טוב, צהריים טובים רבותיי, אנחנו בשיעור נפש הפרשה הקדושה,
השיעור הקדושה, כן?
פרשה ודאי, אבל גם השיעור.
וגם משתדלים ביחד להתכונן לחג השבועות,
שיוצא צמוד לפרשת נשוא.
כתוב בשולחן ערוך וסימן תכח שמרן פוסק שתמיד פרשת במדבר תהיה לפני שבועות.
ממילא יוצא שפרשת נשוא היא תמיד תהיה אחרי או צמודה
חוץ משנים מעוברות. בשנים מעוברות זה יכול להיות שיהיה פרשת נשוא לפני.
ככה מרן פוסק בתכ״ח וממילא זה אומר שיש שייכות מהותית ביותר
לפרשות האלה למתן תורה.
אז מה השייכות בין פרשת במדבר למתן תורה? זה דברים ברורים, גם דיברנו עליהם בעבר.
המדרש אומר שהתורה היא ניתנת רק למי שעושה עצמו כמדבר,
עושה עצמו הפקר כמדבר,
ושהתורה היא חינם, מה המדבר חינם לכל באי העולם, לא צריך לשלם כסף על הכניסה למדבר.
ככה גם התורה היא חינם,
ואדם צריך לעשות את עצמו הפקר.
הפקר כמדבר, הכוונה שאדם מגיע ללמוד תורה, הוא מגיע על דת להשתנות, הוא לא מגיע תפוס.
אני כבר מי שאני,
נחמד שיהיה לי כמה קומות אינטלקטואליות בחיים שאני יודע לצטט כל מיני וורטים. לא.
אני מגיע פתוח, אני מגיע מופקר,
איך שר ביני?
ואני מופקר כמדבר. נכון?
שיר יפה, אתם מכירים?
ברוך אתה ה' אלוהיכם של הכונן ברוך הוא.
יצחקו מהבדיחות שלי.
אז זה הקשר של פרשת במדבר למתן תורה, נכון?
לבוא פתוח, לבוא נקי, לבוא פשוט, לבוא בענווה.
התורה מתקיימת רק במי שממית עצמו עליה, מי שיש לו ענווה, זה מדבר.
אנחנו ננסה להבין מה הקשר בין פרשת נשוא למתן תורה.
בשנים קדמוניות דיברנו על נשוא ומתן תורה כחתונה,
שנה שעברה
דיברנו על איך אנחנו מתחתנים עם התורה,
כל מיני צורות. היום אני רוצה ללמוד איתכם ביחד.
זה ממש ללמוד ביחד, כי אני מרגיש בעצמי שאני באמצע.
כאילו התחלתי, אני עוד מחפש את המקורות שיהיו לי ככה,
הייתה ממש נקראת ההוכחה הסופית לדבר,
אבל נראה לי שכבר יש לי מספיק מקורות כדי להצליח לעמוד מאחורי הטענה שאנחנו טוענים כאן היום.
וזה גם, אנחנו גם נלמד פרשה,
בפרשת נשוא, פרשת סוטה,
אבל הפרשה הזאת גם תשמש לנו כהכנה נפשית לקבלת תורה
בתנועה הזאתי בין אש שחורה לאש לבנה.
שומע?
אור יצחק אמר?
אור, אור.
אור, פשוטו כמשמעו, אור.
זהו.
אומר המדרש,
אמר רבי שמעון מלקיש, תורה שנתן הקדוש ברוך הוא הייתה
עורה של אש לבנה, העור, הקלף,
וכתובה באש שחורה
היא אש וחצובה מאש ומוכתלת באש ונתונה באש
הדה עוד הכתיב, מימינו אש דת לעמו".
אז מה הכוונה אש שחורה על גבי אש לבנה?
איך אתם מבינים את זה? מה הכוונה?
אבל זה הפוך, בתורה השחור על גבי הלבן.
נכון?
וכמו החקירה הידועה, האם הזברה היא שחורה עם פסים לבנים או לבנה עם פסים שחורים?
אתה מכיר את החקירה הזאת?
מה אתה סובר בזה?
אה?
הזברה הלבנה והפסים שחורים.
אבל זה מקום לדון בו, זו חקירה.
גם אני חושב ככה, אבל...
מה הכוונה השחורה לגבי יש לבנה? אז קודם כל,
ברמת הפשט,
הבנה אחת של המדרש הזה יכולה להיות, שהתורה יש בה את האותיות, את התוכן, יש שחורה,
זה האותיות, התוכן, ויש הקשר. הלבן, רק אני אגיד שזה גם נוגע להלכה.
הספר תורה,
הספר תורה שלנו,
במידה ולא כל אות שחורה מוקפת בגביל לבן, הספר פסול.
אתה מבין מה אמרתי?
כלומר, למרות שאני מבין מה כתוב, לא חסרה אות, ואני גם מבין היטב מה כתוב, אבל יש לי איזה כ' סופית שמתחברת לל״ שמתחתיה,
ואז הן יוצרות כאילו אות אחת, הספר פסול.
כל אות חייבת להיות מוקפת בגביל לבן. כלומר, מופרדת מחברתה,
וזה האומנות של הסופרים, לכתוב
את האותיות כמה שיותר צמודות, אבל מצד שני שיהיה ביניהם,
זה קשה לבדוק, צריך להגייס את הספרים, את הפרשיות,
אז זה ממש לעיכוב.
אז עכשיו אני מפרש פירוש אחד שהאש השחורה היא בעצם התוכן, מה שכתוב, והאש הלבנה היא ההקשר,
המרחב בין,
בסוף יש איזשהו הקשר בין הדברים, יש איזשהו...
אתה לא יכול לכתוב את הכל, נכון? אי אפשר לכתוב את הכל, אי אפשר להגיד לך כל דבר מה לעשות.
אז יש כאן איזשהו הקשר מסוים, אז זה אפשרות אחת.
אפשרות שנייה מופיעה בהרבה מקומות בזוהר שהאש שחורה והאש לבנה זה מערכות היחסים בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
מה האש השחורה?
בכתב.
ולכן, תורה שבכתב מאוד מדויקת.
אי אפשר להוסיף אות, אי אפשר לגרוע אות, אסור.
התורה היא נצחית למשה מסיני, היא ניתנה לנו, לא,
אחד מיודגים אל עיקרים, זאת התורה לא תשתנה.
לא ירד בחיים חמישה חמישה תורה אחרים,
גם לא אות אחת לא יהיה שינוי 304,800 דשתתא 304,805 אותיות יש בספר תורה לא יוסיפו עליהם ולא יגרעו מהם ממתן תורה ועד משיח צדקנו וגם אחר כך זה מובן?
מוגבל מדויק
כך וכך אותיות כך וכך יריעות כך וכך פרשיות פתוחות סתומות
הרמב״ם, הלכות ספר תורה, מוזמנים לעיין שם.
מהי האש הלבנה?
זאת שלא רואים אותה כי היא כל הזמן מתפתחת,
היא כל הזמן מתרחבת, היא ה... זה... מה זה מקביל למה?
תורה שבעל פה.
ברגע הזה שעכשיו דיברנו, יצאו עוד איזה מאה ספרים.
נכון?
בעולם.
ספרים בקודש. עוד פירוש לזה, עוד איזה מאמר... עוד ספר מאמר חסידות, עוד איזה ספר בתנ״ך,
עוד ספר שיעורים בגמרא, עוד איזה חקירה. זה כל הזמן.
