רבותיי, אנחנו זוכים להיפגש כאן
בשיעור הקדוש נפש הפרשה,
שהעניין שלו זה עבודת הנפש בעקבות הפרשה, ללכת עם ה...
לחיות עם הזמן,
מה שאמר האדמו״ר הזקן.
שבת, בעזרת השם, נקרא פרשת בלק.
בלק.
וקודם כל זאת פרשה מאוד מיסטית.
ממש פרשה כאילו קוראת,
אתון מדברת, בלעם אומר ברכות.
בכלל, מראש כל המחשבה של בלק
להביא מישהו שיקלל את ישראל,
היא מחשבה בעצמה מאוד כזאת,
אולי בגלל זה הוא זכה שהפרשה נקראת על שמו.
הוא האדם היחיד בתורה שהוא רשע,
לכאורה,
ויש על הפרשה,
יש שש פרשות על שמות אנשים,
נוח,
חיי שרה בבראשית, יתרו בשמות ושלושת אחרים במדבר.
קורח, בלק, פנחס.
אז קורח הוא צדיק, יהיה צדיק, פנחס ודאי צדיק,
אבל מה עושה כאן בלק?
בגלל שבלק הבין שהכוח של עם ישראל הוא כוח רוחני,
אז הדבר הזה זה לקח ששווה ללמוד אותו,
אפילו שלומדים את זה מגוי.
טוב, אז זה הפרשה.
דווקא אני רוצה ללמוד ביחד היום לא עניינים מיסטיים, שיש, אם אתם זוכרים, ראיתי שלמדנו את זה אפילו כמה פעמים.
בעבר עסקנו במילים האלה, ברח לך על מקומך, יש לזה זוהר מאוד חשוב,
מה קורה כשאדם נמצא במקום שלו.
נהיה לו כוח בלתי רגיל, כן? כל עוד בלעם...
הוא ניסה לקלל את עם ישראל כאלה קללות מפונפנות,
לא הלך לו.
ברגע שבלק אמר לו, ברח לך על מקומך,
תהיה מי שאתה, חלאס עם כל הזה, אז הוא אומר, אתה יודע מה, אני אחזור לעצמי, הוא נתן עצה על הזימה והצליח.
אז מהקליפה נלמד לזה שאדם צריך להיות במקום שלו. טוב, זה עסקנו בפעמים אחרות.
היום אני רוצה שנלמד
משהו מאוד מאוד פרקטי,
עניין מאוד מעשי. אני רוצה בשביל זה ברשותכם
קודם כל לעשות חשבון קטן של הזמנים.
אני מאוד אוהב את זה. כשהרבה פעמים לומדים את הזמנים אז דברים מסתדרים.
פרשת בלק,
מתי היא קרתה?
מתי זה היה?
אומר לנו יוני,
אחרי מלחמת סיכון ואוגה. אז בואו נעשה רגע, ננסה לשער. האמת לא ראיתי מקור מפורש אבל אני משער.
אהרון הכהן מת בפרשת חוקת, זה כתוב א' באב.
זה כתוב
א' באב
אחרי זה ישראל בוכים את הארון שלושים יום
אז הגענו לאלול
באלול הם מתחילים את המלחמות יש להם בישמע כנעני מלך הרדי יושב בנגב ואיזרנר מתחילים
באלול כנראה הם נלחמים בכנעני אלול תשרי חשוון
כסלו אולי
זה החודשים שעושים את המלחמה בארצות סיכון ואוג
וחוזרים חזרה נגיד באזור טבת משהו כזה
לערבות מואב על ירדן יריחו
כשבאלף בשבט
משה מתחיל את ספר דברים,
נכון?
ויהי בעשת עשר יום,
ויהי בעשת עשר חודש, באחד לחודש,
דיבר משה את כל הדברים האלה לכל ישראל. עשת עשר חודש זה,
איזה חודש זה? מה זה עשת עשר?
אחת עשרה. הרי אתם יודעים, זה המקור של הביטוי כל המוסיף גורע.
אחת עשרה בארמית זה עשת עשר. שתים עשרה?
תרי עשר.
אז כל המוסיף גורע, הורדת אות.
יפה. אז זה אומר שזה קרה בחודשים האלו, בחודש טבת.
עכשיו,
יש לי עוד שאלה לשאול אתכם.
במיוחד אותך, עוז.
עוד שאלה.
זה קרה בחודש טבת, לפני שבט,
בספר בנביא מיכה, הנביא יגיד עמי, זכור נא, מה יעץ
בלעם בן מאור ומעלה אותו בלעם בן ציפור.
נכון, למדה צדקת אדוני מן השתים עד הגלגל, כאילו צריך לזכור את זה.
בזמן הזה,
שבלק מסתובב עם בלעם,
הרי איפה עם ישראל נמצאים? נמצאים בערבות מואב על ירדן ירחובי, נמצאים למטה.
מאיפה בלק ובלעם מסתובבים?
למעלה, על ההרים. יפה.
בזמן הזה שבלק ובלעם על ההרים מנסים לקלל,
מה היה במחנה ישראל?
מה היה שם?
עשו כינוסים, עשו תפילות, צום, תענית דיבור, עצרת.
משה רבנו אמר לכולם, חבר'ה, תקשיבו,
ברגע הזה שכרגע אנחנו הולכים פה,
מישהו יורה עלינו מלמעלה טילים, ארטילריה, בואו נעשה כאן תענית דיבור, צומות, תעניות, תפילות להשם יתברך, שלא יכעס,
כי אחרת בלעם יצליח.
אה? ככה היה?
מה זה רואים שהם עשו את זה? לפני, לפני.
מה זה?
הם חזרו, הם חזרו, לכאורה, מה היה? בפסוקים, מה היה?
היה שגרה.
מי אמר?
מי אמר? אבו אלישע? מה אמרת?
מי אמר? וילנר.
תגי, חשבתי שזה הייתה, זה וילנר, איפה אח שלך? באת לבד, מה זה?
הוא מתחבא מאחורי הכיסא, אני לא רואה אותך.
שגרה, הייתה שגרה,
שגרה.
כלומר, קמו בבוקר,
אספו מן,
חזרו לאוהל,
שמענו דברי תורה ממשה רבנו,
נכנסו חזרה לאוהל,
האכילו את הילדים,
למדו איתם
תלמוד תורה,
שיעורי בית, לא יודע מה, למדו, ערב, קרית שמע על המיטה, הלכו לישון.
כמה זמן נמשך האירוע הזה של בלק ובלעם?
מה?
כמה זמן?
יוני אומר שבועיים. האמת,
לא ברור לי עד הסוף, בואו נראה.
כתוב ככה, בני לי שבעה מזבחות, שבעה פרים, שבעה אלים.
כן, לא כתוב, אבל משמע שיש פה גם שבעה ימים, למרות שזה לא כתוב.
אחר כך, בקיצור, כל פעם אני לוקח אותו גם למקום אחר.
על פניו זה לקח,
האירוע הזה במקום אחר, כבו אותו למשם, לוקח אותו לראש הפעור.
