תשמעו, אנחנו נפגשים פה כל שבוע לשיעור הקדוש נפש הפרשה, שזה עבודת הנפש בעקבות הפרשה
לאור ההוראה של אדמור הזקן שצריך לחיות עם הזמן,
והזמן זה הזמן של פרשת השבוע.
היום אנחנו בפרשת ויצא, תשפ״ג,
ואני רוצה במירכאות, נקרא לזה,
לנצל כביכול את פרשת ויצא לטיפול בסוגיה רחבה
שחוצה את כל ספר, מה נשמע גילי, זה אפשר לראות אותך,
שחוצה את כל ספר בראשית,
אבל אפשר להגיד שהמוקד שלו הוא באמת בפרשת ויצא,
וזאת
סוגיית המשפחה,
שמיד, תכף נגדיר אותה יותר,
אבל אפשר להגיד שאם יש נושא אחד מרכזי לכל ספר בראשית, הנושא הוא המשפחה.
ספר בראשית עוסק
בצורה מאוד אינטנסיבית בכל מיני סוגים של משפחות
וכל מיני קלקולים ובעיות ותיקונים.
אפשר בכלל להגיד שזה גם הסיבה שספר בראשית מסתיים.
כלומר, מה קובע מתי מסתיים ספר ומתחיל ספר אחר?
למה ספר בראשית מסתיים איפה שהוא מסתיים ומתחיל ספר שמות?
משה רבנו כמובן קיבל מהר סיני את החלוקה לחומשים גם,
אבל למה ככה הקדוש ברוך הוא בחר לחלק את החומשים?
אז התשובה היא שהספרים מסתיימים כל פעם שיש שינוי בהנהגה האלוקית.
אז בספר בראשית עוסקים במשפחה.
ברגע שתוזכר המילה עם, הנה עם בני ישראל רע ועצום ממנו משפחה גדלה גדלה גדלה בשלב מסוים היא כבר נהיית עם.
בזה הרגע עוברים מספר בראשית לספר שמות, כי ספר שמות יעסוק
בגילוי האלוקי לעם.
כל עוד זה, ולכן במרכז ספר שמות יהיה את מעמד הר סיני.
אוקיי, זה מעמד חד פעמי.
האם תיתכן השראת שכינה קבועה על עם ישראל?
אז זה ספר ביקרא,
שבעצם מבסס את השכינה הקבועה בעם ישראל במשכן,
בסדר גמור. האם ייתכן שיהיה גם השראת שכינה בדרך, לא רק במקום קבוע? אז זה ספר במדבר,
שמתחיל מהמפקד לקראת הדרך,
והכניסה לארץ ישראל היא השראת שכינה בכלל נפרדת בפני עצמה, מדרגה בפני עצמה,
אז זה ספר דברים שהוא בעצם עסוק,
ב... תודה, ברוך תהיה.
ברוך אתה, נוואי, אני חושב שקונה דור.
שהוא בעצם עסוק בהכנות לקראת הכניסה לארץ ישראל. אז זה בכלל הסיבות שבכלל ספרים מתחלפים. אז זה מאוד מאוד בולט
שחומש בראשית עוסק במשפחות,
ובתוך כל החומש עוסק במשפחות,
במשפחה, במשפחות,
אבל בכל אופן, מבין כל הפרשות,
אפשר לומר שפרשת ויצא היא פרשה מאוד מאוד אינטנסיבית, כי בפרשה הזאת בעצם בתוך פרשה, קודם כל זו פרשה אחת שהיא נמשכת לאורך 22 שנים,
יעקב אבינו באותה פרשה יוצא וחוזר.
השפת אמת אומר, מעיר הערה נפלאה,
שבכל פרשת ויצא אין אפילו פעם אחת פרשה פתוחה.
בדרך כלל בספר תורה יש כאלה,
בפרשת ויצא היא נקראת הכל ברצף אחד, כי זו יחידה אחת,
אתה צריך לראות את הכל כיחידה אחת, ובתוך הפרשה הזאת קמה משפחה.
נולדים ילדים, נולדים הרבה ילדים,
נולדים 11 ילדים, חוץ מבנימין שייוולד בפרשה הבאה, כולם נולדים בפרשה הזאת, יעקב מתחתן,
מתחתן פעם אחת, מתחתן עוד פעם וכו' וכו', בסדר?
אז הפרשה הזאת, אני רוצה דרכה,
זו המילה הנכונה, דרכה,
לעסוק בכל סוגיית המשפחה, ובעצם,
אולי אני אגיד עוד איזה שתי מילים של הקדמה, ואז ננסה להבין מה אנחנו מדברים כאן.
זה דבר מאוד מאוד משמעותי שהתורה שלנו מתחילה מייסוד במשפחה.
כלומר, זה בעצם אומר על מה הכל עומד.
על מה עומדת כל היהדות, אם תרצו, כל התורה. זה עומד על התשתית של משפחה.
שיש משפחה, יש אבא ואימא, ויש ילדים, ומעבירים להם את המסורת,
ומספרים להם מה היה בדורות הקודמים.
כאן זה קורה, זה קורה במרחב המשפחתי. המרחב הלאומי הוא התפתחות כבר רחבה.
הפרטי, האדם הוא תלוש.
היכולת לייצר כזה מרחב, ושם קוראים כל התיקונים,
כי שם אדם צריך להתמודד.
תחשבו בעצם, איזה מין דבר מוזר זה משפחה?
יש מישהו שהוא אחי,
כלומר, נולדנו לאותם הורים.
אני לא דומה לו, אני שונה ממנו. אני חושב עליו,
כאילו, אני חושב הכל הפוך ממנו,
אבל אני צריך להסתדר איתו.
כלומר, אם זה חבר שלי, אז סבבה, אני יכול לבחור את החברים.
הוא יותר קרוב אליי, זה פחות מתאים לי, אז אני בוחר את החברים שלי.
אבל מה שנקרא, משפחה לא בוחרים, נכון?
אז משפחה שמה אותנו,
איש ואישה כן בחרו לחיות ביחד, אבל הילדים,
ביניהם, בינם ובין עצמם, וגם הילדים עם ההורים.
זה כאילו, אתם אומרים, תקשיב, אתם קשר דם, אתם צריכים להסתדר.
אז משפחה מעמתת את האדם עם הצורך שלו להסתדר עם אנשים שהוא לא בהכרח מסכים איתם, ולפעמים הוא מאוד לא מסכים איתם, כמו שקורה אצלנו בפרשה.
משפחה היא המקור להעברת המסורת מהדורות הקודמים לדורות הבאים.
משפחה היא בעצם, ככה חז״ל אומרים, שהיא בעצם המקור של השראת שכינה.
איפה שורה שכינה?
במשפחה. בכלל, בית יהודי הוא מאוד דומה לבית המקדש.
הוא בנוי בדיוק כמו בית המקדש.
יש את המזבח.
המזבח זה המטבח.
זה אפילו אותן אותיות, מטבח,
נכון? בערבית לשחוט זה אטבח,
אטבח, נכון? דבח זה שחט.
באמת בית מטבחיים הכי גדול בצפון הארץ נקרא דבח.
כאילו שוחט, נכון?
אז הבית, המטבח זה כנגד המזבח והסלון זה כנגד האולם, נכון?
ויש גם בסלון ספרים,
אז זה גם כנגד כמו ארון הברית שיש בו.
שיש בו, והחדר של בני הזוג הוא כמו קודש הקודשים,
שם יורדות נשמות לעולם, שם זה השראת שכינה ביניהם, נכון?
אז אפילו הבית מתנהל, יש מזוזה ויש זה, נכון?
אז אפילו הבית מתנהל כמו בית המקדש, אז הכל קורה בתוך המרחב המשפחתי.
וזה מאוד אינטנסיבי, רק ספר בראשית בנוי כמו איזה מין פרבולה כזאת, שפרשת ויצא נמצאת ממש
במרכז, נראה לי שגם בפרשה האמצעית
בספר בראשית, נכון, בראשית, נוח זוכר וירח, וישר התולדות, ויצא. ויצא זו הפרשה השביעית.
זה לא אמצע טבע יותר. ואז וישלח, וישלח, וישלח, וישל מקץ, ויגש, ויחי, חמש.