מי יכול למדוד כמה ספרים יצאו מאז שמשה רבנו, מאז שהתחילו להוציא ספרים, כמה ספרים יצאו בקודש? אולי אין מספר.
אולי אין מספר, זה כבר אדיר.
במיוחד
בעשרות שנים האחרונות, יש פיצוץ.
אז אש שחורה על גבי אש לבנה.
רגע,
אבל זה לא נגמר.
אש שחורה על גבי אש לבנה
זה עוד תנועה מאוד מאוד משמעותית בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
אם אני מבקש מכם למיין
דין וחסד לצבעים, מה הולך לדין, מה הולך לחסד?
דין שחור,
חסד לבן.
למה אתה אומר את זה?
כן.
לא, אבל למה אתה אומר את זה?
עוד פעם זה חוזר לחקירה עם הזברה. מה הזברה? לבנה?
שחור זה צבע רע כזה. צבע רע? למה אתה אומר עליו רע? דין זה לא רע.
דין זה דין, הוא לא רע. הוא דין, זה לא רע.
אל תגיד רע. שחור זה לבן. תפילין שחורות, מה?
אבל יפה אמרתם שאם אנחנו צריכים לדבר על דין, במקום להגיד דין תגיד דיוק,
תגיד דרישה,
תגיד תביעה, זה דין, זה לא רע, זה מצוין, הקב' ברד את העולם במידת הדין.
ואילו לבן זה חסד, במקום להגיד חסד אתה יכול להגיד רכות, אתה יכול להגיד מתן מקום לתהליך,
אתה יכול להגיד הזדמנות שנייה, וכן על זה הדרך, בסדר?
אני רק אומר ברמת הצבעים שזה נכון, כי הצבע הלבן,
פיזיקלית כרגע,
הוא,
מי למד פיזיקלית?
אתה אומר, אתה פיזיקה הונגרית או רק מתמטיקה?
לא רצית להרוס את המתמטיקה בפיזיקה.
ככה המתמטיקאים אומרים שהפיזיקאים
הורסים את היופי של המתמטיקה עם כל היישומיות שלהם.
אתם מכירים את הבדיחה?
אני אספר לכם בדיחה לעורר אתכם.
שני חבר'ה באוניברסיטה,
במחלקה למטאורולוגיה, עשו ניסוי.
כדור פורח וזה, עשו ניסוי, לראות כמה כדור פורח זה. בשלב מסוים
איבדו את הכיוון, איבדו את הזה, הרוח לקחה אותם, הם לא ידעו איפה הם נמצאים, יער, ערפל וכל זה.
והם מסתכלים למטה לראות איפה הם נמצאים.
אז אחד אומר למישהו, תשמע, תשמע, רגע, הנה, יש כאן איזה בן אדם, בן אדם מתחתנו, בוא נצעק לו.
צועקים לו, אדוני, מנופלים לו, אדוני, איפה אנחנו? נמצאים.
אז הוא מסתכל ואומר להם, אתם בכדור פורח.
אז החבר שלו,
חבר אחד אומר להוא בכדור פה, תקשיבו, הוא מתמטיקאי.
הוא אומר לו, למה אמרת את זה? תראה, הוא ענה לנו תשובה מדויקת,
לקח לו זמן לענות אותה,
והוא נתן לנו את כל המידה בלי לעזור לנו בכלל.
הוא מתמטיקאי.
אז טוב, עד כאן בדיחה להעיר אתכם.
עוד ציר נוסף בין אש שחורה לאש לבנה,
בין תורה שביתה ובין תורה שבעל פה, זה,
אה, אז התחלתי להגיד שהשחור הוא צבע שבולע את כל הצבעים אליו, הוא כאילו רק מקבל.
הוא כאילו מאוד, הכל,
והלבן הוא נותן מקום לכולם, אז אולי בגלל זה.
על כל פנים, זה ברור שהלבן הוא צבע של חסדים.
זה ברור שהתורה שבעל פה מפעילה ריכוך,
ריכוך מאוד מאוד גדול לתורה שבכתב.
בסדר?
יש איזה ריכוך, יש איזה... האש לבנה היא כאילו יותר נגישה, האש שחורה היא מאיימת, היא מפחידה אולי,
האש לבנה היא יותר רכה כזאת, היא פחות שורפת,
היא מפעילה ריכוך. איזה ריכוך אתם מכירים, לדוגמה? בתורה כתוב עין תחת העין,
שן תחת שן. מה תגיד תורה שבעל פה?
ממון. זה ריכוך.
תדע לך, אומרת התורה שבכתב, מה?
תדע לך, אומרת תורה שבכתב,
עין תחת עין.
אתה הוצאת עין, תחוצי לך עין חזרה.
התורה שבעל פה, עוד פעם, לא כל אחד עושה מה שבא לו. לומדת לפי הכללים, או במסורת, או לפי
הדברים שהתורה נוטה שאת אומרת, זה לא עין זה ממון.
התורה שבכתב
מלאה בעונשי מוות על ימין ועל שמאל.
מותי אומה, תנואף, תנואף, תנואף, תנואף, תנואף, תנואף, תנואף. אתה מגיע לתורה שבעל פה, אתה רואה שכדי להוציא מישהו להורג בבית דין, צריך לסט תנאים שהוא כמעט לא יכול להיות בלתי אפשרי, שהוא יקרה כולו ביחד.
שהעדים יעידו, וההוא יגיד כן, אני יודע, והם יזהירו אותו, והוא יעשה את העבירה תוך כדי דיבור של האזהרה.
כל מיני תנאים שאתה לומד, תנסה כצנדרין,
ואם מישהו גם רצח, אז אחרי זה גם חוקרים את העדים.
שבע דרישות זה שבע חקירות,
דרישות זה על המעשה עצמו, חקירות זה לראות אם יש סתירות בדברים שלהם.
אחד אומר הוא לבש חולצה תכלת, אחד אומר הוא לבש חולצה כחולה, סתירה, אתם לא נאמנים, זהו.
רצף של תנאים שמאוד מאוד מרככים את הזה, ובחלק מהמקומות התורה שבעל פה אומרת על דברים שבתורה שבכתב
שהם לא יהיו.
לדוגמה,
בן סורר ומורה.
עכשיו אתה קורא את הפרשה, אתה עכשיו מתכווץ,
מה זה? בן סורר הוא מורה? איך זה יכול להיות שהורים ככה לוקחים?
באה התורה שבעל פה, נדמה לי, מה אמרת לרבי יוסי? בן סורר הוא מורה? לא היה ולא עתיד להיות.
לא. אז מה? דורש וקבל שכר.
זה ריכוך.
גם נדמה לי על עיר הנידחת אומרים אותו דבר.
זה ריכוך. זה הופך את זה לרך.
הופך את זה ל...
וכמובן צריך את שניהם.
זה לא שחלילה, התורה שבכתב, באים החכמים, הנאורים, ומצילים אותנו. לא. זה שתי תנועות.
תנועה אחת אומרת לך את העיקרון.
כלומר, תנועה אחת אומרת, התורה מתנסחת בחריפות יתרה מאוד מאוד מאוד כלפי דברים מסוימים שהם דברים חמורים מאוד וכאילו האדם ראוי למות, זה כדי לבטא את העיקרון שהדבר הזה הוא מאוד מאוד חמור.
ובאה התורה שבכתב, בעל פה, והיא אומרת, בסדר, אבל בפרקטיקה אנחנו מרככים את זה. עוד פעם, הכל מה שמשה רב בן הוריד לנו מהר סיני זה שתי תנועות.
