רבותיי, אנחנו בדרך כלל לומדים פה טניה קדישא, אבל היום אנחנו בשיעור השלמה לנפש הפרשה.
פרשת ויגש, תשפ״ג,
אבל הכל זה חסידות, אז אנחנו בסוף מתכוונים להכל,
בסדר?
אז מי שהגיע על דעת טניה קדישא,
אז קיבל הפתעה.
טוב,
פרשת ויגש היא פרשה מאוד דרמטית,
יש בה הרבה מאוד סגירות של מעגלים שנפתחו לפני כן,
נכון?
פרשה מלאה בכל טוב.
והרגע הזה שבאים האחים ומספרים ליעקב,
ויגידו לו לאמור, עוד יוסף חי, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ויפוג ליבו כי לא האמין להם.
יש כאן מדרש מאוד יפה, נכון, שהם פחדו לספר ליעקב בבת אחת,
אז הם לקחו את אסתר אחבת אשר, שנגנה את זה על הכינור,
הילדים חוזרים מהגן.
מה? מתי אמרתי את זה?
דיברנו על זמרת הארץ, כן.
סרח בת אשר לקחה כינור, ונגנע בו שיר מזמור, עוד יוסף חי.
הוא מלך במצרים, יש לו שני בנים, מנשה ואפרים.
יש לכם זוכרים מהגן?
אז גם כן, יעקב לא מאמין,
ויפוג לבו כי לא האמין להם. אפשר להבין, הוא 22 שנים בטוח שיוסף מת. פתאום הוא חי, מה איך?
ואז כתוב,
וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר עליהם, והיה הרי את העגלות
אשר שלח יוסף
לשאת אותו,
ותחי רוח יעקב אביהם,
ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי, אלך והראנו בטרם אמות.
טוב, יעקב רואה את העגלות וזה משכנע אותו.
זה הטריד את הפרשנים, העסיק אותם, מה היה שם בעגלות הללו
שגרם ליעקב להאמין ליוסף,
להאמין שיוסף חי.
הוא ראה את העגלות, מה?
אז יש פרשנים על פי הפשט שאומרים שיעקב ראה
שזה רציני, שיש פה עגלות, יש פה עניינים, אז הוא הבין שבאמת זה
ממש ברמה הפרקטית.
אבל כולנו מכירים את המדרשים השונים על הדבר הזה, והמדרשים תמיד תמיד באים
לבאר
איזושהי נקודה בפשוטו של מקרא, בעומק
פשוטו של מקרא, וזה מה שיעניין אותנו. ומתוך המדרשים האלו אנחנו נלמד היום, בעזרת השם,
שני דיבורים חזקים מאוד
של השם משמואל,
רבינו השם משמואל, דברים שעוד קשורים
גם קצת לחנוכה, שאנחנו עדיין באור המקיף, כי יוסף,
הדמות של יוסף היא מאוד מאוד קשורה בחנוכה, או קודם כל זה הפרשות בישב ומקץ,
תמיד הן בחנוכה, ואנחנו,
יוסף הוא אש,
בית עשיו לקעש, ובית יוסף לאש וללהבה,
ואנחנו פוסקים כמו יוסף בחנוכה מוסיף והולך, נכון?
כאילו פוסקים כבית הילל.
יוסף מאוד מאוד קשור לחנוכה, יוסף בגימטריה,
מלך יוון, כך אומר בעל המגלה המוכות.
שההבדל בגימטריה בין יוסף לבין יוון זה 90. יוון בגימטריה,
66. יוסף בגימטריה, 156. אז ההבדל הוא 90. אז 90,
כדי לעשות את, כן, אז זה או צדיק יוון, יוסף הוא הצדיק של יוון, זה 90, או מלך יוון.
כך אומר המגלה עמוקות, הוא גם אומר שיוסף בגימטריה אנטיוכוס.
כן, גם, גם קשור.
אז אנחנו נראה איך הדברים האלה קשורים.
כל פנים, בואו נחזור רגע לעגלות שלנו.
מה העניין?
אז רש״י אומר את כל דברי יוסף,
סימן מסר להם במה היה עוסק
כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה.
זהו שנאמר, והיה ראית העגלות אשר שלח יוסף, ולא נאמר אשר שלח פרעה.
טוב, אז את הרש״י הזה יש צורך להבין
מה הכוונה. אני חושב שאם אני...
ברוך אתה, אדוני, אני חושב שקונה איזה ראש.
אני חושב שהכוונה של רש״י היא כזאת.
היא כזאת.
אוקיי, יוסף בחיים.
נו, אז מה?
מה עוזר לי? אומר יעקב.
מה אמרתם? מה הוא? משנה למלך מצרים?
זה כמו שיגידו לבן אדם יהודי בשואה
שאיבד את הבן שלו,
שמע, הבן שלך חי והוא האפיפיור.
אה, טוב,
מה אני אמור לעשות עם זה?
אגב, היה אחד כזה,
לוסטיז'ה.
מה?
הוא נפטר עכשיו, כן.
מיסטיג'ה היה הקרדינל של פריז.
הוא היה מועמד להיות אפיפיופיום.
ילד יהודי, לוסטיג,
שבשואה החביאו אותו באיזה מנזר.
ולא מזמן היה את הכומר מיפו, איך קראו לו?
צבי גרינברג, גרגורי.
גם כן היה ילד יהודי.
אז כאילו, יעקב אומר, אוקיי, אוסף בחיים, אבל מה נקרא חיים? אם הוא משנה למלך מצרים, ומצרים היא ערוות הארץ,
זה לא בדיוק כזה משמח אותי, כאילו אולי אפילו היה עדיף שיוסף
יטרף בגיל 17 כיהודי ולא יחיה עד גיל זה כגוי,
כמצרי.
ואז כשאומרים, יוסף אומר לאבא, אבא, אני זוכר מה קרה לך, אני זוכר את מה שלמדנו,
אני לא שכחתי.
בחוץ אני צופנת פענח, אבל בפנים, אני זוכר את הסוגיה.
אני זוכר את הנקודה היהודית שבי.
אז נחה דעתו של יעקב,
ואז בסדר,
וחביב, כן.
מבין שסיפרתי פה,
פה סיפרתי את הסיפור על שני העולים
כשהייתי ברוסיה ושני הזקנים שהגיעו לבית הכנסת.
