טוב צהריים טובים אנחנו זוכים ברוך השם ללמוד בארץ ישראל ספר יהושע
הכהן יהושע שכובש את ארץ ישראל הייתה לנו הפסקה פסח ויום העצמאות
ודברים חשובים נוספים ואנחנו קצת נעשה חזרות ונתקדם בסדר מתאים לכם
יופי
מה שחשוב רבותיי זה ללמוד תנ״ך זה
מה שחשוב לדעת תנ״ך אנחנו בארץ ישראל
והתנ״ך,
כמו שאמרנו ביום העצמאות,
ברגע שעם ישראל חוזר לארצו,
אז מתברר שהתנ״ך הוא לא רק ספר שהיה,
אלא הוא ספר שהווה ויהיה.
אז כדאי מאוד להיות בקיאים בתנ״ך,
לאורך ולרוחב ולעומק וכל הדברים כולם.
טוב, איפה אנחנו נמצאים?
אנחנו,
פעם שעברה לדעתי למדנו,
בפרק י"ג,
אם אני זוכר נכון,
על נחלת בני גד ובני ראובן,
נכון?
ועל ירושת...
ירושתם על ידי משה רבנו.
טוב,
לא ניקח סיכונים פה, נעשה חזרה רצינית.
אנחנו נמצאים בחטיבת הפרקים,
י"ג עד כ'.
בסדר?
זה חטיבה
אחת.
י"ג עד כ' זה חטיבה אחת.
אני אסכם מה למדנו עד עכשיו.
זה ממש שיעור מכונן,
רבותיי,
כל מי שלא היה עכשיו מקבל פה מתנה.
נקודות לבגרות.
אני מסכם על מה למדנו עד עכשיו,
וננסה טיפה גם אפילו להספיק את החטיבה הזאתי.
מה למדנו עד עכשיו?
את זה ודאי אתם תזכרו.
אנחנו למדנו שבעצם התוכנית המקורית לכיבוש ארץ ישראל,
היה תוכנית שמופיעה בספר דברים,
והיא נקראת תוכנית מעט מעט אגרשנו מפניך.
כלומר,
תוכנית איטית,
שבה כובשים שטח,
משתלטים עליו,
מפרישים חלק מהכוח להתיישבות.
ממשיכים הלאה.
התוכנית הזאת השתנתה, השתבשה אלדד, השתבשה.
למה התוכנית השתבשה?
יש פה עוד אלדד, תדע לך, שניים יותר פה.
מה הסיכוי שיהיו שני אלדד בכיתה אחת?
אה?
שם נדיר.
אז אה...
אני הכרתי גם, אני הכרתי גם מידד.
הכרת פעם מידד?
אחי, עוד מידד.
אה, אתם, אתם תאומים?
יש עשר שנים.
עשר שנים, תאומים, כן.
יפה.
פרופסור מידד שילר.
שלום וברכה היה חוג הילדים בירושלים אז איפה היינו
כן זה משתבש זה משתבש בעקבות מה בעקבות הכישלון בעי
כמה שהכישלון הזה היה קטן
אבל היה לו השלכות דרמטיות מה היו השלכות הדרמטיות העולה
אמר רגע הם מנוצחים הנה העם הזה שחשבו שהוא בלתי מנוצח
שחצת הירדן וכל זה אפשר לנצח אותם הוא רק מתארגן
באמת קצת מזכיר את נכון את קירור הקדרה עם עמלק נכון
וכל זה ולכן בעצם הם מתארגנים ביחד לשתי מלחמות גדולות מלחמת
הצפון ומלחמת הדרום בשתי המלחמות האלה יהושע מנצח הניצחון הוא כביר
עצום אבל אם אתם זוכרים ראינו שיש
פסוק אחד שכל הזמן חוזר על עצמו
בניצחונות הללו מהו? חוזרים אל הגלגל מנצחים כובשים שטח עצום
אבל בסוף אין לך מספיק כוח אדם להחזיק אותו
בהתיישבות ולכן חוזרים אל הגלגל ולכן
אנחנו ראינו את הדבר המופלא הבא שמקומות
כמו משרפות מים בעל גד וכולי שזה מקביל לבעל בק של
ימינו וכן על זה הדרך שכתוב עליהם במפורש שהם נכבשו
אתה מוצא אותם אחר כך במקום שהם עדיין לא נכבשו
כלומר הם נכבשו צבאית אבל הם לא נכבשו התיישבותית ממילא
הגוי שכאן בארץ חוזר להתנחל בהם כמו מה שקרה בנגב
הנגב נכבש על ידי חטיבת הנגב וחטיבה שמונה של יצחק שדה שנה
כמעט אחרי הקמת המדינה נכבש הנגב זה המבצע האחרון שחתם
מלחמת השחרור זה מבצע עובדה
נכון חטיבת הנגב שלחה מברק לכבוד יום העצמאות הראשון
של מדינת ישראל מגישה חטיבת הנגב למדינה שי מפרץ עכבה
מפרץ עכבה ככה קראו לזה אז לא היה עוד אילת אום רשרש
כבשו את הנגב שני שליש משטחה של מדינת
ישראל אבל כבשו את הנגב ולא ישבו את הנגב
לא מספיק לפחות,
בן גוריון נתן לזה הרבה מאוד משקל,
אבל לא מספיק,
כן,
הערים האחרונות שהוקמו בנגב הוקמו בשנות החמישים,
דימונה,
ירוחם,
נתיבות,
שדרות,
אופקים,
מאז לא קמו ערים בנגב,
קמו יישובים,
רמת חובב,
עכשיו חירן,
דרור,
ערד, ערד קם טיפה יותר מאוחר, זה
שישים ושתיים, גם זה קם כמו ערד, כן, אז זה...
כן,
זה לא בדיוק זה יישובים,
כן,
אני מדבר איתך על ערים,
לא על יישובים.
לעומת זאת,
באזור,
המרכז,
הכל בוער כל הזמן,
עוד ערים,
עוד יישובים,
עוד פה עוד
שם.
