טוב רבותיי צהריים טובים אנחנו זוכים להתכנס פה
לשיעור הקדוש נפש הפרשה שזה עבודת הנפש בשקפות הפרשה
מה שאמר אדמור הזקן לחיות עם הזמן
והיום אנחנו נלמד תורה מאוד מפורסמת ידועה של רבי נחמן על פרשת השבוע
אני חושב שעיקר העניין שלה זה ההשלכות שאפשר להוציא ממנה
לא רק לגבי היחס לארץ קודם כל בקשר ליחס לארץ ישראל
אבל ביחס לעוד כמה וכמה ארצות
שיש לנו, כי אומרים שארץ זה לשון רצון.
רוצים משהו ולא תמיד מצליחים, אז איך מצליחים להתקדם פה בדבר הזה?
אז בואו נתחיל.
האמת שזה מאוד מאוד יפה לראות איך גם כל מדרש חסידי, וגם הרבה פעמים כל מדרש וגם הרבה פעמים כל תורה חסידית, הם יוצאים בסוף מאיזשהו קושי בפשט עצמו.
זה לא רק דרשה.
יש שם איזה קושי בפשט.
אם היינו שואלים,
תופסים מישהו ברחוב, אומרים לו, תקשיב, חטא המרגלים, מה היה התפקיד שלהם? הוא אמר לך, תקשיב,
משה רבנו שלח אותם לדבר מסוים, אבל הם,
כתב המשימה היה, לפחות מה שמופיע בפרשה, תשלח לך,
כתב המינוי היה כדי לראות את הארץ, את החוזק, את הערים וכו'.
כשמסתכלים על הפרשה מלמעלה רואים שיש מקום מאוד מאוד דומיננטי לסיפור של הפירות.
פירות.
וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען, ויאמר אליהם, עלו זה בנגב ועליתם בהר.
אני רק אגיד משהו אחד קטן,
זה היה צריך עם זה להתחיל את השיעור.
באה לאם הבנים שמחה,
הגאון הקדוש, השם ייקום דמו, הרב יששכר, טייכטל, אומר בספרו,
שהמרגלים, הם הוציאו דיבת הארץ רעה.
דיבת הארץ, הכוונה, הם הלכו מאוהל לאוהל,
וסיפרו כמה ארץ ישראל היא רעה. הם לא רק דיברו באוויר, הם השקיעו בדבר.
והוא אומר, אנחנו לא נתקן את זה עד שלא נעשה אותו דבר טובה. להבין, ויוציאו דיבת הארץ טובה.
לספר את השבח והגודל והמעלה של ארץ ישראל ממקום למקום וללכת ולדבר ו...
אז יהיה רצון שגם השיעור הזה יצטרף לתיקון הגדול. כן?
אתה יודע שהארץ והמציאות שנמצאים בה.
על הארץ, כרגע נדבר על הארץ. נדבר עכשיו כאילו על...
אבל יש מציאות במדינות מסוימת. לא, לא. נדבר על הארץ, על הארץ עצמה.
איך היא, בסדר?
מציאות, אז צריך גם...
בסדר, גם על המציאות צריך, אבל זה עוד עניין, קודם כל לדבר על הארץ.
מזה לומדים, שאדם לא יגיד איזה חום,
איזה חם פה, צפוף פה, לח פה, קר פה.
ארץ טובה, ברוך השם, משתבח שמי, באמת ארץ טובה.
טוב, אז בואו נראה את הפסוקים.
אנחנו חוזרים חזרה לענייני הפירות שלנו, וישלח אותה משה לטור את ארץ כלל, ויאמר עליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר, ועליתם את הארץ מאי, ואת העם היושב עליה,
וחזק הוא ערפיה מעט הוא עם רם.
ומה ארץ אשר הוא יושב בהתוואה אם רע או מאה ערים אשר הוא יושב בהן המחדים עם צרים ומה ארץ השמנה אם רזה
האש בעצים עין, זה עץ,
והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי ביקורי ענבים".
אז כמובן שברמת הפשט, למה הם צריכים, כאילו,
יש כאן צ'קליסט כזה, תעשו את זה, את זה, תזדקו את זה, וכשזה מגיע לפירות,
אז משה רבי אומר להם, תקשיבו, זה משהו, עכשיו זה משהו קשה.
הוא אומר לכם, פה צריך חיזוק,
וגם התורה אומרת, והימים הם ימי ביקורי ענבים, כלומר,
היא מרחיבה בדבר הזה. מה, להביא פירות, נשים כמה פירות בכיס, מה הבעיה?
הפרשנים נדחקים פה.
הפרשנים אומרים, טוב, מכיוון שזה ימי ביקורי ענבים,
אז אין כל כך פירות.
נכון?
המרגלים מצאו לשליחות שלהם, מתי, באיזה תאריך?
עכשיו. אל תגיד עכשיו, אל תגיד בערך.
תגיד בדיוק.
לא, דווקא לא.
עכשיו הם חזרו.
ארבעים יום קודם, כמה זה יוצא?
א' תמוז.
א' תמוז זה ההילולה של מי?
א' תמוז הילולה של מי?
פעם ראשונה.
פעם שנייה. מה?
מי? לא, אהרן כהן זה א' אב.
לא יודעים.
איך?
יוסף הצדיק.
שם ירחם.
א' תמוז זה יולדת יוסף הצדיק,
שהודה בארצו, קבור בארצו.
המרגלים יצאו בא' תמוז.
אז א' תמוז זה התחלה של פירות הקיץ,
אולי כבר יש כמה, אז כאילו הפרשנים, הפשטנים אומרים כאן,
מכיוון שזה זמן שקשה להשיג בו פירות,
אז תתאמצו ותביאו פירות.
זה קצת איזה, אבל א' תמוז, אנחנו כבר נראה,
א' תמוז, כבר יש בשוק עכשיו ענבים, מפרסקים, יש, המחיר יקר, אבל יש, נכון?
צריך,
למה משה רבנו צריך לחזק אותם לקחת את הפירות? אחר כך, גם כשהם חוזרים,
אז כתוב,
ויבואו,
ישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ,
הם מראים להם את הפירות. אחר כך,
ויספרו לו, ויאמרו, באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פיר יד. תראו כמה פעמים הפירות חוזרים כאן.
אחרי זה הם מראים על כל העם וכולי,
ואז פסוק ל״ב, ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה לבני ישראל.
לאמר,
הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, ארץ אוכלת יושביה היא בכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות. הם מכנים את ארץ ישראל ארץ אוכלת יושביה.
עכשיו, אני רוצה להגיד פה איזה משהו שהוא קטן. תראו, התורה
היא נצח נצחים.
אמת תורתנו הקדושה ניתנה למשה מהר סיני.
