צהריים טובים לכולם, צהריים טובים. אנחנו נתכנסים פה כל שבוע, נפש הפרשה, עבודת הנפש בפרשה,
לחיות עם הזמן,
והזמן זה זמן פרסת השבוע, פרסת משפטים,
בעזרת השם.
אני רוצה להגיד כמה הערות ברמת הפשט, הן מאוד מאוד חשובות,
ואז להיכנס ללימוד שלנו, בסדר?
הערה ראשונה ברמת הפשט, שבעצם זה חלוקה,
אפשר לקרוא לה מלאכותית,
בין פרשת יתרו לפרשת משפטים.
פרשת משפטים היא חלק ממעמד מתן תורה.
היא פשוט חלק ממנו.
איפה עם ישראל נמצא לכל אורך פרשת משפטים?
במרגלות ההר. הם לא חזרו לאוהלים עדיין.
הם עדיין שם.
הפרשה נאמרת כשמשה רבנו, קראנו בסוף הפרשה הקודמת,
שמשה רבנו, בסיום המעמד,
כשהקדוש ברוך הוא מדבר,
אז הקדוש ברוך הוא אומר למשה,
כותב על בני ישראל, אתם ראיתם כי בני שמיים דיברתי עם אחינו, תעשינו אותי אלוהי כסף ואלוהי זהב וכו' וכו'.
וסליחה, כתוב, ויעמוד העם מרחוק ומשה ניגש אל הערפל אשר שמה אלוהים. זה בסוף פרשת יתרו. כלומר, זה עדיין חלק מתוך המעמד. העם עומדים למטה, ומשה ניגש אל הערפל אשר שמה אלוהים, ואז הקדוש ברוך הוא מתחיל להגיד לו את כל מה שאנחנו
קוראים בסוף פרשת יתרו,
ובתחילת פרשת,
ואת כל פרשת משפטים, את כל הסדרי דין הזה, חלק ממעמד הר סיני.
בסוף פרשת משפטים, משה רבנו מסיים לקבל את זה מהשם יתברך, אומר את זה לבני ישראל.
זה בפרק כד,
ואז הוא יורד לעם, אומר להם את כל המשפטים,
והעם אומרים על הדבר הזה נעשה ונשמע.
משה רבנו כותב את ספר הברית, לפי הפשט זה כנראה פרשת משפטים בעצמה,
זורק עליהם את הדם,
ועולה להר סיני לארבעים יום.
אז בעצם נגמר המעמד, כמו שאנחנו מכירים אותו.
האם מותר לעם כבר לעלות להר? לא ברור.
הפסוק שמסיים את הפרשה, כתוב ומראה כבוד אדוני,
ויכנס הענן את ההר, וישכון כבוד אדוני להר סיני ויכסה, וענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן.
ומראה כבוד אדוני כאש אוכלת בראש שער לעיני בני ישראל. כמה זמן היה מראה כבוד השם על ההר?
יש כאלה אומרים שהיה שנה שלמה.
שנה שלמה היה עדיין אש על ההר, ואסור היה לבני ישראל לעלות על ההר במשך כל השנה הזאת.
אבל משה בא בתוך הענן, ויהיה משה בהר ארבעים ימים וארבעים מעלה. אז אם כך, פרשת משפטים היא חלק ממעמד מתן תורה. היא לא,
עוד לא מתחילים כאילו את התורה הרגילה, כן? את ה... זה, אלא זה חלק מהמעמד.
למה זה חשוב להדגיש? כי אנחנו בעצם מבינים שבתוך פרשת משפטים,
כמו שאמרנו בעשרת הדיברות, שאלה דברים מאוד מאוד יסודיים,
שנוגעים ממש לתשתית של הזהות שלנו כמקבלי תורה,
אז גם פרשת משפטים נמצאת תחת אותה כותרת.
על גבי הדבר הזה,
יש מקום להתבונן בסדר של הפרשה,
ואני רוצה היום לגעת בדברים שקורים לקראת סוף הפרשה.
רצף פסוקים
שמופיעים לקראת סוף הפרשה, ולדעתי הם דרמטיים מאוד,
והם מספרים סיפור מאוד משמעותי.
פרשת משפטים, כחלק ממתן תורה,
עוסקת בעצם בדבר המרכזי שצריך לעשות לעם של עבדים,
וזה לספר להם שיש דבר כזה חוק ומשפט.
חוק ומשפט, יש דבר כזה.
בעולם של עבדים, בעולם ממנו הם יצאו,
הכלל היה החזק שורד, החזק שולט.
כל דאלים גבר.
מי שיש לו כוח, הוא שולט,
והוא יכול לשעבד את הזולת, והוא יכול לנצל אותו, וכן על זה הדרך.
באה התורה ואומרת, אנחנו יצאנו מהדבר הזה,
אנחנו יותר לא עבדים.
מה המשמעות שאנחנו יותר לא עבדים?
שראשית,
אין אפשרות לשעבד חירות של אף אחד, אלה המשפטים שיוצאים לפניהם, עבד עברי חייב לצאת
בשנה השביעית,
ואחר כך רצף של הלכות
שבעצם מייצרות את המשפט. עכשיו יש פה לידינו הפגנה של אחינו,
אהובינו, העם ישראל, שבאים פה עשרות אלפים להפגין
כנגד הרפורמה במערכת המשפט.
בסדר, יפה, שאנשים אכפת להם על העמדה שלהם, והם באים ועולים לירושלים.
אולי חלק יישארו במכון מאיר, בסדר?
זה חשוב אבל להבין שמשפט זה דבר חשוב מאוד. אדם שנמצא תחת
מסגרת משפטית, זה בעצם אומר שיש לו זכויות,
שהוא ראוי,
שצריך להגן עליו, שהוא בר הגנה.
בגרמניה הנאצית, אחד הדברים הראשונים שעשו ליהודים, זה בעצם הפקיעו אותם מן המשפט.
וזה גויין נכנס לחנות של יהודי,
לקח מה שהוא רצה ויצא. היהודי אמר לו, אני אתבע אותך למשטרה. אמרתי לו, למי תתבע אותי?
תראי לך תצבע בבקשה. אה, אתה יהודי, אז אין לך, לא מגיעה לך הגנה משפטית.
אחרי זה הגוי הזה בא וגם לקחת את החלוט בעצמה ואחרי זה גם גירשו אותה מהבתים וכו' וכו'.
כשאתה מוציא מישהו מהמשפט, כאילו הוצאת אותו מחברת בני האדם. אז התורה אומרת, יש משפט.
אם מישהו יקרא את מישהו, זה סדר. יש לאן הולכים, נכון?
מה עושים? תראו כמה תורה מדייקת בדברים האלו, נכון? אם יש באבן או באגרוף, זה יירפאו יירפא.
אם יהיה כזה, אם יהיה כזה,
הכל מאוד מאוד מסודר.
ארבע אבות נזיקין שמופיעים אצלנו בפרשה, גם התלבטתי אם ללמד על זה היום, כי ארבע אבות נזיקין בנפש,
זה גם כן,
אבל אמרתי שאנחנו נדבר על זה ביום חמישי בשיעור בטניה,
אנחנו נדבר על נפש בהמית, ואחד מאבות הנזיקין זה שור,
שזה ממש מזכיר נפש בהמית,
אז ביום חמישי נדבר על השור תם ושור מועד, על ההבדל בין השברים השונים, בין נפש בהמית מועדה לנפש בהמית שהיא טמאה, שניהם נפש בהמית.