סיפרתי לכם על זה?
סיפרתי את זה פה.
אני אחזור על זה בקצרה, הייתי בשליחות, אז הגיעו,
ממש קצת אחרי שברית המועצות התפרקה, הגיעו יום אחד לבית הכנסת שני זקנים,
והלכו לסידור והסתכלו על האלף-בית.
התברר שהם היו ילדים יהודים,
כשפרצה מהפכה קומוניסטית, מאחים, שני אחים,
בני חמש ושבע, והם שבעים שנה
חיכו ונכנסו לבית הכנסת ונזכרו באלף-בית שהם למדו בתלמוד תורה.
אז זו אפשרות אחת.
על הפירוש הזה של רשי, שהוא כמובן מדרש חזל, יש קושייה.
זה מה שלמדו יעקב יוסף.
בדיוק הם הגיעו להלכות עגלה ערופה.
קצת מוזר, לא?
לפי הסדר הם למדו, עגלה ערופה זה פרק במסכת סוטה נמצא.
אז הם למדו דף יומי, הגיעו בדיוק למסכת סוטה, ואז בדיוק יוסף הלך.
אז הוא אומר לאבא שלו, אבא, אני זוכר את הדף האחרון שלמדנו ביחד, זה מה שהם הגיעו.
אז אומרים את זה כמה פרשנים, הבאתי כאן את פירוש בעלי התוספות,
פשט בעיניי ממש מדהים.
רבותיי,
יעקב ממאן להנחם
על יוסף בנו שנהרג, שמת, כן?
תערוף תורה ויוסף חרא אחלתו, אז בארץ ישראל היו דובים, היו אריות, היו נמרים, היו זאבים, היו...
עכשיו, למה הוא ממאן להתנחם?
מה הסיבה?
אנחנו כבר, ברוך השם, כן, לחיוב, מושפעים היטב מרשי. אנחנו אומרים, הוא ממיין להתנחם, כי רשי אומר שאתם מתנחמים על מי שמת ולא על מי שחי. כיוון שיוסף חי, אז אי אפשר להתנחם עליו.
אבל יכולות להיות עוד סיבות בגללן יעקב
ממיין להתנחם. מה אתה אומר, יצחק?
או!
יעקב אומר, אני אשם!
אני אשם!
שהלכתי נער בן 17 ברגל,
לבד, מחברון לשכם,
זו דרך ארוכה. אחרי זה גם בשכם הוא לא היה.
הוא לא מצא את מבוקשו, אז הוא היה צריך להמשיך לדותן.
באמת, דובים, עריות, בורות, נמרים, ילד לבד, כאילו...
אז יעקב אומר, אני אחראי.
כי ארד אל בני אבל שאולה. אז הוא מסרב להתנחם, כי הוא אומר, יש לי אחריות.
כשיוסף שולח לו את העגלות,
הוא אומר לו, אבא,
אתה לא אשם.
אתה לא... אתה היית בסדר גמור.
למה?
תראו מה אומר בעלי התוספות,
וידברו אליו את כל דברי יוסף.
פרש הקונטרס
סימן מסר להם שכשפירש ממנו היה עוסק בפרק עגלה ערופה.
יש אומרים,
כשפירש יוסף מאביו ושלחו לאחיו,
היה אביו מלווהו,
כדכתיב וישלחהו מעמק חברון,
שהוא לשון לוויה,
כמו וישלחו דגבי אברהם דמתרגמינן ועל הביאו יתה.
אמר יוסף לאביו, חזור בך, אבא, אתה מבוגר, תחזור בך. אגב, זה מדרש, עוד פעם, זה מדרש שבא לענות על פשוטו של מקרא. למה?
איפה חברון נמצאת, בעמק או בהר?
בהר.
אז מה כתוב בעמק חברון?
רש״י הביא את המדרש מעיצה עמוקה של אותו צדיק שאמר, ידוע תדע כי גר יהיה זר אחד. זה דברים עמוקים שמתגלגלים כאן.
אבל בפשט, זה אומר שיעקב ליווה את יוסף
כברת דרך, עד שהם הגיעו לעמק חברון, לעמק שמתחת להר,
ושם הוא העלה אותו, בדרך כלל הדרכים המרכזיות לא עולות על הערים, אלא הן מתפתלות
בין הערים, כמו עכשיו סוללים את הכביש הזה החדש לחברון, נכון?
אז לא, זה ככה, הוא עובר בין הערים בבקעות האלה, סוללים אותו.
אז יעקב ירד עם יוסף עד עמק חברון,
שם אותו על אם הדרך, על דרך המלך, דרך האבות, אומר לו, אתה רואה, מכאן תלך, זה הדרך.
אתה צריך ללכת עכשיו עשר שעות, בעוד עשר שעות אתה תגיע לעץ,
זה תחנה מספר אחת.
מהעץ הזה אתה תמשיך עוד, הכל על הדרך, אתה לא צריך לסטות.
אין לך מה לפנות ימין ושמאל, אתה כל הזמן הולך ישר,
אתה אמור להגיע בעוד יום וחצי לאחים.
זו דרך מרכזית,
יש בה עוברים ושבים,
יש בה זה, אל תסביר, ליבא אותו. יוסף אומר לאבא שלו, אבא, חבל, אתה הולך וזה... אומר לו יעקב ליוסף, יא אבני, יא רוחי, עכשיו אני אלמד אותך איך
שולחים בן אדם לדרך.
דע לך,
יש לנו בתורה הקדושה,
יש פרשה שנקראת עגלה ערופה.
על מה באה פרשה עגלה ערופה?
אם מוצאים אדם בשדה,
לא נודע מי יכהו, אדם הלך לבד בשדה ונכנס לאיזה מקום
לא מוכר ושם התנפלו עליו ורצחו אותו,
אז מוצאים אותו בשדה, אז מה צריך לעשות?
זקני העיר מודדים מי העיר הקרובה, ואם אתה זקן יראו להם, תגידו, איך קרה שבן אדם עבר פה ואף אחד מכם לא דאג לו ולא סימן לו את הדרך ולא ליווה אותו? איזה מין דבר זה?
בן אדם נכנס פה ואתם צריכים לקחת אחריות ואז הם צריכים לסמוך את ידיהם על ראש הזה ולהגיד איננו לא ראו ואיננו לא שפכו את הדם הזה ואיננו לא ראו כפר לעמך ישראל וכו' וכו'.
