אנחנו לומדים טניה קדישה.
בפעם שעברה,
שהייתה לפני שבועיים, עסקנו בפרק יח'
ואנחנו כאן מלקטים עצות לבינוני, זוכרים? הבינוני הוא מתמודד, הוא נלחם, הוא זוחל בשוחות,
הוא עובד קשה.
כדי לממש את הפסוק כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, שזה הפסוק שעליו
מושתת ספר הטניה. ובפעם הקודמת
אדמו״ר הזקן נתן לנו עצה מאוד מאוד טובה שאני רוצה טיפה להרחיב עליה. היום גם נתקדם לפרק הבא. פעם קודמת ראינו את פרק י״ח, היום פרק י״ט.
בואו נזכר מה הייתה העצה בפרק י״ח. בפרק י״ח הייתה העצה,
כן,
איך מנין הבינוני יקבל כוחות לאהבת השם, ליראת השם, כל מיני דברים כאלה.
אמר לנו אדמו״ר הזקן,
נקרא את זה כאן בפנים,
הייתה ההתחלה.
עם תוספת ביור בעיר היטב, מילת מאוד, שזה קרוב אלינו מאוד, זה משהו זמין, זה משהו שאתה אומר, יש לי נגישות אליו, הוא לא איזה משהו שאני צריך להתאמץ
כדי להגיע.
אז הוא אומר,
כדי לשמור את הכל,
באמת לאמיתו ובאתחילו אורחים הוא שהיא אהבה מסותרת שבלב כללות ישראל, שהיא ירושה לנו מאבותינו.
ואז הוא מסביר מי הם אבותינו,
הוא עולה עד למעלה לאבותינו, הכוונה אברהם, יצחק ויעקב,
אבל ירושה מאבותינו זה לא רק אברהם, יצחק ויעקב,
זה גם אבותינו, אבותינו. כלומר, אבא, סבא, סבא רבא, אבא של סבא רבא,
בסדר?
אז העצה פה היא עצה מאוד מאוד משמעותית ואני רוצה טיפה להרחיב עליה.
קודם כל, כדי לקבל ירושה מאבותינו צריך ללמוד על אבותינו.
אז כשלומדים על אברהם, על יצחק ועל יעקב,
הם מבינים שהדמויות הללו זה לא איזה דמויות היסטוריות שהיו פעם,
אלא הדמויות הללו זה דמויות שקבעו תכונות.
מה שהיה אצלם נמצא גם אצלי.
האהבה של אברהם אבינו, המסירות של יצחק, היעקב, הגבורה, זה עובר גם אלינו, זו גנטיקה רוחנית כזאת, היא עוברת גם אלינו.
אז זה נותן כוח, אנחנו לא לבד
בתוך הסיפור הזה.
אבל כדי להכיר את זה, צריך ללמוד,
להכיר את האבות, להכיר את כל הדורות כולם.
אבל יותר מזה,
אני חושב, או לא פחות מזה,
זה לדמיין את הדורות שמעלינו,
הקרובים אלינו, עשרה דורות מעלינו.
אז כולם מכירים פה את אבא שלהם,
ברוך השם. סבא גם מכירים.
סבא רבא גם מכירים.
אני מכיר...
האמת שסבא רבא שלי אני רק מכיר את השמות, אני לא...
תמונה, יש לי תמונה אחת, מצד אחד יש תמונה שאני ראיתי.
מצד שני
תמונה כזאת מטושטשת.
מעליהם,
כבר אפילו את השמות לא יודעים, נכון?
מתקיישים, אבא של סבא רבא, איך קראו לו?
אני יודע, אני גם יודע את זה, זה הצלחתי לברר.
אבל מעליהם,
זה כבר באמת, כבר
יש שלב שאתה גם מפסיק להיות קרוב משפחה.
של ההוא מעליך, כבר זה התרחק.
אבל היה בן אדם כזה, היו אנשים כאלו,
בדיוק מעלינו.
עכשיו היו תעלו, אם היינו יכולים לעלות באיזה מעלית, אבא, סבא, סבא רבא, אבא של סבא רבא,
ההוא שנמצא שם לפני ארבע מאות שנה.
אני הבן של הבן של הבן של הבן של הבן של הבן של הבן של הבן שלו.
בקו ישר, לא בן דוד שלישי
מהצד ה...
תמיד ראיתי את גל השואה.
בגל השואה, החברים שלי, כשהיינו ילדים, נערים,
אז הוא אומר, אני השבת לא נמצא, אני הולך לבר מצווה, אני הולך לבר מצווה של מי?
בן דוד שני שלי.
קודם כל לקח לי להזמין מה זה בכלל בן דוד שני, מה זה השני ראשון.
משפחות בשואה שכולם נרצחו, אז כל קרוב משפחה הכי רחוק.
בן דוד שני, הסבא שלו היה אח של סבתא שלי.
אז זה מה שנשאר מהשואה הזאת.
אצל הספרדים יש כל כך הרבה דברים. אני לא מכיר את כל הבן דודים שלי.
אם אני אראה חלק מהם ברחוב אני לא אזהה אותם, לא יודע מי הם.
זה מצד חרדי אצל אבא שלי במשפחה, זה לא בני עין הרע, משפחות גדולות.
אז בסדר, אז לא עכשיו לרוחב, אני מדבר לגובה, לעומק, לזה.
היו אנשים כאלה, נכון?
האנשים האלה, אם אנחנו כאן, זה אומר שהם שמרו על יהדותם בצורה כזו או אחרת,
מן הסתם זה היה כרוך במאמצים, במסירות נפש, הם עשו פסח, הם עשו חנוכה, הם עשו פורים,
הם עשו משלוחי מנות,
לסתם תדמיין את זה.
יש לי כאילו חשק להיפגש,
אומרים שאחרי מאה עשרים אתה פוגש אותם גם,
להיפגש איתם, לשמוע מהם.
האנשים האלו, מה שהם התאמצו, מה שהם טרחו, יורד אלינו.
זה ירושה אצלנו.
זה לא נעלם.
זה לא נעלם.
ממש.
יש אהההה יש אההההה קראתי סיפור,
יש ספר שאני ממש ממליץ עליו, כדאי לקרוא אותו,
נקרא ציוני הדרך.
מישהו קרא?
אתה מכיר?
של מי?
אה, לא מכיר.
ציוני הדרך זה ספר אוטוביוגרפיה של הרב ריסקין,
הרב של אפרת.
ספר מרתק בעיניי,
כדאי מאוד לקרוא אותו.