בזוהר זה נקרא הקוצ'ה בריחו ושכינתה.
או המלך והמטרוניתא. יש, נגיד, משל, בזוהר החדוש, יש משל,
שאני מאוד אוהב אותו,
שהילד עשה צרות לאבא,
אז האבא אומר, אני אזרוק עליך אבן.
אומרים כזה סלע,
אז באה האימא ואומרת לאבא, תן לי את האבן, אני אזרוק על הילד.
אז אבא נותן לאימא את הסלע, ואז האימא לוקחת את הסלע ומפוררת אותו מעל הילד, הרבה הרבה זמן, עד שכל הסלע נופל, אבל פירורים, פירורים.
זה גם כן דוגמה לאיזה ריכוך כזה.
אז זה המערכות יחסים בין
תורה שבכתב לתורה שבעל פה. אני רוצה לנסות, אני אומר עוד פעם,
זה לא,
לדעתי יש עוד גילויים יהיו בדבר הזה בהמשך,
לדעת השם שיהיה בהמשך
נלמד עוד דברים בהמשך, אבל אני רוצה לנסות ללמוד את הדבר הזה,
את האש שחורה על גבי האש לבנה, כי זה חלק מהותי מקבלת תורה.
אנחנו בשבועות, מה מקבלים? תורה שבכתב ותורה שבעל פה?
תורה שבכתב, נכון?
ולכן אומרי התיקון לפי הספרדים, לפי רבי יוסף קארו, לא לומדים תורה שבעל פה.
אתם מכירים? מי שאומר כאן את התיקון,
אז יש תיקון של השל״ה,
ושם בתיקון של השל״ה אומרים, מה אומרים בתיקון? אומרים את כל החומשים,
את כל הפרשות תחילה בסוף,
את כל הנביא תחילה בסוף,
אומרים את כל מגילת שיר השירים, את כל מגילת רות, את כל עשרת הדברות, זה כן קוראים את הכל,
ואז תרי״ג מצוות
אצל הספרדים,
ואז הספרדים שמים לך זוהר מפה,
זוהר, זוהר, זוהר, הידרה, הידרה. הידרה זה פרשת נשוא.
זה זוהר, פרשת נשוא. זה גם הזוהר של הפרשה, הסמוכה.
יש לך זוהר, אתה יכול עם הזוהר הזה להגיע עד מוצא שבוע עוד מעט, ברור שהוא ארוך.
האשכנזים, בתיקון של השלטה, אין זוהר.
במקום זוהר יש את כל המשניות תחילה וסוף. כל המסכתות במשנה תחילה וסוף של כל השאר. זה גם כן חתיכת אירוע.
הספרדים לא אומרים.
כתוב מרבנו הארי לא להגיד משניות,
לא להגיד תורה שבעל פה. כי עוסקים בתורה שבכתב. אז כאילו בשבועות אנחנו מקבלים תורה שבכתב.
נכון?
זה האירוע.
זה התיקון. לב התיקון זה להגיד תורה שבכתב.
אבל אין תורה שבכתב, היא תורה שבעל פה.
כלומר, זה הולך ביחד.
אז אתה מקבל תורה שבכתב מצד אחד, אבל אתה מיד מפעיל עליה את הריכוך ואת האש הלבנה של תורה שבעל פה. בסדר? זה הולך...
כן.
כן.
בטח.
אתה רוצה לדעת,
אתה שואל את השאלה את המיליון דולר,
מתי קיבלנו תורה שבעל פה?
תגדירי תורה שבעל פה,
מה שאומרים החכמים.
מה שאומרים החכמים, בין אם זה בי״ג מידות, בין אם זה במסורה,
בין אם זה מעצמם,
נכון? מה שאומרים החכמים, מעצמם, מעצמם,
הם אומרים,
והקדוש ברוך הוא חותם.
מתי זה היה?
במקביל למתן תורה.
ביחד.
איך אני יודע?
חז״ל דורשים,
או מספרים לנו, זה קצת הפסוקים,
שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו,
וקידשתם, היום ומחר.
ומשה רבנו מה אומר להם? היו נכונים לשלושת ימים.
אומרת הגמרא,
יום אחד הוסיף משה,
מדעתו? מה זה מדעתו?
מאיפה יש מקום לדעתו?
דעתו של משה זה תורה שבעל פה. מה עשה הקדוש ברוך הוא?
אמר לו יישר כה, מצוין, כל הכבוד. זה תחילת תורה שבעל פה.
כשאתה שואל איפה תורה שבעל פה התחילה? באותה נקודה שתורה שבכתב התחילה. לא שנייה אחרי.
מיד משה רבנו מש...
וזה אירוע דרמטי, משה רבנו הזיז מתן תורה ב-24 שעות
זו דרמה גדולה מאוד, מי נתן לכם רשות? הקב' הוא קובע לך זמן, מקום,
ואתה אומר לא, לא, זה יהיה לא היום,
זה יהיה עוד 24 שעות.
אחרי זה הוא גם שבר את הלוחות, פרש מהאישה,
אבל ראשית התנועה הייתה של משה רבנו, בתורה שבעל פה, זה תורה שבעל פה, זה משה רבנו עושה מדיליי,
הקב' הוא לא אמר לו, הקב' הוא אמר לו הפוך בעצם, לא, אני מוסיף עוד יום מדעתו,
אומר לו הקדוש ברוך הוא יישר כוח, כל הכבוד, זה תורה שבעל פה.
שם זה התחיל, ומשם,
נכון?
טוב,
אני רוצה שנלמד ביחד את הסיפור של סוטה.
בין השאר בגלל שהרגע,
קודם כל יש מנהג ללמוד מסכת סוטה, באופן כללי יש מנהג ללמוד מסכת סוטה בספירת העומר, כי יש במסכת סוטה מ״ט דפים
כנגד מ״ט
ימי ספירת העומר, אז אתה שואל את עצמך, אוקיי, מ״ט מ״ט, אבל נגיד מסכת שבועות יותר מתאים, כי במסכת שבועות יש מ״ט דווים.
אז המסכת שאת עוסקת בעניינים מורכבים, ודבר שני,
אה, וחוץ לזה גם סיימנו עכשיו בדף היומי, מסכת סוטה. עכשיו התחילו גיטים לפני שבוע, נדמה לי, היה סיום של מסכת סוטה.
אני צריך לדייק בלשוני, אני לא סיימתי, אבל סיימנו, אבל אני לא סיימתי מסכת סוטה.
לא למדתי את הדף היומי הזה.
אז גם נרוויח לכל המסיימים מסכת סוטה בדף הימי, שרבים מהם, ובעזרת השם עוד יגדלו, נרוויח גם את הדבר הזה.
רבותיי,
אני אולי, כל מי שקורא את הפסוקים
בפרשת נשוא,
על פרשת סוטה,
זה פסוקים קשים.
זה פסוקים קשים, לא?
נכון?
קשוח.
קחים את האישה, משכים אותה, וזה, והיא תחתה, כאילו, משהו שמה,
גם מאוד מאוד לא הדדי,
בודקים אותם, מה איתו?
וגם מאוד מאוד, כאילו,
כן, זו המילה, משפיל, נכון.
זו המילה.
בוודאי,
במונחים של ימינו,
זה נתפס,
זה נראה מאוד מאוד משונה.
שאלת שאלה טובה.
אני אנסה לענות עליה.
הנה הפסוקים.