אז זה, ואז אנחנו משלמים את המחיר של הדבר הזה.
זה, על כל פנים זה המצב, בסדר?
זה מה שקרה עד עכשיו.
מסיימת את החטיבה הראשונה בספר של יהושע,
פרק י"ב, שירת המלכים.
שלושים ואחת המלכים,
מלך יריחו,
מלך העי,
מלך ירושלים,
מלך ירמות,
מלך הכוונה לא מלך של ארץ,
אלא מלך של עיר
מדינה
אנא סאקן פי מדינת פתח תקווה ווין אינטה סאקן פי מדינת פלקוץ
פלקוץ אנא סאקן פלקוץ
בסדר
אז זה הכוונה ערים יפה
עכשיו,
בפרק י"ג,
משנים תוכנית,
משנים תוכנית,
מה השינוי התוכנית?
עכשיו,
אני רוצה להסביר למה משנים תוכנית,
עמי,
למה?
יש גבול כמה זמן אתה יכול להחזיק אנשים בצו שמונה.
הם בצו שמונה כבר שבע שנים.
בלי משפחה,
משפחות במלחמה,
מגויסים כולם,
מצב חירום,
אתה לא יכול להחזיק מדינה,
עם
במצב חירום שבע שנים, זה לא עובד.
אז זה, אוקיי, שלב א' נגמר.
שלב א' נגמר,
כבשנו מה שכבשנו, עכשיו בוא נעשה שלב אחר.
מהו השלב?
סוג של הפרטה, אם תרצו.
כלומר, כל שבט כרגע
יקבל את הגדרת הנחלה שלו,
תכף נראה שזה לא היה כזה פשוט, אבל כל שבט
יקבל את הגדרת הנחלה שלו,
והוא יקבל אחריות על הנחלה שלו זה
עכשיו עובר לרמה השבטית כלומר מי
ששואל את עצמו ואתם שואלים את עצמכם
איפה מתחיל ספר שופטים הפיצול השבטי
מתחיל בפרק י"ג בספר יהושע
בואו נקרא את הפסוקים ניזכר
ויהושע הזקן בא בימים ויאמר ה' אליו
אתה זקן בא בימים והארץ
נשארה הרבה מאוד לרשתה לא לכבוש אלא לרשת מדובר פה להתיישבות
זאת הארץ הנשארת יש כאן רשימה ארוכה דלגו עליה
אומר לו הקדוש ברוך הוא פסוק ו'
אנוכי אוריש אותם מפני בני ישראל לקפיליה לישראל בנחלה כאשר
ציוויתיך ואתה חלק את הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים וחצי שבט מנשה
עמו הראובני והגדי לקחו נחלתם מה שנתן להם משה בעבר הירדן
מזרחה כאשר נתן להם משה עבד ה'
וכאן עוברים לדבר על כל חלוקת
העבר הירדן המזרחי עד סוף פרק י"ד
תכף אני אדבר על הדבר הזה
רק רק לנסות להבין את השיטה מה עושים מחלקים את הארץ לנחלות
איך התבצעה החלוקה לנחלות?
מה היה האופן?
מה היה הביצוע?
או אלדד אמר את מילת הקסם גורלות.
אתה יכול בבקשה לפרט לי בבקשה איך זה בדיוק עבד?
תגיד, איך?
על מה זה באמת, גורלות?
איך זה עבד?
אני מזכיר שאנחנו בארץ ישראל, צריך לקחת אחריות!
זה לא הקדוש ברוך הוא עשה לנו את העבודה,
צריך לקחת אחריות!
מה זה גורלות?
אתה יודע,
יש כל מיני תפקידים בצבא שאתה הולך אליהם,
איזה תפקיד,
אתה חותם בהתחלה שאתה,
אם אתה נכנס לקורס,
אתה מתחייב ללכת איפה שישימו אותך.
נראה לי בחבלה זה ככה,
אתה עושה קורס חבלן משטרתי, אתה חותם בתחילת הקורס,
מתחייב ללכת איפה שנציב אותך,
אם נציב אותך בחבלה אילת,
תעבור לגור באילת,
זה גורל כזה, זה הכוונה?
לא.
תראו, דלגו רגע ברשותכם, תדלגו שנייה לפרק י"ח,
שם זה מתואר איך עשו את זה.
ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה,
וישכינו שם את אוהל מועד,
והארץ נכבשה לפניהם.
אנחנו נחזור אחרי זה לפסוקים האלה,
יש פה דברים שצריך גם כן להבין.
ויוותרו בבני ישראל,
אשר לא חלקו את נחלתם שבעה שבטים.
ויאמר יהושע אל בני ישראל,
עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ,
אשר נתן לכם ה' אלוהי אבותיכם.
הבו לכם שלושה אנשים לשבט,
ואשלחם,
ויקומו,
ויתהלכו בארץ,
ויכתבו אותה לפי נחלתם,
ויבואו אליי.
ויתחלקו אותה לשבעה
ואתם תכתבו את הארץ שבעה חלקים והבאתם אליי הנה ויריתי לכם גורל
גורל פה לפני אדוני אלוהינו כן ויקומו האנשים דילגתי פסוק
וילכו ויצב יהושע את ההולכים לכתוב את הארץ לאמור לכו והתהלכו בארץ
וכתבו אותה ושוב הוא אליי ופה אשליך לכם גורל לפני אדוני בשילה
ויכתבו אותה לערים ושבעה חלקים על
ספר ויבואו אל יהושע למחנה שילה וישליכם יהושע גורל בשילה
לפני אדוני ויחלק שם יהושע את הארץ לבני ישראל כמחלקותם
למה שבעה כי כבר ראובן וגד לקחו בעבר הירדן המזרחי יהודה ויוסף
כבר קיבלו את הנחלות שלהם והלווים לא ובהמשך נסביר למה שבעת
השבטים האלה היה צריך נמשיך נסביר את זה היום או בפעם הבאה
איך זה עבד רבותיי איך זה עבד
כן איך זה עבד מה יהושע אומר להם
יפה,
אז קודם כל יש פה הטלת אחריות,
לאיך תסתובבו בארץ,
תסמנו ביניכם,
תביאו לי שבעה חלקים,
שבעה חלקים לפי מה?
