משלימים.
בסדר? אז היום
התניא ייחקה ואנחנו נשלים את נפש הפרשה ואת פרשת יתרו.
הכל קשור, אתם מיד תראו שזה גם מתחבר לדברים שאנחנו לומדים בספר התניא.
אבל היום אנחנו עוסקים ביחד בעבודת הנפש בעקבות הפרשה,
פרשת יתרו, מתן תורה, מקבלים תורה.
כמו שאמר האזמור הזקן, צריך לחיות עם הזמן.
תראו,
יש איזשהו פער
בלתי מוסבר בין הפסוקים כמו שאנחנו קוראים אותם לבין כל מיני ידיעות חיצוניות.
כלומר, מדרשים, או
ביחס למתן תורה.
כשקוראים את הפסוקים של מתן תורה, החוויה המרכזית היא חוויה של יראה.
זו החוויה, נכון?
חוויה של יראה.
העשן, קולות, ברקים, ענן כבד על ההר, משה ידבר,
אלוהים עננו בקור, יש איזה, הפסוקים משדרים המון המון יראה וזה.
לעומת זאת,
מסביב
מדברים על אהבה.
קודם כל מהעובדה שזה מתחיל,
זה מתחיל מהעובדה שברכת התורה, יש לנו שתי ברכות התורה בתפילה,
אחת בברכות השחר, אבל אם אדם לא אמר, או גם אם הוא אמר, הוא חוזר עליה,
יש לנו ברכה נוספת שנמצאת בברכה שנקראת מה?
אהבת עולם.
עכשיו, לכאורה זה לא, מה זה קשור ברכות התורה לאהבת עולם?
ברכות התורה, צריך להעביר את ברכות התורה, כי הקדוש ברוך הוא נותן לנו תורה. לא, זה נמצא בתוך ברכת, כלומר, הביטוי לאהבה הכי גדולה של השם יתברך,
זה שנתנו את התורה,
וממילא זה גם חייב לבוא לידי ביטוי במעמד עצמו. איפה במעמד הזה בא לידי ביטוי האהבה?
זה דבר אחד. דבר שני,
זאת הברכה, הברכה הראשונה שאיתה משה רבנו יתחיל,
נכון? זאת הברכה שברך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו ויאמר,
אדוני מסיני בא, וזרח משעיר למו.
הופיע מהר פרן ועתה מריבות קודש, ממינו יש דת למו. רש״י אומר מסיני בא.
יצא לקראתם כשבאו להתייצב בתחתית ההר כחתן היוצא להקביל פני כלה.
יצא לקראתם, מתוארת פה חתונה.
איזה מין חתונה?
הכלה מפוחדת, מבוהלת,
מפחדת לזוז, מה?
והגפר גיגית, איזה מין...
אז אנחנו ננסה, ברשותכם,
ללמוד כאן ביחד את מימד האהבה במתן תורה.
הוא בעיניי מרתק,
הוא נוגע להמון המון דברים, להמון המון דברים שנגיד לעבודת השם, אני מכניס פה רגע חלק מהתניא כדי שגם נצא ידי חובה. אחת הסוגיות שאנחנו הולכים לקראתה
בלימוד שלנו בתניא, מיד אחרי הפרקים הקרובים,
זה איך הבינוני יכול להגיע לאהבת השם.
גם הבינוני רוצה לאהוב את הקדוש ברוך הוא, איך הוא יכול?
הצדיק נולד דבוק, הצדיק נולד אוהב,
אבל איך הבינוני יכול להגיע לאהבת השם? הוא עוסק בזה, והוא מביא שם כמה עצות.
אחת העצות שהוא מביא, אני עושה קצת ספוילר לשיעור הזה,
זה, הוא אומר ככה, אולי זאת העצה הכי,
ככה הוא אומר שם, שזאת עצה,
עוד עצה יעוצה, דבר השווה לכל נפש, ככה הוא אומר.
איך הבינוני יגיע לאהבת השם?
הוא אומר, תשים לב,
הוא בעצם אומר שם מתניה,
שכמעט הוא אומר את זה בלשון הזאת, שאין מצווה לאוהב את השם,
יש מצווה לשים לב כמה השם אוהב אותך.
וממילא, באופן טבעי,
אתה תאהב אותו חזרה. כי זה הכללים, ככה זה עובד.
אין מצווה לילדים לאהוב את ההורים שלהם.
יש מצווה לילדים לכבד ולירא, אבל לא לאהוב. למה? כי ילד לא צריך לצוות אותו, הוא רואה כמה הורים השקיעו בו, כמה הם גידלו אותו, כמה... באופן טבעי האהבה נוצרת.
נכון?
אז אומרים לבינוני, אם תתבונן
כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותך, כמה הוא רוצה אותך, כמה הוא חפץ בך,
זה פשוט הדדי. אז אתה תאהב אותו חזרה.
אז מצוות אהבת השם היא לא להגיד, או, אני מתאמץ, אני צריך לאהוב, נו, לא יוצא לי, נו, מה יהיה, מה יהיה, איך אני אוהב? זה לא עובד ככה, אהבה לא, נכון, אי אפשר לא לאהוב ככה, וגם אי אפשר לצוות על מישהו, אני אומר, תשמע, עוז, תאהב אותי, חוף, עכשיו, אה, נו, מה קורה?
קיבלת.
זה לא בגלל, זה בגלל כל מה ש...
בסדר?
אהבה היא או שהיא קורית או שהיא לא קורית,
אבל אם אני אומר לך, תקשיב,
בוא תשים לב,
ההוא שאתה, אתה יודע כמה הוא דאג לך, כמה הוא הלך דיבר בשבילך, כמה הוא התאמץ בשבילך. אתה יודע שהוא הלך פה בלילה וכאן הוא שמר, אתה יודע עד כמה,
כמו הנכון, המשל הזה,
פעם היה יותר נפוץ,
נכון?
לאחד שחלם חלום, והוא ראה בחלום שהוא הולך, ויש לידו שתי עקבות
שצועדים ושואל בחלום, מי זה? אז הקב'-ברוך-הוא אומר לו, זה אני.
ליוויתי אותך בכל המקומות. הייתי איתך כשהיית ילד, הייתי איתך כשהיית זה. אה, איזה יופי, הקדוש ברוך הוא.
ואז הוא רואה שבחלקים הקשים של החיים שלו,
פתאום יש שם רק זוג רגליים אחד על חוף הים.
אז הוא אומר, אלי, אלי, למה עזבת אני?