אז
לכאורה הפסוק הזה, ארץ אוכלת יושביה, אמרו אותו מי?
המרגלים. המרגלים. אז אם היה לנו רשות, אולי היינו לוקחים ומוחקים אותו.
כי זה הדיבור של המרגלים, הדיבור הלא-טוב. לא רוצים לקרוא את זה.
זה כמו שאדם קורא איזה,
לא יודע, מכתב גנאי על ההורים שלו,
חלילה או משהו כזה. הוא לא רוצה לקרוא את זה.
אין לנו בריאה, חייבים לקרוא את זה, כתוב בתורה, אז אנחנו צריכים לקרוא את זה בפרשת שלח, את כל החרפות והגידופים שלהם על ארץ ישראל.
לא כך.
התורה כתובה,
כבר דיברנו על הדבר הזה, אש שחורה על גבי אש לבנה,
ולכן, למרות שהמרגלים, כשהם אמרו את הביטוי ארץ אוכלת יושביה, הם התכוונו לרעה.
הביטוי הזה, ארץ אוכלת יושביה, הוא גם ביטוי של שבח הארץ.
בלי שהם יודעים, הם לא התכוונו לזה, אבל הקדוש ברוך הוא לא היה משאיר בתורה, או לא היה מכתיב למשה רבנו לכתוב בתורה דברים
לגנות את ארץ ישראל. הוא אומר, הביטוי הזה, יש לו פשט שהוא גנות,
אבל אם נגיע ונתעמק וניכנס פנימה, נוכל לראות שהביטוי הזה בעצמו,
הוא מבטא את אחד מהשבחים היותר גדולים של הארץ, ואת אחד מהכלים היותר גדולים בעבודת הנפש בעקבות הפרשה.
אבל כדי להבין את הדבר הזה,
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, להתחיל לחזור חזרה ולשאול, למה בעצם משה רבנו ציווה אותם
להתחזק ולקחת מפרי הארץ? משמע, שהם לא רצו.
משמע, שהם אמרו לו, תשמע, אין לנו בעיה, אנחנו נביא לך דוח מודיעין מסודר,
ערים וזה, אבל עד הפירות,
עד פה, פה אנחנו, אל תבקש מאיתנו לאכול פירות,
או להביא פירות.
וגם אחר כך, כשהפירות תופסים כזה מקום מיוחד.
צריך להבין את הדבר הזה.
מה הפשר שלו?
טוב,
אז כדי להבין את זה,
אני רוצה להגיד שלדעתי עיקר הפרי של השיעור הזה יהיה בכלל קשור לתחום זוגיות.
כך אני חושב.
ככה נראה לי.
אבל נראה.
כדי להבין את זה צריך להבין מה זה פרי.
אתם אוהבים לאכול פירות?
ממתקים של ארץ ישראל. פירות זה הממתקים של ארץ ישראל? השתבח שמונה.
נכון? בפרשה הקודמת קראנו שעם ישראל מתגעגעים לכל הירקות במצרים. זכרנו שם רשימה, אבטיחים, שומים, בצלים.
קישואים, כל מיני דברים כאלה, ירקות.
פה מדובר על פירות.
המשך חוכמה עושה חשבון נאה שהמרגלים הביאו ענבים,
רימונים ותאנים כי אלו הטעמים היחידים שהם לא טעמו במן.
כתוב על המן שהוא כצפיחית בדבש, אז יש שם דבש, תמרים.
כתוב וטעמו כטעם לשד השמן, אז הוא כמו שמן, זה זיתים.
כתוב שהוא לחם מן הארץ, אז זה חיטים ושעורים,
יש לנו חיטה, שעורה,
אז חסר גפן, תנא ורימון, אז את זה הם הביאו. טוב, דבור תיפה.
אז נשאל ככה, מה ההבדל בין ירקות לפירות,
ולמה דווקא פירות?
אני רק רוצה להסב את תשומת לבכם הקדושה לכך
שבגן עדן מקדם,
כשהקדוש ברוך הוא ברא את גן עדן,
וכשקוראים בפרשת בראשית על גן עדן,
אז אם אנחנו מעיזים לקרוא את פרשת בראשית לפי פשט, למרות שאין בה פשט,
אבל מנסים רגע להיות רגע פשטנים, אז אנחנו רואים שגן עדן נמצא בין ארבע נערות. איזה נערות?
פרת חידקל,
קישון וגיחון. כלומר, קישון וגיחון, אומרים חלק זה הירדן, רש״י אומר, יוצא ממערת פמיאס,
שהוא מגיח.
אז אתה בעצם רואה שמדובר על ארץ ישראל.
כאילו המיקום הגיאוגרפי של גן עדן הוא בעצם ארץ ישראל.
ובגן עדן, מה יש?
מה יש בגן עדן?
רק עצים ופירות. מה עם ירקות?
אין ירקות.
יש ירקות בעולם, יש עשב, אבל בגן עדן מתואר, הנה כאן הפסוקים,
ואיתה אדוני אלוהים גן בעדן מקדם, וישם שם את האדם אשר יצר,
ויצמח אדוני אלוהים מן האדמה, כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל.
נו, מה עם ירקות?
עשב, לא,
כתוב ביום השלישי שהקדוש ברוך הוא הצמיח את העשבים, אבל הם לא נמצאים בגן עדן, בגן עדן יש רק עצים.
ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב הרע,
ואחר כך גם בחטא.
ותמר האישה אל הנחש מפרי עץ הגן נוכל, מפרי, מהפירות, עוד שנייה, מפרי עץ הגן נוכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלו לא תאכלו ממנו פירות ופירות ופירות ומתמותון ואז הנה הכל פירות, הכל זה עצים בפירות כן, מה אתה שואל? עוד לא אמרתי כלום, יש לי שואל. אמרתי חולשיה של פרי זה לא לקינוס,
אבל בין אם זה כל כך זה סוג של אדם פרן של ה... כן?
לירקות זה למאכל, לא תוכל לירקות.
אז לפי זה מה? זה האדם, לא יהיה לו קיום בגן עדן?
בוא נתקדם, בוא נתקדם, בוא נתקדם, נראה לאן זה הולך.
אז ננסה רגע להבין לאן זה, לאן זה, לאן זה מתקדם.
הכל זה בעניינים של פירות, אנחנו מנסים לאכול פירות עכשיו.
מה זה פרי?
בעצם פרי זה הדרך
של האדם לאכול את הארץ.
בסדר?
הארץ, האדמה, יש בה, דיברנו על זה הבוקר בחבורה,
יש בה מינרלים, יש בה כל מיני חומרים,
יש בה,
אומרים שיש 14 יסודות, יש בה ארץ, נדמה לי.