לפי גבולות טבעיים,
איך אתה מסמן נחלה,
אתה אומר הנה הנחלה זה,
תמיד מחפש גבולות טבעיים,
אגב אתם יודעים שגבולות הארץ האלה הן גבולות לא טבעיים,
מה הגבול הטבעי הצפוני של ארץ ישראל,
הטבעי הצפוני?
לא, הליטני.
הליטני, הליטני זה סוף הגליל העליון.
כמו שמובהק לך ההבדל בין הגליל התחתון לגליל העליון,
אתה רואה את זה בעיניים.
אתה רואה את ה...
נכון,
מצומת כדרים,
אתה רואה,
פששש,
את ההרים מתרוממים.
מתחיל הגליל העליון.
נכון?
ככה, הליטני הוא הגבול הטבעי.
ובאמת, מדינת ישראל הגיעה אליו במלחמת השחרור.
מה הגבול המזרחי הטבעי?
הירדן.
מה הגבול הדרומי הטבעי?
זה, כן, הדרומי הזה, אני שואל, הדרום הנגבי?
נחל הריש,
תמיד תחפש איזה נחל,
איזה תוואי ברור,
והגבול המערבי זה ים תיכון.
אנחנו היום בגבולות שהן השפעה של הסכמי סייקס פיקו האלה,
של כל מיני חיתוכים של האימפריות,
שלא כל כך הכירו את השטח.
אומר להם יהושע, תסתובבו,
תכירו את השטח,
הם גם הכירו את השטח,
אתה למד מהברכות של יעקב שהם ידעו,
דן גור אריה,
או משה,
יזנק מן הבשן,
זבולון לחוף ימים ישכון,
ייסחר חמור גרם,
רובץ בין המשפטיים,
מה זה רובץ בין המשפטיים?
העמק, זה עמק יזרעאל, נכון?
איך אומר השרטוט מלמטה ולרמה מעל?
בית האלפא עד נהלל.
בית האלפא זה הקצה המזרחי כאילו של עמק יזרעאל.
נהלל זה הקצה המערבי של עמק יזרעאל,
באמצע אפולה,
בירת העמק.
הוא הולך כזה ככה, נכון?
בין המשפטיים,
כי כשאתה מסתכל על עמק יזרעאל אתה
רואה שיש לו את גבעת המורה.
גבעת המורה,
הר תבור,
הגלבוע,
מקיפים אותו כמו משפטיים של סיר,
שיש לך כאילו כאלה,
זה,
אתה שם את הסיר על זה והוא רובץ בין המשפטיים,
זה פשוט תיאור טופוגרפי.
זבולון לחוף ימים ישכון, ועל הקישונים, נכון?
פשוט,
זה היה ברור שהם ידעו את הנחלות המיועדות להם,
הם הכירו את זה כבר,
אז עכשיו הם כבר...
תקשיב, רבי עזרא,
אתה נגעת כאן בנקודה סופר קריטית.
שאנחנו נתייחס אליה בהמשך,
אולי אפילו היום,
אני מקווה שנספיק להגיע לזה.
ביום שישי האחרון טיילתי עם הנערי הבר מצווה של הקהילה,
עשינו טיול סיום לתוכנית בר מצווה,
אז טיילנו בנחל דולב,
ככה,
סלול חמוד,
אחרי זה הלכנו למוזיאון של פורצי הדרך פה,
לירושלים, בשער הגיא, האתר הזה.
אז אמרתי איתם שם בנחל דולב בתצפית,
לפני המסלול,
אז פנינו לים המלח ואמרתי להם תגידו,
נחלה של איזה שבט נמצאת מעבר לים המלח?
צד השני.
מה התשובה?
ראובן.
אתה מסתכל על הארץ
שהם ירשו.
היא גדולה הרי,
היא גדולה פי כמה וכמה מהמקום,
מהארץ שלנו היום,
פה.
נכון?
זבולון הגיע עד צור.
עד צור.
עד צידון, עד צור.
יש בעצם שלושה מפרצים.
צור, צידון, חיפה.
זה כאילו שלושה מפרצים כאלו.
על המפה.
דק, נכון.
ממש כאילו...
ארץ רחבה מאוד,
במיוחד אם אתה לוקח את הירדן המזרחי.
כמה נכנסו לכאן?
כמה הם היו?
זרוק מספר.
רק מיליון.
בין שלושה לארבעה מיליון אם פירגנו.
כי עשינו, יש מפקד בשנה ה-40 בפרשת פנחס,
שם 600 אלף גברים פחות או יותר,
מעל גיל 20,
נשואים נגיד 600 אלף נשים,
כל אחד יש לו שישה ילדים לצורך העניין,
אז הגענו למיליון מאתיים בתי אב,
מיליון מאתיים אנשים,
600 אלף בתי אב ועוד שישה ילדים,
הגענו לארבעה מיליון איש.
זה הסיפור.
ארבעה מיליון איש על שטח עצום.
אין כאן בעיה של שטח בכלל.
אין פה שום בעיה של שטח.
יש פה בעיה מנטלית הפוכה, עזרא.
מה הבעיה המנטלית?
עד עכשיו איך הם היו רגילים להיות?
צפופים! י"ב מיל,
י"ב מיל! כשאתה אמרת בוא נלך בקר את סבתא משבט דן,
עד אליה חמור,
לא צריך חמור,
אלך ברגל,
ברבע שעה הגעת.
זה כל הסיפור.
קריית משה, זה המחנה בני ישראל.
י"ב מילה, י"ב מילה, נגמר הסיפור.
פתאום אתה מפזר אותם איזה פיזור עצום,
עצום,
עצום,
ארבעה מיליון על שטח כזה עצום.
גם היום אנחנו כאן,
ברוך השם,
שבעה מיליון יהודים ועוד...
