בפעם הקודמת דיברנו על ערי המקלט אם אתם
זוכרים סיימנו את חטיבת הפרקים עד כאן
דיברנו על רבנות הקהילה הראשונה בעם ישראל
על המבנה של 48 ערי הלוויים
פלוס ערי הכהונה טיפה השתעשענו עם המספרים ראינו
שאם אתה לוקח שבט של 22 אתה יכול לחשב את הממוצע
שבט של עשרים ושתיים אלף איש ומחלק אותם לארבעים ושמונה,
מספרים קטנים מאוד.
ואז בעצם הבנו שיש כאן תוכנית, אני עושה חזרה, כן?
יש כאן תוכנית מדהימה של רבנות קהילתית רלוונטית,
שאין אדם מישראל שאין לו איזה רב שהוא קשור אליו,
דיברנו על זה גם לאור המפה הדרמטית,
שהעם שהיה רגיל להיות כולם אחד עם השני צפופים
אתה קם כל בוקר,
מסתכל,
רואה את עמוד השכינה,
רואה את משה רבנו,
רואה את הלוויים,
הכל אצלך,
הכל זמין.
פתאום,
ארבעה מיליון איש מתפרסים על פני שטח עצום,
עצום,
עצום,
יותר גדול ממדינת ישראל של היום,
עצום.
בצפון זה בצור,
בדרום זה מגיע עד ואדי אל אריש
במזרח זה,
נדבר על עבר הירדן המזרחי,
שטחים עצומים,
בסך הכל ארבעה מיליון איש,
הפירוד כאן הוא
גדול מאוד.
זה מזכיר לי כשאנחנו גרנו בנצרים,
אז נצרים היה יישוב יחסית קטן.
וגם המציאות הביטחונית יצרה איזה מין לכידות וצפיפות.
ואז אחרי הגירוש היה עוד יותר,
עברנו למגורים הזמניים במושב יבול, אז היה ממש,
היה מסודר כזה בצורה של שלשות.
שלוש קרוואנים,
יצרו כזה חצר משותפת בין שלושתם.
זה היה עוד יותר ביחדות, קרובה.
ואז צריך לבוא ליישוב קבע,
כל אחד קיבל דונם שמונה מאות ביישוב קבע.
פתאום כל אחד, כל בית במרחק, אז
זה מאוד הבהיל את ה...
מה,
כל אחד יהיה,
אתה רוצה לבקש חלב מהשכן,
צריך לתפוס טרמפים.
אז תכננו את היישוב בצורה כזאת,
שלא יודע אם היום הם...
בכל פנים התכנון הוא שעשו מגרשים צרים וארוכים.
אז יש לך,
במקום שיהיה מגרש יותר כזה מרובע,
ואז אתה יכול לבנות את הבית במרכז,
מגרשים צרים וארוכים, אז הבתים הם קרובים זה לזה.
הרחוב הוא בית, בית, בית, בית, אפילו קצת צפוף.
כל האורך הוא מאחורה,
כדי שיהיה תחושת קרבה ושכנות.
אז הכל נובע מהדבר הזה,
עכשיו כל אחד יהיה פה,
איך נהיה יישוב,
איך יהיה ביחד,
איך תהיה שכנות,
איך יהיה...
כן גם ככה זה לעבור למקום שהוא היה
יותר גדול אז זה בעצם מה שקורה
כאן הרעיון איך התורה מתמודדת עם המרחקים הללו זה ליד כל קיבוץ
של תושבים
לשים בו עיר עוד פעם זה לא
עיר אתה שומע עיר אתה חושב
זה כמה אמרנו תחלקו 22 אלף ב48
ב50 נגיד אז אתה מקבל מה?
מקבל 400 נכון?
ארבע מאות,
משהו כזה,
ארבע מאות לווים בכל,
יש גם,
עוד צריך להוסיף לזה גם הרי מקלט,
אז ארבע מאות לווים,
ואז אולי אפילו פחות,
ארבע מאות לווים,
מה זה ארבע מאות לווים?
ארבע מאות לווים זה שלושה בניינים אצלנו בדרגנים,
זה תוך שנייה אתה גומר,
זה זה.
אבל הלווים הללו,
הם,
חשבו שכל לווי, נגיד הוא אחראי על עשרים משפחות.
הוא הרב, הוא הרב של עשרים משפחות.
אז ארבע מאות כפול עשרים זה כבר שמונת אלפים משפחות.
זה כבר אירוע,
אתה כבר יכול לזה,
מה הלוי הזה עושה?
ה-20 משפחות,
הוא מגיע,
הוא בודק אותם,
הוא קודם כל צריך לבדוק את הטהרות שלהם.
הוא מקבל מהם תרומות ומעשרות, זו הפרנסה שלו.
והוא בודק להם את הטהרות, הוא בודק להם את ה...
אם יש איזה מישהו מצורע,
איזה מישהו יש לו איזה נגע.
הוא בוחן את הילדים,
מה הם למדו,
הוא מספר להם,
למד איזה...
אם יש עניינים של נידה,
הוא עושה שלום בית בין איש לאישה.
הוא גם מספר להם,
תקשיבו,
אני עכשיו זה,
שבוע הבא אני לא אהיה,
כי אני לא
חוזר בית המקדש,
מפר להם מה היה,
הכהן הגדול דרש,
חידש דבר כזה וכזה,
סנהדרין הוציאו עכשיו איזה פסק חדש,
מעדכן אותם.
ככה יש פיזור.
פיזור, פיזור.
הם לא גרים אחד עם השני הלוויים בעיירות אחד על השני וזה,
אלא מפזרים,
מפזרים.
גם היום צריך לעשות את הדבר הזה.
לפזר, לפזר.
שאנשים,
לא יהיה מקום אחד,
יש בו אין סוף שיעורים בשבועות,
ואתה נוסע עשר דקות,
אתה נוסע לכיוון מערב,
אין כלום.
איזה מין חוסר איזון כזה הרמוני בין המקומות שיש פיצוץ
של שיעורים אתה לא יודע מה לבחור ובמקומות שאין כלום
בסדר אז המטרה היא לפזר שיהיה חלוקה
צודקת של הנטל ואז בעצם זה
הרעיון עם ישראל יש לו איזה נטוורקינג כזאתי של לוויים שקשורים
בקשרים אחד עם השני והולכים ובאים וחוזרים וככה היהודי החקלאי הפשוט
שהוא צמוד לאדמתו והוא עולה לרגל הוא עולה לרגל בדרך כלל בפסח
בדרך כלל עלו לרגל בפסח, שאז חובה לעלות לרגל.