הוא מספר שם סיפור שכשהיה ילד,
הוא כל הזמן גדל למשפחה אמריקאית טיפוסית,
היה לו סבא קומוניסט,
וההורים שלו היו כאלה,
היהודים האמריקאים וכל זה, הוא מאוד מאוד נמשך, הייתה לו סבתא מאוד מאוד צדיקה,
שכל הזמן ככה ממש כזאת סף הצדיקה.
אז הוא מספר שפעם אחת שהוא התחיל ככה ללמוד גמרא וכל זה,
היה צום תשעה באב, אז הוא החליט שהוא צם,
שזה גם כן היה דבר לא מובן מאליו,
ואמר לו, טוב, מה אני אעשה בצום? אז הוא באותה שנה מתחיל ללמוד גמרא, מסכת תענית,
אז הוא אמר, טוב, אני אעשה חזרה על כל מה שלמדתי.
הוא יושב בבית הכנסת,
התחיל ללמוד גמרא.
אז הוא אומר, פתאום נכנס מישהו לבית הכנסת, יהודי, לבוש,
כפות הקרועה,
התיישב לידו, אמר לו, מי קינדר,
היום תשעה באב, היום לא לומדים
תורה רגיל,
בוא נלמד משהו אחר.
הלך, הביא מסכת גיטין,
הוא ישב ולמד איתו את אגדות החורבן כמה שעות.
כמה שעות, ישב ולמד את אגדות החורבן,
בסוף הלימוד הוא קם, האדם הזה,
שם את ה... הרב ריסקין ספר, הוא שם עליי את הידיים, ברך אותי ואמר לי,
יום אחד תהיה רב.
קם ויצא.
והוא אומר,
מעולם לא ראיתי את האדם הזה לפני,
ומעולם לא ראיתי אותו אחרי.
עכשיו, הרב ריסקין, מי שמכיר,
זה אדם, זה תלמיד של הרב סולובייצ'י, כן, לא מדובר פה עכשיו על סיפורי חסידים של...
כשהוא בא, סיפר את זה לסבתא שלו, אז הוא אומר, ישר היא ירקה עליו.
כאילו,
אני חושבת שראית את אליהו הנביא,
שלא יהיה לך כל מיני...
אז זה כל מיני...
זה כל מיני שליחים שמגיעים לאדם, לפעמים זה מגיע בצורה של מחשבות,
לפעמים כמו בצורה של הסיפור הזה.
שליחים של אדם שמגיעים מאבותיך ואבות אבותיך, שדואגים לך.
הירושה אצלך.
אתם מבינים את העניין הזה?
מה שאני בא לומר זה שכדי לזכות לדבר הזה, צריך
לפתוח ידיים.
להרים אנטנה.
יש גלי קול, תרים אנטנה, תקלוט אותם.
איך מרימים אנטנה?
מתייחסים לדורות הקודמים.
מתייחסים לדורות האלה.
יוצרים איתם קשר.
מה הכוונה?
קודם כל הולכים, הולכים לאזכרות של הסבא והסבתא.
נכד צריך להשתתף באזכרות של הסבא והסבתא שלו.
אנחנו כאן היום חיים בחברה,
ברוך השם, מאת ישראל, מחסית ברווחה, בשפע.
הסבא והסבתא של כמעט כל היושבים פה,
של הצעירים, אני מתכוון,
זה אנשים שבדרך כלל הם עשו את המעבר. הם עזבו את הגלות והעלו כאן לארץ ישראל ושילמו את המחירים.
לא מגיע אליהם שנגיד פעם בשנה נבוא לציון שלהם, נגיד ככה תהילים וכל זה.
ואז כשאתה מגיע אליהם, דרכם אתה מתחבר לכל הדורות.
אז זה דבר אחד.
דבר שני,
אם אפשר,
אלה שכבר יותר למעלה, אם אתם מכירים תאריכים
של פטירה,
שמו ביומן, ביום הזה, תדליקו לב,
תגידו שיעור ל... לי יש ביומן את התאריך פטירה של ה...
סבא וסבתא אני יודע, אז אני הולך לאזכרות, אבל של הסבא הרבא,
חטא כסלו, סבא שלמה, אני קרוא על שמו.
אז חטא כסלו, אין כבר אזכרה, לא, כבר אומרים, ראיתי באיזה מקום, יש איזה מקור שהאזכרות זה עד 50 שנה. אתה מכיר את המקור הזה, דני?
ערבי מי?
ערבי חבאד.
ערבי חבאד, אבל זה לא עולה לכם.
המרוקאים יעשו אזכרה גם אחרי 500 שנה.
למה האוכל הכי טעים זה באזכרות?
אין על האוכל של האזכרות, הזיתים האלה של האזכרות, אני חולה.
לא, הזיתים המבושלים האלה,
הדוגמא רותם והמעקוד והזה, מה?
מרוקאי מתפזה, בזה הם חיים.
כן, בסדר, אבל אני אדבר איתך כרגע, מי שלא מרוקאי, שאין לו אוכל טיים.
50 שנה זהו.
אז הסברה הפשוטה אומרת, עד שאין מי שיעשה. כלומר, כל עוד יש זה, שיעשו ילדים.
כל פנים,
אז מה התחלתי להגיד?
אז צמל ביומן, ביום הזה.
אתה פותח צינור, אם אדם פותח צינור, אז כמו שהוא עושה, אז הוא גם מקבל.
אז אתה מקבל, אין לך ירושה, ירושה של מה?
רבותיי, הדורות הקודמים זה אנשים,
צריך לדעת להגיד את האמת.
אנחנו לא נראה יותר כזאת תמימות וכזה, זה לא, זה חלף לבלי שוב, אין, מה לעשות? העולם נהיה יותר ערמומי, יותר, אין את התמימות הזאת של פעם.
ואני לא אדם נוסטלגי וזה, אבל זה המציאות, זה האמת.
פעם, אני אספר לכם, בלוויה של רב רום שפירא זצל, הרב עמאר הספיד, הייתי בלוויה.
והרב עמאר היה אז ראשון לציון, היה רב ראשי לישראל,
והוא אמר, לצערנו ולבושתנו, גדלות כזאת בתורה כבר לא נראה.
למה?
שאלנו אותו אחרי זה למה.
אז הוא אומר, רב אברום,
כשהוא היה רעב,
הוא היה רעב,
היה להם רעב בירושלים.
אז אימא שלו הייתה נותנת לו גמרה ללמוד,
להשקיט את הרעב.
מישהו פה לומד שהוא רעב?
כאילו, מישהו כאן סובל מרעב? זהו, אנחנו לא ב...
רעבים כבר לא נהיה.
