אנחנו לומדים כאן כועס וחכמנו אגדות חז״ל, יש לנו הרבה אגדות שקשורות לתקופה שאנחנו נמצאים בספירת העומר, רבי שמעון, רבי עקיבא, רבי מאיר,
הרבה רבים.
אבל אנחנו היום בערב יום הזיכרון, עוד מעט יום הזיכרון, עוד
שלוש שעות בערך תשמע הצפירה.
וחשבתי ללמוד איתכם אגדה קצרה שקשורה ליום הזיכרון,
ונראה איך נפרש אותה.
יש פרק בתהילים שאנחנו אומרים כל יום בתפילה.
וחזקה על דבר שנאמר בתפילה שלא מתבוננים בו ולא מבינים מה אומרים כי זה בתפילה.
אז זה כבר אומרים את זה על אוטומטי, במיוחד שהפרק הזה הוא כבר לקראת סוף התפילה.
אז עכשיו ננסה לרגע לקרוא את הפרק הזה קצת לאט וננסת להבין מה הוא אומר.
למנצח מזמור לדוד.
יענך אדוני ביום צרה.
ישגבך שם אלוהי יעקב.
ישלח אזרחה מקודש ומציון יסעדקה.
יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשני סלע.
יתן לך כי לבביך וכל עצתך ימלא.
נרננא בישועתך ובשם אלוהינו נדגול ימלא אדוני כל משאלותיך.
עתה ידעתי כי הושיע אדוני משיחו יענהו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו.
מסיים דוד המלך ואומר אלה ברכב ואלה בסוסים
ואנחנו בשם אדוני אלוהינו נזכיר.
המה קרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונית עודד, אדוני הושיע המלך יעדיין לביום קורן.
זה הפרק. אז בואו רגע נלמד אותו פשט כזה.
אחרי זה,
כן, לנצח את מור הדוד.
אז הפרק הזה עוסק באדם שהוא בצרה.
אז יש כאן התחלה של הפרק, זה ברכה, הקדוש ברוך הוא יענה אותך ביום צרה.
טוב.
כלומר, יוציא אותי מהצרה.
אני, נגיד שמצב רגיל זה אפס, אני נמצא במינוס מאה, הוא יחזיר אותי לאפס.
אבל זה לא ככה.
כי הפרק, הפסוקים הבאים בעצם מתארים שמתוך ההצהרה מתפתחת איזו ברכה גדולה, איזו ישועה גדולה.
יענך ה' ביום צרה, יסגבך שם אלוהי יעקב.
יסגב זה סגיב, זה נישא גבוה.
ישלח עזרך מקודש, העזרה שתגיע,
תגיע מקודש ומציון יסדקה.
הקב' הוא יזכור כל המנחות שלך ואת העולה,
ידשני סלע, הוא ידשן אותה, כוונה, קבל אותה בצורה ראויה, רצויה.
ייתן לך כלבביך וכל ארצתך ממלא, תקבל כל מה שאתה רוצה. רגע, זה צרה או לא צרה האירוע הזה?
חשבתי שאני בצרה, אז בצרה, אתה אומר, ואללה, רק תחלצ אותי מהצרה. אדם נמצא באיזה צרה, באיזה מצוקה,
אתה אומר, ואללה, רק תחלץ אותי, זה הכל. פה לא מדברים רק על התחלצות מהצרה, החלצות מן הצרה,
אלא מדברים פה גם על התחלצות מהצרה, וגם על איזה שפע שמגיע,
ועל ברכה ועל ישועה ועל שגב לך על יעקב סלע וייתן לך כל עצת חיים מלא.
התגובה
של מי שהיה בצרה ונושה זה נרננה בישועתך ובשם אלוהינו נדגול.
אז אחרי הדבר הזה אנחנו נורא מאוד מאוד נשמח אנחנו נרנן בגלל הישועה כי זה לא רק שהיינו באפס ירדנו למינוס מאה וחזרנו לאפס אלא היינו באפס ירדנו למינוס מאה ועלינו חזרה לפלוס אלף.
אה איזה דבר גדול.
אתה ידעתי אומר דוד המלך אחרי הישועה הזאת מן הצרה אתה ידעתי אתה עכשיו אתה זה אתה
אתה ידעתי כי גדול השם מכל האלוהים אמר יתרון עכשיו אני יודע
כי הושיע אדוני משיחו
יענהו משמי קדשו בגבורות יש על המנהוק עכשיו אני יודע שהקדוש ברוך הוא באמת מושיע אותי את המשיח אותי דוד המלך אומר כן כי הוא עונה אותי משמי קדשו
ואז דוד המלך אומר הנה אלה ברכב אלה בסוסים ואנחנו בשם אדוני נזכיר
הסיפור של שם השם להזכיר בשם השם חוזר כאן בפרק הזה.
המה קרוב ונפל ונפל וקמנו ונתעודד אדוני המשיע ימי חנין במה קוראים לזה. בעצם הפרק הזה מתאר איזו צרה שמתהפכת לישועה גדולה ולשמחה ולרננה וגורמת לנו לרצות לקרוא בשם השם.
זה הפרק.
ועל גבי הפרק הזה יש מדרש אגדה של חז״ל,
שננסה ללמוד אותו ביחד.
דבר אחר, יענך השם ביום צרה.
משל, למה הדבר דומה?
לאב הבן שהיו מהלכים בדרך.
נתייגע הבן ואמר לאביו, אבא,
היכן היא המדינה?
מדינה בלשון חזל זה כמו בערבית. מה זה מדינה בערבית?
עיר.
זה הכוונה. אבל אנחנו לא יכולים, המילה מדינה במשמעות של מדינת ישראל היא עברית חדשה.
אבל בערבית מדינה זה עיר, נכון? אני עסק עם מדינת פתח תקווה. אני גר בעיר פתח תקווה.
אבל בכל אופן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיכן היא המדינה,
זה מין דבר כזה. איפה המדינה? איפה מדינת ישראל?
מי שר על זה?
שר על צ'רניחובסקי, נכון. אומרים ישנה ארץ,
אהיה אותה ארץ,
איפה אותה ש... איפה, איפה היא?