אין לך הזדמנות יותר טובה ללימוד הלכה מאשר כשאתה עוסק בסוגיה.
אז עכשיו יעקב צריך ללוות את יוסף לדרך אז הוא אומר לו בוא נלמד לך איך מלווים בן אדם לפי ההלכה לפי התורה לדרך לא אומרים לו לך ותסתדר מביאים אותו לדרך שמים אותו דואגים
שיש לו מספיק דלק,
מספיק אוכל, מספיק מים,
שהוא מבין את הדרך היטב, כאילו שמים אותו, שלא ישגה.
זהו.
אז יעקב היה בסדר.
הוא לא שלח את יוסף בהפקרות.
הוא אמר, תשמע, תלך, ואם לא תמצא, תחזור.
האם יוסף זוכר את זה?
אולי יוסף כל השנים חושב, מה אבא עשה לי?
שלח אותי לבד, בסוף
חטפו אותי.
אומר, בעלי התוספות,
אמר יוסף לאביו חזור בך.
אמר יעקב ליוסף, בני, שתוק,
גדולה לוויה שבשבילה נתווספה פרשה אחת בתורה,
דכתיב ידינו לא שפכו את הדם הזה,
וכי תעלה על דעתך שבדין שופכי דמים הם,
אלא רצה לומר שלא פיתרנו ולא לוויה.
כן, שלא, לוויה, כבוד, לא צריך ללוות את הבן אדם עד הבית שלו,
אני צריך ללוות אותו עד המקום שממנו הוא יודע איך מגיעים.
אתם זוכרים, היה בשנת 2000, נראה לי זה היה,
שני חיילים
שהיו במילואים וטעו בדרך,
ונכנסו לרמאללה בטעות,
הלינץ' ברמאללה, ורצחו אותם.
כן, רצחו אותם, האכזרים, הרשעים, מה רשמע?
אז טוב, את הרשעים שרצחו אותם, אלה שתפסו,
אבל בכל זאת יש אחריות גם, אתה שולח חיילים,
צריך לדעת איך להגיע,
איך לא יטעו בדרך,
נכון?
ועמיון ליווהו, הוא מעלה עליו הכתוב כאילו שופך דם.
והיינו הסימן אשר
שלח יוסף ליעקב,
מפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בה בפרידתו ממנו. ואז זה ממש פשט הפסוק.
וישלחנו מעמק חברון, הוא לא שלח אותו מההר חברון למעלה, שלח אותו מהעמק.
הוא ירד אותו לדרך המרכזית,
סימן לו את הדרך, הראה לו אותה,
דקדק לו בדרך, כאילו הסביר לו אותנו את כל מה שצריך.
הרבה מאוד תקלות קורות כשלא מלווים בן אדם, גם בספר שמואל
אצל דוד,
כשדוד פוגש את יונתן ואחרי שהוא חושב שהוא רוצה להרוג אותו,
אז הוא אמור להימלט,
ויונתן לא מלווה אותו,
לא נותן לו לוויה ואכילה וכל זה, ואז כתוצאה מהדבר הזה,
דוד בורח לאן?
לנוביר הכהנים,
לאחימלך הכהן שם,
והוא אומר לו, תשמע, תן לי אוכל, תן לי פה, תן לי שם,
ואז דואג היה שם, דואג היה אדומים, והמדרש אומר, אם היה יונתן מלווה את דוד, כך המדרש אומר,
לא הייתה נחבת נוביר הכהנים,
ולא היה נופל שאול בהר הגלבוע, ולא היה נהרג יונתן, ולא ולא ולא.
כאילו כל ההיסטוריה הייתה נראית אחרת לגמרי אם היית,
אם יונתן היה מלווה את דוד.
תראו כמה זה חשוב.
מה?
ערך?
כן.
זהו.
אז עכשיו אנחנו מבינים.
יעקב לאורך השנים מיישים את עצמו.
אני יושב! הוא לא מתנחם.
כשאסף אומר לו, אבא, הכל בסדר, זה לא קשור אליך.
אתה היית 100%. ליווית אותי.
אני לא טעיתי בדרך.
אני הגעתי למקום שאמרת לי, גם צריך גם להגיד ביושר,
יעקב
אמר ליוסף, לך עד שכם.
אם יוסף לא מוצא אותם בשכם,
תחזור.
מחברון לשכם בדרך ישרה, גם היום.
מנבלוס לחליל,
אתה נוסע ישר, אתה עולה, נוסע כביש ציר 60. נכון?
עכשיו, יוסף בעצמו הגדיל ראש,
ווימצא ההוא איש והנה טועה בשדה, אמרו לו, תשמע, הלכו לדותן וכל זה, זה כבר
הגדלת ראש של יוסף, אבל יעקב היה מאה אחוז.
אז כשיוסף שולח ליעקב את העגלות,
הוא מוריד לו מהלב, כי יעקב אומר, אני אפגוש את יוסף, אולי הוא יגיד לי, אבא, מה עשית לי?
הוא מוריד לו מהלב את האחריות הזאת,
ולכן אומר כאן רבנו הנציב,
ותחי רוח יעקב אביהם,
ביארנו כמה פעמים,
דשורש חי, ותחי,
משמעו
כל פעם מלשון חיים עליזים ושמחים.
חזרה ליעקב השמחה.
לא, מי אמר לך?
מאיפה הוא יודע?
מה יעקב ידע שקרה עם יוסף זאת שאלה טובה?
רש״י אומר שיוסף כל החיים שיעקב היה במצרים לא נשאר איתו אף פעם בארבע עיניים
כדי שיעקב לא ישאל אותו מה היה.
שמו אותו בבור. כן, הרשב״ם, בדיוק הרשב״ם.
בגלל פשוטו של מקרא גם האחים לא מכרו את יוסף,
אלא הוא נחטף מהבור וגם הם לא ידעו מה קרה לו.
שמו אותו בבור ואז עברו אנשים עדיינים והוציאו אותו.
כך אומר הרשב״ם בצורה מאוד מאוד יפה. טוב, עד כאן פשוטו של מקרא.
אבל אנחנו כאן לומדים נפש הפרשה, נכון?
עבודת הנפש בשקבות הפרשה.
ופה אומר השם משמואל עוד משהו נפלא מאוד.
