זה שם, לא, זה הנחלה.
אז זה לא רק בגלל שהוא עשה איזה דיון ואמר, תראו,
תקשיבו, הפוטנציאל העסקי הכי גדול נמצא היום באזור הים,
או, אנחנו נהיה, זה, נהיה ספנים וכל הדברים האלה. לא, גם, אבל לא, לא רק.
בפנים,
יש שם נשמות של ספנים.
זהו.
זה האירוע.
וזה למעלה מטעם ודעת.
אני נמשך לזה,
יותר גדול,
מחלק הגיוני. בסדר? זה משהו שהוא, זה גם היגיון, זה גם היגיון, הם בודקים, זה כן.
אבל ההיגיון הוא מעטפת,
הדעת כאן היא מעטפת,
שעוטפת בתוכה משהו הרבה יותר פנימי והרבה יותר עמוק, שהוא מה?
שהוא השייכות העצמית, הפנימית, הנשמתית, האינסופית לדבר המסוים הספציפי הזה.
ולכן,
אתה, זה לכן זבולון הלך לזבולון, והוא הולך לתל אביב, והוא הולך להר, והוא הולך...
נכון? זה מאוד יפה לראות אנשים מפגשים,
אחד גר בתל אביב, אחד גר בירושלים.
איפה אתה גר? גר תל אביב. הירושלמי אומר לתל אביבי, וואי וואי, איך אתה מסתדר, איזה חום, איזה חום, איזה לחור, איזה פקקי הפגנות.
ותל אביבי אומר לו, איפה אתה גר בירושלים? ירושלים, מקום העליות, נחנקו העליות, איך אתם מסתדרים? הכל הזמן.
וואלה, אחד יש לו איזה אימשכות.
חן מקום אני יושביו, בדיוק.
אבל אז זה עיני בחירה לעיני אגזר סביבה. אז אנחנו נדבר על זה, נדבר על זה.
זה נוגע להרבה סוגיות של החבורה שלנו, של אס לוקח קינג ועוד, בסדר?
אתה צודק שכאילו יש פה צעד שהבחירה היא כאילו דמיון.
אתה לא באמת, כאילו אתה לא באמת בוחר.
אבל בוא נדייק את זה, זה לא לג-כלומר, נגיד ככה, בחירה רגילה, מה זה בחירה רזה? בחירה כאילו, בחירה רגילה זה אדם נגיד הולך לחתונה,
בא אליו המלצר, אומר לו מה תרצה אדוני?
יש קבבונט עליהם ממולאים בפטריות צנוברים ויש
אסדו. עכשיו הוא אוהב גם את זה וגם את זה, מתלבט.
אמרו לו, אסדר לא משנה, נרגיש את שניהם, נכון?
אז הוא מתלבט בין, זה בחירה חיצונית לגמרי. זה, זה, זה, זה. אתה בוחר בין קולה לפנתה, בין תפוזים לאשכוליות. אתה בוחר מה שבא לך, יכול להיות שאתה אוהב את שניהם.
זה.
פה אני בוחר,
אבל את מה אני בוחר?
את מה ששייך לי.
בדיוק.
בדיוק. כלומר, זה אירוע מאוד מאוד מעניין. אתה בוחר משהו,
אבל רגע, אחרי שבחרת, אומרים לך,
אבל זה היה שלך מאז ומקדם.
אז למה אתה תן לי לבחור? כי אתה צריך לבחור.
אתה צריך לבחור במשהו שלך.
אבל אחרי שבחרת, לוחשים לך באוזן, מגלים לך, תקשיב, זה היה שלך תמיד.
ככה חולקו הנחלות בעם ישראל. אז במובן הזה, הבחירה היא כאילו דמיון.
אומר את זה רבי נתן, תראו.
ועל כן הבחירה ששורשה הוא בבחינת כוח המדמי.
על כן נקראת הבחירה גורל, כמו שכתוב, השם אינת חלקי וכוסי אתה תומך גורלי, אנחנו נדבר, נראה את הפסוק הזה בהמשך.
וכמו שפרש רשי שם,
שזה נאמר לעניין הבחירה, שהשם יתברך והניח ידו על חלק הטוב, כי האדם אומר לבנות את זה בחר לך,
כמו שכתוב, בחרתה בחיים.
היינו, כי הבחירה היא בבחינת המדמה,
שהוא בבחינת גורל, וזהו אתה תומך גורלי. כלומר, האדם,
אומרים לו,
תגיד, אתה בחרת את הבית הזה? בטח אני בחרתי. אומר לו הקדוש ברוך הוא, יא בויה, אתה לא בחרת,
אתה בחרת, ברור שאתה בחרת.
אנחנו שיחקנו משחק שאתה בוחר, אבל באמת,
מי שגרם לך לבחור זה מה ששמתי לך בפנים, אתה שייך למקום הזה.
היינו שהשם יתברך מסייעו לבחור בגורל הטוב
בבחינת
ובחרת בחיים.
וכמו שפירש רשי הנעל,
כי השם יתברך מסייע את האדם בסיוע דלעילה,
שיזכה לבחור בטוב.
כי הוא יתברך, מקדים רפואה למכה, ממשיך עליו הערה וסיוע משורש הקדושה שרוצה להגיע אליה.
אך שכל זה אי אפשר להבין,
כמו אי אפשר להבין את הגורל, כן נקראת הבחירה גורל. כלומר, זה באמת פלא כזה.