כל פעם הוא צריך לבנות
שבעה פרים, שבעה אלים, זה לוקח זמן.
ממש ממש זה לקח,
את הזמן שזה לקח.
שלוש פעמים הוא בירך, נגיד שכל פעם זה היה יום זה, ועוד יומיים באמצע.
יכול להיות שזה נפס על פני שבוע, בסדר?
שבוע, האירוע הזה נפס על פני שבוע.
בשבוע הזה,
מה היה במחנה ישראל?
לא, אני אומר, מרגע שהתחיל האירוע, מרגע, אה,
שבלעם מנסה לקלל. נגיד זה לקח שבוע, מה?
הם לא יודעים כלום.
הם לא יודעים כלום.
אחר כך
משה רבנו יגלה להם.
בפרשת כי תצא כתוב,
יש שם כל מיני ציוויים של זכור,
ותזכור את אשר ואשר שכר עליך,
נכון, כתוב שם, לא יבוא עמוני במה אבי בקהל אדוני,
גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל אדוני אדונם על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ומממם ועל דבר אשר שכר עליך את בלעם בן באור מפטור ארם נהריים לקדלך ולא עבר אדוני אלוהיך ויהפוך לך את הקללה לברכה כי אהבך השם אלוהיך בספר דברים משה רבנו יגלה להם את זה עוד שבועיים הוא יגלה, תקשיבו אתם לא יודעים מה זה אומר
זה אומר רבותיי אני אומר לכם השיעור הזה אני רוצה קודם כל אני אומר אותו אני רוצה
אני רוצה להגיד לכם שאני אומר אותו מתוך מציאות החיים שאני חי בה כלומר
זה מיד יובן הדבר הזה, כן, אבל
זה אומר שיש בכוח השגרה המבורכת,
המתוקנת,
בלי ברקים, בלי פעלולים, בלי צלצולים, בלי עניינים,
בלי מבצעים, מבצועים,
בלי עכשיו תעניק דיבור, שגרה פשוטה, רגילה, יומיומית,
שחוזרת על עצמה, יש לה כוח עצום להגן ולשמור מכל התקלות.
כשאדם בונה לעצמו שגרות,
שגררה היא לא נוצרת לבד, אדם בונה שגרה מסוימת, הוא
בונה לעצמו שגרות.
והשגרה הזאת היא מיוסדת, מבונה על כל טוב,
מבונה על דבר השם וכולי,
זו חתיכת עוצמה שגם בלעם, שהגמרא אומרת שלא קם בישראל נביא כמשה אבל באומות העולם קם, וזה בלעם,
שניסה להכות אותנו בלשון פיו ולקלל בכל העוצמה, לא מצליח.
לא מצליח. אבל מה הם עשו? הם לא עשו כלום.
הם לא עשו כלום.
והיינו מצפים שהם יגידו, זה עצרת, תענית, תפילה, שום דבר.
קמו בבוקר, הלכו, חזרו, ישנו, זה.
יש שם איזה אירוע בשגרה.
ואת השגרה הזאת, אני רוצה שתנסה לפצח. מה היה שם?
איך נגראתה השגרה הזאת?
מה?
וואי, כיוונתי לדעתך.
מה כותב? יש לך את הדף מקורות של השיעור?
אז תעזור לו בבקשה, תביא, יש שם דף.
לא, יש לי, אבל לא. אה, לא, חשבתי ש...
בסדר, זה משה רבנו, התחיל לפנינו. שוכן לשבטיו, תראו, כתוב בכתיב חסר.
כתוב בכתיב חסר, שוכן לשבטיו, תזכרו את זה, אנחנו נגיע לזה בסוף השיעור. בואו נראה.
אז באמת, כמו שאמרת, וירא בילם מכיתו בעיני אדוני לברכת ישראל,
ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים,
וישת אל המדבר פניו, אז זה כבר הפעם השנייה שהוא בא לקלל, אז הוא יותר מתאמץ.
ויישא בילם את עיניו,
וירא את ישראל שוכן לשבטה ותהיה עליו רוח אלוהים. מה זה שוכן לשבטה?
אומר רשי, שוכן לשבטה, ראה כל שבט ושבט
שוכן לעצמו, אינם מעורבים
דבר אחד.
דבר שני, ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חברו
ותהיה עליו רוח אלוהים, עלה בליבו שלא יקללם.
אז יש פה שני עניינים. קודם כל, כל שבט שוכן לעצמו והם לא מעורבבים.
דבר שני,
אין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה. בסדר?
יש כאלה שדורשים את זה על הפסוק.
אה, לא הבאתי את הפסוק, מיד מה הוא מברך? מה פסוק ג'?
מה טוב לך יעקב? רואה את הזה? מה טוב, איזה אוהלים טובים יש לכם?
מה טוב לך יעקב? אשכנותיך ישראל וכו'.
בואו נראה רבותיי את פירוש הנפלא של מאור בשמש.
פשוט פירוש נפלא, זה לראות את זה וממש הלב נפתח מהדבר הזה, תראו.
הוא מסביר את שתי התנועות האלה.
וישא בלעם את עיניו,
ויער את ישראל שוכן נשבתה ועטייה על עבורך אלוהים, פירש רשי זל וישא בלם את עיניו, ויקש להכניס בהם עין רעה".
מה זה עין רעה?
עין רעה זה לא רק לעשות למישהו, אהה, כזה כל מיני כישופים, אלא עין רעה זה שאתה מסתכל על מישהו, על החלקים הרעים שבו,
ואתה מפעיל אותו דרך הדבר הזה, בסדר? אתה מפעיל אותו, אתה
מדגיש בו, לכל אחד מאיתנו יש צדדים מוצלחים יותר, צדדים מוצלחים פחות.
כשמישהו מסתכל עליי לעצמי הפחות מוצלחים שלי הוא בעד אם אני מייחס לזה חשיבות
נותן לזה מקום אז זה גורם לי בעצמי
לתת למקום ולחלקים האלה יותר מקום.
ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינם מעורבים ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה ותהיה עליו רוח אלוהים פירש בו זוהר הקדוש
כן ותהיה עליו רוח אלוהים
הפשט של הפסוק מי זה עליו?
על מי? על בילעם מה אומר הזוהר?
מאיר?
על ישראל
שרתה השכינה שלא יוכל לקללם. ותהי עליו על ישראל.
נראה בדרך פשט
שהוא מידה כנגד מידה.
לפי שהם שמרו את עצמם לבלתי להסתכל כל אחד בפתחו של חברו לראות בעסקיו
כדי שלא יכניס בו עין הרע.
שמעתם?
עכשיו, למה אמרתי לכם שהשיעור הזה הוא מתוך מציאות החיים שאני חי בה?
עם ישראל במדבר זה מציאות לא נורמלית.
כלומר,
בדרך כלל אתה לא גר עם מיליון או ארבעה מיליון בני אדם אחד על השני, נכון?
זה מה שהיה במדבר.
היה מחנה של כנראה ארבעה מיליון בני אדם.