כן,
היא הפרשה השביעית, יש
שש לפניה וחמש אחריה.
כמעט באמצע.
אז היא מהווה איזה ריכוז מאוד מאוד גדול של העיסוק בענייני משפחה.
מה הטענה של השיעור הזה?
מה הטענה?
אני רוצה ליטון טענה,
ואחרי זה אנחנו צריכים להוכיח אותה.
אבל קודם כל הקדמנו, אמרנו כמה הדבר הזה חשוב. כלומר, כמה אי אפשר לדלג ישר לרובד הלאומי. אני אדלג ישר, אני אתקן ברמת הלאום. זה לא עובד. זה קודם כל עובר דרך המשפחה.
ולכן כל השקעה במשפחה היא השקעה,
לרב קוק יש הגדרה נפלאה בעינייה. כשראיתי אותה היה לי ממש אור בעיניים מהדבר הזה.
בעין היה שבת,
א', הרב אומר ככה.
נכון יש דבר שנקרא כלל ישראל?
שמעתם על זה פעם?
מי זה כלל? איפה הוא?
אני רוצה לפגוש אותו.
עכשיו אתה יכול לפגוש אותי עם כלל ישראל? איפה הוא נמצא?
אה?
כלל ישראל? מה, עכשיו כלל ישראל בקטר, כולם הלכו לזה? איפה הם?
אז אומר רביעד, זה כולם, אבל אני רוצה לפגוש אותו, אני רוצה, כולנו, אני רוצה לפגוש, שיהיה כתוב עליו כלל ישראל. אומר הרב קוק,
כלל ישראל זה החלק, לקחו את כלל ישראל, חתכו ממנו חתיכה,
קורא לזה אחוז,
ונתנו את זה לך, וזה המשפחה שיש לך.
זה הילדים.
זאת אומרת, הילדים של האדם זה אחוז מכלל ישראל, אבל בשונה מכל כלל ישראל שאני יכול לדבר עליהם ולכעוס עליהם ולריב איתם, אבל אני לא אחראי עליהם.
על האחוז הזה אתה אחראי.
לגדל אותו, לחנך אותו,
לעשות אותו זה, עליו אתה אחראי. אדם אחראי על ילדיו וגם אחראי על נכדיו.
נינים זה כבר משחררים אותך,
כי בסוף תחשבו על זה שבסוף זה רק עניין של זמן שכל משפחה נהפכת לשבט, נכון?
מה זה?
כי אדם צריך ללמד את בן בנו תורה.
אדם יש לו חיוב ללמד לא רק את בנו תורה,
אלא גם את בן בנו תורה. ככה הרמב״ם פוסק בהלכות תלמוד תורה.
שאדם צריך ללמד את בנו וגם את בן בנו.
ממי לומדים את זה? לא זוכר.
ממי?
שנתן לבניך ולבניך יום אשר עמדת לפני ה' בבכורת. זה הפסוק, נכון? והודעתם לבניך ולבניך. זה הפסוק. כן, אז כתוב בתורה.
נין זה כבר...
על זה אומרים סבא, ראשי תיבות,
סמכות בלי אחריות, כאילו יש לך, אתה זה.
היום בכלל יש חידושים, אני סבא, אני זכיתי להיות סבא.
אני לא נראה סבא, אני עדיין קצת, אז אמרו לי, תרגיע, תרגיע, יש מדרגות.
סבא האמיתי זה סבא רבא, הוא כאילו באמת, יש לו קצת קמטים,
קצת שיער לבן וכל זה.
מתחת לסבא רבא יש סבא, שהוא זה.
מתחת לסבא יש סבון,
סבא כזה, סבא קטן,
ועוד מתחת יש כאלה שמתחתנים בגיל 18 ואז בגיל 38 הם כבר סבא,
זה סביבון.
הוא כאילו סבון הכי קטן. אז יש כאלה שהם סביבונים,
אני לא יודע אם אני סביבון או סבון, איפשהו שם באזור הזה.
סבבה, כן, סבבה.
סבבה, סבבה.
אז אומרים סבבה, זה סמכות בלי החלק.
אז אי אפשר, נכון? אי אפשר לטפס ישר ל...
מה דיברנו מקודם?
ברח לי. אה, כן, אז אומר הרב קוק, תודה.
אומר הרב קוק שהמשפחה זה אחוז מהכלל שמסרו לטיפול שלך.
ובעצם זה רק עניין של זמן, אם אדם ימתין מספיק זמן, אז הוא יגלה שהמשפחה שלו נהפכה לשבט, נכון? אגיד, אדם ילד,
אני אקח דוגמה כמו אצל יעקב אבינו, יעקב אבינו הוא לאי, האימא עם הכי הרבה ילדים, היא ילדה שישה ילדים,
אז הוא ילד שישה ילדים,
הילדים האלה
ילדו גם הם נגיד שישה ילדים, אז כבר יהיו לו 36 נכדים,
והנכדים ילדו כבר כל אחד שישה ילדים, אז זה כבר יהיה
6 כפול 36 זה?
216. 216. תודה, אמורה למתמטיקה. 216. 216 זה כבר,
כשהוא רוצה לצאת לטיול משפחתי, הוא צריך להזמין ארבעה אוטובוסים
ולתפוס את כל האכסניה. זה נהיה שבט, וזה קורה בחייו, הוא רואה את זה בעיניים.
אז כל משפחה בסוף תיהפך לכלל ישראל.
אבל זה כלל ישראל שאתה יכול להגיד,
פה אני חתום.
נכון?
יש כאלה שכשהם לוקחים אותך לטיול ולוקחים, אתה רואה שם את ה...
פה נגיד איזה קיר, אתה רואה את השורת אבנים, זה אני עשיתי.
זה אני זה, שמתי את האבנים בידיים.
אז אתה רואה את כלל ישראל, אתה רואה את המאתיים האלה?
זה שלי.
זה אני חינכתי, אני גידלתי את הילדים האלה והאלה וכו' וכו'.
אז משפחה זה דבר חשוב מאוד, קריטי,
מרכזי מאוד לעם ישראל.
זה לא סתם יש לנו לילה אחד בשנה ליל הסדר,
שבו הוא לילה מאוד משפחתי, מאוד מאוד משפחתי, משפחה, כל אחד לפי ההרכבים שלו, ובלילה הזה מעבירים את המסורת.
לדורות הבאים, אבא מספר לבן, סאבא מספר לנכד, וזה כבר עובר
3,334 שנים, זה עובר מדור לדור. זה עובר, זה מצליח.
אדיר.
ולכן, א', הקמת משפחה, אולי אני אגיד עוד משפט אחד לפני שאני אכנס לשיעור
על הדבר הזה,
על הקמת משפחה. יש ברכה בשבע ברכות,
שמברכים אותה, שהכל ברא לכבודו.
זה הברכה.
אחת משבע ברכות. אתה מכיר את זה, אליהו? אתה מוכן? יפה.
מה זה שהכל ברא לכבודו?
אז אני חושב שהפשר של הברכה הזאת הוא כזה,
זוג מתחתן.
מתחתנים, ילדים.
לא משנה אם בני 20 או בני 28, זה לא משנה. עדיין,
במושגים עם ילדים. ילדים מתחתנים, הכירו, זה נחמד למתחתנים.
הם עודדים, חופה, שולחים את ההזמנה, היום לא שולחים את ההזמנה בדואר,
שולחים את הכל בוואטסאפ, נכון?
ההזמנות בדואר עכשיו מגיעות ההזמנות ששלחו ב-2017,
מגיעות עכשיו,
ומגיעות ההזמנות,
וכל זה,
ופתאום הזוג הזה מגיע לחופה, הוא רואה, הגיע הדודה מחיפה,
הגיע הדוד ממעלות,
הגיעו הדודים מבאר שבע, נגיד שהם מתחתנים במרכב, אנשים טרחו,
נכנסו לרכב, נסעו, אנשים מבוגרים.
למה?
כי הם אומרים לילדים, תקשיבו, אתם מתחתנים כאילו נחמד לכם, אנחנו נספר לכם מה אתם עושים.
אתם עכשיו עושים את הדבר הכי חשוב לעם ישראל.