למה, אז למה כשהיה לי קשה עזבת אותי?
אז אומר לו, הקדוש ברוך הוא בחלום, ידידי, בני אהובי,
כשהיה לך קשה, אני הרמתי אותך על הכתפיים וסחבתי אותך. כפות הרגליים שאתה רואה זה שלי, לא שלך.
נכון יפה?
אז כשאדם יש לו מודעות לדבר הזה,
הוא מתמלא באהבה. ככה הרמב״ם כותב בהלכות יסודי התורה, כשאדם מתבונן אפילו בבריאה, מיד הוא מתאווה לדעת וכו'.
אם אנחנו נצליח ללמוד כאן
כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו במתן תורה,
וכמה דברים הוא עשה בצורה שמבטאת את האהבה הזאת,
לא יהיה לנו ספק
שאת ברכת התורה צריך לשים בברכת אהבה,
ולא היה לי ספק כמה אנחנו אוהבים אותו בחזרה ואוהבים את התורה שלו.
בסדר?
אז בואו נצטרך לראות.
אני קודם כל רוצה להגדיר איך מוצאים אהבה.
יש ספר של הנדריקס, לבסוף מוצאים אהבה. איך מוצאים אהבה? איך אני אדע?
אז יש לאהבה כל מיני סימנים.
אחד הסימנים המובהקים לאהבה, תזכרו אותה,
תזכרו אותו, זה סימן חשוב,
אהבה מקלקלת את השורה.
אם הכל לפי הסדר,
אז זה בסדר גמור.
אם יש אהבה,
קצת מתבלבלים, מוותרים, הולכים ימינה, הולכים שמאלה, הולכים... יש פה יציאה מהסדר.
יציאה מהסדר ומבטא את אהבה, נכון?
זה בשביל מישהו שאתה אוהב אותו, אתה מוכן גם ב-12 בלילה לצאת, ללכת, להביא, להחזיר, וזה, נכון.
כאילו, הילדים שלך או אשתך, אדם, כל אחד לפי העניין שלו. אהבה מקלקלת את השורה.
אנחנו נצטרך לחפש את אהבה מקלקלת את השורה בתוך הדבר הזה.
איפה?
מכיוון שזאת אהבה טוטאלית,
אנחנו נחפש אותה בשלושת המעגלים שמרכיבים את המציאות, שנקראים בחסידות עשן,
עולם, שנה ונפש.
עולם, הכוונה,
גיאוגרפיה,
ממש פיזיקה.
שנה זה ציר הזמן, ונפש זה ציר הנפשות.
מוכנים?
אז אנחנו יוצאים לחיפוש, יוצאים לחיפושים, 1-2-3 יוצאים לחיפושים.
איפה בתוך מתן תורה באה לידי ביטוי האהבה בצורה של השתנות מדברים שהיו צריכים להיות ומתנהגים אחרת בגלל יציאה לקראת, בגלל אהבה,
בשלושת הצירים האלו, בציר עולם, בציר שונה, בציר נפש.
יאללה.
תראו את הפסוקים, הפסוקים לפניכם, הם ידועים לכם.
הפסוקים, כמו שאמרנו, מבטאים מראה.
ויאמר משה, ויאמר יאמר משה, באה לך באה בענה. הפסוקים פה, כי אנחנו נצטרך אחרי זה לדקדק בהם קצת.
אבל תראו, נכון, הגבלתה את העם סביב לאמור. ברוך אתה, אדוני, אלוהינו, מלך העולם שהכל העם נורא.
שמרו לכם, עלות בהר, מגועה בקצהו, מות יומה. זה פסוקים מפחידים.
ואחר כך, אל תגשו אלישע, בין השלישי, ביעות הבוקר, קול שופר, ויחרד.
עם ישראל, היו חרדים.
ומוציא אותם. בקיצור, פסוקים של חרדה. טוב, בואו נראה.
יש פה פסוק מאוד מעניין.
לא תיגע בו יד, בהר,
כי שקו יסקל או ירו ירא. אני כרגע מדבר על העולם. אהבה ברמת העולם, ברמת הפיזיקה.
לא תיגע בו יד, כי שקול יסקל או יארו יירא, אם בהמים איש לא יחיה, וימשוך היובל המה יעלו באר". עכשיו תסתכלו רגע עליי,
עזבו רגע את הפרשנים שאתם מבינים.
איך אתם מבינים את הפסוק הזה?
תסבירו לו אותו בעברית בת זמננו.
רבי יצחק, מה אתה אומר?
ומה קורה? ובסוף מה?
חתם שיהיה מידע.
או, תודה.
רבי יצחק אומר, יש פה בסוף היתר.
מישהו חושב אחרת?
פשט הפסוק, מה אומר?
שיש פה מה?
לא היתר, אלא ציווי! מי אמר ציווי? שירים את היד.
מאיר, אללה. ציווי!
במשוך היובל, למה יעלו בר?
נכון?
מצווה לעלות!
למה?
אז אני קודם כל רוצה לתת לכם דימוי,
ואחרי זה יש כאן אמרי אמת נפלא,
אבל אני רוצה לתת לכם דימוי, בסדר?
מי פה היה בחתונה לא מזמן?
הייתי אתמול, כן?
לא מזמן.
יפה.
חופה,
היום החופות באולמות, לא משנה איזה אולם אתה נמצא.
החופה היא בדרך כלל באיזושהי במה מוגבעת, נכון? יש אולמות שזה כזה מדרגה ומין שביל כזה, ויש חופות ש... החופה מוגבעת קצת. היא נמצאת באיזה ריחוק מקום מה... הגיוני.
חתן, כלה, זה הרב, נמצאים שם.
אגב, הייתי לפני הרבה שנים באיזה חתונה, החופה,
שעשה אותה
רבי דוד שלוש,
שהוא היה הרב של נתניה עשרות שנים, הוא נפטר בגיל מאוד מבוגר,
למעלה מ-95' הוא היה,
אז הוא ערך את החופה.
החופה הייתה
באיזה אולם,
באזור המרכז, אני לא זוכר איזה,
שזה היה אגם
עם גשר כזה, ומה?
והחופה זה בתוך האגם, בתוך איזה...
כל הקהל עומד על שפת האגם, יש איזה גשר.
וערב דוד שלוש,
הוא התעקש שיהיו עשרה אנשים שיעברו את הגשר.
יש תקנת הקהילות שצריך שיהיה חופה עם עניין.