חלק יכלו לעלות לרגל גם בתשרי,
ליום הכינוס,
בסוכות,
זה פרט לכמה פעמים עשו את זה,
אבל...
אבל פעם בשנה עלו לרגל,
שאר כל השנה,
קיבלו,
זה לא מספיק,
שאר כל השנה,
קיבלו את הידיעות וכולי מהלווים.
זה הרעיון המבצעי של ערי הלווים,
של ערי המקלט,
של כל האירוע הזה,
בסדר?
זה חידוש, נכון?
רבותיי, אני מאמין בזה בכל ליבי, באמת.
אני עוד זוכר את זה כשהייתי ילד קטן,
והיינו גרים ביחד,
לא היו גרים כמו היום,
דתיים לבד,
חילונים לבד.
היינו גרים ביחד,
בבניין הכל היה,
אז אני זוכר,
וגם אצל אשתי,
אז חמי, זכר לברכה,
הוא היה,
הם היו דתיים יחידים בבניין,
אז כל הילדים של הבר מצווה של הבניין,
הם הלכו אליו,
הוא לקראת הבר מצווה,
והוא לקח אותם לזה,
וסוכה,
הוא הכין סוכה,
וכל הילדים של הבניין היו באים לאכול.
היה איזה מין...
נוצרה איזה מין התמיינות,
אני כרגע לא אומר טוב,
לא טוב,
זו המציאות,
שדתיים גרים פה, חילונים גרים שם וכל זה.
אם היינו זוכים שלכל איזה,
באיזה כל בניין,
כל גוש בניינים,
הייתה משפחה אחת
שהייתה לוקחת אחריות על העניין,
והעשייה הייתה עסוקה,
זה קורה בחלק מהמקומות בתל אביב עושים את זה,
הרב ערן יונגר עובד ככה ועוד,
משפחת סעד עוד עובדים בכיוון הזה,
תל אביב, אבל צריך הרבה יותר.
שאז יש כתובת,
אתה לא צריך ללכת לאיזה מקום רחוק,
השכן שלך הוא הכתובת שלך,
אתה באוריינטציה כזאת,
כזאת,
ואז זה המשימה.
זה המשימה.
נכון?
התורה נקראת,
אחד הכינויים הראשונים של התורה זה מורשה.
תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב.
והמילה מורשה יש לה שני פירושים.
פירוש אחד, אל תקרא מורשה אלא מאורסה,
שהתורה היא כמו,
אנחנו כמו מאורסים לתורה,
מתגעגעים,
שזה חשק כזה.
ופירוש שני זה ירושה.
אל תקרא מורשה אלא ירושה.
ירושה.
ירושה של מי?
של מי התורה ירושה?
מה?
כל עם ישראל.
אבל ההוא לא לומד, אני כן לומד.
זה כמו ארבעה אחים שנפטרו ההורים,
ואחד האחים הוא עורך דין.
אז הוא מבין בירושות.
אז הוא בא, בסדר, אז הוא אומר, לא, הכל שלי.
מה הכל שלך?
אתה מבין בזה, בסדר, אבל זה בשביל שתחלק לכולם.
אז מי שזכה ללמוד תורה, למה החזקנו?
זה בשבילנו.
הירושה זה של כולם, אסור לך להשאיר את זה אצלנו.
כל אחד צריך לדאוג להיות מלמד גם.
ללמד, מה אתה יכול ללמד?
כל אחד יכול ללמד משהו.
ללמד, אתה יודע, א', תלמד א'.
זה, זה, תורה של כולם, לא צריך הרבה.
מספיק לשים את המקורות לפני האנשים,
האותיות כבר עושות את העבודה.
אותיות הקודש.
לומדים פרשת שבוע,
לומדים פרקי אבות,
לומדים רמב״ם הלכות תשובה,
לומדים רמב״ם הלכות דעות,
לומדים...
חבורה קטנה במסכת בבא מציע.
וקצת זה, כולם זרומים עם זה, מה?
זה,
למה לא לתת את השפע הזה,
מגיע לכולם,
זה לא רק שלנו,
זה של כל עם ישראל,
אנחנו,
במקרה פה,
אנחנו שליחים,
כדי להעביר את זה הלאה כמה שיותר.
בעזרת השם,
כי נזכה להיות כאלה.
אז זה חזרה על מה שדיברנו מקודם.
גם פרק כ"ט ראינו, אני חושב.
כן, אה, לא, רגע, לאן הגענו?
מה מה?
ראינו את הסיפור עם המזבח?
ראינו או לא?
לא ראינו,
לא ראינו,
לא ראינו,
חד משמעית לא ראינו.
אנחנו בפרק כ"ב רבותיי.
טוב.
אז בואו נראה מה קורה כאן.
טוב.
פרק כ"ב.
בתחילת הפרק,
יהושע קורא לראובני ולגדי,
אומר להם, אתם עמדתם בכל התנאים שהתנו אתכם,
זה תנאי בני גד ובני ראובן, עשיתם מה שצריך,
הייתם,
נלחמתם שבע שנים,
רשאים,
נחזור חזרה לארציכם.
והוא מזהיר אותם,
רק שמרו מאוד לעשות את מצוות התורה,
אשר צוה אתכם משה עבד אדוני,
לאהבה את אדוני אלוהיכם,
וללכת בכל דרכיו, לשמור מצוותיו ולדבקה בו,
ובכל נפשכם.
ויברכם אותם, וישלחם, וילכו אל האוהליהם.
יפה.
יש פה גם מחצית המנשה, ואז
בואו נתחיל לקרוא מפסוק ט'.