תראו,
יוסף
עבר על מה שעבר עליו, כן?
זה דברים קשים ביותר.
וכן, חטפו אותו 22 שנים בעצם, מתוכם הוא היה 12 שנים בכלא, לפחות 12 שנים.
איך הוא מתבונן על מה שקרה לו?
רטרואקטיבית.
מה עמדת הנפש שלו?
יכולות להיות שתי אפשרויות.
אפשרות אחת נקרא לה יושר,
אפשרות אחרת נקרא לה עיגולים.
יושר זה שאתה אומר, כל דבר יש לו סיבה ותוצאה.
מאיפה זה התחיל? טק, טק, טק, טק, טק, ואז אתה
בונה את זה בצורה.
זה צורת חשיבה קווית, ליניארית, אם תרצו, יוונית.
תראו שהמילה יוון זה קו ישר שכל הזמן מתארך, י,
ו, נ.
אתה כל הזמן מעריך את היושר.
כל דבר יש לו סיבה ותוצאה.
סיבה, עילה ועלול. כל דבר מאוד מאוד ליניארי.
טק, טק, טק.
יש אפשרות להסתכל על הדברים בצורה של עיגולים.
מה זה עיגולים?
עיגולים זה אומר שאין לך התחלה מובהקת ברורה אחת.
מי אמר שזה התחיל פה, אולי זה התחיל פה, אולי פה, אולי פה. מה מגלגל את מה? תלוי בך, אתה יכול לבחור.
עכשיו, בדרך כלל החיים שלנו מורכבים מגם וגם.
אני אתן דוגמה.
זוג נשוי, זוג שמתחתן מתחת לחופה.
אפשר להגיד
שהזוג הזה הוא יושר.
כלומר, נפגשתם שידוך, מישהו הציע, תשמעי, נראית לי מתאימה לך, אתה נראה לי מתאים לה, למה, לא יודע, אתה יודע, אתה יודע, אתה יודע, טוב, נפגשים,
דייט,
עוד שתי דייטים,
ואז כבר מתקרבים,
ואז נחמד, ואז כונה למתנה, ואז היא קונה לו ספר, ואז אה, וככה הקשר מתקדם, ואז פוגשים את ההורים, וטק-טק, אתה יכול לציין את הליניאריות כזאת, את הקו,
עד שמתחתנים.
אבל אז היא תחת לחופה, עומד הרב ואומר, אתם יודעים, זוג יקר,
40 יום קודם שנולדתם, יצאה בת קול ואמרה, בת פלוני לפלוני, בן פלוני לפלוני, אתם שייכים אחד לשני משורש הנשמה,
אתם שייכים אחד לשני מאז ומקדם,
וזה רק התגלגל דרך ההוא ודרך ההוא ודרך ההוא, שאתם תכירו אחד את השני, אבל אתם שייכים אחד לשני עוד הרבה לפני כן,
בסדר?
זה מה?
עיגולים.
מה האמת?
שניהם אמת.
שניהם נכונים.
ולכן אנחנו ניקח את היושר,
זה האצבע של הכלה,
ניקח את העיגולים,
זה הטבעת שאצל החתן, ומה נעשה?
נחבר אותם.
גם יושר וגם עיגולים.
יושר זה לקיחת אחריות, ולקשר יש בחירה חופשית, וצריך לעבוד כדי תה-זוגיות טובה.
אבל ברקע נמצא גם העיגול שאומר,
אנחנו שייכים אחד לשני מאז ומקדם.
מפרום?
יפה. אתם מבינים את העניין הזה?
בדרך כלל זה הולך ביחד, יושר ועיגולים, הם מזינים אחד את השני,
והם תומכים אחד את השני.
ויש
סיבה,
דברים שמתקדמים בצורה הגיונית, אבל יש להם גם איזה גלגול קודם.
כן. מה זה?
כן.
אבל יש
זמנים או יש אנשים שהם חייבים להיות
רק בעיגולים.
כלומר,
אם הם יהיו בקו זה יגמור אותם.
והבחירה שלהם היא להיות רק בעיגולים.
אם הוא לרגע אחד יסטה אל הקו,
זה יפיל אותו לבורות.
כלומר, אם יוסף יחשוב לרגע אחד מה היה איתו,
ויגיד, וואי, אחים שלי שנאו אותי, אבל...
אוקיי, לשנוא מישהו זה דבר אחד, אבל...
למכור אותו,
לשים אותו בבור, לרצות להרוג אותו, כאילו, מה זה הדבר הזה?
אז אתה שם, אם אתה נמצא על הציר של היושר,
אין לך סיכוי.
יוסף מתאמץ להיות כל-כולו בעיגולים.
כולו בעיגולים.
כלומר, יוסף זה יוד,
וו זה התחלה של יושר,
אבל פתאום יש לו סמך.
וסמך זה עיגולים.
סמך זה סוד.
סמך זה פלא.
כן, יוסף אומר,
אני, החיים שלי, אני,
התפיסה הקיומית שלי לגבי החיים היא גלגלו אותי.
אתם חשבתם לרע, הוא חשב לרע, כל אחד זה, הקדוש ברוך הוא גלגל אותי. יש לי חלומות,
והם מגלגלים אותי,
ואני צריך להתמסר אליהם.
ולכן יוסף חוזר כל הזמן, כמו פזמון חוזר,
אתם חשבתם לרעה, אלוהים חשבה לטובה. ואני, אומר יוסף,
נמצא מאה אחוז באלוהים חשבה לטובה.
מאה אחוז שם.
זה הסמך הזאתי של הסוד של יוסף, בסדר?
היכולת להבין שיש בה מציאות פלא,
שיש בה סוד,
שיש בה איזה עין, שיש בה נס, שיש בה נסתרות,
שמגלגלת אותנו.
עכשיו, בדרך כלל, כמו שאמרנו, אנחנו משלבים את הדברים, גם וגם.
גם יושר וגם עיגולים,
גם בחירה וגם גילוי,
בסדר? הכל, זה הולך ביחד.
אבל אצל יוסף, הדגש הוא,
הוא אומר ליעקב, אבא, אני,
הקדוש ברוך הוא גלגל את זה.
הקדוש ברוך הוא גלגל את זה.