וידבר אדוני אל משה לאמור, דבר אל בני ישראל אמרת אליהם, איש איש כי תסתה אשתו ומעלה בו מעל.
ושכב איש אותה ושכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמעה ועדן בא
והיא לא נתפסה ועבר עליו רוח קנאה וקנאה את אשתו
והיא נטמעה או עבר עליו רוח קנאה וקנאה את אשתו והיא לא נטמעה. תראה, אז יכול להיות באמת,
קוראים מקרים לצערנו הרב שאין נאמנות בין בני הזוג.
בסדר, בשביל זה יש בית דין והם מתגרשים.
אבל כאן, מה מדובר?
מה מדובר?
שהוא אמר לה, תקשיבי, אל תסתתרי עם פלוני, והיא הסתתרה איתו.
והיא אומרת, לא, אני כן זה, ולוקחים אותה הכול, אני לוקח אותה, וזה, היא עושה ככה וככה, וזה, וזה, משתקים אותה מים, ו...
דברים ידועים, מה שאתם, מה שכולנו מכירים,
כן?
ויש כאן פסוקים כאן, ומתארים פה את כל התהליך,
ואז אם היא נטמאה,
אז היא באמת מתה באיזה מין מיטה משונה כזאת,
ואם היא לא נטמאה,
וטהורה היא, ונקטעה ונזרעה זרעה, אני רואה שזה פסק לי, קפצתי כאן לפסוקים.
לא נורא.
זאת תורת הכנות, אשר תסטה אישה, תחת אישה ונטמאה.
או איש
אשר תעבור עליו רוח קנאה וקנאה את אשתו, והעמיד את האישה לפני אדוני, ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת.
וניקה האיש ההוא מעוון, האיש מעוון והאישה ההיא
תישא את עוונה.
כאן הפסוק שדילג לי, כן, האיש מביא את אשתו אל הכהן, ויתקורבנה, כמחסה הורים, לא יצוק שמן, אומרים זה מאכל בהמה. בקיצור,
אירוע חריף.
אירוע חריף מאוד.
בסדר?
עכשיו, איך אנחנו מדמיינים את האירוע הזה?
איך אנחנו מדמיינים את האירוע הזה? אנחנו אומרים ככה,
בואו ננסה רגע להבין מה תורה שמכתב אומרת לנו.
היא אומרת את זה, זה לא, אין פה ספק, היא אומרת את זה.
היא אומרת, במידה ובעל חושב שאשתו לא הייתה נאמנת, יש לו רשות לקחת אותה לבית המקדש,
להתלונן עליה בפני הכהן,
והכהן משקה את האישה, אומר לה, בואי תתוודי,
ואם היא לא מתוודה,
אז משקים אותה מים, ואם היא באמת נטמאה,
אז קוראים לה דברים נוראים ואיומים,
ואם היא לא נטמעה,
אז היא מקבלת כאילו שכר על כל הבושה שהתביישה, והיא נקטע ונזרעה זרע.
זה מה שכתוב, נכון?
אני רוצה רגע לשאול רק כמה שאלות על הפסוקים.
קודם כל, אני אומר עוד פעם, יש פה איזו תחושה קשה.
אני חושב, כאילו, יש פה איזה משהו,
אתה רוצה, תגרש את אשתך.
אתה רוצה, כאילו, אם לא,
אתה לא, לא, זה, תגרשו, יש שתי פרשת גרשון בתורה.
מה זה האירוע הזה של ה...
והגמרא מתארת שזה באמת היה נעשה בצורה מאוד פומבית,
ויש את האישה ועוד ועוד, כאילו זה נראה משהו.
ודבר שני, אני רוצה לשאול פה עוד כל מיני שאלות על הפסוקים עצמם.
תראו רגע את פסוק
כט ל' ול' א'.
זאת תורת הקנאות אשר תסטה אישתה תחת אישה ונטמעה. טוב, אז אם היא נטמעה,
אז היא בוודאי עברה עבירה.
או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה וקנאה את אשתו
והעמיד את האישה לפני ה' ועשה על הכהן את כל התורה הזאת.
אז יש פה כאילו,
זה נראה שיש פה כאילו אישה אחת שנטמעה,
נכון?
זאת תורת הכנות אשר תסטה אישה תחת אישה ונטמעה. זאת אישה שהיא לא בסדר.
או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה וקנאה את אשתו, ומה?
ועשה את כל התאווה.
והיא לא נטמעה. כלומר, או איש שסתם חשד באשתו
והעמיד את האישה לפני אדוני ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת. ואז כתוב ככה,
וניקה האיש ההוא מעוון,
האיש שהביא את האישה, הוא,
אין עליו עוון, הוא כאילו זה,
והאישה ההיא תישא את עוונה, מי זאת, למה כתוב פה האישה ההיא?
צריך להיות כתוב פה והאישה תישא את עוונה. האישה, הכוונה, אם האישה נטמעה, היא תישא את עוונה.
זה בסדר,
אבל מה עם האישה שלא נטמעה?
מה איתה?
מה עם הזאת שחשדו בה לחינם?
אז התורה אומרת, מה הייתה?
אם לא נטמאה אישה וטהורה היא ונקטה ונזרעה זרע.
יהיה לה ילד.
עכשיו נמשיך.
זה בדיוק השאלה.
אתה אומר איזה ילד, מי רוצה ממך ילדים?
תעוף לי מהעיניים.
אז אתה יודע מה, יכול להיות שאני לא אתגרש ממך בגלל שאין לי לאן ללכת, אבל ילדים אני לא רוצה.
לא רוצה, יכול להיות שגם יהיו ילדים, אבל זה לא ברכה מבחינתי.
אחרי שככה חשדת בי.
חזל אומרים שזה לא סתם ילדים.
לכן פרשת סוטה נסמכה לפרשת נזיר שהיא תלד ילד שהוא יהיה כמו נזיר.
שתהיה לו קדושה עצומה וכל זה, הבטחה כזאת.
מה הולך כאן?
מה הולך כאן? גם הפרשה היא מאוד מאוד קשה, וגם
אש שחורה.
אם הייתי שואל אתכם, לפני שאנחנו עוברים לאש הלבנה,
מה התפקיד של הסיפור הזה של המימרים האלה? למה הם נועדו בעולם? בשביל מה? בשביל...
כן, יפה, אמרת לפחד,
לברר את החשדות וכל זה.
ברגע שעוברים לתורה שבעל פה,
פתאום יש פה תמונה אחרת לגמרי.
תכף אני מגיע לזה.
לפני שלום בית, אני רוצה רגע, בואו תראו רגע את המשניות שאיתי.
תדלגו רגע, תכף נגיע לשלום בית.
המשנה אומרת, במסכת סוטה, אומרת, קצת מקנאה לה,
אמר לה בפני שניים,
אל תדברי עם איש פלוני ודיברה עמו,
עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה.
כן, בעל, הזירי את אשתו, תקשיבי, אל תדברי איתו.
אז היא דיברה איתו, בסדר, לא קרה כלום.
נכנסה עמו לבית הסתר, ושעתיים עמו כדי טומאה,
ואם היא נכנסה על ידי מקום מוסתר,
אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה, אם היא אשת כהן,
והיא מת, חולצת ולא מתייבמת. כן, היא הסתבכה.
טוב, בסדר, הלאה.
ואז הבעל חושד בה, ולוקח אותה איתו.
אם אמרה טמאה אני,
שוברת כתובתה ויוצאת.