וישבו וילכו בני ראובן ובני גד וחצי
שבט המנשה מעת בני ישראל משילה אשר
בארץ כנען ללכת אל ארץ הגלעד אל ארץ
אחוזתם אשר נוחלו שמה על פי אדוני
ביד משה ויבוא אל גלילות הירדן אשר
בארץ כנען ויבנו בני ראובן ובני גד
וחצי שבט המנשה שם מזבח על הירדן מזבח גדול למראה
וישמעו בני ישראל לאמור הנה בנו בני ראובן ובני גד וחצי
אל מול ארץ כנען אל גלילות הירדן אל
עבר בני ישראל וישמעו בני ישראל ויקהלו כל עדת בני ישראל
שלה לעלות עליהם לצבא רבותיי מדובר כאן בדרמה לא פחות מזה
מתי בדיוק זה קרה
האם זה קרה עוד בחיי יהושע,
או אחרי מותו?
משמע שזה קרה אחרי מותו של יהושע,
כי הוא לא נמצא כאן,
אבל בסדר עולם רבא מופיע שזה קרה בחיי יהושע.
למה יהושע לא נמצא כאן?
או בגלל שהוא
זקן, בא בימים כבר,
זקן ובא בימים,
או בגלל שזה עניין כאילו דתי,
אז שולחים את פנחס.
על כל פנים,
לא הרבה זמן אחרי הכניסה לארץ ישראל,
אנחנו עומדים על סיפה של מלחמת אחים.
מלחמת אחים,
רבי יצחק,
אין דבר יותר גרוע מהדבר הזה.
ולמה?
כי הם בונים מזבח.
את מי שולחים?
את פנחס.
עכשיו, פנחס נראה קצת אירוע...
אנחנו מכירים את דפוסי הפעולה של פנחס.
הוא...
הנה,
תראו, לא ברור אם זה תיקון או שמראש,
גם אז פנחס היה כך.
וישלחו בני ישראל אל בני ראובן ובני גד,
ואל חצי שבט המנשה,
אל ארץ הגלעד,
את פנחס,
בן אלעזר הכהן.
ועשרה נשיאים עמו, נשיא אחד, נשיא אחד.
לבית אב לכל מטות ישראל ואיש ראש
בית אבותם המה לאלפי ישראל ויבואו
אל בני ראובן ואל בני גד ואל חצי
שבט מנשה אל ארץ הגלעד וידברו איתם
לאמר כל עדת יהוה מה המעל הזה
אשר מעלתם באלוהי ישראל לשוב
היום מאחרי יהוה בבנותכם לכם מזבח למרודכם היום ביהוה המעט לנו את
עוון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד
היום הזה ויהיה נגף בעדת יהוה ואתם
תשובו היום מאחרי יהוה והיה אם אתם מורדים
היום ביהוה ומחר אל כל עדת
ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם.
עברו לכם אל ארץ אחוזת יהוה אשר שכן שם משכן יהוה
והאחזי בתוכנו וביהוה אל תמרודו ואותנו אל תמריאו
בבנותיכם לכם מזבח מבלעדי מזבח יהוה אלוהינו.
הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת
ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גווע בעוונו.
עד כאן כתב האישום.
בסדר?
בואו נבין רגע את התשובה של בני
ישראל ואז נחזור חזרה לכתב האישום.
מה הם עונים להם?
מה החודים שמונים להם?
מה התשובה?
מה זה?
תגידו, מה התשובה?
לא, מה אתם מדברים?
לא התכוונו לבנות מזבח להקריב,
התכוונו לבנות אנדרטה כזאתי,
נכון?
זה הכוונה.
זה מזבח לא להקרבה, זה מזבח לאנדרטה.
כל תקין.
אל אלוהים אדוני,
אל אלוהים הוא אדוני,
הוא יודע,
וישראל הוא ידע,
אם במרד ואם במעל,
באדוני על תושענו היום הזה,
לבנת לנו מזבח לשוב אחרי אדוני,
ואם לעלות עליו עולה ומנחה,
אם לעשות עליו זבחי שלמים, לאדוני הוא יבקש.
אם לא מדאגה מדבר,
עשינו את זאת לאמור,
מחר יראו ביניכם לבנינו לאמור,
מה לחבל אדוני אלוהי ישראל,
וגבור נתן לאדוני בינינו וביניכם,
בין ערב וביניו ונגד את הירדן,
אין לכם חלק,
באדוני,
והשביתו ביניכם את בנינו,
ונאמר נעשה נא לנו לבנות את המזבח לא לעולה ולא לזבח
כי עד בינינו וביניכם ובין דורותינו אחרינו לעבוד את עבודת ה' לפניו
בעולותינו ובזבחינו ובשלמנו ולא יאמרו ביניכם אחר לבנינו אין לכם חלק בה'
ונאמר,
והיה כי יאמרו אלינו ואל דורותינו מחר,
ואמרנו,
ראו את תבנית מזבח אדוני אשר עשו אבותינו,
לא לעולה ולא לזבח,
כי עד בינינו וביניכם,
חלילה לנו ממעל אדוני,
ולשובה מאחר אדוני,
ולא מזבח לעולה,
ולא מזבח לעולה.
יפה,
כולם שומעים,
ברוך השם,
איזה יופי,
היום אנחנו יודעים שבתוכנו,
והצלתם,
והכל טוב,
וחזרו,
וכולם מרוצים.
נכון?
יפה.
אתם יודעים אבל ש...
כאילו בעצם, היה פה מדובר באי הבנה בעצם, נכון?
אי הבנה.
זה היה הסיפור.
לא הבינו.
אם היו מבינים מראש, הכל היה נחסך.
אבל היה כאן אי הבנה.
אבל לאי הבנה, יש לה עוד כמה תפקידים.
מה?
כשנוצרת אי הבנה,
אוקיי,
אם הכל היה בסדר,
אז לא הייתה...
אבל כשנוצרת אי הבנה, אתה בעצם יכול לבדוק
מה שאני חושב עליך.
אוקיי?
נגיד קבעת עם מישהו פגישה והוא איחר.
הוא איחר.
עכשיו,
בסוף התברר שזה בכלל אי הבנה,
ואתם קבעתם לא בארבע אלא בחמש.
הוא קרא לי שבוע שעבר,
הגעתי לאיזה מקום להעביר שיעור,
אני מגיע בתשע,
אני רואה...
אני עוד באמצע שיעור אחר.
זה ערב שבועות ואני לא ידעתי את זה, אז אני ככה...
אז אני מסתכל,
אני רואה שזה טעות שלי,
וקבעו אותי בתשע וחצי ולא בתשע.
אי הבנה.
בסדר?
יכול לקרות דבר כזה?