שני מיליון אחרים וכולי וכולי ואתה נוסע אבל רוב המדינה
ריקה לא נעים להגיד אתה נוסע חוץ מגוש דן שכולם החליטו לגור
אחד על השני וגם בגוש דן יש
מלא שטחים אחרים רוב המדינה ריקה
הנגב רובו ריק יהודה ושומרון הרוב ריק ריק יש מלא מקום עוד
אז זה היה פיזור עצום הפחיד אותם לדעתי הפיזור
הזה ולכן הם לא רצו כל כך להתנחל אנחנו נדבר על זה
אז קודם כל אני חוזר חזרה לשיטה זו שיטה מאוד מעניינת יעני
הוא אומר להם קודם כל לכו, תקבעו נקודות.
עכשיו כל אחד,
כל נציג, הוא ידע.
אמרו לו, תשמע,
אנחנו, תנסה רגע לקבע.
אנשי יששכר אמרו לה,
תשמע,
אנחנו רוצים את עמק יזרעאל,
אז תדאג,
אה,
ככה,
תסדר שם,
תשים לב טוב ליחידה שם,
לנחלה שם.
כל אחד חזר עם נחלה.
לא כתוב עליה,
לא כתוב עליה שבט,
אבל כל שבט סימן את הנחלה שהוא רוצה.
או...
ואז מתארת הגמרא במסכת בבא בתר בפרק יש נוחלים.
איך היה נעשה הגורל?
אני משבט יששכר, אני רוצה לגור בעמק יזרעאל.
זו השאיפה שלי.
אני משבט זבולון,
אני כבר מגיל קטן מכין דוגיות ושם אותן במקלחת ומשיט אותן.
אני כל אחד עם הזה שלו, נכון?
אני מדן, אני רוצה לגור
בנחלת שבט דן או בנחלת זה, כן?
למה צריך גורלים?
חכה, חכה.
שנייה, אני באמצע הזה.
כל אחד הביא את החלק שהוא רוצה
ואז מתארת הגמרא את האופן הבא
היו שתי קלפיות
קלפי אחת שמו את החלקים
שבעה חלקים קלפי השנייה שמות של השבטים
עומד אלעזר הכהן עם מורים ותומים
ומכניס שתי ידיים לשתי הקלפיות ואומר ברוח הקודש
כעת יעלה עמק יזרעאל
ויעלה עמו שבט יששכר מוציא בום
גורל והשם יתברך
הגורל הזה מתאים בדיוק למה שביקשנו.
כלומר, וככה כל השבטים.
כלומר,
יש כאן חיבור מושלם בין המאמץ האנושי שאתה עושה מלמטה
לבין הברכה האלוקית.
או יותר נכון להגיד,
הברכה האלוקית חלה על המאמץ האנושי.
זה ארץ ישראל.
של מה הטקס המכובס כאילו שלנו?
לא מכובס, אל תגיד מכובס על הגורל, חזור בך.
אבל יש לזה המון המון משמעות.
למה?
כי על הבחירה האנושית תמיד מוטל ספק.
בחרתי.
אבל אולי, אולי טעיתי.
אולי איזה, איפה, אולי אין לי סכן.
עכשיו, יכול להיות שבמחרת הילדים יגידו,
למחרת, אה, זה, זה.
ברגע שעל הבחירה שלך גם מונח החותם של
השם יתברך,
אז אתה אומר,
אוקיי,
אז זו הנחלה שלי,
וזה פסוקים מפורשים בתהילין ט"ז.
מה אומר לנו דוד המלך
בתהילין ט"ז, זוכרים?
אומרים את זה כל מות השבת אחינו הספרדים.
זה נמצא מצד ימין למטה כתוב ככה מכתב
לדוד שומרי הנהל כי חסיתי בך וכולי
וכולי ואז הוא אומר ככה אדוני מנת
חלקי וכוסי אתה תומך גורלי אתה תומך
אותי בגורל מה המשמעות חבלים נפלו לי
בנעימים המילה חבלים היא מילה דו
משמעית היא גם חבלים חבלי ארץ וגם
ייסורים חבלי משיח אני מקבל את הייסורים
באהבה כי אני מבין שזה זה החלק שלי
אין לי אפשרות אחרת אף נחלת שפרה עליי
זה ממש פסוק שעוסק באירוע הזה של הטלת הגורל.
זה גם קצת מזכיר חתונה, נכון?
בחור בוחר להתחתן עם בחורה, זו בחירה.
מה אמרו לו בחתונה?
לא, לא בחרת.
זה גורל, זה 40 יום קודם.
אז מה?
זה גם וגם,
גם בחרת,
אבל תדע לך שבחרת במשהו שהוא שלך.
למה היא נפקא מינה?
מה הנפקא מינה?
לפעמים יש,
שמעתי שמועה כזאתי,
לחלק מהאנשים יש קשיים בחיי נישואין,
אתגרים,
יכול להיות דבר כזה.
יכול להיות דבר כזה.
אז לפעמים אתה,
אז במקום שתגיד,
וואי,
אולי טעיתי בבחירה,
אולי אני שגיתי,
עבדו עליי.
אז אתה אומר,
לא,
לא טעיתי,
הקשיים האלה הם תפורים בדיוק בשבילי,
כדי שאני אתפתח ויצמח ויגדל וכן על זה הדרך.
כן,
זה היה המנגנון,
שילוב מושלם בין עמל אנושי לקיחת אחריות מבצעית,
סייור בארץ,
היכרות,
היכרות הצרכים,
סימון הגבולות,
כאילו הם הצליחו בעצמם להגיע לאיזה משא ומתן,
להסכמה, על גבי הדבר הזה מגיעה מה?
מגיעה ההסכמה האלוקית,
ואז סבבה,
יפה מאוד,
אז זו הייתה החלוקה,
טוב.
מה?
אמרתי את זה,
אמרתי אלעזר,
אמר מהאורים והתומים,
הוא היה אומר,
הגמרא ב...
כן,
שאלה מה זה צובע, בסדר.