עכשיו,
האמת שזה ממש פשט,
כי הרי כתוב, וימצאהו איש והנה טועה בשדה, וישאלה איש לאמור מה תבקש, ויאמר לתכה, נוכל לבקש, ויאמר נעשו מזה דותיינה,
כי אמרו לך דותיינה, נכון? מי זה האיש הזה?
ישר אתם יודעים.
איך אתם יודעים את ישיזה גבריאל?
רש״י אומר, אתם לומדים ישר עם רש״י, כל הכבוד.
בסדר?
אבל גם אם נגיד שזה איש רגיל,
שבמקרה הזדמן לשם,
הקב' ברוך הוא זימן אותו,
זה אומר שמי שבסוף היה מעורב בכך שיוסף יגיע לאחים,
זה הקב' ברוך הוא. הוא גלגל את זה. הרי בלי האיש הזה,
הוא החוליה החסרה.
יוסף מוצא את האחים ואולי היה נמכר.
אז כאילו, זה ממש הקדוש ברוך הוא התערב, ממש גלגל את זה, כן?
אז נכון שלאחים יש מידה של אחריות והם צריכים לתקן את זה, אבל יוסף נמצא בחוויה הקיומית שלו
בכך שהחיים שלו גלגלו אותם מלמעלה.
אז לא האחים אשמים ולא הוא אשם ולא זה,
זה עיגולים לגמרי.
כשיוסף שולח לאבא שלו את העגלות,
הוא בא לספר לו על המעמד הנפש שהוא נמצא בו.
אבא, אני יודע, הוא אומר לו, שאפשר להאשים הרבה מאוד אנשים, אבל אתה יודע לך,
אצלי, בחוויה הנפשית הקיומית שלי,
אני בטל לרצון האלוקי.
בטל לחלום, בטל לרצון האלוקי. אני מבין שגלגלו אותי כאן, שיש דברים שהם גדולים ממני.
עכשיו, לפני שאני אקרא פה את המילים, אני רוצה להגיד שיש רגעים כאלה בחיים.
יש רגעים, בדרך כלל רוב החיים זה לקיחת אחריות.
ולכן פרשת ויגש היא פרשה שאם הייתי צריך לבחור על הנושא,
אז הנושא של הפרשת זה לקחת אחריות.
יוסף לוקח אחריות, יהודה לוקח אחריות, יוסף לוקח אחריות על מצרים ועל הכלכלה שם,
יהודה לוקח אחריות על בנימין. זו פרשה מלאה באחריות.
אבל יש רגעים בחיים שבהם אדם צריך לדעת שהוא עכשיו צריך לשחרר
ולתת לקדוש ברוך הוא להוביל אותו, להתבטל. עכשיו זה, תשחרר.
אני לא יודע להגיד לכם בדיוק מה הוא מה, אבל יש רגעים כאלה
שאדם מבין שהוא עכשיו מתגלגל.
יש פלא, זה מה שיוון מסרבים לקבל.
יוון זה רק יושר, יוד ואהבנו.
מה אתה מדבר איתי כל מיני אגדות, מיסטיקה זה לא קשור.
אבל אנחנו מאמינים באמונה שלמה שיש במציאות
הנהגה אלוקית,
שהיא מטילה עלינו אחריות, אבל מדי פעם היא מבקשת מאיתנו,
עזבו, קורים פה דברים יותר גדולים מכם, אל תתנגדו.
תנו לקב' לגלגל את המעשים.
תנו לו. וזה יוסף.
יש לי יוסף חלום,
כאילו הפעם היחידה שיוסף התערב,
זה קלקל.
נכון? כשהוא ביקש משר המשקיעים, תקשיב, אתה יודע איזה דבר כזה,
קיבל עוד שנתיים בקן.
כאילו יוסף אומר, אני מבין
שקורה כאן איזה משהו גדול מאוד,
ומגלגלים אותי.
תראו מה אומר השם משמואל.
לפי זה יש להבין, סיפא דקרא,
פיאר את העגלות,
אשר שלח יוסף לשאת אותו בתחי רוח יעקב אביהם,
שלפי דרכנו אינו מובן מה הוסיפו לעגלות אמונה שעדיין הוא במדרגת חיים. מה מוסיפים העגלות?
ונראה לפרש עניין העגלות שהוא מלשון עיגול,
ונקרא על שם האופנים.
גם האופנים זה בעצם האופנים השונים שאני יכול להסתכל על כל דבר.
אני יכול להסתכל על דבר בצורה של יושר,
רק
בחירת תוצאה,
ואני יכול להסתכל על משהו בצורה של עיגול.
יוסף בוחר להסתכל ממקום של עיגול.
יוסף שם את הסמ״ך באמצע השם שלו כדבר העיקרי, בסדר?
מה האבן של יוסף, אתם יודעים?
זה בנימין, מה?
שוהן.
ושוהם אומרים, זה כאילו כמו שהם.
הדברים כמו שהם.
בלי עכשיו...
ככה היה צריך להיות.
זה אבן השוהן.
אז נקרא על שם האופנים, כי אופני העגלה עגולים,
וכל דבר עגול המתגלגל מלמנה למטה, נקודת גווננות העיגול כשהוא יורד ומשפיל,
לא ייתכן לקרותו ירידה בהחלט.
הגלגל שיורד זה ירידה?
זה לא ירידה, עוד רגע הוא עולה.
זה מתגלגל. יוסף שיורד לבור, הוא יורד? לא, הוא לא יורד, הוא יורד כדי לעלות.
כי ירידתו זו היא התחלת עלייתו.
שנית, וחוזר חלילה.
והוא רמז ומשל נפלא על מאורעות האדם וילדי יומו.
כי אין ירידתו והשפלתו נקראת ירידה בהחלט.
וחכם הרואה את הנולד, רואה בכל ירידה התחלת עלייה.
וכן להיפוך,
כששעתו מוצלחת לא ירום לבבו וישקיף ויראה בכל עלייה ירידה.
ובאמת זוהי עצה נכונה לפני האיש
שלא יהיה רובץ תחת מסעו, כן, כזה בטוח בעצמו,
אלא יבטח בשם ה' וישען באלוקיו. כי ירידתו זו עלייתו,
וכלכלתו זו תקנתו, וכן להיפוך כשהאופן עולה ומעוטד לירידה.
אז הקב' מגלגל אותך. תראו,
תכף נמשיך, אבל בכל אופן יש משהו שיכול להפריע ליוסף.