אז אתה עכשיו מגיע,
בינתיים אתה מחכה שעה,
מ-4 עד
5. אז...
הבן אדם הזה,
אי אפשר לסמוך עליו, רמאי, שקרן.
ידעתי את זה מראש, הוא שקרן.
הוא אומר, אתה שומע?
באתי ב-4, אתה חושב שהוא חכה לי פה?
הבן אדם הזה, אני אמרתי לך מראש, הוא שקרן.
אני אומר לך, העולם מתחלק לשתיים.
אלה שמרמים אותך ואלה שירמו אותך.
והוא מאלה שמרמים, ואני...
אחרי שעה הוא מגיע, אומר, תשמע,
איפה אתה?
אמר, אחי, קבענו בחמש.
או, נכון, סליחה.
יכול היה להגיד,
או ארבע,
הוא לא מגיע,
בטח קרה לו משהו.
בטח...
האמת שאתמול זה קרה לי.
משפחה שלנו,
בת מצווה בקהילה שלנו,
אז קבענו להיפגש מוצא שבת.
אז הוא אומר לי, הרב, מתי מוצא שבת?
תשע וחצי?
אמרתי,
לא,
תשע וחצי? נראה לי עשר,
ככה עד שנתארגן.
זהו, מגיע עשר, לא מגיעים, לא מגיעים, לא מגיעים.
אמרתי, חבל, זה...
עשר ברבע, עשר ועשרים,
עשר וחצי, אני שולח להם הודעה, אתם מגיעים?
אז הם אומרים לי,
כן,
אנחנו מחכים שתגיד לנו מתי לבוא.
אמרתי לכם בעשר,
קיצור,
הם הבינו ככה,
ששנינו מחכים בבית,
אחד לשני.
עכשיו,
היה לי ברור שאם לא מגיעים,
זה,
קרה משהו,
זה,
אליהם היה ברור שאם אני לא מודיע עליהם,
אני עוד לא יכול,
כאילו,
הכל זה עין טובה,
סבבה.
אז אי הבנה,
אי הבנה,
היא חושפת את מצפונות הלב.
אז עכשיו בואו נחזור,
נקרא את הכתב אישום מחדש,
אבל אני מזכיר לכם,
זה בעבר הירדן,
אנחנו נמצאים פה אחרי שבע שנים,
שבני ראובן ובני גד נלחמו איתם כתף על כתף.
הם הלכו איתם בכל הקרבות, נלחמו איתם,
כתף אל כתף בכל הקרבות.
היינו אומרים,
אולי תהיה הערכה,
תהיה איזה עין טובה,
תהיה איזה...
כאילו זה...
עכשיו בואו נראה במה הם מאשימים אותם.
יש פה כתב אישום שמה שנקרא מורכב מכל החומרים החזקים,
הם לא דילגו על שום דבר.
אומרים להם ככה, א', מעל.
מעל, אתם מועלים, אתם לא רוצים להיות חלק מאיתנו.
אתם מורדים בהשם.
אחר כך מאשימים אותם בעוון פעור.
עוון פעור, מה זה?
לא.
לא.
או, סליחה, או לא רק.
עוון פעור זה הרבה יותר גרוע מעוון עבודה זרה.
מה זה?
התבוללות.
אסימוליישן, אומרים באנגלית.
זה הפעם הראשונה...
שאנחנו פוגשים,
כתוב,
ויצמד ישראל לבעל פאור,
ויזנו כל העם אחרי בנות מואב וכו'.
זו התבוללות,
ככה המדרש מתאר,
שהם אמרו להם,
מה,
אנחנו בני אב אחד,
אנחנו...
מדוע אנחנו אוהבים אתכם ואתם שונאים אותנו?
אנחנו כולנו בני אב אחד,
למה לא נתחתן אחד עם השני?
למה לא נחיה כאחד?
למה אתם שונאים אותנו?
למה לא יבוא המוני מואבי?
כאילו ניסיון כזה, התבוללות.
אז הם משאירים אותם בניסיון להיטמע
באוכלוסייה שהם נמצאים בה בעבר ירדן המזרחי.
אז זה אבון שני,
כלומר, גם מעל ומרד, גם אבון פעור.
אחר כך,
הם עוד מסבירים ואומרים,
אז אתה יכול להגיד,
שמע,
הם עוד דואגים לבני גד ובני ראובן.
לא.
אתם תחטאו ואנחנו, עלינו יהיה הקצב, כן?
אז הם דואגים לעצמם.
ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם,
עברו לכם אל ארץ אחוזת אדוני אשר שכן
שם משכן אדוני.
אתם יודעים, ירושלים היא קדושה.
מפני שבית המגיע שהיה בירושלים,
האם בגלל זה פתח תקווה טמאה?
חלילה.
ארץ ישראל כולה קדושה וטהורה, ויש מדרגות בקודש.
ירושלים מקודשת מכולם, ומדרגות.
הם לא אומרים,
אתם נמצאים באיזה ארץ פחות טובה,
בואו תראו.
הארץ שלכם, ארץ טמאה.
אתם נשארתם בחוץ לארץ,
בניו יורק,
במנהטן,
בגלל כסף,
בגלל כבשים,
בגלל דולרים,
בגלל לא יודע מה,
ארץ טמאה.
זה הדיבור.
מה, לא שמעתם?
משה רבנו עשה איתם תנאי,
בני גד ובני ראובן מתעצמים,
תקבלו נחלה,
הלכתית זה ארץ ישראל.
זה לא מעניין אותם.
הם מסתכלים על בני גד ובני ראובן כמי שלא נכנסו לארץ.
כי מי שגרים בארץ טמאה,
עוד פעם, הכל בטעות.
אבל מהטעויות האלה אתה למד הרבה מאוד דברים על הלך הרוח הפנימי,
שתכף אנחנו נוכיח אותו.
ולקינוח, מה שנקרא, אם לא הספיק לכם,
עכן בן זרח.
כן?
שזה כאילו, עכן זה קרה לו מזמן, עכן.
הוא לקח מהחרם,
הוא מעל בזה,
הוא עשה פה,
עשה עכן בן זרח.
כלומר, בעל פאור, עכן, מרד, מעילה, התבוללות,
טה-טה-טה, כל הכתב אישום הזה.
זה מה ש...
וארץ טמאה.