אז איפה המדינה?
טוב, אז איפה המדינה? אז אפשר להגיד הרבה, עוד עשרה קילומטר, תכף תראה את השלטים,
תכף תראה את הכבישים וכל זה.
אמר לו, בני,
סימן זה יהיה בידך, אם ראית בית הקברות לפניך,
הרי המדינה קרובה לך.
שבאמת זה היה מאוד מקובל שאת בתי הקברות היו עושים מחוץ לעיר,
אז כשאתה מגיע לבית קברות, כמו בירושלים, נגיד, אתה רואה את הר המנוחות,
אתה אומר, או, הגענו לירושלים, נכון? זה לא הכניסה הכי מוצלחת, היינו רואים ארצים, אבל ירושלים, מה שמקבל את פניך זה הר המנוחות,
בסדר?
זה ה...
כך הנביא אומר להם לישראל, אם ראית הצרות שיחסו אתכם,
מיד אתם נגאלים שנאמר יענך השם ביום צרה. זה מאוד יפה אם אנחנו רגע משווים משל לממשל,
אז בנמשל
מדובר על גאולה,
ובמשל, מהי הגאולה?
המדינה, נכון?
היכן היא המדינה? אם תראה בית קברות. ככה פה, מה מקביל לבית קברות?
הצהרות.
מה מקביל לגאולה?
המדינה, נכון? ככה זה.
אני חוזר עוד פעם.
למשל, לאב לבן שהיו הולכים בדרך.
נתייגע בנו, אמר לאביו, אבא היכן המדינה? אמר לו, בית קברות לפניך, הרי המדינה קרובה לך.
ככה הנביא אומר לישראלים, ראית הצהרות שייחסו אתכם? הצהרות זה מקביל למה?
לבית קברות, אז תדע שאתה נגעל. אז הגאולה מקבילה למה?
למדינה.
הקמת מדינה זה גאולה.
במדרש עצמו, פשט.
אבל בואו ננסה רגע טיפה להעמיק.
למה זה הסימן?
למה הסימן הוא בית קברות?
בואו ננסה קודם כל להבין למה הסימן הוא בית קברות,
אחרי זה ננסה להבין למה הצרות
הן הסימן.
אתם מכירים מאורעות? מאורעות תרצב, מאורעות תרצח, מאורעות תרצה, תרפט, אתם מכירים את זה?
איך אומרים מאורעות באנגלית?
Troubles, כן, צרות.
זה הביטוי, The Troubles on 1936,
מהאורעות 36, there was troubles.
צרות, נכון? ג'וש?
תודה.
תודה.
מה?
טוב, אז בואו ננסה רגע להבין.
למה בית קברות מבטא הקמת את המדינה?
תשובה מספר אחת,
אני אומר עוד פעם, קודם כל נדבר על המשל, אחרי זה נדבר על הנמשל.
תשובה מספר אחת, תראו,
יש הרבה דברים שאדם עושה,
בונה בית, צולל כביש,
כל דבר כזה הוא הפיך.
בניתי בית, לא קרה כלום, אני יכול לעבור דירה.
נכון?
בניתי בית, מוכרים, קונים, עוברים דירה, לא קרה שום דבר.
יש כאלה שמראש לא בונים בית בגלל זה, בדואים, אבל גם אדם שבנה בית, בסדר, מה אני...
יש רק דבר אחד שהוא כמעט בלתי הפיך,
וזה קבר.
כשאתה קובר במקום מסוים,
זה האמירה הכי הכי משמעותית לקביעות במקום.
יש סדר בערים שלנו, איך מקדשים בתי קברות.
זה לא שאתה אומר, טוב, יאללה, בוא, כאן יהיה קבר ו...
כשאתה קובר באיזה מקום, אתה בעצם אומר, אני עתיד להישאר כאן.
הראשונים שקברו את מתיהם ביהודה ושומרון, בשומרון, היו אמיצי לב.
כי הם אמרו,
אז כשהתחילו את היישובים ביהודה ושומרון, ואנחנו יודעים את זה גם מגוש קטיף, שבסוף באמת פינו שם קברים.
אז אמרו, רגע, יהיה כאן איזה, אולי יפנו פה את היישובים.
אנחנו קוברים.
זהו, קבר, מצבה, אנחנו כאן.
במובן הזה, קבורה היא האקט הכי בולט של חיים.
ולכן אברהם אבינו מתאמץ מאוד, נקרא לזה את מערת המכפלה, כי זה הביטוי הכי הכי עמוק לירושת הארץ, שאתה קובר.
שאנחנו כאן בצורה קבועה. מפה אני לא זז, זה כבר קבר.
לא מקובל להזיז קברים.
אז כל עוד אין קברים ליד המדינה, ליד העיר הזאת,
מי אמר שהעיר הזאת תישאר?
אולי אנשים יעברו דירה, אולי הם לא זה, אבל ברגע שמקדשים,
קבר, ובאמת זה ממש סימן, סימן בגרות
משמעותי מאוד ביישובים שפותחים בית קברות.
והסיבות הכי טובות שאנשים מגיעים לגיל 120, בסדר? לא אוכלתי להם שום מוות לא טבעי.
מגיעים לגיל 120, ויש בית קברות,
אמרו זהו, אנחנו כאן.
יש כל מיני, נכון? כל מיני סימני התבגרות של יישובים
שפותחים סופר.
כשיש אוטובוס, הוא נכנס, לא עוצר לך בכניסה למטה, הוא נכנס.
כשיש, לא יודע מה, אינטרנט,
הלחוטי,
גש כדורסל, כן, יש כאילו מתחילות ציוויליזציה כזאת, שאתה מתחיל,
אחד הדברים זה שיש בית עלמין,
בית עלמין זה, כן, זה כאילו זו קביעות כזאת.
אז זה קודם כל דבר אחד, נכון? אז אנחנו מבינים ברמת המשל, מדוע בית הקברות הוא
מבשר את ההגעה למדינה.
אגב, יש כאן, גם ה... תודה רבה, ברוך תהיה, גם ה... לא דיברנו קודם על זה שזה מדובר על אבא ובן שהולכים ביחד,
נכון?
והבן התייגע.