אחרי הכל,
כואב לו.
כלומר,
היינו רוצים להיות מסוגלים להסתכל על כל המציאות, איזו התגלגלות כזאת,
אבל מה, יוסף, כואב לו.
תראו מה עושה יוסף.
נולד לו בן, ראשון, איך הוא קורא לו?
מנשה.
מנשה.
למה הוא קורא לו מנשה?
כי נשני אלוהים את כל עמלי ואת בית אבי.
מה הכוונה? מה פירוש הפסוק?
מה זה נשני?
נשכוח.
פסוק מוזר מאוד.
יוסף אומר, נו, ברוך השם,
אני כבר במצרים, אני יכול לשכוח את בית אבא.
זהו, אני כבר לא זוכר את כל ה...
ככה להגיד.
שימו לב, הפסוק מדוקדק.
נשני אלוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי. עמלי זה הצער.
יוסף אומר, אני צריך להתאמץ לשכוח את הצער שציערו אותי.
כי אם אני כל הזמן אזכור את הצער ואת הפגיעה ואת הכאב, אני לא אוכל להיות בעיגולים, אני כל הזמן אברח ליושר.
הם עשו לי, אני אחזיר להם וכל זה.
אבל אם אני אצליח לשכוח את זה, להתפייס עם זה,
אז אני אוכל להיות מרוכז, איפה?
בעיגול. מהו העיגול?
העיגול, יוסף מספר לעצמו סיפור רטרואקטיבית.
שלחו אותי להציל את עם ישראל.
שלחו אותי להיות סוכן מוסד סמוי שיושתל במצרים,
ויצטרך להיות עשר שנים בכלא כדי לבנות את התיק שלו כמו שצריך,
כדי להציל את כל עם ישראל לדורות.
זה הסיפור שהוא מספר.
ככה אלוהים חשבה לטובה.
אבל כדי להיות שם באמת, הוא צריך להיות לגמרי בעיגולים.
אומר השם משמואל,
לכן אנחנו אומרים שקודם כל,
זו שאלה ממש יפה, כי אנחנו רואים שהעיגולים זה אצל יוסף. ויוסף הוא האדם האחרון שבורח.
הוא לוקח אחריות כל הזמן.
אז העניין של העיגולים זה לא לבטלנים.
טוב, אני אין לי כוח לעבוד, אז שהקדוש ברוך הוא יגלגל את הכול.
זה לאנשים שלוקחים אחריות
ואיכפת להם.
ובכל אופן, גם האנשים האלו יודעים לדעת במידה ובין עצמם שיש איזשהו רגע בחיים מסוים שבו הכדוש ברוך הוא מגלגל אותי.
מה?
אחרי, כן, אחרי שהוא נמכר.
נכון, בסוף זה יקרה אצל כולם, אתה יודע.
אומרים שהחיים זה מחלה סופנית, ככה אומרים.
אז כן.
וזהו הרמז ששלח יוסף לאביו עגלות,
לאורות לפניו, כי אף שהוא הולך בראש גולים
וירידה היא לו לצאת מארץ הקדושה לארץ הטמאה,
לסבול עגלות ולפרוע, השטר של גר יהיה זרעך בארץ הולם, ועבוד ומבינו אותם ארבע מאות שנה, ובזרעו איננה ירידה בהחלט.
ואדרבה, ירידה זו עלייה היא.
בזה שכתוב עגלות לשאת אותו ולא לכתיב להוריד אותו, הרי מצרים היא נמוכה מארץ ישראל, אז למה כתוב לשאת אותו? יוסף אומר לאבא שלו, תקשיב, הירידה הזאת למצרים היא ירידה לצורך עלייה,
כי אתם תהיו כאן במצרים ותצאו ברכוש גדול, אבל הוא אומר את זה לאבא שלו רק אחרי שהוא מתנהג כך בעצמו.
גם קורותיו של יוסף הם בסוד העיגולים.
וזה שאמר על לשאת אותו,
שזה הדבר נשיאות הוא לא, ולא ירידה.
ובאמת,
שזוהי מהות יוסף.
ושמו מורה על שם העתיד. לא כתוב, השם של יוסף זה לא אסף
ולא מוסיף, אלא, ולא מוסף גם, אלא יוסף.
כלומר, עכשיו זה נראה מסובך,
אבל אם אני אסתכל בצורה עיגולית,
אז אני אבין שבעתיד זה עתיד להיות מה?
יוסף, זה עתיד להוסיף.
אם אני מסתכל קודם על מה שקורה עכשיו, זה תוקע אותי.
אבל אם אני מצליח להסתכל בצורה של עיגול,
כן?
רק לעגל את זה, את הנקודה הזאת, לשים שם את הסמך של הסוד,
של הסובב.
הרי המילה סריח מופיעה פעם ראשונה בתורה במילה סובב.
הוא הנהר הסובב את כל ארץ החבילה.
וסובב, אתם יודעים, יש אור מקיף
ואור פנימי, כן?
ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין.
האור המקיף, האור הסובב,
זה ההנהגה האלוקית שמגלגלת את כל העולם דרך כל מיני מעשים לטובת המטרה שלה. האור הפנימי זה דברים שהם מובנים לנו.
מובנים לנו, כן? נגיד, רחל ולאה, רחל איזה אורי?
מה רחל, היא אושר או עיגולים?
לא, רחל היא יושר,
פרצוף רחל.
יעקב רואה את רחל והוא אוהב אותה, רוצה להתחתן איתה.
מי הסוד?
לאה, היא אהבתה.
אז יוסף בבסיס הוא מאוד מאוד יושר, הוא הבן של רחל.
זה העבודה, הוא אומר, למרות שאני כאילו מאוד מאוד,
יש לי ככה כוחות מעשיים,
אני מבין שמגלגלים אותי כאן.
מגלגלים אותי, אני צריך להתבטא לדבר הזה.
ככה להסתכל, והוא נהיה כזה,
והאחים לא מאמינים לו.
הם אומרים, בטוח, בסוף פרשת דרכי,
האחים אומרים, אין מצב, כל עוד יעקב היה בחיים, יוסף התנהג יפה. עכשיו, כשיעקב מת, הוא עכשיו יסגור אותנו חשבון, נכון?