גרו במחנה של יב מיל על יב מיל, 12 קילומטר על 12 קילומטר, זה צפוף.
אז אתה,
בדרך כלל כל אחד תופס,
לומד בית ומרווחים כאלה, נכון?
אבל עוד יותר צפוף מזה זה לגור 70 משפחות אחת על השנייה, בבניין אחד, ככה, כולם, צפוף כזה,
וככה עוד הרבה מגדלים.
אתה גר בתוך הזה, אחד בזה של השני, נכון?
ואתה נכנס למעלית, ויש איזושהי צפיפות, אתה נכנס לזה, וללובי, ויש לך דלת מול דלת, והשכן, וזה קירות משותפים.
ככה זה בניינים, בסדר, אנחנו גרים במגדל, זה 70 משפחות, אבל בעצם כל בניין
הוא באיזה רקע,
יש בו רקע של צפיפות מסוימת.
ואז מה?
אומר המאור והשמש, שמרו עצמם לבלתי להסתכל כל אחד בפתחו של חברו,
לרעוד בעסקיו כדי שלא יכניס בו עין רע.
תגיד, מה השכין הזה, מה זה כל ה...
משפצים שם?
אה?
מה קרה? לא מעניין איך הוא משפץ.
כן.
אומרים בערבית מושולתק, לא העסק שלך.
כן, אתה מגיע, אתה מסתכל, לא מסתכל מה העסק שלו.
הכל טוב, הכל...
תכף נראה שיש דברים שכן צריך להסתכל.
תראו, יש דבר אחד שעל העין אתה שולט, על אף אתה לא יכול לשלוט.
אז יצאנו בבניין בשבת,
המעלית שבת, כן?
אנחנו גרים קומה שמונה, אז המעלית עולה עד שמונה עשרה ויורדת.
עוצרת, וטק-טק, כל קומה שהיא עוצרת,
בעלית נפתחת,
אתה מריח את המאכלי שבת,
וואלה, יש להם אחלה חמין אלה, אני צריך לבוא לבקר אותה, וואי,
הכינו דגים טובים פה, עוברים.
ריח של שבת בכל קומה, ריח אחר.
אבל את העיניים אתה יכול לשמור.
ונראה בדרך פשוט שהוא מידה כנגד מידה,
לפי שהם שמרו את עצמם בבלתי להסתכל כל אחד בפתחו של חברו,
לראות בעסקיו,
שלא יכניס בו עין הרעה.
לזאת, מידה כנגד מידה, הגן עליהם עשו מתברך ברחמיו, לבל ישלוט בהם גם כן עין הרעה מבילם הרשע יימח שמו.
וגם יש לומר, הכוונה,
שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה,
דינו,
דיני הכלל,
שכל צדיק יאחז דרכו והילוכו בקדושה,
הוא פתח לו פתח לעצמו,
ולא לעשות מצוות אנשים מלומדה.
כלומר, אל תהיה חקיין, בקוף.
הוא עושה ככה, אני גם עושה ככה, הוא מתנדד, גם אני מתנדד. כל צדיק, הכוונה, כל אדם מישראל, יבחר לו את הנתיב שלו בעבודת השם.
בסדר? בגלל שהוא עושה משהו, גם אתה צריך לעשות. הוא מאריך בתפילה, אז אתה גם מאריך.
אתה מתנדד, אתה מסתכל, רגע, הוא עוד לא גמר. רגע, אני לא יכול לספור עוד עשר כדי שנגמור אחריו.
כל אחד עם הזה שלו.
כל צדיק יאכל אז דרכו והילוכו בקדושה, ופתח לו פתח לעצמו, ולא לעשות
מצוות אנשים מלומדה דהיינו לפי שראה רבו כך עשה או חבריו כך עושים אז גם הוא יעשה כמעשיהם וכתנועותיהם חיקוי
חיקוי כן זה כמו שפעם שאלו איזה גנן תגיד אתה מושפע מהעבודה שלך אז הוא אמר
אז יש כאלה גם תלמידים מושפעים מה דעתך הרב שלי אומר מה דעתך אבל מה דעתך אל תהיה חקיין
היה רבי אחד שעלה לאדמורות, איך שהוא עלה, הוא שינה כל מה שאבא שלו עשה.
אז אמרו לו, איך אתה עושה דבר כזה?
למה אתה לא ממשיך?
הוא אומר, אני ממשיך בדיוק את אבא שלי. הוא אומר, איך?
אבא שלי היה חדשן, ואני חדשן כמוהו.
לא כן הדרך,
כי אם כל אחד יפתח לו פתח ושערי קדושה בפני עצמו.
וזה הוא ראה שאין פתחי מכוונים כנגד זה.
דהיינו,
לא להסתכל אחד, ללך בפתח שפתח חברו בקדושה.
בואו נראה מה הוא עושה, ונעתיק, כן?
בואו נראה מה זה, גם אנחנו נעשה את זה. לא, מה אתה מנסה להעתיק עכשיו?
כל אחד הלך בפתחו אשר פתח לעצמו,
לזאת ותהיה עליו רוח אלוהים, שרתה עליהם השכינה. אז מצד אחד,
אתה לא מסתכל בסקרנות ובעין רעה על פתחו של הזולת, מה קורה אצלו, אתה מסתכל בעין טובה.
מצד שני, גם כל אחד עסוק לפתח את הדברים הטובים שבעצמו,
ולא עכשיו להשוות לאחרים, בסדר?
שאלה טובה מאוד, אתה אומר,
אבל אנחנו כן רוצים ללמוד אחד מהשני,
יש ללמוד ויש לחכות.
ללמוד זה להגיד, אוי, ראיתי משהו טוב,
אתה ממש נוגע בנקודה, כי אני, נגיד,
אני מגיע לכל מיני מקומות, אני מתארח, אנחנו נהיה עוד מעט בטירת הקרון במכון מאיר,
אז כשאני רב קהילה, אני מסתכל, אני אומר, רגע, יש פה דברים שמתאימים לקהילה שלי, אולי אני יכול לאמץ אותם.
אבל אתה כל הזמן אומר, אולי אני אלמד,
אבל אני לא מחכה.
אני אומר, אם זה מתאים,
יכול להיות שיש כאן איזה רעיון, הוא מתאים, אני,
תכף נראה,
הבאתי את זה פה?
אה, זה מקום אחר.
איך תדע,
אל תתייעץ עם מישהו, תקשיב, ראיתי דבר כזה וכזה וכזה, זה מתאים אצלנו?
זה לא מתאים אצלנו?
היה לי כמה פעמים כאלה מקרים, שראיתי איזה,
הייתי באיזה מקום, ויש שם מניין נוער בשעה תשע בבוקר.
מצא חן בעיניי, אמרתי, בואו נעשה מניין נוער אצלנו,
גם כ-9 בבוקר, הנוער שככה זה,
אבל שאלתי כמה אנשים, תגידו, אצלנו זה מתאים, זה לא מתאים, אמרו לי, לא, זה נראה לנו פחות מתאים אצלנו, יש, זה, יש פה,
לא רצו.