כלומר, אם היא אומרת, נכון, נכשלתי, נפלתי, אז מה?
אז מה קורה?
היא יצאת,
שוברת כתובתה, כוונה כותבת שובר על הכתובה, מוותרת על הכתובה,
והיא יוצאת, מתגרשת.
ואם היא אמרה טהורה, אני מעלים אותה לשער המזרח שעל פתח שער הניקנור,
ששם משקים את הסוטות ומתארים את היולדות ומתארים את המצורעים.
אז אני רגע רוצה לשאול שאלה פשוטה.
אני שואל שאלה פשוטה, שאלה של ילד.
אם לאישה
יש דרך להיפטר מהאירוע הזה.
כלומר, בתורה שבעל פה למדנו שאין שום אפשרות להכריח אישה לשתות את המים האלה. אין שום אפשרות.
אם היא לא רוצה, הרי אחד משניים,
או שהיא טמאה,
או שהיא באמת חטאה,
אז שתגיד שהיא חטאה, והיא לא צריכה את כל הביזיונות האלה.
או שהיא לא חטאה,
אבל נכון שהיא לא חטאה, אבל היא אומרת, היא משוגעת, אבל היא רוצה לעשות את זה, אז אני אגיד שאני טמאה, ונתגרש וזהו.
בסדר? בהמשך המשפטי גם אמרת,
היא אומרת, אני לא יודעת, היא יכולה גם להתחמק.
כלומר, אין שום דרך להכריח אותה לשתות.
אז למה שתשתה?
אתם מבינים את השאלה?
או שזה לא מספיק ברור?
נגיד, היא אומרת, אני יודעת, היא בינה לבין עצמה, היא אומרת, אני יודעת שאני הכול בסדר, ואני נקייה, והכל טוב, וכל זה, אבל אני משוגעת לעשות את המסלול ייסורים הזה,
שישקו אותי, ואני אתבייש, וכל זה. בבקשה, אתה חושד בי? שלום, שלום, בוא נתגרש, זה הכול.
אין בעיה, נטמאתי.
בסדר? מרוצה? יאללה, קח.
ויתרתי על הכתובה, אני... זהו, בוא נתגרש. שלום, שלום.
אז תגיד, אם היא לא רוצה להתבייש,
היא לא רוצה להתבזות,
ובדרך שם היא לא תתבזה.
חוץ מזה,
שאומרת המשנגה, הגמרא שם,
תנו רבנן,
וניקה האיש ההוא מעוון, והאישה ההיא תישא את עוונה.
בזמן שהאיש מנוקה מעוון, המים בודקים את אשתו.
אין האיש מנוקה מעוון, אין המים בודקים את אשתו.
כלומר, המשטרה אומרת, שנייה, יש פה גם איזה הדדיות.
אתה רוצה לבדוק אותה, אבל תדע לך שאתה בעצמך צריך להיות נקי.
אם אתה לא נקי, אז גם זה לא יבדוק אותה.
אז שוב פעם,
יכולה האישה להגיד, אני לא רוצה לשתות את המים האלה, כי הם גם לא יעבדו.
מה תגיד? כי אם הוא גם כן לא נקי.
יש לה אין סוף דברים להתחמק. אז אני שואל שאלה פשוטה.
למה אישה שיכולה להתחמק משתיית המים האלו, תלך ותשתה אותם.
זה רק תמורה זרה פה. מה אתה אומר?
זה רק כמו תמורה זרה, כדי שהחמילה הזו, זה לא באמת כזה, זה לא הגיעו אליהם. כדי לאיים כזה, אז זה אומר לך.
כן, אפשרות.
ועוד משנה אומרת,
כשם שהמים בודקים אותה, ככה המים בודקים אותו,
שנאמר, ובאו, ובאו.
אותו אין הכוונה, לא, אותו אין הכוונה את בעלה,
אלא אותו, הכוונה את ההוא
שהסתתרה איתו.
אז גם פה,
אז מה את הולכת ושתת המים האלו?
הרי מילא, נגיד, על עצמך את בטוחה, אבל עליו את יודעת מה? אם...
בקיצור, מה שאני בא לומר זה שכשקוראים את תורה שבעל פה,
במשניות,
אז
בעצם רואים שיש לאישה הרבה מאוד דרכים
לא לשתת המים האלו.
דרכים מאוד פשוטות.
תגיד, אתה יודע מה, אתה חושד בי?
אני לא מתאים ללכות עם אחד שחושד בי.
אז אתה יודע מה, מה אתה אומר, שנטמאתי? סבבה, אני איתך, נטמאתי, בסדר, ותרת על הכתובה, שלום שלום, זהו, התגרשנו.
זה ברור, בוא נגיד ככה, זה ברור שאישה שיודעת שהיא נטמאה,
לא תהיה עד כדי כך
לא חכמה ללכת לשתות את המים האלו ולמות.
יכולת להגיד שזה סנקציה, התורה כאילו אומרת, היא חייבת לשתות,
ומי שזה, אנחנו,
כי לא כל אחד יש לו עדים שהוא תופס את אשתו, אבל הוא חושד בה, הוא יכול להביא אותה גם אם היא לא רוצה,
וכדי שתמות, חלילה. לא, אתה רואה בתורה שבעל פה. לא.
אם היא לא רוצה, היא יכולה להגיד, נתמתי.
וגם אפילו משדרים אותה.
המשנה אומרת, אומרים לה, תני כבוד, תודי, לא רוצים שיימחק השם על המים, בואי ת'זה. ואז מה קרה?
היא התגרשה בלי כתובה. אתם יודעים כמה אנשים, היום כמעט,
אני לא רוצה לתת את המספרים, אבל חלק גדול מהנשים מוותרות על הכתובה היום כדי להתגרש.
או שהן מוותרות על הכתובה. אם אישה, בעלה מחזיק אותה,
זה לא שזה דבר טוב, זה דבר גרוע, אבל אם מי שהבעלה מחזיק אותה ומשגע לה את המוח בגלל הכתובה, אז היא אומרת, יאללה, תן לי גט והעיקר להתחפף ממך.
בסדר? כאילו,
או מן הסוג הזה, אז היא דרשה בלי כתובה, לא נעים, אבל ודאי עדיף אשר לחיות עם הבן אדם הזה.
אז מה הולך כאן?
הסוד נמצא במה שמקודם רמז לנו שלו.
תורה שבעל פה אש לבנה מגדירה את הסיפור הזה אחרת לגמרי.
מה אומר המדרש?
תני רבי ישמעאל, גדול השלום,
ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא יימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.
מעניין מאוד.
אנחנו חשבנו בתורה שבכתב שזה מה? שזה חד סתדי. הבעל חושד באשתו והוא יכול כאילו זה.
באה התורה שבעל פה, באה יש לה ואומרת לא, לא, לא, כל הפרשה תרכך אותה.
זה בא להטיל שלום בין איש לאשתו.
איך?
אני רוצה לתאר לכם איך.
ואחרי זה, לדעתי זה כתוב במפורש במדרש.
בסדר?
אני רוצה לתאר לכם איך.
וכאן צריך טיפה לתפוס ראש.
לא לתפוס, זה בעצם...
תראו,
יש פסוק בספר ירמיהו,
הגמרא דורשת את זה במסכת גיטין.
הגמרא אומרת,
אויבי איש,
הפסוק בירמיהו אומר, אויבי איש אנשי ביתו.
נכון זה בירמיהו?
ככה כבר אומר, נתודה לי.
כאילו, ככה הפסוק.