אבל בגדול ארבע אבות נזיקין, שור זה כוח הפריצה, העוצמה, הרצון כאילו לשלוט,
זה שור, זה אב נזיק אחד, בור,
זה עצבות, ייאוש, אדם נופל בבור,
כן, שור, בור, מבעה, מבעה זה שן,
זה כל התאוות,
והעבר זה כעס, אש הכעס.
אלה ארבע אבות נזיקין שבנפש, הם באים גם לביטוי כאן.
נכון, יש פה חשבונות,
בעצם כל בבא מציע ובבא קמא נמצאים בפרשת.
הזאתי מה קורה עם שור נוגח שור טעם שור מועד הכל
הלכות הלכות הלכות הלכות מה קורה עם שומר חינם גנבו לו נאבד ממנו הכל הנחות
נכון
קודם כל מתחילים להלכות
דיני ממונות
אחר כך יש כאן
דינים של אישותיים כאלה כי יפתה איש בתולה שלא אורסה ושכב עימה
כל הדברים האלה
כל פרק כא וכב זה סדר משפטי
מקסים, מדהים,
מהמם.
כלומר, באמת, זה מהפכה גדולה לעם של העבדים.
זה לא מספיק.
זה לא מספיק.
עולם של דין,
יש ככה, יש עולם של הפקרות,
זה ודאי.
עולם של הפקרות זה מי שחזק שורד, זה מצרים, משם הם ברחים.
על גבי עולם של הפקרות יש עולם של דין, מסודר.
אם מישהו עשה עבירה, מישהו עשה איזה פשע, יש לאן לפנות,
יש בית דין, יש בית משפט, יש לפנות.
סדום, תסביר את השאלה יותר קצת
בסדום, זו שאלה טובה, בסדום היה דין,
היה שם דין, היה משפט.
במשפט הזה הוא קבע שאסור שיהיה חסדים.
אז אני אומר, יש עולם של תוהו בבוא, אין משפט. כל אחד זה מה שבא לו, או שהחזק שורד, זה דבר אחד.
יש צד אחר, שזה כל הפרשה מדברת איתנו,
על עולם של דין. אם אדם נפגע,
יש לו למי לכבול, יש לו למי להתלונן,
אם אדם פגע,
יש לנו איך לדון אותו, יש לנו בית משפט.
עולם של דין.
ולכאורה,
היה אפשר לעצור פה.
זהו,
הכל מסודר.
לא.
בסוף הפרשה מגיעה עוד חטיבה,
שאולי היא החשובה מכולם,
בחברה
שרוצה להיות חברה בת חירות,
ואולי היא חשובה מכולם, גם לכל אחד ואחד מאיתנו בעבודת הנפש,
על הציר המאוד מאוד מעניין,
צודק,
טועה,
רגיש, לא רגיש.
מה קורה לי כשאני צודק?
מה קורה אם אני צודק?
אם אני טועה, בסדר גמור, אני צריך להודות בטעות, לבקש סליחה.
מה קורה כשאני צודק?
האם כשאדם צודק,
אז הוא אומר, מכיוון שאני צודק, אז זהו, מה רוצים ממני? אני צודק, הכל בסדר.
זה החלק האחרון של הפרשה.
והוא מאוד קריטי. תראו את הפסוקים.
יש כאן רצף פסוקים.
מתחילים ככה. וגר לא תונה ולא תלחצנו,
כי גרים הייתם בארץ מצרים, נקודה.
כל אלמנה ויתום לא תענון.
אם ענה תענה אותו,
כי אם צעוק יצעק אליי, שמוע אשמע צעקתו. עכשיו, זה פסוק מובן.
מסכן, היתום, האלמנה, היתום.
אם הוא, אם תענה אותו והוא יצעק, אני אשמע אותו, אומר הקדוש ברוך הוא. כי אין לו מי שיגן עליו, אין לו מי ש...
כן, הפסוק פה הוא פסוק מאוד מיוחד, כי הכל פה כפול. אם ענה תענה, צעוק יצעק, שמוע אשמע.
מה הכוונה? מה אתם אומרים?
גם לאמנה וגם ליתום.
והפרשנים כאן אומרים שזה כאילו חוזר. אם אתה תענה אותו, אני אענה אותך. אם תצעק אליו, יצעקו עליך. אם לא ת... כן, זה הכל כאילו חוזר חזרה.
טוב,
לא כתוב פה, אגב, מי זה היתום הזה, האם הוא יתום קטן, גדול, עשיר, אני...
על כל פנים, זה מובן.
אבל מה הכוונה
ללא תלחצנו?
מה הכוונה כל אלמנה ויתום לא תענו?
מה הכוונה?
הכוונה היא, כנראה, על אותם מקרים שדיברנו עליהם בתחילת הפרשה שהם מוצדקים,
כשאתה מגיע ליתום,
רגע, לאט-לאט, שנייה.
עכשיו אתה אומר, מה זה קשור לכאורה?
מה זה קשור? הלוותי כסף ליתום, עכשיו היתום הזה לא רוצה להחזיר לי, אז בגלל שהוא יתום... מה זה נוגע למצב האישי שלו, לדיני ממונות?
שיחזיר.
אומרת התורה, לא.
לא.
זה, הייתי קורא לזה,
אתם יודעים, בעולם העסקים,
שמגיע לך, לא שאני כזה איש עסקים,
ואני לא איש עסקים לא גדול ולא קטן, בסדר? אבל מה שלמדתי קצת,
מגיע בן אדם
לעורך דין.
עורכי דין עכשיו יש להם קצת...
צריכים עידוד, כן?
אומרים ש-98% מהעורכי דין מוצאים שם רע על השאר.
אז מגיע, יש לו איזו צערה מסוימת, איזו צורך, איזו בקשה מסוימת.
אם אתה, לא משנה, עורך דין, או חוקר,
או לא משנה,
או כלכלן, או יועץ.
הוא לא בא אליך עם רק חלק קטן מהאישיות שלו. הוא בא אליך כולו, האדם הזה.
אז תתבונן על כולו. יש לו גם אישה, יש לו גם ילדים,
יש לו גם איזה...
זה מבנה כזה שלם. אז כשיתום הלווה כסף.
אז אתה יכול להגיד, מה זה מעניין אותי יתום, לא יתום?
מי זה מעניין כל הזה? הוא הלווה, הוא צריך לשלם. אני מפעיל עליו את כל הסנקציות שהייתי מפעיל עליו, אם היה אדם רגיל.
התורה אומרת לא.
לא.
מעניין אותנו מי עומד מולנו.
מי הוא?
מה עניינו? מה עבר עליו? זה נוגע לעניין, למרות שאתה יכול להגיד, זה לא קשור אחד לשני, מה קשור כסף לזה? זה קשור.
איך הייתם אומרים? איך היינו מפתחים את זה? איך היינו קוראים לזה?
לקראת סוף פרשת משפטים,
הקדוש ברוך הוא מצבר את משה רבנו ללמד את בני ישראל רגישות.
רגישות, אמפתיה.
גם כשאתה צודק,
גם כשזה נראה לך נכון,
גם כשזה, תהיה רגיש.
תשים לב מי הבן אדם שעומד מולך.
עכשיו, זה נראה,
כאילו, לכאורה, לכסף אין ריח, ומה נוגע עכשיו ככה, כן.
ויותר מזה,
בפסוקים הבאים.
אם כסף תלווה את עמי יותר עני, עמך לא תהיה לו כנושל, לא תשימון עליו נשך.