אתה לא, אתה לומד, אבל אתה לא מחכה.
אתה יודע, זה הסיפור שלי,
זה העניין שלי,
זה המתאים ל... מתאים לי, מתאים למשפחה שלי, מתאים לציבור שלי. ועם זה אתה הולך, יש לזה עצמיות.
אז כל אחד לא יסתכל בפתחיו של השני לא לרעה וגם לא לחיקוי.
טוב.
אז זה הדבר הבא, זה המקור הבא.
אבל לכאורה הוא כבר כאן מסביר את זה. כשאתה מתערבר, אתה כאילו מאבד את הייחודיות שלך. הם לא איבדו את הייחודיות.
הם לא איבדו את הייחודיות. כל אחד, היה לנו את הייחודיות שלו,
וזה השראת שכינה. השראת שכינה נוצרת מזה שכל אחד מביא את הצבע שלו ואת הגיוון שלו בעם ישראל, וככה יש שכינה, ולא כולם אותו דבר.
טוב.
אני רוצה רגע לנצל את מה שראינו כאן במאור בשמש כדי טיפה להעמיק בסיפור של מה זה
ראייה.
אתה אומר, מה כבר עשיתי?
הסתכלתי למישהו
לתוך הבית. מה עשיתי? מה?
קצת סקרנות למה? אני לא יכול להזיק?
נכון?
מה?
זה כאילו, מה הבעיה? הסתכלתי, לא הזקתי לאף אחד.
אז קודם כל יש בגמרא מוצג שנקרא היזק ראייה.
כשאדם מסתכל בעין לא טובה, אז זה גורם נזק.
ודבר שני,
צריכים לדעת, הרמח״ל מבאר את זה בכמה מקומות,
שבניגוד לאיך שאנחנו תופסים ראייה,
שיש את המציאות, ואני פשוט רואה אותה,
כאילו זה מבחוץ פנימה,
הרמח״ל וכל חכמי הפנים אומרים שהראייה היא בדיוק הפוכה, היא מבפנים החוצה.
אדם, יש לו איזו תנועה נפשית,
ודרך העיניים הוא מניח את התנועה הנפשית שלו על מה שהוא רואה,
ומביא ברכה או נזק, תלוי איך אתה מסתכל.
אם אתה מסתכל על מישהו בעין לא טובה,
אתה יכול לגרום לו נזק.
הקדמנו שזו פרשה מיסטית,
אבל כן, זה העניין.
זה לא לגמרי מיסטי, זה כוח רוחני.
יש, מה אתה אומר?
הגמרא אומרת, ש-99 בעין הרע וישר ב...
בואו נראה מה אומרת עפרת שלמה.
וירא בילעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, וירא את ישראל שולחן נשבטה. פרש רשי ראה שאין פתחי מכוונים זה כנגד זה.
יש לברר דבר זה.
מה זה חדשות רעה עכשיו,
כי טוב בעיני ה' לברך את בני ישראל?
הלא כבר אמר לו השם יתברך,
לא טהור את העם כי ברוך הוא. מה החידוש הגדול?
אכן כבר ביארנו במקום אחד,
במקום אחר, כי יש שתי ענייני ברכות.
יש כמה אפשרויות לברך.
מצינו בברכת כהנים, ויישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם,
כי נתן הקדוש ברוך הוא כוח ביד הכהנים לברך את בני ישראל,
כמו שכתוב, כי שבעת ימים ימלא את ידכם, והברכה שורה על ידיהם בהרמת ידם לבד יתברכו אף שלא יאמרו כלל.
מספיק שהכהן עושה ככה, כבר הברכה שורה, הוא לא צריך אפילו לדבר. יש לו כוח ברכה, הוא צינור ברכה,
שכמו, יש לו זה, הוא פותח את הבדל והברכה עוברת. הוא רק אומר את המילים, אבל זה... נכון, הכוהנים, שמתם את זה בברכת כהנים, כל פעם שיש את הכף הסופית,
אז הכוהנים עושים ככה.
נכון, יברך ירחה, השם וישמריך,
יאר השם פניו אליך,
יחונק,
יישא השם פניו אליך,
יעשה לך, וגם שלום עושים ככה.
יש לך כף סופית, אתה כאילו... מה אתה עושה ככה?
הברכה עוברת דרך הידיים של הכוהנים.
טוב, זה כוח ברכה עצום.
כמו, לא יודע מה, הזיים של בבא סאלי כאלה, אני יודע מה, יש כאלה, מה, הוא שם את היד?
איזו אנרגיה כזאת של ברכה.
מי שזכה ללחוץ ידיהם של צדיקים,
הרב עובדיה זצל, הרב אליהו,
אני זכיתי הרבה פעמים שר. רפואל לוין זצל,
לחצתי לו את היד,
הייתה לו יד,
מי שזוכר את זה, משה, אתה בטוח זוכר, לא?
ר. רפואל לוין, ידיים כאלה, כפות ידיים גדולות, חמות, אחרי שהוא לחץ לך את היד,
הוא לא היה צריך לדבר, הוא לא היה צריך לדבר.
חץ לך את היד, זהו, הכל טוב, העולם בסדר, הגאולה הגיעה, ממש הכל היה ככה.
לפני כמה זמן הייתי בחתונה והיה שם הבן שלו,
של רב רפואי לוין זצל.
אז ניגשתי אליו כשהילחץ לי את היד,
היה יכול לעשות את היד.
אז אמרתי לו,
היד שלך כמו של האבא.
אז הוא אומר לי, הלוואי.
אמרתי, בבואה דה בבואה ככה.
אז מי לחיסה כזאת? אז זה הכוהנים, כוח הברכה של הכוהנים.
בכלל, תדעו לכם, יהודי צריך כל הזמן לברך.
כל הזמן לברך. העניין הוא לברך, להיות כל הזמן במות של ברכה ושמחה וגם לא להתקמצן על הברכות. להגיד, אל תתקמצן, תהה את הברכה בשפע, ובטח לא להסתכל בעין שלילית או מתקמצנת או... בשפע, הכל בשפע.
טוב, אז זה ברכה,
אך מצינו מעלה יתרה מזה, יש מעלה יותר גדולה מברכה בידיים,
רק בהסתכלות עיניהם לבד
שורה הברכה.
אתם מכירים את הקסדות של אלביט?
כל קסדה 50 אלף דולר של המטוסים?
מה הקסדה, אתם יודעים איך היא עובדת?
אה?
לא.
קודם כל, הקסדה, אתה רואה את הנתונים על הקסדה, אבל היא מחוברת לטיל, והטייס, הוא רואה מטוס, הוא מסתכל,
איפה שהוא מסתכל הטיל עף.
הטיל מחובר לעיניים של הטייס, כאילו,
אתה מסתכל לשם, זהו.
לא צריך להזיז את המטוס, אתה מסתכל, נכון?
בבית אני, אגב, בדקתי, זה לא עובד.
אני מסתכל על הכלים,
זה לא זז.
מסתכל יותר חזק, לא.