אויבי איש אנשי ביתו. אולי זה פסוק במשלי, אני לא זוכר.
יכול להיות שזה משלי.
בירמיהו ודאי כתוב, איש,
איש
ברעהו אל תבטחו ומכל אח יישמרו
כי כל אח עקב יעקב וכל רע ערכיל יהלוך
אדם שאתה הכי בוטח בו הכי סומך עליו
זה ברור שמערכות יחסים בין בני אדם לא יכולים להיות מבוססות
על פיקוח מתמיד נכון?
הכל הכל אנחנו דבר שאנחנו מדברים עליו הרבה מאוד בשיעור כאן
בסוף הכל בנוי על אמון
מה?
עוד פעם?
במיכא
בבית זמיחה כן, הכל בנוי על אמון
אדם נותן אמון, ועכשיו אמון זה
לא רק אמון אז צריך גם סנקציות אבל בסוף זה בנוי על אמון בסדר?
בסוף זה בנוי על אמון בסוף אתה עולה לרכבת הקלה ואתה יכול גם לא לשלם שם. נכון שיתפסו אותך פעם בכמה זמן אבל בבסיס בנוי על אמון שרוב האנשים עולים ומתקפים
את המוביץ' שלהם,
זה בנוי על אמון.
ברכבת הקלה עוד יש פקחים
מערכות יחסים
שבנויות רק על אמון, בלבד,
זה מערכות יחסים בין
איש לאשתו.
הרי באופן בסיסי, אישה יודעת הכל על בעלה,
בעל יודע הכל על אשתו, נכון? זאת אומרת, האישה יודעת את כרטיס האשראי של בעלה, את הפרטונת הזהות שלו,
יש להם אותו חשבון בנק,
הכל, הכל ביחד. עכשיו, לא כל אחד עכשיו מפעיל מצלמה על הזולת ומפקח עליו, הכל בונים ביחד, נכון? אני סומך עלייך, את סומכת עליי, אני פה, את שם,
נפגשים בערב, איך היה, איך היה?
האם אין מדי פעם אכזבות?
האם אין מדי פעם גברים שהם אומרים שהם יצאים למילואים וטסים לחו״ל עם איזה מישהי? יש.
יש.
אבל עדיין לא ניתן לייצר חיים אחרים שהם לא בנויים על אמון.
מדי פעם יש אכזבות, ואז לכן יש גירושים, אבל האמון הוא הבסיס.
עכשיו, כאן יש זוג טוב שמשום מה,
כנראה בגלל שלא משנה כרגע מה, האיש הזה כנראה הוא כמו איזה צדיק מדי,
הוא מתחיל לחשוד באשתו.
עכשיו, יכולות להיות שתי סיבות. סיבה אחת, הוא חושד ויש לדבר הזה רגליים,
אבל יכול להיות שהוא סתם חושד.
יכול להיות שהוא סתם חושד.
עכשיו, מה אמורה לעשות אישה שבעלה סתם חושד בה?
הוא אומר לה, תקשיבי, אני לא מסכים לך להיכנס לשכנים.
היא אומרת, מה הוא רוצה ממני?
אני אביא העוגה לשכנה, היא יחל לידה. לא, דיברתי עם בעלה. נכנסתי, אמרתי שלום, הוא היה שם, אז אמרתי לו שלום חזרה, מה אתה רוצה ממני? ותראה, אני לא מסכים לך.
נכנסתי לאיזה לופ כזה, קשוח.
איבד את האמון.
בעצם לזוג כזה אין ברירה אלא להתגרש.
אתה לא יכול להחזיק שנייה אחת מעמד בחיי נישואים בלי שיש לך אמון.
כי, רגע, אם
אם אני סומך על אשתי, אז מעולה, אבל אם אני מתחיל לחשוד בה,
אז הפוטנציאל הנזק הוא מטורף. היא יודעת עלי הכל.
היא יודעת עלי הכל, אז היא יכולה, הכי מסוכן.
את התמונות בטלפון,
הקוד, הפה, הבא, הכל היא יודעת.
נכנסת מישהו לחיים שלך, אתה סמכת עליו במאה אחוז, עכשיו אתה מתחיל לחשוד בו.
זה כמו, לא יודע מה, זה כמו שאתה אומר, רגע, תשמע,
נראה לי ראש אמון הוא מרגל רוסי.
ראש אמון מרגל רוסי, אז הלך עלינו עכשיו, מה? הוא הכל לא יודע, זה אי אפשר פה לקחת, כל הנורות האדומות נדלקות.
מה נעשה בכזה מקרה?
אומר הקדוש ברוך הוא לאישה, זה דיבור ישיר של השם יתברך, כל תורה שבעל פה זה יש לבנה.
אומר לה, ביתי,
ביתי,
וכאן שלו, הדברים שאמרת הם
מתחברים.
יש לך שתי אפשרויות.
אני לא מכריח אותך.
אני לא מכריח אותך.
את יכולה ללכת.
את יודעת מה, חודשו לא שווה את המאמץ.
חודשו לא שווה את המאמץ.
תצאי, בלי כתוב. בלי כתובה. יש כאן אפסט כלכלי, בלי כתובה, כי הוא זה בסדר. אבל אולי תנהלי משא ומתן בית הדין, תצאי.
אבל אם את מסכימה,
אומר לה הקדוש ברוך הוא,
בואי נתבייש ביחד,
ביחד.
את ואני,
קוצה בריחו ואת,
נתבייש ביחד ונחזיר לו את האמון.
את מוכנה?
מסכן, הוא נכנס לאיזה לופ.
הוא לא אדם רע,
אבל הוא במקום רע.
אבל הוא לא אדם רע. יש לכם גם ילדים ביחד.
ואולי נעזור לו, שנינו ביחד, את ואני.
את תתביישי, אבל גם אני אתבייש.
למה הקב' יתבייש?
מוחקים את השם. אתם יודעים מה זה למחוק את השם?
אסור, זה איסור תורה למחוק את השם. לא תעשו כן להשם אלוהיך.
השם לעולם קיים, י' כו' כזה.
לקדור, לגנוז, זה עצם הקדושה.
אומר הקדוש ברוך הוא, אני בא להתבייש איתך, בואי.
והיא שותה את זה.
היא שותה את הבושה של קודש הבריחוש, היא לוקחת את זה על עצמה.
את מוכנה?
עכשיו, אני אומר עוד פעם, זה ברור, זה שקוף.
אם אדם חטא, הוא צריך להיות ממש ממש ממש לא חכם, בלשון המעטה, כדי לשתות את המים האלה ולמות.
כן, הרי אם מאמינים,
אם לא מאמינים, הכל שטויות, אז זה, אבל היא בוודאי מאמינה.
נכון? אז תמצאי דרך להתחמק, תהיי חולה,
תרגישי לא טוב, תגידי שאת נטמאת, תגידי שאת רוצה בכל מקרה להתגרש, אל תשתית את המים האלו.
המים האלו זה אפשרות
להחזיר חזרה את האמון של הבעל.
המחיר הוא שהאישה תתבייש.
מבקשים את רשותה, את לא חייבת.
עוד פעם, את לא חייבת.
את יכולה ללכת, אני מבין אותך לגמרי.
אפשר לפרק את הבית, אפשר.
אבל אם את רוצה לתת לבעלך עוד הזדמנות,
מסכן הוא איבד את האמון, הוא טיפוס חשדן,
הוא משהו כאן, אז אומר הקדוש ברוך הוא, אני אהיה איתך.