עכשיו, בואו נבדוק את זה.
אוקיי, מה הם אומרים להם?
הם אומרים להם, מה, פתאום?
לא הבנתם אותנו נכון?
או,
ולא רק לא הבנתם אותנו נכון,
אלא להפך,
מה שנקרא.
להפך הגמור, בגלל שאנחנו חוששים שהילדים שלכם...
אוקיי, למה אתם חוששים?
בואו נתחיל מזה.
מאיפה החשש?
אז זה אומר שיש כאן על מה להתבסס.
עכשיו אני אגיד לכם עוד משהו.
רבותיי,
תשימו לב,
הכי טוב בעולם,
אני מבקש מכם שתשימו לב הכי טוב בעולם,
יהי רצון שתקשיבו.
הגבולות של ארץ ישראל, כל המבנה של ארץ ישראל,
זה טופוגרפיה מותאמת רוחנית לשליחות של עם ישראל.
אפילו אמר לי איזה מישהו שקצת מבין בענייני תזונה ורפואה,
שארץ ישראל,
הפירות שהיא מצמיחה בעונה, זה הפירות שהאדם צריך.
בחורף, צריך ויטמין C,
חיזוק מרכז החיסון, פירות אדר.
בקיץ,
מאבדים נוזלים,
צריך פירות עם הרבה נוזלים,
אבטיחים,
מלונים,
צריך גם סוכר,
כי מתייגעים מהר,
אז ענבים.
הארץ מצמיחה מה שאתה צריך, גם רוחנית.
אז המבנה של ארץ ישראל,
המבנה הגבולות של ארץ ישראל,
דואג שהגבולות שתוחמים את ארץ ישראל יהיו גבולות טבעיים.
בצפון, נהר הליטני, זה הגבול הטבעי של ארץ ישראל.
בדרום, ואדי אל אריש.
במזרח, נהר הירדן וים המלח.
אלה גבולות טבעיים,
בסדר?
שמאפשרים, אוקיי, אנחנו כאן,
את הליטני קשה לעבור, שם נדמה לי,
שני מעברים על הליטני.
לא זוכר,
אחד אייקיה קראו לו,
ועוד אחד שאני לא זוכר.
שני מעברים הכרחיים שאתה צריך לעבור את הליטני,
רק שם אתה יכול לעבור,
הוא חוצץ.
הליטני הוא הגבול בין דרום לבנון לצפון לבנון,
הוא בעצם,
הוא לא דרום לבנון,
אלא הוא צפון הגליל העליון,
זה הליטני.
הגבול שהיום עובר הוא גבול,
הייתם פעם,
הייתם בגבול לבנון,
זה גבול הכי לא טבעי שבעולם.
מפותל,
ויותר גבוהים,
זה לא גבול,
ככה לא נראה גבול.
גם בדרום, ודאי הגבול המזרחי.
עכשיו יש פה קבוצת אנשים שמתיישבת
מעבר לגבול טבעי,
איך שלא תסובב את זה,
איך שלא תגיד אנחנו אחד,
אנחנו פה,
אנחנו שם,
זה לא עובד.
אתם נמצאים מעבר לירדן, הירדן הוא גבול טבעי.
בסדר?
אז כדי להרגיש אחד,
נגיד בניו יורק,
אז הרי ניו יורק זה חמישה רובעים על ארבעה איים כאלה.
הם גשרים עצומים בין ברוקלין למנהטן,
בין מנהטן לניו ג'רזי,
בניו ג'רזי,
כל כאילו גשרים ומנהרות וזה,
שמחברים,
שאתה גורם לך להרגיש אחד.
אחרת זה לא יהיה אחד.
אז אין פה גשרים גדולים,
יש פה מעברות על ירדן,
זה מסובך מאוד.
עובדתית...
יש מה שנאמר בתיאוריה,
אבל יש מה שבסוף,
בתכלס,
ברמה העובדתית,
אתם גרים באזור שהוא מעבר לגבול טבעי,
והגבולות המקוריים של ארץ ישראל הם בתוך
תחומים בתוך גבולות טבעיים.
עכשיו,
לכאורה, אלדד,
אחרי שהתבררה
אי ההבנה הזאת,
אז אנחנו כרגע מבינים,
לכאורה אני אומר את זה,
רק לכאורה,
תכף תראו שזה הפוך,
אנחנו כרגע מבינים שאוקיי,
יש פה איזה...
יש פה איזה זהירות יתרה, כלומר, בגלל העובדה
שבאמת בינינו מבדיל גבול טבעי,
אז מצד אחד בני ראובן עושים איזה מעשה כדי להגיד,
עושים איזה מעשה כדי להגיד,
אוקיי,
בואו לא ניתן לגבול הטבעי הזה לטשטש את החיבור בינינו,
ובונים את האנדרטה הזאתי,
ואנחנו היינו מצפים גם משבטי...
העבר הירדן המערבי,
שהם יהיו,
בגלל שיש פה איזה מרכיב של סיכון,
אז הם יהיו הרבה יותר אכפתיים,
וכאילו,
שלא יתרחק.
זה נקודת,
נקודת תורפה קוראים לזה, אז אתה משקיע שם, נכון?
זה נקודת תורפה.
כמו ילד במשפחה,
שהוא מתקשה בלימודים,
אז משקיעים בו יותר.
אתה אומר,
הילד הזה,
נקודת תורפה,
אם אני לא אשקיע בו,
יתדרדר לי לרחוב.
שם אני צריך להשקיע יותר מאמצים.
אתם מכירים שיש ילדים שעולים יותר כסף להורים?
אתם יודעים את זה או לא?
יש ילדים שעולים יותר כסף חד משמעית,
יש ילדים שצריכים את הסעות כל היום,
מחוג לחוג,
מחוג לחוג,
אה!
כן?
יש בעיה?
כי אני חוסם בחנייה, אני מקווה שזה לא קשור אליי.
לא, לא קשור.
יש לך משהו?
יש.
אם זה, אני אקפיץ אותך.
אז...
ברור?
אז היינו אמורים לצפות,
לראות שהקשר בין,
אחרי שתתברר ההבנה הזאת,
שהכל בסדר,
שעד רבה יש פה איזו תגובה מראש למנוע את הבעיה,
היינו אמורים לראות קשר הכי מהודק בין שני החלקים האלו.