אתם עכשיו מקימים את הדור הבא, אנחנו נבוא להתייצב בחופה שלכם, אנחנו אנשים מבוגרים, אנשים זקנים,
קשה לנו, אנחנו נבוא
ומתייצבים. ואז יש כאן אירוע עצום של כבוד שמיים.
כי האנשים האלה לא באו בשביל הזוג. הרבה פעמים אפילו לא מכירים את הזוג. בדיוק דיברתי עם אבא שלי ביום שישי, אז בדיוק עכשיו הוא קנה אוטו חדש, כן?
אמרתי לו, מה אתה צריך את האוטו חדש?
אתה נוסע בקושי לפה, אתה יודע, קנה אוטו, אבל מבסוט. שייסע לדרכים ישרות. אז אמרתי לו, עכשיו ענו, לאן
הוצאת את האוטו לטיול?
כאילו, כמו שלא ירדה מהותו. אומר לי, כן, נסעתי לחתונה. מי? הנכד של אחיו.
בחדרה.
עכשיו, אבא שלי כבר לא צעיר, כן, אבוך השם נראה, זה מרגיש יותר קודם, אבל הוא כבר עוד מעט בן שמונים וזה. עשה, נהג, חס לאותו, נסע עד חדרה לחתונה וזה.
למה?
חתונה.
חתונה מגיעים. זה מין איזו התייצבות כזאת. על זה מברכים שהכל ברא לכבודו.
זה כבוד שמיים, הדבר הזה.
והרבה פעמים זוג לא, אני זוכר שזה נפל לי האסימון כשאנחנו חיתנו את הבנות שלנו, באמת הגיעו, הגיעה המשפחה, אנשים הגיעו מרחוק.
אמרתי לעצמי, וואו, הגיעו מהגולן, החתן היה מהגולן.
אמרתי, וואו, איזה טרחה, אנשים מגיעים.
זה לא בשביל הזוג הספציפי הזה רק, זה הרבה יותר גדול מהדבר הזה.
עד כאן הקדמות.
מה הטענה של השיעור?
הטענה של השיעור שלנו היא שמשפחת אברהם,
יצחק ויעקב, המשפחות של אברהם, יצחק ויעקב,
מתקנות
את כל הקלקולים,
כל מעגלי הקלקול שהיו בפרשת בראשית ונוח
ברוב בית המשפחה.
בסדר?
כלומר, התכלית של משפחת אברהם, יצחק ויעקב זה לתקן את כל מה שקולקל
בתחילת הספר. היו משפחות בהתחלה,
נבראו משפחות,
נוצרו משפחות והן עברו קלקול,
כל משפחה עם הסיפור שלה,
ואברהם, יצחק ויעקב והמשפחות שהם מקימים מתקנים את כל הקלקולים הללו. אז מה שאנחנו נצטרך לעשות זה להבין מה הם היו הקלקולים ואז לנסות להבין גם איך תיקנו.
מעניין אתכם?
כן. יפה. אז בואו נתחיל. התלבטתי מה לעשות, איך להכין פה את הדף,
האם להבין מלא מקורות וזה. בסוף הקדוש ברוך הוא העיר לי שנעשה טבלה כי זה יהיה הכי מסודר בראש וגם ככה עם טבלה תוכלו גם לקחת את זה איתכם וזה יהיה לכם קל להיזכר וכולי וכולי. טוב, אז בואו נראה את הקלקולים.
הקלקול הראשון מתחיל מאדם וחווה, בסדר?
אני קורא לכם פסוק
ותגידו לי מה הבעיה בפסוק הזה, איזה מילה פה היא חסרה, בסדר?
איזה מילה חסרה.
הקדוש ברוך הוא בורא,
אנחנו צריכים ממש להזדרז כדי להספיק את הכל, יש לנו המון המון דברים להספיק.
הקדוש ברוך הוא בורא את האישה,
כתוב ככה, ויפל אדוני אלוהים תרדמה לאדם ויישן וייקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתינה.
אני קודם כל אעבור על כל הקלקולים ואז, בסדר?
מבינים? נעבור קודם כל על כל קלקולים ברצף, ואז נראה איך הכל מתוקן. לא נעבור קלקול תיקון, אלא טוב.
אז כאילו, הטבלה זה ככה.
ויבן אדוני אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה והביאה לאדם. ויאמר האדם,
זאת הפעם עצם העצמאי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה,
או לוקוחו, יש קוראים לוקוחה זאת.
מה חסר כאן? איזה מילה חסר בפסוק הזה?
איך הפסוק הזה צריך להיכתב?
דממה בכיתה.
תקרא את הפסוק, או שבט אחים גם יחד הציל פה את המצר,
סגי
ויאמר האדם זאת הפעם עצם ההצבה בבשר ובשרי לך יקרא אישה כי מאיש לוקח הזאת, כי מאיש לוקחת מה ההבדל בין זאת ללך?
מה ההבדל?
זאת, מה זה?
זאת זה כאילו פונה למין כאילו כמו שיש סליחה על הזה אבל כמו שיש מחמור אחד יהיו הרבה חמורים
או מהרבה חמורים יהיה חמור
מהרבה עריות תהיה אריה, מהרבה נשים יש אישה, זה על שם המין, כאילו על שם התפקיד.
אבל היא קודם כל אישיות, היא קודם כל אדם,
היא קודם כל צריכה להיות לה שם.
אחר כך הוא יקרא לה שם, בהמשך הוא יקרא שם אשתו חווה,
יקרא לה שם, זה לא קורה פה.
מה יש?
הוא אמר חסר, חסרה אניטימיות, חסרה קרבה.
חסרה קרבה.
אני כבר אומר שמכיוון שחסרה קרבה,
מכיוון שהאדם נברא לבדו, הזכר נברא לבדו,
אז אין לו בעיה להיות לבד.
באופן בסיסי, אתם יודעים שגברים,
שימו אותו לבד על אי בודד, הכל טוב. ואינו, הוא מפריע לו, הכל סבבה, הכל טוב, הכל רגוע, לא צריך שיפריעו לו.
יש לגברים יכולת מדהימה להתנתק מהעולם. הבית, נגיד בלאגן וזה, הוא שם קורא עיתון עכשיו.
הוא אומר איתו, הכל טוב, הכל זה.
מה שאין כן, אישה שנבראה כבר, היא נבראה למישהו.
אז התקשורת אצל אישה היא לא איזה אופציה נחמד אם כן,
זה חלק מהותי מהעניין שלה, היא נבראה לתקשורת.
בסדר?
אז היא לא יכולה את ה...
אז מכיוון שחסרה פה אניטימיות בינה לבין
לבין בעלה,
אז מי נכנס בתוך האניטימיות הזאתי?
הנחה. כל הנחשים שבעולם נכנסים פה.
כלומר, הסיבה שהנחה שלך בכלל מצליח לדבר איתה,
היה בגלל שהיה חסר שם איזה משהו.
אז זה החטא הראשון. החטא הראשון הוא היעדר קרבה.
אה, אני רואה ששכחתי פה משהו.
טוב,
בסדר.
חסר כאן משהו בטבלה, תכף אנחנו ניזכר.
זה לא ח... מה?
זה עצרה. לא, זה חטא של האדם, זה לא חטא שלה.
חטא שלו, שהוא כאילו, הוא לא הרגיש בצורך הזה.
הוא לא הרגיש בזה, ואז זה היה חסר לה, ולכן היא...
התפתחו דברים לא טובים. זה כאילו הבסיס, הבסיס.
זה היעדר קרבה והיעדר אניטימיות. זה התקלה הראשונה.
טוב, בסדר.
תקלה שנייה,
זה לא כתוב, נראה לי, זה לא כתוב בטבלה, זה שכחתי.
אחרי שהם חוטאים,
אז כתוב,
ויקרא אדוני אלוהים על האדם ויאמר לו אייכה ויאמר את כולך שמעתי בגן ואירע וכולי.
ויאמר מי יגיד לך כי אירוע מטה, אמין העץ אשר ציוותיך לבלתי יכול ממנו אכלת.
ויאמר האדם האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ והאוכל. רש״י אומר מה?
כאן
כפר בטובה. במקום להגיד לקדוש ברוך הוא, שנינו חטאנו, לא משנה מי התחיל, היא התחילה, שנינו נכשלנו.