זה באמת פלא. עכשיו, זה נכון.
בנחלות,
וכמו שאמרנו, איפה זה?
בסוף לא הכנסתי את זה ב...
הכנסתי את זה פה, לא?
לא נכנס.
בגמרא, במסכת שבת, רבי יוסי אומר,
מעולם לא קראתי לאשתי אשתי ולשורי שורי, אלא לאשתי ביתי ולשורי שדי.
אז במקום להגיד אישה ושור, אתה יכול להגיד בית ושדה.
בסדר?
זה בעצם ה...
אז גם כשאדם בונה ב... בוחר, קונה בית,
או קונה שדה, או קונה נחלה, הוא בעצם
קונה מה ששייך לו. וגם כשאדם בוחר אישה,
כשהבוחרת איש, זה גם כן אותו דבר.
אז בואו ננסה רגע להבין את האירוע הזה. אני טיפה ארחיב על זה בעל פה, ואז ניכנס טיפה לעוד קצת למקורות. תראו.
בני זוג מתח... מכירים איך שמכירים, נכון?
זה ה... מכירים, זה דייתי מזה, לא יודע מה שידוכים, מה שנוהג, אפילו נפגשו בצורה טבעית, גם יכול להיות.
וכן, על זה הדרך, ומכירים,
והקשר מתפתח, פגישה ראשונה, פגישה שנייה, פגישה שלישית, זה, מטיילים ביחד, כל מה שהקשר עוזר, רואים את זה, מגיעים להורים, פה, שם, הקשר מתפתח, יש לו איזה שלבי התקדמות, עד שמגיעים לשלב, החלטה, שזה,
וואו, זה רציני, ואנחנו רוצים להתחתן, מציעים, עומדים מתחת לחופה.
מעולה.
עד כמה תיארתי?
תהליך של, מה? בחירה.
אחריות, בחירה, הם מבררים, הם שואלים,
מבררים לפני, מבררים אחרי, כאילו תוך כדי הפגישה, שואלים, בודקים, לגמרי, בחירה.
ברגע שהם עומדים מתחת לחופה
ונותנת הטבעת, ברגע הזה לוחש לשניהם מלאך באוזן,
40 יום לפני שנולדתם כבר אמרו,
שאתם תתחתנו אחד עם השני.
אתם הגורל אחד של השני.
אתם החלק.
והבחירה שלכם היא לא הייתה בחירה חיצונית, כמו בין אסדו לטלה,
אלא הבחירה הייתה בחירה פנימית.
הסיבה שהתעוררתם לבחור זה בזה היא בגלל השייכות הקודמת שלכם.
וואו. עכשיו, אני רק אגיד בקצירת העומר ביותר,
שזה בא לידי ביטוי ממש ברגע הטבעת עצמו,
ברגע של הטבעת עצמו, אתמול ערכתי חופה,
המזלת אותם לזוג הצעיר,
נזרי, גלעד ושירה.
אז ברגע הטבעת עצמו זה בא לידי ביטוי
באופן הכי הכי עמוק בצורות שמשחקות שם.
הכלה עושה ככה,
וזה טבע, זה אצבע וזה קו ישר.
קו ישר זה תמיד ביטוי לסיבת הוצאה.
משהו כזה, סיבה, תוצאה, סיבה, תוצאה, זה הכלה.
החתן מחזיק טבעת שהיא עגולה. הטבעת מקפידים שהיא תהיה עגולה.
על פי הסוד, צריכה להיות עגולה.
הטבעת היא גם בצורת האות ס', שזה סוד.
סוד וסובב.
ויש פה בעצם שתי תנועות. תנועה אחת של הקשר הזה זו תנועה ליניארית.
כאילו, היה לו התחלה, היה לו אמצע, היה לו סוף, היה לו, כאילו, הסוף זה מחופק, אבל זה הסוף של החלק הראשון, התחלת החלק השני.
אבל יש בקשר הזה גם עכשיו מתגלה שמה?
שהקשר הזה הוא מה?
הוא עגול, הוא מתגלגל עוד מראש הררי קדם, עוד 40 יום קודם, הוא לא לטבלת, הקשר הזה קיים.
יש פה טבעת, יש פה סוד.
לוקחים את הסוד,
מחברים אותו ליושר, ועושים מזה דבר אחד.
זה קורה שם.
זו דרמה עצומה,
וזה פשוט מועתק אחד לאחד מצורת חלוקת הנחלות של עם ישראל.
משם לקחו את זה, מפרשת פנחס.
אגב,
אם כבר דיברנו,
הזוהר החדוש, המרבים לצטט אותו,
שבזמן החתונה מגיעים ההורים מגן עדן ונפטר וכו', זה זוהר בפרשת פנחס.
רק תדעו.
בסדר? הזוהר מאוד חסום. הזוהר אומר שעוקרים את נשמות הקרובים מגן עדן
כדי לבוא להשתתף בשמחת קרוביהם פה בארץ.
אז גם כן,
הקרובים מגיעים, כלומר, יש כאן איזה משהו שהוא קדמון,
יש כאן משהו שהוא קשור לשמיים הגדולים, לדורות הקודמים.
זהו.
זה ה...
אצל כל משפחה מרוקאית רצינית, אין חתונה שלא עוברת בי איזה חלום לפני כן ככה, שהסבתא הגיעה ונתנה איזה נר ל...