אם חבול תחבול שלמת רעך,
עד בוא השמש תשיבנו לו.
כי היא כסותו לבדה,
היא שמלתו לעורו,
במה ישכב?
והיה כי יצעק אליי, ושמעתי כי חנון אני.
אני רוצה להגיד פה איזה משפט אחד על ה...
לפני שנתקדם פה למקורות, תראו,
הרמב״ם בהרבה מקומות אומר שאסור לייחס להשם יתברך
כל מיני כינויים חיוביים, רק על דרך השלילה,
נכון?
וכשמדברים בכינויים חיוביים על דרך השם יתברך, זה רק כדי להגיד שהוא כאילו שהוא לא ההפך מזה,
אבל אי אפשר לתאר אותו בצורה חיובית.
זו דעת הרמב״ם, בורא נמוכים בהרבה מקומות.
זה חשוב מאוד,
מפני שהרמב״ם היה צריך להילחם נגד כל ההגשמות וכן על זה הדרך.
אבל היה משה אחר, רבי משה חסדאי קרשקש שכתב ספר אור השם,
השם אותיות משה,
והוא אומר, מה פתאום, הפוך.
התורה מלאה,
התורה והנביא מלאים בתיאורים חיוביים של השם יתברך.
מלאים.
גם התורה וגם הנביא.
בנביא כתוב,
כשהקדוש ברוך הוא אומר לשמואל, ביקש השם לא איש כלבבו.
יש לקדוש ברוך הוא דבר כזה איש כלבבו.
ושמעתי כי חנון אני.
כביכול הקב' הוא שומע בקולם של המצטערים, לא כביכול, והוא אומר, אני לא יכול להתאפק כי אני חנון.
מלא מלא מלא תארים חיוביים.
ויתעצב אל ליבו, נכון? כתוב בפרשת בראשית. ויתעצב אל ליבו, ויארך את ריח הניחוח.
ממש תארים ש...
אז איך לעשות בזה סדר?
יש רמז כזה יפה שכתוב, לא כן עבדי משה.
יש שני משה, רבי יחזקי קרישקש, אור השם, תהיות משה ורבנו משה בן מימון.
לא כן. קודם כל לא, אחרי זה כן.
קודם כל צריך את הרמב״ם שיגיד לנו לא.
שיגיד לנו, אל תחשבו שהתארים שאתם מכירים זה כלפי השם יתברך. קודם כל להרחיק את ההגשמה. אבל אחרי שמרחיקים את ההגשמה,
אתה לא יכול באמת לאהוב מישהו אם אתה רק יודע מה הוא לא. אתה רוצה לדעת מה הוא כן.
אחרי שהרחקנו את ההגשמה,
יהיה הזמן לפתוח את האוזניים למה שכן כתוב.
וכתובים מלא תארים כלפי השם יתברך,
שהשם יתברך הורה למשה רבנו לכתוב,
ואחד הבולטים בהם זה אצלנו כאן.
אני קורא את הפסוקים עוד פעם, עם כסף תלווה את עמי,
אם חבול תחבול שלמת רעך,
עד בוא השמש תשיבנו לו.
למה?
כי היא כסותו לבדי, יש כאן מעבר מזכר לנקבה, תכף נתייחס לזה,
היא כסותו לבדי, היא שמלתו לאורו,
במה ישכב, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנונני.
עכשיו, האני הזה,
מה הסיפור שלו?
אה?
הוא הלווה כסף, נכון?
הוא הלך לראובן, אמר לו, תשמע, תלווה לי 1,000 שקל. הוא לוקח 1,000 שקל.
ראובן אומר, תשמע, אני רוצה משכון.
אני רוצה משכון.
משכון זה לגיטימי? הוא לוקח משכון. מה, הוא נתן לו משכון את השמיכה שלו.
עכשיו מגיע הלילה.
העני, קר לו.
אז מה צריך להגיד לו?
כבוד העני, או שתחזיר את ההלוואה,
או שתיקח את ההלוואה שקיבלת ותשתמש בה ותרוויח ותקנה לך שמיכה.
זה ההסכם, מה אתה רוצה?
נתת את השמחה שם, צועק שקר לך,
נכון?
זה מזכיר את הבדיחה על אחד שהרג את אבא שלו, ואז הוא אומר בבית משפט, תרחמו עליה, אני יתום.
מה אתה רוצה אתה...
לא אומרת התורה.
לא.
אפילו שאין צדק בדבריו, אין שום צדק, אין שום היגיון בדבריו,
הוא הלווה את הכסף, הכל היזום שלו, הוא הלווה את הכסף,
הוא שם את המשכון, הוא עשה את הכל,
אבל קר לו.
אז אומר הקב' אני שומע את זה. אתם מבינים את ההשלכה?
זה אומר שמבעד למסכי הצדק
וההוגנות והצדק וכו',
יש גם אוזן שמקשיבה לכאבים.
גם אם הכאב הוא מוצדק.
כלומר, זה בסדר גמור, מה אתה רוצה? אף אחד לא גנב לך את השמיכה, אתה בעצמך הבאת אותה.
תראו מה אומר המדרש.
אולי לפני כן את הרמב״ן.
שמעתי כי חנון אני חונן ומקבל,
נראה רגע את הרמב״ן ואת הרשב״ם ואז נראה את המדרש.
חונן ומקבל תחינת קול אדם אף על פי שאינו הגון מגזרת חינם. והעניין
שלא תחשוב שלא יכבול שלמת הצדיק אבל שלמת אדם שאינו צדיק יקח ולהשיבנו כי צעקתו לא ישמעאל. לפיכך אמר כי חנון אני ושומע צעקת קול מתחנן אליי. לא משנה אם הוא צדיק או זה וגם הרשב״ם אומר את זה.
ושמעתי כי חנון אני אף על פי שמן הדין יש לו משכון
אינו חייב להחזירו לו לפנים משורת הדין,
ולא לשמוע צעקתו,
אם לא מפני שרחום וחנונה. אני כלומר אומר, הקדוש ברוך הוא, נכון שמצד הדין,
לכאורה אתה לא חייב להחזיר לו,
אבל אומר הקדוש ברוך הוא, אבל אני רחום וחנון.
וכשאדם הוא רחום, כשאדם הוא רחום וחנון, פה מדברים על הקדוש ברוך הוא, אז גם אם מישהו צועק,
והוא,
הצעקה היא מוצדק, כלומר הכאב הוא מוצדק, מה אתה רוצה?
אני לא יכול להישאר אדיש.
אני לא יכול להישאר אדיש.
למישהו כואב,
מה אתה גילות? שמע, זה בעיה שלך, כואב לך על זה.
כן, תארו לעצמכם ילד שעכשיו, לא יודע מה, הוא
נפל וקיבל מכה, אמא שלו הסדירה אותו, אל תלך, אל תטפס, נפל וטיפס וקיבל מכה.
והוא בוכה. אמא, הוא בוכה.
אז אתם מעלים על הדעת אמא שאומרת לילד,
אהה, אמרתי לך, נו, אתה רואה, מה אתה רוצה? מגיע לך, פעם באד.
זה אמא.
אמא ישר תרוץ, תחבק אותו, תגיד לו, זה נכון שהכאב שלך הוא,
הבאת אותו על עצמך.
אבל מה זה נוגע לרחמים?
מה זה נוגע לאהבה?
מה זה נוגע לכאב? מה זה נוגע לשיתפות, לאמפתיה?