זו תקנת הקהילות, מופיע בפתחי תשובה.
אז היה נראה לו שכאילו זה רחוק מדי, אז הוא העביר עשרה אנשים את הגשר שיהיו בחופה עצמה.
טוב,
בסדר.
אז החופה החופה, נכון, הרב מברר.
מה קורה שנייה אחרי שהחתן שובר את הכוס?
כולם רצים. איך הייתם מרגישים אם החתן היה שובר את הכוס וכולם היו,
מה,
מזל טוב, יאללה, יאללה, בואו אוכל, קדימה, בואו נתפוס מהר מה...
מה הייתם אומרים?
איפה ה...
כלומר, אני רוצה...
סליחה שאני אתן לכם דוגמה אחרת, להבדיל, להבדיל, להבדיל,
הרבה הרבה הבדלות, כמובן אין סוף הבדלות, אבל להבדיל, גם המשחק כדורגל זה ככה.
בסוף המשחק,
כאילו, אם הקבוצה ניצחה, אז מה קורה לקהל?
כולם רצים למגרש, להרים את השחקנים וזה, נכון?
אם זה חיפה, אז אין בעיה.
ירוקה ש...
קיצור,
מה זה בעצם אומר? הוא אומר ככה,
אנחנו כולנו מתים על החתן והכלה.
אנחנו אוהבים אותם מאוד.
אנחנו מתאפקים.
היינו רוצים, החופה עצמה, האמת שהייתי פעם בחופה כזאת,
שהחופה גם לא הייתה...
לא הייתה מדורגת,
היא הייתה בגובה של האולם,
והחתן, אני לא יודע, כל הדודים שלו
החליטו שהם צריכים להיות בחופה,
והיה לי מקום להביא דחיפות,
ודוד אחד לא היה לו כיפה, אז הוא לקח את הכיפה של החתן באמצע,
משהו הזוי, זה היה צריך
כתפיים חזקות.
אז יש היגיון, כן, זה היה,
יש היגיון שהחופה היא נמצאת באיזה מקום,
אבל כאילו כל הקהל אמר, אנחנו טרחנו,
הוא בנו, כי אנחנו כל כך אוהבים את החתן ואת הכלה.
איך שנגמרת החופה, בושש, הסתערות, לפעמים זה גם קצת מפחיד,
הבמה הזאת לא תמיד היא יציבה, הכל כזה רועד לך, אתה אומר, רגע, בואו מהר נעיף פה את החתן לקפה, שיהיה פה קריסה.
ההתנפלות הזאת מבטאת את האהבה.
אומר הקדוש ברוך הוא,
איך שייתקע השופר, וימשוך היובל,
אני מחכה לכם, תבואו,
תעלו לה.
עכשיו, בזמן מתן תורה, לא שייך.
אבל כשיש תקיעת שופר,
מעניינת, אבל תראו מה אומר האים ראמת.
רבנו האים ראמת זה הרבא מגור הקודם,
הקודם, הקודם.
לא ה...
עכשיו זה הרב יעקב אריה, לא האבא שלו,
לא הפני מנחם ולא הלב שמחה ולא הבית ישראל,
אלא האבא שלהם,
האים ראמת.
בני חלד נחשפין למחס וסביב זה רנפין.
במתן תורה גם כן איטה, תכף אנחנו נדבר על זה,
שאמור רצונו לראות את מלכנו. הרצון הזה עורר רצון בשמיים.
ואיתו בזוהר הקדוש, זה דבר תורה שאמרו בסעולה שלישית,
שבזמן סעולה שלישית בשבת רעבה דרעבין ישתכח,
זהו כפי הרצון שיש בתחתונים.
כי כפי מה שיש לאיש ישראל רצון,
כך הוא מעורר רצון בשמיים, וזהו רעבה דרעבין.
כן, בסעולה שלישית, בשבת,
אז בא לידי ביטוי רצון הרצונות. כי סעולה שלישית, כך כתוב בזוהר, אומר רבי שמעון,
שסעולה שלישית היא הסעודה הכי חשובה בשבת. למה?
ולכן רבי שמעון אמר שהוא לעולם לא ביטל אותה, גם כשיצאה שבת סמוך ליום טוב.
כי בכל יום אני אוכל ערב ובוקר.
אין, שבת, זו סודה יותר מכובדת וכולי, אבל זה לא שונה.
מי אוכל?
סמודה שלישית,
בשבתות חורף, לפני דקה גמרת לאכול את הצ'ונט, הבשר עודנו בין שיניהם, עכשיו אתה נוטל ידיים עוד פעם? אז למה אני עושה את זה?
רק לכבודך יתברך.
רצון הרצונות, רב עדי ראבין, זה נקרא מצח הרצון.
וגם במתן תורה היה כך.
קילית בפסיקתא פנים בפנים דיבר השם עמכם. יש לך אדם שהרב רוצה ללמד ותלמיד אינו רוצה ללמוד.
תלמיד רוצה ללמוד והרב אינו רוצה ללמד. ברמהכה הרב רוצה ללמד והתלמיד רוצה ללמוד.
וזהו רבה דרעבין. ויהיית בשפת אמת בשם אדוני אבי זל על מה שהיית ברשי בפסוק במשוך היובל למה יעלו בהר.
כשימשוך היובל כל ארוך הוא סימן לסילוק שכינה.
דכל ארוך הוא כעניין קשה עלי פרידתכם.
כלומר, מה זה ממשוך היובל?
תו... ארוך ארוך. למה כזה ארוך? מה? אתה עושה הזעקה קצרה. אמר הקדוש ברוך הוא, אני לא יכול להיפרד מכם.
קשה לי!
אז אני מורח את זה כמה שיותר, את הפרידה.
שופר ארוך.
אגב, כמה זמן זה היה?
כמה זמן אסור היה להם לעלות להר סיני?
לא.
מה שהוא יגיד כאן, לכאורה שנה.
שנה שלמה הר סיני היה עם אש בוערת בתוכו, והקדוש ברוך הוא נמצא, הוא לא יכול להיפרד.
מי לא יכול להיפרד מאיתנו?
הקדוש ברוך הוא לא יכול להיפרד.
אז עכשיו, אם אני יודע שהקדוש ברוך הוא קשה לו להיפרד, אז איך אני נראה עכשיו?
קל לי להיפרד ממנו.