ואז הקדוש ברוך הוא יכול להיות שהיה מראה לאדם דרך תיקון בתוך גן עדן, לא היה מגרש אותו החוצה, הוא גלגל עליה את האחריות.
ורש״י אומר כאן כפר בטובה. זה הקלקול השני, כפיות טובה.
הקלקול השלישי בזוגיות,
אנחנו קודם כל מתחילים בקלקולים בזוגיות ואחרי זה בקלקולים באחווה.
תראו בקללות, בפסוק יז,
ולאדם אמר כי שמעת לכל אשתך ותאכל מן העץ אשר צוויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה אדמה בעבורך וכו'.
שמעת לכל אשתך.
למה לא כתוב שמעת בקול אשתך?
מה ההבדל בין לשמוע בקול לבין לשמוע לקול?
לשמוע לקול זה,
אני אגיד את זה כאילו בצורה סליחה על הזה,
היא צועקת במטבח שם כל מיני צער, אוף, איך שתפסיק לצעוק, מה את רוצה כאילו,
בסדר, כאילו, בוא נגמור עם זה כבר.
לשמוע בקול זה להבין מה כואב שם,
מה המצוקה.
אז אומר הקדוש ברוך הוא לאדם, אם היית שומע בקול ולא בקול, יכול להיות שזה היה בסדר, אבל שמעת בקול, כאילו, הרגשת שהיא לא מרוצה,
אז אמרת, טוב, טוב, נו, אם אני רק אאכל מה שהיא נותנת לי, אז היא תירגע.
בסדר?
יש פה חטא החיצוניות.
יש פה חטא החיצוניות.
אתה כאילו מסתכל על הזולת ואתה אומר, איך אני יכול,
כאילו,
מה אני צריך לעשות כדי שתשתקי?
בסדר, זה כאילו, מה צריך, מתנות, זה,
מה צריך לעשות כדי שתרדני לי מהזה ותתני לי לראות מונדיאל בשקט?
ביום חמישי הייתי באירוע כל כך מצחיק, וואי, כמה צחקתי, הספרתי את זה לחבורה.
הייתי באיזשהו אירוע כלשהו, באתי לברך באיזשהו אירוע כלשהו, אז השיבו אותי בשולחן,
ולידי ישבו חמישה גברים, אני רואה אותם עם פנים כאלה מוטרדות ודואגות,
ולידי גם ישב מישהו שהוא במקור מברזיל.
הוא אומר לי, אה, מצב קשה, עכשיו משחק.
היו באיזה אירוע והיה בעצם משחק, כולם היו נראות אותם ככה, כמו
טלפונים מתחת לשולחן.
זה היה מצחיק, מעורר איזה, אז בסדר?
אז זה החטא הבא.
והחטא האחרון, הנה זה כאן מופיע בטבלה,
המקרה הראשונה זה אדם וחווה, היעדר קרבה, לזאת יקרא אישה.
החטא השני, אדם וחווה, כי שמעת לכל אשתך. אנחנו הוספנו גם חטא נוסף באמצע, נכון? מה?
גלגול האחריות, זה לא אני זה היא,
וגם צריך להכניס אותו בטבלה.
והחטא האחרון ברמת הזוגיות זה מה שמופיע בהמשך, עדה וצילה.
כן.
עוד לא דיברנו על התיקון בכלל.
אנחנו רק נוראים רגע על הקלקול. תכף נגיע לתיקון. אני רוצה קודם כל לעבור על כל הקלקולים ואז על התיקונים, בסדר?
בפרק ד' כתוב ככה,
ויאמר למך לנשיו עדה וצילה שמען קולי נשי למך אאזנה אמרתי כי איש הרקתי לפיצי וילד לחבורתי.
נכון? סליחה, לפני כן כתוב ויקח לו למך שתי נשים,
שם האחת עדה ושם השני צילה.
וואלה, זה דבר מוזר.
למה?
מפני שהאנושות התחילה ממונוגמיה.
האנושות התחילה מאדם אחד שנשוי לאישה אחת.
מאיפה בא לך הרעיון לקחת שתי נשים?
זה חידוש.
זה לא היה.
מישהו היה צריך להמציא את הרעיון הזה, נכון? מה שנראה לנו היום כדבר,
לא יודע אם מובן, אבל דבר מצוי, נקרא לזה. יש הרבה חברות שבהן יש לאיש אחד יותר מאישה אחת.
בעצם, מישהו חידש את זה, זה לא היה ככה.
בבסיס, התורה אומרת, איש אחד נשוי לאישה אחת. עכשיו, אתם מבינים שזה
קשרים אחרים לחלוטין.
אם זה איש ואישה אחת, אז יש קרבה ואניטימיות וזה, לבין אם זה איש ושתי נשים, שלוש נשים, ארבע נשים, זה כבר סיפור אחר לגמרי, זה כבר, נכון?
יש פה קלקול עמוק של הזוגיות,
ואומרים, רשי מביא שהיה לו שתי נשים, אחת
לנוי ולזה, ואחת ללידה.
כלומר, אחת שתלד ילדים ותתבלה וככה, ואחת משקה אותה כוס של עקרין יקרה,
והיא עומדת ביופייה.
או במילים אחרות, עדה וצילה,
אחת היא עדי, תכשיט יפה, ואחת היא בצל, בצל שלה.
עדה וצילה.
אין לך קרקול יותר גדול מהדבר הזה.
שהופכים את הזוגיות שהיא דבר קדוש וניסה למשהו פרקטי.
את תלדי לילדים,
ממך אני אהנה הנאה מינית כזו או אחרת לקחת את הדבר הכי הכי גבוה, הכי גדול ולהפוך אותו לתשמיש לתאוותיו של האדם, לשני הצדדים
בסדר? קלקול עמוק ביותר. האם עד כאן?
למך
זה הקלקולים ברמת הזוגיות. האם הקלקולים ברורים ברמת הזוגיות?
עוז, זה ברור לך?
ברור לעוז. מפהום? יפה.
עכשיו בואו נדבר רגע על הקלקולים ברמת האחווה
פה יש לנו שני קלקולים. הקלקול הראשון זה כמובן קין והבל
שני האחים שלו מסתברים ביניהם ורבו כרגע לא משנה על מה הם רבו אבל המריבה נגמרה ברצח אלמלא היינו שומעים השבוע על המקרה המזעזע בחולון
היינו אומרים שזה כבר זה אחרינו אבל הנה שם זה אפילו לא היה מריבה מישהו העירו לו איזה ערר
שלף פסקים בדקה
אז זה רצח אני רק רוצה להגיד דבר מאוד מאוד חשוב נתון חשוב ביותר שאני אומר אותו עכשיו כדי לא לשכוח אותו בהמשך כי הוא חשוב מאוד לתיקון
יש דעה שקין והבל היו תאומים
תאומים.
למה?
כי כתוב בתורה,
והאדם ידע את חווה אשתו בתהר ותלד את קין,
ותאמר קניתי איש את ה' ותוסף ללדת את אחיו ואת הבל.
אצל הבל לא כתוב ותהר ותלד את הבל,
אלא רק ותוסף ללדת. משמע על אותו הריון היו שתי לידות.
איך קוראים לזה?
תאומים. כנראה הם היו תאומים בשקים נפרדים. אתם יודעים שיש ארבעה סוגי תאומים נדמה לי. ארבעה.
יש ארבעה סוגי תאומים, אתם יודעים?
יש לנו בפרשה, יש תאומים זהים,
זהים.
זה אותו שק, אותה ביצית שמתחלקת לשתיים,
זהים גנטית והכול, אבל יש תאומים זהים זהים ויש תאומים זהים מראה.
שמעתם על זה?
לא שמעתם על זה על זמרה?
אחד יסתרק לפה, אחד יסתרק לשם, אחד הוא ימני, אחד הוא שמאלי, כאילו הם מראה.
אז יש שתי סוגי תאומים זהים,
ויש תאומים לא זהים, בין ובין, ויש תאומים לא זהים, בין ובת.
אז קין והבל יש דעה שהם היו גם כן תאומים.
אגב, יש דעה גם שרחל ולאה היו תאומות זהות.
כן, ככה מביאה
תורה שלמה,
שרחל ולאה היו תאומות זהות, מה שמסביר את האפשרות להחליף ביניהם.