נכון, זה חייב להיות ככה.
זהו.
לפני לידה חייב, זה ברור. אין פה שאלות.
כשאנחנו התחתנו, אשתי ואני,
אז התארסנו, ויום אחרי האירוסין סבתא נפטרה.
סבתא של אשתי,
סבתא האוהל הקרוב, שרה.
אז החתונה הייתה חודשיים אחר כך, אז היו אבלים, כל המשפחה של חמי, היו כולם אבלים.
שבוע לפני החתונה,
הדודה הגדולה, שם זה האחות הבכורה,
היא חלמה את סבתא,
הרימה טלפון לכל האחים, סבתא באה אליי בחלום, כולם להגיע לחתונה, התייצבות מלאה.
אין משחקים בדבר הזה. אצל מרוקאים, חלום, זה כאילו הר סיני, עשרת הדיברות, חלום.
אז זה כמובן הייתה התייצבות, התייצבות מלאה,
ברוך השם.
אז אוקיי, אז ככה זה עובד, בסדר?
זה פלא כזה.
בואו רק נגיד שככה זה קרה אצל יעקב.
אמנם אצל יעקב זה קרה עם שתי נשים,
אבל בעצם מה שאנחנו טוענים שזה אמור לקרות
לכל אחד עם אותה אישה.
יעקב, יש לו, נגיד שרחל ולאה זו אותה אישה, בסדר?
אז יעקב מתחתן עם רחל, מה זה רחל?
הצד הגלוי, הוא ראה אותה, הוא אהב אותה, הוא בחר בה, היא יפה בעיניו, יפה תואר, יפה מראה, הוא רוצה אותה.
הוא גם יודע שיש כהלה שמחכה לו, היא משפחה, כן, היא
אחיינית שלו בעצם, בת דודה שלו, הם בני דודים.
אז זה מעולה.
למחרד בבוקר מה הוא רואה? שמה יש בתוך רחל?
לאה.
לאה זה משהו לא מתוכנן.
הוא לא רצה את לאה,
הוא לא ידע שבתוך רחל מסתתרת לאה.
אגב, מישהו אמר לי שהשם רחלה זה ניסיון לחבר את שתי השמות, להגיד רחל לאה.
עושים את זה רחלה, כאילו.
כן, ופתאום יש לאה.
וואו, רגע, זו הפתעה, בהתחלה היה עקוב טיפה נבהל. רגע, אני לא רציתי את רחל, רציתי את לאה.
אדוני, בתוך רחל יש את לאה.
רחל זה החלק הגלוי,
רחל זה החלק הידוע, רחל זה החלק הזה, ולאה זה החלק הפנימי.
אז אם אנחנו מחברים את רחל ולאה שהן אישה אחת, אז בעצם בכל חתונה יש את החלק ההגיוני, את הגורל, את הנחלה שאתה רושם, זה מה שאני רוצה.
אדם עושה לעצמו רשימת אקסל, זאת הבחורה שאני רוצה, הנה אלה התכונות וכל הדברים האלה, ומגיעים עם הרשימה לדייט ומסמנים וי,
אני יודע, כן, לא ממליץ על זה, אבל זה,
וסבבה, מצוין. ואז אחרי שמתחתנים, אומרים לו, תקשיב, הרשימה, כבודו במקומי המונח, אתה יכול לתלות על המקרר את הרשימה שלך. עכשיו יש פה בן אדם, ותדע לך, זה הבן אדם שלך.
זה, זה השורש ש...
כן, עמדתם מתחת לחופה, יש לכם עכשיו 40 יום קודם עולה לטבלן.
תשאלו, אם ככה, איך יתאכלו גירושין?
לפי הדבר הזה לא הייתה... אז תשובה מספר אחת, באמת,
יש כאן אמירה מאוד מאוד חזקה. אם עמדתם מתחת לחופה,
יש לכם את כל הפוטנציאל להצליח.
תשובה מספר שתיים,
הבחירה, בסוף הבחירה גוברת.
אם בני זוג לא השקיעו בזוגיות שלהם, או לא ידעו איך להתנהל, אז יש לפעמים נגרמים נזקים.
ותשובה שלישית, לפעמים יש מראש נישואין שהם נועדו לזמן מסוים.
לזמן זה, כדי להביא נשמות לעולם, וכן הלאה, לא נכנס כאן ליד הכף שדרחמנה. אבל זה ברור שאם איש ואישה עמדו מתחת לחופה,
זה מספר להם את הסיפור כאילו לא של הבחירה, אלא של מה?
של הסוד, כן, אביעד. בנוסף גם כשיש את הרבות קצת יותר תגיטימציה לבירוסיה. כן, נכון, אני לא נכנס כרגע, כן, נכון.
מי קודם?
מי קודם? בין רחל ללאה, בין גורל לבחירה.
מי קודם?
מה אתם אומרים?
אומר לכם יוני הבחירה. תראה מה אומר הרב קוקאן
על הפסוק,
ומיד אנחנו ניתן ממש את האפליקציות המעשיות.
מה זה אומר?
מה זה אומר שקיים כזה חלק פנימי בקשר או בנחלה? מה זה אומר? זה נראה לי הדבר הכי הכי משמעותי.
יש פסוק
במגילת רות.
ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים ייתן ה' את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיים בבית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרשיהם בבית לחם.
עכשיו הזקנים האלה מאיפה הם היו?
מאיזה עיר?
בית לחם. בית לחם זה עיר באיזה שבט?
יהודה.
אז לכאורה הם היו צריכים להקדים את מי?
את לאה, מלאה עמדו כל ה...
יהודה מלאה.
אומר כאן הרב קוק,
ברחל, זה קטע מתוך הפירוש, זו פסקה ארוכה,
ברחל התגלמה התעודה הזאת,
של התעודה, הוא מדבר, התעודה, הכוונה שאדם ייקח אחריות על החיים שלו, ויברר מה טוב לו, ומה מתאים לו, ויחפש את האישה המתאימה. זה רחל.
אותה מצאה אבינו יעקב ראשונה, ואהבה על פי האוצר הצפון שלפניו נגלה מנפשה.
זה העולם הגלוי, הוא רואה.
היה לפי דעו גם כן,
הנושא, זה העולם הגלוי של רחל,
היה לפי דיו, לפי המהלך שלו, גם כן הנושא, נושא הכוונה, נשא בקרבו, סוחב בתוכו
את העולם, של העולם הכמוס והמכוסה של העתיד הרחוק.
אם כך היה מצב העולם, אם כך היינו גם אנו רואים שהאושר המכוסה והרחוק יהיה בדרך ישרה,
באין מעיק וצרה,
מופיע מהאושר הקרוב והגלוי, אולי היה העניין נשאר כך,
אבל לא כך הייתה הצאת השם הנפלאה והרוממה.
בכמות היה העולם המכוסה הרחוק התעודה של הקמת בית העולמים לעם השם בנחלתו מעוטדה ללאה. כלומר, לאה היא משם יעמדו ללוי יהודה.
כל העושר הרחוק נמצא אצל לאה, בחלק הפנימי הסמוי.
ובאופן נעלם ומופלא,
באורך אשר ההווה שלו לגמרי נסתר בנעלם היה מיעקב,
בא הדבר לתעודתו.
כן הוכה גם כן ביסוד בניין הישראלי לשא עין למרחוק,
ולפעמים רבות גם כן בדליגת ההובה ובעשייה הצרה לו,
למען העתיד המכוסה, הערומם והנעלה.
אני רק אגיד מה הוא אומר כאן.
אני משליך את זה רגע לזוגיות.
כל זוג שמתחתן,
אז יש לו את ההובה הקרוב.
אתה אומר לו מה אתה רוצה? אני רוצה להתחתן, להתבסס, לראות בית, לתת ילדים.
כאילו, אתם רוצים, כאילו, כמו כולם, מצוין.
אתם אפילו לא יודעים מה אתם עושים, זוג צעיר ומתוק.
אתם עכשיו בונים שבט, אתם עכשיו, מהמקום שלכם זה ימשיך עד אינסוף, בסדר? אתם המשך של שלשם לדורות מהר סיני ומכן זה ימשיך עד...
אז העתיד המרוחק הזה, אתם בכלל לא מודעים אליו,
על האיכויות שאתם צריכים
בשביל העתיד הרחוק, שאתם אפילו עדיין לא יודעים מהו.
עדיין לא יודעים מהו. אתם עדיין לא יודעים באיזה אתגרים יאבין אתכם הקב״ה,
מה תצטרכו,
איזה ילדים יוולדו לכם, איזה נכדים יהיו לכם, איזה משימות הקדוש ברוך הוא הטיל עליכם. בשביל הדבר הזה יש לכם אוצרות שאתם עדיין לא יודעים.
אתם עדיין לא יודעים עליהם.
אתם תגלו אותם
לאורך הדרך. וכאן אני נותן ממש מתנה. מי רוצה מתנה?
יפה, מצאנו מתנה וכן.
כל זוג צריך לשאול את עצמו, בעקבות הלימוד שלנו כרגע של
בחירה וגורל,
כל זוג צריך לשאול את עצמו תמיד שלוש שאלות.
שתיים, מהבחירה ואחת מהגורל.
מהבחירה, שאלה מהבחירה, למה אני התחתנתי עם אשתי?
ולמה אשתי התחתנה איתי? קודם כל, להזכיר את זה, למה התחתנתי עם אשתי, למה התחתנתי, איזה יופי, איזה... שאלה שלישית,
כאילו, שאלה אחת, למה אני התחתנתי עם אשתי? שאלה שנייה,
למה אשתי התחתנה איתי?
שאלה שלישית, למה הקדוש ברוך הוא בחר שנתחתן?
מה הוא חשב?
ועל השאלה השלישית אתה מקבל תשובה כל החיים.
כל החיים אתה מקבל תשובה. אחרי עשר שנים אתה מקבל תשובה,
אחרי עשרים שנה אתה מקבל תשובה, אחרי שלושים שנה אתה מקבל תשובה.
וכל מיני צוותים בחיים שאתה אומר, וואלה, אם אשתי לא הייתה נותנת לי כאן איזה עצה,
בחיים לא הייתי מגיע לזה בעצמי, אתה מקבל תשובה.
זה החלק של הפלא בקשר,
זה החלק של הסוד, זה החלק של הגורל.