כשאני מסיים תפילת שמונה עשרה, אני עושה כזה, זהו, שאני אומר, אבא, אני
לפעמים ככה בכותל, אתה נמצא בכותל, הולך, רגע, שנייה, לא גמרתי, אתה חוזר ועושה איזה ריקוד כזה.
גם לך קשה להיפרד.
קשה לו להיפרד מאיתנו.
דקול ארוך הוא קשה עלי פרידתכם,
דהיתא דבמשוך היובל נמשך קרוב לשנה.
כשהקדושה הולכת בסוף השבת, הרי זה גם כן כעניין קשה עלי פרידתכם. הנה דוגמה,
יוצאת שבת, כתוב באיזה לוח,
שבת יוצאת בשבע חמישים ושלוש.
אני רוצה לשאול פה, תהיו גברים, כל אחד שיגיד את האמת. האם אתם, יש לכם עוד משהו אחד בחיים שאתם משתמשים בשעה שבע חמישים ושלוש?
חמש חמישים ושלוש.
זה שעה אצלכם?
אתה קובע עם מי שאתה קובע איתו בחמישים ושלוש?
לא, אתה אומר, חמישה לשבע, חמישה לעשרה לשבע.
רק בשבת כתוב בלוח חמישים שלוש, יוצאים חמישים שלוש.
לא קשה עליך פרידה, תוסף על שם מטבח.
עוד שתי דקות תיקח, עוד איזה חמש דקות, עוד...
קשה להיפרד.
יש סעודת פרידה מהסוכה,
עם תפילה מאוד יפה.
סוכה, הקדוש ברוך הוא חיבק אותנו.
טוב, יאללה, גמרנו את הסוכות, קדימה, אפשר כבר...
מה זה, עד השנייה האחרונה,
אה, מחבקים את הסוכה, מחבקים את הדפנות, מחבקים את הסכך, נפרדים מהשם יתברך, עד שנה הבאה.
לפעמים גם זו שנה מעוברת, אז עוד 13 חודש, עד שנראה עוד פעם את הסוכה.
הלילה האחרון של חנוכה.
נגמר אצלנו בבית, בלילה הזה, בקבוק שמן, שלם על חנוכיה.
כי כל פעם זה, תדלקים.
קשה להיפרד, איך להיפרד מהאור הזה? איך אפשר להיפרד?
אתה מאוהב.
פסח, ליל הסדר, אור...
אבל מי התחיל?
הוא התחיל.
במשוך היובל.
ומאי טעם הסוף שבת הוזמן רבה דרעבין ועל זה זה יכולים להיאחז בקדושה. כתיב וכל העם רואים את הקולות ואיתא דאותן קולות דקות ומתן תורה היינו שנאחזו בקולות הקודמים.
וזה רבה דרעבין פנים בפנים וכולי וכולי.
ולהפך במידה טובה הוא גם כן כאשר נאחזים בקדושה לפי שהיא הולכת יש לקדושה קיום. אז לפי האמרי אמת הפסוק מתפרש ככה.
אומר הקדוש ברוך הוא במשוך היובל הם היעלו בהר. אני אעכב כמה שיותר את הפרידה שלי.
אמשוך את... במס זה כאילו ממשוך היובל, אני אמשוך את הזמן.
אבל בסוף אני אצטרך לעלות.
מה אני מצפה ש...
אני כאילו אסתלק? מה אני מצפה שאתם, מה תעשו?
תעלו להר, תרדפו רגע, רגע, אבל... אנחנו רוצים... כמו... עוד פעם, להבדיל,
או לא להבדיל,
לא, ודאי להבדיל, נגיד, כמו האומן.
נותן הופעה שלמה, אז הוא יורד מהבמה.
ואז כולם, איי, כפיי, אדרן, אדרן.
עכשיו שמעתי איזה ברדיו, הופעה של יורם גאון, שידרו הופעה של יורם גאון,
באמת יורם גאון, שיהיה בריא, בן 82, מלא אולמות.
אז הוא אומר, טוב, נגמרה ההופעה, הוא אומר, תראו, אני עכשיו אמור לרדת,
ואז תמיד לקרוא לי, אבל בגילי, קצת כאילו, אז בואו נעשה את זה עכשיו.
כאילו, אני, בגילי יש לי את הפריבילגיה לא לעשות את כל הטיולים האלה, אבל למה זה?
כי האומן אומר, אני רוצה לראות שאתם אוהבים אותי, אני רוצה לראות שאתם קוראים לי, אז אני אבוא, ואז הרבה פעמים הוא נותן תוספת מרובה על העיקר, איזה שיר ככה מאוד מאוד אהוב.
אז הקדוש ברוך הוא אומר ככה, זה ברמת העולם.
הר סיני, שהוא מקום שאסור להתקרב אליו, וכל זה, אומר הקדוש ברוך הוא, הייתי רוצה שכשאני מסתלק, מה תעשו?
תעלו להר.
למשוך היובל, למה יעלו להר, זה ציווי. אפשר לפרט את זה לא רק בתור היתר, אלא בתור ציווי.
תרדפו אחריי. כאילו, אל תלך בשנייה, עוד רגע, עוד יש לנו משהו קטן להגיד לך.
וואו, זה ברמת העולם, כמו, ממש כמו חופה.
תנסו לחשוב על חופה שבה, כמו שבדרך כלל קורה,
שהקהל מתנפה על החתן והכלה, וואו, זאת אומרת,
וחופה ש...
יאללה, מתי אוכלים? כאילו, בואו.
טוב,
זה...
כן, גם, יסרוך חג באבותים.
טוב, אז זה לגבי עולם. מה לגבי שנה?
תשמעו, זו דרמה הכי גדולה. אני חושב, מבין שלושת הדברים האלו, לא, שניהם, שניהם דרמות גדולות מאוד.
שנה זה הכוונה ציר הזמן.
הקדוש ברוך הוא בא למשה רבנו, תלכו רגע לפסוקים.
ויאמר ה' למשה, לך אל העם וקידשתם,
היום ומחר וכיבסו שמלותם,
ויהיו נכונים ליום השלישי, כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני.
אז אם נגיד
אנחנו נמצאים כרגע ביום ראשון,
אז מה אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו?
תתקדשו ביום ראשון ושני,
כי בשלישי בבוקר מקבלים תורה.
מי אמר את זה?
הקדוש ברוך הוא. יש פה מה להתווכח, עוזי?
יש פה מה לדון?
יש פה מה... הקדוש ברוך הוא נתן תאריך, נתן זמן, נגמר הסיפור.
זהו, שלישי בבוקר.