בקלות, אין שום בעיה, הן תאומות זהות. אז מבבוקר, והנה היא לאה. עכשיו בבוקר הוא שם לב, יש לנו נקודת חן פה, זה לאה, זה לא רחל.
זה היה בבוקר, היה מאוחר מדי.
אז קין והבל זה רצח,
והקלקול האחרון שנדבר עליו זה הקלקול של חם,
שפגע, כמו שרשי מביא,
פגע בנוח אבא שלו ולא רצה שנוח יוליד עוד ילד, ילד רביעי.
כי מה הוא אמר?
הוא אומר, אדם הראשון היה לו שתי בנים והם הרגו אחד את השני.
אבא שלנו יש לו שלושה
והוא רוצה להוסיף עוד אחד כדי שנמשיך לריב, שלא יוליד עוד ילדים.
בסדר? כלומר זה קלקול האחווה ברמה העמוקה וחוסר רצון לתת למשפחה להתרחב.
אז אחד זה רצח והשני זה,
כאילו הקנאה,
שמרוב קנאה זה כבר מונע מראש בכלל את האפשרות של המשפחה להתרחב. ואם אתם זוכרים, למדנו בשבת בנפש הפרשה לנוח,
למדנו מי היה צריך להיות הילד הרביעי הזה, אתם זוכרים?
אמרנו ש... איך?
מנחם אמרנו שצריך לקרוא לו, והוא היה אמור להיות משיח בכלל, כי משיח זה ראשי תיבות,
מנחם, שם, חם ויפת,
והוא היה צריך לחבר את כל התכונות של שם,
הוא היה מהותי כמו שם, אבל גם היה לו כל יכולת הנגינה והיופי והאסתטיקה כמו יפת,
וגם היה לו חום ורגש כמו חם, הוא היה מחבל את הכל, ואז ראינו שזה בעצם מאוד מאוד מזכיר את התארים של דוד המלך, נכון?
הנה ראיתי בן לאישה בית הלחמי, יודע נגן זה מיפת, נכון?
וגיבור חיל ואיש מלחמה זה מ?
חם, ונבון וטוב תואר
וטוב תואר ונבון דבר והשם אמו,
נכון? וגיבור חיל והשם אמו זה משם, והשם אמו זה לתכלל את הכל,
הפסד גדול מאוד שלא נולד הבן הרביעי הזה לנוח,
כי כמו שאמרנו,
שם חם ויפת מולידים רק אחרי המבול. נוח הוליד גם לפני וגם אחרי. אז היה נולד לנוח, נוח חי עד גיל 950.
היה נולד לנוח בן אחרי המבול, זה מישהו שמביא איתו את העוצמות מלפני המבול לעולם אחריו. זה מין גשר כזה.
הפסדנו את הדבר הזה. למה הפסדנו את זה? בגלל חם. בגלל הקנאה.
שלא יהיה עוד.
וואו.
אלה הקלקולים. עכשיו בואו תראו איך אבותינו הקדושים
מתקנים אותם אחד אחרי השני. זה פשוט מדהים. ראיתי את זה, ממש היה כזה גילוי.
וחלק גדול מהתיקונים קורים בפרשת ויצא.
בואו נתחיל מההתחלה.
שני התיקונים שמתקנים יצחק ורבקה, גם הם עדיין אצלנו בפרשה.
אז היעדר הקרבה, האדם הראשון
שנאמר עליו שהוא אוהב את אשתו, זה לא, יצחק.
מילת הרגע, הוא אוהב אותה.
יצחק אוהב את רבקה.
יצחק ורבקה יש ביניהם הרמוניה, יש ביניהם סינרגיה,
גם זה ארבע אותיות וארבע אותיות.
אמרנו בשבוע שעבר שיצחק ועוד רבקה בגימטריה זה תפילה, הם מתפגלים אחד על השני.
יצחק אוהב את רבקה, יש ביניהם אהבה אמיתית.
אז זה מתקן, יש ביניהם מיניטימיות, כתוב,
כתוב, אני אומר,
זה הדבר היחיד שהסביר לי למה הדבר הזה כתוב, כתוב שאבימלך ראה כי יצחק מצחק את רבקה אשתו.
למה נכתוב את זה? גם אם זה קרה, למה נכתוב את זה? זה ודאי דבר לא נעים.
רואים בחסידות מה זה יצחק מצחק, הוא הצחיק אותה, הוא סיפר לו בדיחות,
יש כאלה, הוא למד את המאמר חסידות, על הפשט הוא,
מצחק זה עניינים מניטימיים, למה לכתוב את זה?
לכתוב את זה כי חשוב מאוד שתדע,
כמו שיש בגמרא,
שרב כהנא הלך והסתתר מתחת למיטה של רב כדי לראות איך הוא מתנהג עם אשתו, והרב תפס אותו, לא, מה זה?
תורה היא וללמוד אני צריך.
והוא ראה את רהב שהוא נוהג בסוג של קלות ראש כביכול חיובית
התורה מספרת לנו על הדבר הזה כדי שתדע, יצחק שכולו חרדה ואימה ורבקה
הייתה ביניהם קרבה, איליטימיות,
שחוק, כמובן צריך להיות בצניעות, בחדרי חדרים,
הפושטק אבימלך הפושע מציץ עליהם, זה לא יפה, מחסים אותו בכלא,
אבל בגדול תדע,
תדע גם בחדרי חדרים,
הצדיקים, לא גם, בחדרי חדרים, האנשים האלה מתנהגים אחד אל השני, בצחוק, בשעשוע, בשמחה.
יש ביניהם קרבה, יש ביניהם איניטימיות, לכן הם כל כך אוהבים אחד את השני.
זה סוד האהבה.
אז האיניטימיה שהייתה חסרה בין אדם וחווה,
מתקנת אצל יצחק ורבקה.
הלאה.
מה עוד אמרנו על יצחק, על אדם וחווה?
שהייתה כפיות טובה, נכון? הוא גלגל את האחריות עליה.
אני חשבתי להגיד משהו כאן, מאוד חשוב.
אתה לא יכול לתקן משהו אם אתה לא היית באותו ניסיון.
כלומר, יהיה יצחק ורבקה, הכל סבבה, אז ברור שהוא לא יטיל עליה, יגלגל עליה שמות. הם צריכים להיות, כמו שהרמב״ם אומר, בהלכות תשובה.
הם צריכים להיות באותה סיטואציה ולהתנהג אחרת.
אז דיברנו על זה בשבוע שעבר, רבקה היא עקרה.
היא עקרה. 20 שנה היא עקרה.
יצחק יודע שהבעיה היא אצל רבקה.
הוא יודע, למה?
כך אומר הפרשנים,
הראשי עיר שווד.
מה?
הובטח לו אומר כבודו כי ביצחק יקרא לך זרה אז יצחק יודע שהוא יהיה לילדים אז הוא יודע איפה הבעיה מה הפתרון לדבר כזה בתנ״ך?
עוד אישה
יצחק אומר אני לא מעוניין
רק רבקה
רק בא רק באותיות רבקה
הוא יכול להיות במקום שזה יהיה הכי לגיטימי להגיד טוב הבעיה אצלך את אשמה הכי לגיטימי
והוא אומר אין דבר כזה בעיה אצלך אם אין לך ילדים
זה אין לנו ילדים.
ועתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו. הוא מסתכל עליו, הוא אומר, הבעיה שלך היא גם הבעיה שלי.
זה תיקון עמוק מאוד של גלגול האחריות.
תיקון עמוק מאוד של גלגול האחריות כלפי זה,
זה בעיה של שנינו.
ובסדר? אז אלה שני התיקונים. הלאה.
אדם וחבק, כן? כי שמעת לכל אשתך. אמרנו לכל אשתך, לשמוע כזה משהו כזה, בלי כזה קולות. טוב, מה אני רק צריך לעשות כדי שירד ממני.
אברהם,
אברהם שומע
בקול שרה.
והוא שומע בקול שרה, נכון? הוא קול אשר תאמר אליך שרה, שמע,
לא שמע לקולה,
טוב, היא לא מרוצה, היא לא זה, נו, מה אני יכול לעשות, אין לי ברירה, טוב, אני...