כלומר, זהו, ברוך השם, אנחנו, אבל
זה חוכמה, תורה אחרת. הרב אליהו זצל, כן, שהיה עכשיו, אתמול היה קצת לסיפור הזה עם החומוס.
הוא היה מוכר חומוס כדי שיהיה מה להתפרנס למשפחה.
ראה אותו איזה חכם, אמר לו, מה תמכור חומוס? לך תלמד משנאות בעל פה,
במקום, כל משנה שתגיד לי, אני אשלם לך מה שהיית מקבל על החומוס. אבל תבינו את ה... הכל היה עוני.
דוחק גדול מאוד, ומהמקום הזה הם למדו.
אז אנחנו, או התמימות, או הפשטות, או האמונת חכמים שהייתה, או הצניעות,
כן?
בשבוע נפטרה סבתא של החתן שלנו.
גם כן אישה כזאת, היא פרסייה מפתח תקווה.
הנשים האלה שהם היו על הפלאפל, כן?
והיא הייתה בצהריים, ככה וזה, כל מיני זה, הולכת לזה, לבית כנסת עולה בבל, זה לכולל של האברכים, עגלה, מחלקת להם כל מיני זה.
גם האנשים האלה, הצדקניות שעוברות ומחלקות אוכל לאברכים וזה, בידיים, כן.
זה כבר היום, מה אתה צריך? אני אגייס לך את הכרטיס, יהיה פה איזה קייטרינג שיבוא ו... זה כבר לא קיים היום.
אז לפחות
להתחבר לזה
דרך
האבות והאימהות שלנו, אלה שלא הכרנו, אלה שהכרנו בוודאי, אבל גם אלה שלא הכרנו, אז אתה מקבל את השפע.
יש לנו ירושות, חבל,
חבל לבזבז את הירושה, כל אחד פה יש לו ירושה מלמעלה.
תרים את העיניים, תראה, תקבל.
אז צריך לפתוח, להרים אנטנה.
זה מצער שאנשים...
אני אומר סבא וסבתא, זה נראה לי הכרחי
ללכת לאזכרות.
אני מדבר ממי שלא צריך שישחררו אותו, אדון לעצמו. זה תירוץ טוב עד גיל 18. אני אומר לך שעובדתית, פחות מגיעים.
לא להגיע, בזכותה אתה פה.
בזכותו, נכון.
הסבאים והסבתא שלי לא דיברנו אותה שפה בכלל, אני דיברו רק ערבית,
אני דיברתי רק עברית.
לא דיברנו אותה שפה בכלל, לא... פערי מנטליות מטורפים.
אבל הם עשו את ה... הם חצו את הים התיכון, לא אני.
הם עשו את המהלך הזה לעבור מגלות כזאת לארץ ישראל.
תמימות, מסירות, אמונה, פשטות,
הכל בידיים, הכל וזה. הם גידלו צד אחד שבעה ילדים, צד אחד שלוש עשרה ילדים.
בלי טיטולים ובלי מטרנה ובלי נעליים, הכל בידיים, הכל.
אז בסדר?
אז זה פרק יח,
ירושה מאבותינו. חזק מאוד.
להתחבר אל הדבר הזה. טוב,
היום פרק יט.
פרק יט הוא גם כן איזה סוג של איזה מהפכה,
כי אני אגיד את הטענה של הפרק הזה בקצרה,
ואז נקרא אותיות מחכימות.
מה הטענה?
אמרנו
שהבינוני הוא נמצא במאבק כל הזמן, נכון?
מאבק.
בידי הנפש האלוקית, הנפש הבהמית וכו' וכו'.
בסדר, מאבק, נכון, לגיטימי. אבל בכל אופן חשוב להבחין מאבק בין מה למה.
מאבק בין מה למה.
למה לדמות את זה?
היו לדמות את זה להורדת ידיים.
אולי זה הורדת ידיים.
אתם עושים את זה? מתחרים בזה?
היינו.
אני הפסקתי להתחרות ברגע שהתחלתי להפסיד את הילד שלי לבן שלי, אז אמרתי, אוקיי, זה הזמן.
ראש בשיא.
הוריד אותי ככה.
אז אולי זו הורדת ידיים.
משיכת חבל אולי.
נכון? גם יכול להיות. משיכת חבל.
מה הדימוי?
הוא אומר פה,
בפרק הזה, בפרק יט,
שהדימוי הוא,
וזה דימוי מאוד מאוד חשוב ומדויק, כי הוא יותן לנו המון המון חומר לעבודה,
בין משהו שרוצה לעלות, ואתה מחזיק אותו שלא יתנתק לך מהיד.
אתם מבינים?
זה האירוע.
הנשמה, חלק אלוקא ממעל שיש אצלנו, היא כל הזמן רוצה להיפרד מהגוף,
רוצה להידבק חזרה בשורשה, באבא שלה,
והגוף מחזיק אותה.
הדוגמה לזה היא נר.
בנר, הלהבה, הרי בנר יש פלא, נכון? בדרך כלל כל דבר, בגלל כוח המשיכה, כוח הגרביטציה, יורד למטה.
הלהבה, היא עולה למעלה.
יש פלא, נכון? היא כל הזמן בכיוון של למעלה.
מה מחזיק את הלהבה שלא תברח?
שלא תברח.
הפתילה מחזיקה אותה לא נותנת לה לעלות, אבל הלהבה כמובן רוצה לעלות למעלה, היא רוצה להתנתק אבל הפתילה מחזיקה אותה.
אז כאילו, הנר הוא משל מושלם לאדם.
גוף הנר
השעווה זה הגוף,
הפתילה זה הנפש והלהבה זה הנשמה.
והפתילה היא איזה מין גורם מתווך שגורם הנשמה לא להתעיין ולעלות למעלה,
אלא הזוהר מסביר שככה מתים.
בעצם,
ככה הזוהר אומר בכמה מקומות, גם בזוהר בחיי שרה, וגם במשפטים יש ועוד.
אומר הזוהר איך אדם מת,
איך הוא מת.
בעצם אדם לא מת, אין דבר כזה למות.
אלא פשוט הדבר הזה שמחזיק את הנשמה ולא מאפשר לה לעלות הוא לאט לאט נחלש.
הגוף נחלש, נחלש, נחלש, נחלש, עד שהוא לא מצליח להחזיק והיא עולה.
אבל בעצם זה מימוש של הרצון שלה תמיד לחזור חזרה,
בסדר?
במקום אחר זה נקרא שפותחים את מי שהיה ב... שמתם לב בלוויות,
כשמורידים את הנפטר לקמבר, אז החברה קדישא פותחים, יש שם קשרים.