בואו נבחן את זה במבחן התוצאה, רבותיי.
מהר מאוד, מהר מכפי שדמיינו,
מתחילות החריקות
המתיחויות.
שלא לומר המלחמות
בין שני החלקים האלו בעם ישראל,
ואני מתחיל איתכם מההתחלה.
המקום הראשון איפה יהיה?
איפה יהיה?
ספר שופטים?
לא, אתה הולך כבר לסוף ספר שופטים.
דבר איתך בהתחלה.
דבורה, אומר לך כאן יהודי מפוקח ביותר.
יש מלחמה, כל עם ישראל מלחמה, עם סיסרא,
סיסרא, כן, עם סיסרא,
הוא השר צבא של יבין,
מלך,
כן,
הוא שר הצבא של,
סיסרא,
אירוע גדול,
כל,
מרכז עם ישראל,
שהוא נמצא,
מרכז ההתיישבות בלב הארץ,
נמצא תחת מתקפה.
ראובן?
למה ישבת בין המשפתיים,
לשמוע שריקות,
דן,
למה יגור אוניות,
נכון?
כל זה,
בפלגות ראובן גדולים חקקי לב,
איך היא אומרת שם הדבורה?
בפלגות ראובן גדולים חקקי לב, הוא לא זה.
לפלגות ראובן, לפלגות משהו, הוא גם הפליג,
יש לו ספורט ימי בים, הוא מפליג שם.
גד זה נמצא בגלעד, גם לא זז.
דן, גם כן היה צפוני יגור אוניות וכולי.
אז בסדר, אז הנה כבר מלחמה והם לא מגיעים, טוב?
זה דבר אחד.
הלאה, בוא נמשיך.
זה נהיה יותר ויותר חמור.
מה קורה אצל גדעון?
מאיזה שבט גדעון?
מנשה,
מנשה זה שבט חצוי,
שם היינו הכי אמורים למצוא את הקשרים הבריאים בין...
כשגדעון רודף אחרי זבח וצלמונה והוא מגיע לשני ערים,
ערים של עם ישראל, זה לא ערים של גויים,
פנואל וסוכות בעבר הירדן,
המנשים אומר להם תעזרו לי, מה הם אומרים לו?
הכף,
זבח וצלמונה בידיך,
שאנחנו נעזור לך,
נשכח מזה.
הם מסרבים להגיש עזרה.
אומרים,
אתה נלחם איתם,
אנחנו כאן,
יש לנו,
כאילו זה מזכיר את ישראל עם ההתלבטות האם לעזור לאוקראינה,
יש לנו חשבון עם סוריה,
כל מיני דברים כאלה,
עם רוסיה.
לא עוזרים לו.
זה מנשה, הוא משלכם.
לא.
הלאה.
הולך ונהיה יותר ויותר חמור.
רב זאב,
אתה שם לב שאנחנו פה מגבירים את הקצב של החומרה של הדברים.
יפה.
מה הדבר הבא?
מה הדבר הבא?
יפתח הגלעדי יפתח מאיפה הוא?
מאיזה עבר ירדן הוא?
מה איפה הוא?
יפתח הוא מגלעד או מגלעד עבר ירדן המזרחי נכון הוא
משבט מנשה מה קורה בסוף תקופת יפתח מלחמה עם מי?
עם אפרים מלחמת אחים עם אפרים 42 אלף הרוגים
מלחמת אחים זה שיא המתיחות זה המלחמה עם מספר הרוגים הגבוה ביותר
בתוך עם ישראל
מה?
בנימין היה 25 אלף שם.
אני
לא זוכר.
בנימין, אתה חושב יותר?
יפתח זה 42 אלף איש.
בנימין,
זה כתוב אצל יפתח שנהרגו 42 אלף איש.
ובנימין,
כמה נהרגו?
22 אלף איש ביום הראשון
ועוד 18 אלף ביום השני אז זה 40
ואחר כך בנימין
עוד 25 אלף כן צודק אז זה יותר נכון
אז ואם כבר הגענו אז בוא נדבר על בנימין
כשעם ישראל עושים,
אנחנו נגיע לזה,
נסכם את הסוגיה,
וכשעם ישראל עושים את הכינוס הגדול,
וקוראים לכולם מי לא מגיע,
אנשי יבש גלעד לא מגיעים.
אחרי זה מה?
נוקמים בהם ולוקחים להם את כל ה...
עושים...
בקיצור, אתה פשוט רואה איך זה הולך ומתרחק.
אחר כך בואו נמשיך לספר שמואל.
בספר שמואל,
נחש בני עמון,
כשעם ישראל ממליכים את שאול למלך,
אז הוא אומר להם,
אני אנקור לכם,
לבני יבש גלעד,
אני אנקור לכם כל עין ימין.
נכון?
וברור להם,
הוא נותן לנו שבעה ימים,
ברור להם שאף אחד לא יבוא לעזור להם.
הם לא יודעים ששאול הומלך למלך,
והוא דווקא בתור מלך רוצה להראות שהוא אחראי על כולם,
והוא דווקא כן יעזור לפריפריה.
אבל זה מין תרופה זמנית,
לפני שזה ממשיך להידרדר.
אנחנו רואים שאנשי יבש גלעד מנסים גם לעשות גם מצידם צעדים
אחר כך כששאול ובניו הגופה שלהם תהיה תקועה בבית שאן אז הם
ילכו ויצילו אותה יחלצו את הגופה אבל אחר כך זה הולך ומחמיר
הולך ומחמיר הפערים
בין שני עברי הירדן והדוגמה הטובה ביותר היא
הרי אחרי פיצול הממלכה,
אז בעצם יש לנו ממלכת יהודה, יש לנו ממלכת ישראל.
אז עכשיו יש עוד יותר סיבה שממלכת ישראל,
שמורכבת משני עברי הירדן,
תהיה,
תהיה מאוחדת.
אבל אתה רואה שאת הביקורת החריפה ביותר על ממלכת ישראל,
מביאים אנשים שמגיעים מעבר הירדן המזרחי.