הקב' ברוך הוא ברא איזו בריאה מיוחדת שנקראת עץ,
שהיא יודעת, הבריאה הזאת, לקחת מהאדמה את מה שצריך, את הדברים הטובים,
לעשות איזה תהליך כזה, שהוא פלא גמור, תרגם אותו,
ולהגיש את זה לאדם בצורת פרי,
מוכן לאכילה זמין באופן מיידי, בכבוד.
רק לקחת ולאכול.
נקי לגמרי.
לא צריך עיבוד, לא צריך בישול, לא צריך ריסור, כלום.
מוכן, פרי מוכן.
כל פרי שאתה קוטף אותו הוא מוכן לך לאכילה.
רק אם צריך לקלף אותו קצת, תפוז או משהו כזה.
מה שאין כן בירקות.
ירקות, זאת אומרת, בחיטה או משהו כזה, צריך לעבד, צריך לטחון, וכן, זה הדרך.
יש ירקות שאתה לא יכול לאכול אותם חיים,
אתה תנסה לאכול דלעת חיה,
תמות, קישואים חיים, סוף חטפה.
אפילו מלפפונים יכולים טיפה, צריך לפעמים גם... בארות, מוכן, מוכן.
אז זה דבר פלא, הדבר הזה.
כלומר, זה בעצם, עכשיו,
בכל אופן, מה ההבדל בין פרי לבין ירק?
ירק הוא גם קצת שואב כוח מהאדמה, נכון? גם הירק הוא...
אבל הירק הוא זמני,
מה שקוראים עונתי.
זרע את הזרע של ירק, יוצא שיח,
ובסוף השנה השיח הזה נגמר, אין לו כוח להוציא.
הוא יכול להוציא אולי כמה גלים באותה עונה, שיח של עגבניות, יוציא אולי כמה גלי עגבניות, שתיים, שלושה גלים. נגמרה השנה, עוקרים את הכול, צריך לשתול מחדש, נכון?
זהו, ככה זה בעגבניות פירות.
עץ,
באמת, שאני מתבונן בזה, זה דבר פלא מופלא.
הוא שותל עץ,
שם תוכניותו בזה, עובר כמה שנים שהוא ככה מתארגן על עצמו, שלוש, ארבע שנים,
והוא נותן פירות ולא מפסיק.
נותן, נותן, נותן. יש פה זיתים בארץ ישראל בני 600-700 שנה, יש פה זיתים, זה הגיל שלהם, נותנים פירות.
כל עץ ממוצע, פחות מ-150, לא, אין לו בעיה, הוא 150 שנה יכול לתת פירות, גם אפילו פירות אדם, נותנים פירות.
זה נוגע, זה כאילו שואב מהאדמה את הכוח הנצחי שבה,
מעלה אותו במעלה הגזע, אורז לך אותו באריזה, ומגיש לך ואומר לך, יא בו, יא קח.
הנה הנצח מהמקום הזה.
ולכן, יש מקומות שבכלל אין בהם פירות, כי אתה לגמרי לא מעוניין להיות חלק מהמקום הזה. לדוגמה,
לדוגמה,
מצרים,
במצרים צריך לאכול, אנחנו לא רוצים למודבר רעב, אז נכון, משהו שהוא לא נצחי.
ירקות, כל הדברים האלה זה עונתי.
במקומות אחרים יש פירות, אבל הם לא טעימים כמו הפירות של ארץ ישראל. זה לא הסיפור שלהם.
מי שהיה, דיברנו על זה היום, היה בחוץ לארץ.
אתה רואה איזה פרי עכשיו כשהייתי בארצות הברית, אמרתי בואו נבדוק את העניין, היה שם כזה דוכנים על הרחוב,
איפה שהיינו בניו יורק, היה לרחוב שם כזה באסטות כאלה של פירות,
כאילו לא באסטות, זה אמריקאים, כן, הכל מסודר שם וזה, אבל...
קניתי איזה כמה תפוזים, כמה קלמנטינות, כמה אגסים, ככה לראות מי נגד מי.
אחרי שהבנתי שקפה הם לא יודעים להכין שם.
אז אתה לוקח את הפרי אחרי זה, מקלף.
יש שם איזה קלמנטינה אחת שהזכירה לי בדודה של בדודה של קלמנטינה מהארץ, אבל כל השאר זה כזה, ואין טעם בכלל, הכל כזה גדול, ובלי זה, אגסים בכלל,
זה כמו קלקר.
אז יש מקומות שיש פירות אבל אין בהם טעם.
הפירות של ארץ ישראל,
אתה נותן ביס,
איזה טעם, כזה מתוק, בפה נשאר לך,
הפרסקים, הענבים, פירות הקיץ המתוקים, ולכן התורה אומרת, הימים הם ימי ביקורי הענבים,
ואנחנו רואים שהם הצליחו להביא תאנים, רימונים, ענבים, והם לוקחים ככה פירות,
פירות עצומים. אגב,
אני חושב, סתם, קשור למה שאמרנו בתחילת השיעור,
אתם יודעים מה הסמל של המשרד לתיירות?
המרגלים. המרגלים עם זה. אני חושב שזה תיקון, זה מה שאמר האם אבנים שמחה.
אנחנו עכשיו ניקח את הסמל של המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה, ואנחנו נעשה דיבת הארץ טובה.
לא רק לאלה שבארץ, אלא לאלה גם שמגיעים,
תיירים, אלה שבגיעים מחוץ לארץ, תספר להם כמה הארץ טובה.
כל פנים, אני חוזר רגע לסיפור של הפירות. אתם מבינים את האירוע?
עכשיו,
רבותיי, אני רוצה שנשים את הדברים האלה על השולחן.
כשאתה אוכל משהו,
זאת הדרך הכי הכי מהירה להיות,
שמשהו יהיה חלק ממך, אבל גם שאתה תהיה חלק ממנו.
אני יכול להקשיב למישהו ולשמוע את הדברים שלו, להגיד, אוקיי, סבבה, אני שמעתי, אני מסכים, לא מסכים.
אני יכול להתחבק עם מישהו, כן,
אם אוהב,
ואז אנחנו יותר קרובים,
אני יכול לאכול מישהו או להאכל על ידו,
ואז זה לגמרי...
כלומר, כשהאדם אוכל את פירות המקום בו הוא נמצא,
אז הוא אכל את המקום, אבל גם המקום קצת אכל אותו.
הוא נאכל על ידי המקום, הוא הפך להיות חלק מן המקום.
כשמשה רבנו אומר להם, והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ,
הוא אומר להם את הדבר הבא,
אני מבקש מכם להסכים להתמסר לארץ ישראל,
להסכים להיפתח.
ברגע שתאכלו את הפירות,
גם הפירות יאכלו אתכם.
אתם מבינים מה אני מתכוון?