ביחד נתבייש וננסה למחוק את העבר.
אתם יודעים שיש הלכה,
כתוב בזה במשנה,
על מה כותבים את המגילה הזאת?
אין כותבין לא בקומוס ולא בקנקנטום ולא בכל דבר שרושם, אלא בדיו.
שנאמר, הוא מחה וכתב שיכול להימחק.
זה מין ניסיון למחוק את העבר קצת, את החשדנות הזאת, ולהתחיל מההתחלה.
בסדר?
עכשיו, אתם יכולים להבין שהבעל,
שעשה את המעשה הזה, ואז הוא בעצם רואה שאשתו היא נקייה, אז כמה הוא מתבייש,
וכמה הוא מתחרט,
וכמה הוא...
בסדר, כאילו, חשדת אותה לחינם.
חשדת אותה, ופתאום אתה רואה שהיא רק רצתה...
בעצם, תנסו רגע להבין את הדינמיקה המחשבתית של הבעל. עכשיו, הוא אומר, אני חשדתי אותה,
היא במקום לתת לי בעיטה ולהתגרש,
היא ריחמה עליי, ואמרה לי, אתה יודע מה, אני אעזור לך.
ועזרה לי, כמה אני חייב להכרת הטוב.
איך היא ריחמה עליי, איך היא שמה לב שאני נמצא באיזה לופ, ועזרה לי.
והיא הסכימה להתבייש בשבילי.
הוא כל החיים יעריץ אותה,
מבקש את סליחתה,
יחזיר את האמון.
הוא גם, יש לו גם,
בטח רגשות אשמה כלפי קוד שבריחו, גם הקדוש ברוך הוא יתבייש בגללך, בגלל החשדות שלך.
הוא מעניין החשדנות יתנקה, יותר הוא לא יחשד בה.
ושוב פעם,
אין כותבים לא בקומוס ולא בקנקנקטום ולא בכל דבר שרושם אל הבדיו שנאמר ומחה וכתב,
הוא מחה כתב שיכול להימחק.
ועלות דברים קל וחומר מה לעשות שלום בן איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה עם אחיה למים ספרי מינים שמטילים איבה וקנאה על אחת כמה וכמה. אז זה ברור לך שספר הסוטה הוא ספר הפוך מאיבה וקנאה.
לכאורה אמרנו זה המטרה עכשיו יהיה פה קנאה.
אנחנו נתפוס אותך, יא פושעת אחת, אנחנו נגלה מעשית, לא, זה בכלל הכיוון,
המטרה היא להשכין שלום.
אם היא חטאה את המים, היא לא תשתה את המים האלה, זה ברור שהיא לא תשתה, היא צריכה להיות טיפש כדי לעשות דבר כזה,
נכון?
כאילו, נותנים פה, מכיוון שלפרק בית זה הדבר הכי הכי אחרון שעושים, אז התורה נותנת עוד איזה ניסיון, עוד איזה צ'אנס, עוד איזה משהו אחר. הנה, אדון בעל,
תראה כמה אשתך מוכנה ללכת לקראתך. עכשיו, לשאלתך של לב, למה מטילים את זה על האישה?
מה אתה אומר?
נדמה לי שרק אם סוגר.
אז זה מזכיר את הבדיחה שפעם,
אתה יודע מה אומרים?
שנשים צריכות להיות בהיריון כדי להבין מה גברים מרגישים כשהם חולים בשפעת,
כן?
אז אומרים שפעם,
היה זה, לעתיד לבוא, היה שוויון בין המינים. אז גם הגברים,
ואנשים אמרו, חלאס, שימו שטויות, חצי-חצי בלידות.
מה, רק אנחנו נלד?
ואז לכל המשפחות היה רק שלושה ילדים.
כי האישה אמרה, אני אתחיל, אני ראשונה, ילדה ילד, אחרי זה הגיע התור של הבעל, אז הוא ילד,
אחרי זה אמר לה, אישה, תורי, כן?
והבעל אמר, אני לא מוכן עוד פעם.
זהו.
אתה מטיל את האתגר על החלק היותר יציב,
על החלק היותר אכפתי,
על החלק היותר עמוק בקשר, שמוכן לשאת את המחירים שלו.
אם היית אומר את זה לגבר, הוא אמר לך מה פתרון, אני לא מוכן להתבייש דקה בשבילה. לא, לא, אני מפרק את זה תוך שנייה.
אבל היא, האישה, היא, עליה אתה יכול להטיל את זה.
עליה אתה יכול להטיל את זה.
עליה אתה יכול להטיל את זה.
עכשיו, אני רוצה להוכיח לכם את זה מתוך המשניות עוד קצת. אפשר? תראו.
אני חוזר חזרה למשנה.
אם אמרה תמהה אני,
שובר את כתובתה ויוצאת.
טוב, בסדר.
אז נגמר. הנה, יש לך פתח יציאה. שלום, תלכי.
מה קורה עם אמרה טהורני?
מעלים אותה לשער המזרח שעל פתח שער ניקנור.
רבותיי, צריך רגע לשים את בית המקדש מול העיניים בתמונה.
הרי האירוע הזה הוא אירוע,
הוא אירוע כביכול לא נעים, נכון?
איפה הגיוני לעשות כזה אירוע?
בפינה, בצד.
היא לא צריכה עוד להרגיש שהיא מקבלת פה כפיים.
אנחנו רוצים לבזות אותה, נשים אותה באיזה פינה.
שער המזרח מול שער ניקנור זה אחד המקומות הכי מרכזיים בבית המקדש הזה מול קודש הקודשים.
היא אמרה טהורה,
היא לא יצאה טהורה, היא אומרת שהיא טהורה.
מקום ששם משקיעים את הסוטות, טוב,
ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעים.
אה,
למה המקום הזה שייך?
למה?
לטהרה,
לקדושה,
לאהבה,
לתשובה,
כן?
מטהרים את המצורע.
למה האדם בא עליו צרעת? כי מה?
הוא דיבר לשון הרע.
מי כאן דיבר לשון הרע?
על אשתו?
הבת.
היא כאילו מגיעה לשם כדי לטהר אותו מהצרעת,
מזה שהוא מוציא עליה שם רע.
מתארים את היולדות כי היא תחזור לשם אחרי שהיא תלד.
כלומר זה תהליך, הוא אומר לה, ביתי, כאילו הקב' ברוך הוא אומר לו, ביתי, בואי תסכימי רגע להתבייש כדי שנשקם את הבית הזה.
זה הפרשה של שיקום הבית ההרוס.
ובעזרת השם, הוא מסכן, אם הלשון הרע שלו, אנחנו נטהר גם אותו מכל הצהרת שהוא מקבל, אחרי כל הלשון הרע שהוא דיבר עלייך, ובסוף גם תיבדי ילד ממנו.
יהיה לכם שלום.
זה ניסיון אחרון, את רשאית לסרב, לא מכריחים אותך.
זה למה שנקרא, זה לגיבורים.
זה מסלול מתקדמים, זה למתקדמים. את לא חייבת, את לא חייבת.
אבל מה הקדוש ברוך הוא? אבל אני נותן לך את האפשרות, ואני לא משאיר אותך לבד.
אני בא איתך יד ביד.
גם אני אתבייש בשביל, יחד איתך,
גם השם שלי יימחק על המים,
כדי שננסה ביחד למחוק את העבר החשדני.
ואחרי הדבר הזה,
הבעל ירגיש כל כך נזוף, כל כך קטן, הוא ירגיש שהוא ירצה להיות
להיות הבעל הכי הכי מסור ונאמן.