בואו נסגור רגע את הפינה של בני גד ובני ראובן,
אתם זוכרים?
העברנו את זה שיעור שלם,
אני רק אזכיר את זה,
כי אכלנו מצות וכל המוח עבר ריסטארט,
כל איפוס מנועים מחדש.
אנחנו אנשים חדשים.
האם...
אם הייתי מנחית פה אדם מהירח ואומר לו בוא תקרא את פרק
י"ג ותענה לי על תשובה פשוטה האם
משה רבנו מת או חי הוא
היה אומר משה רבנו חי
פרק י"ג
תקרא,
וייתן משה, כתוב
למעלה מעשר פעמים מופיע פה משה רבנו,
וייתן משה למטה בני ראובן ולמשפחותיו.
אחר כך כתוב,
וייתן משה למטה גד.
אחר כך, שוב פעם, וייתן משה לשל חצי שתיים נשה.
ואחר כך כתוב,
אלה אשר ניחל משה,
ולשבט לוי לא נתן משה.
ואלה אשר נחלו בני ישראל,
כאשר ציווה אדוני ביד משה, כי נתן משה.
פתאום משה קם לתחייה,
כאשר ציווה אדוני את משה,
כן עשו בני ישראל.
ממש משה, משה רבנו חי.
מה כן כן כן כאשר נתן ברור אנחנו
יודעים שהכל קרה אבל אתה קורא את הפרק
זה נראה כאילו חוזרים מה מה קורה
כאן רבותיי כאן בפרק הזה קורה אירוע
גדול מאוד והוכחנו את זה באותו טוב
ומופתים אני אחזור על ההוכחה הזאתי
על השאלה האם משה רבנו נקבר בארץ ישראל
או בחוץ לארץ התשובה היא לא ידוע
לא ידוע זה
זה מאוד מאוד תלוי מה יעשו ראובן וגד
אם ראובן וגד יעמדו בהתחייבות שלהם שהם יהיו חלוצים לפני
המחנה יתברר רטרואקטיבית כעבור שבע שנים שזה עכשיו שהנחלת
עבר הירדן המזרחי היא בעצם ארץ ישראל ואז משה רבנו קבור
ממש במרכז הארץ ואז יובן הפסוק כשמשה רבנו רוצה
להיכנס לארץ ישראל הקדוש ברוך הוא אומר לו לא נכון?
ואתחנן אל אדוני בעת תהיה אדוני אלה אם אתה אכיל אותה לערות
אבדך את גודלך ואת אדמה שמיאל בראנה ואראה את הארץ הטובה הזאת
אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון ויתאמר אדוני בלמנחם ולא
שמע לה ויאמר אדוני אליה לראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה
ומזרחה
מה יש לו להסתכל מזרחה הוא נמצא על הר נבו אז הוא
יכול להסתכל קדימה ימינה ושמאלה בסדר גמור אנחנו
מבינים זה ארץ ישראל אבל אחורה ודאי לא מה להסתכל
מה אתה מסתכל אחורה?
תשובה?
זה לא סוף פסוק.
במידה ובני גד ובני ראובן יעמדו בהתחייבות שלהם,
אז גם מאחוריך זה ארץ ישראל.
עבר הירדן המזרחי, ואתה תהיה קבור איפה?
במרכז הארץ.
ולכן הר העברים אליו עבר משה,
יכול להתפרש בשתי דרכים.
הר העברים שמעבר לו זו ארץ ישראל,
או הר העברים ששני עבריו זו ארץ ישראל.
ולכן משה רבנו כאשר הוא מברך את
בני גד ובני ראובן את שבט גד,
בזאת הברכה,
הוא בעצם,
זה מה שהוא מברך אותם.
הוא לגד אמר, ברוך
מרחיב גד.
כלומר,
אם תנחל בעבר הירדן המערבית,
תצטרך להתחלק עם עוד עשרה שבטים.
אם אתה הולך להתנחל בעבר הירדן המזרחית,
פאדה,
קח כמה שאתה רוצה,
אין לך מתחרים,
אין מגבלה.
אתה רוצה ארבעים דונם חקלאים?
בבקשה, בנגב מחכים לכם גם היום ארבעים דונם.
אתה רוצה ארבעים דונם לפתח תקווה?
תשכח מזה.
כן?
ברוך
כלאבי שכן,
וטרף זרוע אף קודקוד, הוא צריך להיות גיבור.
כלאבי שכן, אם הוא גר בספר, הוא צריך להיות גיבור.
וטרף זרוע אף קודקוד,
אם אתה גר במרכז,
בסדר,
יש לך משטרה.
אם אתה גר בספר,
מי?
אתה לא תדאג לעצמך,
לא ידאגו לך.
ואז מה כתוב?
וירא ראשית לו,
וירא ראשית לו, ראשי העם.
כי שם חלקת מחוקק ספון,
שם משה רבנו אומר אני קבור,
ואת ראשי עם
הוא מביא,
כלומר אתה יכול להיכנס לארץ ישראל,
אתה יכול להביא את ארץ ישראל אליו.
במעשים שלכם נגד בני ראובן,
אתם תביאו את ארץ ישראל למשה רבנו.
ואת ראשי עם,
אתם תכניסו את ראשי העם לארץ ישראל,
משה אהרון ומרים.
שהם קבורים בעבר הירדן המזרחי,
צדקת אדוני עשה ומשפטיו עם ישראל.
אין לך צדקה ודבר יותר צודק מהדבר הזה,
לגרום למשה להיכנס לארץ ישראל.
אז משה רבנו,
שבע שנים, אנחנו לא יודעים איפה הוא קבור,
עברו השבע שנים,
בני גד ובני ראובן עמדו בה,
עמדו בה או לא עמדו?
עמדו,
מקימים את משה רבנו לתחייה כביכול, ספרותית,
כאילו זה,
הוא מחלק להם את הנחלות,
והוא קבור בתוך הנחלות,
קבור בארץ ישראל.
במרכז הארץ ממש.
בסדר?
זה פרק י"ג.