בבסיס,
הסדר הקודם הוא קודם רחל ואז לאה. כלומר, קודם כל לוקחים אחריות,
קודם בחירה,
קודם בירור,
קודם שכל טוב,
כמו שקראנו בנחלות, קודם כל כל שבט עבר תהליך ובירר לעצמו איזה נחלה הוא רוצה.
לא לעשות הפוך, היום עושים הפוך. כן, אני ישר התחברתי אליה, ישר אני מאוד אוהב בה, ישר אהבה עם בת ראשון.
איך אומרים את זה באנגלית? He fell in love.
הוא נפל באהבה. He fell in love today, מחר הוא יקום, מוחרתיים הוא ייפול עוד פעם, וזה.
זה לא עובד ככה.
קודם כל צריך להוביל את הקשר בשכל טוב,
נכון?
אבל אחרי הדבר הזה, אתה אומר, רגע, יש פה הרבה יותר רק מהשכל, יש פה גם את הסוד.
לכן אומר כאן הרב,
מכל מקום בעולם ההווה,
בעולם ההווה לא הושלך מיסודו הכלל הגדול שהשאיפה ראויה להיות לעדי העד,
שיהיה ההווה מאיר ומזהיר גם הוא, וממנו, מאורו ומיושרו, ייקח לו עתיד את גודלו וזורחו.
רחל הייתה עקרת הבית,
וגם בניה של לאה מודים בדבר,
כי רחל וכליאה אשר בנו שתי ימים בבית ישראל, הקדימו רחל אליה.
כלומר, אל תגיד, לא, אני אתחתן, אני אהיה בסדר.
יכול להיות שיהיה בסדר, אבל לא כדאי לנסות את זה.
נחתן,
או גם לבחור נחלה, אותו דבר כמו שאמרנו,
מתוך אחריות, מתוך תשומת לב, וכן זה הדרך. אבל אחרי שהדבר הזה קורה,
צריך לדעת שזה לא החלק היחיד.
יש פה עוד חלקים שילכו ויתגלו.
עכשיו, כמו הרבה מאוד דברים,
הרעיון הנפלא הזה,
שבא לידי ביטוי אצלנו בפרשה,
הוא גם,
יש לו השלכה,
מכיוון שהוא רעיון מאוד מאוד חשוב וחזק,
אז בעבודת הנפש, שתכף
טיפה נגדיר אותו עוד,
אז יש לו השלכה, זה מגיע עד רמת ההזמנה.
אתם יודעים שכשעושים הזמנה לחתונה,
אז יש את השם של הכלה,
את השם של החתן,
שם של הכלה, וצריך לשים משהו באמצע.
מה נשים באמצע?
שם החתן?
יעקב.
שם הכלה?
רחל, נכון? אז מה?
מה נשים באמצע?
אז היום אני ראיתי שכבר לא בעל ולא זה, היום שמים, ראיתי כבר מישהו שם שטרודל כזה,
כורכית כזה.
או בכלל,
לב, או יש בכלל כאלה שהזמנות שלהם זה נראה כמו עיתון שיצא אחרי מלחמה.
שמיני לשמיני, אה, עין בעל וזה, החתונה.
אה?
יש, כל פנים, בעם ישראל יש,
יש, יש, יש נוסח מסורתי גם,
להזמנה. יש, איך כותבים הזמנה?
אתם חב'דניקים כותבים כולם את ההזמנה, אותו דבר כמו החתונה של הרבי.
באותה שעה גם, בשעה החמישית.
אחרי זה למד את הכותבים, הכוונה, שעה החמישית.
לא, אל תבואו בשעה החמישית לוורשה,
כי אנחנו לא שם,
תבואו לשעה וחצי לכפר חב'ד.
אבל,
אז באמת בנוסח המסורתי יש שתי אופציות מה לשים בין החתן לבין הכלה.
אחד זה ע' ב' ל', השני זה ע' ב' ג'. ע' ב' ל' עם בחירת ליבו.
עין בית גימל עם בת גילו או בת גורלו. זה בדיוק מבטא את שתי התנועות שאנחנו מדברים עליהן כרגע. בחירת ליבו, שם במרכז את הבחירה.
הכרנו, בחרנו, דיברנו, שוחחנו, הכרנו עוד, וזה. בחרנו להתחתן, אני בחר, ועד מי תבחרי? מצוין.
עין בית גימל, מה מבטא?
בת גילו, בת גורלו. זה אנחנו, כאילו,
חבל שבכלל בזבזנו זמן על דייטים, למה לא קיבלנו? לא, צריך...
כל התהליך של הדייטים, זה הכל היה כדי לגלות משהו שבעצם היה שלנו
מאז ומקדם.
ושניהם נכונים.
שניהם אמיתיים.
כל זוג לכאורה על פניו.
בשלב שמכינים את ההזמנה, יש פה איזה פרדוקס.
בשלב שמתפיסים את ההזמנה זה ברור שזה הרבה יותר ע' ב' ל',
אבל בשלב שההזמנה קורית בחתונה זה פתאום נהיה ע' ב' ג'.
אז אולי צריך לעשות איזה הולוגרמה כאילו שמתחלף באמצע, אני יודע.
ע' מראש. אה, זו עונה מראש.
לכאורה,
שתי האפשרויות האלו באות לידי ביטוי בשני ימים
בעם ישראל שבהם היו נוהגים לעשות שידוכים.
מה הם שני הימים?
טו באב ויום הכיפורים.
אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים
שבהם
בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולים,
שלא לגייש את מי שאין לו, וכל הקנים טוענים טבילה, ובנות ירושלים יוצאות ויכולות בכרמים. מה היו אומרות? בחור,
שא נענך יורם מה אתה בורר לך, אל תתן עינך בנוי, תתן עינך במשפחה,
שקר אכן בעבר היופי, אישה ראת השם תתעלל, ואומר תנו להם פרי ילדיה ויעלו לה בשערים מעשיה. על פניו המשתה מתארת,
היא אומרת שהיה ביום כיפורים וב-15 באב, אבל מה שהיא מתארת זה מה שקורה ב-15 באב, כי ביום כיפורים קשה להניח שהיו יוצאים לחודל בכרמים, זה יום צאן.
אז מתואר כאן 15 באב של יום של מה?
איזה בחירה או גורל?
בחירה, תבחר, וכל אחד אומר, תבחר את זה, תבחר את זה, לא יופי, לא משפחה, אבל גם לבחור במשפחה זה בחירה.
לעומת זאת, ביום כיפורים, כנראה שביום כיפורים השילוחים היו בבית הכנסת נאסים.
כן, כולם נמצאים בבית הכנסת, יום שלם, בזמן תצפת.
נכון? והיא לא מדברת עם החתן, היא בכלל, היא לא יודעת
שהיא בכלל רואה אותו, אבל היא רואה אותו איך הוא מתפעל.
וזה פתאום, זה זה זה, בום, ככה.
אז שם, ובמיוחד יום כיפור, שזה יום שגם ככה סובב סביב גורלות,
זה יום שמבטא את הקשר הפנימי העמוק
שהוא למעלה מטעם ודעת.
ובסוף זה מתחבר, אמרנו, העיגון מתחבר עם היושר, זה מתחבר למשהו אחד.
רבותיי,
מהי נפקמינה? יש לפעמים, אתה שואל, לפעמים השאלה, מהי נפקמינה מעצבנת, אבל אני חושב שפה
זאת שאלה מאוד חשובה.
אני רוצה להגיד פה את הדברים בצורה הכי הכי ברורה, בסדר? הכי...
אחי, מהי נפקא מינה
בדבר הזה?
אז זה הולך ככה.
אם אני בנוי רק על הבחירה שלי,
רק על הבחירה שלי,
ואני בנוי רק על לקיחת אחריות,
אז
ברגע שמתעוררים קשיים,
ואין זוג שאין לו קשיים,
יכול ליפול הספק,
אולי טעיתי.
אולי טעיתי.
אולי,
אפילו אם אדם בוחר לא נכון, קניתם איזה מוצר, וואלה, בחירה לא מוצלחת.
יכול להיות דבר כזה. זאת אומרת, שמע, אני לא...
ואם טעיתי,
אז אין לי עכשיו...
אתה יודע, זה כמו אדם קנה מניה, המניה יורדת. אז הוא אומר, טוב, אני אמכור אותה עכשיו, ואז הוא ממשיך.
אדוני, תחתוך הפסדים.
אם המניה יורדת, תמכור אותה כמה שיותר מהר.
אז אם אני טעיתי,
אין לי מה עכשיו להתחיל להשקיע,
טיפול זוגים וכל הדברים האלה. בוא נחתוך את זה כמה שיותר מהר.
בסדר, זה כאילו האירוע.
כלומר, אתה מתייחס אל הקושי בתור דבר חיצוני. אני בסדר,
בסך הכל, כנראה אולי בחרתי בחירה לא טובה,
ואז הקושי שמגיע הוא בעצם איך אני מתייחס אליו.
אבל אם יש את הלחישה הזאת של הגורל,
תקשיב,
עמדתם מתחת לחופה, הגעתם לרגע הזה?
הייתה בת קול לפני 40, 40 יום לפני שנולדתם.
אז מה זה אומר?
זה, מה?
זה אומר שהקושי הזה שאני רואה מול העיניים
הוא מדויק בשבילי, זה מה שאני צריך, אני, כדי לצמוח,
כדי לגדול,
כדי להתפתח.
זה הגורל שלי.
הגורל במובן של חלק.
ואז אני שמח בו. אני אומר, אוקיי, זה בדיוק מה שאני צריך. זה לא... יש סיפור נפלא שאני מאוד אוהב, על רב חיים,
אדיב רב חיים מצאנז,
שהוא היה,
עשו שידוך, כמובן, בגיל צעיר מאוד,
והוא בא מהעיירה שלו, הכלה הגיעה מהעיירה שלה, נפגשו בזה עיירה באמצע, ואז הכלה ראתה את החתן, ראתה שהוא צולע, היה לו רגל קצרה,
והוא אמר, לא תתחתן, לא אמרתם לי שיש לי בעל צולה, אני לא רוצה, מקח טעות.
התחיל בלאגן וכל הדברים האלה,
ואז הוא אמר, מה קרה? הוא אמר, אתה כלל לא רוצה להתחתן כי יש לך רגל קצרה.
אז הוא אמר, תנו לי רגע לדבר איתה, נכנס, דיבר איתה חמש דקות, יצאו, הכל בסדר.
שאלו אותה אחר כך, מה הוא אמר לך?