שמע בקולה, תבין, תיכנס פנימה ותבין שהיא צודקת ממך.
ושישמעאל לא יכול להישאר כאן.
זה קשה לאברהם, אברהם הוא חסד,
אברהם הוא אוהב את ישמעאל מאוד,
זה הבן שלו, וכן הלאה, זה הדרך.
אבל אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה צריך להבין
את העומק של שרה.
אז אברהם מתקן את חוסר השמיעה של אדם שלא שמע בקול אשתו אלא שמע לקול אשתו.
אברהם מתקן ושומע בקול שרה.
והוא לימד אותנו את סוד ההקשבה.
כשאישה של אדם מדברת אליו אז יש את מה היא אומרת אבל יש את מה שנמצא בתוך מה שהיא אומרת. נכון?
הרבה פעמים היא משמיעה איזה קול זעקה. נכון? תחשבו שזה באמת דבר מדהים שלנשים באופן כללי
הן לא מתייאשות מכאילו, יש להן המון המון כוח להביא את התסכול ואת הכסף ואת הזה פעם אחרי פעם.
ואתה אומר, הגבר אומר, וואלה, אני מזמן הייתי מוותר.
כן, בסדר, יאללה, עושה בעצמי. נגיד, נכון, אתה מגיע הביתה, הכלים לא מסודרים, כי יש כלים בקיר. מה עושה, גבר? זה כלים, תסתכל מקסימום, זה לוקח, שנאה עושה את הכלים.
אבל האמא יכולה להגיד, כמה פעמים אמרתי לכם, צריך לשטוף כלים, זה לא יפה, פעם אחרי פעם, נכון? יש שם איזה כוח שלא מתייאש מהמציאות.
הגברים כבר התייאשו, לא, המציאות צריכה להיות מתוקנת.
תשמע בקול, כאילו,
אגב, הבעל יכול להגיד אשתו, מה, כאילו, הוא כל פעם מתעצבן את זה, יאללה, חלאס, נעשה את הכלים אנחנו, וזהו, נשים במדיח, או נקרא לעוזרת, או שישאר מנוחלה.
התייאשת מהמציאות,
אני לא מתייאשת.
כוח החיים אצל האישה הוא יותר חזק מאצל האיש,
ולכן היא חותרת כל הזמן לתיקון.
טוב, אז פה אברהם מתקן את,
אברהם שומע בקול שרה ומתקן את ה... יפה.
וכאן אנחנו מגיעים, רבותיי, לפרשת ויצא.
ואני צריך עוד קוסמאים, יצחק נשאר מקפל, אתה הכי צעיר פה, מה אני יכול לעשות?
טוחנים צעירות. יצחק, אין מה לעשות.
טוחנים צעירות.
אני לא אקים את המ״פ, אתה מסכים איתי?
הקדמה קצרה.
התכנון המקורי היה, כמו שאמרנו,
שאדם אחד יהיה נשוי לאישה אחת.
זה היה תכנון המקורי.
גם אצל אבותינו הקדושים,
כל מי שאתם רואים שהוא נשוי ליותר מאישה אחת, זה קרה בגלל תקלה.
בגלל משהו שלא היה מתוכנן.
אברהם היה צריך להיות נשוי רק לשרה.
שרה אמרה לו, תיקח את הגר, אז הוא לקח את הגר.
יעקב רצה להיות נשוי רק לרחל.
לבן הכניס את לאה, אז הוא נהיה נשוי גם ללאה, ואז גם השפחות וכו'. תודה, יצחק.
אברהם זג יעקב, משה נשוי לאישה אחת, יוסף נשוי לאישה אחת, אהרון נשוי לאישה אחת, דוד
היה אמור להיות נשוי רק למיכל.
אם שאול לא היה נוגע לו בעניינים ורודף אחריו, אז הוא היה נשוי רק למיכל, לא היה מעלה על דעתו לקחת אישה אחרת.
מכיוון שלקחו לו את מיכל, התחלתי ללמוד נשים וכן על זה הדרך.
אז הוא בא.
גם יעקב, כמו שאמרנו, רצה להיות נשוי לאישה אחת.
מה קרה?
הכניסו לו עוד אישה.
והנה יעקב מוצא את עצמו בדיוק,
אבל בדיוק, במצב של עמך.
יש לו שתי נשים, האחת אהובה והאחת צנועה.
מותר להגיד עליה צנועה?
התורה אומרת.
מי אומר את זה בתורה?
לאה אומרת על עצמה, לא יעקב חלילה אומר עליה.
ראה ה' כי צנועה אנוכי.
בדיוק אותו דבר. זאת אומרת, יש אישה אחת שהיא יפת תואר ויפת מראה,
והיא גם עקרה.
כאילו בדיוק אותו דבר, נכון? אמרנו שעדה וצילה,
עדי עדי,
ומשקים את הכוס של העקרים כדי שיישמר יופייה וצלה ייבצל. אז יש לנו אישה אחת שהיא עקרה רחל והיא יפה ושאישה אחת שהיא יולדת והיא ייבצל, זאת לאה.
כן? לאה גם כאילו סוג של עייפות, נכון? לאות כזאת.
מדהים.
פשוט אותו דבר.
זה אומר צריך לתקן את זה.
מה יהיה התיקון?
איך איך?
לא, לא רק. צודק, אבל מה יהיה התיקון?
שהעקרה תלד והיולדת תהיה אהובה.
מובן?
זה יהיה תיקון.
שזאת שהיא עקרה תלד,
וזאת שהיא
בצל תהיה באור.
זה קורה?
זה קורה.
רחל יולדת.
בזכות מי היא יולדת?
מי עוזר לה ללדת?
לאה. היא נותנת לה מדודאי בנה.
בסדר?
יותר מזה, לאה גם, לפי המדרש, לאה מתעברת ילד שביעי, ואז היא אומרת, אוי, אם זה בן,
אז אחותי תתבייש,
כי לכולם, לי יש שבעה ילדים, לכל אחת מהשפחות יש שתי ילדים, יהיה לה רק ילד אחד.
ביקשה לאה רחמים, כנראה זה היה בשלב ההיריון המוקדם, שעוד אפשר היה להפוך את המין,
שהתהפך המין מבן לבת ונולדה דינה.
אז לאה
היא עוזרת לרחל ללדת.
דודאים זה צמח,
שאולי גם עד היום, אתה צודק, זו שאלה טובה.
הרי למה אישה לא יולדת זה תמיד,
גם היום זה שאלה, מה השתבש?
נכון, זה פלא.
יש נשים שיולדות בלי בעיה ויש נשים שלא מצליחות, מה הבעיה פה?
אז הרבה פעמים זה מינון הורמונלי קצת יותר, אז יש גם היום
כל מיני צמחים
טבעיים שעוזרים לגוף להתחיל, למערכת להתחיל להתעורר, ומספיק שהשינוי ההורמונלי הוא מאוד מאוד קטן
כדי שהיא תתעבר.
אני חושב שזו גם הסיבה
שבגללה לאה נותנת את שפחתה בלהה ליעקב,
כן, ואז בלהה יולדת
ילד זה דן, ולא לאה, סליחה, רחל נותנת את בלהה שהפחתה ליעקב,
ונולד ילד זה דן, ומייד אחרי דן,
מה קורה לרחל?
היא מתעברת, ויוסף.
מייד אחרי שהיא נותנת.
אני חושב שאפשר להסביר את זה הורמונלית.
כלומר, ברגע שרחל מקבלת לידיים תינוק,
כי הרי בעצם בלהה יולדת את דן, כדי שמי תגדל אותו?
רחל. אז ברגע שהיא מחזיקה תינוק ביד,
כל הבלוטות האימהיות מתחילות להתעורר, הכל כאילו משהו מתחיל לזוז,
ואז היא מתדברת בעצמה.
אז דודאים, ילד שהיא מחזיקה ביד, תינוק, כל הדברים האלה קורים, בסדר?
אז אני חוזר חזרה.
לאה עוזרת לרחל ללדת,
ומי עוזרת ללאה להיות אהובה?
רחל, קודם כל היא נותנת לה את הסימנים.
הרי לאה בכלל יישאר בזויה ונותנת לה את הסימנים.