אני אסביר את זה טיפה יותר.
ברגע שתאכלו את הפירות,
תסכימו לאכול את הפירות, גם הפירות יאכלו אתכם קצת.
כלומר, גם אתם תאכלו על ידי הארץ, אתם תהפכו להיות חלק ממנה.
התכונות של הארץ יעברו אליכם.
אתם צריכים להבין שבמדבר,
אתם יודעים מה זה עם ישראל במדבר?
עם ישראל במדבר זה עוברים מוקפאים. אתם שמעתם פעם שיש דבר כזה עוברים מוקפאים?
יש אנשים עושים טיפולי פוריות וכל זה,
ואומרים להם, תקשיבו, עכשיו שואבים כל מיני ביציות,
אנחנו שמים לכם את זה כאן בהקפאה,
יש בתל השומר, יש בכל מיני מקומות.
הקפאה, כשתרצו ילד תבואו, נוציא אותו מהקפאה,
נעשה לו זה, כל מיני, עם ישראל נמצא,
מה?
עכשיו היה בלאגן, ואסותא התבלגל להם שם כל ההקפאה, כל ה...
כן.
עם ישראל במדבר הוא בפריז, הוא בהקפאה, הוא מנותק מ...
לא, אין לו צרכים, איך אומרים, אין לו זה... הגמרא אומרת אפילו שלא היה להם שירותים מהמן.
גם זה לא היה להם, הם נמצאים באיזה עמדת הקפאה כזאת. עכשיו הם צריכים להתחיל להפשיר את עצמם ולהיכנס לחיים.
אומר להם משה רבנו, תגידו, אתם מסכימים לאכול פירות?
לא רק לאכול את הפירות, אלא גם לאכל על ידם.
אני אסביר את זה, אני אסביר את זה, מה שאמרתי לכם, שעיקר הפריולה זה בכלל בזוגיות, אבל זה נכון במלא מלא תחומים,
גם בלימוד תורה, גם בבית מדרש בהרבה, אבל בואו נדבר רגע על זוגיות, ואחרי זה עוד כמה דוגמאות, ואז נראה את התורה של רבי נחמן.
מתי,
נגיד שזוג יוצא, דייט,
שמעתם שזה דבר כזה שנקרא דייטים?
יפה.
מתי אתה יכול לדעת שמהדבר הזה יצא משהו?
מתי?
רצון להמשכיות,
אני חושב שיש נקודה.
כן.
כן, אשתי באחד לדייטים הביאה אבטיח.
הייתי צריך לסחוב אותו, הייתי צריך לסחוב אותו כל הדלת,
נשבר לי הגב.
לא, היה חצי אבטיח.
לא שואלים.
לא, זה היה בגלל שהיא רצתה לספר לי בדיחה, זה היה בגלל שבדיוק השתחררתי מהצבא.
אז היא סיפרה לי בדיחה שקמצן אחד,
כשהבן שלו התגייס,
אמר לו, בני, מה אתה רוצה, מה שזה, אני אקנה לך? הוא אומר לו, אבא, באמת, אני חלמתי ככה לקראת הגיוס,
פחית קולה אם אפשר.
בטח, פחית קולה, כנראה לו פחית קולה. עברו שלוש שנים, הילד משתחרר,
אומר לו, בני, מה שאתה רוצה, לקראת השחרור. אומר לו, באמת, חשבתי, כל השחרור,
ככה, אולי השחרור אבטיח.
אומר לו, אבטיח אחרי קולה, לא בריא.
בדיוק השתחררתי באותו שבוע,
כנראה לי אבטיח.
אז,
טוב, בקיצור,
איפה היינו?
אה, מתי אתה יודע?
אתם יודעים, כל אחד מגיע לידי, אתה מגיע עם עצמו, אני מגיע, יש לי עמדה,
אני חושב כל מיני דברים,
אני גם טבע דברים, אני אומר את זה כזה בלי שיפוטיות. אדם גם מספר על עצמו,
איך הוא חושב על הדברים וכל זה.
כל עוד זה הסשן, כלום לא קורה.
מתי משהו מתחיל לקרות?
כשאדם מוכן להיפתח
ולהסכים להיות לא רק משפיע אלא מושפע.
שזאת שלידך אומרת לך משהו, ואתה אומר, את יודעת מה, וואלה, לא חשבתי על זה.
באמת, אני צריך רגע לחשוב על זה, את יודעת מה, זה הפתיע אותי,
אני אף פעם לא ראיתי דברים ככה.
את יודעת, מה שדיברנו זה,
אני למדתי.
זה סופר מהותי, אבל. כן, זה סופר מהותי. כלומר, ההיפתחות הזאת.
מי שמגיע כאילו גבר-גבר לכל הפגישה, והוא כאילו מוביל וזה, אבל אתה שואל אותו, תגיד,
פעם אחת היא אמרה לך משהו שהשפיע עליך, ששינה אותך,
נפתחת אליה, משהו כאן קרה?
הוא אומר לך, לא, אז זה לא זוגיות.
כלומר, אדם, כדי להסכים, כדי שמשהו יקרה, הוא צריך להסכים להיות נאכל
במובן מסוים על ידי אשתו, וגם הפוך.
אם זה שני אנשים שכל אחד מהם מלא מעצמו ולא מסכים להיפתח אל הזולת, אז זה לא קורה. אותו דבר גם בלימוד תורה.
אדם מגיע ללמוד תורה,
לומד תורה, אז אתם יודעים שללמוד תורה זה מעניין, אתם שמעתם שזה מעניין, אינטלקטואלית זה מעניין, גמרה זה מעניין, והכל זה מעניין, וזה חמד מאוד.
מתי האדם מתחיל להשתנות? כשהוא
מתחיל להיפתח,
הוא מסכים שהתורה תאכל אותו.
הוא מסכים להאחל על ידי התורה.
כלומר, הוא מסכים להתמסר. הוא מסכים להתמסר.
הוא אומר, אני מוכן להתמסר אלייך, אני הולך אחרייך. יש כזה שיר, אני כעיוור אחרייך הולך. אני מוכן שמה שתגידי לי אני גם אעשה.
אני לא רק אצפה בדבר הזה ויגיד, וואו, איזה יופי, איזה מסקרן זה, איזה יפה זה, איזה מעניין זה, אלא האדם, הוא כאילו מתמסר בדבר הזה.
משה רבנו אומר למרגלים, אתם השטיחים של כל עם ישראל. בכוונה הוא בחר את האנשים, האנשים והראשי בני ישראל הם מה.