הבן התייגע, למה? האם הבן התייגע בגלל שהדרך מעייפת?
לא.
הוא התייגע כי לא מגיעים.
כי הולכים והולכים והולכים והולכים ולא מגיעים.
אז ברגע שהאבא אומר לו, תקשיב,
תתחיל לצפות לסימנים, הוא מקבל כוח.
אז האבא יש לו יותר ניסיון, יש לו יותר פרספקטיבה,
יש לו יותר, מבט יותר רחק, הוא רחב, הוא רואה יותר מרחוק.
זה כאילו ה... טוב.
אז זה המשל.
בואו נלך רגע לנמשל.
אם ראית צרות שיכסו אתכם,
מיד אתם נגאלים שנאמר לי יענך השם ביום צרה.
איך אפשר להסביר את הדבר הזה?
אפשר להגיד, טוב, תדעו לכם, כשיהיה לכם צרות,
מיד הקדוש ברוך הוא יעזור לכם.
אבל אז לא כל כך ברור מה הקשר בין המשל לבין הנמשל.
אני רוצה להסביר שהבית, יענך השם ביום צרה,
הבית היא לא בית הזמן,
כלומר כשתגיע ליום צרה הקדוש ברוך הוא
יענה אותך אלא היא בית הסיבה.
יענך השם למה הוא יענה אותך או איך הוא יענה אותך
בזה שתהיה בצרה.
כלומר התשובה של הקדוש ברוך הוא לנו היא נמצאת בתוך הצרה. רבי נחמן יש לו איזה תורה שלמה שצריך לחפש את הקדוש ברוך הוא בתוך הצרה,
בתוך הצוהר, צריך לחפש את השם יתברך,
את הצוהר בתוך הצרה.
מה הכוונה?
אתה רוצה להגיד משהו?
כן, השאלה מה עושים בצרה?
אם צריך לעשות איזשהו מעתק,
או שצריך פשוט להתפלל ולהתכוון. או שצריך לעשות איזשהו כלי לדבר הזה. דיברנו עכשיו על כל הפיגועים, וגם עכשיו זה פיגועים.
אמרנו לה, מה עושים?
ואמרו, לומדים תורה.
זה מעולה, אבל השאלה היא אם לא צריך גם לעשות משהו... ברור, ברור. גם לומדים תורה. לומדים תורה זה תגובה תמיד טובה.
אבל אם יש פיגועים, צריך לטפל בשלוי פיגועים.
לעשות מודיעין, לסכל,
לגרש מי שצריך.
מה אנחנו? מה?
מה אנחנו בתור עם ישראל? מה אנחנו?
מה, להוריד את הראש? לא, לא להוריד את הראש.
לא להוריד את הראש. מה שאנחנו, אני אענה לך, מה שאנחנו עושים זה קודם כל לא נבהלים.
לא נבהלים.
תמיד לכל אורך הדרך, בכל מקום שיש בו דברים טובים,
יש כאלה שמנסים להתנגד ולהפריע.
אז הדבר הכי חשוב זה מה? זה להמשיך להגביר את הטוב.
מצד אחד לעשות דברים מעשיים, לטפל בפיגועים, להגיע למחבלים, להגיע לכל הרשעים, לנצח אותם, בסדר?
ולהגביר עוד את הטוב.
כי בכל מקום, זה לא רק בארץ ישראל,
בכל מקום בעולם,
גם אפילו בטבע,
בכל מקום שיש טוב, תודה רבה, ברוך תהיה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך עולם שלה כל יום ברוך.
בכל מקום שיש דברים טובים, יש כאלה שמנסים להפריע.
ברגע שאתה משתף עם זה פעולה, מפסיק לעשות דברים טובים,
זהו, אז אתה...
אני חוזר חזרה למדרש.
אני רוצה להגיד שהבית, היא הסיבה.
הקדוש ברוך הוא עונה לך בזה שאתה בצרה.
נשמע קצת מוזר, לא?
מה? מה? מה אמרת?
הקדוש ברוך הוא עונה לי בזה.
אבל קודם כל זה יוצא מתאים למשל.
אם אני רואה בית קברות
לפני העיר, אז אני יודע שהגעתי לעיר רצינית.
עיר רצינית, עיר קבועה.
בזה שיש בית קברות, כשחונכים את הקבר הראשון, בעצם חונכים כאן מדרגה נוספת בקביעות העיר.
אז הקביעות של העיר והמדרגה שלה היא בגלל בית הקברות,
נכון?
אותו דבר לגבי הצהרות. תראו,
אני רוצה לתאר פה איזה רצף היסטורי קצר, בסדר?
היהודים היו כאן בארץ ישראל,
לאורך כל ההיסטוריה,
כמות קטנה כמובן,
היו כאן 400 שנים מהאימפריה הטורקית,
וכשאתה בודק בהיסטוריה ואתה מחפש איפה היו פרעות,
אתה כמעט לא מוצא.
בארץ ישראל, בחוץ לארץ ודאי, ברוסיה, אני מדבר לפני השואה, לפני זה.
הפרעות, הסופות בנגב, הפרעות בקישינו,
לפני כן הפרעות ת׳ ות׳,
אין לך קהילה יהודית שלא סבלה מנחת ידם של הגויים וזה. בארץ ישראל היה מיעוט קטן מאוד,
וכמעט לא שמענו על פרעות. היו צרות אחרות, היה רעב, היה רעידות אדמה, היה זה, אבל פרעות לא היו.
מתי מתחילים הפרעות?
מה המאורעות, הפרעות הראשונות שאתם זוכרים שאומרים לכם בראש?
פרעות איזה?
חברון. איך?
חברון באיזה שנה זה?
תרפת.
פרעות תרפת.
חברון,
במוצא,
נדמה לי גם ביפו, שם נרצח ברנר,
ובעוד מקומות.
פתאום,
בחברון זה היה הכי בולט.
שם נרצחו, נדמה לי שנרצחו שם 80, ממש. היישוב היהודי בחברון בעצם
אז הפסיק להתקיים, כי הבריטים גירשו שם את כולם, הוציאו את כולם, מילטו את כולם ולא אפשרו להם לחזור.