פרק, הכל חזרות, אנחנו למדנו את הכל.
בפרק י"ד בפסוק ויש את הסיפור של חברון,
שכלב מבקש אותה.
מה פירוש הסיפור הזה?
גם פה אנחנו צריכים להבין,
בעצם מה הבקשה,
כאילו,
מה הבעיה?
למה כלב צריך לבקש את חברון מיהושע, מה?
חילקנו את הנחלות,
שבט יהודה קיבל נחלה,
טוב,
כאילו,
תיקח את זה,
מה הבעיה?
נכון?
ויקשו בני יהודה ליהושע מפסוק ו' בגלגל,
ויאמר אליו כלב בן יפונה הקנזי,
אתה ידעת את הדבר אשר דיבר אדוני אל משה איש
האלוהים על אודותיי ועל אודותיך בקדש ברנע,
וכולי וכולי.
ואני בן שמונים וחמש שנה
תנה לי את ההר הזה אשר דיבר אדוני
ביום ההוא כי אתה שמעת ביום ההוא כי
ענקים שם וערים גדולות ובצרות אולי יהיה אדוני איתי והורשתים כאשר דיבר אדוני
ויברכי יהושע וייתן את חברון לכלב בן יפונה לנחלה
אני חושב שהכוונה כאן היא שכלב מבקש מיהושע את חברון
בתור,
בתור כאילו מקום כללי,
שכלל ישראל נותנת את חברון לכלב.
הרי עברנו לתוכנית השבטים, נכון?
אז הוא יכול היה לסגור את זה בתוך השבט.
הוא אומר, לא, לא, לא.
זה אני לא רוצה
בתור חלוקה פנימית שבטית.
כי אז יכול להיות שבדור הבא, מה?
אני רוצה שאתה בתור המדינה כאילו תיתן לי את זה.
זה קצת...
קצת כמו ההבדל,
מי שמכיר נגיד את עיר דוד,
הייתם בעיר דוד,
טיילתם בעיר דוד יפה.
אז עיר דוד התחילה בתור עמותה עצמה,
עמותה פרטית אלעד אל עיר דוד,
עמותה קונה בתים וזה התחילו לחפור.
גייסו כספים וכל זה.
בסדר?
עמותה פרטית יש לה יכולות כאלה ואחרות.
יש לה מסוים,
דוד אלה בארי,
האיש והאגדה,
מה שנקרא,
הוא הצליח להפוך את עיר דוד לגן לאומי.
גן לאומי, עיר דוד, סמל של המדינה.
מה זה אומר?
זה אומר המון המון דברים.
קודם כל זה אומר,
מבחינת תקציבים,
אז אתה יכול להיכנס לתוך הסל תקציבים של המדינה.
דבר שני,
מבחינת מבקרים,
אם זה גן לאומי,
אז אפשר להביא פה את חיילי צה"ל,
קציני צה"ל.
השלכות רשמיות,
אם זה עמותה פרטית,
רגע,
למה הם כן ואני לא,
מה מתחיל כל הבלאגן?
זה אירוע אחר,
כשהמדינה לוקחת אחריות על איזה מקום ומגדירה אותו בתור גן לאומי,
זה עכשיו,
יש פה קריטריונים אחרים,
יש פה תקציבים אחרים וכן על זה הדרך,
נכון?
לפעמים זה טוב, לפעמים זה גרוע.
לדוגמה, עין הנציב,
אללה ירחמו.
היו היה פעם מעיין יפה שקראו לו עין הנציב,
באה המדינה, הפכה את זה לכמה בריכות שכשוך נחמדות,
בהצלחה לילדים, מה שנקרא.
שמרה על הגובה של המים.
במעיין עצמו?
לא יודע, לא הייתי.
אבל יש שם גם בריכות שכשוך.
כן, ואיך זה שווה?
אה?
הוא היה, הוא מכיר את הפרצות מהגדר.
זה בסדר?
זה...
אבל איפה העץ שהיה?
העץ כבר הורידו אותו הפושטקים מחסלים.
מה?
כי הוא קרס.
קרס, כן, קרס כי עשו לו...
כי הרסו אותו, לא קרס לבד.
היית ביום הזה שהוא קרס?
ואתה עשית את זה?
תתוודה.
תתוודה, תתוודה.
טוב.
זה השטח, המקפיצה היא, שנראתה אחרת מכפות רגליים.
אה, שזה, זה, נציג, כן.
טוב, אז זה ברור, הסוגיה?
יפה
אז עכשיו בני גד ובני ראובן עמדו בהתחייבות אז הם אה סליחה
אנחנו מדברים על חברון וזה בעצם מה
שכלב ויהושוע נותן לו את זה
לקלף יפה עוד דבר עוד דבר שמסתתר כאן בפרקים האלו תראו זה
פרקים כאילו כאלה כמו טכניים יש כאן המון המון מיקומים וכל זה
עוד דבר שמסתתר כאן בפרקים האלו
זה
זה לא קורה עכשיו זה יקרה בספר שמואל אבל
זה מתואר כאן,
ואני רק אומר,
זה פשוט מתאר לנו את השליטה שלהם המוחלטת בטופוגרפיה,
הם הכירו את הארץ ישר והפוך.
הם ידעו,
הם ידעו, אנחנו היום, האינטליגנציה שנקראת ניווט,
והתמצאות במרחב,
אפשר לזרוק אותה,
לזדקות עליה,
היום בגלל הווייז,
אנשים לא יודעים ימינה ומשמאלה,
מאיפה הם,
מי הם,
הוא בטלפון,
ואז זה,
מייקר שיגמר הבטריה,
הוא לא יודע איפה הוא נמצא,
אם הוא ב...
קצת אוריינטציות מרחב, לקחת מפה, להסתכל, איזה...
אין בפרוט.
מה?
היום אין בפרוט.
אין בפרוט, נכון, זה הבעיה.
קח מפות.
התוואים משתנים, פוקווי, שארטווי, שלום...
בסדר, משתנים, אני לא רואה את זה.
לדעת להגיע.