מה עושה משה רבנו?
ובער את משה מן ההר אל העם, ויקדש את העם, ויכול בסוס ימנותם, ויאמר אל העם, היו נכונים לשלושת ימים אל תגשו אל אישה.
משה רבנו אומר, לא, לא, יום ראשון,
יום שני,
יום שלישי,
תורה ביום רביעי בבוקר.
סליחה?
הלו?
מה זה?
א', מי נתן לך סמכות?
ב', למה אתה עושה את זה?
מה הסיבה?
לדחות ביום שלם את התורה שחיכו לה כל העולם וכל הדורות, אתה דוחה את זה ביום שלם, מה הסיבה?
אז קודם כל אנחנו רואים שיש פה יזומה של משה רבנו.
בלי שאמרו לו הוא יוזם.
וזה כבר עדות לאהבה, כי האהבה היא הדדית.
משה רבנו מרגיש בנוח, כאילו, לעשות פה יזומה, ולהגיד, אני, הקדוש ברוך הוא, אני אסתדר איתו, אל תדאגו.
הוא,
אני אוהב אותו והוא אוהב אותי, אנחנו שיח של אוהבים.
עבר או לא עבר?
אומרת הגמרא במסכת שבת.
רבי יוסי סבר,
בחד בשבא היקבע ירחא, ובחד בשבא לא אמר לו ולא מידי,
ראש חודש היה ביום ראשון,
ושחודשה דאורחה,
בתרי בשבא, ביום שני, אמר להם, אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש,
בתלתה אמר להם מצוות הגבלה בארבעה עבוד פרישה.
זו דעת רבי יוסי. ורבנן סוברים אחרת שביום שני נקבע ראש חדשה ביום שני ובתרי בשבעול אמר לו ולא מידים שומחו שדאורחה.
ובתלתה אמר להם אתם תהיו למלאכת כהנים בארבעה עבוד פרישה. נקודה. אומרת הגמרא מתי וקידשתם היום ומחר.
קשה לי רבי יוסי. רבי יוסי, לא מסתדר.
אומר לך רבי יוסי יום אחד הוסיף משה מדעתו.
משה, הוא הוסיף עוד יום, הקדוש ברוך הוא אמר לו,
מתן תורה יהיה ביום שלישי בבוקר, הוא אומר לא, יהיה ביום רביעי בבוקר.
זה מדהים, מה זה הדבר הזה?
מי התיר לך בכלל?
אבל קודם כל זה ברור שזה אירוע של אהבה. אם משה, אהבה זה, יש כאן איזה דיאלוג, יש פה איזה שינוי, יש פה איזה... זה כאילו, הייתי אומר,
זה תורה שבעל פה בתוך תורה שבכתב, כי עשרת הדיברות, זה ההארדקור של תורה שבכתב.
אתם מכירים את החשבון.
בעשרת הדיברות יש כתר אותיות.
שש מאות עשרים אותיות כנגד תרי״ג מצוות מן התורה ושבע מצוות דה רבנן.
ורבנו אי גאון, רבנו סעדה גאון אומר שמכל עשרת המצוות,
בעשרת הדיברות אתה יכול להוציא את כל התרי״ג.
כל התרי״ג בעצם יוצאים מהם, אז זה ההארדקור.
לכאורה היינו מצפים ששם באמת לא יהיה שום שינוי,
משה רבנו משנה.
הוא אומר, לא, אנחנו נדחה את זה ביום.
למה הוא עושה את זה? תכף ננסה להבין למה הוא עושה, אבל קודם כל הוא עשה את זה.
והקדוש ברוך הוא הסכים על ידו.
זה הגדר של אהבה מקלקלת השורה.
הקדוש ברוך הוא קובע משהו, משה רב אבן אומר לא, יהיה אחרת, אני כל כך אוהב אותך, יאללה, תהיה כמו שאתה אומר,
אני מסכים איתך.
אמר לך רבי יוסי, יום אחד הוסיף משה מדעתו, דתניא,
שלושה דברים עשר משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו,
הוסיף יום אחד מדעתו
ופירש מן האישה ושיבר את הלוחות.
הוסיף יום אחד מדעתו, מהי דריש? מה הייתה הדרשה?
אומר היום ומחר, היום כמחר,
מה למחר ללא אימו, אף היום ללא אימו.
ולילה דא עידנא נפקא ליה. כאילו, הלילה הזה כבר עבר, אז צריך בעצם שלושה ימים עם שתי לילות.
שמע מינא תרי יומי לבר מהעידנא, ומאיפה הסכים הקדוש ברוך הוא על ידו? דלא שער השכינה, צפרא דשבתא. כן, השכינה, הקדוש ברוך הוא המתין למשה רביהם.
זה המהות של האהבה.
המהות של האהבה זה שאם מישהו עושה משהו אחרת, מאיך שאני יודע, אבל אני אוהב אותך, אז מה אני יכול לעשות?
דיברנו על ציר העולם הגיאוגרפי, לעלות להר,
עכשיו אנחנו בציר הזמן, משה רבנו דוחה את מתן תורה, הקדוש ברוך הוא מסכים איתו,
ונשאר לנו ציר הנפש. רגע, אבל עדיין לא הסברנו, למה משה עשה את זה?
למה הוא עשה את זה?
למה הוא דחה את מתן תורה ביום?
שמה?
כבודו, אתה כל כך קרוב, זה לא יאומן כמה אתה קרוב. זה נכון, אבל תדייק,
כדי להיות בטוח שמי מוכן לקבל את התורה.
מי בעם ישראל?
כי הכהנים האלה מותר להם לעלות. רבי יצחק נגע פה בנקודה.
הנשים.
אני אסביר לכם.
איזה הנשים? נשים וייברס, ווימנס, מרה, נס.
לא, לא, אני אסביר את זה. זה הגמרא.
אני אסביר, אבל בשביל זה אני פה. אני מקבל משכורת שמעינה.
אני מסביר.
אה?
משכורת.
אסביר.
אסור לקבל תורה בטומאה, בסדר?
לא טומאת מת, אלא טומאת היוצא מן הגוף.
גברים שנטמאו טומאת קרי, מה הם צריכים לעשות?
יש להם יום אחד.
הם צריכים לטבול בבוקר, לחכות לשקיעה,
טהור, נגמר הסיפור.
אז בשביל הגברים, מספיק, ויקידשתם היום ומחר. אמרנו, נכון?
משה רבינו נמצא ביום ראשון?