יש לו קשרים על ידי זה, פותחים את הקשרים.
במובילים זה קשור, יש שם סדין וסובב וכל מיני, מכנסיים מעיל, ברדס, כפפון, וסובב. והסובב הזה הוא קשור,
אז פותחים את הקשרים.
בפתיחת הקשרים זה בגלל המשפטות הזאת, שכאילו
הקשרים שקושרים בין הגוף לבין הנשמה, פשוט פותחים אותם, ואז הנשמה ממשיכה הלאה, שעתה הלאה. היא לא בתנועה כזאת.
אז למה זה חשוב?
זה אומר שאצל כל אחד מאיתנו קיים יסוד שרוצה כל הזמן לעלות.
ופשוט הגוף מכביד עליו.
אם אני רק אגרום לגוף לא להכביד עליו יותר מדי,
זה יצא. אני לא צריך להתאמץ לייצר אהבה יש מאין. היא קיימת.
רק תוריד קצת את המשקל ממנה. בסדר? זה כמו אדם שיש לו עודף משקל.
בסך הכל הלב, נגיד שהמערכות בסדר, הלב בסדר,
הכל בסדר, אבל יש לו, הוא סוחב עליו 20 קילו מיותרים.
אז עכשיו ברגע שהוא, ואז הוא לא ממה הוא הולך, הוא מתנשף, הוא עושה בדיקות לב, אדוני, הלב שלך בסדר, הכל טוב.
אבל הוא, אז הוא אומר, תקשיב,
אתה עשה דיאטה רגע, לא דיאטה, אני לא אוהב תמיד לדיאטה,
תתחיל להירשם אצל עוזי,
תעשה חיים, אורח חיים בריא,
פרסומת, עוזי, כן,
זה עושה מספר טלפון, משהו?
אז, כן,
כן, ותתחיל אורח חיים בריא, תרד במשקל, ופתאום הוא מרגיש, שמע, אני מרגיש שנפתחו לי הריאונות, אני... כי הכול בסדר, נשמה, הלב שלך היה תקין, אתה עוד לא הגעת למצב שנגרם לך נזק ללב,
רק תוריד, תוריד את הדבר הזה שמושך אותך כלפי מטה,
בסדר?
אז ההורדה של משקלי יתר מן הגוף, הלא הם התאוות, היתרות,
וכל הדברים האלו, מאפשרת לדבר הזה לקרות מאליו.
לא צריך להתאמץ, זה פשוט קורה מעליו, מעצמו נמשך האדם לאלוקיו.
עכשיו, הוא ייתן גם דוגמה, אני אומר פה, אני רק משלים את הטיעון כדי שזה...
הוא אומר, הראייה שבמצבי קצה, הרי אם צריך לייצר אהבה יש מאין,
אז אם לא ייצרתי אותה, היא לא אמורה להופיע בשום צורה.
אבל הראייה שאדם,
לא משנה כרגע מהי דרגתו הרוחנית כזו או אחרת, שנמצא באיזה מצב קצה,
מאיימים עליו, או תעבוד עבודה זרה או נהרוג אותך,
מוכן למסור את הנפש.
מאיפה זה מגיע?
מניין מגיע התנועה שלי של נסירות הנפש?
התשובה היא מהאהבה שנמצאת אצלי בפנים.
רק הרבה פעמים היא הייתה מסותרת
בתאוות וכן על זה הדרך, ומצב קצה מצליח
כאילו לבטל את כל ההסתרות והיא פורצת.
עכשיו, חיים זה לא מצבי קצה, נכון? כמו רבי אלעזר בן דורדיה שהיה במצב קצה וחזר בתשובה. חיים לא מצב קצה, חיים זה שגרה.
בסדר, אז אנחנו מבינים שבשגרה מה שצריך זה להפחית משקל.
להפחית משקל מעל הנשמה, שהיא תוכל לבוא לידי ביטוי.
להפחית משקל מצד אחד,
או לייצר מרחבים שיותר קל בהם לבוא לידי ביטוי מצד שני, כמו שבת,
כמו זמנים שאדם מקיים בהם מצוות,
כמו חפצי קדושה, תפילין, וכן על זה הדרך.
אז גם לבינוני יש סיכוי.
זה לא שאצל הצדיק הנשמה רוצה לעלות למעלה, ואצל הבינוני זה שניים שהולכים מכות פה על הארץ, ומי ינצח את מי בהורדת ידיים.
לא.
גם אצל הבינוני הנשמה רוצה לעלות למעלה, רק הגוף מסתיר,
הגוף מכביד,
הגוף,
אז קצת תוריד במשקל, לא הרבה,
קצת, לא צריך זה, אבל טיפה.
בואו נראה איך הוא אומר את זה.
ולתוספת ביאור צריך לבאר יותר מה שכתוב נר ה' נשמת אדם.
פירוש של ישראל הקרואים אדם,
נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו,
מפני שאור האש חפץ בטבע להיפרד מהפתילה ולהידבק בשורשו למעלה ביסוד האש הכללי,
שתחת גלגל לארח, כמו שכתוב בעץ חיים.
כרגע תתעלמו גם מהמושגים הקבלים, אבל זו התנועה של האש, היא תנועה כלפי מעלה.
ואף שעל ידי זה יכבה ולא יהיה כלום למטה.
וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו. אף על פי כן, בכך הוא חפץ בטבעו.
עכשיו, זה דבר מאוד מאוד חשוב.
כי הנשמה מצד עצמה רוצה להיעלם, לא להעיר, כאילו,
הנשמה רוצה למות,
זה מה שהוא בעצם אומר.
מצד עצמה היא רוצה לחזור חזרה לקדוש ברוך הוא, רוצה לחזור.
ואומרים לאדם, מה פתאום, על כורכך אתה חי, המטרה שלך זה להיות כאן, דירה בתחתונים, אל תתחיל לברוח לי.
יש סיפור על אדמור הזקן בעצמו,
שאדמור הזקן היה לו חבר.
החבר הזה קראו לו רבי אברהם המלאך.
הוא היה הבן של הרב המאגיד.
והם סיכמו ביניהם שרבי אברהם המלאך ילמד את אדמור הזקן נסתר,
אדמור הזקן ילמד אותו נגלה.
רבי אברהם המלאך היה אדם גם חולה, חלוש,
ופעם אחת אדמו״ר הזקן אמר, אף חוכמתי היא שעמדה לי, על מה? על סיטואציה
שבה הם עמדו ביחד, עשו איזה מין עיגול ועמדו ביחד בדבקות אלוקית
ואדמו״ר הזקן בשלב מסוים יצא מהעיגול.