אבל בחיל האוויר זה כן עובד.
גם כשאתה מסתכל על הילדים, הם לא זזים.
או אתה צריך לשלם 50 דולר. כן.
מסתכל על הילדים זה גם לא זז.
אז הוא אומר, זה מדרגה יותר גבוהה, וזה להסתכל עם העיניים.
רק בהסתכלות עיניהם לבד שורה הברכה, כמו שכתוב, כל מקום שנתנו חכמים עיניהם לטובה, היא הברכה.
כמו שכתוב, עינייך
ברכות בחשבון.
עיני השם אל צדיקים.
ולזה, בהקמת המשכן כתיב,
ויאר משה את כל המלאכה, ויברך אותה משה.
אתם יודעים, לפעמים נכון, אני שולח אתכם פה לפעמים שיעורים של הרבי גון, מה אני אומר לכם?
לא יכול להשתזף.
לא צריך לדבר על זה.
לשבת, שהוא, העיניים שלו יראו אותך. זה עוד מספיק, לא צריך.
רבי יהודה אומר,
זה שאני יותר חכם מחבריי,
זה בגלל שראיתי את רבי מאיר פעם אחת בחיים מאחורה. כנראה רבי יהודה היה ילד,
הביאו אותו לאיזה כינוס, לא יודע מה, רבי מאיר כבר היה זקן, והוא הצליח לראות את רבי מאיר מאחורה. הוא אמר, בגלל זה אני יותר חכם מכל החברים שלי.
ואם הייתי רואה את רבי מאיר מקדימה, עוד יותר הייתי חכם.
אבל לא למדת ממנו כלום, יש לכם פער שנים גדול. כן, אבל ראיתי את רבי מאיר, או הוא ראה אותי.
תסתכל עליי. הצדיק ראה אותי.
הצדיק, אגב, אנחנו עדיין באור של ג' תמוז, כל מי שמדבר על הרבי
מדבר על העיניים שלו.
כל מי שמדבר על העיניים האלה.
ראיתי איזה סרטון של, ברכתי על השם שלו, סליחה, אותו
אחד שהוא גיבור ישראל, קיבל עיטור הגבורה.
כן, ראית?
ממש, עיטור הגבורה במלחמת יום כיפור,
טיל חתך לו את היד, הוא בכל אופן פרק מהזחלה,
מסתער על עמדה מצרית, הרגשם וכל זה.
והיה לו מלא שאלות, כי בדיוק כשהתחילו לירות עליהם, אז הוא אמר, אם תציל אותי אלוהים, אני אניח תפילין. לא גמר לחשוב את המחשבה, טיל חתך לו את היד.
אז הוא כאילו.
ואז הוא גאה לארצות הברית,
ומישהו אמר לו, הרבי רוצה לפגוש אותך. הוא אומר, אני לא רוצה לראות שום רבי, שום כלום.
אז מישהו אמר לו, תקשיב, צ'חנובר, אמר לו, הרבי רוצה לראות אותך, אז אתה הולך לרבי, אין פה משחקים.
אז הוא הלך.
רואים אותו, גם אדם כזה, בהמשך הוא נהיה איש עשיר מאוד.
הוא אומר, אני אין לי בעיה,
אני ראיתי את המוות מול העיניים, אני לא מתבייש להסתכל אף אחד בעיניים.
כאילו, אין לי את זה.
הוא אומר, לא הצלחתי להסתכל לו בעיניים.
אתה מרגיש איזה קדושה כזאת.
אז הצדיק מסתכל עליך, זה פועל. אז כל אחד מאיתנו בהקשר הזה
יכול להסתכל בעין טובה.
אתם יודעים,
אספר לכם סיפור.
יש לי דוד שנפטר לפני שנתיים,
האח הגדול של אבא שלי,
אבא שלי ייבדל חיים טובים וארוכים,
נפטר, נפטר בפתאומיות, בשבת.
הלוואי על כולנו ככה
בגיל 120, הוא היה צעיר, הוא היה בן 81-82,
81-82, פעיל ותיקין, שבת, פה בירושלים הוא היה אצל הבן, עם דוד שלי,
פעיל ותיקין,
עשה קידוש,
אמר דבר תורה,
התחיל להגיד תהילים, ישב על הכורסאו, אמר תהילים,
פתאום דודו שלי בא להעיר אותו,
לא קם, עם תהילים פתוח,
אחרי זה נפטר.
אז כמובן, ההפתעה גדולה וכל זה,
באנו לנחם בשבעה, אז בשבעה הילדים אומרים לי, בוא בוא תראה, בני דודים שלי, בוא תראה, לקחו אותי לגינה,
היה לו פלפסת עם כל מיני צמחים שהוא גידל, פלפלים חריפים, וזה, מרוקאים אוהבים גדל לאנה וזה.
מתו כולם.
מתו.
וזה לא בגלל שלא הספיקו להשקות אותם, זה כולה כמה ימים.
כאילו,
זה היה פלא כזה.
אבל היה מי שהסתכל עליהם בעין טובה, על הצמחים, רצה שיגדלו, רצה שיצמחו,
הוא נפטר, אז גם הם התייבשו כזה.
יש משמעות איך אנחנו מסתכלים, צריך להתרגל לדבר הזה.
להסתכל בעין טובה.
אומר לנו רבנו, התפארת שלוים במרד עומסק
ולעדי בהקמת המשכן כתיב, ויהר משה את המלאכה ויברך אותה משה ופירוש בראייה לבד היה ברכה והיא נועם ולכן אצל יעקב הינו בברכת השבטים לא כתיב קל הרמת ידיו רק אצל משה ואפריים, שקל את ידיו, אבל השבטים ברך אותם רק בהסתכלות עיניו בלבד
הסתכל זהו, אפילו לא דיבר, רק הסתכל עליהם
וזה עניין עין הפקיחה אצל השם יתברך כתוב אגב שהצדיקים דומים לדגים
נכון?
למה הצדיקים דומים לדגים?
לא שואלים בהם עין הרע.
הצדיק הכי גדול בזוהר זה רב אמנונא.
אמנונא בארמית, מה זה? דג.
רב דג.
רב כריש, רב דג.
והדגים,
העיניים שלהם פתוחות כל הזמן.
אין להם... לא סוגרים. כל הזמן פתוח.
אז אין להם סדרה אחה, ולכן בברכת כהנים הם גימל ברכות. יברכה השם, יאיר השם, יישא השם פנימה לך, כי יותר במעלה מבחינת עין הבקיחה כנע.
וזה שכתוב בשיר השירים, שובי שובי השולמית,
שולמית זה כינוי לכנסת ישראל,
שובי שובי ונחזה בך.
ראייה,
רק לראות, להתרגל, לראות דברים טובים.
ילד שלך, אדם מסתכל על הבן שלו בעין טובה בלי שהוא אומר לו מילה.
כבר זה עוזר.
כבר זה עוזר.
אתם יודעים שיש אנשים שלא יכולים לדבר, או ילדים
שלא מדברים, כל מיני תסמונות,
או מבוגרים שאיבדו את כוח הדיבור.