נמצא ביום ראשון?
אז הוא אומר, אוקיי, אם היה פה איזה תקלה,
איזה גבר אחד,
זה נגיד מי שהיה לו פלט שכבת זרע בלילה בין ראשון לשני, בשני בבוקר יטבול,
ישמור על עצמו, ושלישי בבוקר הוא יקבל תורה.
אבל נשים, הגמרא אומרת במסכת שבת, בדף פט,
אישה שהייתה עם איש, אישה נשואה הייתה עם איש,
ויש בתוכה שכבת זרע,
שכבת זרע הזאת שלה מטמאה אותה עד
שלושה ימים, שזה נקרא שש עונות.
כלומר, אם האישה שימשה עם בעלה במוצאי שבת,
אז השכבת זרע שהיא פולטת,
זה נפלט מן הגוף,
תטמא אותה גם ביום ראשון וגם ביום שני וגם ביום שלישי.
שש עונות,
ראשון בבוקר, ראשון בלילה, שני, מה זה שתיים? שני בבוקר, שני בלילה,
שלישי בבוקר, שלישי בלילה. ואז בעצם רק ברביעי בבוקר היא יכולה,
היא יכולה לטבול בעצם בשלישי בלילה ולהיות טהורה ברביעי בבוקר.
בסדר?
כשמשה רבנו מוסיף יום אחד מדעתו,
הוא עושה את זה בשביל מי?
בשביל אנשים.
כדי שכל אישה תוכל להיות במתן תורה.
אבל לא כל אישה הייתה כולה, שיש נשים שהן בלידיה של שבוע, וזה לא כותב דבר. בסדר, בסדר. הגמרא אומרת שכולם היו טהורות בזמן הזה, היה שם... כן, כן.
אז משה רבנו עשה את זה בשביל...
כלומר, הרב הראשון שקבע את החשיבות לימוד תורה לנשים, זה משה רבנו.
ובשביל זה הוא אמר לקדוש ברוך הוא, סליחה, לא היום, אלא עוד יום אחרון.
אבל הוא אמר לו, אני איתך.
בסדר גמור.
זה לגמרי אהבה.
כלומר, משה רבנו מגיע מצד,
קוטאמר לבית יעקב, ותגד לבני ישראל. אתה אמרת להגיד לבית יעקב,
אבל פתאום לא כל בית יעקב יהיו,
בגלל שיש כמה אנשים שהם לא הספיקו להיטהר? לא מתאים.
צריך עוד יום.
הוא אומר, לקדוש ברוך הוא, אני אוהב אותך.
אתה כל כך דואג לעם ישראל, כל עם ישראל, כולל אנשים שיהיו מתן תורה?
קדימה, אני מסכים, כן.
כן.
אז תסתכל, זה המחלוקת בגמרא. רבי יוסי עונה למה שאתה אומר.
לפי דעת רבי יוסי, ואנחנו פוסקים הלכה לפי רבי יוסי,
כי אנחנו חוגגים את שבועות לבב סיוון,
מה שכתוב ביום שלישי, הכוונה אחרי שלושת הימים המלאים.
זו הכוונה.
אז זה ברור, אז זה בציר הזמן.
מה הקטע הזה? כאילו, עושים את זה כדי ללמד אותנו? כאילו, מה השנה אמרה? טוב, היום, אה, שכחתי שאנשים... לא שכחתי.
לא פתאום, חלילה.
הרבה פעמים הקדוש ברוך הוא רוצה לראות מה קורה למטה. הוא אומר, זה נקודת הפתיחה, בואו נראה.
זה בדיוק העניין של אהבה. אהבה, יש בה איזו התקרבות, איזה... הוא אומר, בואו נראה, בואו נראה מה אתם תעשו.
אז משה רבן אומר, רגע, רגע,
שנייה, מה עם אנשים?
חלק מהאנשים יכולים להיות, אני צריך עוד יום.
אמר הקדוש ברוך הוא, אה, ברוך תהיה.
זה בציר הזמן,
ועכשיו בציר הנפשות. תראו פה דבר מדהים.
בציר הנפש קורים שני דברים.
אני ברשותכם חוזר לפסוקים.
אני קורא כרגע את הפסוקים לאט.
תגידו לי, איפה התקלה?
יש פה פסוק שהוא, יש בו איזה כביכול תקלה, כן, לא תקלה, אבל יש פה איזה...
ויאמר אדוני אל משה, הנה אנוכי בא אליך באה וענן,
בעבור ישמע עם מדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם.
ויגד משה דברי העם אל אדוני.
איפה התקלה?
אה?
פשוט יותר.
שייל. העם רוצה שיאמרי, שיאמרו.
מה? לא, בפשט, זה כושייה בפשט. זה לא מוצאים בארץ לזברים, בארץ לז... אביעד, אביעד, עוד פעם.
ויאמר אדוני אל משה הנה אנוכי בא אליך באב וענן בעבור ישמע עם בדברי עמך וגם בחי יאמינו לעולם. מי מדבר אל מי?
הקדוש ברוך הוא אל משה. מה עכשיו משה צריך לעשות?
ללכת להגיד לעם את דברי השם. וידבר משה את דברי השם אל העם. מה כתוב?
ויגד משה את דברי העם אל השם.
העם לא אמר כלום.
אז
אומר כאן המחילתא
שבעצם משה רבנו בא ואמר לעם. אתם שומעים?
הקדוש ברוך הוא ידבר איתכם דרכי.
ומה אמורים לו?
תשכח מזה.
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, תעצור, תעצור, בואו נעצור פה, בואו נעצור את העניינים פה, אנחנו לא מוכנים,
אנחנו רוצים את השם יתברך.
רגע, אז מה משהו יכול להגיד להם? חבר'ה, זה לא, אתם מדברים, זה לא בסמכותי בכלל,
זה אני רק אומר לכם מה הקדוש ברוך הוא אמר, אני לא פה עכשיו, אתם, אני מודיע לכם.
מה זה מודיע?
אנחנו מודיעים לך אחרת, אנחנו לא מוכנים,
אנחנו רוצים לדבר עם השם יתברך.
אז משה רבנו אומר, טוב, אני,
אתם מבינים? הכל משתנה. הקדוש ברוך הוא היה פה תוך פלן A. תוכנית אחת, אני אדבר איתך ואתה תספר להם.
בא לעם, העם יורד. לא, אנחנו רוצים לשמוע. אומר המכילתא, זה מדרש כל כך יפה.