כי הוא אמר, הבנתי שאם אני נשאר פה עוד קצת,
הנשמה שלי נפרדת מהגוף
וזה לא התכלית.
התכלית היא להישאר כאן בעולם הזה. רבי אברהם המלאך נשאר, הוא חלה ונפטר.
ואדמו״ר הזקן יצא.
כלומר,
זה נכון שמצד הטבע הרוחני יש איזה רצון, איזה שאיפה, זה נקרא להשתאה בה בגופא דמלכא, אבל השליחות היא לרדת כאן למטה.
אז יוצא שעכשיו קודם כל הבינוני, כשאמרנו להוריד במשקל,
לא אמרנו לבטל את הגוף.
ולא אמרנו זה, כי הגוף יש לו תפקיד חשוב מאוד, בלי הגוף הנשמה תברח למעלה וזה לא התכלית.
בזוהר פרשת משפטים, הזכרנו את הזוהר הזה כמה פעמים,
כתוב שכשמגיע אדם,
מגיע זמנו של אדם לרדת לעולם, לנשמה, אז הקדוש ברוך הוא קורא לה ואומר לבתי, הגיע הזמן שלך ללכת לגוף פלוני, לדוך פלוני, לגוף פלוני.
אז היא אומרת לו, מה רא דה עלמא לא באינא, לא רוצה.
תשאיר אותי כאן, טוב לי כאן, איזה יופי,
נשמות, עדיקים, משה רבנו.
אומר לה, לא הבנת, כל מה שהיית פה,
כל מה שבראתי אותך זה בשביל הרגע הזה, תרדי.
אז היא יורדת בעל כוחה, אז זוהר דורש את זה על הפסוק,
כי ימכור איש את ביתו לאמה,
איש זה הקדוש ברוך הוא, ביתו זה הנשמה, הוא מוכר אותה לאמה.
זורק אותה בתוך הגוף!
עם כל הדברים,
ועם כל הטיטולים,
והשיניים, והאוכל, והגרבר, והבננה שנשפכת, וכל הדברים. זה, נשמע, תרגום.
הוא אומר, עזוב, לא תצא כצאת העבדים.
המטרה שלה להיות כאן
חיים שלמים,
כדי לצאת אחרי זה חזרה מצוידת במעשים שהיא זכתה בהם מכוח עצמה.
אבל,
אז יש תפקיד לגבי, אז ממילא,
אז זו עבודה יחסית,
לא צריך חלילה לבטל את הגוף או לרסק אותו, צריך טיפה לעדן אותו.
זו עבודה מאוד חשובה בחסידות העידון, עידון המידות זה נקרא,
לעדן אותו,
כן?
ואז העידון הזה מאפשר כבר לנשמה להעיר מתוך עצמה,
כי זה הטבע שלה.
אז הוא מסביר.
כך נשמת האדם וכן בחינת רוח ונפש חפצה וחשקה בטבעה,
חפצה וחשקה וחשקה בטבעה,
להיפרד
ולצאת מן הגוף ולהידבק בשורשה ומקורה, בהשם חיי החיים ברוך הוא,
הגם שתהיה אין ואפס
ותתבטל שם במציאות לגמרי,
ולא יישאר ממנה מאומה, ממהותה ועצמותה הראשון.
אף על פי כן, זה רצונה וחפצה בטבעה.
וטבע זה הוא שם המושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת. אל תשאלו קשיות, זה הטבע שלה.
וגם כאן,
הכוונה שרצון וחפץ זרע בנפש איננו בבחינת טעם ודעת ושכל מושג מובן,
אלא למעלה מהדעת מסך על המושג כמובן מבחינת חוכמה שבנפש שבה אור אינסוף ברכו.
זהו כלל בכל סיתר דה קדושה,
שאינו אלא מה שנמשך מחוכמה שנקראת קודש שעלינו בטל למציאות באור אינסוף ברכו,
המלובש בו ואינו דבר בפני עצמו, כנזכר לאל ולכן נקרא חוכמה כה אחמה,
הפך מבחינת הקליפה וכן על זה הדרך.
אני טיפה מדלג
לשורה הרביעית לפני הסוף. וכן הרשעים פושע ישראל קודם שבאו לידי ניסיון לקדש את השם,
כי מבחינת החוכמה שבנפש האלוהית, אם ימצא את אלוהות מאור אין סוף ברוך הוא ומלובש בה,
מבחינת גלות בגופם בנפש הבהמית.
אז הרשעים בשגרה, הנשמה שלהם בגלות.
והגוף מושל בגופם.
לכן נקראת אהבה זו בנפש האלוהית,
שרצונה וחפצה להידבק בהשם חייה חיים ברוך הוא בשם אהבה מסותרת.
כי היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק וקליפה.
אז עכשיו, סיפרו לנו כאן סיפור.
הסיפור הוא סיפור מאוד מאוד מעניין.
ז'אנר של סיפורים ידוע, האוצר מתחת לגשר.
האדם הולך לחפש את האוצר שלו בכל מיני מקומות רחוקים וכל מיני...
אדוני, זה בתוכך.
בתוך כל אחד מאיתנו יש אפשרות
לקשר עם השם יתברך, לתפילה משמעותית, לאהבת השם, ליראתו, הכל נמצא בפנים.
לא בגלל שאנחנו עשינו את זה, זה הטבע, הקדוש ברוך הוא נתן לנו נשמה.
חלק אלוהים ממש, אומרים אלוהים קטן נמצא אצל כל אחד ואחד מאיתנו.
אנחנו יכולים רק להסתיר.
אם אפשר להסתיר, אפשר גם לגלות.
אם תגלה, מה יקרה? זה יקרה לבד.
נכון, זה כמו כדור פורח.
כדור פורח.
איך כדור פורח עובד?
אתה מפעיל חימום, החימום רוצה לעלות למעלה, ויש משקלות כאלה.
מה?
ברנר.
ברנר מבער,
אוויר חם עולה למעלה,
אז למה זה לא עולה? כי יש לך משקלות.
אתה מנתק את המשקלות,
וזה מתחיל לעלות. עולה כזה לאט. זה לא כדור חם, זה לא טיל.
הוא עולה לאט, הוא עולה לאט.
רוצים לשמוע פתיחה?
כן. יאללה.
שני מדענים באוניברסיטה,
עשוי ניסוי בכדור פורח,
בשלב מסוים התחילה סערה, עננות,
איבדו את האוריינטציה לגמרי, הלכו לאיבוד.