אז איך הם מדברים?
בעיניים. בעיניים.
מדברים בעיניים, המבט בעיניים.
פירוש שצריך כל אחד ואחד לחזור בתשובה עד שאבוא למדרגה הזו, לברך בראיית העיניים ולהסתכל בך. כל אחד מאיתנו צריך להיות מסוגל לברך בראיית העיניים.
לבוא למקום, להסתכל טוב, בעין טובה, אתה מביא ברכה.
עכשיו, זה כל כך מתאים לשכנות, לשגרה.
כל הזמן אתה רואה דברים.
אתה יכול לראות דברים,
להסתכל, לראות דברים בעין. מדי פעם גם אתה אומר למישהו, תשמע, איזה יופי, זה זה, ברוך השם, אני רואה שאתה איתך.
כאילו, להגיד דברים טובים גם.
אבל לפני שאתה אומר,
תסתכל דברים טובים.
וזה מה שמסיים ב-18 בברכת שים שלום, כי באור פניך וטוב יהיה בעיניך לברך.
טוב יהיה בעיניך, הכוונה שיהיה לך טוב בעיניים, לא שטוב יהיה בעיניך, יהיה בגוד ווילינג, יהיה לך רצון טוב. לא.
טוב יהיה בעיניך, יהיה לך טוב בעיניים, וזה יברך.
תסתכל בעיניים, טוב, זהו.
כתוב, טוב עין,
הוא יבורך.
טוב עין הוא יבורך. עכשיו זכינו החבורה לעבור לבית מדרש לכניסה.
כל הזמן אנחנו רואים אנשים נכנסים ואנחנו מברכים אותם, נכון?
סגי חזר בדיוק מהברית, הגעת מהברית, כולו אור, כולו זורח, כולו זה, בואו, ישר ברכה,
נכון?
שמבחינת עין הפקיחה שלו יהיה שום
שליטה על החיצונים,
כמו מתן תורה פנים בפנים. נחזור לענייננו,
כי כאשר ראה בילם אשר בני ישראל נשמרים בעיניהם,
שבני ישראל נזהרים להסתכל בעין טובה אחד על השני,
כן?
כמו שכתוב, וכיסה את עין הארץ,
לכן התעורר גם כן למעלה בחינת עין הפקיחה של הקדוש ברוך על ישראל,
כי טוב בעיני השם.
בלעם ראה את עם ישראל מסתכלים אחד על השני רק בעין טובה.
זה עצמו עורר שגם הקדוש ברוך הוא יסתכל עלינו בעין טובה, כי הקדוש ברוך הוא מדי פעם מסתכל גם במידת הדין, מה קורה, אתם לא עומדים בציפיות,
ופתאום הוא רואה אותם כל כך אוהבים אחד את השני, אז גם הוא מסתכל עליהם בעין טובה, הקדוש ברוך הוא יסתכל עלינו,
ואז בלעם לא יכול לקלל. אתם מבינים שכשאדם מסתכל בעין טובה, בזה הרגע הוא גוזר על עצמו איך הקדוש ברוך הוא יסתכל עליו.
אם אתה מסתכל בעין וזה,
תסתכל בעין טובה.
עין טובה זה,
מה שאני בא לומר זה שעין טובה זה לא עמדה אובייקטיבית.
זאת אומרת, עין טובה.
אם יהיו פה דברים טובים, אני אסתכל בדברים טובים. אם יהיו פה דברים רואים.
לא, עין טובה זה עמדת נפש, זה משהו אקטיבי, פרו-אקטיבי.
אתה מחליט
להיות בעין טובה. אתה מחליט לבוא ולהסתכל על המקומות ולהגיד,
אני אתן לכם דוגמא.
ביקשו ממני לכתוב
לפני שבועיים מאמר,
אני לא אשתמש במילה ביקורת, כי מראש זו לא הייתה ביקורת, אבל מאמר,
תיאור או הערכה לספר שיצא לזכרו של,
ספר של הרב חנן פורת זצל,
שיצא, הוציאו אותו עכשיו. זה נקרא לעץ אחד,
משיח בן יוסף,
משיח בן דוד וסוד ההרכבה ביניהם.
אז ביקשו ממני לכתוב,
וזה כמו כתבה לעיתון, זה התפרסם במקור ראשון,
על הספר.
טוב, הספר הגיע אליי, התחלתי לקרוא אותו ולעבור,
וזה, התחלתי לכתוב מה הספר מורכב וכל הדברים האלה.
והספר הזה יש לו עורך, הוא יצא, לקחו שיעורים של הרב חנן פורת, חלק מהשיעורים שהוא העביר כאן, למכון מאיר,
סיכמו אותם, וכן על זה הדרך.
ואז, עכשיו, הספר מלא בהערות של העורך.
מלא מלא בהערות.
עכשיו, אתם יודעים, יש כל מיני גישות לגבי הערות. יש כאלה, לדוגמה,
שאומרים, אני לא שם הערות בספר, אני שם אותן בסוף.
אתה תקרא ברצף,
אם אתה רוצה, תדפדף בסוף, אני שם לך מספר,
תראה את ההערה. אתם מכירים? גישה כזאתי.
ככה הרבה ספרים, הרבה ספרים ככה.
שהספר כתוב, אתה קודם כל תקרא בזרימה, אתה רוצה הערות בסוף. יש כאלה שכן שמים הערות למטה, אבל הערות הן, תשמע, זה נגיעות. אני לא בא להפריע לך ברצף הקריאה
כוכבית פה, נגיעה שם. בספר הזה, ההערות של העורך
הן מאוד אינטנסיביות.
מאוד, כאילו, כל הזמן נכנסו, ומהירו, וכאילו... עכשיו,
עוד פעם, אני לא באתי. אני, את הרב חוזן פורט אני מעריץ, כן? אז זכיתי לשמוע ממנו כמה וכמה שיעורים, כל מי שהכיר אותו,
היה איזו דמות מופת כזאתי.
אז אני בטח לא... אני אומר לעצמי,
ההערות אחרי הכול, הם קצת... הקצב פה קצת מוגזם, כאילו זה.
אבל מכיוון שאני מראש מגיע לספר בעין טובה, אז...
אז... אז פתאום הבנתי, עוד פעם, זה לא היה זה...
פתאום הבנתי, הבנתי את זה.
היה לי פתאום איזו תובנה, אמרתי לעצמי, תקשיב,
העורך שערך את הספר היה מאוד מאוד קרוב לרב חנן פורת,
יהודה עציון, הוא היה ממש...
ואמרתי לו, עצמי, תקשיב, זה לא היה ערות, זה חברותה.
הוא לומד איתו חברותה.
אתה פה, נתנו לך להיכנס לחברותה,
אבל זה חברותה,
כאילו, הוא מתגעגע אליו מאוד, אז הוא כל הזמן אומר לו, רגע,
למה כתבת את זה פה ככה חנן? יכולת להגיד את זה אחרת.