לפעמים אתה עושה כאב
שהוא סופר מוצדק.
כמו שלוקחים ילד לרופא, צריך לתפור אותו.
אחד הכאבים הכי גדולים בחיים זה שלילד שלך כואב.
אז לא מזמן הבת שלי פתחה את האצבע, צריך לקחת לתפור במיון.
ולא מיון, כן, במיון זה היה
פה, באצבע הזאת.
היא אמרה לרופא, תעשה את זה יפה, שומע? זה האצבע של הטבות.
אז כואב,
כואב. נו, עכשיו,
הכל מוצדק, הכל זה, צריך לתפור כדי שזה יהיה
כמו שצריך, וייראה טוב, וזה, נו, ו...
אז זה הופך את זה ליותר קל, בגלל ש... כואב, כואב לה.
אז אתה נמצא שם ליד אבא או אימא, כואב.
אז למה אנחנו לא יכולים לראות את זה כשזה מדובר על הזולת?
לא, הוא מעניין אותי, אתה חייב לשלם, אתה זה, אני לא מסתכל בכלל על הכאב שלך, הוא בכלל לא רלוונטי אליי.
אומר הרשב״ם,
אף על פי שמן הדין יש לו משכון,
אינו חייב להחזיר עוד לפנים משורת הדין.
ולא היה לו לשמוע את צעקתו, אם לא מפני שרחום וחנונה אני.
למעלה אצל אלמנה ויתום לא תענו, כתוב, שמעו אשמה צעקתו,
או אילו מן הדין שומע הקדוש ברוך הוא צעקתו,
ולפיכך לא כתוב שם כי חנונה לי. אצל יתום ואלמנה, זה ברור, זה הדין עצמו, זה פשוט.
אבל אצל העני הזה,
שלקח הלוואה,
עובר הקדוש ברוך הוא, אני חנון ורחום, ואנחנו צריכים ללכת הלכתה בדרכיו.
אגב,
המידה הזאת, חנון,
היא נכנסה
בתוך
אחת מי״ג מידות של רחמים.
אנחנו עם השם, השם, אל, רחום וחנון.
והתוספות במסכת ראש השנה מסבירים את ההבדל בין רחום לחנון.
מה זה רחום?
רחום זה לימוד זכות.
אדם מגיע לו עונש, אוי רגע, יש עליו הרבה לימוד זכות,
הוא גדל בסביבה כזאתי, היה לו מורים לא טובים, ההורים שלו חמחו אותו, החברה דרדרה אותו,
עצבנו אותו, אלף ואחד טיעונים לעונש.
רחום, לתת הרבה הרבה זה. טוב,
אחרי שנגמר כל הרחום,
בסוף פוסקים את הדין, אומרים, למרות כל הטיעונים, עדיין מגיע לו עונש.
ואז מתחילים להכות אותו.
מתחילים להכות אותו.
ואז מה?
אז הוא צועק.
הוא צועק, אבא, כואב.
הוא אומר, אתה כואב, אבל זה...
עשיתי לך דין, הדין הוא דין אמת.
בדקנו את כל הטיעונים, כל מי שיש לו יכולת ללמד זכות, בא ולמד זכות. זהו, הורדנו לך, כיזזנו, הורדנו, זה העונש המינימלי.
הוא אומר, כן, אבא, אבל זה כואב לי.
הקב'-ברוך הוא אומר, אני שומע את זה.
אז כשאנחנו פונים אליו בי״ג,
במילות של רחבים, אומרים לו, גיא, מגיע לנו עונש,
אבל תדע, אבא, זה כואב לנו.
והוא אומר, אני אשמע אותכם,
אבל רק בתנאי אחד, מה?
שאנחנו בעצמנו נתנהג באופן הזה.
אנחנו בעצמנו.
אם אנחנו פוגשים כאב,
שנצליח לייצר את ההפרדה בין צודק
לבין קשוב לכאב.
יכול להיות שאתה צודק כל אורך הדרך,
אבל מישהו כאן כואב.
אני חושב, האמת שלא התכוונתי כל כך לדבר על העניינים פה הסוערים פה סביבנו בירושלים,
אבל עכשיו הגיעו כאן עשרות אלפי אנשים שצועקים כי כואב להם.
עכשיו,
עכשיו,
או, זה אני אוהב את התגובה הזאת,
לא בדיוק כואב להם, לא בדיוק זה.
זה,
זה, זה, זה, אתה רוצה להגיד את השיעור במקומי?
אחרי זה אני מזמין אתכם עם השיעור של אביעד,
והוא יגיד לכם,
הוא יגיד לכם אם כואב להם או לא. אנשים מגיעים, טרחו,
עזבו יום שלם, באו להפגין, צועקים, כואב להם, יש להם איזה כאב.
עכשיו, יש כאן מאבק של צדק לא צדק.
כלומר, מי זה? אני חושב שהמהפכה הזאת,
או השינוי הזה, הוא מוצדק, הוא רהוץ, אבל האם אנחנו, בגלל התחושת הצדק,
אנחנו נאטמים לשמוע כאב של מישהו אחר,
להקשיב לו, לשמוע אותו. אולי אפשר לעשות משהו כדי שהכאב הזה יהיה קטן יותר,
שהוא יהיה, אפשר יהיה להאכיל אותו יותר.
צריך, אני חושב שצריך.
כלומר, זה נכון בכל הרמות, זה נכון גם במקרו וגם במיקרו,
מה קורה לאדם כשהוא צודק.
אם כשאנחנו צודקים אנחנו נאטמים לשמוע קולות של כאב,
נכון, איך הגמרא אומרת,
הגמרא אומרת על רבי יהודה הנשיא, שהיה לו איסורים,
מיסורים של רבי על ידי מעשה באו, על ידי מעשה הלכו.
מה היה המעשה?
שפעם אחת יושב בית המדרש ונכנס עגל
לתוך בית המדרש ושם את הראש שלו בתוך החיקו של רבי,
עגל שהובא לשחיטה.
אז רבי הסתכל ואמר עליו, לך,
מה אתה רוצה? לקח נוצרת.
עגל, עגל לשחיטה.
ואז באו עליו מיסורים.
אמר רבי לא צודק?
הוא צודק, ברור שהוא צודק, העגל הזה צריך להישחט.
אבל עכשיו, בסיטואציה שנוצרה,
איך אתה לא היית רגיש לזה שעכשיו העגל הזה בורח ומבקש לך שתגן עליו? אז תגיד לו, יאללה, תגיד לקצב, לא היום, מחר, בסדר, עכשיו תן לו לחיות.
יש איזה,
צריכה להיות איזה רגישות וקשיבות לסיטואציה,
למה שקורה, ולא רק לראות
את כל התמונה, את כל המסך בעיניים של צודק או לא צודק.
תראו מה אומר המדרש,
תנחומה,
אם חבול תחבול, אמר הקדוש ברוך הוא,
כמה את חייב לי?
אה, אתה רוצה לעבוד במסגרת של צודק או לא צודק?
אין בעיה, אתה יודע, זה עובד לכל הכיוונים.
כי אם ההיגיון שלך אומר שמי שחייב לי,
אתם יודעים, זה אחד הקשיים בלעבוד מול גופים,
ולא מול בני אדם. כשיש לך, נגיד, איזה בן אדם
שאתה חייב לו כסף,
אז אתה יכול לגשת אליו, להגיד לו, תקשיב, אני לא יודע, אני קשה לי, בוא תעזור לי, הוא בדרך כלל יקשיב לך.