אתם צריכים להיות אלה שעוזרים, סליחה, שעוזרים לנו לעבור ממצב של הקפאה במדבר למצב שאנחנו בארץ ואנחנו לא,
אתם צריכים להבין, אם אדם מגיע למקום מסוים והוא כל הזמן מרגיש שזה בדיעבד,
כל הזמן רק שזה לא ייגע בי, אז זה לא יצליח,
מגיעים לארץ ישראל, צריך לשמוח בדבר הזה,
לרצות, כן, אני רוצה, אומר משה רבנו, שכשיהיה לכם בארץ ישראל,
הרי אתה אמרת יפה שזה קורה בסיוון, בתמוז,
בעצם משה רבנו שולח את המרגלים בתקופה מקבילה שבעזרת השם,
כשנגיע לארץ ישראל, נביא ביקורים.
כאילו בעצם הוא מבקש מהמרגלים להביא ביקורים. אומרים את זה כאן, ראיתי חלק מהפרשנים אומרים את זה,
שהוא בעצם אומר למרגלים, תקשיבו, תביאו לנו ביקורים.
מה הכוונה?
אתה יכול להגיע לארץ ישראל ולהגיד, טוב, אין ברירה, אין ברירה, צריך לאכול, אז נאכל, נאכל מה שאפשר במינימום, אבל השמחה האמיתית תהיה רק כשאנחנו נסיים מסכת.
משה רבנו אומר, אי אפשר לחיות ככה בארץ ישראל. בארץ ישראל צריך לחיות ולשמוח, זו הארץ, זו השליחות.
זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו. אני רוצה שתשמחו בדבר הזה,
שתזרמו לתוך הארץ, שתיתנו לארץ לאכול אתכם, ותשמחו, שאדם כן, יהיה לו שמחה כשהוא רואה את הפירות העץ שלו בשלים, והוא מביא אותם לבית המקדש.
לא להתמכר לזה, לא להיות כמו האדמה בעצמה, אבל כן, לשאוב מהאדמה את ממדי הנצח שבה,
כי אמרנו שהעץ מביא לנו את ממדי הנצח באדמה,
ואותם לאכול, ואותם אחרי, זה גם להקריב אחד על זה הדרך.
אתם תהיו השליחים שלנו.
והם מסרבים.
הם מסרבים.
זה כמו בחור שמסרב לשחרר שליטה,
ולהגיד, להודות בין לו לבין עצמו שהבחורה שאיתו משנה אותו.
לא, מה פתאום, היא לא משנה אותי, אני ידעתי את הכל לפני כן, מה פתאום, אני... הוא מסרב לפתוח את הלב.
זה כמו האדם שמגיע ללמוד תורה,
והוא מסרב להיפתח. הוא אומר, לא, אני... ככה טוב לי, אני מבין, אני זה, אבל הוא לא פותח את הלב.
אין את ההתמסרות הזאת.
אין התמסרות.
אתם מכירים? זו סדנה כזאת, ממש למתחילים,
ידועה ומפורסמת, מתחלקים את האנשים לזוגות, ואומרים למישהו, בוא, תבחר את החבר הכי טוב שלך,
מתחלקים לחברים הכי טובים,
ואז מבקשים מאחד לעמוד מאחורי השני, ואתה צריך ליפול, נכון? שהחבר שלך יתפוס אותך.
נכון?
כאילו זו התמסרות.
אתה מוכן?
יש כאלה שעושים ככה, קודם כל בודקים שהוא עומד, בוא תתקרב, תתקרב, הלו, מה אתה, אתה מחזיק, כן, בודקים, אבל אחרי זה הם מצליחים.
יש כאלה, אין להם בעיה, עכשיו,
ויש כאלה
שלא מצליחים.
לא מצליחים לשחרר, לא מצליחים להתמסר.
אגב, חשוב להגיד רק לאיזה כיוון נופלים, ראיתי פעם איזה סרטון של עשו למישהו, עצמו לו עיניים, אמרו לו מסיבה, וכולם עמדו מאחורה, והוא נופל קדימה, פפפ, ככה.
חכים לו מאחורה ונופל קדימה.
אתם מבינים?
זה מה שקורה כאן.
זה מה שמשה רבנו מבקש מהם.
להסכים להגיע לאיזה מקום ולהסכים להיות מושפע מהמקום.
זה באמת מאוד, זה מאוד מסוכן במקומות אחרים.
בחוץ לארץ, אנחנו לא רוצים שדבר כזה יקרה.
אבל בארץ ישראל, כן.
לא רק להיות מושפע מהתוכן,
אלא להיות מושפע בכלל מהאווירה. זה מה שאומר רבי נחמן. תראו, זו תורה נפלאה.
ארץ אוכלת יושביה.
אומר רבי נחמן.
כשמקורב להצדיק,
הצדיק בהקשר הזה זה אדם גדול, אבל גם ארץ ישראל היא מבחינת צדיק. כלומר, אתה נמצא ליד מקור של נצח,
של שפע, בסדר? צדיק, ודאי, אבל לא רק.
אף שאני לא מקבל ממנו כלל,
לא למדתי ממנו שום דבר.
הוא גם כן טוב מאוד.
והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק מועיל לעבודת השם יתברך. למה?
כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לניזון.
אתה אוכל משהו, הוא נהיה חלק ממך.
כגון, כשהחי אוכל צומח, כגון עשבים,
נתהפכים העשבים לחי, כשנכנסים בתוך מאיה.
וכן, מחי למדבר.
כשהמדבר אוכל החי,
נתהפך החי למדבר.
ולכל מקום שנכנס לשם המזון,
שנתחלק לאיברים,
נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם. כגון,
חלק מהמזון הנכנס למוח, מתהפך למוח,
והנכנס ללב, מתהפך ללב, וכן לשאר האיברים.
וזהו ארץ אוכלת יושביה.
עכשיו תראו איך הוא קורא את הפסוק הזה.
כי ארץ הוא בחינת אמונה.
אמונה, ארץ זה רצון,
כן? ארץ זה רצון.
עכשיו, אין לך דבר יותר מלא אמונה מאשר האדמה.
למה?
מה זה אמונה?
היא מצמיחה. הרבי נחמן קורא לזה במקומות אחרים, כוח הגדול וכוח. מה שאתה לא שם בפנים, היא לא,
אתה שם שם איזה גרעין כזה, כבר הת...
נכון, הרב ביגון סיפר לו מזמן שמצאו,
מצאו במצדה,
מצאו גרגירים של תמרים,
גלעינים של תמרים מהמצור,
וקראתי על זה.
אמרו לו, בוא נראה, כמה זמן עבר מאז שמצדה נחרבה?
1900 ומשהו שנים, כמעט 2000 שנה.
בוא נראה אם נצליח ל...
ממצדה, אני אומר לך, אליהו.
הלכו קצת ככה בערבה, באיזה מקום, השקו, דישנו, חייכו, דיברו, התפללו, צמח,
תמר, מתושלח קוראים לו.