אליהו,
הגלעדי,
אומרים שהוא משבט גד,
הוא מגיע ומעביר את הביקורת החריפה ביותר על אחאב
וחלק גדול מהרציחות של שרי צבא פה
ושם זה בעצם כאלה שבאו מעבר
הירדן המזרחי ובקיצור ממלכת ישראל שנחרבת היא נחרבת מבפנים בעיקר
על ידי כאלה שהגיעו מעבר הירדן המזרחי ורוצחים את נגיד יהוא.
יהוא הוא הרי
מחריב עד היסוד
את בית אחאב.
מאיפה מגיע יהוא?
יהוא מהגלעד.
כלומר,
מי שמחולל את החורבן הטוטאלי של ממלכת
אחאב שהייתה הממלכה הכי הכי רצינית
בממלכת ישראל,
עומרי ואחאב וכל העוצמות שהיו שמה,
מי שמחריב אותם עד היסוד זה מישהו מן הגלעד.
ובסופו של דבר ברמת התוצאה שבטי ראובן וגד גולים ראשונים
ודי איבדנו איתם את הקשר.
כשירמיהו מדבר על השבת עשרת השבטים,
הוא מדבר בעיקר על השבטים שגלו מארץ ישראל המערבית ולא המזרחית.
לכן עובדתית,
הכוונות היו טובות,
אבל עובדתית,
קשה להילחם בטופוגרפיה.
קשה להילחם בטופוגרפיה,
ועובדתית,
אנחנו רואים שהכל כתוב,
הכל נכון,
הכל זה,
אבל עובדתית.
אולי,
אני אומר,
אולי זו הסיבה,
ההמנון של שתי גדות לירדן,
נכון?
שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם...
בכל אופן, שנלקח מאיתנו עבר ירדן המזרחי,
על ידי הבריטים,
אתה רואה שזה...
לא, זה לא היה...
איזה...
מה?
לא,
אני לא אומר,
ודאי,
אבל מבחינת החוויה של עם ישראל,
אנחנו כאן 600 אלף איש,
אנחנו,
קודם כל,
בואו נתפוס את מה שיש לנו כאן.
בן גוריון דיבר על הנגב,
בואו נתפוס את הנגב לפני שאתה רגע...
כי באמת,
הגבול הטופוגרפי,
הוא יוצר כאן איזשהו אתגר מאוד מאוד מיוחד.
אתגר מאוד מאוד מיוחד.
טוב?
כשכבשו את ישראל,
ציונות והכל,
צריך לתת במקור של הריבוי המוסלמי.
נו, מה זה קשור עכשיו אלינו?
אתה מכיר גוף רציני שלא עשה טעויות?
זהו.
טעות חמורה מאוד, נכון.
עכשיו בוא נתקן את הטעות הזאת, איך אתה מתקן אותה?
לא בידיך, בטח שזה בידיך.
בטח שזה בידיך, איך?
אתה נמצא במקום שאתה נמצא,
אתה מכיר איזה חבורת לימוד,
לומדים תורה,
תורה גואלת,
מבינים מה המשמעות של ירושלים,
מה המשמעות של בית המקדש.
עוד עשרה אנשים מבינים למה הר הבית שייך לעם ישראל ולא למוסלמים.
חלק גדול מהעם ישראל לא מבין מה,
חלק גדול מהעם ישראל לא מבין מה אנחנו מחפשים בהר הבית.
יש לכם, יש את הכותל, מה הבעיה?
הולך לכותל, מתפללים.
מה אתם צריכים את ההר הבית?
מה אתם, לא מבינים.
לא,
אני שמעתי במו אוזני,
אפילו הייתי בכותל,
מה הם עולים לשם?
מה, מה, הכותל זה שלנו.
לא בכלל,
לא יודעים.
אם ידעו, אז...
מה?
זה הדבר,
זה לא הדבר היחיד שאתה מנסה לעשות והוא...
בסוף יש בחירה לאנשים,
הוא פיצל את השבטים בכוונה,
אבל אתה רואה,
אני כרגע הוכחתי לך ברמה העובדתית בתנ״ך,
שזה לא עבד.
שזה לא עבד.
טוב.
מה?
הם בנו...
המזבח זה הדבר המרכזי ביותר לאורך כל התנ״ך,
אתה בכל מקום עושים מזבח,
אתה לא יכול לבנות שום דבר אחר.
אנחנו רואים שזה רטרואקטיבית לא עבד.
טוב.
הגענו אז לפרק כ"ג.
זה ממש, עכשיו אנחנו נמצאים בחטיבת הסיום של הספר.
יש לנו בסך הכל שני פרקים עד הסיום,
שהוא מת
הוא יקום לתחייה בספר שופטים.
פתאום עוד פעם הוא יחיה,
מספר
אבל פרק כ"ג זה וכ"ד,
זה פרקי סיכום של הספר.
פרק כ"ג זה נאום,
הנאום האחרון של יהושע,
בוא נקרא:
ויהי
ויהושע הזקן בא בימים,
לזקניו ולראשיו ולשופטיו ולשוטריו
אני זקנתי באתי בימים,
ואתם ראיתם את כל אשר עשה ה' אלוהיכם לכל הגויים האלה מפניכם,
כי ה' אלוהיכם הוא הנלחם לכם,
ראו,
היפלתי לכם את הגויים הנשארים האלה בנחלה לשבטיכם",
כלומר הוא מתקף מחדש,
אתם
דאפה בית,
הוא אומר, היה לנו שלב כיבוש כללי,
סיימנו אותו,
עכשיו,
כל שבט מקבל אחריות על הגזרה שלו,
כל אחד יודע בדיוק,
לא צריך,
המדינה,
אתה תטפל,
לא המדינה ולא זה,
זה אחריות של השבט,
אחריות מקומית כביכול,
לטפל שהנחלה תהיה מסודרת,
שהנחלה תהיה,
זה קצת אגב,
מה שקצת כאילו מקומם או מעורר את ההתנגדות סביב קרן הארנונה,
סיפור של קרן הארנונה, בסדר?
מה מרגיז את מי שמתנגד לקרן ארנונה?
כי אני גם מדבר, עזבו רגע,
שיש כאלה שמתנגדים בגלל בכלל סיבות לא ענייניות,
סיבות פוליטיות.
כל דבר שהממשלה צריכה לעשות מתנגדת,
אבל מה ההתנגדות בקרן ארנונה?
מה זה קרן ארנונה?
קרן ארנונה אומרת,
בואו ניקח
מרשויות עשירות ונעביר לרשויות עניות.