אבל הרבה פעמים זה גופים,
בכלל לא בן אדם,
זה ירייה, לא יודע מה, זה ירייה, זה איזה משהו,
כפל קנס וכפל חוב וזה, ואין לך עם מי לדבר, אתה...
סליחה כמובן קיבלתי קנס,
אני אגיד את זה בשידור אולי, אם יעשו תשובה,
מעיריית גבעת שמואל,
כן?
לא אני, הבת שלי קיבלה קנס,
למה? שחנתה שם לאיזה דקה, בסדר,
זה מהשם יתברך.
אז צריך לשלם 100 שקלים תרומה לעיריית גבעת שמואל, מגיע להם. אבל קיבלתי ישר את המאה השישי, את הכפל קנס.
כאילו לדואר ישר כי...
עכשיו לא קיבלתי קנס, לא קיבלתי את זה, גם היא לא ידעה מזה, גם לא היה כלום.
אז ניסיתי להתקשר, להגיד, חבר'ה, תקשיבו, זה...
כאילו, בואו תיתנו לי את הקנס המקורי, אני אשלם, אבל לא.
מענה, לא מענה, זה... מחכה 40 דקות על הקו, אמרתי, יאללה, כפרתם, זה יקחו באנשים שקל, בסדר? אין לך עם מי לדבר.
זה כאילו...
אז מה קורה כש...
נגיד, שגם גוף אומר, חבר'ה, אבל יש לנו רפרנט, יש לנו איזה נציג,
יש לך איזה מצוקה, איזה קושי תפנה אליו.
בסדר?
אומר המדרש,
אם חבול תחבול, אמר הקדוש ברוך הוא, כמה את חייב לי?
אתה חוטא לפניי, ואני ממתין לך.
ונפשך עולה אצלי בכל יום,
ובכל אמש ואמש,
ונותן לה דין וחשבון, והיא מתחייבה,
ואני מחזיר לך את נפשך, שאתה חייב לי.
אומר הקדוש ברוך הוא, ככה אתה עובד.
זה, אין בעיה, אז בוא נזרום איתך.
אתה כל לילה הולך לישון, והנשמה שלך עולה.
אני עושה לה דין וחשבון, ומה יוצא?
שאתה חייב לי.
אבל אומר הקדוש ברוך הוא, אבל אני לא עובד איתך רק במושגים של צדק.
אני מפרגן לך, אומר לך, תשמע, קח את הנשמה בחזרה,
נותן לך עוד יום.
אבל אם אתה עובד ככה מול העני,
ולא מסכים להחזיר לו כי אתה צודק,
אז אומר הקדוש ברוך הוא, אז גם אני לא אחזיר לך כי אני צודק.
בסדר?
אז לא כל כך משתלם.
אני מחזיר לך את נפשך שאתה חייב לי אף פי שאתה,
אף פי שהוא חייב לך.
אם תחבול תחבול עד בוא השמש תשיבנו לו, כי היא כסותו לבדה,
אף אתה.
דבר אחד יש לי אצלך.
אם אין אתה מחזיר את משכונו, אימי מחזיר לך את נפשך. זו אמירה מאוד חריפה של המדרש.
המדרש בא לומר, אם אנחנו לא נפתח רגישות לכאב של הזולת,
לא יהיה רגישות גם לכאב שלנו, אומר הקדוש ברוך הוא. גם אני לא אהיה רגיש לכאב שלכם.
עכשיו, זה דבר מדהים שאומרים את זה לעם של העבדים.
תבינו, העם של העבדים זה עם של זומבים אמור להיות. זה עם כזה,
אתה רואה אנשים כל היום מתים לך מול העיניים.
תנסו עכשיו על השואה,
על המחנות הזה. כל יום אנשים מתים, הולכים לישון ולא קמים, או הולכים לגדר, הולכים לתאר הגזים, אתה נהיה כהה,
אדיש לגמרי לכל כאב וכולי וכולי. כלומר, בלי, לא פה מציין שום חלילה אשמה או משהו כזה, זו המציאות.
ופתאום באים ואומרים לכם, אתם רוצים עוד בני חורין?
תפתחו את הלב
ותעשו את עצמכם רגישים,
תפתחו בתוככם רגישות לכאב של הזולת.
בסוף הפרשה. כלומר, קודם כל בואו נסדר את המשפטים ואת כל החוקים וכל זה. האם זה נגמר בזה? האם חברה מתוקנת היא רק חברה שעובדת לפי דין? לא.
חברה מתוקנת היא חברה שבה מקשיבים לכאב, מקשיבים לצער.
גם אם הצער הזה הוא מוצדק, הוא הגיע במשימות מוצדקות. אומר המדרש, תראו איך הוא זה.
לפיכך,
אף עת הדבר אחד יש לי אצלך,
אם אין אתה מחזיר משכונה, אני מחזיר לך את נפשך, לפיכך אם חבול תחבול, ואקי יצעק אליי, ושמעתי כי חנון אני.
שהוא קורא תיגר לפניי ואומר, ריבון העולם,
אני אדם והוא אדם.
הוא שוכב על מיטתו, ואני במה אשכב.
בסדר, לקחתי הלוואה, אבל קר לי.
אני בן אדם והוא בן אדם, חרבים ואדם שנברא בצלם.
למה הוא מכוסה אם זה שמיכת פוך ואני צריך לרעוד מקור?
לפיכך,
ושמעתי כי חנון אני.
אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה הייתי שומע צעקת יחידים,
ועתיד לבוא תרב יקראו ואני אענה, וכן על זה הדרך.
בסדר?
תשימו לב שהפסוק עושה פה שינוי דרמטי מאוד.
אתם איתי, כן?
גלעד, אתם על זה, נכון?
יופי.
הפסוק עושה פה שינוי בלשון, נכון?
אם חבול תחבול שלמת רעיך,
הדבוא השמש תשיבנו לו.
מי זה לא?
לאני.
כי היא כסותו לבדה,
היא שמלתו לעורו.
יש פה מעבר מזכר לנקבה, נכון?
היא נקבה.
כסותו זכר, נכון? כסות?
כסותה.
כסותו היא כסותו זכר לבדה.
שוב פעם נקבה,
היא שמלתו לעורו.
מה?
מה אמרתי? זכר?
כן.
כסותו נקבה, סליחה.
כי היא כסותו לבדה,
היא שמלתו לעורו, נכון?
למה לא כתוב? כי הוא כסותו לבדו.
אומר הרשע הר הירש, כסותה לשון נקבה,
האות ה',
עליך לחוש את מצבו האומלל.
בסדר?
מה?
איזה ה' בו'?
נכון.
זה הכוונה, נכון.
כתוב, כי היא כסותו לבדה, היה צריך להיות כתוב כסותו ב-ה', בו'.
מה כתוב? כסותה.
אנחנו קוראים כסותו, אבל כתוב כסותה. תודה, סגי.
אז למה כתוב לשון נקבה?
מה זה המעבר הזה?
אומר הרשע הר הירש,
תעבור מזכר לנקבה.
זכר, לצורך העניין דוחה, זה עוד פעם, זה בינארי כזה,
אפס אחד, או צודק או לא צודק, אם אני צודק זה עד הסוף, אני לא צודק זה זה, זהו, יש רק שתי מצבים.
ואילו הנוקבה היא הרבה יותר, אתם מכירים את ההבדל בין,
יש הרבה הבדלים כאלה מצחיקים בין גברים לנשים,
אחד ההבדלים זה בצבעים.