זכר אבל, זכר אין פירות.
הלכו, חיפשו עוד אחת,
עוד זה, הנביטו, ויצאה נקבה.
איך קראו לה? נדמה לי, חנה או חבה, לא זוכר.
ויש היום פירות מהדברים האלה, מהדברים האלה.
זה אלף שנים שכב פה.
האדמה תתייאש?
אין סוף אמונה בארץ ישראל,
בארץ ישראל היא מגדלת את כל הסוגים,
היא לוקחת את הגרעין הזה, והגרעין הזה כבר בעצמו התייאש מעצמו.
היית שואל את הגרעין הזה, מה אתה אומר? תגיד, יצא לך משהו, לא יוצא ממני כלום, אני כבר מיובש פה אלף שנים, הוא כבר בעצמו התייאש.
מכניסים אותו לאדמה, היא מלטפת אותו, מלטפת אותו, מלטפת אותו, מחממת אותו, אומרים לו, יש לך כוח,
יש לך חיים, אל תוותר, יש היום איזה ניצוץ, לחלוכית, בוא ביחד, הנה,
אני מביאה לך חנקן, אני מביאה לך זרחן, קח קצת אשלגן,
נו יאללה, תפתח את הפה, מאכילת הגרעין, עוד קצת, עוד וזה, נו, נו, הנה, הנה הוא, נובט, יאללה, קדימה.
הנה יצא עץ. מה זה, כוח אמונה עצום יש באדמה של ארץ ישראל?
בכלל באופן כללי באדמה, בוודאי בארץ ישראל.
כוח האמונה.
מה, מה?
אמונות סדר זרעים. אמונות סדר זרעים.
אבל אנחנו מדברים פה על פירות, כי כמו שאמרנו, זרעים,
האדמה עושה את זה, אבל זה כאילו זמני. היא מגדלת את החיטה והיא מתייבשת.
ובעץ היא כל כך מפעילה עליו, וכוח האמונה הנצחי שגדל פה עץ שיטוס קדימה מאות שנים וייתן פירות.
אתם רוצים להאחל על ידי הדבר הזה?
כלומר, אם תיתנו לאדמה לאכול אתכם,
אתם תתפלאו באמונה.
אמונה שהחיים בארץ ישראל הם לכתחילה, ושזה לא בדיעבד, וכולי וכולי.
אומר רבי נחמן, וזהו ארץ אוכלת יושביה, כי ארץ הוא בחינת אמונה.
כמו שכתוב, שכון ארץ ורעה אמונה.
וזהו אוכל את יושביה.
כי כשנכנס לארץ,
שהיא בחינת אמונה, נאכל אצלה.
היינו, שנתהפך למהותה.
משה רבנו אומר, אני רוצה שלא תגור בארץ ישראל,
שלא הארץ פה ואתם מעליה. אני רוצה שכולנו נהיה ארץ ישראל.
נהיה. תהיו חתיכת ארץ ישראל.
אז בשביל זה אתם צריכים להסכים שהארץ תאכל אתכם. איך הארץ תאכל אתכם? תאכלו אותה.
תאכלו את הפירות, הפירות ייכנסו בתוככם,
ינקו לכם את כל המערכת,
תתחילו לזרום להיות חלק מכם, פתאום יהיה לך,
ככה נאכל הרבה הרבה פירות, ולאט לאט אנחנו נאכל לתוכנו את הארץ,
והארץ בעצם תהיה אנחנו, היא תאכל אותנו.
אנחנו נתמר בתוך ארץ ישראל.
נאכל אצלה, היינו שנתהפך למהותה,
היינו דבוק לצדיק ומאמין בו, ובחינת ארץ נאכל לה צדיק ומתהפך למהות הצדיק ממש.
וכן ארץ ישראל בעצמה יש לה גם כן הכוח הזה.
ועל כן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה בכתובות,
כל היושב בארץ ישראל שרוי בלא עוון.
לא כתוב שאם הוא מקיים מצוות, שומר תורה ומצוות, מספיק שהוא נמצא בארץ ישראל.
חשוב לזכור את זה. אתה מקודם הערת פה,
שאלת אם זה על הארץ או על מה שקורה בארץ.
חשוב לזכור את דברי חזל. החזל אומרים, כל השרוי בארץ ישראל,
כל מי שנמצא כאן בארץ ישראל,
זה לא משנה כרגע לאיזה הפגנה הוא הולך, באיזה מוצ״ש,
באיזה צד של קפלן הוא נמצא.
הוא נמצא בארץ ישראל,
כן?
יפה.
בכל רגע נתון מכוונים עליו כך וכך
אלפי טילים של חיזבאללה,
כך וכך אלפי טילים של איראן, והוא פה.
בכל רגע נתון הוא יכול גם לקחת את הרגליים וללכת מכאן, כי אף אחד לא מגביל אותך, קח כרטיס, תלך לאן שאתה רוצה.
והוא פה, עליו הגמרא אומרת, שאוי בלא עוון.
זהו.
ארץ ישראל פועלת, עכשיו צריך לתקן הרבה מאוד דברים,
אנחנו צריכים לתקן בעצמנו קודם, וגם אחרים צריכים לתקן בעצמם,
בסדר גמור, אבל
כל היושב בארץ ישראל שרוי בלא עוון, שנאמר העם, העם היושב בנשוא עוון. למה? כי ארץ אוכלת יושביה,
שהיושב שם נאכל אצלה,
ונתהפך למהותה הקדוש.
שמעתם?
מספיק שאתה יושב בארץ ישראל ועד לעד אוכלת אותך.
אתה נהיה כמוה,
נהיה ארץ,
מלא רצון, מלא אמונה.
עכשיו,
זה שעם ישראל היושב בציונה, העם היושב פה, הוא מלא באמונה,
אין מילים כמה אמונה, אז בלי שהיה לנו כל כך הרבה אמונה,
אין מצב שהיה פה קמה מדינה, כן? צריך פה היה כל כך הרבה אמונה, שאפשר להקים פה איזה משהו,
אבל לפעמים אתה קורא את זה ואתה אומר,
זה הזוי.
תראו,
יש, היה יהודי חשוב שקראו לו ישראלי.
ישראלי מה?
נו, ברוך השם.
הוא נהרג באסון מעגן.
הוא היה ממקימי ומייסדי ההתיישבות בעמק הירדן.
עמק הירדן, כן?
הוא גם האחראי היה על הבעת התמרים לארץ ישראל.
בואו נגיד את שמו בצורה מלאה.
צריך להזכיר את הצדיקים בשמותם המלאים.
אז הוא היה מקיבוץ כנרת.
הרב יואב מכיר אותו.
בן ציון ישראלי, איך שכחתי?
בן ציון ישראלי.