מה זה רשויות עשירות?
רשויות עשירות זה רשויות שיש להן אזורי תעשייה רבים.
אזורי תעשייה רבים,
וארנונה על התעשייה היא פי שלוש.
השירותים,
אתה לא צריך לתת לתעשייה גני ילדים,
אין לו פארקים,
אין לו כלום,
רק חשמל ומים וניקיון בערך.
ואז יש רשויות שיש להן אזורי תעשייה רבים,
אז יש להן הרבה ארנונה,
והן נותנים שירותים גבוהים לאזרח,
ויש רשויות שהן בונות דירות למגורים.
אני חושב שאולי הרשות הכי בולטת זה בית שמש,
שהיא גדלה,
אנחנו גרנו בבית שמש,
היא גדלה נראה לי פי חמש ב-20 שנים האחרונות,
והאזור תעשייה שלה הוא מאוד קטן,
אני חושב שהוא לא גדל בכלל,
זה לא כזה בהתחלה,
בכניסה לעיר,
זה משהו כזה דרדלי.
איפה?
באר טוביה כאילו, לפני...
גדול זה, על זה נאמר גדול זה מושג יחסי.
כבוד תראה מה זה, זאת אומרת,
שמה זה, כמה זה.
אז אומרים,
תשמעו,
תל אביב,
כל ההיטקיסטים של החלק הזאת,
עובדים,
גרים בבית שמש,
עובדים בתל אביב.
תנו קצת,
27% מה...
מהמיסים תנו לרשות ואומרים הערים החזקות מה אתם רוצים אנחנו דואגים
לעצמנו תדאגו גם אתם לעצמכם תפתחו גם
אתם אזורי תעשייה אז אני רק
אומר הרעיון כאן של יהושע זה להטיל את האחריות על הרשות המקומית
כל רשות מקומית צריכה להיות מוצלחת ולהחזיק בעצמה והשלטון הפדרלי
לא יתערב פה אז לכן הוא אומר
ראה פלתי לכם את הגויים הנשארים
האלה בן החזר של שבטכם מן הירדן
וכל הגויים אשר הכרתי בים הגדול ובשמש
אדוני אלוהיכם הוא ידפם מפניכם וירשתם את ארצם כאשר
והייתם חזקים מאוד לשמור לעשות כל הכתוב בספר תורת
משה לבלתי סור וכאן כמובן הזרה לבלתי
בוא בגויים האלה הנשארים האלה איתכם
בשם אלוהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדו ולא תשתחוו להם
מזהיר אותם ודבקות בהשם לשמור בנפשתכם לאהוב את הקדוש ברוך הוא
ועזרה מהתבוללות
ועד עבודכם על האדמה הזאת ואומר אני
הולך אני הולך בדרך כל הארץ וכולי וכולי בקיצור
מזהיר אותם מה יקרה חלילה אם הם יתבוללו אני רוצה להגיד על
הדבר הזה כמה מילים אנחנו נרחיב בזה בעזרת השם בפעם הבאה
כל דבר
שאתה צריך להתמודד איתו אז בפעם הראשונה זה
הכי מסוכן כי אתה עוד לא מחוסן כלפי הדבר הזה
בעצם תנסו רגע לחשוב ולתאר
הפעם הראשונה שהעם ישראל הולך להיות בארץ
משלו שהוא ריבון ויש תחתיו גויים זה עכשיו
כל עוד היינו משפחה בארץ כנען משפחה זה משפחה מצומצמת
הגענו לארץ מצרים אז גם יוסף דאג שנהיה בארץ גושן זה ארץ
נבדלת גם הוא אמר שהם רועי צאן ותועבת מצרים כל רועי צאן
וגם,
אחרי שהיינו עבדים שלהם,
אז היינו עבדים,
אז זהו,
זה לא...
עכשיו,
יש כאן,
עלולה להיות כאן איזה נורמליזציה מסוימת,
כי יש בתורה גר תושב,
יש מושג כזה שנקרא גר תושב,
שארבע עשרה פעמים בתורה ציווי על הגר תושב,
שצריך לאהוב אותו ולכבד אותו,
מי זה גר תושב?
גוי, שגר בארץ ישראל.
ומקבל על עצמו
את מצוות בני נוח, את שבע המצוות,
והוא מאמין באלוהים,
מקבל את ריבונות עם ישראל,
אז צריך לדאוג לו.
אז הגוי הזה,
עכשיו אתה תתחיל להיות איתו סחבק וכל הדברים האלו.
יש פה סכנת התבוללות,
וזה נוגע,
סופר סופר חשוב,
נוגע לימינו.
רבותיי,
ישראליות בלי יהודיות היא כנראה תנועת ההתבוללות המסוכנת ביותר.
ישראליות בלי יהודיות,
יושב באוניברסיטה,
יושב ליד איזה סטודנטית יהודייה,
יושב ליד הסטודנט
ערבי נוצרי,
הוא אפילו שירד בצבא אולי,
הוא היה במשטרה,
והם לומדים ביחד וכו',
הם מתחתנים.
ועוד פעם,
הוא בסדר גמור,
כבודו במקומו מונח,
ומגיע לו את כל הזכויות בתור אדם,
פה אם הוא נאמן למדינת ישראל,
אז צריך לקבל את הזכויות שלו.
אבל התבוללות בעם ישראל זה הדבר הכי הכי מסוכן והכי הכי אחרון.
ואם לא מחברים את השורשים של הישראליות ליהודיות,
אז ברוך השם,
אנחנו כאן 70 אחוז יהודים,
אז רוב הסיכויים שהסטודנט שיושב לידה הוא סטודנט יהודי.
אבל
ככל שתהליכי השילוב בחברה גדלים,
אז ככה אנחנו יותר ויותר בבעיה,
קריטית.
זה מה שיהושע כאן מזהיר מפניו.
בשבוע הבא,
בעזרת השם,
נראה גם טיפה יותר על הדבר הזה,
על ההתבוללות,
וגם
את המעמד הגדול בשכם.
נעסוק טיפה בשכם, בעניין של שכם.
שכם נראה לנו כזה מקום ככה קצת בעייתי,
כל הדברים הקשים קורים שם.
ננסה להוציא את אורה של שכם לאור.
חזק וברוך רבותיי, שבוע טוב.