זו סיפרה שהוא נכנס, הוא אמר לה, תראי, אני לפני שירדתי, היה איש קודש קודשים,
כלומר, לפני שירדתי לעולם, הראו לי כל מה שאני הולך לעשות, שאני הולך להיות
אדמו״ר גדול, ויהיה לי אלפי חסידים,
התורה שלי תהיה בכל העולם כולו, וכו׳.
והראו לי גם אותך לתי אשתי, והראו לי שתהיה לך רגל אחת קצרה.
אז ביקשתי בשביל, לפני שירדתי,
תנו לי את הצליעה שלה, אני יושב ולומד עם תלמידים, אני לא צריך ללכת, היא צריכה לגדל ילדים וזה, תנו לי את הצליעה שלה.
ועכשיו תחליט אם רוצה להתחתן או לא.
כאילו,
אם אתה על ציר הבחירה,
אז אתה רואה, לא בחרתי את זה.
ופתאום הוא הצליח להעביר אותה לציר הגורל בכלל. רגע, תקשיבי, אנחנו אחד של השני עוד 40 יום לפני, אנחנו אחד של השני. בואי נספר לך מה היה.
אז אני ביקשתי את זה, כי אני אוהב אותך, ואני מסור אלייך, אז אני לקחתי את ה...
אז הרבה פעמים הסיפור הזה הוא כאילו אומר שכשאני רואה חיסרון אצל בן הזוג, זה בעצם מראה שמראה לי את החיסרונות שלי, שאני צריך לעבוד עליהן.
כי לכן חיברו לך את האדם הזה, לכן, בסדר?
זה המהות של גורל.
זה הופך את הקשיים הזוגיים ממקום, עוד פעם, הכל עד רמה מסוימת. בסדר? זה ברור שאם, לא יודע מה, יש איזה אישה שסובלת מאלימות, אז היא לא צריכה, לא יראו את זה בשמיים וכל זה, כי כמו שאמרנו,
בסוף, בסוף, בסוף, אחרי כל הדברים האלו, אחרי כל הגורל ואחרי הכל,
האדם בבחירה שלו יכול להרוס את הכל.
הכל הוא יכול להרוס.
גם את החיים שלו וגם את החיים...
בסוף בחירה מנצחת הכל.
אבל אם אנחנו נשארים,
מה שנקרא, ברובד הנורמטיבי, לא בעניינים של זה.
אז כשאדם מתבל את הבחירה שלו בידיעה שזה לא רק הבחירה,
כמו שראינו בנחלות,
אלא זה גם גורל,
זה נותן לו המון כוח להתמודד. כי הוא אומר, שמע, הקושי הזה הוא, א', זה קושי שאני כנראה הייתי פוגש אותו בכל מקום.
כאילו, בכל מקום הוא היה פוגש אותי, כי זה קושי אצלי, זה לא קושי בחוץ.
ודבר שני, אם עמדתי מתחת לחופה עם האישה הזאת, במקום הזה, זה אומר שזה בדיוק מה שאני צריך.
ואז קאדימה בוא נסתער על זה ונצליח.
אתם מבינים?
איזה דרמה זאתי.
האם אני כל הזמן בפוזיציה של כזה, רגע, מבקר המדינה,
טעיתי, לא טעיתי, הצלחתי, לא הצלחתי.
ואגב, זה מתועד מחקרית.
יש תיעוד מחקרי של השלבים בזוגיות.
אני לא אומר שחייבים לעבור את השלב הזה, אבל מתואר שם שלב של העבדו עליי.
יש שם כזה שלב.
שלאכלתי, אוי, מה, לא שמתי לב.
יש כזה שלב.
יכול מאוד מאוד להיות מבהיל, כאילו, רגע.
אבל כשאדם יודע, שנייה, רגע, רגע, עמדנו מתחת לחופה.
שם, מתחת לחופה, היה אני, היה את, וגם היה הקדוש ברוך הוא, גם השדכן הגיע.
והוא אומר, חבר'ה, אתם התגלגלתם לכאן.
לא רק בחרתם, אלא התגלגלתם ממשהו קודם.
אה,
אז אם זה ככה,
מה זה?
וואו.
כלומר, אם היו אומרים לבן אדם, תקשיב, נגיד, אדם נורא נורא קשה לו לשתור, תקשיב.
בדקנו וגילינו, אין עוד נשים בעולם. זו האיש היחידה בעולם.
אז מה הוא היה אומר?
מה?
זהו, אז זה ברור, אין...
אגב, ככה מברכים בחופה.
אומרים,
שמח תשמח רעים אהובים, כי שמחה אצלך בגן עדן מקדם. מברכים
את הזוג שיהיו שמחים כמו בגן עדן מקדם. למה הם היו שמחים בגן עדן מקדם? אומרים, בגלל שהיה להם חם וחמות. כן, לא היה להם איזה.
אבל הסיבה האמיתית, כי לא היה בעולם אף גבר חוץ ממנו, ואף אישה חוץ ממנה.
אז ככה תהיו שמחים.
ברגע שתחשוב, אין אף אישה בעולם חוץ משתי, זו האישה היחידה שיש בעולם. אז זהו, אין מה לעשות, אין לך ספקות.