פרעות?
למה התחילו הפרעות?
למה התחילו הצרות?
כי האויב הערבי לקח לו תשע שנים להבין שהיהודים מתכוונים להקים מדינה.
עד 29 הערבים בכלל לא הבינו את זה.
תמיד היו פה יהודים, היו מיעוט, דתי, גם די כזה,
די זניח,
די נמוך.
ת׳פ׳ שלנו,
אז הגיע עוד יהודי, הגיע עוד אחד, עוד איזה בית כנסת, עוד איזה מניין, לא, לא מפריע לנו.
הערבים באותה תקופה היו בטוחים שהם על הגב,
מפני שאחרי מלחמת העולם הראשונה הבטיחו להם איזה מדינה ענקית שתהיה בעצם סוריה הגדולה קראו לזה
שאהים אל-כבירה סוריה הגדולה והיהודים יהיו כאן איזה מיעוט.
בתרפט הם בעצם הבינו אחרי שמתגברת כאן העלייה השלישית והיהודים מקימים כאן מוסדות והבריטים עוזרים לנו וכו',
פתאום הם מבינים הם לא, הם מתקבלים ברצינות
הם הולכים להקים מדינה בואו נתחיל להפריע להם
מתחילות הצהרות
אז יוצא שהצרה בעצמה מבשרת מה?
את הגאולה.
כלומר, בוא נגיד ככה, כל עוד לא מתנגדים אליך,
אתה כנראה לא מהווה איום על אף אחד.
הכל בסדר, אתה לא פונקציה, אתה לא שום דבר.
כשאתה מתחיל להיות פונקציה, כשאתה מתחיל להיות שווה משהו,
אז מתנגדים אליך, אז עכשיו אתה מתחיל, או מצוין, עכשיו זה רציני,
עכשיו זה עסק.
אבל כל עוד לא מתנגדים אליך, איך אומרים,
כל ההתחלות קשות,
מכירים?
ומה ההמשך?
כל ההתחלות קשות, זה משפט שאתם מכירים.
יש לו המשך גם.
ואם זה לא קשה, סימן שלא התחלת.
אם זה זורם לך, וזה הסימן שלא התחלת, אתה כנראה...
אם זה, אגב, זה קל רוחני ידוע.
כל דבר רציני, חייב שיהיה לו התנגדויות.
אם אין לו התנגדות, הוא לא רציני.
אם הוא דבר רציני ובעל משמעות, הסטרא ערך חייב להתנגד לזה. הגמרא אומרת את זה על חתונה.
אין דבר יותר משמעותי מאשר בני זוג שמתחתנים.
אז הגמרא אומרת, אין כתובה, חתונה שאין בה תגרה,
שאין בה איזה מריבה. חייב שיהיה מריבה. אם אין מריבה, משהו לא בסדר.
אפילו מייצרים מריבות בכוונה.
חלק אומרים ששבירת הצלחת באירוסין,
אצל האשכנזים, זה כדי להגיד, הנה, רבנו, נשבר.
עושים איזה...
אבל הרבה פעמים לא צריך לשבור את הצלחת, יש מריבות גם בלי.
מה?
אנחנו נתנו 100 אלף, נתנו 50 אלף, אנחנו נתנו את התזמורת הזאת, רבים על המפיות שלה, איזה צבע יהיו המפיות בכניסה, גם על זה אפשר להריג.
האם זה יהיה מושט או דניס?
יש איזו מתיחות, חייב שיהיה, למה?
כי זה דבר גדול, איש ואישה
נפגשים ואין...
נכון.
לא חלילה בין בני הזוג, לא צריכים לריב עם בני הזוג, למשפחות יש איזו מתיחות,
זה תמיד קורה.
אז זה אומר שזה רציני,
זה אומר שזה רציני.
אז אם אין צרות,
אז עשית ראחה אומר, להשקיע כדורים,
להשקיע תחמושת בדבר הזה מיותר לגמרי, זה לא רציני, זה לא מאיים עליי, שימשיך לעשות מה שהוא רוצה.
אם יש צרות, או זה ה...
אז מאורעות 1929, תרפ״ט,
מבשרים את העובדה שהתהליכים להקמת מדינה תופסים תאוצה.
ולכן,
מי ששם לב לזה ראשון, תמיד זה עשית ראחה.
הראשון שקורא לנו העם,
בתורה מי זה?
פרעה.
עוד כשעם ישראל הוא, אנחנו לא עם, אנחנו משפחה,
משפחה גדולה, חמולה.
אנחנו לא, אנחנו משפחה גדולה גדולה.
אומרים פרעה, חבר'ה, בואו, תרגיעו.
אתם לא משפחה גדולה, אתם עם.
אתם עם.
ואני אתחיל עכשיו להתחיל להפעיל עליכם את כל הסנקציות שבעולם.
עשית רעה אחת תמיד ראשונה לזהות.
יש לה אינטואיציה יותר חזקה.
אז יענך ה' ביום צרה זה לא שאתה תהיה בצרה ואז הקדוש ברוך הוא יחלץ אותך,
הצהרה מבשרת שהקדוש ברוך הוא איתך, שאתה נהיית איזה מישהו ששווה להתנגד אליו, לפני כן בכלל לא שווה להתנגד אליך, מי היה מי, אתה סתם, זה אפיזודה כזאת.
לא צריך להתנגד בשביל כמה יהודים שמתנדנדים בבית הכנסת ואומרים קדיש,
הם לא מאיימים על אף אחד.
אבל יהודים שרוצים להקים מדינה זה מתחיל לאיים, אז בוא נעשה הפגנה,
בוא נעשה פרעות, בוא נעשה...
אתם יודעים שאחד ה...
בתרפט גם היה פרעות במוצא.
ערבים יצאו כאן, זה היה ביום שישי.
יצאו מהפרעות, תרפתה היו ביום שישי ובחברון זה היה בשבת.
במוצא זה היה ביום שישי, יצאו ממסגד אל-אקצא, כמו תמיד, הסיתו אותם,
המופתי, אל-אקצא בסכנה, משם הם הלכו, שרפו חניות ביפו, הגיעו עד למוצא, רצחו שם
את כל ה... במוצא כמה וכמה משפחות.