וממילא, מה זה נקטע ונזרע הזרע? מהאוויר איתי? ברור שהם צריכים להיות ביחד, נכון? אז זה ברור שיהיה כאן איזה פיוס,
יהיה פה איזה שלום בית, יהיה פה איזה קרבה, ומה הדבר הזה? ילד, ילד, שהילד הזה,
מכיוון שהוא תוצאה של תשובה ותיקון, אז אומרים הפרשנים שהוא יהיה לו בחינת נזירות, נשמה גדולה כמו של נזיר.
אתם רואים את הריכוך,
נכון?
עכשיו אני אומר, לדעתי יש עוד מקורות בכיוון הזה, עוד לא הספקתי לעבור על זה, אבל כבר מהמקורות כאן בתורה של בעל פה והמשניות,
אתה יכול להרגיש
מי עניין של קנאה זה עניין של שלום,
מי היא בכלל יכולה לברוח ולצאת אם היא לא רוצה,
המקום שזה קורא לה זה מקום של טהרה וקדושה ויולדות וטהרת ההצהרת.
זה אירוע של שלום בית, לא אירוע של פירוק בית ומרדף אחרי איזה מישהו.
זה ריכוך.
עכשיו, שתי הזרועות נכונות.
זרוע אחת נכונה, אנחנו צריכים לשמוע בפסוקים,
את הפסוקים הקשים האלו,
כדי לדעת שבאמת יכולים להיות מקרים של נפילה,
ואדם צריך להיזהר ולשמור על הלכות ייחוד, גם איש וגם אישה, כי יש תקלות בעולם ולא צריך להרחיב על הדבר, זה דברים ידועים.
אבל לפעמים קורה שהאדם מאבד את האמון, והוא מאבד אותו לחינם,
בגלל שהוא לא מדבר חשדנות יתרה וכל מיני דברים לא טובים.
אז לפרק בית בגלל שמישהו אחד נכנס ללוק לא טוב?
אומר הקדוש ברוך הוא לאישה, אם את מוכנה,
אני מוכן ללכת איתך.
להתבייש ביחד?
זה כאילו מה שיחזיר לו את האמון,
להתבייש בשבילו כדי שהאמון יחזור לו, כאילו פתאום יבוא לו איזה מלאך וילחש לבעל הזה, תגיד, אתה בסדר?
תראה כמה אשתך נאמדת לך, תראה כמה היא רוצה אותך, תראה כמה היא לא מוכנה לוותר לך,
לוותר עליך, שהיא מוכנה לעשות את כל הדברים האלה בשבילך.
אה, זאת אישה גדולה מהחיים.
עוד רמז אחד אחרון לכיוון הזה,
עוד רמז אחד אחרון לכיוון הזה, ובזה נסיים,
וכשיהיו לי עוד מקורות אני אשתף אתכם.
הגמרא אומרת במסכת ברכות,
שחנה היא,
לא היה לה ילדים,
לא הבאתי אתכם במדרש, חנה לא היה לה ילדים, היא רצתה נורא ילד.
רצתה, רצתה, רצתה, רצתה ילד,
ואחת האפשרויות שהיא העלתה, היא אמרה, אין בעיה, אני אלך ואסתתר.
אלקנה יקנא לי,
אני לא יטמא,
ואז הוא יביא אותי למשכן לאלי, ישקיעו אותי מי סוטה,
ומכיוון שאני טהורה, אז נזרע הזרע, זהו.
ככה יהיה לי ילד.
ככה המדרש אומר שהיא עשתה, גם הגמרא מסכת. כן, המדרש אומר את זה, גמרא מסכת ברכות.
רגע, רגע, לא הבנתי.
כמעט, איך זה יעבוד בדיוק? מה יקרה פה?
מי אמר לך?
מי אמר לך שבכלל...
זה ברור שאם חנה אישה צדיקה מעלה את האפשרות הזאתי,
זה אומר שקיימת בתוך האפשרות הזאתי איזה פוטנציאל של...
הרי זה לא מכונה, זה לא הפריה חוץ גופית,
נכון?
זה לא, היא תעשה את זה ואז פשוט מהמים האלה יהיה לילד, לא.
אלא זה ברור שהתהליך הזה ייצור איזו קרבה יתרה, עמוקה,
בינה לבין בעלה, שמהקרבה הזאת ייוולד ילד,
אחרת היא לא הייתה עושה את זה.
זה הסיפור.
אש שחורה מצד אחד מבטאת את החומרה העצומה שיש בבית. בית צריך לקחת עליו אחריות, ולא להתרחק.
דיברנו על זה כמה פעמים, יש דברים שאתה לא לוקח עליהם סיכון, כור גרעיני. הבית לא לוקח עליהם סיכון.
להיזהר, הלכות איחוד וכן על זה הדרך.
אבל תורה שבעל פה האש הלבנה מאוד מאוד מרככת את זה,
והופכת את זה לסיפור של שלום בית,
ומטילה,
אומר ככה, מאפשרת לאישה, אם היא רוצה,
להיכנס למסלול שיחזיר את האמון לבעלה כשהיא לא לבד, היא מתביישת יחד עם השם יתברך.
ואחר כך, כתוצאה מהדבר הזה,
חוזרת אהבה גדולה,
ושמחה גדולה, ובקשת מחילה גדולה.
והבא מבין שהוא היה מצורע, הוא דיבר רע על אשתו,
ולכן הוא צריך להיטהר בעצמו, והאישה אחרי זה יולדת, והיא תגיע לאותו מקום, זה מדהים,
באותו מקום בבית המקדש שהיא התביישה, באותו מקום היא תביא את הקורבן יולדת שלה,
על הילד הזה שהוא פרי המחילה והסליחה והאהבה שקרתה בין שניהם, וזה הכל ניסיון של התורה להעשיר את הבית.
ולכן, ובזה אני מסיים,
ולכן הפרשה הזאת היא צמודה תמיד למתן תורה,
כן?
גם להראות את המהלכות היחסים האלו בין אש שחורה לגבי אש לבנה,
וגם להראות אם המשל הוא נישואין שלנו עם התורה,
כמה הנישואין האלה יקרים וכמה לא מוותרים עליהם.
ואולי זו גם הסיבה למה לומדים מסכת סוטה
ב-49 הימים הללו,
במ״ט הימים הללו,
כי בעומק,
זה מסכת סוטה תורה שבעל פה.
אז בתורה שבכתב זה דינים,
אבל בתורה שבעל פה זה רק אהבה.
ושבועות זה האהבה שהקדוש ברוך הוא אהב אותנו ונתן לנו את התורה אשר בחרבנו מכל העמים.
נתן לנו את תורתו, ברכת התורה לא הראשונה של ברכות השחר, אלא ברכת התורה השנייה נמצאת בתוך ברכת אהבת עולם. נכון? אהבת עולם אהבתנו, ואז מיד,
לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור מה לעשות. אז אתה לומד מסכת סוטה ממתי דפים, אתה רואה עוד משנה ועוד משנה ועוד משנה, ואתה אומר, וואה,
יש פה המון המון אהבה,
יש פה מלחמה על האהבה, לא רוצים לוותר על האהבה, לא רוצים לוותר על האמון.
מאוד מתאים לחג שבועות, בואו נלמד את המסכת הזאת.
שנזכה, ברוכים תהיו רבותיי.
מה אתה אומר?
עובר את המבחן?