ודבר שני,
היא לא מגלה לה שהיא גילתה לה את הסימנים, אתם מבינים?
כלומר, אם היא הייתה אומרת לה, תקשיב, באמת יעקב רוצה להתחתן איתי, אבל
קריא את הסימנים, אז היא הייתה מתביישת.
היא מגלה לה את הסימנים, בלי להגיד שהיא מגלה לה את הסימנים.
ובסופו של... ועכשיו, גם לאה היא חותרת לזה כל הזמן. הרי איך היא קוראה לילדים?
מה השמות של הילדים?
היא אומרת ככה, ראובן, ראה השם בעוני, מה המשך הפסוק?
מה?
בדיוק.
ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה אדוני בעוני כי עתה יהיה אהבני אישי. לאה אומרת אני רוצה להיות אהובה.
אני רוצה להיות אהובה.
היא לא מוותרת להישאר בצל. רחל עוזרת לה אבל היא גם כן חותרת.
אחר כך ואתה ארוד ותלת בן ותאמר אתה הפעם מלווה אישי אליי.
סליחה.
ותלת בן ותאמר כי שמר אדוני כי שנואה אנוכי וייתן לי גם את זה ותקרא את שמו שמעון.
אני שנואה אבל אני עכשיו יש לי בן אז השנאה תיהפך לשמיעה עוד פעם.
תשמעו בקולי,
אחר כך עוד בן ילווה שאלי, אחר כך הפעם אודה את אדוני יהודה,
אחר כך יש לנו את ישכר ואת זבולון,
ולאט לאט, עם הילדים,
ועם הזה נוצרת הקרבה,
ובאמת זה מתאזן.
רחל יולדת ילד, ולאה עולה במעמדה. בסוף הפרשה,
כשיעקב רוצה לברוח מלבן, מה כתוב?
וישמע,
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צונו.
ויאמר להן,
הוא מדבר עם שתיהן,
רואה אנוכי את שני אביכן,
איננו כתמול שלשום,
אתן נא ידעתן כי בכל כוחי.
אתן נא! הוא לא מדבר את, רחל, לא, את שומעת? תקשיבי, את יכולה להצטרף לשיחה.
אתן נא זה מילה ייחודית.
אתן הזה, אתן, הם אחד, הוא מתייחס לשתיהם כאחד, אני אוהב את שתיכם, אתן שתיכם אהובות עלי, יקרות עלי, אתן הידעתם כי בכל כוחי,
אביכנת תלוי וכולי,
טה טה טה טה טה טה,
ואז כתוב ככה,
וטען רחל ולאה ותאמרנה לו, העוד לנו חלק ונחלה,
הלוא נוכריות כי מחרנו כל העושר וכולי,
לנו ולבנון, הן מדברות ביחד,
יעקב אוהב את שתיהם,
אוהב את שתיהם,
מהקללה הזאת שלמך יצר, שהכול כאילו ההוא במרכז ואישה אחת לנורי ואישה אחת לילדים,
יעקב היה בדיוק באותה סיטואציה,
אבל הסיום שלו הוא שרחל היא אימא והיא יולדת והיא לא חסה על יופייה,
ולאה היא אישה אהובה,
ואפילו זה כל כך מתהפך
שרחל שלא הייתה אמורה ללדת ילדים בכלל,
מתה בלידה.
כלומר,
כשתמיד אומרים רחל, מי זאת רחל? האימא.
מה אמר רוחל? נכון?
אומרים, מה אמר אורחל? היא לא הייתה בכלל אמורה להיות אימא!
היא האימא! ולאה, שהייתה השנואה כביכול,
היא חיה עם יעקב עד זקנה וסיבה ונקברה איתו במערת המכפלה. היא שוכנת לידו, שוכבת לידו, אוהל יעקב ולאה.
אז זה כאילו ממש התהפך.
יעקב הצליח ממש לתקן את הדבר הזה.
אז עוד פעם, לכתחילה רק אישה אחת. אבל יעקב שהתגלגל לדבר והוא נהיה נשוי לשתי אנשים,
הוא תיקן את היחס, ושתיהן היו אהובות באותה מידה.
ועד רבה, מילאה גם בסוף,
כשהייתה לכאורה נקודת הפתיחה שלה, הייתה זה,
ממנה עמדו המלכים והכהנים, וכן על זה הדרך.
ברור?
יפה.
עכשיו בואו נדבר רגע על קין והבל.
זה סבבה שרמתה ביחד עם ריאה. כאילו אותו רמתה, אבל כן, דיברו את יעקב, כאילו כולם עשו עליו כזה...
עשו על מומתז, שאלה טובה.
למה זה סבבה? אף אחד לא אמר שזה סבבה, החוץ ששיגרו על זה מחירים, אבל זה נושא לעוד שיעור.
אז נדבר על זה אולי מחר בחבורה.
רבותיי, קין והבל.
קין והבל, כמו שאמרנו, נגמר ברצח.
תאומים.
תאומים שאחד הורג את השני.
זה מזכיר לנו כמובן את מי?
יעקב עשה. תאומים
שרוצים להרוג אחד את השני. עכשיו,
אם יש לך דבר
שהוא חשוב,
אתה לא תתבייש להשתמש, ככה אומר הרב קוק בעין היה,
אתה לא תתבייש להשתמש גם באמצעים נמוכים כדי לשמור עליו.
עשיו רוצה להרוג את יעקב. זה יהיה אסון אם עשיו יהרוג את יעקב,
כי מרצח אי אפשר לחזור.
אז מה רבקה אומרת?
רבקה אומרת ליעקב,
תקשיב, עכשיו אי אפשר לשכנע את עשיו, עכשיו אי אפשר לזה.
תלך, תתרחק.
לא תמיד אפשר לפתור את כל הבעיות באותו זמן.
בואו נפריד, בואו נפריד כוחות ונראה מה יהיה.
הרווחנו שמה?
שרצח לא היה.
נכון שיעקב ועשיו הם לא אחים טובים, ונכון שהם לא... והם התרחקו ביניהם וכו', אבל אח לא הרג את אחיו.
אז יעקב תיקן, יעקב ועשיו, גם עשיו,
תיקנו מערכות היחסים שלהם, הם הגיעו להווה אמינה של רצח שוב פעם, אתה לא יכול לתקן אם לא היית באותו מצב. אז עשיו אומר, אני הולך להרוג את יעקב.
והוא תכנן את זה גם, גם בפרשה הקודמת וגם בפרשה שלנו. יצא יעקב בסוף הפרשה,
באנו אל אחיך עשיו, הוא רוצה זה,
וברגע האחרון זה נמנע. אח לא הרג את אחיו, זה תיקון.
התיקון הזה, הוא צריך להמשיך.
הוא ממשיך
בראובן ויוסף.
האחים רוצים להרוג את יוסף.
נכון?
והם אמרו, איש אל אחיו, הנה בא על החלומות הליזה,
פסוקים שקשה להגיד אותם אפילו.
לכו ונהרגהו ונשליחהו באחד הבורות.
ואמרנו, חיה רעה הכנתו ונראה מה יהיו חלומותיו. מאוד מזכיר את קין והבל. בוא נשליך אותו, בוא נגרום שהאדמה תבלע אותו.
מה אמר הקדוש ברוך הוא לקין?
קול דמי אחיך זועקים עלי מן האדמה.
ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה.
אז הם רצו לעשות אותו דבר ליוסף.
מה אומר ראובן?
לא נקנו נפש.
לכו ונשליחהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה חלטו.
ראובן קובע, לא הורגים אח.
זה ראובן או יהודה?
זה ראובן, נכון?
ויאמר ראובן אל תשפכו דם, סליחה.
אל תשפכו דם. ויאמר ראובן כן לא נקנו נפש.
וישמע ראובן ואומר אל תשפכו דם.
הכרעה!
בתוך בית יעקב הגיעו לסיטואציה שרצו לשפוך דם ואמרו לא שופכים דם, זה מתקן את קין והבל.
בסדר?
מתקן את קין והבל.
אבל זה לא נגמר.
כן, האמירה הזאת היא לא נק... כי אחינו בשרנו.
אמירה חזקה.
זה לא נגמר. It's ain't over until it's ain't over. רבותיי, שימו לב לדבר הנפלא הבא.