להתמצא על חוש.
כשהבן שלי קיבל רישיון,
בשנה הראשונה, היינו וביקרנו בחספין את הבת,
אז במוצאי השבת הוא אמר,
אבא, אני רוצה לנהוג חזרה הביתה.
אמרתי לו בטח, תן לי להשגיח בה.
יושב לידך, אולי צריך מלווה, נראה לי כבר.
טוב,
יושב כזה מתארגן וזה,
מסדר את הטלפון,
מכוון את הוויז,
קחתי לו את הטלפון וכיביתי לו את הוויז.
הוא אומר לי, מה אתה עושה?
אמרתי לו, אין וויז.
אמרתי לו, אין וויז.
סתכלתי לו,
אל תדאג,
אני פה,
אם נגיע לסוריה אני אגיד לך.
והגיע.
הוא אומר לי, מעכשיו אני יודע איך מגיעים.
זה כאילו, זהו.
פעם אחת הוא ככה התלבט, וזהו, מסתדר.
יכול להיות שהוא הייתה דקולה יותר קצרה.
אבל הוא הגיע,
ידע להביט,
לשים את עצמו איפה הוא נמצא,
מחלף,
להגיע.
פעם אחת אתה עושה את זה, אתה...
יש כאלה שנסעו מאה פעם ולא יודעים איך להגיע,
כי הם...
הם הכירו את הארץ.
טוב, למה אני אומר לכם את הדבר הזה?
בגלל שכתוב ככה.
פה ברצף הפרקים האלה בפרק ט"ו ובפרק איזה
פרק זה היה ובפרק י"ח מתוארים הגבולות
של שבט יהודה ושבט בנימין מתואר הגבול הצפוני של יהודה
שהוא בעצם הגבול הדרומי של בנימין זה
אותו גבול אז התיאור אמור להיות זה
התיאור אמור להיות זה
כשדוד ברח לשמואל
הם ניסו דוד בורח לשמואל כאשר שאול רוצה להרוג אותו אז דוד
במקום להאשים את שאול נכון כששאול רוצה להרוג אותו
רוצה להרוג אותו כשהוא מיכל מבריחה אותו
אז דוד במקום להאשים את שאול
הוא אומר אם שאול רוצה להרוג אותי
זה אומר שלא מספיק עסקתי בסוגיית החיבור.
משהו כאן לא מסתדר.
ואז הוא בורח לשמואל,
והם עוסקים ביחד,
בנווה רמה,
הם עוסקים ביחד בסוגיה המרתקת,
היסודית,
המעניינת,
איפה זה המקום אשר יבחר השם?
התורה אומרת שיהיה מקום כזה,
כי היא לא אומרת איפה הוא.
איפה המקום הזה?
יודעים שהוא צריך להיות איפשהו באזור יהודה ובנימין.
כי אצל בנימין כתוב,
ידיד השם ובין כתפיו שכן, נכון?
ואצל יהודה כתוב,
גור אריה,
יהודה,
מטרף בני עלית,
ויהודה אתה יודוך אחיך.
אז זה אמור להיות איפשהו שם,
אבל איפה הוא לא כתוב?
זה צריך להיות מקום מדויק.
אז הם מתחילים לעיין.
והם בודקים.
אז תראו מה כתוב אצל בנימין לדוגמה.
אתם איתי, כן?
אתם מכירים את המפה, נכון?
כתוב ככה,
אני מתחיל איתכן,
הגבול בבנימין מתואר ממערב למזרח.
זה בפרק י"ח, פסוק י"א.
והיה על גורל מטה בני בנימין למשפחותם,
ויצא אליהם גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף.
והיה להם הגבול לפעט צפונה מן הירדן,
עלה הגבול על כתף יריחו מצפון,
ועלה בהר ימה ותוצאותיו במדבר הביתה.
וזה פחות מעניין אותנו.
אני מדלג.
ופעט נגבה,
זה מה שמעניין אותנו,
הגבול הדרומי זה פסוק.
יט.
מקצה קריית יערים.
כן,
נגיד טלסטון קצת,
יצא הגבול ימה,
הולכים איזה קצת לכיוון מערב,
ויצא אל מעיין מי נפתוח,
נגיד שזה אליפטה של ימינו,
וירד הגבול אל קצה ההר אשר על פני גיא בן הינום,
אשר בעמק רפאים צפונה,
כלומר יש כאן איזו ירידה מסוימת,
שאתה מגיע איתה עד לקצה שנגיד נמצא מרכז מורשת מנחם בגין היום,
נכון?
וירד גיא הינום אל כתף היבוסי נגבה,
הוא יורד אל גיא בן הינום,
כתף היבוסי נגבה,
זה ממש הר ציון,
השיפויים הדרומיים,
וירד עין רוגל,
אזור עין אבשלום,
ותאר מצפון,
עשה איזה עיכוב קטן,
מצפון עלה,
עלה ב...
איך קוראים לך לזה?
הגיחון?
זה הגיחון.
קדרון,
קדרון סליחה,
ותאר מצפון ויצא עין שמש,
עין שמש זה הנקודה הראשונה שאתה רואה ממנה את
הזריחה מעל הר הצופים לכן זה נקרא עין שמש,
ויצא אל גלילות אשר נוכח מעלה אדומים וירד אבן בוען בן ראובן,
משם הוא מגיע עד לנקודה הצפונית של ים המלח,
זה הגבול הדרומי של בני בנימין,
מעולה,
אותו גבול אמור להיות מתואר
אצל יהודה
בצפוני.
בואו נלך ליהודה.
אתה היית ילדת, נכון?
אתה נווט חוד.
פרק ט"ו.
ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחותם אל
גבול אדום מדבר צין נגבה מקצה תימן.
ויהי להם גבול נגב מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה.
ויצא אל מנגב למעלה...
זה הגבול הדרומי, זה פחות מעניין אותנו.
אנחנו רוצים את הגבול הצפוני, נכון?