רגע, פה אמרת את זה אחרת, נכנסת לתוך חברותה בין אוהבים,
ודווקא העובדה שאחד מהם מסתלק והוא לא בעולם הזה,
הופך את החברותה לעוד יותר אינטנסיבית.
וככה כתבתי.
והוא כל כך שמח לקרוא את זה, הוא אומר, תקשיב, זה זה,
זה בדיוק התיאור הזה.
עכשיו, זו הייתה עמדת נפש מראש, אני ודאי לא העליתי לדעתי לכתוב ביקורת, אבל אמרתי, מראש אני מגיע בעמדת ההרצה לחנן פורת ולתורה וזה, אבל כשאתה מגיע בעמדה, אז אתה גם מגלה דברים אמיתיים,
כן?
אז פגשתי את אחד העורכים של הספר, אז הוא אומר לי, תשמע, כל הכבוד, מה שכתבת על ההערות, באמת, לנו זה היה מאוד קשה, אבל ראית את זה בעין טובה, לא ראיתי את זה בעין טובה, זה כאילו ה...
בסדר?
נחזור לעניינינו,
כי כאשר ראה בלעם את בני ישראל, שהם נשמעים בעיניהם, כמו שכתוב, וכיסת עין הארץ, לכן התעורר גם כן למעלה מבחינת עין הפקיחה, כי טוב בעיני השם, ושוב לא היה שליטה לחיצונים להרע עליהם.
וכמו שכתוב,
ויער את ישראל שוכן לישבטיו,
פרש רשי,
שלא היו פתחיהן מכוונים,
שלא היו פתחיהן מכוונים שהוא שמירת העיניים.
עכשיו, אתם יודעים,
אומרים, הביטוי שמירת העיניים. תיקח אדם ברחוב, תגיד לו, שמע, שמירת העיניים, מה זה אומר? שמירת העיניים. לא להסתכל על דברים לא צנועים.
זה ודאי שמירת העיניים. אבל שמירת העיניים, יש לה עוד משמעויות.
זה לא לשמור את העיניים עם מה לא לראות,
זה לשמור את העיניים איך כן לראות.
זה לא מספיק שאתה לא רואה. אז מה, אבל מה אתה כן רואה?
טוב אתה רואה בזולת? או שאתה אומר, אני שומר את העיניים.
תסתכל על דברים טובים.
תראה את הבן אדם, תראה כמה... ואין אדם שאין בו דבר טוב, אין דבר כזה.
רק צריך טיפה להתאמץ.
אפילו לא צריך בכלל להתאמץ.
המאמץ צריך להיות כדי להסיר את הראייה הקטנה, הנמוכה.
ולזה עלה בליבו לבל יקללם עוד, כי לא יועיל עוד,
מפני שנתברכו בעין הפקיחה.
כתוב במסכת סוטה, אחר ברכת כהנים אומרים,
השקיפה ממעון קודשך וברך את עמך ישראל. מיד אחרי ברכת כהנים,
מבקשים שהקדוש ברוך הוא יאיר עליהם בעין הפקיחה לברך אותם בראיית העיניים מן השמיים,
מן ראשי תיבות מים נוקבין, התעלות, מים נוקבין זה מה שעולה מלמטה למעלה.
רבותיי, זו משימה לכל אחד ואחד מאיתנו.
להסתכל על כל דבר,
כולל על צומח, כולל על דומם,
בעין טובה.
להסתכל בעין, זה פועל, זה לא משהו...
אתה מסתכל, לא משנה איך אני מסתכל, זה פועל, זה יוצר. אתה מסתכל על משהו,
כתוב על משה רבנו, שהקדוש ברוך הוא מעלה אותו להר נבו,
מה המטרה של העלייה?
שמה?
שיראה.
הראתיך בעיניך, ושמה לא תעבור. אז אם הוא לא עובר, למה לראות?
אם משה רבנו יסתכל על איזה מקום, זה כבר מקום אחר.
זה לא אותו מקום.
מקום שמשה רבנו העין שלו ראתה, זה מקום במדרגה אחרת. כי משה רבנו הוא טוב העין, וכל הכיסופים שלו, הכל נמצא שם.
אם משה רבנו לא היה רואה, פחות מוצלח.
כל זה קשור לשוכן לשבטיו, זה עניין יומיומי,
אנחנו כל הזמן פוגשים אנשים, נתקלים בהם, מביטים בהם, מסתכלים עליהם, כל הזמן,
בסדר?
ולכן,
זה מאוד מאוד רלוונטי.
כמו שאמרתי לכם, כשגרים,
רוב האנושות מחרה לעבור לגור בעיר.
כשאתה גר בעיר,
אתה גר... הכל צפוף, אתה גר בבניין אחד על השני,
וזה הולך לאוטובוס אחד, ועובד על פקקים, הכל...
כל הזמן להסתכל בעין טובה, כל הזמן.
כל הזמן.
ואז זה מצליח,
ואז זה מנצח.
עכשיו תראו, הדבר הזה
עשה לי אולי איזה סדר עם משנה
שהרבה שנים לא היה לי איזה קושי איתה.
המשנה אומרת ככה,
רבן יוחנן בן זכאי, הרב הגדול, הרבי הגדול,
שולח את התלמידים שלו לשאלת השאלות.
לכו, תחזרו, תגידו לי מהו הדבר הכי חשוב בחיים, הכי גדול. אמר להם, צאו, ראו איזה דרך ישרה שידבק באדם.
חתיכת שאלה.
הוא שולח אותם לסקר, לבדוק וכולי.
חזרו עם תשובות, וואלה.
רבי אליעזר אומר עין טובה.
טוב, זה אני מבין, עין טובה.
ודיברנו על עין טובה.
רבי יהושע אומר חבר טוב,
רבי יוסי אומר,
רבי שמעון אומר הרואה אתה נולד, רבי אלעזר אומר לב טוב,
אבל רבי יוסי אומר שכן טוב.
שכן טוב זה נראה דבר כל כך בנאלי, אני הרי גם לא בוחר שכן.
עין טובה, חבר טוב, לב טוב, זה אני יכול להבין, אבל שכן טוב, מה כל כך...
אבל אתם זוכרים מה אמרנו? בעיירת ישראל שוכן לשבטיו.
דיברנו בתחילת השיעור על שגרות.
עין טובה זה לא מבצע.
עכשיו עושים מבצע עין טובה.
לא.
עין טובה זה צריך להיות שגרה.
והשגרה באה לידי ביטוי במקום הכי הכי בולט, איפה?
בבית. בשכנות.
אתה כל יום עולה במעלית,
ואתה כל יום פוגש את השכן,
ואתה כל יום פוגש את ההוא בחנייה,
וכל יום הכלב של השכן נובח עליך,
עושה לך...
שגרות, החיים מורכבים משגרות, ואתה כל יום עולה לאוטובוס,
וכל יום יש נהג, ואתה קודם תברך אותו בבוקר טוב, כל יום זה השגרות.
אם שם אתה תסתכל בשוכן לשבטיו,
לא מעורבים ולא מסתכלים ומציצים אחד לשני באיזה מין הצצה כזאת וסקרנות, לא עזר לנו עד כדי של הבוקר, נראה.