אז הוא כותב בזיכרונות שלו,
הם הרי ישבו את ארץ ישראל, לא היה להם מזגנים.
זה היה חום אימים, עמק הירדן.
והם באים להקים את קיבוץ כנרת, קבוצת כנרת,
קוצים בגובה פי שתיים וחצי ממנו.
קוצים!
קוצים, הכל קוצים.
הוא הלך עם רחל ינאית בן-צבי, אשתו של נשיא המדינה, לימים.
אני, אם הייתי שם, בחום הזה, כאלה קוצים, הייתי תופס את הרגליים בורח, מה יש לך פה שם?
והוא אמר לה, תראי,
איזה ארץ משובחת,
איך היא מגדלת כאלה קוצים גדולים,
אם ככה קוצים, איזה תמרים נגדל פה, יאללה קדימה,
תסתערו על המקום.
זה אמונה מטורפת לגמרי, מאמינים, מאמינים, מלא אמונה.
איך ייכנסו לכאן, איך יגגורו כאן, איך 600 אלף יקלטו מיליון וחצי, הכל תולדות התנועה הציונית, זה איך, איך, איך, איך, איך,
יהיה מלא אמונה,
אמונה אינסופית בכוחו של העם הזה,
וביכולת לנצח את שבעה צבאות הרע, וב...
עכשיו, לפי הלועזי זה היה עכשיו...
השבוע נפתח לנו חמץ ששתי הימים לפי הלועזי, לפי הלועזי, כן?
זה כאילו, איך מדינה מתקרות היא קטנה, תעשה מבצע ותשמיד את כל המתוסדות.
אתה נהפך, אתה חושב, אתה עובר לחשוב בצורה כזאת,
שבוודאי שאנחנו נצליח. מה זאת אומרת? ברור, אין ספק, אנחנו...
אתה נהיה מלא באמונה, מה שאחרים, אפילו, גם בדורות האחרונים.
גם בדורות האחרונים, אתם יודעים שכל ה...
אחת, כיפת ברזל, שרביט קסמים, קלע דוד, כל הקסמים האלה.
זה דברים שהאמריקאים, כשנתנו לדבר הזה תקציב, הם קצת התנגדו לתת לתקציב, כי הם האריכו את הפיתוח בעשר שנים.
לפחות
בתוך ארבע שנים זה נהיה מבצעי.
מפיתוח זה נהיה מבצעי, פוגע ב...
מאמינים, אנחנו נצליח, אנחנו נתגבר, נצליח.
הארץ כאן מלאה באמונה, לא רק בחקלאות, כמו שאמרת, בצדק. מאמין וחי על ימים וזורע. זה מתפשט על כל עבר.
בכל מקום יש המון המון אמונה שאנחנו נצליח. אסון נעשה נכון?
איך אומר יקלב? אני לא נעלה, ויכול נאכל, וירשנו אותה כי יכול נאכל לה. המשפט הזה נהיה איזה מין סלוגן כזה על המון המון דברים שנהיים בלתי אפשריים, בלתי ניתנים להשגה, בלתי...
הארץ אוכלת אותנו לתוכה. זה מה שמשה רבנו רצה. תסכימו לאכול את הפירות.
אגב, יוצא בפשט הפסוקים,
כתוב ויראום את פרי הארץ.
מה זה ויראום?
זה לאכול, זה לא לראות.
הם לא אכלו.
הם לא אכלו.
הם הביאו את הפירות,
אתם רואים? הנה, אבל אל תאכלו, אל תאכלו מזה, תיזהרו, אם תאכלו מזה,
ביס אחד אתם תהיו, תרגישו כאלה חומריים,
תהיו כאלה גסים, לא כדאי לכם לאכול מזה, לא כדאי, תיזהרו.
כמו אדם שהוא צמחוני והביאו לו איזה סטק של פרה, פתאום הוא לא רוצה לגעת, הוא בורח מזה.
לא כתוב שהם אכלו,
כתוב שהם ראו, הראו.
אומר אבי נחמן,
וכן ארץ ישראל בעצמה,
גם כן יש לה את הכוח הזה. ועל כן אמרו רבותינו זיכרם לברכה, כל יושב בארץ ישראל שרוי בלא עוון, שנאמר העם היושב בנשוא עוון.
כי היא ארץ אוכלת יושביה,
שהיושב שם נאכל אצלה,
ונתהפך למהותה הקדוש. כלומר, אתה...
אם אני חוזר רגע לדוגמה של הזוגיות,
יש איזה טענה כזאת, תגידו לי אם אתם חושבים שהיא נכונה או לא.
אני חושב שכן.
שבני זוג, ככל שחולפות השנים, נהפכים לדומים אחד לשני פיזית.
פיזית, הם נהיים יותר דומים.
זה כאילו,
בזוגיות מתוקנת, אז אוכלים אחד את השני,
אוכלים, אוכלים, אוכלים, אוכלים,
עד שאתה נהיה דומה.
נכון? יש כזה בדיחה שהילדים היו קטנים,
אנחנו רוצים לאכול אותם, וכשהם גדלים, אנחנו מצטערים שלא עשינו את זה.
סתם, חמודי.
על כן,
אפילו המהלך ארבע אמות בארץ ישראל,
מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה,
אך אף על פי כן העיקר תלוי ברצון.
או!
אתה יכול ללכת בארץ ישראל ולהגיד לא רוצה לאכול,
אל תדאג, לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה,
מכווץ, מכווץ, וזה לא יקרה.
אדם יכול להגיע, כמו שאמרנו, לדייטים בחורה, והוא לא יסכים לפתוח את הלב, אז הוא לא יהיה חן על ידה.
אדם יכול ללמוד תורה,
והוא לא יסכים שרק הוא ירצה ללמוד את המסכת אבל הוא יסרב גם מהצד השני מה המסכת מלמדת אותי אדם לומד מסכת סוכה לומד לומד לומד בסדר אתה יודע את מסכת סוכה אבל אם מסכת סוכה לימדה אותך אתה נהיית אחר אדם לומד מסכת שבת אוקיי למדת ק נ״ז דפים יש לי מסכת שבת כל הכבוד מחיאות כפיים השבת לימדה אותך אם אתה לא רוצה לא יקרה לכן
אומרים כאן הפרשנים שהפרשה מתחילה במילים שלח מה המילה השנייה לך זה מאוד מאוד חשוב שתרצו אומר להם משה רבנו
שלח לך, הוא אומר, אתם חייבים לבחור בזה, אני לא יכול להכריח אתכם, אתם יודעים, השבת זה מתנה וגם ארץ ישראל זה מתנה, אתה לא יכול לדחוף לבן אדם מתנה בכוח, שהוא לא רוצה,
אתם צריכים לרצות בזה, לחפוץ בזה, הם לא רוצים,
אנחנו לא רוצים להיות מושפעים מארץ ישראל, ואחר כך הם לא רוצים לאכול את הפירות,
אבל זה כל כך מתוק הפירות האלו, זה גן עדן, אם תאכלו, תיגעו באיכות הנצח, באדמתה של ארץ ישראל,
שתהפוך גם את חינן אנשים נצחיים,
אבל נצחיים שפועלים בעולם הזה, לא במדבר.