הספק עצמו הוא מחרב את הניסיון,
אבל כשאדם יודע, אומר, אדם, כאילו, נשמר לזה בת קול,
זו השדה שלי,
זו הנחלה שלי. גם המקומות הקשים ביותר, עמק הירדן, שהיום הוא מקום פורח,
תקראו מה כותב בן ציון ישראלי על עמק הירדן, שהוא הגיע, איזה קוצים, היו שם בגובה שתי מטר,
יותר גדול מגובה האדם. היו כל כך מאוהבים בעמק הירדן,
שהוא אמר לזאת שהייתה איתו, רחל ינאית בן-צבי,
הוא אומר לה, תראי איזה קוצים!
איזה עוצמה! יש כאן האדמה! תארי לעצמך, מה יקרה שנשתול פה תמרים?
אני הייתי רואה את הקוצים, תופס את הרגליים, בורח, אבל הוא אומר, או, איזה קוצים כאלה גדולים!
והנה, הוא צדק, אדם נכנס לאיזה אירוע, הוא אומר, זה המקום שלי,
זו הנחלה שלי, או זו האישה שלי, הוא מקבל כוח להתמודד עם הקשיים.
ואז באמת יש כאן...
רבותיי, זה ממש מדהים לראות שזה פסוקים מפורשים בתהילים.
אנחנו קוראים אותם ולא יודעים, קוראים אותם כל מוצא שבת. סגי, אתם אומרים את זה? מחתם לדוד?
ספרדים, דידן.
מה אומר דוד המלך?
אדוני מנת חלקי וכוסי,
אתה תמיך גורלי.
הקדוש ברוך הוא מנת חלקי וכוסי, אתה תמיך גורלי. כלומר, נכון שבחרתי, אבל בתוך הבחירה נמצאת גם מה?
נמצאת גם מהבחירה האלוקית, ואתה תומך אותי בגורלי, ואז מה נפקא מינה?
חבלים נפלו לי בנעימים, אף נחלת שפרה עליי. מה זה חבלים?
חבלים זה קושי, בדיוק. חבלי משיח, חבלי יולדה יבואו לו.
חבלים נפלו לי בנעימים. החבלים נפלו לי בנעימים, זה נעימים? איך זה, זה?
אבל ברגע שאני יודע שזה אומנם חבלים, אבל אלה החבלים שלי.
זה התיקון שלי. אז זה נעים לי, אז אני מבין שזה שלי.
אף נחלת, הנחלה שלי, בין אם זה הבית,
או השדה, או האישה,
שפרה עליי. מה עושה האדם בעקבות הדבר הזה?
השתבח הבורא,
אברך את אדוני אשר יעצני,
הפללות עשרוני קהילותיי. תודה, אבא, שנתת לי את העצות האלה, ושאתה בזה, וגם על הקושי תודה רבה,
כי הקושי מצמיח.
סיום, שיוויתי אדוני לנגדי תמיד,
כי מימיני בעלי מותו. אתם יודעים שהמתנגדים אומרים, שיוויתי ה' לנגדי תמיד ה' נגדי.
אף פעם הוא לא בעדי, תמיד הוא נגדי.
אבל החסידים אומרים,
שיביתי השם ונגידי תמיד, תמיד אני רואה את י' כו' כתוויה שמהווה את הכל.
אז בקשר הזוגי זה לא רק שאני הסתכלתי ובחרתי ואת אמרתי וזה,
הקדוש ברוך הוא היווה את הקשר הזה,
ואז אם זה ככה, כי מימיני בא למות, אז אנחנו לא נתמוטט,
אנחנו נצטרך להחזיק מעמד, נתגבר על כל הקשיים, כי הקדוש ברוך הוא היה איתנו.
זה הסוד של הפרשה שלנו, פרשת פנחס,
חלוקת הנחלות,
שאתה עושה לה פשוט העתק-הדבק לקשר הזוגי, וזה נותן המון המון כוח בעיקר להתמודד. ואני אומר כאן משפט אחד אחרון, בגלל שאנחנו חיים, סליחה שאני לא רוצה לחלק ציונים לדור, כי מי אני בכלל?
אבל הרקבח והענוגה, אנשים לא רגילים להתמודד עם קשיים היום.
קצת קשה, זה לא מתאים לי וכל זה.
תופעה הולכת יותר ויותר ונהיית נפוצה, שאנשים נשואים דקה וחצי,
וכבר הם אומרים, לא, זה לא נראה לי מתאים,
זה לא נראה לי פה, זה לא מה שחשבתי.
קושי הקטן ביותר כבר עם נבהלים וכל זה.
קצת חוסן,
קצת גבורה,
קצת עקשנות,
וידיעה שאם עמדת מתחת לחופה, גם הקדוש ברוך הוא היה שם, אז תנו לו את הזה.
אם היה, כאשר הזמן הייתי, כל זוג שמתחתן,
מכניס אותו למקלט אטומי ונועל את הדלת לשנה,
ומותיא אותו אחרי שנה.
רוב הסיכויים שזה יהיה בסדר, אף אחד שם לא... אבל כאילו,
האפשרות כל רגע לפרק,
היא כאילו כל הזמן מרחפת מלמעלה.
הקדוש ברוך הוא היה שם,
ועם הבחירה יש גם גורל,
אני קורא לזה לבחור בגילוי.
אתה לא בוחר בחירה חיצונית, אתה בוחר לגלות
מה נמצא בתוכך.
אברך את אדוני אשר יעצני, אף לא יזכו וימצאו,
חבלים אפילו בנעימים, אף נחלת
שפרה עליי, אמן ואמן.
אזכו וימצאו.