אתה שואל גבר כמה צבעים יש, הוא אומר לך,
שבעה צבעים, כחול, אדום, צהוב, ירוק, סגול,
חום, אפור,
עשרה צבעים.
ואתה שואל אישה, כמה צבעים יש בעוד חמש?
אלף.
ירוק, ירוק בקבוק, ירוק דשא,
ירוק ירקרק, ירוק דשא רחוץ, אפור, אפור עכבר, אפור מעונן,
אפור זה, כן?
כל צבע יש לו.
אז גם במנעד הרגשות,
נכון?
מה הרגשות של ילד בגיל ההתבגרות, שאתה שואל אותו, מה שלוח הערכה בבית ספר?
מה?
כל העולם מסתכם במה?
בסדר.
נו, קצת ספר.
תספר טיפה יותר, וואלה.
זהו, שמה זה.
ובנות, לי יש חמש בנות, אני יכול לך לאכול לך את הראש כל היום, הרגשתי וזה, מה עשו לי, בסדר?
אז אומר הרשער הירש,
בכוונה,
התורה כתבה כאן כסותה בה,
ולא כסותו, למרות שאנחנו קוראים כסותו,
אבל זה כתוב בה ולא בו, בסוף,
כדי לבקש מכל אחד מאיתנו להפך קצת לנוקבה,
שאתם יודעים שזה נושא שאני מאוד אוהב,
קצת לנוקבה ולהרגיש את הכאב מבעד למסכי הצדק וההיגיון והזה. אז מה אם אתה צודק?
אז אי אפשר להרגיש את הכאב?
אפשר להרגיש את ה...
לפעמים זה אפילו אפשר בדברים יותר בנאליים מזה. לפעמים אתה היית צריך להגיע לאיזה מקום ולא הגעת מסיבות מוצדקות.
מסיבות מוצדקות, לא הגעת.
עדיין יכול להיות שמי שרצה שתגיע, מצטער. אז תשלח לו הודעה, אחי, אני מצטער, לא יכולתי להגיע.
לפעמים אנחנו ננעלים, נגיד אצל ילדים, ברגע שילד צודק,
ילד פיצץ מכותת, לפעמים זה קורה. הוא... מישהו, זה, פיצץ אותו. מה אתה עושה? מה? למה הרבה זמן? הוא התחיל איתי.
מגיע לו.
הנכון שהוא התחיל איתך. לא, ברגע שהוא התחיל איתו, זהו, נגמר. עכשיו, אני צודק.
רגע, מגוונות הכוח. בסדר, הוא התחיל איתך. בסדר, החזרת לו, אבל הוא לא ככה.
טוב, עכשיו, תראו את ה... עד כאן זה החלק הלא טוב.
מה קורה אם אנחנו לא שומעים בקול ה...
לא קשובים לקול הזה.
אבל מה קורה אם אנחנו כן קשובים?
המלווה
מגיע בערב,
דופק על הדלת של העני, אומר לו,
כבודו, השמיכה שלך.
הוא אומר לו, אוי, תודה רבה.
אני אבוא מחר, בבוקר אני אקח אותה עוד פעם, אבל בלילה,
שלא יהיה לך,
לא יהיה לך קר.
איזה יופי,
איזה חוויה,
איזה רוחב לב.
העולם לא מתנהל רק על צודק או לא צודק, יש גם בני אדם בעולם, יש גם אמפתיה,
יש גם תשומת לב, נכון?
תחשבו שהשוטר עוצר אותך.
וכאילו, מגיע לך איזה כנסה, הוא אומר לו, תשמע,
אני לא הייתי, היה לי כאן איזו סיבה מאוד מיוחדת.
אתה יודע מה?
באמת סיפר לי פעם איזה קרוב משפחה, שהוא נסע לקח את אשתו לבית חולים, ואז היא נפטרה כבר,
והרגישה מאוד לא טוב, והוא ככה שם וינקרים ונסע כמו זה, ושוטר עצר אותו.
הוא הולך לנוסע.
הוא אומר לו, תראה, אני לקחתי אשתי לבית חולים, מרגישה לא טוב.
מסתכל על השוטר,
סע אחריי, הדליק סירנה, וואוווווווו ופינה לו את הדרך.
יכול היה להגיד לו, אדוני, אתה עושה בית חולים, גם כן צריך עושה לפי החוק.
יכול היה להגיד לו, טוב, סע.
נסע לפניו,
הדליק לו סירנה ופילס לו את הדרך.
מה קורה לנו כשדופקים לנו על דלת החיים שלנו מישהו,
והוא נותן לנו משהו מעבר למה שהוא היה חייב?
לפנים משורת דין, מה זה יוצר אצלנו?
איזה פתיחת לב זה יוצר אצלנו, איזה, וואו, תודה רבה.
זה יוצר אצלי כזאת מוטיבציה להיות גם כן כזה טוב, גם כן כזה להיות מעבר לזה, נכון?
אומר התוספות,
אם תעשה כן ושמעתי כי חנון אני, רצה לומר,
כשהתפלל עליך על הטובה,
העני,
שהטובה עשית לו, אשאב אשמע תפילתו לפי שחנון אני,
ועיינו דכתיבי כי בגלל הדבר הזה יברך שם אלוהיך.
אם אנחנו עושים איזה משהו שהוא לפנים משורת הדין,
איזה משהו מעבר,
אותו אדם שעשינו לו את זה, מברך אותנו, והתפילה הזאת, בום, ישר נשם יתברך מגיע.
אפשר גם להרוויח כאן המון.
הקב' אומר, תראו, הקב' אומר, גם אני בראתי את העולם
בחסד גמור ובנתינה, ונתתי הכל ללא כלום.
תהיו גם אתם קצת כמוני.
הזוהר אומר דבר נפלא.
אתם מכירים, היה פעם,
לא זוכר למי הביאו, לאיזה אחד הרבים,
אמרו לו, תקשיב, כבוד הרב, יש פה איזה עשיר שהוא מתעקש להיות חזן בימים נוראים.
על ממון,
והלא הצלחנו להזיז אותו.
אז הוא אומר, תביאו לי אותו, אני אטפל בו.
אולי זה רבי לוי יצחק מרדיצ'ב, נדמה לי.
אז רבי לוי יצחק קרא להעשיר את הדבר הזה ואמרו לו, תקשיב.
יש שלוש סוגי תפילה.
תפילה למשה,
תפילה לדוד ותפילה לעני.
תפילה למשה זה אדם שאין לו קול יפה, אבל הוא בעל תורה, בן תורה.
תפילת הנשמעת בזכות התורה שלו.
אתה לא בן תורה.
תפילה לדוד זה אדם שהוא לא בן תורה, אבל יש לו קול יפה, קול נעים.
אז גם כן תפילת המשמעת.
אבל יש גם תפילה לעני.
אז תפילה למשה אין לך, תפילה לדוד אין לך. אם אתה רוצה, אני יכול לארגן לך במקום תפילה לעני.
אתה רוצה? לא, לא, בסדר, אני מוותר על הכול.
יש דבר שנקרא תפילה לעני, כי יעטוף.
הזוהר,
מה אומר הזוהר?
הוא אומר, הזוהר, תפילה לעני, זה אומר שרבי שמעון בזוהר, בשני מקומות,
זו התפילה שהכי נשמעת.
הכי נשמעת.
עכשיו, רק שתבינו, אני זה לאו דווקא האחד שהוא עכשיו מתחת לקו העוני וכל זה.