הייתה משפחה אחת, משפחת מקלף, הבית שלהם היה הבית הקיצוני,
שרצחו שם את ההורים
וגם כמה מהאחים, ורק האח הקטן ואחותו ברחו, קפצו מהחלון והצליחו להתחבא.
והאח הקטן, איך קראו לו?
מרדכי.
מרדכי מקלף.
הוא 25 שנה אחר כך היה רמטכ״ל של צה״ל.
ילד שניצל
היה רמטכ״ל.
הוא הרמטכ״ל עם הקדנציה הקצרה ביותר.
הוא היה שנה רמטכ״ל.
הוא היה שלישי לא?
דורי,
יגאל ידין ומקלף.
הוא היה שלישי.
הוא היה שנה וקצת.
קצת, הוא מראש ביקש לי עוד שנה, הוא רצה לפרוש, וביקשו ממנו, היה איזה מתיחות, אז בן גוריון ביקש ממנו, הוא אמר, טוב, אני מוכן לבוא לשנה.
היה שנה ואחרי זה פרס.
אז יש עין מקלף,
מתחת לגשר מוצא יש איזה מעיין כזה מתוק רמום,
שיש לנו עכשיו ספסל מאוד יפה,
שמשפחה אצלנו בקהילה בנתה ושמה שם.
אז זה העניין.
אמר לו, ככה הנביא אומר לישראל,
אם ראית הצרות שיחסו אתכם,
כן, צרות צרות, מכל עבר,
מיד אתם נגאלים. איך זה? מיד ככה, הוקוס פוקוס, מיד הצרה מגיעה.
לא!
אם אתה בתוך צרה, אתה בתוך גאולה.
כי זה אומר שחזרת להיות פונקציה,
חזרת להיות שחקן במגרש, אתה מעורר התנגדות, זה אומר שאתה שווה משהו.
בסדר?
שנאמר, יענך השם ביום צרה. בואו נמשיך.
ישגיבך השם אלוהי יעקב,
אז למה מזכירים פה דווקא את יעקב? אז קודם כל, באמת, יעקב
הוא בין כל האבות, הוא האבא שהיה הכי הרבה בצרות.
נכון?
כל ה...
עשו רוצה להרוג אותו, ואחרי זה לבן רודף אחריו, ואחרי זה עשו רוצה להרוג אותו כשהוא חוזר,
ואחרי זה יוסף נעלם לו וכל זה.
אבל יעקב גם לימד אותנו את הדבר הכי הכי גדול שבעולם.
זה כל כך לימוד שאני אוהב אצל יעקב אבינו.
יעקב אבינו כשהוא
בורח מלבן
ומגיע לארץ ישראל, ואז עשו בא לקראתו,
אז הוא מפחד שמה עשו יעשה?
יהרוג.
יהרוג אותו.
אז עשו, יעקב מה עושה?
הוא חוצה את המחנה לשתיים,
נכון?
וירא יעקב מאוד ויצר לו ויחץ את העם אשר איתו
ואת הצום ואת הבקע ואת הגמלים לשני מחנות. למה הוא חוצה?
ויאמר יעקב
אם יבוא אשם אל המחנה האחד והיכהו והיה המחנה הנשאר לפלטה. מה אני אגיד לכם? אני לא מאחל לאף אחד מאיתנו את הדבר הזה.
אדם יש לו משפחה,
עכשיו הוא צריך לבחור איזה ילד יחיה,
איזה ילד לא יחיה,
להגיד אוקיי אתה תהיה פה אתה תהיה פה לפחות אם יהרגו לי את החצי האלה
אז החצי הזה יישאר.
זו בחירה נוראה ואיומה. זה מזכיר את הבחירות שהיו צריכות לעשות אימהות במחנות,
איזה ילד לעלות שיברח ואיזה ילד לרכבת, נורא ואיום.
זה ממש הטרגדיה בהתגלמותה.
יעקב מפחד מ-50% השמדה,
50% השמדה, והוא אומר, אני לא יודע את מי ינצל.
ולכן הוא אומר, אם יבוא עשיו
אל המחנה האחד ויקראו,
כלומר אולי תיהרג לאה, יהודה, לא יודע מי, והיה המחנה נשאר לפליטה.
טוב,
כמה פסוקים אחר כך יעקב מתפלל ואומר,
נכון, כתוב ויאמר יעקב, אדוני אלוהי אבי אברהם ואלוהי אבי יצחק.
אדוני אומר אלי שוב לארצך ולמולדתך והיטיבה עמך.
קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדיך.
כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי שני מחנות.
הפסוק הזה מה מתאר?
הוא מתאר שבח. יעקב אומר, תראה,
הקדוש ברוך הוא, לפני עשרים שנה עברתי את הירדן עם מקל.
קני ומקל, וזהו, ועכשיו, לבאס, אומרים במרוקאית.
שתי מחנות, לא אחד.
יש לי מחנה פה, מחנה... מסתכל, איזה יופי.
מה איזה יופי? לפני רגע אתה אמרת שזה מסוכן.
זה צרה,
אבל בתוך הצרה, מה אתה רואה?
רגע, בעצם אני שתי מחנות.
אני, אני, וואו!
וואו, מה קורה כאן?
רבותיי, זו התבוננות מאוד חשובה ליום הזיכרון.
פרסמו עכשיו את המספר, 24,262, נדמה לי, זה המספר.
אז קודם כל צריך לדעת,
כל יהודי הוא אינסוף, כל חייל, הכל, הכל, כל נשמה היא
יקרה מכל יקר. קודם כל צריך לדעת שהמספר הזה,
24,000 מההרוג הראשון, אהרון הרשלר,
ב-1873, נדמה לי, נפל,
ועד ההרוג הוא ההרוג האחרון.
לא כל ה-24,000 האלו נהרגו בקרב.
זאת אומרת, זה לא שזה המחיר הקרבי.
חלקם נפטרו ממחלות,
הם היו משרתי שירות ביטחון, אבל הם
פתרו במחלות.
חלקם נהרגו בתאונות דרכים,
בלי קשר למקצוע הצבאי שלהם.