רבי אומר,
וכי מה אמר המקום למשה לאמור לישראל? או מה אמרו ישראל למשה לאמור למקום?
אמרו רצוננו, יש איזה שיר מאוד יפה של אברהם פריד, נכון?
רצוננו, רצוננו לשמוע מפי מלכנו. נורא שאני מביא את המכילתא הזה.
לא דומה השומע מפי פרגוד, יש מקומות שליח,
לשומע מפי המלך.
אמר המקום,
תן להם מה שביקשו.
זה דינמיקה,
זה אהבה, זה לא מעמד חד-צדדי.
הם אומרים, לא, אנחנו רוצים משהו אחר.
למען, בעבור ישמע העם מדברי עמך.
דבר אחר,
רצוננו לראות את מלכנו.
לא דומה שומע לרועה.
תן להם מה שהם רוצים, ביום השישי ירד השם לעיני כל העם על הר סיני.
לפי המדרש הזה,
כל ההתגלות של השם יתברך הייתה תוצאה של מי?
של הבקשה שלהם מלמטה. זו לא הייתה התוכנית המקורית. התוכנית המקורית הייתה שמשה רבנו יעלה להר סיני, הקדוש ברוך הוא יגיד לו את הכול, והוא יספר את זה אחרי זה לעם.
כל מעמד הר סיני הוא תוצאה של איזה כיסופין מלמטה.
אבל זה לא נגמר בזה.
תראו, אולי המדרש הכי מדהים.
תראו את הפסוקים.
הקדוש ברוך הוא אומר, ממש לפני מעמד הר סיני,
הקדוש ברוך הוא אומר,
סליחה, תפכו רגע את הדף, זה כאילו זה.
נגיד השלושה פסוקים האחרונים. ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד,
משה ידבר באלוהים יעננו בקול,
וירד אדוני על הר סיני אל ראש ההר,
ויקרא אדוני למשה אל ראש ההר ויעל משה.
ויאמר אדוני אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל אדוני לירות ונפל ממנו רב,
וגם הכהנים הניגשים אל אדוני יתקדש ופן יפרוץ בהם אדוני.
הפסוקים האלה גם כן קשים, למה?
זה נראה שהמעמד מתחיל, נכון?
זה הכל הערות בפשט, אנחנו כאן פשטנים.
ויהי כל השופר הולך וחזק מאוד, הר סיני ישן, כל שופר הולך וחזק מאוד,
משה ידבר והאלוהים יעננו בקול,
וירד אדוני על הר סיני אל ראש ההר, ויקרא אדוני למשה אל ראש ההר, ויעל משה, מה צריך להיות פה עכשיו?
אנוכי ישנים אלוהיך.
פתאום הקדוש ברוך הוא אומר לו משה, תקשיב רגע,
תגיד לעם שלא יעלו ותזהיר אותם.
משה לא מבין מה הוא, מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו?
ואני אמרתי להם, אין פה, הם הבינו את העניין,
את חומרת העניין, פה לא יהיה זה.
ולכן תהפכו את הדף,
משה לא מבין.
מה יאמר משה אל אדוני, לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה יודעתו בנו לאמור אגבל תהר וקדושתו.
הקדוש ברוך הוא, אמרת לי כבר,
ואני אמרתי להם את זה כבר לפני הרבה זמן, אז אין צורך לחזור.
אומר לו הקדוש ברוך הוא, בכל אופן, תגיד להם עוד פעם.
ויאמר אל אדוני אליו, לך רד,
תגיד להם, תזהיר אותם, ואחרי שתרד, תעלה בחזרה.
ויעלית אתה ואהרון עמך והכהנים ואמל יפרוץ בם.
טוב, אז
מה התמונה פה?
הקדוש ברוך הוא מתעקש שמשה רבנו ירד להזהיר אותם פעם שנייה, למרות שזה נראה שאין בזה צורך, כי משה רבנו אמר, אני כבר אמרתי להם.
והוא אומר למשה רבנו, תרד ותחזור, בינתיים אני ממתין לך פה, וכשתחזור, תעלה, אנחנו נתחיל את המעמד הר סיני.
מה כתוב?
וירד משה אל העם ויאמר עליהם,
ומיד, וידבר אלוהים את כל הדברים האלה לאמור אנוכי השם אלוהיך שרוציתי חמר את מצרים וכו'.
מה חסר?
הוא לא הלך חזרה.
אתם מבינים?
אתם מבינים או לא?
מי אמר שהוא לא?
מי אמר לו?
מה לא הבנת? איפה נעצרתם? איפה...
משה רבנו יורד,
אומר לעם, אתם שומעים?
הקב' אמר לי להזהיר אתכם עוד פעם, אמרתי לכם כבר לפני כמה שעות, אני מזהיר אתכם עוד פעם, שמעתם? יופי. עכשיו מה אמור לקרות?
משה אמור לעלות חזרה להר,
ואז הקדוש ברוך הוא יתחיל להגיד, אנוכי השם אלוהיך.
מה קורה בפועל?
כשמשה רבותו נמצא למטה, הקדוש ברוך הוא מתחיל את עשרת הדיברות, כביכול מעל הראש שלו.
למה ככה?
תראו מה אומר המדרש, אי אפשר להאמין שהמדרש אומר את זה.
פשוט מדהים.
וישב משה את דברי העם אל השם.
אותה שעה
ביקש הקדוש ברוך הוא ליתן להם את התורה ולדבר עמהם.
הקדוש ברוך הוא רוצה לדבר עם עם ישראל אחד על אחד,
רק איתם.
בלי מתווך, בלי... אתם יודעים, לפעמים אתה רוצה לדבר עם איזה מישהו, נמצא מישהו לידך, אתה אומר, אני רוצה רגע...
והיה משה עומד שם.
אמר הקדוש ברוך הוא, מה אעשה מפני משה? מה אני אעשה עם משה?
איך אני גורם לו לעזוב את המקור?
אמר רבי לוי משל למלך
שביקש לעשות אופימישטטה חוץ מדעתו של אפיר כוס. המלך ביקש לחוקק איזה חוק, נכון? זו הכוונה?
חוץ מבלי ידיעת שר המשפטים שלו.
אז הוא אומר טוב איך אני מזיז אותו מכאן. אמר לו, עושה דבר פלוני, אמר לו כבר נעשית.
הוא אומר לו, לך תבדוק לי, כבר בדקתי. הוא לא זה.