וכמובן, ואמרו אחרי יוסף,
לו הסטמנו יוסף,
והשב ישיב לנו את כל אשר גמלנו איתו רעה.
ככה הם אומרים.
ואז הם באים ואומרים לו,
אביך תצביע לפני מותו לאמור, עשתנו לפשע
עבדי אלוהי אביך, כי רעה גם עלוך.
והיה כתוב, ויהיה כיוסף בדברם עמו.
והוא אומר אליהם, מה קרה לכם?
אתם חשבתם לרעה, אלוהים חשבה לטובה, ויינחם אותם וידבר עליהם. הוא באמת ישכנע אותם. הוא אומר להם, תקשיבו, אני שם.
אני לא רואה את כל מה שאתם עשיתם, אני רואה רק את ההנהגה האלוקית בדבר הזה.
זו הסיבה,
רבותיי, זאת הסיבה שיוסף
זוכה
שהקדוש ברוך הוא חותם עליו.
איפה הקדוש ברוך הוא חותם עליו?
עדות
ביוסף סמו.
אומר הקדוש ברוך הוא, אתה רוצה לראות עדות לאדם שביטל את עצמו
להנהגה האלוקית?
יוסף, הקדוש ברוך הוא לוקח את האות ה' ושם אותה בשם שלו.
המעבר של יוסף מי' וו', הרי ההמשך הטבעי מי' וו' זה נ',
כלומר ההמשך הטבעי של יוסף זה להיות יוון.
י' ו' נ',
אבל יוסף עושה י' ו' ובמקום להמשיך לנ', מה הוא עושה?
ס', סוד, גם הפ' היא סוג של איזה,
הפ' זה כאילו שילוב של הנ' והס',
כי היא עגולה למעלה ויורדת למטה כמו הנ',
אבל הוא
נכנס לדבר הזה, אומר הקדוש ברוך הוא, אני יכול לחתום עליך,
ביטלת את עצמך להנהגה האלוקית.
זה מהות יוסף.
שמו מורה על שם העתיד.
וכאשר היה יעקב אבינו עליו שלום זה, הבין שזה העניין בעצמו,
החזיק ביד יוסף ולא נפל בנופלים. יוסף היה יכול ליפול בנופלים. איזה נפילה של מרירות,
של אכזבה.
דפקו אותי, ואני אראה לכם מה זה. וגם אם הוא לא היה מחזיר להם, כאילו היה נעים לו מאבא שלו, אבל הוא היה ככה.
אבל יוסף לא נפל בנופלים כי הוא הצליח להזיז את עצמו לגמרי לעיגולים.
והוא מדרגת חי,
ספירת היסוד.
על כן, ותחירו אחרי יעקב אביהם שהזכרת חיות יוסף,
שהוא מדרגת חי, עורר בו חיות להיות מדרגת חי,
ולא יחוש על ירידתו למצרים, כי ירידתו היא חיותו ויוסיף מעלה.
וכן על זה הדרך.
עוד פעם לא הבנתי?
חד משמעית, בהחלט, ברור.
זה הדבר הגדול שלו.
ולכן הוא עדות ביוסף סמו.
הקב' הוא מעיד עליו.
מכניס בין היוד והוו לסמך והפא,
סליחה, בין היוד לבין הוו, מכניס את האורת ה'.
ואז יוצא יוד, קיי, וו.
ממש, כאילו שם השם,
חוץ מהאי האחרונה, הכל נמצא אצל יוסף.
הוא ביטל את עצמו.
אבל השם יש פעולה ואומר, זה נכון אצל כל אחד ואחד מאיתנו.
כל אחד ואחד מאיתנו.
לוקחים אחריות זה ודאי, בחירה ודאי.
אבל האם קיימים עוד ממדים במציאות?
ממדים שבהם,
אז קודם הזכרנו את זה, נכון? לגבי זוגיות.
לגבי זוגיות.
נכון, כאילו, הכרנו ויש לנו בחירה, אבל בעצם אנחנו, יש פה גם מימד של עיגול.
אם אדם פתוח למימד של העיגול הזה,
אז הוא מקבל הרבה מאוד כוח.
בואו נראה עוד דיבור,
המשך הדיבור הזה בשם ישמואל, או, זה דיבור בעצם שנה אחרת, אבל זה אותו עניין.
והר את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, לכאורה יש לדקדק למה לוקטיב אשר שלח יוסף להוריד אותו, הרי מצרים היא מלמטה
כי ארץ ישראל היא גבוהה מכל הארצות
וכן אמר יוסף רדה עלי אל תעמוד והורתם את אביהנה
ונראה שבכל עניין העגלות יש רמז בדבר
כי אופני העגלה סובבים בעיגול מורים שזה שלמעלה בתכלית כרגע יורד למטה
וזה שבתכלית הירידה למטה משם מתחיל לעלות למעלה והוא רמז לאדם שאפילו במצבו שבתכלית הירידה אל יתייאש
אדרבה, ייתני ליבו, אולי זו העת האחרונה של הירידה,
ומאתה תתחיל העלייה.
ולכן שוב, בתכלית העלייה, ייתני ליבו, אולי יגיע לתכלית העלייה, מתי התחיל לרדת, גלגל חוזר.
וזה הרמז שלח יוסף ליעקב, הגלות שלא יצטער הרבה לירדתו ממצרים,
שזו הירידה, העלייה תהיה לו, וזה לעשות, לשון עלייה וכולי.
אני מדלג טיפה
לשלוש שורות האחרונות, ובאמת
כך הייתה מידתו של יוסף.
הוא יוסף הרועה עצון אביו,
הוא יוסף שנעשה מלך.
הוא אומר, אני, קוראים לזה במקום אחר,
הבעל שם טוב קורא לזה מידת ההשתוות.
אני, מה שם מדברא.
הוא רוצה שאני אהיה רועה, אני אהיה רועה.
שיהיה משנה למלך, אני אהיה משנה למלך.
שם שמיים תמיד שגור על פי.
הכל עגול אצלי, הכל שווה.
הוא יוסף הרועה עצון אביו,
הוא יוסף שנעשה מלך,
שמידה זו הועילה לו בכל עתותי חייו, הן כשהיה בצרה, בתכליתה,
והן כגדלותו בתכלית,
ולכן זו מידת היסוד
שאין בה שינוי.
אמרנו, שוהם, מה זה שוהם?