אני יכול להיות מתחלף.
אדם שזקוק לעזרה במשהו מסוים, הוא כרגע עני לאותו עניין.
לפעמים זה עני בדת,
לפעמים זה עני ברגש. מי שזקוק להתייחסות, אדם שמרגיש שלא מתייחסים אליו, אתה בא ומאיר לו פנים,
והוא זה, ואתה מחייך אליו וזה, הוא עכשיו עני, ואתה עכשיו הכי אתה את נפשו.
עכשיו יכול להיות שהוא קנה ביושר את העובדה שלא מתייחסים אליו, יכול להיות שהוא קנה את זה ביושר.
יכול להיות שהוא התנהג בצורה לא טובה ולא ראויה וכו' וכו', וכאילו מגיע לו,
הוא היה אדם לא נחמד.
אבל אם נצליח להתגבר מעבר למגיע לו ונראה את הכאב שלו,
ואתה מאיר לו פנים, זה הכל, מתעניין בשלומו,
בסדר?
יכול להיות שקורה שמישהו לא מגיע והוא מתלונן, למה לא מתייחסים אליי?
אמרת, לא הגעת, תגיע, זה מתייחס אליך.
לא, למרות שלא הגעתי, אני רוצה שישאלו למה לא הגעתי.
יכול להיות דבר כזה.
אז אתה אומר, יאללה, שלמה,
אין לחת.
אומר הזוהר, זו תפילה עצומה, תראו מה אומר הזוהר. תפילה לעני כי יעטוף,
ולפני השם ישפור שיחו. כל צלותא דישראל צלותא. כל תפילות ישראל הן תפילות.
וצלותא דעני עילאה מכולהו, העליונה מכולם.
מהי טעמה?
משום דהי סלקא, תפילה של העני, עד קורסי איקרא דמלכא,
עד כיסא הכבוד, והתעטר בראשי,
וקודש אבויכה משתבח בהי צלוטה.
הקב' משתבח בתפילה.
ודאי תפילה דעני תפילה איקרי. לכן, תפילה לעני כי יעטוף. כאילו הזוהר אומר, אין תפילה חוץ מתפילה לעני.
כי יעטוף, מה זה כי יעטוף?
אז אנחנו רגילים לעטוף, זה כמו עיטוף ראש. אומר הזוהר, לא.
עיטופא דע, לאו עיטופא דקסו, זה לא עיטוף של כיסוי.
דעליית, העני הרי אין לו מה להתכסות, אז מה יעטוף?
אלא כתיב אחא כי יעטוף וכתיב עד תמה עטופים ברעב.
תפילה לאני כי יעטוף זה תפילה שהעני מתפלל מתוך הצער שלו,
מתוך הכאב שלו הוא מתפלל.
ולפני השם ישפוך שיחו,
דייקבול קמא מרי ודאי ניחא לקמא קודשא בריכו,
משום דעלמא מתקמא בעיקד לא השתכחו שער קמא עלמא בעלמא.
כן, כלומר, מכיוון שהעני, אף אחד לא עוזר לו,
אין לו איזה אבא עשיר, אין לו איזה דוד עשיר באמריקה, אין לו למי לפנות,
אז הוא פונה ישר לקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא אומר, אני שומע את התפילה שלו.
אז במקום שהאני, זה כאילו אור וחושך.
במקום שהאני יכבול עליך ויגיד,
כמו שראינו במדרש, הקדוש ברוך הוא, אני אדם והוא אדם, למה לי קר והוא כאן?
תהפוך את זה, ומה יקרה? והאני, מה?
יתפלל עליך להגיד לקדוש ברוך הוא, תראה את הבן אדם הזה.
גם ילווה לי את הכסף,
וגם מגיע בלילה כדי להחזיר לישראל יקר, תודה רבה, הקדוש ברוך הוא, שמור אותו, דברך אותו.
זה דבר עצום, כי האני יש לו קו ישיר להשם יתברך. ושוב פעם, אני זה לאו דווקא אני בממון.
אני זה יכול להיות גם אני בדעת,
או אני שצריך איזו עצה, או שצריך איזו עזרה,
ומישהו פנה אליו, מישהו התייחס אליו,
מישהו ראה את הכאב מבעד למשבצת הצדק.
אומר הזוהר,
ויהי למען דאהו מסכנה יקבל עלי למראה. אוי לו למי שהמסכן כובל עליו בפני אדונו.
משום דמסכנה קריב למלכה יתיר מכולו.
המסכן קרוב למלך יותר מכולם, דכתיב,
ויהי כי יצעק אליי,
הפסוק שלנו,
ושמעתי כי חנון אני.
ולשאר בני עלמא, שאר האנשים,
זינין דשמע, זינין דלא שמע. הקב' הוא לפעמים שומע, לפעמים לא שומע.
מה היא טעמה?
משום דיורי דמלכה, בהני מני תפירי. איפה הקדוש ברוך הוא גר? הקדוש ברוך הוא גר בכלים שבורים. והעני הוא שבור.
אז צריך כאילו
לבקש את זה, להתחבר לזה.
דכתיב עת דקה ושפל רוח אשכון,
וכתיב קרוב השם לנשבר אליו,
לב נשבר ונדקה אלוהים לא תבזה.
מכאן תנינן מאן דנזיף במסכנה ינזיף בשכינתיה.
מי שנוזף
בעני נוזף בשכינה.
לפני הרבה שנים
הלכתי לקנות
בבאר שבע.
גרנו אז בנצרים, הלכתי לקנות בבאר שבע. היה אז זולפו, רשת זולפו.
זוכרים? היה פעם דבר כזה?
וביציאה היה שם איזה יהודי אחד,
ישב על הרצפה,
סליחה, בכניסה.
זה היה.
והוא אמר,
אמר לי,
אתה יכול לקנות לי משהו
לכבוד שבת?
אמרתי לו, בטח, מה אתה רוצה? דגים. תראה, אני אקנה לך דגים, אין בעיה.
נכנסתי,
קניתי מה שקניתי, זכרתי אותו, קניתי דגים, גם זה,
והצאתי,
שילמתי,
והבאתי לו את השקית עם הדגים, הוא אמרתי לו, בכבוד.
והלכתי לאוטו.
עכשיו, הוא ישב על הרצפה, אני עמדתי.
הוא ישב על הרצפה.
כשהגעתי לאוטו, אמרתי לעצמי,
בסדר, אתה קנית לו דגים, אבל לא אמרת לו שבת שלום.
איזה מין דבר זה?
חזרתי,
אמרתי לו, טיפה התכופפתי,
כדי שזה, וככה רבה, רציתי כזה להקים, אמרתי לו, באתי להגיד לך גם שבת שלום.
אז הוא קפץ בעצמו, הוא נעמד! אמרתי לו, תודה רבה, שבת שלום,
שמברך אותך!
אמרתי לו, בשמחה.
ואז הוא אומר לי, איזה יופי שבאת!
אמרתי לו, מה?
זאת אומרת, תקנית לימוש, אני אוהב אמנור,
נסיכה, אפשר, תביא לי את הפתק, אני אחליף.
אמרתי לו, בשמחה רבה, בטח.
קח תחליף, לא יודע מה הוא רוצה, לברק, משהו אחד.
אפשר להחליף אותי, בטח תחליף, קח הנה, בסדר?
זה מה שאתה נותן, זה, ברור מה, לא ניתן, אבל תגיד שבת שלום, תגיד,
תברך, הוא יברך אותך בחזרה.