תאונות דרכים קורות גם באזרחות וגם בזה.
חלקם תאונות אימונים, תאונות אימונים זה ודאי חלק מהעניין, כי זה הכנה למלחמה.
אבל זה לא שזה המחיר הקרבי,
המחיר הוא כנראה בערך חצי.
כלומר,
אנשים שנהרגו במלחמה, בפעילות קרבית וכולי, הוא פחות או יותר חצי.
לא משנה, כל נשמה יקרה וכן לא ידרה, אבל צריך לדעת שזה טוב,
זה צרה, נכון?
זה צרה.
24 אלף זה צרה.
אפשר לראות בתוך הצרה הזאתי, בתוך הבית קברות הזה את המדינה?
אפשר?
אפשר לראות את זה בלפחות שלוש זוויות.
לפחות.
זו ברית השנה זה המספר עצמו.
24 אלף אנשים זה כמות היהודים שהייתה נרצחת באושוויץ
כשהשמידו את יהודי הונגריה בשבוע.
בשבוע.
400 אלף יהודי הונגריה הובילו להשמדה בתקופה הזאת, עכשיו.
בחודשים,
אייר, סיוון, תמוז,
400 אלף, 100 אלף כל חודש כמעט.
תחלקו את זה, זה 25 אלף כל שבוע.
20 אלף כל שבוע.
רכבות, כל רכבת 5 אלפים נכנסות, 3, 4, 5 רכבות ביום
מגיעות בחודש.
בסדר?
מה אנחנו מדברים?
יותר מזה אני אגיד לכם.
יש מספר.
יש מספר.
ספרנו, נכון? יש מספר מדויק, אנחנו יודעים להגיד.
וגם המספר הזה, סופרים אותו מזמן מסוים.
מישהו פה יודע להגיד כמה יהודים נרצחו בשואה?
מי אמר?
החתן.
כלומר, ספרו,
רון, ספרו,
בדיוק שישה מיליון אפס אפס נעצרו, בדיוק נגמר.
נכון, אז מה זה?
מה זה המספר הזה?
מה זה בערך?
מה הכוונה בערך?
גסה. גסה לאיפה?
ואיך הגיעו למספר הזה?
אני אעזור לך.
שישה מיליון בשואה הכוונה באופן ודאי לא פחות משישה מיליון.
כמה כן?
תשאל את החוקרים.
יש כאלה יגידו שיש מאה, שיש מאתיים, יש ספר שנקרא המיליון השביעי, שנרצחו שבעה מיליון,
בעיקר בגלל שהרציחות הראשונות בשואה,
הרציחות הראשונות, הרי הגרמנים רצחו בגזים רק מ-42.
ראשוני הנרצחים בגזים היו בטרבלינקה,
וטרבלינקה מתחילה להיות מפונה בתשעה באב תש״ב,
22 ביולי 1942.
עד אז איפה רצחו, איך רצחו?
זה נקרא שואת הרובים.
במבצע ברברוסה, יוני 41, הגרמנים פולשים לרוסיה בכל מקום שהוורמאכט כובש, מגיעים אחרי זה עוצבות האס-אס,
מכנסים את היהודים, לוקחים אותם ליער, תחפרו בורות, יורים בכולם, מכסים, ממשיכים הלאה. אין תיעוד,
אין איזה מי היה, מה היה, כבר, לא יודעים בדיוק כמה אנשים היו.
שם נרצחו מיליון וחצי יהודים.
בוודאי.
האם זה מיליון וחצי, שני מיליון, לא יודעים.
אז הטווח הטעות הסטטיסטית שלך הוא בין מאה אלף למיליון.
אתה מבין איפה אנחנו נמצאים?
ולא יודעים להגיד.
יש ביד ושם ארבעה וחצי מיליון דפי עד, אנחנו יודעים על עוד מיליון וחצי שלא יכלו למעלה דפי עד, ולך תדע כמה עוד היו.
זה הטווח.
כמה נרצחו בפרעות תח ותת? מאה אלף, 200 אלף, חצי מיליון.
אי אפשר היה לספור את זה בכלל, לא היה מי שיספור, לא היה מי שיתעד.
עצם העובדה שאתה סופר ואתה אומר, אני יודע כמה נהרגו, אני יודע מה השמות שלהם, כמעט כולם, אני מגיע, אני שם אותם בקבר ישראל, שם דגל על הקבר,
זה גאולה,
זה עצמו גאולה,
זה.
וגם חיילים שלא מצאו אותם,
אז מזכירים את השמות שלהם ומנסים להגיע ולאתר אותם.
זה גאולה, זה חזר כבוד לישראל, זה, זה הדבר הזה.
שאנחנו לא כצבאות השדה, השוויתי אתכם בנות ירושלים,
נכון?
איך זה הולך שם הפסוק הזה?
כאיילות או כצבאות השדה.
אז הגמרא אומרת שהפקרתי את בשרכם כאיילות וכצבאות השדה.
כאילו, הפקר, מי יודע, וחלקם זרוקים, יודעים כל דבר, מגיעים.
אז הבית קברות כפשוטו, הר הרצל כפשוטו, הוא, מחר נעשה שם סיור,
הוא הסיפור של הגאולה.
כי יודעים, ומגיעים, וסופרים, ומונים,
ויש שם בארץ אנדרטה ל-200 אלף יהודים שנהרגו בצבאות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.
200 אלף.
אז זה דבר, בסדר?
אז זה ה...
עצם, אמרנו, עצם העובדה שסופרים,
אני חושב שיש בכלל מספר,
המספר עצמו, אמרנו קודם כל, 24 אלה, זה מספר עצמו מול...
עצם העובדה בכלל שסופרים,
אני חושב שיש בכלל, יש לנו איזו כרונולוגיה כזאת,
וה... והדבר השלישי,
זה ה... כן, אנחנו...
אנחנו זוכרים.
יש זיכרון,
יש היכל,
יש זה, זוכרים אותם בשמות שלהם, זוכרים אותם, יש כאילו, יש איזה... זה גבורה, זה בעל משמעות,
זה... זה...
מסרו את הנפש,
אבל מסרו את הנפש בשביל משהו בעל ערך,
לא בשביל שאתה רק יהודי והגוי רק רוצה להרוג אותך ואין לך...