אמר לו, ושוב אמר לו, לך קרא לפלוני סינקיליטוס ויבוא עימך. טוב, אתה יודע מה? לך תקרא לי לשר הביטחון, אני רוצה רגע להתייעץ.
עד שהוא הולך לקרוא לשר הביטחון,
עשה המלך מה שביקש. המלך כבר חתם על כל המסמכים כשהוא חוזר. עזוב, זה אמרתי כבר.
כך ביקש הקדוש ברוך הוא ליתן עשר דיברות,
והיה משה עומד מצידו.
אמר הקדוש ברוך הוא, אם אני גולל להם את הרקיע ואומר אנוכי השם אלוהיך, והם אומרים, מי אמר? הקדוש ברוך הוא או משה?
אני רוצה שיהיה רק אני והם.
אלא ירד משה,
ואחר כך אני אומר אנוכי השם אלוהיך.
כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך אל העם וקידשתם היום ומחר,
וכי בסוסים לא תם.
אמר לו כבר יקדשתיים.
כבר שנאמר כי אתה עדת אמרנו לאמור
אמר לו לך רד ועלית אתה ועולה בכל מקרה לך תרד
עד שמשה יורד נגלה הקדוש ברוך הוא שנאמר וירד משה אל העם מיד וידבר אלוהים
אתם שמעתם איזה דבר
הקדוש ברוך הוא אומר אני כאילו
אהבה מקלקלת את השורה זה כאן בכל הכיוונים
משה רבנו מנחית לקדוש ברוך הוא שינוי בזמנים
הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל אתם איך שנגמר תרוצו להר
ובסוף הקדוש ברוך הוא אומר למשה כאילו זוז כי אני רוצה לדבר איתם ישירות
כולם פה מזיזים את כולם.
כל המעמד הזה שנראה בפשט הפסוקים מאוד מאוד מוקשה,
מאוד מהודק, מאוד כאילו יציל, אין פה תזוזה,
מתחת לפני השטח מתברר שהוא מלא באהבה,
מלא ביציאה לקראת, הכל עובר שינויים כל הזמן.
כל ההתגלות של הקדוש ברוך הוא בכלל, אה, וסליחה, וגם עם ישראל, גם עם ישראל אומרים, אנחנו רוצים לראות את הקדוש ברוך הוא.
הכל עובר כאן שינויים, כן? אה, הקדוש ברוך הוא אומר להם,
יהיה לי קשה להיפרד, דרך שאני נפרד, תרוצו ישר אל ההר.
ואחר כך...
זה ברמת העולם, המקום. אחר כך ברמת ציר הזמן, משה רבנו דוחה את זה ביום, כדי שגם אנשים תאכלנה.
אחר כך ברמת הנפש, פעמיים. העם אומר למשה, אנחנו לא רוצים מתווח, אנחנו רוצים לראות אותו ישירות.
והקדוש ברוך הוא אומר, תן להם,
אני אתגלה, כל ההתגלות זה בזכות הבקשה של עם ישראל, אבל אחר כך משה רבנו
לא ממהר לזוז.
אז הקדוש אומרים, מה אני אעשה איתו? הם רוצים להיפגש איתי, אני רוצה להיפגש איתם. טוב, אני אגיד לו, תשמע, לך תבוא לאיזה משימה, איך שהוא יורד, בום, אני מתגלה.
הכל פה מלא דינמיקה של אהבה מקלקלת את השורה של יציאה לקראת.
הם יוצאים לקראת השם יתברך, השם יתברך יוצא לקראתם, משה יוצא לקראת נשות ישראל. כולם זזים פה באהבה,
ולכן באמת הדימוי איתו התחלנו.
מסיני בא, מה שרשי אומר,
יצא לקראתם כשבאו להתייצב בתחתית ההר,
כחתן היוצא להקביל פני כלה, אם אני יכול לתת עצה טובה לחתן וכלה, זה תצא מעצמך.
צא מעצמך לעבר אשתך.
צאי מעצמך לעבר בעליך. אל תישאר באזור הנוחות. זה מישהו שאתה אוהב, אתה מוכן לצאת לקראתו.
הכל כאן מלא באהבה.
משה יוצא לקראת השם יתברך,
סליחה, לקראת בנות ישראל ומוסיף יום.
הקב' יוצא לקראת עם ישראל ומדבר איתם ישירות ומזיז את משה רבנו.
עם ישראל יוצא לקראת הקדוש ברוך הוא ואומר, אנחנו לא רוצים דרך מתווך, אנחנו רוצים שתדבר איתנו ישירות.
הקדוש ברוך הוא ועם ישראל גם יחד
יוצאים
בקריאה, כאילו הקדוש ברוך הוא קורא לעם ישראל,
איך שנגמר הזה, תרוצו אל ההר לחבק אותי.
הכל תנועה אחת גדולה של אהבה,
ולכן אנחנו מבינים היטב מדוע ברכת התורה נמצאת שתולה בתוך ברכת אהבת עולם. כי הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה באהבה,
אשר בחר בנו מכל הערים, ניתן לנו את תורתו נכונה. בוחר בעמו ישראל באהבה.
בוחר בעמו ישראל באהבה.
הבחירה של הקדוש ברוך הוא בנו הייתה מתן תורה. איך זה נעשה?
זה נעשה באהבה.
הבחירה הייתה באהבה, וזו לא רק איזו אמירה כללית,
אלא פשוט אנחנו רואים בפסוקים עצמם איך הכל משתנה כל הזמן בעקבות רצונות מלמטה. הוא רוצה ככה, הוא רוצה ככה, והקדוש ברוך הוא נותן.
הכל כדי שנראה ונחוש כמה מתן תורה נעשה באהבה.
כן.
זה היה תכנון, זה היה צריך לעלות חזרה בכלל, זה היה תכנון. אבל אתה יודע שגם משה רבנו אוהב, גם הוא רוצה.
אז הוא גם אומר, אני עולה, אני לא מפריע, אני כאן עומד בצד.
זה כמו שמישהו אומר לך, אתה רוצה לדבר עם עוז?
הוא אומר לך, דברו, אני לא מפריע לך, דברו.
לא, דברו, אני לא, אני מתעסק בדברים אחרים, דברו. תשמע, תן, תשחרר.
אחי, אתה יכול, הרב בגנון קורא לך, שטחם.
אתה מבין?
ככה המדרש אומר.
שנזכה לאהבת תורה, לקבל תורה באהבה, אמן ואמן, ברוכים תהיו.