אחרי שהתפזרו העננים, הם ראו שהם יוצאים איזה נבל,
היה על איזה מבנה גדול, יש שם איזה מישהו, בן אדם למטה, אז הם צועקים לו,
אדוני, אדוני, איפה אנחנו נמצאים? אז הוא מסתכל עליהם.
צועקים לו, אדוני, איפה אנחנו נמצאים?
לקח לו חמש דקות עד שהוא מבין מה הם רוצים, ואז הוא אומר להם,
אתם בכדור פורח.
אז חבר שלו אומר לשני, תקשיב, אני יודע איפה אנחנו נמצאים, אנחנו נמצאים בדיוק מעל הפקולטה למתמטיקה באוניברסיטה.
אמרו לו, למה? הוא אומר, תראה,
ההוא מתמטיקאי 100%. הוא ענה לנו תשובה מדויקת,
לקח לו המון זמן לענות אותה, והוא לא עזר לנו בכלום.
הוא עושה מתמטיקה.
אז חשבון אפש, כן.
אז זה קורה, לבד.
הדבר הזה, כמו כדור פורח,
הוא עולה למעלה בצורה איטית, יפה.
אז היא רק מסותרת.
יש לנו רגעים שבהם הנסתר הזה מתגלה.
אני רוצה רגע לדבר על הרגעים הללו, בסדר?
הרגעים האלה שהנסתר מתגלה,
כלומר מתגלה האור האלוקי, מתגלה הנשמה,
הם יכולים להיות גם רגעים
של שמחה עצומה וגם רגעים של צער עצום. לדוגמה,
כל תחום המעבר ממוות לחיים או מחיים למוות
הוא רגעים שאתה באים ואתה עומד ואומר, וואו,
הנה הקדוש ברוך הוא. נכון? כל מי שהיה כאן בחדר לידה והמבוגרים,
יודע את זה, לא משנה כמה, תסבירו לי, מדע, ביולוגיה, ביצית, זרע, תאים, מתחלקים.
מגיע בן אדם אחד, יוצאים שניים.
מי פעל כל זאת? מי עשה כאלה? אי אפשר להבין את הדבר הזה. מגיע בן אדם אחד,
יוצאים שניים, יוצא מהבטן בן אדם שלם, מושלם, עם שערות, עם ציפורניים, עם טיל מלאג, זהו.
וזה הדבר הזה, לפני תשעה חודשים,
אז נפגשו זרע בביצית, מזה יוצא בן אדם?
איך זה קורה הדבר הזה?
מה זה הדבר הזה? אתה פתאום,
זה נקרא באנגלית, חדר לידיון, אומרים Delivery Room.
זה כאילו משלוח מהשם יתברך, ככה אני אומר, Delivery, אבל מאיפה ה-Delivery מגיע?
והקב'-ברוך-הוא, פה, פה, כל יום.
אני אומר, בעומק אני לא מבין איך אפשר לעבוד בכזה מקום.
כלומר, נראה לי שאפשר.
צריך איזו שנה הכנה,
תזילה לפני, להיכנס לאיזה, ואז לידה אחת.
אבל להיות מיילדת,
כל יום, כאילו, צריך להיות אנשים סופר גדולים לדבר הזה, נכון? כאילו, כל יום אתה תקבל לידה עם מתנות מה שמתברך.
אני מניח שלא מתרגלים לזה.
עכשיו יש איזה פרסומת לביטוח הלאומי, אז יש איזה פרסומת על מיילדת,
שהיא ידעה...
מה? אצטדיון שלם. אצטדיון, כן.
חבל שהלכו לאיצטדיון, גם אם כולם אוהדי ביתר זה עוד יותר בעיה, מופרעים.
אפשר היה להגיד, ישיבה שלמה במדרש העליון, אני יודע, איצטדיון דווקא, כן, אה?
אבל, בסדר, עשה,
וגם רגעים שבהם נשמה עוזבת את העולם.
בצורה טבעית, אני לא מדבר על אחד, על אסונות, נשמה, אתה יודע, הבן אדם היה פה, בשני רגע היה פה,
היה פה איתנו,
פתאום
הנשמה,
כלום לא קרה לגוף, אין איזה טראומה,
המלון, נפל עליו איזה משקל כבד ושבר אותו.
אדם שכב על המיטה, לרגע אחד הוא נושם,
רגע אחד הוא נושם.
נראה כאילו הוא הלך לישון.
הרגע הזה שנשאלה יוצאת, הוא אומר, מה זה הדבר הזה?
לרגע של...
אז יש רגעים כאלו, רגעים של שמחה עצומה, רגעים של הזדהות,
שבהם פתאום ההסתרה נעלמת.
ההסתרה נעלמת.
בסדר גמור, אבל בשגרה זה קשה. ולכן בשגרה,
בחסידות,
בחב״ד במיוחד,
עוזרים לנו,
נותנים לנו עצות איך להתגבר על ההסתרה.
אחת העצות הכי הכי טובות זה קיום מצוות.
מה ההבדל בין קיום מצוות ללימוד תורה?
כשאדם לומד תורה,
אז הוא... זה גם מעניין.
אז הוא מעורבן בזה.
זה גם לא בטוח שלמדת נכון, אבל יכול להיות שלמדת וזה לא נכון.
אדם מקיים מצווה כהלכתה,
זה אותו דבר מהר סיני עד עכשיו. אדם מניח תפילין, זה התפילין שהניח משה רבנו.
אז המצווה זה מין איזה כמו בוסטר חשמלי שנותן לך מכה בקדושה ישר לנפש ומעורר אותה.
זה כמו פלאש של צלם, יש חושך,
פתאום יש לו פלאש כזה הצלם, אז בשנייה אחת הכל נהיה אור והתמונה יוצאת מוארת,
כמו ברק, בשנייה אחת הכל ברור לך.
אז יש כאלה תחנות
שעוזרות לנו לירות לשנייה אחת מעבר להסתרה.
ולכן, אני רוצה להראות לכם איך הדברים קשורים אחד לשני, איך מספר התניא יוצאים המבצעים של הרבי.
הרי
אתה אומר, אני רוצה לקרב איזה יהודי לאבינו שבשמיים, אז השיטה ההגיונית, לכאורה, היא מה?
כן, בואו נרשום, נציע לו להצטרף לאיזה סמינר,
באמונה.
נשכנע אותו,
נסביר לו, נשכנע אותו.
ובאמת, הרבה הלכו בגישה הזאת.
בין אם זה אל עמי,
או ידברות, לא משנה, כל ה... כאילו,
הוא אמר בוא נפנה אל הקומה של השכל ונשכנע את האדם
וזה עובד, חלק מהאדם.