זה סקרנות של הבוקר,
סקרנות, סליחה, סקרנות של ה...
אלא תייצר איזו שגרה טובה, הדבר הזה, אומנם זה לא דרמטי, אבל זה קורה כל יום,
ולאט-לאט מתפתחת פה איזו שכבת הגנה, איזו כיפת ברזל כזאתי,
כמו בחבורות, הביקור של הרב ביגון כל בוקר.
נכון?
הרב ביגון, שיעור, שיעור כללי וזה. כל בוקר מגיעים, כל יום, זה כל יום, זה מגיע כל יום, ביס קטן כל יום.
אבל זה יוצר שגרה.
אומר אברטנורה,
שכן טוב מצוי אצלו בין ביום, בין בלילה,
ואילו חבר טוב אינו מצוי אצלו כל העת.
זה סוד השגרה.
זה קורה כל יום.
עוד יום ועוד יום ועוד יום ועוד יום, כל יום קצת, כל יום חיוך,
כל יום הארת פנים, פעם ביומיים אפשר לשלוק חלב, אפשר זה,
חמיד.
אני אספר לכם עוד סיפור. יש לנו חברים שהם עכשיו עושים שיפוץ,
הם גרים בבית קרקע והם עושים שיפוץ,
זה חודשיים, אז בחודשיים האלה הם עברו לבניין שלנו.
אז הם בהלם תרבות, כלומר,
כל כך הרבה עזרה וכל כך הרבה זה, כי ככה זה עובד. מה זה הדבר הזה? מה זה המפעל הזה?
אתם צריכים את זה, צריכים את זה, אורך זה שעבר, אתה מגיע לאיזה מקום
שיש בו החלטה כזאת, כי בבניין של 70 משפחות,
אם כל אחד קצת חושב על עצמו,
זה גיהנום לכולם.
ואם כל אחד קצת חושב על הזולת, זה גן עדן לכולם, ואם
כל אחד לא חושב קצת על הזולת, אלא קצת קצת יותר על הזולת,
זה נהיה מקום מדהים, מדהים.
רמת העזרה,
אני נוהג לספר שפעם מישהו אצלנו שכח, יצא לנופל, שכח מזוודה בחניה.
פתאום הייתה תמונה במצאפ, חבר'ה, של מי המזוודה הזאת? יואו, שכחנו אותה, יצאנו וזה, מה נעשה?
המזוודה חיכתה עליהם בצימר לפני שהם הגיעו.
אין בעיה, אני נוסע, אני מעביר, אני טק, טק, טק, פשט, זהו, חיכתה עליהם בצימר.
מפעל של חסד,
מפעל של עין טובה.
מפעל.
אתה מבקש משהו, אתה מבקש ממישהו, למי יש כבלים?
אני לא זוכר שאתה, למי יש כבלים? לאוטו, הרבה פעמים זה.
אתה אף פעם לא מקבל את המכשיר, אתה מקבל את המכשיר צמוד לבן אדם מאחוריו. כן, איפה? מה לחבר? בבקשה, מה צריך? איפה העזרה?
מה מגיע? ידידים, מגיע.
עזרה כזאתי.
יש תחרות.
מנסים לאתגר, יש לנו איזה משפחה אחת שיש לה תמיד הכול.
ומישהו אמר, אני לא מנסה לאתגר אותם, בוא נראה אם אני אצליח למצוא משהו שאין להם.
מי יש לנו?
יש לנו.
כל דבר יש להם.
אומר רבנו המהרעל,
והוסיף רבי יוסי הכהן שכן טוב
כי זהו עוד יותר.
שמעתם?
יותר מחבר זה שכן.
כי החבר אינו חבר לו רק בעצה. חבר, חבר טוב, אתה אומרים לו, תקשיב, אחי, יש לי התלבטות, מה אתה אומר? אני אתן לך עצה טובה.
אבל השכנים הטובים הם טובים זה לזה במעשה.
זה פרקטיקה, זה שכנות טובה כל יום.
להשאיל זה לזה,
כמו שדרך השכנים עוזרים זה לזה במעשה, לא בעצה בלבד. עכשיו, המהר״ל לא דמיין שיגורו 70 משפחות באותו בניין,
והפכו את זה לזה מנוע 24-7. ובכלל זה הוא מטיב לו בדיבור ובעצה שאינה מעשה, ומכל שכן,
כן, הוא נותן לו גם מעשה, אבל ברור שהוא גם נותן לו עצה טובה, וגם
זה עזרה כוללת, עזרה כוללת עד המעשה.
ומכל שכן, כי בכלל זה הוא בעל עין טובה שהוא בראייה בלבד. השכן הוא גם עוזר מעשית,
גם נותן עצה טובה, וגם יש לו עין טובה.
אז והיה ארץ ישראל שוכן לשבטיו,
זה כתוב בכתיב חסר,
שמא אפשר לומר, בהארץ ישראל שכן לשבטה.
שכן טוב, להיות שכן טוב, שכנות טובה, לייצר שגרות. השגרה הזאתי של מחנה ישראל.
אני חוזר, מחזיר אותנו למחנה ישראל. השגרה, שהם קמו בבוקר,
לקחו את המן, אמרו לזה בוקר טוב.
כל אחד יצא בצניעות מהאוהל שלו, הסתכלו אחד על השני בעין טובה. לא אמרו לשכן, מה אתמול שמענו אצלכם צעקות מהאוהל?
הכל בסדר? אצלך ואיצטרנט?
אולי תלכו לאיזה ייעוץ זוגי אצל אהרן הכהן? הכל בסדר, הכל טוב, הכל בחיוך, הכל בזה.
הולכים לעבודה, חוזרים, מברכים זה את זה במאור פנים,
לומדים תורה, קובעים עיתים לתורה,
לא עין צרה אחד בשני, ההוא לומד דף יומי, ההוא לומד משניות, ההוא לומד תהילים, הכל אחד עם הזה שלו.
כך כתוב, מה טוב הוא, עליך יעקב, משכנותיך ישראל, או עליך ארעים, משכנותיך קבוע. יש כאלה שלומדים אוהלים, מה שהם יכולים לחטוף, יש כאלה לומדים משכנות, יותר קבועים. אלה מסתכלים על אלה בעין טובה, ואלה מסתכלים על אלה בעין טובה. לא ההוא מקנא בזה, וההוא מקנא בזה. שכנות טובה, שגרות טובות, הדבר הזה הוא כיפת הברזל.
הוא כיפת המגן של עם ישראל, שכנגד כל הארטילריה שבלעם מנסה לראות, לא מצליח.
כמה הדבר הזה הוא חשוב, כמה עין הטובה היא חשובה בהקשר הזה. והעין הטובה שנוצרת
לא בתור מבצע, כי אז זה עין טובה, אלא בתור שגרה,
וזאת שכנות טובה,
שכן טוב, שוכן משבטיו,
שנזכה לזה רבותיי, אמן ואמן.