תראו כמה משפחת בית יעקב מתקנת את הכל.
אנחנו בעיקר עוקבים פה אחרי תאומים. אמרנו, קין והבל תאומים, רחל ולאיה תאומות זהות,
יעקב עשו תאומים. יש עוד תאומים בספר בראשית שהם הכי אמורים היו לריב ביניהם כל החיים. מי אלה?
מי?
פרץ וזרח.
זה התאומים הכי מסוכסכים בעולם. הרי מה היה?
זרח יצא ראשון, הוציא את היד. מה עשתה מיילדת?
שמה לו חוט אדון נגד העין הרעה.
ואז פרץ, פרץ יסים של מרוקאים,
תפס את זרח, הכניסו אותו פנימה, והוא יצא ראשון! אז המילהלת אומרת לו, מה פרצת עליך? מה אתה מתפרץ?
ותקרא את שמו פרץ.
עכשיו זרח מחזיק ביד, יעקב ועשיו, אבל זרח מחזיק ביד, הוא אומר, חבר'ה, אני הייתי ראשון, הנה,
הוא תקף אותי, הוא הוציא אותי, אני הייתי לפניו.
הם אמורים לריב כל החיים.
הם לא רבים.
לא שמעת עליהם מריבה, למה?
מה הסיבה?
הסיבה היא בגלל שיהודה לפני כן מתקן.
הרי זה בדיוק העניין, כל הסיפור של האחווה והמריבה,
נכון? זה בדיוק הסיפור של קין והבל.
אר מתחתן עם תמר,
ואז תמר, והוא ראה בעיני ה' והוא מת.
אז אומר יהודה לעונן אחיו, בוא אל תמר אשת אחיך ותיבם אותה. ברגע שהם מייבנים,
אז הילד שנולד מיהו?
הוא של האח הקודם. עונן אומר, מה, אני פראייר?
מה, אני אייבם אותה ואני אפסיד בה ירושה מאבא? לא רוצה.
כלומר, אין אחווה.
כמו קין והבל שרבים, כמו חם,
שגם כן קשור לכם,
שאומר מה, אני צריך עוד שותפים בירושה, לא רוצה.
עכשיו מאיפה הם למדו את זה?
למה ערב אמנון מתנהגים ככה? כי הם ראו איך אבא יהודה התנהג לדוד יוסף.
אז הם הבינו שהאחים לא צריכים לעזור אחד לשני.
ברגע שיהודה מודה בטעות,
ברגע שיהודה אומר, צדקה ממני,
נגמר המעגל הזה. זהו, לוקחים פה אחריות. יש לנו כאן אחווה,
ולכן פרץ וזרח שנולדים כתוצאה מלקיחת האחריות הזאת,
הם כבר לא רבים ביניהם.
יהודה הצליח לעצור את מעגל השנאה של האחים, התאומים.
בסדר?
נולדו תאומים שהיו הכי אמורים לריב. בית יעקב מתקן גם את זה.
והתיקון האחרון, והגדול מכולם, ובעצם למעשה רק שם יכול להסתיים ספר בראשית,
זה התיקון של יוסף והאחיו.
שזה מזכיר את המריבה של, נכון, מה אמרנו?
חם אומר, האדם הראשון היה לו שתי ילדים ורבו.
אנחנו שלושה בטח גם כן נריב. ערוצה ארבעה? פה יש שתיים עשרה.
רבים ביניהם, מסוכסכים,
יש את יוסף, האחים, בני השפחות,
לא מדברים אחד עם השני, הכל כאילו,
נכון?
זה הדרמה גדולה.
המשפחה כמעט מתפרקת.
יעקב באבל, רחל מתה, יעקב מתאבל, יהודה הולך, יורד מעם אחד, אז גם הבנים של אהה כועסים על יהודה ושולחים אותו מהם.
ואז יהודה גם כן מתאלמן, וגם כן הבנים שלו מתים.
אתה פשוט רואה שכל משפחת יעקב מתפרקת, ויוסף יורד מצרימה, והכל מתפרק, כל מה שבנינו בפרשת ויצא, ילדים,
אבא יעקב, שתי אמהות, שתי שפחות, שולחן שבת, כולם שרים זמירות, מכון מאיר, הכל טוב.
הכל מתפרק, הכל מתפורק לפירורים.
כי הכל מסוכסך,
חם, וזה סיפור קטן לעומת מה שכל בית יעקב מתפרק.
בוא נחבר.
בוא נחבר.
יוסף מחבר אותם.
יוסף הוא התיקון.
יוסף אומר, אנחנו יכולים להסתדר כולנו ביחד אפילו שאנחנו הרבה.
ואנחנו מאמהות שונות.
ועם דעות שונות, יכולים להסתדר ביחד.
ותשימו לב, ופה מסתיים הפסוק,
פה מסתיים ספר בראשית.
אחרי שיוסף מתגלה לאחים,
בפרשת ויחי כבר,
אחרי שיעקב מת,
אז האחים באים ליוסף ואומרים לו,
מה, וזה, תשנה לפשע הבדל, אלוהי אביך,
ויעב כי יוסף בדברם אליו, הוא ככה בוכה.
הם פונים, והם אמרו, העניין הוא לך לעבדים.
זהו, ניצחת.
עכשיו, אחרי שיעקב מת, יוסף עכשיו יסגור איתם חשבון.
ואז יוסף אומר להם, אל תיראו,
כי התחת אלוהים אני, ואתם חשבתם עליי רעה, אלוהים לך שטובה וטובה,
בסדר, והוא אומר, אל תיראו אנוכי, אלקלקל אתכם בטפכם, וינחם אותם וידבר על ליבם.
מה הוא אומר להם פה?
מה הוא אומר להם?
הוא אומר להם, תגידו, אתם גנובים?
אתם לא מבינים שגם אתם הצלתם אותי?
ככה הוא אומר להם.
הרי הוא הציל אותם, הוא פרנס אותם. הוא אומר להם, עד שהגעתם, מה אמרו עליי?
אמרו איזה אסופים מהשוק,
הביאו פה, אחד שהיה בכלא. עכשיו שבאתם,
יודעים איזה משפחה חשובה אני,
משפחת בית יעקב, משפחת בית אברהם.
הרמתם את הכבוד שלי.
יוסף גורם לאחים להאמין שלא רק הוא עשה איתם טובה, אלא גם הם עשו איתו טובה.
זה החיבור האמיתי, איפה זה ואיפה חם. בסדר, חם שאמר, אל תביאו לי עוד אחים, כי אני בטוח לא אסתדר איתו, בטוח אני אעביב איתו. יוסף אמר, בזכותכם,
בזכותכם, אני גם כן קמתי לתחייה. הוא מנחם אותם ומדבר על ליבם. כלומר, יוסף והאחים סוגרים את כל הפינה של סכסוכי האחים, במיוחד של חם,
שכל כך מקנא באחים שלו, שהוא אומר, רק אל תביא לי עוד אח, עם שניים אני צריך להסתדר, אז יהיה פה רביעי.
יוסף אומר, אנחנו יכולים להסתדר ביחד.
אנחנו יכולים לאהוב, אנחנו יכולים להיות בקרבה גדולה מאוד, בקרבה יתרה.
והוא מנחם אותם, מדבר, מסביר להם, לא רק
אלוהים חשבה לטובה, אלא באמת עזרתם לי, אני מודה לכם, אני אוהב אתכם.
אז רק ברגע הזה שנאמר המשפט, הפסוק הזה על ידי יוסף,
אפשר לסגור את ספר בראשית.
משפחות אברהם, יצחק ויעקב
גמרו לתקן את כל הקלקולים שקלקלה האנושות במשפחות שלה עד פרשת נוח. תראו, והכל באמת מתרכז מאוד, הכל בעצם מתרכז בפרשת ויצא,
פרשת ויצא, או שזה הדברים קורים בה או שהתוצאות הן ממנה.
פרשה עמוקה מאוד שעוסקת בתיקון המשפחתי הכי עמוק, לכן קראנו לזה משפחה מתקנת משפחה, משפחת בית אברהם, יפק ויעקב מתקנת את כל המשפחה, מעגל התיקון המשפחתי בספר בראשית, שנזכה לזה.
ברוכים תהיו!