לרבי היה שיטה אחרת, אני כרגע לא... אני רק מציין את ההבדלים. הוא אומר,
אל תתכנע את הבן אדם, אמרו, כל דבר שתגיד לו יכול להיות תירוץ.
כן, שכנעת אותי אבל, כל מיני כאלה.
עזוב אותך משכנועים.
תפגיש אותו עם הקודש בעוצמה.
בום, תניח לו תפילין.
אבל הוא לא מאמין, תניח לו תפילין.
תראה מה יהיה.
בפנים הרי יש נשמה.
לטמן דפליג, נכון? שבפנים יש נשמה. אלא מה? היא רעבה, היא צמאה, היא מוסתרת.
תחבר אותה לבוסטר, כמו שיש היום בידידים,
נכון? כל החבר'ה של הידידים. פעם היית צריך כבלים ורכב, והוא מגיע לך עם בוסטר כזה,
קטן,
קטן אבל עצבני,
תחבר את זה לאוטו, בום! מניע את האוטו.
אז התפילין זה בין בוסטר של קדושה כזה. אתה שם את זה על ה...
ומדליק שם איזה ניצוץ.
אחרי זה הוא יחפש אותך.
תשמע, אני רוצה ללמוד.
מאיפה הוא מתעורר הרצון הזה?
או תפילין, או נרות שבת, או...
על הרבי היה עשרה מבצעים.
לא זוכר את כולם.
תפילין, נרות שבת,
קופת צדקה,
ספרי קודש בבית, מזוזה,
טהרת המשפחה, אהבת ישראל,
מה עוד היה שם?
הפסוקים?
הפסוקים.
עכשיו אתה, אני רואה אצלנו בילדים,
חלק ככה, חלק ככה, כולם הורים את הפסוקים, מקבלים ארטיק מבסוטים.
עכשיו הפסוקים האלה, הלכו עם הילד הזה כל החיים.
תורה, תורה, ציווה, ציווה. אתה יפגיש אותו עם הדבר. פסוקים, והיה עוד איזה משהו שאני לא זוכר.
חיתת אולי, חומשת עניית תהילים, כאילו שיהיה לך...
פיזיקה, פיזיקה של קודש.
זה חזק, כי אם אנחנו, אם הטענה הרוחנית היא שבפנים הכל קיים,
זה רק מוסתר,
אז אני יכול לדבר אלף פעמים על ההסתרות,
אבל
טובה פעולה אחת מאלף הנחות. זה לא במקום ללמוד תורה, אחרי זה תלמד תורה.
אבל הפעולה עצמה, יש לה איזו עוצמה,
נכון?
זה כמו שאני יכול לדבר עם מישהו, תשמע, אני נורא אוהב אותך, אני מאוד אוהב אותך.
פשוט בוא, תן חיבוק, וזהו, נגמר הסיפור. זה כאילו הכי חזק, יותר מהכל.
זה האירוע כאן.
בואו נקרא עוד טיפה את האותיות.
רק שהאהבה הזאת, כשקראנו לה אהבה מסותרת,
היא מכוסה בלבוס שק דקליפה בפושעי ישראל ולכן נכנס בהם רוח שטות לחטוא כמאמר חז״ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות
אלא שגלות הזו לבחינת החוכמה אינו אלא לבחינת המתפשטת מנה בנפש כולה ההתפשטות היא בגלות
אבל שורש ועיקר של בחינת חוכמה שבנפש האלוהית הוא במוחין שזה בכלל לא מתלבש בגוף וזה נשאר תמיד והוא רק בבחינת שינה
שינה
מי שישן יכול להתעורר
אפשר לעורר בן אדם ישן נכון?
רבי נחמן מעשה מעבדת מט מלך, היא כל הזמן אומרת לו אל תישן,
אל תירדם,
מרדם, עכשיו צריך להעיר אותו.
אז מבחינת שינה, זה כמו גן רציסיבי,
יש גן דומיננטי וגן רציסיבי,
נכון? אז זה גן כזה רדום, פתאום הגן מתעורר.
מתי הגן של האמונה מתעורר אצל הרשעים,
שזה היה רדום אצלם?
בזמני קצה, פתאום, נכון, הוא אומר, אך כשבאים לידי ניסיון בדבר אמונה שהיא למעלה מהדעת ונגעת הנפש לבחינת חוכמה, אזי היא נאורה משנתה ופועלת פעולתה בכוח
השם מלובש בה.
כמו שכתוב, אייקץ יעקב, כי השן
היה לעמוד בניסיון באמונת השם לשון טעם ודעת ושכל.
מושג לו להתגבר על הקליפות לטובת העולם הזה בהיתר ובאיסוף שהורגל בהם ולמאוס בהם ולבחור לו השם לחלקו ולגורלו,
נמסור לו נפשו על קדושת שמו וכו'.
אני רוצה לסיים בסיפור.
יש סיפור נפלא,
כאילו לסיים את העיסוק בפרק הזה, הבנו את הרעיון פה,
סיפור נפלא שמופיע באחת החוברות של מעיונותיך,
שסיפר אותו הרי באריאץ.
בא לכם לשמוע סיפור?
אחלה.
הוא מספר ככה, אני אקצר את הסיפור, הסיפור נורא יפה, הוא כותב את זה נורא יפה.
הוא אומר שהוא פעם נסע ברכבת,
הוא נסע ברכבת,
הוא היה באירופה משהו, הוא נסע ברכבת.
והוא יושב שם באיזה קרון, והיה שם, הגישו אוכל,
ולידו ישב אדם, הוא היה נראה אדם לא יהודי,
מגולח, עם שפה, מסודר כזה, עשיר,
ואכל נבלות וטרפות,
בסדר,
תוך כזה שהוא אוכל, האדם הזה פתאום הרים את הראש ורואה את הרבי הריאץ.
אז פתאום הוא אומר, ראיתי שהפנים שלו השתנו וכל זה,
ואז הוא פתאום הפסיק לאכול,
ואז הוא קם ואמר לו,
האם את,
מדברים בלשון רבים ברוסית וזה, זה
האם הינכם הבן או הנכד של הרבי אמהרש?
הרבי אמהרש זה הרבי
סבא של הרבי אריאס.
אז הרבי אריאס אמר לו כן אני הנכד שלו.
והוא אומר עניתי לו בקיצור כי הבנתי שאם הוא מכיר אותי אז הוא יהודי ולפני שנייה ראיתי אותו אוכל נבלות וטרפות.
אז כאילו עניתי לו כזה ב...