אההה אהה אהה
הוא גבול לפאת צפונה, פסוק ה',
מלשון הים מקצה הירדן, כלומר,
מהקצה של ים המלח המתחבר לירדן, קסר אליהוד,
ועלה הגבול בית חוגלה,
ועבר מצפון לבית הערבה,
ועלה הגבול אבן בואן בן ראובן.
מתאים, נכון?
אחד לאחד.
שם ירדנו, פה אנחנו עולים.
כי הגבול אצל יהודה מתואר,
אצל בנימין זה ממערב למזרח,
פה זה מזרח למערב.
ראו, שביליסט,
אתה בעניינים, נכון?
ועלה הגבול דבירה מעמק עכור,
אשר מנגב לנחל,
ועבר הגבול אל מי עין שמש,
והיו תוצאותיו עין רוגל.
הוא עלה לעין שמש,
דברים גובה,
נגיד בית החושן,
יורד לעין רוגל,
ואז כתוב,
גיא בן ינום אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים,
גיא בן ינום ימה,
עמק רפאים צפונה.
מה?
איך?
מה?
מה?
יש כאן מילה לא נכונה.
ועלה הגבול גיא בן ינום.
הוא לא עולה, הוא יורד.
אתה צריך לרדת לגיא בן ינום.
אתה נמצא,
היית במי שמש,
אתה תגיע לרוגל,
אתה עכשיו יורד.
מה זה ועלה, ועלה?
ואז יש כאן עוד שנייה,
ואז יש כאן עוד מילה שלא מופיעה אצל בנימין,
מראש ההר אל מעין מי נפתוח ויצא לרעי אפרון.
אומר דוד ושמואל, פה נמצא האירוע.
כתוב כאן ועלה ועלה ועלה, וקמת, ועלית.
היה צריך להיות כתוב ירד וכתוב ועלה.
זה לא מסתבר עם המפה.
אתה היית אמור לרדת עכשיו, לא לעלות.
מי אין רוגל?
אין רוגל, הוא טיפה גבוה.
כן?
מי אין רוגל?
אתה יורד לכדרון,
גיא בן ינום,
משם אתה עולה
למרכז מנחם בגין.
במקום שיהיה כתוב ירד, כתוב ועלה.
או, פה נכנס, ואז גם כתוב טהר.
טהר זה אומר שהוא רגע,
עמל בן אומר שטהר זה עושה איזה מין היקף.
אז הם מחפשים את ההיקף הזה,
ואז הם מגיעים לנום צדיק שנקרא הר הבית.
הר המוריה.
הר המוריה.
הם עולים לשם,
כן,
עושים את ההר,
עולים,
אומרים,
אוקיי,
זה אומר שבמקום לרדת לגבי,
אני אמור לעלות לאיזשהו מקום.
הם עולים,
מגיעים,
רואים נקודה שהיא מצד אחד גבוהה,
מצד שני היא לא הכי גבוהה,
מקיפים אותה,
אומרים,
זה פה.
בסוף הם עושים עוד איזה חשבון,
הם יורדים קצת באלכסון,
מגיעים לעין איתם,
תסתכלו,
זה גמרא בחולין.
מה?
כן, זה הכוונה, כן.
אז גם נקודת המקדש מתגלה פה בפסוקים הללו.
לעיל ראינו
גם את הנקודה הזאתי.
ועכשיו,
רק נלמד את ה...
בסדר, יש כאן את כל ה...
טוב,
אולי נגיד על זה משהו אחד ונמשיך פה בפעם הבאה.
תראו, יש כאן מלא מלא נ"צ.
עשרות של נ"צ.
כשאתה קורא את הפסוקים האלה,
אתה מקבל את הרושם המוצדק,
כן?
שהם הכירו את הארץ.
הם לא הגיעו למקום חדש.
יש באמריקה,
ביבשת,
יש שם איזה עיר כזה שנקרא,
או ארץ,
מדינה כזאת שנקראת ניו פאונלנד.
גילינו ארץ חדשה.
סקרנו את זה, לא היינו כאן אף פעם.
הרבה ניו, ניו ג'רזי, ניו יורק, נכון?
ניו סאוט, הכל ניו, הכל חדש.
חדש! זה לא ניו!
הם הכירו,
אתה רואה,
אתה קורא את הפסוקים,
מי שכאן כתב את זה,
הכיר את הכל.
הכתוב,
אני רוצה לשלול רחיק עדותו
אם אתה לא יודע,
אז אתה אומר,
הגעתי,
בכללי,
היה,
לאן,
כלום,
סתם ציון אחרי סתם ציון
מקום אחרי מקום.
זה מאוד מאוד בולט שהם הכירו את הארץ.
לא ברור איך,
גם נראה אם הכירו או שעבר במסורת
או שהשבטים לימדו את הילדים שלהם,
הכירו,
הם ידעו,
נכון,
לפעמים רואים ברש"י על התורה שרש"י מסתבך עם המפה של הארץ,
אתה, מה?
הרמב"ן לפעמים מעיר לו וזה, כן, ולכן, כן, כאילו,
אתה רואה שלא כך הכירו את המפה,
לא ידעו איפה זה,
גם המפות שלהם היו,
המזרח היה למעלה ולא הצפון.
הסתמכו,
אתה רואה שכאן הכירו,
זה ריאלי לגמרי,
הכירו,
ולכן יש כאן עשרות עשרות נקודות עמקים שעד היום,
כן,
עמק מכמטה שנמצא באזור להר ברכה לכיוון שכם,
אין פעילות,
הכל נקודה אחרי נקודה,
אתה מקבל את התחושה הנכונה שחזרנו הביתה.
לא הגענו לאיזה ארץ שהיא לא שלנו,
אלא אנחנו מגיעים לארץ שאנחנו מכירים אותה היטב.
יש פה עוד שתי פרשיות מאוד מעניינות.
בסוף פרק י"ז, בני יוסף,
ותחילת פרק י"ח,
הדבר הזה בזה הארץ נכבשה,
אבל לא ירשו אותה,
ועל זה כבר נדבר בעזרת השם בפעם הבאה.