עוד מקור הזוהר אומר, תך אזי,
צלוטה דכל בננשה צלוטה, כל בני אדם יש להם תפילה,
אבל צלוטה דמסכנה,
תפילת העני,
איהו צלוטה דקיימה קמא קודשא בריחו.
זה עומד לפני השם יתברך,
ותבר תרעין ופתחין, שובר פתחים ודלתות
ועלת ליטקאבלי קמא, אז תחליט מה אתה רוצה שתפילת ענית תהיה, נגדך או איתך?
אם אתה מתעקש לא לשמוע את כאב וזעקת העני, אז הוא יכבול עליך, אבל אם אתה
פותח את הלב.
הדא עוד הכתיב, והיה כי יצעק עליהם, שמעתי כי חנונני הכתיב, שמוע אשמע צעקתו.
אני כל כך קרוב להשם יתברך,
שהרמב״ן אומר,
נכון, אמרנו, והיה כי יצעק,
נכון, כי אם צעוק יצעק אליי, שמוע אשמע.
אומר הרמב״ן, הוא מדבר על הכפילות,
והנכון, כי יאמר, כי אם ענת ענה אותו, רק צעוק יצעק אליי, בלבד מיד אשמע צעקתו.
איננו צריך לדבר, אחר כלל,
כי אני אושיענו ואנקום אותו ממך ואתה, כי אתה לוחץ אותו מפני שאני לא מושיע אותך.
מספיק שהוא יצפצף כפר הקדוש ברוך הוא שומע בקולו.
אני קרוב להשם יתברך,
בגלל שאין לו מישהו אחר אל מי לזעוק.
אל מי לזעוק.
הבעל שם טוב אומר ככה, על אותו פסוק.
מהבעל שם טוב שמעתי ממורי פירוש הפסוק תפילה לעניק יעטוף ולפני השם ישפוך שיחו.
על פי משל
שהכריז המלך ביום שמחתו כל מי שיבקש דבר מן המלך ימלאו לו בקשתו.
יש מי שביקש הרעה וכבוד, יש מי שביקש עושר ונתן לכל אחד מבוקשו.
והיה שם חכם אחד שאמר ששאלתו מבוקשו שידבר עם המלך בעצמו ג' פעמים ביום.
זה מה שאני רוצה, אדוני, אני רוצה לפגוש אותך שלוש פעמים ביום.
והוטב מאוד בעיני המלך,
מאחר שדיבורו חרבים עליו מן האושר והכבוד.
לכן ימולא בקשתו שייתנו לו רשות להיכנס בהיכלו,
לדבר עימו, ושם יפתחו לו הצורות שייקח מן האושר והכבוד גם כן.
בזה שכתוב תפילה לעניק יעטוף,
ולפני השם ישפוך שיחו.
מה הכוונה? השיח שלו זה להיות
כל הזמן לפני השם.
אז כשאנחנו
מקשיבים לאני הזה,
שאנחנו מקשיבים, לא רק לעניים, מקשיבים לכאב, אתם יודעים, זה גם נורא נורא נכון בזוגיות.
מאוד נכון בין איש לאשתו.
הרבה פעמים בעל, נגיד, מרגיש שם, אני צודק.
אבל זה מצער, את אשתו.
אז עוד פעם אתה נאטר, מה אתה רוצה? אני צודק, הרי.
אתה צודק, לא צודק. את מי זה מעניין כרגע? כרגע יש פה מישהו שכואב לו.
בוא תקשיב, בוא תהיה רגע קשוב לכאב, אחרי זה נדבר על ה... נסדר גם את הצדק.
יש שיר יפה של ארז לב-ארי,
בדיסק הראשון שלו, מה עושים עם הצדק הזה?
מה עושים עם הצדק הזה? אתם מכירים?
אתם מכירים שירים, אה?
על הבוקר,
אני צודק,
אבל נשארתי לבד, כך הוא אומר.
אח שלי, הצדק איתך, אבל אני כבר לא.
אתה צודק, אבל...
נכון?
יש שם עוד איזה שיר.
חבר טוב אמר לי,
לפעמים כשאתה לא יוצא פראייר, אתה לא יוצא בכלל.
לא, אני יוצא פראייר, אני לא יוצא פראייר, בסדר, בסוף אתה לא תצא פראייר, תישאר לבד.
יש עולם שלם שהתורה מחנכת אותנו אליו בתוך פרשת משפטים,
אחרי הסדר המשפטי,
ואחרי הארגון, ואחרי שיש כללים.
לקראת סוף הפרשה אומר הקדוש ברוך הוא, האם תוכלו להיות בני חורין כאלה גדולים ולהתרומם מעל תחושת הצדק
כדי לשמוע גם את הכאב?
זה לא במקום הצדק.
העשיר לא ויתר פה על ההלוואה שלו.
ההלוואה הוא יקבל.
בבוקר הוא יחזור, הוא יבוא ויקח את השמיכה עוד פעם.
אבל הוא מתנהג בצורה רגישה,
הוא מתנהג בצורה קשובה,
הוא מתנהג, אתם יודעים, עכשיו פרסמו בזום כל מיני חברות בטוויטבר שעשו זום של 800 עובדים,
ואז מגיע הבוס ואומר, אוקיי, כל מי שאני מכבר לו את המסך כרגע,
שיבין שהוא מפוטר, בום!
ככה!
פיטרו מאות אנשים בזום!
נכון?
איזה, ככה בן אדם, נגיד, שמע, אני מאוד מצטער, יש לנו קיצוצים,
יש לנו פה, אתה היית עובד טוב, אני תכתוב לך המלצה,
אתה צריך אולי איזה זמן הסתגלות.
תוציא את הבנדיים עם תחושה טובה.
אתה צודק, בסדר, צודק. אתה חברה כלכלית צריך לפטר אנשים כזה, אבל איך אתה עושה את זה?
אתה עושה את זה עם חיוך, אתה עושה את זה עם...
יכול להיות שאי אפשר לעשות את זה בצורה נעימה,
אבל אפשר עדיין לבחור.
אפשר לשמוע את הכאב, ואני חושב שזה פסגת החירות.
פסגת החירות זה היכולת להשתחרר
לא רק מהכבלים של העבדות,
אלא גם מהכבלים של הצדק.
רק צודק, צודק, צודק, צודק, זה נהיה צדוקי בסוף.
הצדוקי הוא תמיד צודק.
הוא תמיד זה.
נכון, הגמרא מספרת על הצדוקי איזה שראה את רבי זרע שהגיע לארץ ישראל, ורבי זרע הפסיד את המעבורת, אז הוא קפץ לדהר וסחר וכמעט טבע.
הדבר שם הצדוקי, הוא אומר לי, איזה פזיז אתה תחכה 24 שעות.
רבי זרע אומר לו, אתה לא יודע מה זה להיות מאוהב.
מקום דוכתא דלא זכו משה ואהרון להיכנס מאמר דכזכינה. אני לא יכול להתאפק.
אז הצדוקי הוא תמיד צודק, אבל אנחנו לא רוצים להיות רק צודקים, אנחנו רוצים להיות עוד כמה דברים,
ובין שאר הדברים שאנחנו רוצים, והתורה מחנכת אותנו,
זה להיות מסוגלים לשמוע זעקות של כאב וצער מבעד למסגרות הצדק, ולהתייחס ולתת מענה גם אליהם,
שנזכה להיות רגישים כאלה, לאמן לאמן.