אז הוא כזה הזדעזע הלך
וכאילו שילם על האוכל ונכנס לחדר.
לקרון שלו.
כעבור שעה,
זו הייתה כנראה נסיעה מאוד ארוכה ברכבת,
כעבור שעה,
דופק בקרון של הרבי,
דופק איזה מישהו, אומר לו,
האיש הזה שואל אם הוא יכול לבוא אליך,
מתי הוא יכול לבוא אליך?
אז הרבי אמר, תגיד לו שיעבור עוד חצי שעה.
כשהוא נכנס אליו עוד חצי שעה, הוא פורץ בבכי עצום,
והוא אומר לו, תעשו לי טובה נפשית,
תלבו לי את התפילין שלכם.
אז הוא אומר, נתתי לו את התפילין, הוא הניח את התפילין בבחיות עצומות, להתפלל, וכאילו, לא הפרעתי לו, נתתי לו להתפלל,
הוא בקושי נרגע,
ובקיצור, אחרי שהוא נרגע וסיים להתפלל וזה,
אז הוא יושב במראה ורץ וסיפר לו את הסיפור שלו.
והסיפור שלו היה ככה, הוא אומר, אני בן של משפחה חסידית,
ואבא שלי היה חסיד של סבא שלכם.
והוא אומר, במשך המון שנים הייתי, כאילו בתור ילד הייתי אצל הסבא וכל זה.
אני אעשה לונג סטורי שורט,
בשלב מסוים הוא התחבר לכל מיני מהפכנים,
מהפכנים כאילו קומוניסטים.
התחיל בהתחלה, לאט לאט הוא הידרדר מהדרך,
עזב את הכל וניתק כל קשר ליהדות.
אבל הוא אומר,
כל פעם שהגעתי לבקר את אבא שלי, החסידים שהיו חברים שלי תמיד
קיבלו אותי באהבה, בחום, באהבת חברים. כאילו, היסוד של אהבת חברים אצלהם היה הכי חזק.
כאילו למרות שהתרחקתי מאוד, הם תמיד התעניינו ואהבו, הוא אומר, זה תמיד השאיר לי פינה חמה בלב. טוב,
עברו כמה שנים, הוא נהיה כזה ראש למהפכנים וכל זה, ואז התחילו כל מיני גזרות על היהודים.
והוא,
בגלל כל המהלכים שלו, הוא ידע מה קורה וכל זה, והוא רגיש אחריות להציל.
אז הוא, והרבה המהרש היה המנהיג היהודי המרכזי שם.
אז הוא אמר, אני אפגש איתו, אני רוצה להיפגש איתו ולהזהיר אותו לקראת הזה, ואיך לטכס עצה.
אז ככה,
ידע שהיה ברמה ראש מגיע לאיזה מקום לאיזה נופש וכל זה, אז הוא הגיע לשם וביקש להיפגש איתו.
אמרו לו, תקשיב, הוא עושה טיול, כל אחרי צהריים הוא עושה טיול,
שם תנסה לדחוף לו איזה פתק. אז הוא תפס אותו בטיול והעביר איזה פתק עם אחד הזה,
ואז באמת קבעו לו פגישה.
אז הוא הגיע לפגישה,
הוא אמר לו, תקשיב, הוא לא הציג את עצמו, רק אמר את השם הפרטי שלו.
אמר לו אני יודע ממקורות שהם מתחתים עם גזירות כאלה וכאלה ומי שאחרי זה השר האור וכדאי לדבר עם השר הזה וכאילו תכננו ביחד איך לבטל את הגזירות.
אחרי שנגמרה השיחה אז הרבי המהרש אמר לו
ומה איתך?
הוא אומר לו ואם אתה חושב שאני לא יודע אז אני יודע הכל.
הוא פרס לפניו את כל קורות חייו מה הוא עשה מאז שהוא עזב את הזה היית פה והיית פה והייתי בהלם
ואז הוא אמר לו
כמה זמן יכול יהודי ללכת לאיבוד
וכמה זמן נמשכת רתיחת הדמים.
כל דבר יש לו סוף.
ואז הוא אמר לו, כמה אני יכול יהודי להסתובב?
חמישים שנה, לכל יותר.
זרוק, מקל על עיקרון נופל, אתה חסיד, בן חסיד, בן דמו של חסיד, תחזור.
וזה מה שהוא אמר לו.
ואז הוא מספר לרבי הריאט שהוא כזה היה מאוד מאוד בהלם, הוא היה מאוד מטולטל,
באמת זה טלטל אותו ככה בתקופה אחר כך, אבל לאט לאט עוד פעם, השגרה עשתה את שלה,
והוא אומר, נהייתי זה, התחתנתי,
מתחתן עם יהודייה, אבל גם כן כזאת מתבוללת וזה, והיה אדם מאוד מאוד עשיר.
ואשתו נפטרה לפני כמה זמן.
הוא אומר, אני כל שנה ביום ההולדת שלי לוקח חברים,
אנחנו נוסעים לו איזה נופש,
ביחד, שבוע שלם, הנאה, כי אני אדם מאוד מאוד עשיר. הוא אומר, ועכשיו, זה היום ההולדת חמישים שלי,
ואני בדרך חזרה ממונטה קרלו, מהמסיבת חמישים.
ופתאום אני רואה אותך.
ואני נזכר מה שאמר לי הרבי המערש,
כמה זמן יכולה להימשך רתיחת הדמים?
חמישים שנה, זה ימולד חמישים שלי היום.
כאילו פתאום, בוא אני רואה את הסבא שלך והתחלתי,
כאילו הרגשתי שאני חייב להניח תפילין.
אז אני עוד שנייה נחנק.
ואז משם הוא מספר שנתן לו ככה הדרכות וכל זה,
כעבור איזה עשר שנים או חמש עשר שנה.
הוא קיבל עליו כל מיני ידיעות שהוא יתיישב באיזה מקום,
וכעבור כמה זמן הוא בא לבקר אותו,
ואומר לו, אתה לא מכיר אותי, אז הוא אומר לו,
לא, לא, אני מהרכבת.
ובסופו של דבר הוא ממש היה בעל תשובה גמור.
הנשמה קיימת,
היא רק מוסתרת באלף ואחד דברים.
לפעמים זו תמונה של מישהו שאתה רואה,
דמות של מישהו שאתה רואה שעושה איזה ברק,
ובשנייה אחת אתה פתאום רואה איך העולם נראה ואיך הוא צריך להיראות,
הדבר הזה מוציא את האהבה המסותרת מן הכוח אל הפועל.
שבת שלום.