צריך להפוך את כל האבינו מלכנו. אבינו מלכנו, נכון.
עשה למען הרוגים על ייחוד, עשה למען שרופים על ייחוד גושת שמך.
אז שרופים יכול להיות בכבשנים באושוויץ,
או שרופים זה בטנקים, שהסתערו קדימה מול האויב, גם שם זה שרופים, אבל זה שרופים אחרים.
זה שריפה מתוך גבורה, גם זה מנחם אותנו.
גם זה, אז הקב' מתגלה בתוך הצרה עצמה,
בתוך יום הזיכרון לשלוממות גדולה.
ואת זה למדנו ממי?
מיעקב.
לכן כתוב,
יישגב ח' אלוהי יעקב,
כי מיעקב למדנו איך להסתכל על הצרה, ובתוך הצרה עצמה לראות את הישועה ואת הרווחה.
כן.
מה?
אז תגיד מה קשה.
בסדר, אני שומע,
אני שומע, ודאי צריך להתייחס לזה ביראת כבוד, ברוממות וכולי, אבל
אני חושב שזה מה שהמדרש בא להגיד לנו.
זה מה שהמדרש בא, הוא בא לדבר על תקופה עתידית
שבתוך הצרה תסתתר השכינה.
ואני חושב שאנחנו רואים את זה.
רבותיי, יום הזיכרון בעיניי הוא לא יום עצוב.
הוא יום של רוממות.
הוא יום של גדולה, הוא יום של גבורה.
הוא יום שבו חזר כבוד לישראל.
אנחנו נרים דגל תכלת.
תכלת זה ראשי תיבות, תן כבוד לעמך, תהילה ליראיך.
זה שאנחנו מביאים את מתינו לקבורה,
ושאנחנו נוקמים את מותם, ושאנחנו,
מי שנופל, נופל בקרב,
או בדרך אל הקרב, מתוך גבורה,
ולא כמו שלאורך אלפי שנות היסטוריה היינו כצאן לטבח יובל,
כי לא היה לנו כוח, כי היינו חסרי אונים.
זה עצמו, בתוך הצהרה, אתה רואה את המדינה.
ככה אני חושב.
אני מקווה שהייתי מספיק רגיש בדברים שלי.
הלאה, ממשיך המדרש ואומר.
אז הבנו למה כתוב אלוהי יעקב.
סליחה, אלוהי יעקב, אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, אין כתיב כאן אלוהי יעקב. למה?
משל אישה עוברת שהייתה בקשה לילד.
הייתה צריכה ללדת, אז עוד פעם המשל כאן?
חבר'ה, אני אכניס אתכם לבית חולים,
שתהיו תמיד יהיו בריאים.
אני אצאם לכם את העיניים ואני אקח אתכם למחלקות.
קח אתכם למחלקה אחת, תשמעו שם, צעקות.
עיניים עצומות, כן?
קח אתכם למחלקה אחרת,
פתאום.
אני אראה לכם את זה. טוב, מה אתם אומרים? חבר'ה, איפה יותר כואב?
מה, המחלקה הראשונה, איזה צעקות מסכנות שסובלים.
המחלקה השנייה, נראה לנו בית אברהם וזה.
רבותיי,
מחלקה השנייה, טיפול נמרץ, שם אנשים,
אתה שומע את הסיטואציה שם, את הטו יוז, זהו.
המחלקה הראשונה, בית יולדות.
מחלקת יולדות הבאתי אותכם, הן צעקות.
אז כשאתה רואה
צרות
באות עליך, המשל הוא של אישה שהיא יולדת.
גם הלידה היא באיזה מין,
אנחנו אומרים שיציאת עם ישראל למצרים זה דומה ללידה.
עם ישראל יוצאים מתוך פתח,
שהוא פתח צר עם דם, מזכיר את היציאה מתעלת הלידה, מגיחים,
ואז עוברים בתוך המי שפיר שזה קריאת ים סוף, נזרקים אל החוף,
מין תהליך לידה כזה.
אז גם אנחנו נולדים, נולדים, נכון?
למשל, אישה הוא ברא, הייתה מקשה ללד, אמר לה,
אומרת לה המיילדת, לט ענן ידעין,
מה נאמר? לא יודעים מה להגיד לך,
אלא מאן דעני לאמך בעידן קשוטה,
הוא יענה אתך. מי שענה לאמא שלך שילדה אותך והיה לה קשה הוא יענה גם לך.
אף כאן נאמר ביעקב לאל העונה אותי ביום צרתי.
אמר להם דוד לישראל מי שענה לישראל אביכם בעת צרתו הוא יענה אתכם בעת צרתכם.
הווי יענך השם ביום צרה ישגבך שם אלוהי יעקב.
כלומר מי שענה ליעקב מי שהיה עם יעקב בעת הצרה תבינו שגם הצרה שלכם היא כמו הצרה של יעקב.
דוד המלך אומר, תהיינה תקופות שבהן הצרות שלנו יהיו כמו הצרות של יעקב, שמתוך הצרה בעצמה אתה למד על הישועה ועל הגאולה.
אמר רבי אבי נא לביא,
מכאן לבעל הקורה שנכנס בעובייה של קורה,
שנאמר יש שגבך שם אלוהי יעקב, זה כל כך יפה.
כן, למשל הוא בעל הקורה,
אם אדם יש לו בעל קורה והוא רואה את הפועלים,
סוחבים את הקורה,
ופתאום איזה פועל, לא לא יודע, אז בא על הקורת עצמו, נכנס, מכניס את הכתף שהקורה לא תיפול, הוא נכנס בעובייה של קורה.
מכיוון שיעקב אבינו הוא
ההוא שהכי הרבה התנשא בצרות,
והוא זה שראה שמתוך הצרות שלא בעצמם צומח את ישוע.
אגב, לא רק הצרות שהוא חלק את המחנה, גם לקיחת יוסף.
יעקב מאוד מצטער, יעקב בוכר, אבל הוא לא יודע שבזמן הזה שלוקחים לו את יוסף, הקדוש ברוך הוא מה עושה?