שהם, אין שינוי.
יוסף לא משתנה,
והן כגדלותו בתכלית.
ועל כן, כשהכיר יעקב מעניין העגלות, כוונת יוסף,
אז ותחי רוח יעקב אביהם. כשיעקב הבין שיוסף חי ככה, אומר, זו השליחות שלי,
ולא היה יכול להיות אחרת. כדי להציל את עם ישראל, בחרו אותי
בכדי
להשתול אותי במצרים,
וכדי שאני אוכל להיות משנה למלך מצרים. אני עכשיו אתאר לכם את כל הסיפור, כן?
צריך להוריד את... אני עכשיו אתאר לכם את כל העיגול, בסדר?
העיגול בכלל מתחיל מאיפה?
מברית בין הבתרים.
הקב'ה אומר לאברהם, הילדים שלך יצטרכו לרדת למצרים. למה?
כי אם הם יישארו כאן בארץ ישראל,
הם יהפכו,
הם יהיו בהתחלה משפחה, ואז הם יגדלו ויהיו חמולה,
ואז הם יגדלו ויהיו עוד חמולה,
ואז הם יהיו כמו הבדואים.
שבט גדול, אבל לא יוצא ממנו שום דבר.
כאילו, גדל, גדל, גדל, אבל בלי שום איכות.
צריך לקחת אותם, לשתול אותם באיזו אימפריה
מצרית, שיראו איך נראית אימפריה, מה זה מדע, מה זה טכנולוגיה,
מה זה שאיפות,
כאילו,
ומשם יצאו ויגיעו לארץ ישראל ויקימו עם.
אז זה הצורך, כך מסביר המהר״ז, זה הצורך בכלל לרדת למצרים.
אז מאיפה זה מתחיל?
לא מתחיל לא משנאת האחים, ולא מיוסף, ולא מהחלומות, ולא מכלום, זה מתחיל מברית בין הבתרים בכלל.
זה מתחיל מהצורך של העם ישראל לראות איך נראית אימפריה,
כדי שאנחנו נוכל להיות אומה, ולא רק איזה משפחה גדולה.
טוב, איך נעשה את זה?
יש כל מיני אפשרויות.
אפשרות אחת, שעם ישראל ירדו למצרים כמו מסכנים,
כי יש רעב,
והם ירדו למצרים,
בנים שלי.
מי רוצה להראות אותם כמו מלכים?
אני רוצה לשים שם מישהו מהם שיהיה הכי הכי גבוה.
מי נשלח?
יוסף. הוא יצליח שם.
תוהה איך נעשה שיהיה משנה למלך.
הרי המלך,
התפקיד שהמלך הכי מפחד ממנו זה, איזה תפקיד?
סגן שלו, כי הסגן שלו כל הזמן רוצה...
נכון?
אז לכן מלכים לא אוהבים סגנים.
אבל אם יוסף יגיע למצרים
ויהיה בבית כלא,
אז מלך הוא לא יכול להיות.
מי שהיה בכלא במצרים וגם אין לו ייחוס, לא יכול להיות מלך.
מכיוון שהוא לא יכול להיות מלך,
אז אין בעיה למנות אותו למה?
ומה זה, קראנו בפרשה הקודמת,
פרעה נותן לו את כל המפתחות של מצרים, קח את הטבעת,
קח את זה, קח את מרכבת המשנה,
תיסע בכל ארץ מצרים, בלעדיך לא ירים איש את ידו ורגלו. מה, פרעה, אתה נותן את כל המפתחות לבן אדם?
הוא לא יכול להיות מלך, אני לא מפחד ממנו.
לא, אין לי בעיה, הוא לא מאיים עליי.
אז כדי לבנות ליוסף סיפור כיסוי מושלם,
כמו אלי כהן, האיש שלנו בדמשק,
שלפני שהוא הגיע לדמשק, איפה הוא הלך?
ארגנטינה.
היה עם קבוצת גולים בארגנטינה,
והיה לו שם שם בדוי שקראו לו כמאל אמין טראבף.
הוא היה שם שנתיים,
בנה סיפור כיסוי שהוא סוחר סורי,
ואז משם הוא הגיע לסוריה. הוא אמר, כן, אני איתי בארגנטינה, תשאלו, כן, מכירים? בטח, כמה...
והוא הסתובב בסוריה, ולא אמרו, אחרי שהוא הגיע,
הייתה מהפכה בסוריה, וכל החברים הארגנטינאים שלו,
הם,
החברים שלהם הפכו את השלטון והם הגיעו, הוא נהיה חבר של שר הביטחון והרמטכ״ל וכולם.
אבל אתה קודם כל צריך לבנות דמות.
אז יוסף קודם כל בונה את סיפור הכיסוי שלו בכלא,
ואז הוא יוצא מהכלא ונהיה המשנה למלך,
ואז כשמגיעים בני ישראל למצרים,
פה מלאכים, שם מקבלים את ארץ גושן,
מקבלים את הכול, יש להם מבנים,
אמורים לצאת, אחרי זה זה מסתבך, טוב, נדבר אחרי זה, אבל זו התוכנית.
עכשיו, תבחר איפה אתה רוצה להיות.
האם אתה רוצה להיות בקו, ביושר,
אחי, יש לי שנאו אותי, ומכרו אותי, והוא לא זה, והוא לא זה, ואני אחזיר להם?
או שאתה אומר, זה הכל גלגולים,
אני הקדוש ברוך הוא גלגל אותי, אני נמצא לגמרי בגלגולים!
אני נמצא בסמך של הסוד!
לא נתקע בי' וב' וב' של יוון, כאילו, אני הולך לשם.
אומר הקדוש ברוך הוא, הלכת לסמך?
ביטלת את עצמך אל התוכנית שלי,
אני שם עליך את האות שלי.
היי,
עדות ביוסף שמו. זה נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו.
יש רגעים בחיים, זמנים בחיים,
שבהם צריך ל...
בין זמנים שאנחנו מחזיקים את ההגה,
ובין זמנים שכדומה וחומר, אני לוקח, אני לוקח.
אבל תשחרר, תשחרר,
ותתבטל הרצון האלוקי.
תתבטל. עכשיו זה
רצון להתברך.
שנזכה גם ליושר וגם לעיגולים.
אמן, אמן. חזקו וימצאו. שבת שלום, רבותיי.