לא רוצים. לא, זה מפחיד אותנו, זה מאיים עלינו.
תלוי ברצון.
כלומר, אדם צריך להיות מוכן לפתוח את עצמו,
מוכן להשתנות, מוכן להאכל. אגב, גם רב תלמידים.
אם הרב מגיע, זה בחבורה אצלנו, אם הרב מגיע, אני יודע הכל, הכל זה, הכל, הכל, אז זה לא יקרה. אבל אם הרב מוכן שהתלמידים יאכלו אותו,
הוא אמר שהוא יהיה
חלק מהם, והם יהיו חלק ממנו, אז הוא מגיע פתוח,
אז הוא לא בא בשביל להגיד תהייתי,
הוא לא בא בשביל להגיד,
שמע, את זה אני לא יודע,
זה למדתי ממך, נכון? ממש מכל תלמידי, ואז נוצר משהו אמיתי, הרב בתלמידים, התלמידים ברב.
אתה מסכים, יאניב?
אתה מעביר סדנאות למורים, זה ככה.
אף על פי כן העיקר תלוי ברצון.
אם רצונו חזק מאוד להתקרב להשם נדבך ולעבודותו, רק שקשור לשבור תאוות גופו,
אה, אז על ידי התקרבות באמונת צדיקים,
בחינת אכילה נהיכה לצדיק.
נתהפך למהותו כנ״ל, כן?
לשבת בשימוש לאבי גאון, לא חייב להבין מה הוא אומר בכלל.
אפשר אפילו לעשות אוזניות ספוטיפיי,
להשתזף,
להיות פה באור המקיף.
זהו, אתה עובר תהליך ריכוך, כמו הקרנה כזאת, כמו זה, נכון?
אך אם אין רצונו כלל לעבוד את השם, לא יועיל לו שום התקרבות לצדיקים.
והוא בחינת מזון שאינו נתהפך לניזון,
כגון אם אוכל אכילה שנטבע סובלת אותו, אז אינו מתעכל ואינו מתהפך לניזון.
רק הגוף מקיא אותו. והרב מדבר על זה, הרב קוק מדבר על זה באיגרות,
והוא אומר שכל מי שעוזב את ארץ ישראל,
אז הוא לא יודע שזה לא הוא עזב את הארץ, אלא זה הארץ העזיבה אותו.
והוא אומר, הוא ממש מביא את המשל הזה,
שזה כמו אוכל,
אוכלים, אוכלים, אוכלים,
החלק הטוב נשאר בגוף, החלק הלא טוב, הגוף פולט אותו.
אם אדם מגיע לארץ ישראל והוא מסרב להיטמע בתוכה,
הוא מסרב להיקלט בתוכה, והוא כל הזמן,
בסוף זה הוא כל הזמן מתלונן, חם פה, ולא נעים פה, ולא נחמד פה, ולא נעים פה, וצפוף לי פה, וכל זה.
הוא כל הזמן עין לחול צופייה.
בסוף ייתנו לך מה שאתה רוצה.
בסדר, אתה רוצה, אז תלך.
יש היום, היום, כשאנחנו מדברים כעת, יש מיליון ישראלים מחוץ לארץ, שירדו מהארץ, מיליון.
שהיו כאן וירדו.
מיליון. כאלה שבחרו,
והם עוד קודם יחזור גם.
אבל האמירה היא, לא אתם עזבתם את הארץ, הארץ יזיבה אתכם.
הלוואי שיחזרו כולם.
כן ובחינה זו ממש, כי אינו נאכל להצדיק אף שמקורב את לו, כי הצדיק אינו יכול לסבולו ומקיא אותו. והוא בחינת הכתוב בארץ ישראל,
כאשר קאה את הגוי. דהיינו, שלא יכולה לסובלו להיות נאכל לצד שתהפך למהותה,
רק אם היא מקיאה אותו, השם הצילנו. אז בואו נחזור חזרה ונסיים בחיוב.
האם אנחנו מסכימים להיות נאכלים
על ידי הצדיק,
על ידי התורה,
על ידי איש ואשתו
וגם על ידי ארץ ישראל.
האם אנחנו מסכימים לאכול את פירות ארץ ישראל המתוקים שבעצם אורזים עבורנו את כל האיכויות של הנצח ולהפך להיות חלק מן הארץ?
בשביל זה צריך פתיחות נפשית, שאדם לא יהיה סגור בתוך עצמו אלא הוא פתוח, הוא מוכן...
ואז הארץ, הרצון,
אוכל אותו והוא נהיה באמת יושביה, הוא נהיה יושב הארץ.
הוא נהיה חלק ממנה אמיתי.
הוא לא מסתכל מלמעלה והוא משהו כזה חיצוני.
הוא חלק אמיתי. ולכן, אם אתם זוכרים,
אמרנו שלא ייתכן שהקדוש ברוך הוא ישיר בתורה הפסוק
שכל כולו גנאי והגנות לארץ ישראל. הנה מתברר שהפסוק הזה,
לא רק שהוא לא גנאי, אלא טמון בתוכו אחד השבחים היותר גדולים לארץ.
כוח האמונה של הארץ כל כך גדול,
שהיא הופכת את האנשים היושבים בתוכה למאמינים גדולים, כמו שראינו ברמת הפשט, זה לא איזה וורד, ברמת הפשט, כדי לחיות כאן צריך המון המון המון אמונה, כדי להוביל מים באיזשהו מה, כדי לעשות חקלאות בנגב, אתה צריך להיות או משוגע,
או מאמין גדול, או בדרך כלל שניהם גם יחד.
וזה מה שקורה, נכון?
כולם פה, כל אחד כאן שגר כאן בארץ ישראל, אין סוף אמונה יש לו,
כדי לחשוב שמשהו שהוא עושה יצליח אי פעם, בסדר? כדי לחשוב ש...
כדי לחשוב שיום יבוא ובית באיתמר יעלה מיליון וחצי שקל. באיתמר.
יהיה קשה לקרוא בתים באיתמר. מה?
שתיים. שתיים?
באיתמר אני מדבר איתך, לא ברבבה של התכונים.
באיתמר. שתיים מיליון שקל.
צריך להיות משוגע, מאמין.
הארץ אוכלת את יושביה. שנזכה לאחל על ידי דברים טובים, אמן ואמן.
חזקו ואמצו.