יושב ובורא
אורו של משיח.
ככה כתוב.
והרש״י מביא, נכון? יעקב עסוק בשקה ובתעניתו,
ויצחק עסוק בשקה ובתעניתו, וראובן עסוק בשקה ובתעניתו, ויהודה עסוק בשקה ובתעניתו,
והקדוש ברוך הוא יושב ובורא אורו של משיח.
בתוך הצרה עצמה,
הישועה, כי יוסף עכשיו זה, ואחרי זה יוסף יצין את כולם.
אז לכן, אלוהי יעקב.
אז אם ראית צרות
שבאות עליך,
תסתכל בתוך הצרה ותחפש את הישועה.
אם ראית שפתאום מדינת ישראל, ערב מלחמת ששת הימים,
מטילים עליה אמברגו צרפתי,
שפתאום חוסם לה את כלי הנשק, וזו צרה גדולה מאוד,
תדע לך שמתוך הדבר הזה התפתחו מטוסי קרב ישראלים,
הכפיר והנשר והאריה.
ואם ראית כל מיני מגבלות שאין כאן מים והכל פעם מתייבש, מתוך הצרה הזאת התפתחו הטפטפות.
ואם ראית שמדינת ישראל רוצה להעיף לווין לחלל
והיא לא יכולה להעיף אותו לכיוון מזרח,
כמו כל המדינות שמעיפות את הלוויינים שלהם עם כיוון התנועה של כדור הארץ,
אז תדע לך שישראל תעיף אותו לכיוון מערב, ותמצא כל מיני פיתוחים פיזיקליים, שאחרי זה ישמשו אותה בכיפת ברזל ובעוד.
כלומר, כל צרה שבאה לכאן, היא נועדה לפתח איזה משהו, איזה ישועה, שנמצאת בתוך הצרה בעצמה.
בסדר?
יש שיר,
אנחנו כאן לומדים הרבה שירים ציוניים,
השיר נקרא ראש פינה.
בשנת 1938 בחור צעיר בשם שלמה בן יוסף, ביתרי,
כן, מארגון ביתר, האצל,
חניך של ז'בוטינסקי, אז יש מדיניות הבלגה.
הערבים תוקפים והיהודים מתמקדים רק בהגנה,
וליד צפת נרצחים חמישה חברי אצל בהגנה,
והוא מחליט לצאת לפעולת נקמה.
הוא אורב לאוטובוס ערבי וזורק עליו רימון,
הרימון לא מתפוצץ,
הוא נס וכנראה הלשינו עליו איזה
ערבים, בדואים שהיו שם, והוא נתפס
ונידון לגזר דין מוות, והוא מישון העולים לגרדום בארץ ישראל,
בבית הכלא עכו,
שלמה בן יוסף.
אז הוא היה מראש פינה,
אז כתבו שיר.
בין סלעיה בגליל חבויה בחיק ההר משתקפת בכנרת עין ראש פינה תל נסתר.
מה יפית ראש פינתי כתר ראש אלי ארסתיך בדם וסבל לי לי לי לי.
הייתם פעם בראש פינה?
הלכתם לבית העלמין?
לא.
בבית העלמין בראש פינה יש השם ירחם חלקת ילדים.
כי כשהם עלו לראש פינה,
העולים מראש פינה עלו מרומניה.
אמרו להם, יש מקום יפה,
זה אוויר, רואים את החרמון, חשבו שהם...
יש נחל זורם ליד הירדן, הם חשבו שזה נחל כמו הדנובה.
או לא יודע מה, הם בנו סירות בשביל לשוט בנחל, הגיעו, הם הבינו שראש פינה זה זה, ויש קדחת, יש ביצות,
והילדים שם מתו בקדחת.
והם רצו לחזור חזרה, והסיפור הוא סיפור ידוע,
שהרבנית שם השביעה את כל הנשים שאף אחד לא עוזב,
ויש איזה קבולה שכל מי שנשארה שם, אף אחד מהילדים שלה לא ירד מהארץ.
שביל סולל על המורד,
שביל חדש בין אבני כף, בין הטרקטורים שעבדו שם,
עלונים פורסים צמרת,
דם שרים לבן יוסף,
זה לשלמה בן יוסף, הם כאילו מצדיעים לו,
שרים לו,
בין הבקע,
שזה בקעת הירדן, והשיא זה החרמון,
קבר עד חצב,
עלונים נדים באבל, שכב, שכב, שכב. הם מתאבלים על
שלמה בן יוסף.
ובלילה עם חצות כל דממה דקה ירעד.
בגלל זה הבאתי את השיר הזה.
אין כובשים את ראש הסלע אם אין קבר במורד.
זאת אומרת, אתה רוצה לכבוש את ההר הזה?
ובדמי לאור כוכב הרה גדוד מעפיל,
וכל שעל אין כת נבל, צליל, צליל, צליל, הגדוד המעפיל שכובש את ביריה, מי שזוכר, ואת צפת וכל זה, מטפסים ומעפילים.
כשאנחנו הולכים ערב יום העצמאות לפקוד את בתי העלמין,
לא רק בהר הרצל, בכל מקום בארץ, אנחנו צריכים לדעת שאם אתה רואה את בית העלמין,
אתה מיד אחריו רואה את המדינה.
כי יענך השם ביום צרה.
הגבורה של הלוחמים, האחווה, הרעות, המסירות,
וגם התגובה של עם ישראל,
העובדה שעם ישראל מתייצב, פוקד את בתי העלמין, הולכים עם... אתם יודעים שיש תורנות כזאת שנקראת נצר אחרון.
חללים שהם ניצולי שואה, שאין להם קרובי משפחה,
אז משדחים להם משפחה, והמשפחה הזאת היא נוסעת להיות ליד הקבר שלהם ביום הזיכרון. כלומר, שאף אחד לא יישאר לבד, שכולם יהיו... יהיה מי שיפקוד אותם, על כל אחד מניחים דגל.
הדבר הזה בעצמו הוא ביטוי לערבות, לאחווה, לאהבה, לקרבה, לרוממות,
והוא זה שמביא לנו את הזכות ואת היכולת להקים מדינה.
שנזכה.
